שבר באף תאונת דרכים

1. התביעה שבנדון, תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). 2. התובעת, ילידת 1974 נפגעה ביום 18.6.93 בתאונת דרכים שעה שנהגה במכונית מ"ר 52-075- 22 (להלן: "התאונה"). הנתבעות מודות שהיו מבטחות המכונית ומודות בחבותן לפצות התובעת בגין נזקיה והמחלוקת ביניהן נסבה על שיעור נזקי התובעת כתוצאה מן התאונה. 3. התובעת נחבלה בתאונה בפניה ולטענתה נגרם לה גם שבר באף שגרם לעיוות בצורת האף, התובעת עברה ניתוח לתיקון המחיצה ויישור האף ואולם הניתוח לא עלה יפה ומצבה רק הורע, מאז ועקב תוצאות הניתוח סובלת התובעת מקשיים בנשימה, בדיבור, מדימויי עצמי נמוך והדבר גורם לה לסבל נפשי רב. טענת הנתבעות היתה שהתובעת עברה ניתוח אף קוסמטי שאין לו כל קשר לתאונה וכשלון הניתוח ותוצאותיו אף להם אין קשר לתאונה, מנימוק זה גם התנגדו הנתבעות למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, למרות התנגדותן וכעולה מהחלטתי מיום 21.11.95 מיניתי מומחה בתחום א.א.ג., את ד"ר גיא ובהתאם להחלטת המינוי הוא הונחה להתייחס לקשר הסיבתי בין התאונה ובין הממצא האסטתי של הסטייה באף, אם קיים. 4. ד"ר גיא נתן חוות דעתו ביום 24.12.95 ובה הוא קבע כדלקמן: "בבדיקה - יש עיוות בצורה החיצונית של האף... האף בצורה של תוכי, הסתימה באף כנראה כתוצאה משימוש יתר בטיפות אף... אינני רואה שום נכות באף כתוצאה מהתאונה. אם היו הפרעות באף אחרי התאונה כגון סטיה של מחיצת האף, אין היום הוכחה לכך ע"י בדיקה. יש ספק רב אם היו איזה הפרעות כתוצאה מהתאונה, כי לא היו סימנים של שבר. עליה לעבור עוד ניתוח כדי לתקן את העיוות שהוא תוצאה מהניתוח הראשון". ב"כ התובעת, שדעתו לא היתה נוחה מקביעת ד"ר גיא הפנה אליו שאלות הבהרה ואף זימן אותו לחקירה על חוות דעתו, כמו גם רופאים אחרים שטיפלו בתובעת ואף אותם זימן למתן עדות בביהמ"ש. 5. השאלה שבפניי אפוא, האם יש קשר סיבתי בין העיוות בצורתו החיצונית של האף כתוצאה מן הניתוח לבין התאונה. 5.1 אסיר מכשול ראשון ואומר שמקובל עליי וכך נפסק לא אחת, שרשלנות רפואית בטיפול בנפגע תאונת דרכים איננה מנתקת את הקשר הסיבתי עם תאונת הדרכים (ראה ת.א. 38/92 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ. פודגייצקי, פס"מ נג'(2) 373והמובאות שם). ולענייננו, אם יוכח שהניתוח באף שכפי שיובהר להלן נכשל, בוצע בשל פגיעת התובעת בתאונת הדרכים, הרי שכל הנזקים שנגרמו עקב הניתוח הכושל ניתן לראותם כנזקים כתוצאה מתאונת הדרכים ועל הנתבעות יהיה לפצות התובעת בגינם. 5.2 כפי שכבר נאמר לעיל, אין חולק שהניתוח לשיפור העיוות באף נכשל, כך משיב בצורה ברורה ד"ר גיא בתשובתו לשאלות ההבהרה מיום 13.2.96: "הניתוח, כדי לשפר את הצורה הקוסמטית, לא הצליח. יש סיבות רבות לכך, אולם יש לציין, שאפילו בידיים טובות ואמונות זה יכול לקרות". כך גם בעדותו בביהמ"ש אמר המומחה: "ברור שזה (הניתוח, ב.כ.) לא הצליח" (עמ' 10לפרוטוקול, שורה 18) ובהמשך דבריו: "אין ספק הנכות מתבטאת במראה לא סימפטי של האף, אין ספק שהיא סובלת מבעיות נשימה, אך אנו יודעים שהבעיות הפיזיולוגיות גם כן קשורות עם מראה האף..." למעשה די במראה עיניים, גם בלא מומחיות, כדי לאמר שאכן צורת האף של התובעת בעלת עיוות ולמרבה הצער בהשוואה למצבה לפני הניתוח כפי שניתן היה לראות בתמונות נ/ 1עד נ/4, אכן צורת האף היתה נאה הרבה יותר לפני הניתוח. 