עבירות ביצוע עבודות בניה בסטיה מהיתר

העובדות והטענות 1. הנתבעת 1 ומנהלה, הנתבע 2, הורשעו בבית המשפט לענינים מקומיים הרצליה בביצוע עבודות בניה בסטיה מהיתר, עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התו"ב), בקשר לבנין דירות שנבנה על ידם ברחוב הגאון 31 הרצליה (להלן - הבנין). גזר הדין שניתן באותו משפט כלל צו, המחייב את הנתבעים 1 ו-2, "להרוס את חלקי הבנין שנבנו בחריגה מהיתר הבניה ולהתאים את הבניה להיתר שבידיהם" (להלן - צו ההריסה, כתב האישום צורף כנספח ה' לכתב התביעה, גזר הדין צורף כנספח ה' לכתב ההגנה של הנתבעות 3 ו-4, הכרעת הדין לא צורפה). בשלב מאוחר יותר, הורשעו הנאשמים 1 ו-2 גם באי קיום צו ההריסה, עבירה לפי סעיפים 210 לחוק התו"ב (כתב האישום וגזר הדין צורפו כנספחים ז' ו-ט' לכתב התביעה, הכרעת הדין לא צורפה). 2. התובעת רכשה דירה בקומה ג' של הבנין (להלן - הדירה), עוד קודם להגשת כתבי האישום. בתביעה זו עותרת התובעת, בין היתר, למתן "צו מניעה שימנע את הריסת דירת התובעת שתגרם מחמת הריסת כל שבנו הנתבעים 1-2 בסטיה מהיתר הבניה הנוגע לבנין" (סעיף 23(ג) לכתב התביעה). לטענתה (סעיף 20 לכתב התביעה), "הריסת אותם חלקים שנבנו בסטיה מן ההיתר תגרום להרס הבית כולו ובתוכו גם להרס הדירה, על לא עוול בכפה של התובעת". התובעת תמכה את טענתה בחוות דעת של מהנדס בנין (נספח י' לכתב התביעה). 3. התובעת טוענת עוד בכתב תביעתה, כי היא רכשה את הדירה בהסתמך על אישור מהנדס הנתבעת 3, לפיו לכאורה הדירה נבנתה באישור הרשויות המוסמכות, ובהסתמך על הצהרה של הנתבע 2, שהוא אביה של התובעת, כי אין מניעה לרכישת הדירה וכי אם תתעורר בעיה כלשהי בקשר אליה הוא יפעל לפתור אותה מול ראש העיר הקודם. לדבריה, לאחר שהוגש כתב האישום, אישר ראש העיר הקודם לנתבע 2 להגיש תכנית מתקנת שתכשיר את הסטיות מההיתר שנעשו, אולם ראש העיר הנוכחית התכחשה לאותה הבטחה. עוד טוענת התובעת, כי מרבית הסטיות כבר תוקנו ונותרו מעטות בלבד. לדבריה, בדירה עצמה לא נדרשות כל הריסה או התאמה להיתר. 4. מלבד הסעד הנתבע ליתן "צו מניעה שימנע את הריסת דירת התובעת", נתבעים עוד סעדים, שתכליתם לגרום לרישום זכויותיה של התובעת בדירה בלשכת רישום המקרקעין. 5. הנתבעים 1 ו-2 מסכימים בכתב הגנתם עם כל דברי התובעת, ולטענתם, התובעת זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. 6. הנתבעות 3 ו-4 דוחות את כל טענות התובעת ומבקשות לדחות את התביעה. לטענתן, אישור המהנדס שצורף איננו אמין ובכל מקרה לא ניתן היה להסתמך עליו לשם רכישת הדירה. לטענתן, התובעת ידעה היטב על החריגות המשמעותיות שנעשו מהיתר הבניה, בכללן תוספת של שתי דירות, ובהקשר זה מפנות הן לכך שהתובעת היא בתו של הנתבע 2. הנתבעות 3 ו-4 מכחישות את ההבטחה שניתנה על ידי ראש העיר הקודם. לטענתן, מרבית הסטיות, שהיה על הנתבעים 1 ו-2 להורסן או להתאימן להיתר, בהתאם לצו, טרם נהרסו או הותאמו. לדבריהן, נדרשות פעולות הריסה והתאמה להיתר גם בדירת התובעת. 