טופס תביעה לפיצויים מכוח סעיף 197

בערעור שבפני מבקשת המערערת, הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר (להלן: "הועדה המקומית") לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה (להלן: "ועדת הערר"), מיום 6.3.11, ולדחות על הסף את תביעת הפיצויים, שהגישו המשיבים, לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התו"ב"). רקע 1. ביום 19.8.10 הגישו המשיבים לועדה המקומית טופס תביעה לפיצויים, מכוח סעיף 197 לחוק התו"ב, על סך 52,270,000 ₪. בטופס התביעה המשתרע על עמוד אחד, ביקשו המשיבים לקבל: "פיצויים בשל פגיעה במקרקעין בתוך שטח המשבצת של הישובים בית יצחק ונורדיה, והידועים גם כחלקה 14 בגוש 8216, הממוקמים בעמק חפר בסמוך לנורדיה (להלן: 'המקרקעין') שנפגעו על ידי התכנית האמורה שלא בדרך של הפקעה" (נספח 2 לכתב הערעור). על פי הנטען בתביעה, המשיבים הם בעלי זכות לחתום על הסכם, עם מינהל מקרקעי ישראל, לשיקום מחצבה הנמצאת במקרקעין לרבות בדרך של הטמנה. פוטנציאל ההטמנה במקרקעין עמד על 2,040,000 קוב, בתשלום של 40 ש"ח לקוב. תמ"א 34 ב/4 (להלן: "התכנית" או "התוכנית הפוגעת") שבעקבות אישורה הוגשה התביעה, היא תכנית מתאר ארצית משולבת למשק המים ותוקפה מיום 19.8.07. התכנית קובעת את יעוד המקרקעין נשוא התביעה כאתר להחדרת מי תהום, ובכך פוגעת בתוכניתם של המשיבים להטמנת פסולת יבשה. בתחתית כתב התביעה הוסיפו המשיבים הערה בסוגריים: "עקב תקלה טכנית חוות הדעת השמאית לא צורפה לתביעה זו והיא תצורף בהקדם". 2. ביום 29.8.10 החזירה הועדה המקומית את טופס התביעה למשיבים ובמכתב הלוואי צוין כי התביעה מוחזרת הן מהטעם שהוגשה באיחור, לאחר התקופה הקבועה בחוק, והן מהטעם שלא צורפה אליה חוות דעת שמאי להערכת הפגיעות במקרקעין כנדרש בתקנות התכנון והבנייה (הגשת תביעה לפיצויים והדיון בה), תשל"ה - 1971 (נספח 3 לכתב הערעור). 3. ביום 14.10.10 שיגרו המשיבים לועדה המקומית חוו"ד שמאי "שיש לראותה חלק בלתי נפרד מן התביעה" תוך שהם חולקם על טענת הועדה המקומית לפיה התביעה הוגשה באיחור וטוענים כי התביעה הוגשה בתוך 3 שנים מיום מתן תוקף לתוכנית, ביום 18.9.10, שהוא היום האחרון להגשתה, ולכן הוגשה במועד. בהתייחס לאי צרוף חוות הדעת לתביעה טענו המשיבים כי חוסר במסמכים הוא עניין הניתן להשלמה, ולכל היותר מדובר בפגם טכני, שתוקן בתוך זמן קצר, ואין בו כדי למנוע דיון בתביעה (נספח 4 לכתב הערעור). 4. ביום 17.10.10, בסמוך למשלוח חוו"ד לועדה המקומית, הגישו המשיבים ערר (נושא ערעור זה) מכוח סעיף 198 (ד) לחוק התו"ב. 5. ביום 18.11.10 הגישה הוועדה המקומית כתב תשובה לערר במסגרתו כללה בקשה לסילוק הערר על הסף (נספח 7 לכתב הערעור). בכתב התשובה נטען כי התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 16.8.07 ולא כטענת המשיבים ביום 19.8.07, כך שאף לגרסת המשיבים, בהתאם למועד הנכון בו פורסמה התכנית, הוגשה התביעה 3 שנים ו-3 ימים לאחר כניסתה של התוכנית לתוקף. עוד נטען בכתב התשובה כי המשיבים היו מודעים למועד מתן תוקף לתכנית שכן בתביעה נוספת שהגישה המשיבה 1, יחד עם מושב נורדיה, בה נטען לנזק שגרמה התוכנית הפוגעת, צוין 16.8.07 כמועד בו ניתן תוקף לתוכנית. בפועל האיחור בהגשת התביעה עולה על 3 ימים, הואיל והתקנות קובעות כי לכתב התביעה יש לצרף חוו"ד שמאי, והמשיבים צרפו לתביעתם