המצאה מחוץ לתחום של הודעה לצד שלישי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ) בה נדחתה עתירת המבקשות לאפשר להן להמציא הודעה לצד שלישי למשיב 4, בדרך של המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. 2. בבית המשפט המחוזי בירושלים מתבררת תובענה נזיקית שהגיש המשיב 1 (להלן – המשיב), שהוא עיתונאי במקצועו, נגד המבקשות. בכתב התביעה טען המשיב, כי בשנת 2002, במהלך טיול בטורקיה, נגרמו לו נזקים שונים לאחר שנפל ממרפסת של אתר תיירות המכונה "הבית של תאופיק" (להלן – אתר התיירות). התביעה הוגשה נגד המבקשת 1, שהיא החברה שאירגנה את הטיול (בכתב התביעה נטען כי הטיול אורגן עבור שורה של עיתונאים, לצורך קידום מכירותיה של המבקשת 1). התביעה הוגשה אף נגד חברת הביטוח של המבקשת 1, היא המבקשת 2 (להלן ביחד – המבקשות). בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי הנפילה נגרמה בשל רשלנותם של עובדי המבקשת 1, אשר שהו באתר התיירות בעת האירוע. סמוך לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמן הגישו המבקשות הודעה לצד שלישי לארבעה גורמים שונים (להלן – ההודעה לצד שלישי): מעסיקתו של המשיב, שתי חברות טיולים שסייעו בארגון הטיול (המשיבות 2 ו-3), והבעלים של אתר התיירות בטורקיה, ששמו תאופיק קאיה (המשיב 4, להלן – תאופיק). נוכח העובדה שתאופיק נמצא בטורקיה, עתרו המבקשות לאפשר להן להמציא לו את ההודעה לצד שלישי בדרך של המצאה אל מחוץ לתחום (להלן – בקשת ההמצאה). בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 3. דעתי היא כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לדיון הינה, כי המצאת הזמנה לדין לנתבע (או למורשהו) השוהה בתוך תחום השיפוט הישראלי היא שמקנה, ככלל, לערכאות השיפוט בישראל את הסמכות לדון בהליכים שהונחו בפניהן. זאת, בכפוף לכללי הסמכות המקומית והעניינית הרגילים (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 37-34 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן – זוסמן)). אולם, כאשר מדובר בנתבע שאינו שוהה בתחום השיפוט של בתי המשפט הישראליים, אלא בחו"ל, נדרש התובע לקבל היתר מבית המשפט לצורך המצאת התובענה לנתבע הזר. רק אם ניתן היתר כאמור, והתובענה הומצאה כדין, ירכוש בית המשפט סמכות לדון את הנתבע. בסיטואציות כגון דא חלה תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין). התקנה קובעת שורה של עילות המצאה, אשר המשותף להן הוא קיומה של זיקה מסוימת לישראל. על המבקש היתר המצאה הנטל להוכיח כי עניינו בא בגדר אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין. בנוסף, נדרש מבקש ההמצאה להראות כי מתעוררת במקרה הספציפי "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק (ראו, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פיסקאות 7-6 והאסמכתאות שם ( 4.9.2007); טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 47-46 (התש"ס, 2000) (להלן – קונפינו-שר)). זאת ועוד, אפילו הוכחו התנאים הנזכרים, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם זה מן הראוי, בנסיבות המקרה, להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט הישראלי (ראו ע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 112 (1998)). בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות רבה. יש לזכור, כי ייתכנו מצבים בהם מתן ההיתר יוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות שיפוט במדינות שונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 551-550 (1990) (השופט א' גולדברג); רע"א 5150/02 וינברג נ' ביילס, פ"ד נח(2) 205, 209 (2003) (להלן – עניין וינברג); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465, 474-473 (2004) (להלן – עניין ראדא)). 