הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בתכנון ובנייה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה

הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בתכנון ובנייה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה במסגרת תיק בב"נ 31449-09-11, בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה (להלן: "הוועדה") בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת שימוש חורג למגורים במקרקעין ללא היתר כדין כנגד חפוטה דוד, חפוטה מזל טוב ואגודת תפארת שובו בנים אזורים נתניה (להלן: "המשיבים 1, 2 ו- 3) בקשה שהוגשה לפי סעיף 239 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. בבקשתה למתן צו ההפסקה השיפוטי ציינה הוועדה כי עסקינן במקרקעין עליהם מצוי מבנה ישיבת הרי"ף ברח' קריניצי אברהם 2 בגוש 8449 (7941 ישן) חלקה 25 (34 ישן) נתניה (להלן: "המקרקעין") מקרקעין הנמצאים במרחב התכנון של הוועדה וכי המשיבים 1, 2 ו- 3 הינם והיו במועדים הרלבנטיים לבקשה המשתמשים בפועל והמשיבה 3 הינה גם בעלת זכות לחכירה במקרקעין. המקרקעין, כך טענה הוועדה, מיועדים על פי התוכנית החלה על המקרקעין (נת/1/537) לשטח ציבורי מעורב; ועל פי היתר הבנייה הקיים (היתר מספר 18792 על פי תוכנית מספר 319/92) לישיבת הרי"ף - בניין ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה. הוסיפה המבקשת כי בביקורות מפקחים על הבנייה במקרקעין מיום 24.01.2007, ומיום 23.09.2009 (ומיום 6.9.11) נמצא כי מאז שנת 2007 עשו ועושים המשיבים 1, 2 במקרקעין שימוש חורג ללא היתר כדין כמפורט להלן: בצד דרומי, קיימת תוספת בנייה ללא היתר בשטח של כ-66.20 מ"ר כמסומן באות א' בתרשים שצורף לתגובת הועדה לבקשת המשיבים (הם המבקשים) לביטול צו ההפסקה השיפוטי ומשתמשים בתוספת הבנייה האמורה ובכתת גן כדירת מגורים בשטח כולל של כ-118 מ"ר (להלן: "השימוש החורג"). הוסיפה הוועדה בבקשתה למתן צו ההפסקה השיפוטי כי השימוש החורג האמור נעשה ללא היתר ובניגוד לתוכנית החלה על המקרקעין המאפשרת ייעוד לבנייני ציבור ושטח ציבורי פתוח ובניגוד להיתר הבנייה המאפשר שימוש ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה בלבד והיה על המשיבים לקבל היתר לשימוש חורג זה - ואין בידם היתר כדין לשימוש החורג שנעשה על ידם כאמור. בנסיבות אלו, טענה הוועדה, עשו ועושים המשיבים שימוש חורג במקרקעין הטעון היתר ללא היתר לפי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה ומתן צו הפסקה שיפוטי דרוש היה לשם מניעת המשך ביצוע העבירה כאמור. משכך, עתרה הועדה בבקשתה למתן צו הפסקה שיפוטי המורה למשיבים ומי מטעמם להפסיק לאלתר את השימוש החורג שנעשה על ידם במקרקעין. ביום 18.9.11 ניתן צו הפסקה שיפוטי המורה למשיבים ומי מטעמם להפסיק לאלתר את השימוש למגורים במבנה נשוא הבקשה הכל כמפורט בבקשה. ביום 5.10.11 הגישו המשיבים 1, 2 ו- 3 הם המבקשים שבענייננו בקשה לביטול ו/או עיכוב ביצועו של צו ההפסקה השיפוטי. בפני בקשת המבקשים 1, 2 ו- 3 (להלן: "המבקשים"), בקשה שהוגשה על ידם ביום 5.10.11 כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה (להלן: "המשיבה") לביטול ו/או עיכוב ביצוע של צו ההפסקה השיפוטי שהוצא כאמור ביום 19.09.11 במעמד צד אחד (להלן: "צו ההפסקה השיפוטי" "הצו" בהתאמה) זו הבקשה שבענייננו. המבקשים בבקשתם מיום 5.10.11 לביטול צו ההפסקה השיפוטי טענו כי מלכתחילה ידעה עיריית נתניה כמו גם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה כי חלק מהמבנה ישמש כחדרי מגורים לסגל הישיבה אשר שוהה במקום יומם ולילה מתוקף תפקידו ומהות הישיבה והפעילות במקום וכי מאז הקמת המבנים כולם והפעלת המקום ומתוקף תפקידם מתגוררים המבקשים 1, 2 במתחם מגורי הסגל שהוקצה על ידי העמותה במבנה אשר הינו בקומת הקרקע ואשר לצורך כך בדיוק הוקמו וניתן להם היתר כחדרי שירות וחדרים נלווים אשר אמורים לשמש את סגל הישיבה ואף משמש לאירוח אורחי הישיבה ולמעשה השימוש בנכס הינו על פי דין, על פי ההיתר והתב"ע. עוד טענו המבקשים לביטול צו ההפסקה השיפוטי בשל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ובשל פגמים מהותיים שנפלו בה בציינם כי הבקשה והתצהירים נעדרים פרטים מהותיים וכי קיימת למבקשים הגנה מן הצדק בשל השיהוי הניכר, בשל שיקולים פסולים ובשל אכיפה סלקטיבית, וכי לא מתקיימים התנאים להוצאת צו ההפסקה השיפוטי. לחילופין, עתרו המבקשים לעכב ביצועו של צו ההפסקה השיפוטי על מנת לאפשר להם להגיש תוכנית ולקבל היתר. לבקשתם לביטול צו ההפסקה השיפוטי צורף תצהירה של המבקשת 2. בהחלטה מיום 25.10.11 הורה ביהמ"ש למשיבה להגיב לבקשת המבקשים בכתב. המשיבה