כללי 1. בפנינו בקשת המשיבה לדחות על הסף את תביעת המערער בתיק זה מן הטעם כי מדובר בערעור גמלאות שהמועד להגשתו חלף זה מכבר, והתיישן, ובהעדר עילה. 2. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניין: א. המערער עבד במס הכנסה החל מיום 15/7/1979. ב. ביום 22/8/06 ניתן גזר דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעניינו של המערער בו נפסל המערער משירות במדינה לפרק זמן של 6 שנים ממועד גזר הדין. ג. המערער הגיש תביעה לגימלה בגין פרישה מהשירות במדינה. בעותק התביעה שצרף המערער לא מצויין תאריך, ולפי טענת המשיב, תביעה זו הוגשה רק ביום 4/8/09. ד. ביום 2/2/10 נשלח למערער אישור גמלאות המודיעו על זכאותו לגימלה החל מחודש 7/07 ואילך (שנתיים קודם להגשת התביעה לגמלה). באישור הגמלאות פורטה תקופת העבודה המזכה בגימלה, 25 שנים ו-2 חודשים, ושיעור הגמלה מהמשכורת הקובעת. באישור הגמלאות צויין כי "על החלטה זו ניתן לערער בפני בית דין אזורי לעבודה , תוך 60 יום מיום הגיע אליך הודעה זו וכמפורט בנספח המצורף". ה. המערער פנה לנתבעת ביום 7/7/10 וביום 20/9/10 בדרישה לתקן את שיעור גמלתו לשיעור המקסימלי על פי חוק תוך הכרה בותק קודם בגין תקופת עבודתו במועצה מקומית ירכא. ו. משנדחו פניות התובע, הגיש הוא ביום 30/6/11 תביעה זו בה עתר לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לגמלה ושיעורה, ולחייב הנתבעת לשלמה לו בגין מלוא תקופת הזכאות כחוק ומחודש 9/06 ואילך. עיקר טענות המשיבה בבקשתה 3. לטענת המשיבה, עניינו של ההליך הוא ערעור על החלטת הממונה על תשלום גימלאות (להלן גם "הממונה") מכוח סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן גם " חוק הגמלאות") ולפיכך, יש לראות בו ערעור ולא תביעה. עוד טוענת המשיבה כי אין להגיש תובענה לסעד הצהרתי מקום בו ניתן לתבוע את הסעד הממשי. 4. טוענת המשיבה, כי ערעור על החלטת הממונה יש להגיש לבית הדין לעבודה תוך 60 יום מהיום בו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער וזאת בהתאם לתקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור) התש"ל-1970. 60 הימים חלפו לפני למעלה משנה קודם להגשת הערעור ולפיכך לא עומדת למערער זכות הערעור. בית הדין גם אינו מוסמך להאריך מועד זה שנקבע בחיקוק. 5. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי התביעה לכלול תקופת עבודתו של המערער במועצה המקומית ירכא כמזכה בגמלה מחוסרת עילה. המערער לא הציג כתב העברה המעיד על החלת הסכם רציפות הזכויות בין המדינה למרכז השלטון המקומי בעניינו, כפי שנדרש בסעיף 10 להסכם לשם החלת רציפות זכויות. 6. כן טוענת המשיבה כי התביעה לעניין שיעור הגמלה מחוסרת עילה בהתבסס על שיעור הגמלה הקבוע בסעיף 57 לחוק הגמלאות והחל על התובע לגבי מי שנפסל לשירות המדינה, וכמו כן, לנוכח העובדה כי אין לצרף את תקופת עבודתו במועצה כמזכה בגמלה כך, שהמערער אינו זכאי ממילא לגמלה מלאה בשיעור 70%. 7. מועד קבלת הגמלה נגזר ממועד הגשת התביעה לגמלה ומשזו הוגשה רק ביום 4/8/09, אושרה לו גמלה רטרואקטיבית של שנתיים, התקופה המקסימאלית הקבועה בסעיף 48 לחוק הגמלאות. עיקר טענות המערער בתשובתו לבקשה לדחייה על הסף 8. לטענת המערער, ההליך אינו ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות אלא מחלוקת על פרשנותו ותחולתו של הסכם רציפות הזכויות, המשליכה על זכאות המערער לגימלה. המשיבה הכירה בתקופת עבודת המערער במועצה לצורך קביעת הותק לתשלום השכר, אולם מתנערת מכך לעניין קביעת ותק הזכויות לפנסיה. משמע, כי המחלוקת הינה בשאלת תחולתו של הסכם הרציפות והשפעת ההכרה ברציפות על גובה הגימלה המגיעה למערער. המערער טוען על כן, כי ההליך המתאים לבירור סוגיה זו הינו הליך של תביעה הצהרתית, שלא התיישנה. 