6. ומכאן, לשאלה העובדתית. 6.1 ממקום התאונה פונתה התובעת שהיתה חיילת בשירות סדיר למרפאת שנלר ובטופס הבדיקה נרשם: "לפני כחצי שעה ת.ד. נחבלה בפנים ע"י ההגה." ממצאי הבדיקה - "אף נפוח, קול מאנפף (חדש) סימני דמם מסביב לאף". התובעת קיבלה הפניה לביה"ח הדסה עין כרם באותו היום פנתה למיון משם שוחררה לאחר מספר שעות, בגליון המיון נרשם כדלקמן: "עברה תאונת דרכים, קיבלה מכה בפנים מתלוננת על נפיחות באף, קושי בנשימה דרך האף בבדיקה אף - נפיחות ... צילום האף - לא נראה שבר." 6.2 כעבור יומיים פנתה התובעת למרפאת אף אוזן גרון בביה"ח הדסה שם היא נבדקה ובגליון המרפאה ת/2, נרשם כדלקמן: "בת 18, לאחר תאונת דרכים לפני יומיים נבדקה במיון עם נפיחות, כאבים באף, שפה עליונה. צילום האף ללא שבר, כאבים בשיניים". התובעת ביקרה במרפאה פעם נוספת, ב- 23.9.93ובגליון המרפאה מתאריך זה נרשם: "בבדיקה סטייה ניכרת של האף בצורת ז, כנראה ע"י תזוזת המחיצה קיבלה זימון ל- srpלעוד שלושה חודשים". בדיקה זו נעשתה ע"י ד"ר דוד מורל. ד"ר דוד מורל גם מסר בידי התובעת טופס הפניה לאישפוז שבו הוא רשם "ת. דרכים עם סטיה של האף ...srp" 6.3 ביום 6.1.94אושפזה התובעת לניתוח ובתעודת השחרור ת/ 2 נרשם: אבחנות Srp+ smr בת 19חיילת, הגיעה ל- .srp ד"ר גיא הבהיר שהמונח הרפואי - srpמשמעו, ניתוח פלסטי קוסמטי חיצוני לתיקון המחיצה והמונח הרפואי - smrמשמעו ניתוח כירורגי לתיקון פנימי של מחיצת האף. כשעושים ניתוח קוסמטי srp הוא כולל גם .smr 6.4 הבדיקה העובדתית מלמדת שהתובעת נחבלה באף ואולם לא נגרם לה שבר, התובעת התלוננה על קשיי נשימה בחדר מיון ובמרפאות יומיים לאחר התאונה. בביקור של התובעת במרפאות כעבור כשלושה חודשים אין רישום של תלונות של התובעת על קשיי נשימה, יש רישום על תלונות אחרות כגון כאבי שיניים. באותו מעמד הומלץ לה לעבור ניתוח ,srp אולם כפי שניתן לראות בת/2, תחילה נרשם ניתוח smr אח"כ נמחקה המילה smrונרשם במקומה .srp עלה עוד, שקודם לתאונה לא התלוננה התובעת על קשיי נשימה ובכתובים אין גם רמז לכך שבכוונתה היה לעבור ניתוח קוסמטי לאף. במסגרת ניתוח הקשר הסיבתי השאלה הראשונה שיש לבחון, האם יש קשר סיבתי עובדתי בין התאונה לניתוח ולתוצאותיו, דהיינו האם הניתוח שעברה התובעת קשור היה עובדתית לחבלה בתאונה. עולה מהמסמכים הרפואיים שסמוך לתאונה סבלה התובעת מקשיי נשימה ועולה שהיא פנתה עקב התאונה לטיפול במרפאות א.א.ג בביה"ח הדסה, במסגרת המרפאות הומלץ לה לעבור ניתוח שבסופו של דבר הוגדר כניתוח .srp מהתמונות נ/ 1עד נ/ 4 עולה שהתובעת סבלה מסטייה כלשהי במחיצת האף ואולם משמעות הסטיה והגדרת גודלה, הוא עניין סובייקטיבי שכן כולו עניין של מראה חיצוני, אין מדובר כלל בעניין רפואי (להבדיל מניתוח ,smr) ובמקרה שבפנינו ד"ר מורל שהמליץ לתובעת לעבור לניתוח, סבר ומכל מקום כך הוא כתב בת/ 2 שיש לתובעת: "סטיה ניכרת במחיצת האף". גם בהסתמך על המלצה זו התובעת כאמור בחרה לעשות ניתוח .srp מהאמור לעיל ובהתבסס על עדות התובעת שהעידה שמעולם קודם לתאונה לא חשבה לבצע ניתוח באף הרי שהסיטואציה שבה מצאה את עצמה מחליטה לעבור ניתוח קוסמטי היתה עקב הפגיעה בתאונה שכן בעקבות הפגיעה בתאונה מצאה עצמה התובעת מתלוננת על קשיי נשימה ומצאה עצמה מטופלת במרפאת א.א.