עבודה בהיקף 80% משרה

עבודה בהיקף 80% משרה 1. התובע הועסק בנתבעת מיום 12.10.09 עד יום 1.9.10 כטכנאי מחשבים בבית ספר "עמית". הנתבעת התקשרה בהסכם עם עירית ראשון לציון להפעלתו ולניהולו של בית הספר. לטענת התובע, סוכם עימו והובטח לו שכר חודשי בסך -.5,000 ₪. בפועל שולם לו סך -.4,500 ₪ לחודש בלבד בכל תקופת עבודתו. בתביעתו עותר התובע לתשלום יתרת שכר עבודה בסך -.500 ₪ לכל חודש בצירוף פיצויי הלנת שכר. 2. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי התובע נכנס בנעלי טכנאי מחשבים שפוטר, יובל בר,שעבד בהיקף 80% משרה בשכר חדשי של -.4,400 ₪. בין הצדדים הוסכם על העסקת התובע במשרה חלקית בשיעור 80% תמורת שכר חודשי של -.4,500 ₪. משך חדשים ארוכים לא העלה התובע כל בקשה או טרוניה אודות גובה השכר, לראשונה העלה השגות ביחס למשכורת חודש 5/10, כשמונה חודשים לאחר תחילת העסקתו במסגרת פנייתו למנהלת בית הספר דאז. פנייתו בעיכוב כה רב מצביעה, לטענת הנתבעת, על ויתור ברור ביחס לכל טענה שיכלה להיות לתובע בענין שכרו. 3. מוסכם כי התובע הועסק בנתבעת במשרה חלקית בשיעור 80% במשך שנה, אין מחלוקת כי בפועל שולם לתובע שכר בסך -.4,500 ₪ לחודש. השאלה השנויה במחלוקת ועומדת לדיון לצורך הכרעה בתביעה היא, מהו שכרו הקובע של התובע, האם -.5,000 ₪ לחודש, כטענתו, או שמא -.4,500 ₪, כטענת הנתבעת. דיון והכרעה 4. בהתאם להוראת ס' 32 לחוק ביה"ד לעבודה, ביה"ד לעבודה אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שביה"ד קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה", על פיו נפסק כי נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו שכרו מוטל על העובד-התובע. (דב"ע נד/ 3-23 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע כ"ו, 547). 5. אין הכרח כי חוזה העבודה יערך בכתב, ואולם אם נערך כזה בכתב ולא נחתם בין הצדדים אין לראות בו, בדרך כלל, חוזה עבודה בר תוקף (ר' ד"ר י. לובוצקי / חוזה העבודה וזכויות העובד, פרק 3, עמ' 8) מכל מקום, הכלל הוא שחוזה עבודה, ככל חוזה, יפורש בראש ובראשונה על פי המבחן האובייקטיבי של אומד דעתם של הצדדים, וכאשר אינו משתמע באורח חד-משמעי מהחוזה, אזי על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 על פי הנסיבות הרלבנטיות במועד כריתת ההסכם, לרבות מסמכים, הצהרות בעל-פה והתנהגות הצדדים לפני ואחרי כריתת החוזה (ר' שם פרק 8, עמ' 4). 6. במקרה הנוכחי, העיד התובע בדיון כי בשלב ראשון נתן כעצמאי שירותי תמיכה לטכנאי מחשבים אשר עבד בבית-הספר. בעקבות פניות מנהלת בית-הספר ורשת עמל אשר מתפעלת את בית-הספר כי יעבוד באופן בלעדי בתפקיד טכנאי המחשבים בבית-הספר, הסכים התובע להעסקתו במשרה חלקית בשיעור 80% תמורת שכר של -.5,000 ₪ לחודש, כפי שהודיע על כך טלפונית לעובדת הנתבעת ענת בנבנישתי, מנהלת מערכות מידע בנתבעת, ולאורה. עוד הוסיף התובע וציין, כי בקשתו לקבל הסכם עבודה בכתב מהנתבעת נענתה במילים: "אל תדאג, הכל אושר". כאשר נוכח התובע כי משכורתו הראשונה אינה בהתאם לסיכום שנערך עימו, פנה בענין והתבקש להמתין למשכורת הבאה. הדבר חזר ונשנה בחודש השני לעבודתו, בעקבות כך