חוו"ד שמאי רק ביום 14.10.10, בחלוף חודשיים מהגשת התביעה (יצוין כי מועד פרסום התכנית שוב אינו במחלוקת ומוסכם שהתכנית פורסמה למתן תוקף ביום 16.08.07). בכל מקרה, טענה הועדה המקומית כי, על פי סעיף 197 (ב) לחוק התו"ב אין לוועדה המקומית או לוועדה המחוזית סמכות להאריך מועדים להגשת תביעה לפיצויים, וסמכות זו מסורה בלעדית לשר הפנים מטעמים מיוחדים שיירשמו. הועדה המקומית הפנתה גם לפער שבין הסכום הנתבע בתביעה, 52,270,000 ₪, לבין הסכום שננקב בחוות הדעת שצירפו המשיבים העומד על 35,000,000 ₪ בלבד. 6. ביום 20.2.11, יומיים לפני המועד שהיה קבוע לדיון בערר (22.2.11), הגישו המשיבים תגובה לכתב התשובה בה טענו לראשונה כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לפיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התו"ב היא 3 שנים ו-15 יום מיום פרסום התוכנית ברשומות. לענין הגשת חוות דעת שמאית באיחור חזרו המשיבים על טענתם כי היא בת תיקון. החלטת ועדת הערר דעת הרוב 7. מנין תקופת ההתיישנות של 3 שנים, הקבוע בסעיף 197 (ב) בחוק התו"ב, מתחיל בתום 15 יום ממועד פירסום התוכנית ברשומות, כפי שנקבע בהחלטות קודמות של ועדות הערר ולפיכך התביעה הוגשה במועד. 8. אין להחיל דין התיישנות שונה לסוגי תוכניות שונות ויש לדחות את טענת הועדה המקומית לפיה תקופת התיישנות לגבי תוכנית מתאר ארצית שונה. 9. טופס התביעה שהגישו המשיבים הוא בעייתי בהתחשב בפער המהותי, שלא ניתן לו הסבר סביר, בין סכום התביעה שנתבע לבין הסכום שננקב בחוות הדעת השמאית שצורפה כעבור מספר חודשים. מתביעה אחרת שהגישה המשיבה 1 בעניין התוכנית הפוגעת, קודם להגשת התביעה נשוא הערר, נראה כי המשיבה 1 הייתה מודעת לעניינים אלו. 10. על אף האמור לעיל קבעה ועדת הערר בדעת רוב: "יחד עם זאת, לאחר התלבטות לא קלה, חשבנו כי דחייה על הסף בשל אי צירוף חוות דעת שמאית, גם בנסיבות כה יוצאות דופן כגון אלו שלפנינו, הינה בסופו של דבר צעד אולי קיצוני מדי, בעיקר נוכח הגמישות שמצווים אנו לנהוג בה, גם על פי פסקי דין של בתי המשפט בערכאות דלמעלה, בכל הקשור בצירוף ראיות ומסמכים באיחור. אולם, יש לתת לכך ביטוי בהוצאות שכן לכל אלו יש השפעה מהותית על היערכות המשיבה [הועדה המקומית - ז.ב.] וההוצאות שיגרמו לה בשל כך" (עמ' 4 להחלטה). טענת ההתיישנות נדחתה, ונקבע כי התביעה הוגשה במועד, אושר צירופה של חוות הדעת השמאית בכפוף לתיקון סכום התביעה ל- 35,000,000 ₪, והתביעה הוחזרה לועדה המקומית לדיון לגופה, תוך חיוב המשיבים לשאת בהוצאות הועדה המקומית בסך 25,000 ₪. דעת מיעוט 11. חבר ועדת הערר, מר מוחמד נאטור, נציג מתכנן המחוז, הביע דעת מיעוט וסבר כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות. מר נאטור תמך בעמדת משרד הפנים (בדעת מיעוט) כפי שהובעה בערר 28/08 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה, (להלן "ערר גולדשטיין" - נספח 9 לכתב הערעור) לפיה תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התו"ב עומדת כל 3 שנים ממועד פרסום התכנית ברשומות וכי הסמכות להאריך את המועד נתונה לשר הפנים. עיקר טענות הועדה המקומית 12. שגתה ועדת הערר כשקבעה כי המועד הקובע להגשת תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התו"ב הוא 3 שנים ו- 15 ימים מיום פרסום התוכנית ברשומות, ולא 3 שנים (בלבד) מיום