הגשת בקשה לעיכוב ביצוע ללא הגשת ערעור

1. לפני "בקשה בהולה ולעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי עד להכרעה בערעור". הבקשה הוגשה ביום 3/4/12 ונטען, כי צו הריסה עומד להתבצע בבוקרו של אותו יום. ביקשתי בהחלטתי מיום 3/4/12 לקבל את תגובת ב"כ המשיב וקבעתי, כי ביצוע הצו יעוכב עד למתן החלטה שתינתן לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיב. סברתי, כי אכן הוגש ערעור וקבעתי, כי דיון בערעור יתקיים ביום 2/5/12. 2. בדיון התברר, כי אכן לא הוגש כלל ערעור. כל שהוגש לבית המשפט הוא אותה "בקשה בהולה ולעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי עד להכרעה בערעור". ב"כ המבקש – המערער טען, כי הוא מסר הודעה ולפיה, הוא מבקש לראות את ה"בקשה בהולה ולעיכוב ביצוע..." כערעור עצמו. ב"כ המשיב הודיעה, כי היא לא קיבלה הודעה כזו, ובכל מקרה היא אינה סבורה שיש לקיים דיון בער עור אשר כלל לא הוגש. ב"כ המערער עמד על כך, שהוא שלח לבית המשפט הודעה. נכון לעכשיו (2/5/12 בשעה 14:00) במחשב בית המשפט לא מוקלדת ולא סרוקה כל הודעה. המסמך היחיד שהוגש ע"י ב"כ המבקש – המערער הוא הבקשה לעיכוב ביצוע מיום 3/4/12. 3. כבר מטעם זה, ובהיעדר ערעור ונימוקי ערעור ניתן היה לדחות את בקשת המערער ולבטל את עיכוב ביצוע הצו. יחד עם זאת, מצאתי לנכון, ליתן בכל זאת החלטה מנומקת, על מנת שלא תיווצר מראית עין של עיוות דין, מתוך מחשבה שבקשת המבקש נדחתה רק מ"טעם טכני" של אי הגשת ערעור. 4. טענות המערער הן ביחס להחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 5/3/12 בתיק 01/08/0007461 למחיקת הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוגשה ע"י המערער. בהחלטה חויב בא כוחו של המערער, עו"ד יעקב בלטר לשלם לאוצר המדינה הוצאות אישיות בסך 1,000 ₪ ונטען, כי הערעור הוא גם על רכיב זה בהחלטה. 5. החלטת בית משפט קמא: א) בית המשפט פרס בהחלטתו את התנהלות המבקש ובאי כוחו (הן בא כוחו הקודם והן בא כוחו הנוכחי) מהמועד שבו הוצא צו הריסה מנהלי ועד למתן ההחלטה. ב) ביום 1/7/08 הוצא צו הריסה מנהלי לקונסטרוקציית עמודים וקורות מתכת שנבנתה בנכס ברחוב הזוהר פינת רחוב בן סירא בתל אביב (להלן: "הצו"). ג) המבקש באמצעות בא כוחו הקודם הגיש ביום 27/8/08 בקשה לביטול הצו. בית המשפט לעניינים מקומיים מחק הבקשה ביום 7/2/11. (וזאת לאחר דחיות דיון ואי התייצבות). ד) המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה על המחיקה. הבקשה נקבעה לדיון, אך בשל אי התייצבות שוב ושוב של המבקש ובא כוחו דאז לדיון, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 6/4/11. ה) ביום 22/5/11 הגיש המבקש באמצעות עו"ד בלטר בקשה לביטול ההחלטה מיום 6/4/11. הבקשה היתה תמציתית ובית משפט נתן ארכה של 21 יום להגשת בקשה מפורטת יותר. (אציין, כי רק בלשון עדינה ניתן היה לכנות