פנה התובע למנהלת בית הספר אשר התקשרה לנתבעת בנוכחותו ונאמר לה כי הנושא בטיפול. הודעת דואר אלקטרוני מיום 13.10.09 מענת בנבנישתי למנהלנית בית הספר, אשר הגיעה לידי התובע בדיעבד מדברת בעד עצמה, כדלקמן: "המלצתי לגבי נפתלי הררי היא 80% משרה תמורת -.5,000 ₪ ברוטו לחודש. בחוזה תהיה תקופת נסיון של 3 חדשים ואת אמורה לקבל שירות מאד איכותי מאחר ויש לו נסיון רב." בהמשך הודפס ונמחק בקו:"עם קבלת אישור מהעיריה נדאג לקליטה מידית". ובכתב יד נוסף: "אורה אהרון בקשה לא להתייחס. רשת עמל אשרה אותו במקום יובל בר ותשלם לו על פי הרשום מעלה". לא צוין שם כלשהו בצד התוספת האמורה. בפועל, נמשך תשלום סך -.4,500 ₪ לחודש ללא שינוי. פנית התובע הטלפונית בענין לגב' אורה בנתבעת נענתה, לטענתו: "מי שסיכם איתך אני לא בטוחה אם היה מוסמך לסכם איתך, בקיצור השכר שלך כרגע פחות", ובשיחת טלפון נוספת נאמר לתובע ע"י אורה או ענת: "נכון שרשת עמל אישרו זאת, אבל העיריה אינה מאשרת." התובע הכחיש קבלת הסכם העסקה אישי בנוסח נספח 3 לכתב ההגנה, מסמך אשר הובא בפניו לראשונה בדיון, כטענתו. 7. עד הנתבעת, עוזי אדרי, רפרנט משאבי אנוש בנתבעת, העיד מנגד כי כל עובד המועסק בנתבעת ממלא הסכם בנוסח נספח 3 האמור. ככלל, שכר עובדי הנתבעת מאושר על-ידי הגורם המקצועי ובסופו של דבר על-ידי מחלקת משאבי אנוש, המוסמכת לטענתו בענייני תקציב, אלה אינם נתונים לסמכותה של מנהלת בית הספר, אשר מוסמכת להעלות את הצורך בגיוס כח אדם, לצרף עובדים לבית הספר ולנהל את בית הספר מבחינה פדגוגית. בחקירה הנגדית אישר העד כי מנהלת בית הספר הינה נציגתה המוסמכת של הנתבעת בבית הספר. אשר לתובע במקרה דנן, העיד כי שכרו אמור היה להיות תואם את שכר קודמו בתפקיד. הקצאת תקציב למשרה מלאה היתה סך -.5,000 ₪, איש מחשבים אמור היה לעבוד במשרה בהיקף 80%. אשר להסכם העסקה שלא נחתם העיד כי קורה שהסכם "נופל בין הכסאות" ואינו נחתם, אין זה אומר שלא ממלאים את הוראותיו, כדבריו. הודעת הדואר של ענת בנבנישתי בענין שכרו של התובע, אפילו נכתבה על ידה, היא אינה מוסמכת לכך, כטענתו. 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הוסכם על תשלום שכר בסך 5,000 ₪ לחודש. אין מחלוקת כי הסכם עבודה בכתב לא נחתם בין הצדדים מסיבות התלויות בנתבעת, בין אם נפל עניינו של התובע בין הכסאות בתום לב, כעדות נציגה בדיון, או מסיבה אחרת. התובע העיד כי ביקש מהנתבעת לא אחת הסכם בכתב, כפי שלא נסתר. עדות הנתבעת אודות הקצאת תקציב -.5,000 ₪ תמורת משרה מלאה ושכר יחסי למשרה חלקית של 80% לא נתמכה בראיה מהימנה ונסתרה בחומר הראיות. אין כל הצדקה להצמדת שכרו של התובע לשכר קודמו בתפקיד, ככל שהיה נמוך מ- 5,000 ₪, בנסיבות פיטורי העובד הקודם לצורך העסקת התובע תחתיו. ברור, כי נספח 3 לכתב ההגנה ללא תאריך, הקובע שכר חודשי של -.4,500 ₪, אינו חוזה עבודה בר תוקף בנסיבות שלא נחתם וכלל לא הומצא לתובע עצמו במהלך עבודתו, כפי שלא נסתר. 9. אשר לאומד דעתם של הצדדים - אין כל ספק כי כוונת התובע היתה לקבל שכר חודשי בסך -.5,000 ₪, כפי שהמליצה גב' בנבנישתי מטעם הנתבעת בהודעת דואר אלקטרוני מיום 13.10.09 למנהלת בית