7. הנתבעות 3 ו-4 מבקשות גם לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות ענינית, משום שהסעד המבוקש למנוע את צו ההריסה נועד לעקוף את הצו שניתן על ידי בית המשפט לענינים מקומיים, ובכך להכשיר את הסטיה מההיתר. הן טוענות גם לחוסר יריבות ולחוסר נקיון כפיים של התובעת. התובעת טוענת כי הסעד המבוקש נועד לשמור על זכותה הקנינית בדירה שנרכשה על ידה, ולכך מוסמך בית המשפט. דיון והכרעה 8. הצדק עם הנתבעות 3 ו-4. שום ערכאה משפטית איננה מוסמכת לשנות, כל שכן לבטל, החלטה שיפוטית של ערכאה משפטית אחרת, מלבד באחת משתי הדרכים שנקבעו במפורש בחוק: דרך הערעור, על כל אופניה; הליכי תקיפה לפני בית המשפט הגבוה לצדק בגדרים ובכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה (למשל: על פסקי דין של בתי הדין לעבודה ובתי הדין הרבניים, בסייגים מוגדרים; החלטות בטענת פסלות לישב בדין; החלטות מסוימות בהליכים פליליים). מלבד הדרכים הללו, אין כל סמכות לערכאה שיפוטית א' לשנות החלטה שיפוטית שניתנה על ידי ערכאה שיפוטית ב', גם אם ערכאה שיפוטית א' גבוהה מבחינה היררכית מערכאה שיפוטית ב'. יתירה מזו, גם הערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין או את ההחלטה, אותם מבוקש לשנות או לבטל, איננה מוסמכת לעשות כן אלא בכללים ובגדרים שנקבעו בחוק ובפסיקה, כגון: ביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, תיקון טעות סופר, דיון נוסף ומשפט חוזר. לדיון נרחב בענינים הללו, ראו: ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 167-213. מסקנה זו מחייבת סילוק התביעה על הסף. 9. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אפילו אם הטענה שקיום הצו יגרום לפגיעה בדירתה של התובעת, היתה מועלית בפני בית המשפט לענינים מקומיים, יש להניח כי היא היתה נדחית. בתי המשפט כבר קבעו פעמים רבות בעבר, כי מי שהורשע בבניה ללא היתר וצווה להרוס את הבניה איננו יכול להישמע בטענה כי הוא איננו יכול לקיים את הצו, משום שהבעלות או החזקה במבנה עברו לאחר, או מטעם דומה אחר, ראו: פסק דינו כל כב' השופט בנימין ארנון בעפ"א (מחוז מרכז) 2141-09-07 ש.י. ישר קבלנים (1989) בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון רחובות הסוקר את הפסיקה הרחבה בנדון, וכן ראו: פסק דינה המקיף של כב' השופטת ארנה לוי בת.פ. (הרצליה) 244/03 מדינת ישראל נ' סולסי (2004, ), וכן ראו: פסק הדין שניתן על ידי בבית המשפט לענינים מקומיים גבעתיים, ת.פ. 401/08 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' פלטאו (2011). מבחינה זו, אינני רואה כל הבדל אם המניעה לקיום הצו נטענת על ידי מי שצווה לקיימו או על ידי צד מעונין אחר. 10. גם הסעדים הנוספים שנדרשו, לגרום לרישום זכויותיה של התובעת בלשכת רישום המקרקעין אינם יכולים לידון במסגרת תביעה זו, כיוון שרישום הזכויות כרוך גם במילוי אחר צו ההריסה וההתאמה. 11. יש להניח, כי תרופתה של התובעת, אם טענותיה תמצאנה צודקות, היא במישור החוזי ו/או הנזיקי מול הנתבעים 1 ו-2 ו/או מול הנתבעות 3 ו-4. בית משפט זה אינו צריך לדון כלל בטענות הללו. בית משפט זה אינו מוסמך גם לקבוע עד כמה מילאו הנאשמים 1 ו-2 אחר צו ההריסה, והאם נדרשות פעולות הריסה או התאמה בדירת התובעת. בית המשפט לענינים מקומיים הרצליה אשר נתן את הצו הוא המוסמך לדון בכך. ממילא, בית משפט זה איננו מוסמך לדון גם בנכונות טענת התובעת, כי ביצוע צו ההריסה יגרום לנזקים בדירתה. תוצאה 12. התביעה נדחית על הסף. התובעת תשלם לנתבעות 3 ו-4 הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. עבודות בניהסטיה מהיתר בניהבניה