את הבקשה "תמציתית". עיון בבקשה מעלה, כי היא אינה כוללת דבר מלבד הפניה לתצהיר). ו) ביום 30/6/11 ביקש עו"ד בלטר ארכה להגשת הבקשה ובקשתו נעתרה, אלא שלא הוגשה בקשה מפורטת ובמקומה הוגשה "תשובה מטעם המבקש לתגובת הרשות המקומית". ניתנה החלטה ביום 10/7/11, כי אם לא תוגש בקשה מפורטת ובה פירוט עמדתו העדכנית של המבקש, אזי תימחק בקשתו. עו"ד בלטר ביקש ארכה נוספת בת 10 ימים, ובקשתו התקבלה. הבקשה לא הוגשה, וביום 21/8/11 ביקש עו"ד בלטר ארכה להגשתה של הבקשה (בתום פגרת הקיץ). הבקשה התקבלה ונקבע, כי הבקשה תוגש לא יאוחר מיום 7/9/11. ביום 6/9/11 הוגשה בקשה מפורטת לביטול ההחלטה מיום 6/4/11 ולעיכוב צו ההריסה המנהלי. כב' השופט בהחלטתו מיום 21/9/11 קבע, כי אין בבקשה טענה בנוגע לחוקיות הצו או עילה לביטול הצו ומהבקשה עולה, כי לכאורה עותר המבקש לעיכוב ביצועו של הצו. נקבע מועד לדיון ליום 5/10/11. בבוקר הדיון הוגשה בקשה לדחיית הדיון בשל מצבו הבריאותי של עו"ד בלטר. הדיון נדחה ליום 2/11/11. ביום 2/11/11 התייצב עו"ד בלטר לדיון וביקש ארכה נוספת ובית המשפט קבע ארכה בת 14 ימים להגשתה של הודעה מעודכנת בכתב. ביום 17/11/11 הודיע המבקש באמצעות עו"ד בלטר, כי הוא עומד על ביטולו של הצו וכי "בקרוב תוגש לכבוד בית המשפט חוות דעת בנושא וכן במקביל נערך המבקש לקבלת היתר לשינוי החומר ממנו בנוי גג המחסנים". בית המשפט בהחלטתו מיום 20/11/11 קבע: "בבקשה זו, לביטולו של צו ההריסה המינהלי, יתקיים דיון הוכחות ביום 30/1/12 בשעה 11:30". ז) עו"ד בלטר הגיש בקשה לדחיית מועד ההוכחות וטען, כי לא ניתנה עדיין החלטה בבקשה לדחיית הדיון שהוגשה קודם לכן מטעם המשיב, וכי קבועים לו תיקים נוספים באותו מועד. עו"ד בלטר לא היה היחיד שביקש דחיית הדיון ובקשתו נדחתה. גם ב"כ המשיב הגישה ביום 20/11/11 בקשה לדחיית דיון בשל חופשה מתוכננת של אחד העדים, ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 18/11/11. כב' השופט הימן בהחלטתו לבקשת עו"ד בלטר קבע ביום 18/1/12: "החלטה ניתנה והדיון יתקיים במועדו. בקשה לדחייתו, ככל שתוגש בהתאם לנוהל נשיאת בית המשפט העליון, תשקל לכשתוגש". ח) לדיון ההוכחות ביום 30/1/12 לא התייצב המבקש בשל מצבו הבריאותי וגם לא התייצב עו"ד בלטר. התייצב מר גולדשטיין חתנו של המבקש, אשר הביע צער על כך שבא כוח המבקש לא התייצב לדיון "בגלל דיון שנקבע לו". בית המשפט קבע, כי בתוך 7 ימים יודיע עו"ד בלטר, מדוע לא תימחק הבקשה לביטולו של הצו המינהלי ומדוע לא יושתו עליו הוצאות אישיות בשל ההעדרותו וכן התבקשה אסמכתא רפואית בעניין מצבו של המבקש. משהודיע עו"ד בלטר ביום 6/2/12, כי הוא בחופשת מחלה עקב תאונת דרכים ניתנו ארכות נוספות להגשת ההודעה. ט) בית המשפט בהחלטתו מיום 5/3/12 קבע, כי נכון שאת עו"ד בלטר פקדו במהלך תשעת החודשים ומאז החל לייצג את המבקש "שורה של אירועים בריאותיים