הספר, כראיה לכוונת הנתבעת וקיום מפגש רצונות הצדדים. אף על פי כן שולם לתובע שכר נמוך יותר ולכן הבהירה מנהלת בית הספר, אטי אדר, במכתבה לנתבעת מיום 5.5.10, נספח ב' לכתב התביעה: "במעמד קבלתו לעבודה סוכם שמשכורתו תעמוד על -.5,000 ₪ ברוטו". בכך הובאה תשתית ראייתית מספקת להסכם בין הצדדים באמצעות נציגת הנתבעת המוסמכת, מנהלת בית הספר מולה עבד התובע. השיהוי בהמצאת מכתב המנהלת לעומת מועד תחילת עבודתו של התובע נבע מכך שקדמו פניות בעל-פה של התובע בנסיון להסדיר את הענין, כפי שלא הוכחש. טענת הנתבעת לפיה לא התקבלו, כביכול, אישורי המוסמכים מטעם משאבי אנוש בנתבעת לשכר המבוקש והמובטח דינה להידחות. מדובר בגירסה בלתי עקבית של הנתבעת. התובע העיד על הצורך באישור העיריה, כפי שנאמר לו, לא באישור מחלקת משאבי אנוש בנתבעת. אישור הנציגה המוסמכת של הנתבעת בבית הספר, מנהלת בית הספר, לסיכום שנערך בין הצדדים ניתן כפי שלא נסתר. לא נמצאה בנסיבות אלה הצדקה כלשהי להתנערות הנתבעת באופן חד-צדדי מהבטחתה לשלם לתובע שכר בסך -.5,000 ₪ לחודש. משהוכחה כוונה הדדית אמיתית להקנות להבטחה זו תוקף משפטי ולא הובא נימוק ממשי להעדר יכולתה של הנתבעת למלא אחר ההבטחה האמורה, אין צידוק לשנותה או לבטלה. דברי גב' אורה לתובע על פי עדותו, לפיהם למרות הסיכום שנערך עימו, שכרו לפי שעה נמוך יותר, מהווים חיזוק נוסף לגירסת התובע בענין ההסכם שנערך לתשלום -.5,000 ₪ לחודש והופר ע"י הנתבעת. אין לראות בנסיבות אלה בהמשך עבודתו של התובע בתנאים אלה, כשלעצמו, הסכמתו בהתנהגות להפחתת שכרו המוסכם. מדובר בחריגה חד-צדדית של הנתבעת - המעסיק מההסכם. 10. המסקנה העולה מן האמור היא, כי שכרו הקובע והמוסכם של התובע הוא סך -.5,000 ₪ לחודש. מששולם לתובע סך -.4,500 ₪ לחודש, זכאי התובע להפרשי שכר עבודה לכל תקופת עבודתו בסכום מצטבר של -.6,000 ₪. הסכום ייפסק לו. 11. שונה הדין בשאלת זכאות התובע לפיצויי הלנת שכר. בית דין אזורי רשאי להפחית את פיצויי הלנת שכר אם נוכח כי השכר לא שולם במועד עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש לדעת בית הדין (ר' חוק הגנת השכר, ס' 18). בית הדין רשאי להפחית את פיצויי ההלנה גם בלא בקשה מפורשת של המעביד ובלבד שסכום השכר שלא היה שנוי במחלוקת שולם בפועל (דב"ע נו/ 3-299, אריה לוי ואח' נ. סומיה גונגזה, מיום 3.6.97). במקרה הנוכחי, הגם שנמצאו סדקים בגירסת המעביד, שוכנעתי בקיומה של מחלוקת אובייקטיבית, אמיתית וממשית בשאלת קיום החוב ולו בשל המשך עבודתו של התובע תמורת שכר מופחת והמצאה דרישה בכתב בשיהוי יחסי. לכן, ומששולם במלואו, במועדו וכסדרו השכר שלא היה שנוי במחלוקת, יופחת שיעור פיצויי ההלנה. סוף דבר 12. לאור האמור, תשלם הנתבעת, רשת עמל 1 בע"מ, ח.פ. 513705699, לתובע הפרשי שכר עבודה בסך -.6,000 ₪ בצירוף פיצויי הלנה מופחתים בשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10 עד מועד התשלום תוך 15 יום. הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.1,000 ₪ תוך 15 יום. 13. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיאת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. משרה