פיטורי עובדת בהריון ללא שימוע

1. התובעת הגישה תביעה בטענה כי פוטרה שלא כדין בשל היותה בהריון ותבעה את הסעדים הבאים - פיצוי בגין אובדן השתכרות עד למועד הלידה וכן לתקופה שלאחר חופשת הלידה, הפרשי דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני, פיצוי בגין פיטורין ללא שימוע. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א התובעת עבדה כמוכרת בחנות תכשיטים בבעלות הנתבע הממוקמת בקניון ראשון לציון. ב. תקופת העסקתה של התובעת - מיום 1/10/09 ועד ליום 28/1/10. ג. התובעת הודיעה לנתבע במהלך חודש נובמבר 2009, כי היא בהריון. ד. ביום 28/1/10 התובעת פוטרה על ידי הנתבע. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובעת והנתבע. 4. נסיבות סיום העסקתה של התובעת התובעת הועסקה על ידי הנתבע כ- 4 חודשים. סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 הקובע איסור על פיטורי אישה בהריון חל לגבי נשים אשר עבדו לפחות שישה חודשים באותו מקום עבודה ולפיכך, הוא אינו חל על התובעת. מכך עולה, כי יש לבחון את סיום העסקתה של התובעת על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 האוסר על הפליה מחמת הריון בכל הנוגע לתנאי העסקה במקום עבודה. 5. סעיף 2(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע, בין היתר, מין, הורות ו/או הריון, וכלשונו: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים... בכל אחד מאלה: ... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים...".   סעיף 9(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע לעניין נטל ההוכחה - "9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - ... (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."   נטל ההוכחה הראשוני, אפוא, הוא על התובעת להראות שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. אז עובר הנטל אל המעביד להוכיח שהתובעת לא הופלתה בפיטוריה מחמת היותה בהריון. 6. מהראיות שעמדו בפני עלו הדברים הבאים - התובעת הועסקה בחנות תכשיטים הממוקמת בקניון ראשון לציון. הצדדים סיכמו בניהם כי התובעת תחל את עבודתה בשעה 9:30 ותסיימה בשעה 15:30. הנתבע הסביר, כי שעת תחילת העבודה וסיומה היו קריטיים לאור העובדה כי מדובר במשמרת שלמה אשר התובעת נדרשה למלא. כמו כן, אי פתיחת הסניף בקניון גוררת אחריה קנסות בהתאם להסכם ההתקשרות עם הקניון. התובעת הועסקה בהתאם להסכם העסקה, נספח א' לכתב ההגנה. יובהר, כי התובעת טענה כי הועסקה שלא כדין ללא הסכם העסקה אולם טענתה הופרכה כליל בעדותה שלה עצמה, (ראה עמ' 5 לפרוט' ש' 1-6). 7. הנתבע טען, כי שבועיים לאחר תחילת העסקתה טענה התובעת כי איננה יכולה לעבוד יום קבוע בשבוע עד השעה 15:30 וביקשה לעבוד באותו היום עד השעה 13:00. לאור בקשת התובעת נאלץ הנתבע לחפש לתובעת מחליפה לאותן שעות ובסופו של יום הוחלט כי התובעת לא תעבוד כלל באותו היום ותעבור לשבוע עבודה בן 4 ימים. הנתבע הבהיר, כי כבר מאותו מועד נגרמו לו קשיים בשל בקשתה של התובעת כאמור. התובעת הכחישה את האמור וטענה, כי ביקשה לעבוד חצי יום בימי רביעי אולם לא הייתה מעוניינת לעבוד רק 4 ימים בשבוע. יחד עם זאת, התובעת אישרה בעדותה כי הנתבע הסביר לה כי אין אפשרות לתמרן בין עובדים למשך חצי יום בלבד. לאור האמור הרי שמקובלת עליי גרסתו של הנתבע, כי רק בשל דרישותיה של התובעת, היא הועסקה במסגרת העסקה של 4 ימים בשבוע. 8. הנתבע טען, כי התובעת לא עמדה בתנאים שסוכמו וכי נהגה לאחר לעבודתה, להחסיר וכן לצאת מוקדם והכל, ללא אישורו של הנתבע. הנתבע צרף לתיק דוחות נוכחות של התובעת מהם אכן עלה, כי התובעת נהגה לאחר, ואף החסירה מספר רב של ימי עבודה וזאת, בתקופת העסקתה הקצרה - בחודש אוקטובר התובעת החסירה יומיים, מלבד ימי ד', איחרה יום אחד ויצאה מוקדם 6 ימים. בחודש נובמבר התובעת החסירה יום אחד (מלבד ימי ד') ויצאה מוקדם 13 ימים. בחודש דצמבר התובעת החסירה 3 ימים (מלבד ימי ד') , איחרה 7 ימים ויצאה מוקדם 14 ימים. בחודש ינואר החסירה התובעת 5 ימים (מלבד ימי ד') איחרה 8 ימים ויצאה מוקדם 10 ימים. סה"כ החסירה התובעת 11 ימים כאשר הועסקה בהיקף משרה של 80% ותקופת העסקה פחותה מ - 4 חודשים. אין חולק, כי התובעת לא צברה די ימי חופשה וחופשת מחלה על מנת להחסיר ימים כה רבים . במצב דברים זה, מקובלת עליי טענת הנתבע, כי התובעת לא עמדתה בסיכום תנאי העסקתה ובקריטריונים על פיהם נדרשה לעבוד. 