פרסום התוכנית, לנוכח ההוראה המפורשת שבסעיף 119 (ב) לחוק התו"ב. לשונו של החוק, ההיסטוריה החקיקתית שלו ותכליתו מצביעים בבירור כי בסעיף 119 לחוק אשר כותרתו "מועד תחילת תקפה של תכנית" נקבעו שני הסדרים נפרדים לעניין תחילת תקפה של תוכנית: ההסדר הראשון - נוגע לתוכניות שאושרו לפי סימן זה - פרק ג' סימן ו' לחוק - בו נקבע כי תוקף תכנית הוא 15 יום ממועד הפרסום; ההסדר השני - הסדר ספציפי - נוגע למועד להגשת תביעות לפי סעיף 197 לחוק בו נקבע כי תוקף התכנית הוא ממועד פרסומה ברשומות. דעת הרוב שגתה בפרשנות המונח המועד הקובע, וההפרדה המלאכותית שיצרה בין המועדים שגויה ואינה סבירה. פרשנות דעת הרוב משמעותה מחיקה (דה פקטו) של סעיף 119(ב) לחוק מספר החוקים והיא אינה עולה בקנה אחד עם עמדתם של גורמים מוסמכים שונים. 13. טעתה ועדת הערר כאשר אפשרה למשיבים לשנות את חזית טענותיהם ובכך נתנה למשיבים אפשרות בפועל להאריך את המועד להגשת תביעתם מבלי שקבלו רשות לכך. בכתב הערר טענו המשיבים כי תקופת ההתיישנות עומדת על 3 שנים בלבד וטענתם כי תקופת ההתיישנות עומדת על 3 שנים ו-15 יום הועלתה לראשונה יומיים לפני הדיון. 14. סעיף 119(א) לחוק אינו חל על תוכנית מתאר ארצית, שכן נאמר בו שהוא חל רק על תוכניות לפי סימן זה (סימן ו' לפרק ג'). תוכנית מתאר ארצית מתאשרת לפי סימן א' לפרק ג', כפי שאף נקבע על ידי ועדת הערר (במותב אחר) בהחלטות קודמות (ערר 96/01 מסעוד יוסף פדילי נ' ועדה מקומית לתו"ב טירה). 15. שגתה ועדת הערר כאשר לא נתנה משקל ראוי לפגמים שנפלו באופן הגשת התביעה. התביעה הוגשה על גבי העתק של דף פקס, בטופס לקוני ופגום באופן מהותי, מבלי שצורפה אליה חוות דעת שמאי כנדרש בתקנות, ללא חתימת עו"ד, סכום התביעה אינו תואם את הסכום שצויין בחוות דעת השמאי המאוחרת, ומבלי שפורטו זכויות המשיבים במקרקעין. הגשת התביעה באופן לקוני וחסר שאינו מהווה תביעה אמיתית אינה מאפשרת את בחינתה לגופה. המשיבים לא הגישו בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף אליה את חוות דעת השמאי, ולכן לא היה מקום ליתן סעד זה במסגרת החלטת ועדת הערר. הארכת מועד להגשת תביעת פיצויים היא סמכות המוקנית לשר הפנים, ומטעמים מיוחדים שיירשמו בלבד. עיקר טענות המשיבים 16. אין מקום לסטות מההלכה המושרשת הקובעת כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעת הפיצויים היא 3 שנים מתום 15 ימים ממועד הפרסום ברשומות. לפיכך, התביעה הוגשה 12 יום לפני המועד האחרון להגשתה ואין הגיון בטענה כי יש להתחיל את מירוץ ההתיישנות לפני כניסתה לתוקף של התוכנית הפוגעת. סעיף 119 לחוק התו"ב קובע כי תחילתה של תוכנית הוא בתום 15 יום מיום פרסומה. המועד הקובע בסעיף 197 להגשת תביעה לפיצויים הוא 3 שנים מיום כניסתה של התוכנית לתוקף, כלומר 15 יום לאחר פרסומה של התוכנית ברשומות. המערערת נתלית בדעת המיעוט בהחלטת ועדת הערר שהיא עצמה נסמכת על דעת מיעוט בערר גולדשטיין. 17. החלטת ועדת הערר התקבלה לאחר בחינת המסכת העובדתית והמשפטית, תוך התבססות על החלטות קודמות, ואין עילה להתערב בהחלטתה. התערבות בהחלטות ועדות הערר תעשה במשורה ורק כאשר חרגה הועדה מסמכותה או שנפלה בה טעות. 18. הפסיקה קבעה כי כאשר ישנה אי בהירות לגבי פרשנותו של חוק, יש לפרשו לטובת הנפגע. 19. התקנות תומכות בהחלטת ועדת הערר שכן בנוסח טופס התביעה, מתבקש מגיש התביעה לציין את מועד תחילת התוכנית, ולא מועד הפרסום ברשומות. 