בתגובתה בכתב התנגדה לבקשת המבקשים לביטול צו ההפסקה השיפוטי בציינה שצו ההפסקה השיפוטי הוצא וניתן כדין. אציין תחילה כי מחומר הראיות למדים שבימים 16.5.07 ו-13.10.09 נשלחו למבקשים התראות לפני נקיטת הליכים משפטיים וניתנה להם הזדמנות להציג גרסתם כמפורט בהעתק התראות מספר 2007222 ו-2009548 שצורפו לתגובת המשיבה כנספח ב' 1 ו-2. בעקבות מכתבי ההתראה הנ"ל התקבלו עדותו ומכתבו של מבקש 1 בתגובה להתראות (העתק עדותו ומכתבו של מבקש 1 מיום 24.9.09 הינם חלק בלתי נפרד מתצהירי המפקחים על הבניה שצורפו לבקשה למתן צו ההפסקה השיפוטי - נספח א' (2) ועותק מקורי סומן כמוצג - ת/1). משלא הוגשה על ידי מי מהמבקשים בקשה להיתר לשימוש חורג למגורים, הגישה המשיבה בקשתה למתן צו ההפסקה השיפוטי במסגרת בב"נ 31449-09-11 להפסקת השימוש החורג למגורים במקרקעין, שימוש חורג שנעשה ללא היתר כדין. בהחלטה מיום 18.9.11 הורה בית המשפט על מתן צו הפסקה השיפוטי המורה למשיבים 1, 2 ו- 3 ומי מטעמם להפסיק לאלתר את השימוש החורג למגורים במבנה נשוא הבקשה. ביום 5.10.11 הגישו המבקשים (הם המשיבים בבקשת המבקשת למתן הצו) בקשתם לביטולו ו/או עיכובו של צו ההפסקה השיפוטי כשלבקשתם צורף תצהירה של מבקשת 2. בהחלטה מיום 25.10.11, הורה ביהמ"ש למבקשת (היא המשיבה בבקשת המבקשים את לביטול הצו) להגיש תגובתה לבקשה בכתב ותגובתה הוגשה ביום 6.11.11. במעמד הצדדים, בהחלטה מיום 7.12.11 הורה ביהמ"ש בהחלטתו שצו ההפסקה השיפוטי שניתן במעמד צד אחד יבוטל והדיון יתקיים בבקשת המבקשת למתן צו ההפסקה השיפוטי כאשר האמור בבקשת המשיבים לביטול צו ההפסקה השיפוטי ישמש כתגובה לבקשת המבקשת לצו ההפסקה השיפוטי שנתבקש. בישיבת יום 7.12.11 נחקר המפקח על הבניה ודים טיברובסקי, ובישיבת יום 19.1.12 נחקרו המפקח על הבנייה בני קובייסי והמשיבה 2 מזל טוב חפוטה. עיינתי בבקשת המבקשת הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה למתן צו ההפסקה השיפוטי, באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבים 1, 2 ו- 3 לבקשה, תגובה במסגרתה מתנגדים המשיבים למתן צו ההפסקה השיפוטי באמור בה ובמצורף לה, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב. אומר תחילה כי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 שעניינו "צו הפסקה שיפוטי" ומכוחו הוצא צו ההפסקה השיפוטי שבענייננו קובע כי אם השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 כי אז רשאי בית המשפט לצוות גם אם טרם הוגש כתב אישום, על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה להפסיק את השימוש במקרקעין.  המסגרת הנורמטיבית האמורה להוצאתו של צו לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 פורטה בהרחבה בהחלטת בית המשפט בתיק י-ם 2630/09 מדינת ישראל נ' דולמן ואח', החלטה מיום 2.4.09 ואין אלא להביא הדברים כלשונם:  "סעיף 239 בחוק התכנון והבניה, שעניינו "צו הפסקה שיפוטי", קובע כי אם השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, כי אז רשאי בית המשפט לצוות, גם אם טרם הוגש כתב אישום, על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, להפסיק את השימוש במקרקעין. סעיף 204 בחוק, שהוא סעיף העונשין, קובע בסעיף משנה (א) את עונשו של "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו", וסעיף משנה (ב) קובע את עונשו של "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטייה מהיתר או מתכנית". סעיף 246 בחוק התכנון והבניה, .... שימוש במקרקעין אשר יהווה עבירה לפי סעיף 204 בחוק, אשר מהווה תנאי למתן צווים לפי סעיפים 239 ו- 246 הוא "שימוש חורג בקרקע או בבניין, כפי שהוגדר בסעיף 1 בחוק התכנון והבניה. על פי הגדרה זו, שימוש ללא היתר, או בניגוד להיתר בקרקע או בבנין הוא מקום שבו "השימוש למטרה שלא היתר להשתמש בהם, הן במיוחד והן מהיותם באיזור או בשטח מיוחד, לפי כל תכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה החלות על הקרקע או הבניין או לפי היתר על פי כל חוק הדן בתכנון ובבניה". כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, "על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות - אסור. אכן האיסור יכול שיהפוך להיתר - אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש. אם קובעת התכנית רשימת שימושים מותרים לאיזור מסוים, או אז, על מטרת השימוש, שלגביו מבקשים היתר, לעלות בקנה אחד עם אחת מהפעילויות המותרות המפורטות באותה רשימה רק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח כי כל פעולה, המנוגדת לרשימת דרכי השימוש שבתוכנית, תובא לפני מוסד התכנון ותיבחן שם בהתאם להליכי שינוי התכנון שמציב