9. אין חולק, כי התובעת הודיעה לנתבע על הריונה במהלך חודש נובמבר 2009, לשיטתה לקראת סוף החודש, והעסקתה נמשכה כרגיל עד ליום 28/1/2010, למשך חודשיים. נתון זה בלבד מעלה, כי הנתבע ידע על הריונה של התובעת והמשיך להעסיקה כרגיל. 10. לטענת התובעת, ביום 24/1/10 לא חשה בטוב עקב הריונה והוצא לה אישור מחלה מיום 24/1/10 ועד 26/1/10. כן טענה, כי במועד זה חלה גם בנה וניתן לו אישור מחלה מיום 21/1/10 ועד 27/1/10. יובהר, כי אישור המחלה של בנה של התובעת הוצא ביום 2/3/10. התובעת טענה, כי האישור הוצא באותו יום וכי האישור שמצורף לתיק הנו העתק. יחד עם זאת, מעיון באישור המצורף עולה, כי לא נרשם בו "העתק". כך או כך, התובעת טענה כי הודיעה לנתבע כי היא ובנה חולים אולם לטענתה, הנתבע התייחס בתקיפות להודעתה ודרש ממנה להגיע לעבודתה. הנתבע טען, כי התובעת לא הציגה בפניו כל אישור מחלה וכי ביום 21/1/10 פשוט לא התייצבה לעבודה ושלחה לו על כך הודעה כחצי שעה לפני פתיחת החנות. לטענתו, שוב פעם, נקלע לבעיות ולקשיים לחפש לתובעת מחליפה ועמד בפני סיכון להטלת קנס על ידי הקניון עקב אי פתיחת החנות. יובהר, כי מדוחות הנוכחות של התובעת עלה, כי התובעת לא עבדה ביום 21/1/10, עבדה ביום 24/1/10 וכן ביום 25/1/10 אולם לא הגיעה לעבודה ביום 26/1/10 וביום 28/1/10. לכן, לא ברור מתי הודיעה התובעת על מחלתה, מתי לא הופיעה בשל מחלתה וכיצד הדברים מסתדרים עם אישור המחלה שהציגה. 11. הנתבע טען, כי ביום 24/1/10 הודיע לתובעת כי בכוונתו לפטרה לאור חיסוריה, איחוריה ויציאותיה המוקדמות מהחנות ללא אישור וכי ערך עמה שיחה ביום 25/1/10. הנתבע טען, כי החליט לפטר את התובעת ללא כל קשר להריונה. התובעת הכחישה וטענה, כי הנתבע הודיע לה בשיחת טלפון ביום 28/1/10 כי היא מפוטרת. הנתבע הוציא לתובעת מכתב פיטורין נושא תאריך 25/1/10 כדלקמן: "הנדון: סיום העסקה הריני להודיעך על סיום עבודתך וזאת החל מיום 28/1/10 וזאת מאחר ולא עמדת בקריטריונים של תנאי העבודה ושעות העבודה שלמטרתם הועסקת מלכתחילה". אין חולק, כי ביום 26/1/10 התובעת שוב לא התייצבה לעבודתה וכן ביום 28/1/10, ללא כל אישורים רפואיים. 12. לאור הנסיבות המפורטות לעיל סבורה אני, כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה. חיסוריה של התובעת, איחוריה והתנהלותה כלפי הנתבע בתקופת עבודתה הקצרה מעידים על כך, שהייתה סיבה עניינית להחלטה להביא לפיטוריה ולא מצאתי, כי היה בהריונה קשר לפיטוריה. טענות הנתבע, כי התנהלות התובעת בתקופת עבודתה הקצרה גרמה לו לנזק כספי ותדמיתי מקובלת עלי ומהדברים עלה, כי לא חלה כל חובה על הנתבע להמשיך את העסקתה של התובעת בתנאים אלו אשר לא התאימו לקריטריונים לפיהן הוחלט להעסיקה. זאת ועוד, עובדה היא, כי התובעת הועסקה חודשיים לאחר הודעתה על הריונה ולא הובאה בפני כל ראייה על הרעה בתנאי העסקתה, התעמרות או שינוי בהתנהגות כלפיה. התובעת כאמור לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא העבירה את הנטל לנתבע בעניין סיום העסקתה. זאת ועוד ייאמר, כי על אף שהנטל לא הועבר לנתבע הרי שמהראיות שעמדו בפני סבורה אני כי הנתבע הוכיח, כי לא היה בהריונה של התובעת קשר לפיטוריה ואלה נבעו רק בשל חיסוריה, איחוריה ויציאותיה המוקדמות. יובהר, כי התובעת טענה, כי הודע לה בשיחת טלפון ביום 28/1/10 כי היא מפוטרת ואילו הנתבע טען, כי מסר לתובעת כאמור על כך ביום 25/1/10. גרסתו של הנתבע הייתה מהימנה יותר והדברים התיישבו היטב עם גרסתו באשר לסיום העסקתה של התובעת וכן לאור אי הגעתה של התובעת לעבודה ביום 26/1/10 וביום 28/1/10 ללא כל סיבה. לאור האמור, טענות התובעת על היעדר שימוע נדחות אף הן. כך או כך יובהר, מועד הודעת הנתבע על פיטורי התובע אינו מעלה או מוריד לעניין הגורם שהביא לפיטוריה שאינו קשור להריונה ועל הפררוגטיבה של הנתבע כמעביד, לפטר את התובעת בשל כך. 13. לאור כל האמור כל תביעותיה של התובעת המבוססות על טענת פיטורין מחמת הריון נדחות. 14. הפרשות לפנסיה צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 קובע תקופת המתנה בת 6 חודשים לצורך הפרשות לפנסיה על כל עובד החל מיום 1/1/2009. במקרה דנן, התובעת עבדה 4 חודשים בלבד ולא השלימה 6 חודשי עבודה ועל כן, אין היא זכאית להפרשות לפנסיה. 15. סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאותיו על ניהול תביעה זו בסך 6,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. פיטוריםשימועשימוע לפני פיטוריןפיטורים בהריוןהריון