20. טענות המשיבים בתגובתם לכתב התשובה ולבקשה לסילוק התביעה על הסף, בעניין המועד הקובע, אינן מהוות שינוי חזית אסורה. במכתב בו דחתה הועדה המקומית את תביעת המשיבים לראשונה היא לא פירטה ממה נובע האיחור, ולכן המשיבים לא ידעו על הטעות במועד תחילת התוקף, רק בבקשה לסילוק הערר על הסף פירטה הועדה המקומית כי המועד הקובע הוא מועד הפרסום ברשומות ולא מועד הכניסה לתוקף והמשיבים רשאים היו להגיב לבקשה לסילוק על הסף. בכל מקרה לועדה המקומית ניתנה האפשרות להשיב לטענות המשיבים בדיון שהתקיים לפני ועדת הערר. יתרה מכך, הדיון בפני וועדת הערר לא נערך לפי סדרי הדין האזרחיים. 21. צדקה ועדת הערר בקביעתה שאין להחיל דין התיישנות שונה לתוכניות שונות. הדבר נתמך בהחלטות קודמות של ועדות ערר, בעוד שהועדה המקומית לא הציגה שיקולים מדוע ראוי לקבוע תקופת התיישנות שונה לתוכנית ארצית. זאת ועוד, התוכנית הפוגעת עברה אישור גם לפי סימן ו' בפרק ג' לחוק התו"ב, כך שבכל מקרה סעיף 119 (א) חל עליה. 22. פסיקה עקבית של בתי המשפט וועדות הערר קובעת כי יש לנהוג בגמישות ולהמנע מדחיית תביעות על הסף מטעמים טכניים, ולכן צדקה הוועדה במתן אישור לתיקון כתב התביעה וצירוף חוות הדעת. הגשת חוות דעת על חלק מסכום התביעה המקורי אינו מהווה בהכרח תיקון של כתב התביעה, אלא ניתן לראות בה הבאת ראיות לחלק מהנזק הנתבע. דיון 23. סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה קובע הסדר לבירור תביעות פיצויים בשל פגיעה במקרקעין עקב אישור תכנית וקובע תקופת התיישנות ספציפית להגשתן: "197. תביעת פיצויים (א)  נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200. (ב)  התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שירשמו, אף אם כבר עברה התקופה (ההדגשות אינן במקור - ז.ב.). מהו מועד תחילת תוקפה של התוכנית? עניין זה מוסדר בסעיף 119 לחוק התו"ב: "119. תחילתה של תכנית (א)  תחילתה של תכנית, שאושרה לפי סימן זה, היא בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעיתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון. (ב)  מועד פרסום ההודעה ברשומות יהיה המועד הקובע לעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197. (ג)  אין חובה לפרסם את מסמכי התכנית והוראותיה ברשומות. (ההדגשות אינן במקור - ז.ב.). לטענת הועדה המקומית תחילת תוקפה של תוכנית לענין תביעה על פי סעיף 197 הוא מועד פרסום ההודעה ברשומות על התכנית כאמור בסעיף 119(ג) ועל כן התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. לטענת המשיבים תחילת תוקפה של התוכנית הוא חמישה עשר ים מיום פרסומה ברשומות כאמור בסעיף 119(ב) וסעיף 119(ג) מתייחס למועד חישוב הפיצוי, על כן ביום הגשת התביעה טרם חלף המועד להגשתה. 24. לאחר הדיון בפני, נתנו שני פסקי דין שדנו בשאלת מועד תחילתה של תוכנית לצורך הגשת תביעה לפיצויים על פי סעיף 197 לחוק התו"ב: בעת"מ 4293-06-11 מאנשרוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה קבע בית המשפט (כב' השופט רון שפירא) כי המועד הקובע להגשת תביעה על פי סעיף 197 לחוק מתחיל בתום 15 יום ממועד פרסום התוכנית ברשומות. בית המשפט הסתמך על נוסחו של סעיף 119 לחוק התו"ב שכותרתו "תחילתה של תוכנית" הקובע כי תחילתה של תכנית