מצערים" אך הוא לא מצא, כי אירועים אלו מצדיקים את מכלול ההתנהלות שתוארה, ובפרט – כאשר אותם קשיים לא מנעו מעו"ד בלטר להתייצב בפני בית משפט אחר ביום 30/1/12. (והרי בקשתו לדחיית הדיון נומקה בכך שקבועים לו דיונים אחרים בבתי משפט אחרים). בית המשפט הורה על מחיקת הבקשה לביטול צו הריסה לאחר ששוכנע ממכלול ההתנהלות, כי למבקש אין כוונה אמיתית לביא את העניין להכרעה, וכי "עיקר המאמץ, משנת 2008 ועד היום, הושקע במניעתה של הכרעה כזו, ובהותרתו של הצו מעוכב עוד ועוד. כך סוכלה תכליתו של צו ההריסה המנהלי. כך שובש יומן הדיונים, באופן שפגע בבעלי דין אחרים הממתינים ארוכות – ואין זו אמירה מן השפה ולחוץ – ליומם בבית המשפט". לפיכך, נמחקה הבקשה. לאור מצבו של המבקש, כפי שהובא לידיעת בית המשפט מפי חתנו, לא נפסקו הוצאות לחובתו. הוטלו על עו"ד בלטר הוצאות בסך 1,000 ₪. 6. באשר למחיקת הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי: לאחרונה נתן בית המשפט העליון החלטה אשר דנה בעניין דומה לענייננו. במסגרת עפ"א 25336-02-12 דחיתי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט הימן - המותב אשר נתן גם את ההחלטה נשוא הבקשה שבפני עתה). באותה החלטה מחק בית המשפט את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי לאור התנהלות המבקש ובא כוחו. באותו מקרה הטיל בית המשפט הוצאות לטובת אוצר המדינה הן על המבקש והן על בא כוחו (ולא בשיעור 1,000 ₪ כפי שנעשה במקרה דנן אלא הטיל הוצאות על ב"כ המבקש בסך 7,500 ₪). כב' השופטת נאור דחתה את הבקשה לערער על פסק הדין, וקבעה ביום 22/3/12 ברע"פ 2350/12 תומר ניסים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה: "... הבקשה שבפניי, כך נראה, איננה אלא חלק נוסף במאמציו של המבקש" לדחות את הקץ", ולעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי. לכך אין לתת יד. עמדתי על כך בעבר: "הכול חייבים בכיבוד זמנו של בית-המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק-דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה. ...אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר... בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו. ... הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו". (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין 31.8.2006); ראו גם: ע"א 1612/11 עיזבון המנוחה איט ברנהולף נ' יעקב אוחנה, פסקה 7 8.5.11)). 