4. במקרה דנא ביקשו המבקשות, הן הנתבעות בתובענה העיקרית, להמציא לתאופיק הודעה לצד שלישי. בהודעה נטען, בין היתר, כי האירוע נשוא התביעה התרחש בשל רשלנותו של תאופיק, וכי לתאופיק אחריות ישירה כלפי המשיב (התובע). נוכח העובדה שתאופיק הוא טורקי הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, עתרו המבקשות לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום. החלופה אליה היפנו המבקשות הינה זו הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין. לפי חלופה זו רשאי בית המשפט להתיר המצאה אל מחוץ לתחום אם "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". חלופה זו עוסקת בתובענות שהוגשו נגד יותר מאדם אחד. היא מאפשרת לתובע לבקש המצאה מחוץ לתחום לנתבע הזר, אם התובענה הוגשה כהלכה ואם בוצעה במסגרתה המצאה כדין של כתבי טענות לנתבע מקומי, השוהה בתחום השיפוט. חלופה זו מבוססת, אם כן, על הקשר בין בעל דין הנמצא מחוץ לתחום לבין נתבע אחר (ראו קונפינו-שר, בעמ' 120-119). יוער, כי בעבר הובעה העמדה כי נוכח לשונה של תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין, לא ניתן לעשות בה שימוש לצורך המצאת הודעה לצד שלישי אל מחוץ לתחום המדינה, כאשר הגורם הזר הינו הנמען היחיד של ההודעה (רע"א 3765/90 אלבה מכונות לעיבוד מתכת בע"מ נ' Clogar S.P.A., פ"ד מה(1) 353 (1990) (להלן – עניין אלבה)). אולם, בעניין וינברג סטה בית משפט זה מהלכה זו. כיום, אין מניעה עקרונית לעשות שימוש בתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין לצורך המצאת הודעה לצד שלישי (שם, עמ' 212-211). עוד יודגש, כי במקרה דנא ממילא מדובר היה בהודעה שמוענה, מלבד לתאופיק, לשלוש חברות הרשומות בישראל. היינו, בניגוד לעניין אלבה, הרי הנמען הזר בענייננו אינו הנמען היחיד של ההודעה ולצידו הופנתה ההודעה לצדדים נוספים, שמקום מושבם בישראל. יצוין עוד, כי פסק-הדין בעניין אלבה ניתן, בין היתר, בהתבסס על הדין האנגלי שנהג בעבר, לפיו לא ניתן היה, ככלל, להתיר המצאה מחוץ לתחום של הודעה לצד שלישי. אך הדין האנגלי תוקן ונראה כי כיום מוחלים שם כללי ההמצאה אף על היתר המצאה של הודעה לצד שלישי (ראו, לעניין זה, הכללים הנוגעים להמצאה מחוץ לתחום באנגליה (Civil Procedure Rules 6.30-6.47), וכן ראו כלל 20.3(1) ל-Civil Procedure Rules המחיל את כללי הפרוצדורה באנגליה, ובהם את אלה הנוגעים להמצאה מחוץ לתחום, על מה שמכונה שם "Additional Claims"; דיבור זה מתייחס גם להודעה לצד שלישי: ראו, Practice Direction 20 (7.4); ולגבי הדין האנגלי ראו עוד, קונפינו-שר, עמ' 128, ה"ש 439). 5. מכל מקום, נראה לי כי במקרה דנא לא מתעורר קושי של ממש בהוכחת התנאים הקבועים בתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין. מדובר בשני תנאים: התנאי האחד הוא שמדובר בתובענה שהוגשה כהלכה, קרי תובענה שהוגשה לפי סדרי הדין ואשר אינה משוללת בסיס על פניה (ראו, ע"א 481/84 אטלנטיק, חברה לדיג וספנות בע"מ נ' Astilleros Y. Talleres Del Noroeste S.A., פ"ד מב(3) 102, 109-108 (1988)). דומה, כי תנאי זה לא מעורר, על פני הדברים, קושי מיוחד בענייננו. התנאי השני הוא כי מדובר בבעל דין "נכון" או "דרוש". מילויו של תנאי זה נבחן לפי התשובה לשאלה האם ניתן היה לצרף את הנתבע הזר כבעל-דין לתובענה, אילו היה שוהה בתוך תחום השיפוט. יוער, כי כאשר מדובר בניסיון להמציא תביעה עיקרית אל מחוץ לתחום, נערכת בחינה זו לפי התנאים הקבועים בתקנה 22 לתקנות סדר הדין, אשר מסדירה את הסוגיה של צירוף נתבעים (ראו, עניין ראדא, עמ' 473 והאסמכתאות שם; רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A., פ"ד נט(1) 24, 30 (1994); רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג'-מ.א.ר בע"מ, פיסקאות 32-31 ( 19.7.2009); זוסמן, בעמ' 246). אולם, ככל שעסקינן בהמצאת הודעה לצד שלישי, פסק בית משפט זה כי הבחינה צריכה להיעשות בהתאם לקריטריונים הקבועים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין, המגדירה מתי ניתן להגיש הודעה לצד שלישי (ראו עניין וינברג, עמ' 212-211). מוכן אני להניח גם לגבי תנאי זה כי תאופיק הינו בעל דין "נכון" או "דרוש" במשמעות תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין, כפי שזו פורשה בעניין וינברג ביחס להודעה לצד שלישי. 