הוא חמישה עשר יום מיום פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה, לפי המאוחר. לענין סעיף 119(ב) לחוק הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שבמספר פסקי דין קבע כי המועד הקובע לענין חישוב הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק הוא מועד פרסום ההודעה ברשומות (ע"א 6663/93 צאיג נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רשל"צ; 7136/00 דב חייט ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא; ע"א 9853/01 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא). עוד ציין בית המשפט כי כאשר קיים ספק פרשני והחוק סובל מספר פירושים לגיטימיים, יש להעדיף את הפרשנות שתפגע פחות באזרח, במיוחד בעניינים הקשורים לקניינו. בעת"מ 190-09 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה נ' גולדשטיין (מיום 22/11/11) קבע בית המשפט (כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן) כי תחילת תוקפה של תוכנית לצורך הגשת תביעה לפי סעיף 197 מתחיל במועד פרסום התוכנית ברשומות, על אף שמבחינה לשונית סובל סעיף 119(ב) יותר ממשמעות אחת. לדעת כב' השופטת אגמון גונן, סעיף 119 לחוק התו"ב קובע שני הסדרים נפרדים. ההסדר הכללי שקובע כי תחילת תוקפה של תכנית הוא בתום חמישה עשר יום מיום פרסום ההודעה על אישורה וההסדר הספציפי, לצורך תביעת פיצויים על פי סעיף 197 לחוק התו"ב שקובע כי מועד תחילת תוקפה של תוכנית, לצורך זה, הוא מועד הפרסום ברשומות. לדעת כב' השופטת אגמון גונן, הפרשנות לפיה תקופת ההתיישנות, לצורך הגשת תביעה לפיצויים על יסוד סעיף 197, היא שלוש שנים וחמישה עשר יום ממועד פרסום הודעה על אישור התכנית, אינה לוקחת בחשבון את מיקומו של המונח "המועד בקובע" בסעיף 119(ב) המצוי בסעיף 119 שעוסק במועד תחילתה של תכנית ואינו נותן משקל לעובדה שהמחוקק מיקם את סעיף 119(ב) לאחר סעיף 119(א) הקובע את ההסדר הכללי בדבר תחילת תוקפה של תכנית. תמיכה לדעתה מצאה כב' השופטת אגמון גונן בהיסטוריה החקיקתית של הסעיף. 25. דעתי היא כי תחילת תוקפה של תוכנית לצורך המועד להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התו"ב היא חמישה עשר יום מיום פרסום ההודעה על התכנית ברשומות. לשון סעיף 197 (ב) ברורה ומפורשת ואף לדעת כב' השופטת אגמון גונן המלל סובל את שני הפרושים. אם רצה המחוקק לקבוע את תחילת מירוץ ההתיישנות במועד פרסומה של התוכנית ברשומות, ולא מיום תחילת תוקפה, היה במסגרת תיקון 43 מתקן את סעיף 197 וקובע בו כי 'מי שביום פרסום ההודעה על התכנית ברשומות היה בעל המקרקעין ....' ובכך מייתר את סעיף 119 (ב). משלא עשה כן, והבחין בין 'יום תחילת התוכנית' ו'מועד פרסום ההודעה ברשומות' התכוון לשני מועדים שונים. על פי סעיף 197 יום תחילת תוקפה של התכנית הוא היום המקנה זכאות לפיצוי למי שהיה באותו יום בעל המקרקעין ואילו סעיף 119(ב) עוסק במועד הקובע לחישוב הפיצוי שהוא המועד בו פורסמה ההודעה על התוכנית ברשומות. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכלית העומדת בבסיס הפיצוי. המועד בו מפורסמת התכנית ברשומת הוא המועד בו מתגבשת הפגיעה במקרקעין ולכן את הנזק יש לכמת למועד זה אך את התביעה לפיצוי אין להגיש בטרם נכנסה התוכנית לתוקפה. לאור האמור, ההתיישנות להגשת תביעת פיצויים לפי סעיף 197, לגבי תוכנית שאושרה לפי סימן ו' לפרק ג' היא שלוש שנים וחמישה עשר יום מיום פרסום ההודעה על התוכנית ברשומות. 