7. אמת, לא כלאחר יד תישלל מאדם הזדמנותו לטעון טענותיו רק מחמת שלא התייצב, שהרי "הרציונאל הוא שלא בנקל ינעלו שעריו של בית המשפט בפני תובע המבקש סעד" )ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ 29.5.2006)). דומני כי בענייננו את ההזדמנויות שניתנו למבקש לטעון טענותיו ביחס לצו ההריסה ואת בקשות הדחייה יש לבחון כמכלול. עובדה היא שמאז שנת 2009 לא עלה בידי בית המשפט לקיים דיון כהלכתו. אינני רואה כל מקום להשבת עניינו של המבקש לערכאה הדיונית פעם נוספת, לאחר ששעריה של ערכאה זו נותרו פתוחים בפניו עת ארוכה מבלי שבחר לבוא בהם. אכן מותר לבית המשפט לומר "כלו כל הקיצין"; איני רואה הצדקה להתערבות, לא לגוף העניין ולא בשאלת ההוצאות." הבקשה דנן לא נמחקה מהנימוק ולפיו עו"ד בלטר ביקש ארכות. קיבל אותן ולאחר מכן בית משפט "התחרט" על אותן ארכות, כפי שהשתמע מדברי עו"ד בלטר בפני, אלא הבקשה נמחקה לאחר שמכלול ההתנהלות של המבקש ושני באי כוחו, משנת 2008 ועד מרץ 2012, הצביעו על כך שאין למבקש עניין אמיתי בבקשה אשר הגיש, והאנרגיה שהושקעה ע"י מי מטעמו בתיק הושקעה בדחיית ההליכים ועיכוב ביצוע הצו ולא בניסיון לערוך בירור כנה ואמיתי בבקשה לביטול הצו. כך למשל, לו היה רצון אמיתי לברר את הבקשה לביטול הצו – בקשה שהוגשה בשנת 2008. לאחר שפעם אחת כבר נמחקה בשנת 2011, ונקבע מועד להוכחות בינואר 2012, היה מצופה שתהיה התייצבות הולמת מטעמו של המבקש לישיבת ההוכחות (לאחר שהבקשה לדחיית הדיון נדחתה בהחלטה שיפוטית!). וכי מדוע יש להעדיף התייצבות של בא כוחו בתיקים אחרים שנקבעו לו לדיון ולא להתייצב דווקא לתיק הזה שנקבע להוכחות עוד בחודש נובמבר 2011? ואם אכן – בא כוחו בחר שלא להתייצב דווקא לדיון הזה, מדוע לא דאג המבקש לייצוג אחר לאותה ישיבת הוכחות? אציין, כי בהיעדר ערעור / נימוקי ערעור ומתוך עיון בבקשה אשר הוגשה, לא מצאתי גם כי נטענו בבקשה טענות שעשויות להוביל למסקנה, כי היה סיכוי טוב לבקשה לביטול הצו, להתקבל לגופה. כל הטענות שנטענו לא התייחסו כלל לנושא אקוטי זה. בנסיבות אלו, לא מצאתי, כי יש מקום להתערב בהחלטה שהורתה על מחיקת בקשה. 7. באשר לחיוב בהוצאות האישיות: ההוצאות האישיות נפסקו לאור מכלול ההתנהלות וזאת לאחר שבית המשפט בהחלטתו מיום 30/1/12 ביקש מעו"ד בלטר להודיע, מדוע לא יושתו עליו הוצאות אישיות בשל היעדרותו מישיבת ההוכחות. ניתנו לעו"ד בלטר ארכות לצורך הגשת ההודעה אך בסופו של דבר, משהוגשה ההודעה, מצא כב' השופט לנכון לחייב בהוצאות אישיות בסכום של 1,000 ₪. הוצאות אלו לא הושתו בגין מכלול ההתנהלות בתיק משנת 2008 עד 2012 אלא בגין היעדרות ישיבת ההוכחות למרות שבית המשפט קבע, כי ישיבת ההוכחות תתקיים במועדה. הוצאות אלו לא שולמו ע"י עו"ד בלטר עד כה, למרות שלא ניתן צו עיכוב הליכים וגם לא התבקש עיכוב הליכים ביחס לחיוב הכספי. ב"כ המשיב ציינה, כי הטיפול הועבר למרכז לגביית קנסות. דומני, גם לו היה מוגש בפועל ערעור על החלטת בית משפט קמא, (מה שלא נעשה כאן), אזי במקרה שבו עו"ד בוחר שלא לכבד צו שיפוטי ולא לשלם חיוב כספי שהושת עליו באופן אישי, אין מקום לפעול "לפנים משורת הדין" ולבטל חיוב שהושת כדין. 6. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ב) לפנים משורת הדין אינני מחייבת בהוצאות. ג)ערעורעיכוב ביצוע