החוק" (ע"א 1216/98 אסתר אבוטבול ו- 84 אח' נ' ועדת ערר מחוז המרכז, פד' נה' (5), 114 (2001), פסק דינו של כב' השופט א'. ריבלין, בפסקה 14)". ובענייננו - כפי שעולה מחומר הראיות עסקינן במקרקעין אשר אין חולק, שעליהם מצוי מבנה ישיבת הרי"ף ברחוב קריניצי אברהם 2 בגוש 8449 (7941 ישן) חלקה 25 (34 ישן) נתניה (להלן: "המקרקעין") מקרקעין הנמצאים במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה. אין מחלוקת באשר לזיקת המשיבים למקרקעין האמורים נשוא הבקשה - המשיבים 1, 2 ו- 3 הינם והיו במועדים הרלבנטיים לבקשה המשתמשים בפועל והמשיבה 3 הינה גם בעלת זכות לחכירה במקרקעין ומכאן שצודקת המבקשת בטענתה לפיה אין המשיבים יכולים לחלוק על כך שאם אמנם נעשה שימוש חורג במקרקעין הנוגד את היתר הבניה ואת התוכנית החלה באזור המקרקעין, כי אז ניתן להטיל עליהם אחריות לעבירה. מכיוון שכך, הרי שאם אכן נעשה במקרקעין האמורים שימוש חורג ללא היתר כדין, כי אז אין חולק שניתן היה להוציא את צו ההפסקה השיפוטי שהוצא כנגד המשיבים. מחומר הראיות עולה ברורות, ואין חולק גם על כך, שהמקרקעין נשוא צו ההפסקה השיפוטי מיועדים על פי התכנית החלה על המקרקעין, היא תכנית נת/1/537 (כמפורט בנספח א' 1 לתגובת המשיבה (המבקשת) מיום 6.11.11) לשטח ציבורי מעורב; ועל פי היתר הבנייה הקיים (היתר מספר 18792 על פי תכנית מספר 319/92 - מוצג ת/2) לישיבת הרי"ף - בניין ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה. כך גם הוכח ע"י המבקשת ואין חולק על כך כי אמנם עושים המשיבים במקרקעין נשוא הדיון שימוש למגורים וכי המשיבים משתמשים בחלק מקומת קרקע במקרקעין לדירת מגורים הכוללת חדרי שינה, סלון, מטבח ושירותים. קובעת אני בקבלי תצהירי המפקחים על הבנייה שנסמכו על ביקורות במקרקעין ובדיקת התוכנית המאושרת (ת/2) ונתמכו בדו"חות שערכו ובתמונות שצילמו (נספחים א1, א2, ו-א3 שצורפו כחלק בלתי נפרד מהתצהירים וד"ח א2 מקורי - מוצג ת/1) ועדותם בביהמ"ש ושלא נסתרו בראייה ממשית כלשהי ע"י המשיבים כי המשיבים אכן עושים במקרקעין נשוא הצו שימוש חורג למגורים הטעון היתר, ללא היתר כדין הכל כטענת המבקשת. מודגש בזאת כי עדותם של מפקחי הבנייה היתה מקצועית, אחראית כנה ומדוייקת נסמכת על הביקורות במקרקעין, בדיקת התוכניות החלות על המקרקעין, דוחות שערכו ותמונות שצילמו ואני סומכת על עדותם וממצאיהם שהינם מהימנים עלי ללא כל סייג. אוסיף ואומר כי למעשה המשיבים עצמם מאשרים את ממצאי מפקחי הבנייה ומאשרים את השימוש במקרקעין למגורים כמפורט להלן: המשיבה 2 בתצהירה מציינת "יד. מאז הקמת המבנים כולם והפעלת הישיבה בית הספר הכולל וגני הילדים - ומתוקף תפקידם מתגוררים המבקשים 1, 2 במתחם מגורי הסגל שהוקצא על ידי העמותה במבנה ואשר הינו בקומת הקרקע ואשר לצורך כך בדיוק הוקמו וניתן להם היתר והוגדרו בו כחדרי שירות וחדרים נילווים אשר אמורים לשמש את סגל הישיבה..." (ההדגשה שלי. א.ט.). בעדותה של משיבה 2 בביהמ"ש בחקירתה הנגדית בישיבה מיום 19.1.12 העידה משיבה 2 "ת. אני מסתכלת על התצהיר שלי ואני אומרת לך שיש מגורי סגל במבנה נשוא הדיון ואני ודוד חפוטה זה סגל ומתוקף תפקידי הסגל אנו גרים במקום וגם ניתן לזה היתר. הילדים שלי הם גדולים ונשואים והם לא גרים איתנו במקום רק ילדה אחת שהיא נכה גרה איתנו במקום... ש. אתם גרים במקום? ת. אנחנו גרים במקום כאנשי סגל וזה על פי ההיתר" (הדגשה שלי א.ט.) המפקח על הבניה ודים טיברובסקי בחקירתו בישיבה מיום 7.12.11 מציין: "... אני בדקתי את המקרה הנדון ואני אומר שב-2007 היית במקום נשוא הדיון ודיברתי עם הגברת חפוטה מזל טוב (מצביע עליה באולם) ועברנו ביחד וראינו את כל מה שנעשה במקום אחר כך הייתי בביקורות נוספות וציינתי את המועדים בתצהיר" (הדגשה שלי במקור א.ט). כך גם צויין בעדותו: "... אני אפילו זוכר שגב' מזל אמרה שרוב הזמן הם נמצאים במקום נשוא הדיון ושאלתי אותם למה אז היא אמרה שיש להם ילד נכה והדירה שלהם בקומה שלישית ובבית אין מעלית ויש להם ילד נכה זה מה שאני זוכר שהיא אמרה". המפקח על הבניה בני קובייסי בחקירתו בישיבה מיום 19.1.12 העיד: "ש. האם כשעיינת בתוכנית התייחסת לייעוד המקרקעין נשוא הנכס הזה? ת. התייחסתי לתוכנית בהיתר שקיימת שם חריגת בנייה ובמקום גן ילדים יש שם מגורים וצילמתי תמונות והתמונות מדברות בעד עצמם". .... "ש. איפה הסתובבת בתוך הנכס? ת. יש את הבעייה של תוספת הבנייה בצד הדרומי של המבנה ללא היתר ויש את השימוש שגם בתוספת החריגה ללא היתר וגם בשני צידי הנכס בבניה שישנו שימוש למגורים במקום לגן ילדים" (ההדגשה שלי א.