25. האם קביעה זו נכונה גם לגבי תוכנית מתאר ארצית? לטענת הועדה המקומית סעיף 119(א) קובע כי "תחילתה של תוכנית שאושרה לפי סימן זה.." - סימן ו' לפרק ג' - אינו חל על תכנית מתאר ארצית שמתאשרת על פי סימן א' לפרק ג'. תוכנית מתאר ארצית היא במעמד של דין או חיקוק ותקופת ההתיישנות לגביה מתחילה מיום פרסומה ברשומות ככל תקנה בת פועל תחיקתי, כפי שאף נקבע במספר החלטות שניתנו על ידי וועדות ערר (ערר96/01 מסעוד יוסף פדילי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה טירה; ערר 306/02 תגרין רות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה; ערר 185/03 נאות לירן בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שורקות). וועדת הערר קבעה כי אין להחיל דין התיישנות שונה לסוגי תוכניות, ולפיכך יש לדחות את טענת הועדה המקומית. ועדת הערר הפנתה לערר 168/09 גבעת יערים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים בה ניתנה החלטה ביחס לתמ"א/23 תיקון 16/א/2 ונקבע כי מנין תקופת ההתיישנות מתחיל חמישה עשר יום ממועד פרסום התכנית ברשומות. 26. אני סבורה כי בענין זה נתפסה וועדת הערר לכלל טעות. סעיף 119(א) קובע באופן מפורש כי מועד תחילתה של תכנית לפי סימן זה הוא חמישה עשר יום מיום פרסומה ברשומות. ערר 168/09 הנ"ל עליו מסתמכת ועדת הערר איננו מתייחס לשאלה אם קיים הבדל בתקופת ההתיישנות לענין תביעה לפיצוי שהוגשה בעקבות אשורה של תכנית מתאר ארצית או תכנית אחרת. השאלה כלל לא עמדה שם לדיון. מאידך ההחלטות אליהן הפנתה ועדת הערר עסקו ישירות בשאלה זו. טענת המשיבים כי התכנית, על אף היותה תכנית מתאר ארצית, אושרה אף לפי סימן ו' לפרק ג', דינה להדחות. תכנית מתאר ארצית, שלא כתוכניות האחרות, מתאשרת, על ידי הממשלה ומתפרסמת ברשומות (סימן א' לפרק ג', סעיפים 53 ו-54 לחוק התו"ב). ואילו סימן ו' המתייחס לתכניות אחרות כולל דרכי פרסום, הפקדה, אישור, הגשה ודיון בהתנגדויות, הגשה ודיון בעררים שאינם מתאימים ואינם רלוונטיים לתוכנית מתאר ארצית. תחילת תוקפה של תוכנית מתאר ארצית, המתאשרת על ידי הממשלה הוא ככל תקנה בת פועל תחיקתי, מיום פרסומה ברשומות. על כן תחילת תוקפה של תוכנית מתאר ארצית לצורך הגשת תביעה לפיצויים על פי סעיף 197 שונה ממועד תחילת תוקפה של כל תוכנית אחרת המתאשרת לפי סימן ו' לפרק ג'. 27. לאור האמור אני מקבלת את טענת הועדה המקומית וקובעת כי מועד ההתיישנות לגבי התוכנית הפוגעת שהיא תוכנית מתאר ארצית הוא שלוש שנים מיום פרסומה ברשומות והמשיבים הגישו את תביעתם לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. המוסך להאריך תקופה זו הוא שר הפנים אליו לא פנו המשיבים. 28. בנסיבות אלה מתייתר הצורך לדון בשאלת הפגמים הנטענים בדרך הגשת התביעה. הכרעה 29. אני מקבלת את הערעור וקובעת כי תביעת המשיבים לפיצוי בגין פגיעה במקרקעין לאור אישורה של תכנית תמ"א 34 ב/4, הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה ויש לדחותה על הסף. המשיבים ישלמו למערערים את הוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪. ניתן היום, ח' ניסן תשע"ב, 31 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. סעיף 197 לחוק התכנון והבניהפיצוייםמסמכיםטפסים משפטיים