9. לטענת המערער, טענת ההתיישנות מועלית בחוסר תום לב, דרישותיו לא נענו באופן ענייני ולא הופנתה תשומת לבו לעניין ההתיישנות, שכלל לא הוזכר בתשובות המשיבה לפניותיו. אשר על כן, ומשלא היה מקום להעלות טענת ההתיישנות בנסיבות העניין, יש לדון בתביעה לגופה. 10. מוסיף וטוען המערער כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים. המשיבה הכירה בותק עבודתו במועצה המקומית והדבר מצא ביטוי בתלושי השכר. עובדה זו מעידה כי מולאו הדרישות להכרה ברצף על פי הסכם הרציפות, ואין לדרוש מהמערער הגשת טפסים שהועברו מזה למעלה מ-35 שנה, אף כי התובע פועל להשגתם. עוד טוען המערער כי בית הדין פועל ביד קמוצה בסילוק תביעות על הסף על מנת לא לנעול שעריו בפני הבאים לפתחו, וכי יש לנהוג כך בענייננו. הכרעה 11. ראשית לכל נבהיר, כי התביעה לגמלה אשר נקבעה למערער ע"י הממונה צריכה הייתה להיות מוגשת כערעור ואכן, סווגה ע"י מזכירות בית הדין לא כתביעה רגילה אלא כערעור כאמור. החלטת אישור הגמלה כוללת את הזכאות לגמלה, שיעורה, גובהה ותנאי קבלתה בהתאם להוראות חוק הגמלאות. ערעור על כל אלה הינו בגדר ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות לפי חוק הגמלאות והתקנות שהותקנו על פיו. 12. צודק המערער בטענתו כי סעד של סילוק התביעה על הסף הינו סעד קיצוני, ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין. רק אם משוכנע בית הדין כי גם אם יוכיח התובע כל האמור בתביעתו, לא יזכה לסעד, ייעתר בית הדין לבקשה לסילוק על הסף. במקרה שלפנינו מתקיימות הנסיבות המצדיקות סילוק התביעה על הסף ולהלן נפרט נימוקינו לכך. 13. סעיף 42 לחוק הגמלאות קובע כדלקמן: "(א) התובע גמלה יגיש את תביעתו לממונה. (ב) הממונה יחליט על סמך התביעה אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן, ישלח את החלטתו בדואר רשום לתובע, ויציין בה את נימוקיו ואת זכותו של התובע לפי סעיף 43. (ג) הממונה לא יהיה קשור בסדרי הדין ובדיני הראיה אלא יפעל בדרך שיראה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות להחלטתו. (ד) (1) הממונה יהיה רשאי להחליט, על סמך תביעה של שאירים על גמלת בינים שתשולם עד שיוחלט סופית בזכויותיהם של כל הזכאים לגמלה בקשר לשירותו של העובד; הממונה ישלח את החלטת הביניים בדואר רשום לתובע ויציין בה את נימוקיו ואת זכותו של התובע לפי סעיף 43. (2) סעיף קטן זה אינו גורע מסמכותו של הממונה בדבר תשלום מקדמות." 14. הערעור על החלטת הממונה על הגמלאות הינו לבית הדין האזורי לעבודה, כאמור בסעיף 43: "(א)  תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת בינים של הממונה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. (ב)  שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר המועד להגשת הערעור. (ג)   בית הדין האזורי רשאי לאשר את החלטת הממונה או לשנותה, או להחליט החלטה אחרת במקומה."   15. תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור) תש"ל - 1970, קובעת: "המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה או של נציב שירות המדינה הוא ששים יום מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער, או מיום תחילתן של תקנות אלה, לפי המועד המאוחר יותר." 16. על פי ההלכה הפסוקה, אין בית הדין רשאי להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות: "צודק הממונה בטענתו כי היה מקום לדחות את תביעת המשיבה על הסף. זכותו של עובד מדינה לגמלאות קבועה בחוק והגורמים המופקדים על כך הם נציב שירות המדינה והממונה על תשלום גמלאות, כל אחד בתחומו. תביעה לגמלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגמלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה" (ע"ע 349/07 מדינת ישראל הממונה על הגמלאות נ' כרמלה ציון ניתן ביום 4.6.08- [פורסם במאגר משפטי]) 17. התכתבויות שהיו לב"כ המערער עם המשיבה אינן מאריכות את המועד להגשת הערעור. (ר' ע"ע 186/06 אברהם עודד כהן נ. הממונה על תשלום גמלאות - פס"ד מיום 30/7/06 ועניין נתיב המוזכר שם. בעניין כהן לעיל נדחתה התביעה על הסף משהוגשה באיחור של 9 חודשים מהמועד הקבוע בתקנות). מכל מקום, כבר פנייתו הראשונה של המערער אל המשיבה בחודש 7/10 נעשתה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור וגם מטעם זה דין טענת המערער להידחות. כתב התביעה הוגש לבית הדין ביום 30/6/11, זמן רב לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בתקנה האמורה. 18. אין אנו מקבלים את טענת המערער, לפיה אין מדובר בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות אלא במחלוקת בדבר תחולת הסכם רציפות הזכויות המשליכה על זכויות המערער לגמלה. תביעתו של המערער עוסקת כל כולה בהחלטת הגמלאות מיום 2/2/10 ומהווה ערעור על קביעותיה הן בעניין גובה הגמלה ושיעורה והן בעניין המועד לתחילת תשלומה. מהות התביעה הינה שיעור הגמלה לה זכאי המערער כפי שהחליט עליה הממונה על הגמלאות. בע"ע 106/08 חסיה איזק נ' מדינת ישראל ואח' הועלתה טענה דומה בהקשר של הסכם רציפות זכויות עם רשות הדואר. באותו עניין דחה בית הדין הארצי את הטענה כי אין מדובר בערעור גמלאות בקבעו: "אין אנו מקבלים את טענת המערערת, לפיה אין מדובר בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות אלא ב"עתירה להצהיר על זכויות פנסיה מרשות הדואר" הואיל ומהות התביעה עוסקת בשיעור הגמלה כפי שהחליט עליה הממונה על הגמלאות". גם באותו עניין נדחתה התביעה על הסף מחמת התיישנות. 19. למעלה מן הצורך, ובאשר לטענותיו של המערער לגוף העניין, הרי שבתגובתו לבקשה לא מתייחס המערער לסיכויי הערעור בנוגע למועד תחילת תשלום הגמלה ולשיעורה, ככל שהדבר אינו נובע משאלת רציפות הזכויות. טענתו היחידה בדבר סיכויי הערעור מתמקדת בנושא שיעור הגמלה שייגזר מרצף הזכויות הנטען על ידו. 20. המערער אינו מציג כתב העברה כנדרש בהסכם רציפות הזכויות לשם הקניית זכויות פנסיוניות בגין תקופת העבודה ברשות המעבירה. טענתו, כי בעובדה שהוכר לו רצף לוותק יש כדי להצביע על זכאותו לפנסיה בגין תקופת העבודה המוכרת דינה להידחות. יפים לענייננו דברי בית הדין בעניין עב' (חי') 3438/03 עמרם בן חיים נ' עיריית חדרה שם קבע בית הדין: "על אבחנה זו בין הכרה בוותק לצורכי שכר לבין וותק בפעל בעבודה, המקנה זכויות לפנסיה תקציבית עמד בית הדין הארצי בדב"ע נא/95-3 איגוד ערים לשירותי כבאות אזור חולון - אורי ויסמן, עבודה ארצי כרך א(2), 7. באותו מקרה נדונה תביעתו של עובד איגוד ערים לכבאות, להכיר ב-12 שנות התנדבותו במכבי-אש תל-אביב כמזכות בפנסיה תקציבית על יסוד החלטת ועדת כבאות אשר