ט). מהאמור למדים ברורות שהמשיבים עושים במבנה שבמקרקעין שימוש למגורים הכל כפי שהוכח ע"י המבקשת ועל כך כאמור אין חולק, וכי משתמשים הם בחלק מקומת קרקע במקרקעין לדירת מגורים הכוללת חדרי שינה, סלון מטבח ושירותים, אלא שטענת המשיבים היא שמתוקף תפקידם מתגוררים המבקשים 1, 2 (הם המשיבים 1, 2 שבענייננו - הערה שלי א.ט.) במתחם מגורי הסגל שהוקצא על ידי העמותה במבנה ואשר הינו בקומת הקרקע ואשר לצורך כך בדיוק הוקמו וניתן להם היתר והוגדרו בו כחדרי שירות וחדרים נלווים אשר אמורים לשמש את סגל הישיבה - והכל בידיעת המשיבה וראשיה ובאין מפריע" (סעיף 1. י"ד לבקשת המשיבים לעיכוב וביטול צו ההפסקה השיפוטי ולתצהיר). צודקת המבקשת בטענתה לפיה אין כל ממש בטענת המשיבים לפיה השימוש למגורים הינו שימוש מותר בחדרי שירות וחדרים נלווים כאמור בהיתר המילולי (נספח ו' לבקשת המשיבים לעיכוב וביטול צו ההפסקה השיפוטי) וכך אני קובעת. התוכנית המאושרת (מוצג ת/2) הנלווית להיתר הבניה המילולי היא חלק בלתי נפרד מן ההיתר, ויש לפרש את תוכן ההיתר המילולי על פי המשורטט בתכנית המאושרת. המלל אינו יכול להקיף, מטבע הדברים, את כל הפרטים שהשרטוט בתכנית המאושרת משקף. יתרה מכך, נפסק לא אחת כי אפילו במקרה שהחלק המילולי של ההיתר אינו תואם לתכנית המאושרת, יש להעדיף את התכנית. (ראה עתמ (ת"א 1775/07 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב. המפקח על הבניה בני קובייסי ציין בעדותו לעניין זה: "ש. היום שאתה יודע שעל פי ההיתר הוא נספח ו' לבקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי שקיים גם חדר שירות וחדרים נלווים לא היית מגיע לבצע את הביקור במקום נשוא הצו? ת. אני לא חושב כמו שאתה חושב. ש. אתה יודע מה זה חדרים נלווים? ת. זה יכול להיות כל דבר. אני מתייחס לתוכנית בהיתר ומה שהתוכנית אומרת. ש. האם כשעיינת בתוכנית התייחסת לייעוד המקרקעין נשוא הנכס הזה? ת. התייחסתי לתוכנית בהיתר שקיימת שם חריגת בנייה ובמקום גן ילדים יש שם מגורים וצילמתי תמונות והתמונות מדברות בעד עצמם" (הדגשה אינה במקור). גם המפקח על הבניה ודים טיברובסקי העיד לענין זה: "ש. לפני שנתת את התצהיר שלך עיינת בתיק הבניין? ת. בתוכניות כן. ש. נשאלת האם ראית את היתר הבניה לבניה נשוא הבקשה לצו ההפסקה השיפוטי? האם ראית את התוכנית המאושרת. ת. כן. ראיתי. אמרתי בהתחלה שראיתי את התוכניות שהיו בתיק הבנייה את זה ראיתי" (הדגשה שלי א.ט). לפיכך, וכפי שהוכח בתצהיר המפקחים על הבניה ובחקירתם, וכפי שעולה מהתכנית המאושרת מוצג ת/2 דבר שלא נסתר בראיה ממשית כלשהי על ידי המשיבים, מדובר במבנה ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה - ביה"ס הרי"ף; והשימוש למגורים נעשה שלא כדין בבניה ללא היתר בשטח של כ-66.20 מ"ר על חשבון חצר פתוחה, ולובי (סומן א' בתשריט המצורף למוצג ת/1) ובבניה המיועדת לכיתת גן, בשטח כולל של כ-118 מ"ר (כמסומן בתשריט ת/1). ראה תצהירי המפקחים על הבניה ודים טיברובסקי ובנימין קובייסי אשר צורפו לבקשת המבקשת כך גם דו"ח ביקורת מפקח בנייה מיום 24.9.09 - מוצג ת/1: "בגוש 8449 חלקה 25 רח' לוי אשכול, במבנה קיים המשמש גני ילדים ותלמוד תורה (על פי תכנית מס' 920913 והיתר מס' 18792 מיום 8/7/92 בצד הדרומי בנו תוספת בשטח של כ-7.70 X 8.60 = 66.20 מ"ר ללא היתר ראה באות א' בתרשים המצורף. בתוספת הבניה הנ"ל + כיתת גן (על פי תכנית בהיתר) בשטח כולל של כ-(כיתת גן 52.0 מ"ר + בניה ללא היתר - 66.20 מ"ר) =118.20 מ"ר המשמש כדירת מגורים דהיינו שימוש חורג. מצ"ב תמונות + תשריט + חוזה מכירה + מכתב עדות". בעדותו של המפקח על הבניה ודים טיברובסקי בישיבה מיום 7.12.11: "...אני צירפתי תשריט לדו"ח ת/1 (א/2) ואני מפנה לתשריט וכל השטח שמסומן בצבע אדום באות א' זה שטח בנייה ללא היתר בניה. סגרו את השטח הזה בבנייה ללא היתר. ש. זה שטח מקורה שסגרו אותו? ת. כן. אני אומר שאני לא זוכר אם זה שטח מקורה או לא מקורה אני צריך לבדוק. בכל מקרה זה שטח בנייה שנבנה ללא היתר אם הוא מקורה או לא" (הדגשה שלי א.ט). וראה בעדותו של המפקח על הבניה בני קובייסי נאמר: "ש. האם כשעיינת בתוכנית התייחס לייעוד המקרקעין נשוא הנכס הזה? ת. התייחסתי לתוכנית בהיתר שקיימת שם חריגת בנייה ובמקום גן ילדים יש שם מגורים וצילמתי תמונות והתמונות מדברות בעד עצמם". ... "ש. איפה הסתובבת בתוך הנכס? ת. יש את הבעייה של תוספת הבניה בצד הדרומי של המבנה ללא היתר ויש את השימוש שגם בתוספת החריגה ללא היתר וגם בשני צידי הנכס בבניה שישנו שימוש למגורים במקום לגן ילדים". (ההדגשה שלי א.