6. אולם כפי שצויין, הרי אפילו מולאו התנאים בתקנה 500(10), חובה על בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולבחון אם יש מקום להתיר את ההמצאה אל מחוץ לתחום, ובענייננו את המצאת ההודעה לצד שלישי לתאופיק. ובמילים אחרות, "המסע שעורך בית-המשפט בבואו להחליט אם להתיר המצאה מחוץ לתחום אינו מסתיים אף אם מתברר כי נתקיימו הנסיבות שבאחת מתקנות המשנה של תקנה 500. עדיין מוקנה לבית-המשפט שיקול-דעת אם להתיר המצאה, ועליו להפעילו בזהירות" (עניין ראדא, עמ' 473). השיקול המרכזי הנבחן על-ידי בית משפט זה בשלב זה, הינו מידת נאותות הפורום הישראלי לדון בתובענה (קונפינו-שר, עמ' 49-48; מיכאיל קרייני השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית 28 (התשס"ב, 2002) (להלן – קרייני)). בבחינה זו יש להתחשב במספר שיקולים. כרשימה לא ממצה ניתן למנות את השיקולים הבאים: הדין החל על הסכסוך (הדין המקומי או הדין הזר); טבעו של הסכסוך; אפשרות הגישה לראיות; הקשר בין הצדדים; ויעילות ההליך (קונפינו-שר, שם). 7. כאשר מתבקש היתר המצאה מחוץ לתחום מוטל על מבקש ההמצאה הנטל להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנכון והראוי לדון בתביעה. זאת, להבדיל ממצבים בהם סמכות השיפוט הבינלאומי כבר נרכשה על-ידי בית המשפט ורק לאחר מכן מעורר הנתבע טענה בדבר אי נאותות הפורום (אז מוטל עליו להוכיח את טענתו בדבר פורום לא נאות: ראו, עניין ראדא, עמ' 472-471; ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' Forem Bagco Inc., פיסקה 17 ( 26.8.2010); קרייני, עמ' 31). משמע, בענייננו היה על המבקשות לשכנע כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בהודעה לצד שלישי לתאופיק. איני סבור כי במקרה דנא הרימו המבקשות את הנטל להוכיח כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בסכסוך בינן לבין תאופיק. עיון בבקשת ההמצאה, כמו גם בתצהיר שצורף אליה, מלמד כי המבקשות התמקדו בהוכחת החלופה הקבועה בתקנה 500(10) לצורך המצאה אל מחוץ לתחום (סעיף 5 לבקשה), וכן הן ציינו כי לגישתן עומדת להן עילת תביעה טובה (שם, סעיף 8). אולם, על המבקשות היה להסביר, בנוסף לאמור, מדוע הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך. לשיקולים הרלוונטיים בהקשר זה אין זכר ממשי בבקשת ההמצאה או בתצהיר אשר תמך בה. אדרבה, מן הבקשה ניתן ללמוד כי הפורום הנכון לדון בסכסוך הינו הפורום הטורקי. כך, בין יתר השיקולים הרלוונטיים לבחינת נאותות הפורום יש לבחון את הכללים באשר לדין החל על הסכסוך. ככל שהדין החל הוא הדין המקומי, היינו הדין הישראלי, יפעל הדבר לטובת מתן ההיתר (קונפינו-שר, עמ' 48; קרייני, עמ' 31). בענייננו, המבקשות עצמן מציינות בבקשת רשות הערעור (סעיף 29) כי לגישתן הדין הטורקי הוא הדין החל על הסכסוך דנא (וראו גם עמדתן בסעיף 5 לבקשת ההמצאה). היינו, עמדת המשיבות לגבי הדין החל אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר נאותות הפורום הישראלי. יצוין, כי עמדת המבקשות לגבי הדין החל מתיישבת, לכאורה, עם כללי ברירת הדין בנזיקין לפיהם תובענות בנזיקין נבחנות, ככלל, לפי דין מקום ביצוע העוולה (ראו ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון נ' קרעאן, פ"ד נט(1) 345, 377-372 (2004); וכן ראו עמדת שופטי הרוב בנושא זה בדנ"א 4655/09 סקאלר נ' יובינר ( 25.10.2011)). בית המשפט המחוזי טרם הכריע בשאלת הדין החל על התביעה העיקרית, ולפיכך איני רואה מקום לקבוע מסמרות בסוגיה זו. עם זאת יצוין, כי עמדת המבקשות בנוגע לתחולת הדין הזר אינה מתיישבת במקרה דנא עם הטענה כי יש לברר את הסכסוך בינן לבין תאופיק בישראל. 8. איני מתעלם מכך שקיימת אפשרות כי ההליך בפני בית משפט קמא ממילא עשוי להתברר אף הוא לפי הדין הטורקי, בהתחשב בכלל ברירת הדין בנזיקין (וכאמור, אין בכוונתי להביע כל עמדה בעניין זה). יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמבקשות לא הרימו את הנטל להוכיח את נאותות הפורום הישראלי לדון בתביעה, ככל שמדובר בתאופיק, דומה כי אין מנוס מדחיית הבקשה. זאת, אפילו תוביל היא לפיצול הליכים ולהתדיינות כפולה בפני שתי ערכאות במדינות שונות (ראו והשוו, עניין ראדא, עמ' 479-478 והאסמכתאות שם). 9. אשר על כן, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. משפט בינלאומיהיתר המצאה מחוץ לתחוםהודעה לצד שלישי