קבעה כי העובד יקבל "תוספת ותק של 12 שנות עבודה בכבאות". בית הדין הארצי, דחה את התביעה בקובעו, בין היתר: "סביר לפרש את כוונת ועדת הכבאות כך, שהאיגוד יכיר בעבודת המשיב כמתנדב טרם קבלתו לעבודה אצל האיגוד, לצורך תשלום שכר, שכן אדם בעל נסיון במקצוע זכאי לשכר גבוה יותר מאדם חסר נסיון הממלא אותו תפקיד. לעומת זאת, אין זה סביר לפרש את ההחלטה כך, שהאיגוד יעניק למשיב ותק אף לצורך זכויות פנסיה, זאת לאור העובדה שותק פנסיוני כרוך בהפרשת כספים (הפרשות ממש - לקרן פנסיה, או התחייבות תקציבית - לפנסיה תקציבית), בגין תקופת העבר, בה לא עבד העובד אצל אותו מעביד. גם אם נפרש את לשונה של החלטת ועדת הכבאות על פי ההקשר התעשייתי נגיע לאותה מסקנה. ידוע לכל הקשור לקביעת תנאי עבודה של עובדים, כי קיים "ותק" לצורך תשלום שכר וקביעת דרגה, וותק לצורך קביעת זכויות פנסיה. במקרים רבים אין זהות בין שני סוגי הותק הללו. לדוגמה - עובד בעל ותק של שנים רבות במקצוע אשר מתקבל לעבוד אצל מעביד חדש, יקבל - על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה אישי - ותק מקצועי לצורך קביעת דירוג ושכר, המתחשב בשנות עבודתו במקצוע אצל מעבידים אחרים, אך לא יקבל זכויות ותק אלה לצורך פנסיה. הכלל הוא, כי מעביד המקבל על עצמו לשלם פנסיה בגין עבודת העובד לפני קבלתו לעבודה אצל אותו מעביד, יעשה הדבר במפורש ובכתב. הענקת זכויות ותק, מבלי להתייחס לנושא ותק פנסיוני, יש לפרש כהענקת זכויות לצורך תשלום שכר בלבד. אין לחייב את המעביד לשאת בהוצאות פנסיה כבדות, מבלי שהדבר הוסכם במפורש. בהחלטת ועדת הכבאות מיום 28.12.1969 לא נאמר שהוחלט לאשר זכויות ותק: "לכל דבר וענין", או "לצורך קביעת שכר וזכויות פנסיה", או "כולל זכויות פנסיה". בית הדין הסביר את הרציונאל שביסוד קביעתו, תוך הפניה לפסק הדין בדב"ע מב/7-1, גזית - נציב שירות המדינה, פד"ע י"ג 397, 406, שם נדונו זכויות פנסיה על פי חוק הגימלאות של עובד מדינה, ונקבע: "בפנסיה תקציבית מכוח חוק, האיסור להיטיב עם אדם זה או אחר נובע ממהותו של החוק, הקובע נורמה דו-קוטבית: אין הפרט רשאי לוותר על הזכות, ואין הרשות הממונה על ביצוע החוק ... רשאית ליתן יותר מהקבוע בחוק עצמו או במסגרתו ומכוחו..... עת ראה המחוקק לנכון לאפשר סטיה מאותן נורמות - עשה כן בהוראה מפורשת וקביעת המנגנון לכך.". ולפיכך קבע: "הדבר נכון גם לעניננו. פנסיה תקציבית תוענק לעובדי האיגוד על פי אותם עקרונות של ניהול ציבורי תקין, ללא הטבה לעובד זה על פני עובדים אחרים. כאמור, ניתן אמנם להכיר ברציפות זכויות מעבודה קודמת, אך יש לעשות זאת, כאמור לעיל, ובמפורש. משלא נעשה כן, אין המשיב זכאי לרצף זכויות לעניין פנסיה. זאת ואף זאת, לא היו למשיב "זכויות פנסיה" בגין התנדבותו בעירית תל-אביב, שכן לא היה "עובד". 30. הנה כי כן, ואף אם נתעלם מן המילים שהוספו במזכרו של מנכ"ל העיריה מיום 19.12.94 לפיהן האישור לא נועד לצורכי פנסיה, הרי שעל מנת לבסס זכאות לפנסיה תקציבית על יסוד התחייבות של הנתבעת, נדרשת הוראה מפורשת, וכזו לא קיימת בפנינו..." 21. לנוכח כל האמור, היות ומדובר בערעור גמלאות שהוגש בחלוף המועד הקבוע להגשתו, הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת והתביעה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ב, 23 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. מיכל פריימןש ו פ ט ת רוחמה פחימהנציגת עובדים חגית מגןנציגת מעבידים פנסיהפנסיה תקציבית