ט). העולה מהמקובץ וכך אני קובעת שאין כל ממש בטענת המשיבים לפיה התכנית וההיתר מאפשרים שימוש למגורים במבנה שבמקרקעין נושא הדיון דין טענה זו להדחות וכך אני מורה. יתרה מכך, כפי שנקבע בפסיקה, שימוש מותר במקרקעין הוא רק שימוש שהותר על פי תוכנית: "על התוכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות - אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר - אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש" (ע"א 1216/98 אסתר אבוטבול נ' ועד ערר מחוז מרכז, פ"ד נה (5) 114, 130 (2001). מכאן שאם לא הותר במפורש להשתמש במקרקעין כדירת מגורים, כי אז השימוש במקרקעין למטרה זו אסור. לפיכך, אין לקבל את טענת המבקשים לפיה השימוש לישיבת הרי"ף כולל בתוכו גם שימוש לדירת מגורים. אין גם די שההיתר יאפשר חדר שרות וחדרים נלווים, כנטען על ידי המבקשים, אלא יש צורך בהיתר מפורש שיתיר את השימוש לדירת מגורים במקרקעין. מודגש בזאת על פי תוכנית בנין עיר החלה על המקרקעין נשוא הדיון מיועדים המקרקעין במקום לשטח ציבורי מעורב, כלומר: שטח לבנייני ציבור ושטח ציבורי פתוח; ועל פי היתר הבניה הקיים לישיבת הרי"ף - בנין ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה. מכאן, שהשימוש בחלק מהבניין הציבורי כדירת מגורים הינו בבחינת שימוש חורג, באשר הוא נוגד גם את תוכנית בנין עיר, וגם את היתר הבנייה של בניין הישיבה שבו מצויה הדירה. כאן המקום להדגיש, כפי שטענה בצדק המבקשת, כי אין כל מקום לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים כאילו "שטח ציבורי מעורב" על פי התב"ע משמעו שימוש לצורכי ציבור וכן שימוש למגורים (סעיף ח. לתצהיר המשיבה 2). מדובר בשטח ציבורי מעורב, דהיינו שימוש מעורב ציבורי, כלומר: שימוש לשטח ציבורי פתוח, ולשטח לבנייני ציבור, אך בשום אופן לא שימוש למגורים. ובאשר לטענה, כי המשיבים מתגוררים בישיבה מתוקף תפקידם - דין טענתם זו להדחות וכך אני מורה. על פי התכנית וההיתר החלים על המקום נשוא הדיון, כך קובעת אני בקבלי ראיות המבקשת שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהיא על ידי המשיבים, מותר שימוש במקום נשוא הדיון לפעילות ציבורית, לכיתות לימוד, בית כנסת, וגני ילדים - אך בשום אופן לא שימוש למגורים. לפיכך, גם הטענה כי הדירה משמשת "אף את הבאים לשערי הישיבה והכולל לרבות תלמידי חכמים, אורחים נכבדים, אישי ציבור וכן רבנים ומורים הבאים להרביץ תורתם ונשארים ללון במתחם מגורי הסגל" (סעיף 1 טו לבקשה ולתצהיר), אינה מעלה ואינה מורידה; שכן אופיו של השימוש למגורים, הטעון היתר על פי דין, נובע מהשימוש הקבוע והתדיר למגורים, בין אם מדובר בשימוש המשמש גם לאירוח ובין אם לאו. גם אם הדירה משמשת לאירוח אורחים, הרי שאין בכך כדי לשלול את השימוש החורג למגורים, והדבר מחייב היתר מתאים כדין. העולה מהמקובץ שהמקרקעין נשוא הדיון מיועדים על פי התכנית החלה על המקרקעין (תכנית נת/1/537) לשטח ציבורי מעורב, ועל פי היתר הבניה הקיים (היתר מספר 18792 על פי תכנית מספר 319/92) לישיבת הרי"ף - בנין ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה כמפורט במוצגים שהוגשו ובעדויות מפקחי הבניה שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי המשיבים. במקרקעין נשוא הדיון, כך קובעת אני, עשו המשיבים שימוש חורג הטעון היתר וזאת ללא היתר כדין כמפורט להלן: בצד דרומי קיימת תוספת בניה ללא היתר בשטח של כ-66.20 מ"ר ומשתמשים הם, המשיבים, בתוספת הבניה האמורה ובכתת גן כדירת מגורים הכוללת חדרי שינה סלון מטבח ושירותים בשטח כולל של כ-118 מ"ר הכל כאמור ללא היתר כדין. אף טענת המשיבים לפיה הבקשה נגועה בשיהוי זאת מאחר שהשימוש הבלתי חוקי המיוחס למשיבים מבוצע שנים רבות ובידיעת המבקשת מאז שנת 2007, דינה להדחות וכך אני מורה. סעיף 239 לחוק אינו סעיף עונשי, ותכליתו אינה עונשית. תכליתו של הצו לפי סעיף 239 היא תכלית מניעתית, שמטרתה הראשית- להפסיק את התמשכות העבירה. סעיף 239 לחוק, נועד ליתן מענה מיידי, מקום שברור, על פני הדברים, שמבוצעת עבירת בניה או שימוש נמשכת. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, בעת שדחה ערעור על החלטה בדבר מתן צו הפסקה לפי סעיף 239 כדלקמן (רע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006 (1), 1124): "ועוד, צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן (ראו רע"פ 5584/03) מאיר פינטו נ' עירית חיפה, טרם פורסם), וגם מטעם זה יש לדחות את הטענה העוסקת במועד הדיון בבקשת המשיבה למתן הצו". בענין זה נוהגת ההלכה הפסוקה (הלכת שוויצר ברע"פ 1520/01 יעקב ורות שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית, פ"ד נו (3) 595, 604-605), לפיה כאשר מדובר באי חוקיות ברורה ומובהקת, אין די בהימנעותה של הרשות מלפעול, כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה להמשיך בהפרת החוק ולהוסיף ולעבור עבירה באין מפריע: "כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה, לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, ובייחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום בדרך כלל, בנסיבות של איו חוקיות, ובייחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה".(בעמ' 604 ו' - ז'). ובהמשך: "... התנהגותה של הרשות והשתהותה אין די בהן בנסיבות שלפנינו כדי למנוע מן הרשות להפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון והבניה". (בעמ' 605 ג'). כאמור, על פי הפסיקה, שיהוי בהפעלת אמצעי האכיפה, לא יקים מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (אם ניהול המשפט לאחר זמן רב עלול לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של אדם להתגונן או עלול לעמוד בסתירה עמוקה לחוקת הצדק וההגינות המתחייבים מניהול הליך פלילי תקין, ולאחר איזון בין שיקולי הפגיעה בפרט לעומת אינטרס הציבור), ונסיבות כאלו לא קיימות במקרה דנן. ראה גם רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל מודיעין": "מעבר לנדרש יוער, כי דין הבקשה להדחות אף לגופה. לדעת המבקשים, השיהוי בהפעלת אמצעי אכיפה, יוצר מניעות כלפי רשויות האכיפה שלפיה לא ניתן להוציא צו הפסקה שיפוטי כנגדם בשלב זה. אולם, כבר נאמר בהקשר זה כי "כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. (עניין שוויצר, בעמ' 604). בענייננו, על אף ההשתהות, אשר ככל הנראה איננה תקינה כלל, נכונה בעיני קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין בנסיבות המקרה דנן כדי לאפשר המשך שימוש בלתי חוקי בקרקע ולמנוע את פעולות האכיפה. זאת במיוחד לאור העובדה שאין בצו שניתן להפסקת השימוש החורג במקרקעין, כדי ליצור מצב בלתי הפיך למבקשים". בענייננו כך קובעת אני אין מדובר בשיהוי המצדיק אי מתן צו הפסקה שיפוטי. אין בנסיבות המקרה כדי לאפשר המשך שימוש בלתי חוקי במבנה הציבורי ולמנוע את פעולות האכיפה ואין גם בצו המבוקש להפסקת השימוש החורג למגורים כדי ליצור מצב בלתי הפיך למשיבים, שכן אם וכאשר יינתן היתר לשימוש שנעשה, ניתן יהיה לחזור ולקיים שימוש במקום. אף טענת המשיבים לפיה לא מתקיימים התנאים להוצאת צו הפסקה שיפוטי שהינו במהותו צו זמני דינה להידחות וכך אני מורה. לטענת המשיבים, המקרה דנן אינו מתאים להפעלת צו הפסקה שיפוטי, שהינו לטענתם צו זמני-ארעי במהותו. לתמיכה בטענתם, מפנה ב"כ המשיבים לדבריו של כב' השופט ג'ובראן בעניין רע"פ 47/07 תימור מור נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים (14.6.07). כאמור לעיל, תכליתו של הצו לפי סעיף 239 היא תכלית מניעתית, שמטרתה הראשית להפסיק את התמשכות העבירה, גם במקרה של עבירת שימוש נמשכת: וגם כב' השופט ג'ובראן הבהיר עמדה זו, וקבע כי צו הפסקה שיפוטי נועד גם כדי למנוע המשך ביצוען של עבירות, ולמנוע המשך שימוש חורג (כבענייננו), ולא רק מניעת יצירת עובדות בשטח. וראה ברע"פ 3584/11 יד שלום אלון, נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל מודיעין" (17.7.11) נאמר לענין זה: "אוסיף, כי בפסק הדין בעניין שוויצר, מדובר היה בצו להפסקת שימוש בדירות שהוצא גם כלפי דירות שכבר אוכלוסו. מכאן שלא ניתן לומר שסעיף 239 מיועד רק למניעה דחופה ומיידית של יצירת עובדות בשטח, אלא תכליתו היא גם למנוע המשך שימוש החורג מהוראות החוק. אמנם, במקום אחר ציינתי ביחס לסעיף 239 לחוק כי "בבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחרונית". (רע"פ 47/07) תימור מור נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים (לא פורסם, 14.6.07) (להלן:"עניין מור") אולם, אין בכך כדי לומר שזוהי תכליתו היחידה של הסעיף. התכלית המניעתית עליה עמדתי בעניין מור, היא בהחלט התכלית למנוע "יצירת עובדות חדשות בשטח", אך לצידה עומדת גם התכלית למנוע המשך ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן. אם כן, נוכח האמור, לא מצאתי להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי". קובעת אני כפי שציינה בצדק המבקשת וטענותיה לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי כי הוצאת צו ההפסקה השיפוטי בענייננו עולה בקנה אחד עם תכלית הסעיף למנוע המשך שימוש חורג ללא היתר כדין במבנה הציבורי והמשך ביצוע עבירה תוך פגיעה באינטרס הציבורי. טענת המשיבים לפגמים בהגשת הבקשה על ידי המבקשת ובתצהירים שצורפו לה אף היא דינה להידחות וכך אני מורה. קובעת אני כי בקשת המבקשת ברורה ומפורטת ואף מפנה לתרשים מפורט אשר צורף לבקשה ת/1. באשר לתצהירו של המהנדס- המפקח על הבניה ודים טיברובסקי, הרי שהמפקח מתייחס בתצהירו לביקורות שנעשו על ידו הכל בצורה מפורטת ועניינית בצירוף דוחות, תרשים ותמונות שצולמו. עוד יצוין, כי לא מדובר בבקשה שהוגשה במעמד צד אחד, ולפיכך אין כל רבלנטיות לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) התשמ"ג - 1982, וממילא בוטל הצו שניתן במעמד צד אחד, ונתקיים דיון במעמד הצדדים. כך גם נדחית טענת המשיבים להגנה מן הצדק המושתת על כך שהצו הוצא משיקולים פסולים. לטענת המשיבים, המבקשת באה חשבון עמם בשל תלונתם (אשר צורפה כנספח ט' לבקשתם לעיכוב וביטול צו הפסקה שיפוטי) כנגד פעילותה הרפה (כך נטען) של המבקשת כנגד חריגות בניה שבוצעו על ידי רשת חינוך המפעילה בית ספר במקרקעין ונמצאת בסכסוך מתמשך עם המשיבים. אין ממש בטענות אלו של המשיבים שנטענו בעלמא - דינן להדחות וכך אני מורה. המבקשת פועלת לאכיפת דיני התכנון והבניה בתחום השיפוט שלה, בהתאם לנסיבות כל מקרה וכך בעניין תלונתם של המשיבים. התלונה נבדקה כפי שעולה מחומר הראיות והוצא צו הריסה מינהלי להריסת חריגות הבניה, אשר ביצועו עוכב על ידי בית משפט זה במסגרת תיק בב"נ 19293-09-11 עד לדיון בבקשה וההחלטה בה דיון שהתקיים ביום 1.11.11 והחלטה שניתנה ביום 21.12.11. המבקשת נקטח בפעולות אכיפה הן כלפי המשיבים והן כלפי חריגת הבניה שהמשיבים התלוננו לגביה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. אף טענת המשיבים להגנה מן הצדק בשל אכיפה סלקטיבית דינה להידחות וכך אני מורה. לטענת המשיבים הופלו הם לרעה על ידי המבקשת שעה שמבוקש נגדם צו הפסקה שיפוטי, בעוד שקיים, לטענתם, נוהג מקובל וידוע כי מנהלי ישיבות ורבנים מתגוררים בישיבות ובבתי תלמוד, והמשיבה בחרה לנקוט בהליכים כנגדם. קובעת אני בקבלי טענות המבקשת שהוכחו בפני ולא נסתרו בראיה כלשהי על ידי המשיבים שנטל ההוכחה בעניין אכיפה סלקטיבית מוטל על המשיבים להביא ראיות התומכות בטענתם, והם לא עשו כן. יתרה מכך, בענייננו לא מדובר "רק" בשימוש חורג למגורים, כי אם בשימוש בתוספת בניה ללא היתר (בשטח של כ- 66.2 מ"ר) ובכיתת גן כדירת מגורים. בנוסף וכאמור בתגובת המשיבה היא המבקשת בענייננו מיום 6.11.11 , במקביל לתיק שבכותרת התנהל בפני בית משפט זה תיק נוסף שעניינו צו הפסקה שיפוטי להפסקת שימוש חורג למגורים בחלק ממבנה בית כנסת קיים הוא תיק בב"נ 27015-06-11 ובו לאחר דיון במעמד הצדדים ניתנה החלטת בית המשפט ביום 22.3.12 הכל כמפורט בה, כך שאין ממש בטענתם זו של המשיבים. זאת ועוד כפי שנפסק לא אחת "כדי לקבוע כי התנהלות המשיבה נגועה בהפליה, לא די להוכיח כי האכיפה נעשית באופן בררני, כי אם יש להראות שמדיניות האכיפה הינה שרירותית או נסמכת על מטרות פסולות (ראו למשל בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג' (3) 289, 304-305 1999. המבקש לא הציג בפניי כל ראיה, לאף אחד ממרכיבים אלה". כך גם ראה רע"פ 4831/09 מאגיד עבאדי ני הועדה המחוזית לתכנון ובניה היפה, החלטה מיום 21.6.09. הוצאת הצו בענייננו כך קובעת אני אינה נגועה בהפליה כלשהי, וגם לא הוכחו כל שיקולים זרים בעניין, כאמור לעיל. להפך, המבקשת פועלת על פי חובותיה החוקיות להגשמת אינטרס הציבור, תוך נקיטת האמצעים החוקיים העומדים לרשותה. יפים לענייננו דברי כבוד השופט א' רובינשטיין בע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר ועדה מקומית פתח תקווה וזו לשונם: "על בית המשפט ליתן ידו למאבק הקשה של הרשויות בעבירות תכנון ובניה, המגיע למרבה הצער רק לחלק אולי חלק לא גדול, מתוך העבירות, בין היתר מטעמי עומס. משנאכף החוק במקרים שבהם הוא נאכף, ובוודאי בהיעדר אפליה קונקרטית ובוטה, על בית המשפט להושיט ידו לכך, כל עוד מצא כי הרשויות פעלו כחוק". אין אלא להפנות גם לדברים שנאמרו בבימ"ש (מקומיים ת"א) 19/02 מדינת ישראל נ' ריאן שמסיאן תק-של 2003(1), 30 עמ' 31 לעניין חוק רישוי עסקים הדברים היפים גם לענייננו וזו לשונם: "מכביד מאוד על המצפון לשמוע בכל דיון שיש בעיר הרבה עסקים הפועלים ללא רשיון. נמאס לשמוע את הטענה, אשר ברוב המקרים נטענת היא גם ללא ביסוס עובדתי, שישנם עסקים (כמו שימושים חורגים ועבודות בנין) נגדם אין הרשות נוקטת בהליכים באותה מידה של נחישות. נדמה שהטענה כי "עברייני רישוי", אם מתאים להשתמש במושג זה, הם רבים וצומחים כפטריות בכל מקום ובכל פינה, היא טענה המחייבת החמרה באמצעים הננקטים נגד עבריינים, והיא היא המביאה את המחוקק לחוקק הוראות "דרסטיות", כמו הוראות סעיף 22 א' לחוק הרישוי כאשר נוכח הוא שאמצעים אחרים לא הושיעו. ... חוק רישוי עסקים כמו חוק התכנון והבניה, הוא חוק חוקתי שאין מחלוקת על נחיצות בכל חברה, לא כל שכן בחברה מתקדמת. הסדר, הבטחון, הבטיחות מניעת מפגעים, צמצום מטרדים, האופני החיצוני של העיר, תלויים ביישומם התקיף והבלתי מתפשר של חוקי רישוי אלה. מטרתו של המחוקק למנוע יצירת עובדתו מוגמרות על ידי מניעת עבודות הכנה לפתיחת עסק ללא רישיון, היא מטרה ראויה. הטענה כי מותר לבעל עסק, בשם חופש העיסק לפתוח תחילה עסקו ללא רשיון על מנת שינקוט בהליכי הרישוי מאוחר יותר, היא טענה בלתי ראויה ומעידה על חוסר חינוך מינימלי בהלכות אזרחיות ושלטון החוק" (הדגשה שלי א.ט). המבקשת פועלת להוצאת צווי הפסקה, סילוק והריסה לגבי בניה בלתי חוקית ככל שהיא מודעת לכך, כמו כן פועלת הרשות להגשת כתבי אישום. כפי שנפסק לא אחת הרי שהכלל הוא שאת החוק יש לאכוף אם לא נעשה הדבר בשוויוניות כי אז יש להורות לרשויות לאכוף את החוק על מי שלא ננקטו פעולות בעניינו ואין מקום להכשיר, רק מטעם זה המשך פעילות שלא כחוק (ראה ע"פ (חיפה) 09-03-1309 מול השקיעה בע"מ נ' עיריית חדרה פסק דין מיום 28.3.09. המבקשת כך קובעת אני פועלת על פי חובותיה החוקיות להגשמת אינטרס הציבור, תוך נקיטת האמצעים החוקיים העומדים לרשותה. אף טענת המבקשים לפיה אי ביטול צו ההפסקה השיפוטי יגרום להם נזקים דינה להידחות וכך אני מורה. תכלית סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 הינה הפסקת עבירה במהלך ביצועה. מדובר בצו היוצר מצב הפיך, כאשר מיד עם קבלת היתר לשימוש החורג שנעשה ניתן לחזור ולקיים שימוש במקום להבדיל מצו הריסה שהינו בלתי הפיך. ככל שיינתן היתר לשימוש למגורים יוכלו המשיבים לחזור ולקיים שימוש חורג למגורים במקום. באשר לבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי לתקופת חסד בה יוכלו המשיבים להגיש תוכניות ולקבל היתרים - אף דין בקשתם זו להידחות וכך אני מורה. בצדק ציינה המבקשת שאין כל הצדקה לבקשת המשיבים לעיכוב בצוע צו ההפסקה המינהלי שכן המשיבים לא הגישו כל בקשה להיתר להכשרת השימוש החורג למגורים וחריגת הבניה כך שאין ההיתרים נמצאים בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב הוצאתם. משיבה 2 עצמה העידה כי לא הוגשה כל בקשה להיתר להכשרת השימוש החורג למגורים וחריגת הבנייה. יתרה מכך, צו להפסקת שימוש במקרקעין לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, אינו בגדר סנקציה עונשית המוטלת בגדר הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו אינה עונשית אלא מניעתית בעיקרה, והוא נועד להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של החוק (רע"פ 631/06 מיכאל אשר נ' מדינת ישראל (23.1.06). נקבע בפסיקה, כי "הוצאת צו הפסקה שיפוטי אינה מותנית בגרימת הפרעה או מטרד לציבור, ודי בכך שנעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק". (ראה עפ (י-ם) 4325/09 נחמן אורלנצ'יק נ' מדינת ישראל. הימנעות מהוצאת צו ההפסקה שיפוטי בנסיבות דנן תנציח את העבירה. אין בנסיבות המקרה כדי לאפשר המשך שימוש בלתי חוקי בתוספת בניה ללא היתר ובכיתת גן במבנה הציבורי למגורים ללא היתר כדין ולמנוע את פעולות האכיפה. יתרה מכך, וכאמור לעיל, אין גם בצו להפסקת השימוש החורג למגורים כדי ליצור מצב בלתי הפיך למשיבים, ואם וכאשר יינתן היתר לחריגת הבניה ולשימוש שנעשה, ניתן יהיה לחזור ולקיים שימוש במקום. סיכומו של דבר, מאחר שייעודם של המקרקעין לשטח ציבורי מעורב - לבנין ציבורי לגני ילדים ותלמוד תורה, ומאחר שהוכח גם שימוש בתוספת בניה ללא היתר, הרי שהשימוש שנעשה למגורים בתוספת בניה ללא היתר ובכיתת גן במקרקעין חורג מהשימוש המותר בתב"ע ובהיתר. מכיוון שכך, הרי שהמשיבים משתמשים במקרקעין למגורים ללא היתר, ובכך הם משתמשים במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בה משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965. בנסיבות אלו ומכל הטעמים שפורטו אני נעתרת לבקשת המבקשת וניתן בזאת צו הפסקה שיפוטי המורה למשיבים ומי מטעמם להפסיק את השימוש למגורים במבנה נשוא הבקשה, הוא מבנה ישיבת הרי"ף ברח' קריניצי אברהם 2 בגוש 8449 (7941 ישן) חלקה 25 (34 ישן) נתניה הכל כמפורט בבקשת המבקשת הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה שהוגשה כנגד המשיבים 1, 2, 3 - חפוטה דוד, חפוטה מזל טוב ואגודת תפארת שובו בנים אזורים נתניה ע.ר. 580041804. מאחר ובא כח המבקשת בסיפא לסיכומיה ציינה כי המבקשת "לא תתנגד כי צו ההפסקה השיפוטי יכנס לתוקפו לאחר תקופת התארגנות קצרה על מנת לאפשר למשיבים להיערך ליישומו של הצו" - אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי למשך 10 חודשים מיום מתן ההחלטה ובכך ניתנת למשיבים תקופת התארגנות קצרה על מנת להערך ליישומו של צו ההפסקה השיפוטי. אני מחייבת המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל. חוק התכנון והבניהבניהעיכוב ביצוע