ג שאחד הרופאים שטיפל בה המליץ לה עבור ניתוח ,srpהמסקנה היא, שיש קשר סיבתי עובדתי בין קרות התאונה להמלצתו של ד"ר מורל וביצוע הניתוח. ואולם בכך לא די כדי לקבוע קשר סיבתי ויש לבחון האם קיים גם קשר סיבתי משפטי. ולעניין זה אשתמש במובאות שציטט ב"כ הנתבעות בסיכומיו. ב"כ הנתבעות מצטט את דברי כבוד הנשיא אגרנט בעניין סימון נ. מנשה ע"א 23/91 פד"י יז 46 כדלקמן: "כידוע המונח "סיבה", שעה שהוא משמש לגבי העילה האזרחית של רשלנות, מכיל בקירבו שני יסודות, אשר אחד מהם הוא יסוד עובדתי-מדעי, ואילו היסוד השני הינו בעל אופי יותר משפטי. היסוד הראשון מתקיים כאשר הוכח שההתנהגות הרשלנית היוותה, מבחינה פיסית סיבה הכרחית לתוצאה המזיקה אולם לא די ביסוד זה, אלא דרוש גם וכאן נכנס היסוד השני- כי היחס העובדתי, הקיים בין אותה התנהגות לבין התוצאה המזיקה יהיה מן המין הנחשב, בעיני החוק כמספיק לשם חיוב באחריות למשנהו". וכן קציר בספרו פיצויים בשל נזקי גוף בעמוד 979: "שאלת הקשר הסיבתי מתעוררת, באשר לשתי פניה של הבעיה, אלא שהפן הראשון שלה נוגע לעובדות, דרכי הוכחתן, ואילו הפן השני רובו ככולו בתחום הקונספציה המשפטית, אשר מחובתה לקבוע אם יוטלו נזקי התובע על המזיק, או שמא יאמר לגביהם שהם רחוקים ממעשה העולה... לשופט הדן בתובענת התובע, אין כל "עמדה" משלו לגבי שאלת הסיבתיות העובדתית, שכן טעונה היא ראיה מצד הצד הטוען לקיומו של קשר זה, לא כן בשאלה השנייה..." ובענייננו כבר אמרנו דברנו בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי וכאמור יש לבחון קיומו של קשר סיבתי משפטי, דהיינו האם הנזקים שנגרמו לתובעת, קרי תוצאות הניתוח הקוסמטי, רחוקים מדי מפגיעת התובעת בתאונת הדרכים ובמילים אחרות האם המזיק צריך היה לצפות את תוצאות ניתוח האף הקוסמטי (ראה ע"א 248/86 עזבון חננשוילי נ. רותם חברה לביטוח בע"מ פס"י מה (5292) בעמ' 561) או האם הסיכון של תוצאות הניתוח הקוסמטי, הוא בגדר הסיכונים שבגינם רצה המחוקק ליתן פיצוי, שכן בע"א 248/86 הנ"ל אומר ביהמ"ש: "יש מהלכים לדעה, כי בעילות שבאחריות חמורה או מוגברת, שבהן לא מבחן הציפיות קובע בשאלת האחריות, אין מבחן זה רלוואנטי גם בשאלת הנזק עליו משתרעת האחריות... אף שענייננו באחריות המוחלטת עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינני רואה צורך להכריע בשאלה זו..." ועוד קודם לכן נדרש ביהמ"ש לשאלה זו, דהיינו למהות הקשר הסיבתי המשפטי שיש לקבוע לפי החוק (האם יש להחיל את מבחן הצפיות או מבחן הסיכון) ואומר כבוד הנשיא ברק בע"א 258/83 שולמן נ. ציון חברה לביטוח בע"מ, פד"י מב'(2) 844 בעמ' 866: "...מבחן הצפיות משקיף על ההתנהגות, כפי שניתן היה לראותה מראש, ואילו חוק הפיצויים משקיף על ההתנהגות, כפי שהיא נראית בדיעבד, בנסיבות אלה, אין זה ראוי, בדרך כלל, להיזקק למבחן הסיבתי של צפיות, במקום שבסיס האחריות הינו אחריות מוחלטת... שיקולים אלה לדחייתו של מבחן הצפיות כמבחן סיבתי משפטי ראוי מצביעים, לדעתי, על מבחן הסיכון כמבחן סיבתי משפטי שראוי לקחתו בחשבון. מבחן זה קובע, כי הקשר הסיבתי משפטי מתקיים, "... אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר" (ע"א 576/81 בעמ' 7). על פי מבחני הסיכון, "השאלה היא, מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע, ומשנקבע "מתחם של סיכון", כל תוצאה מזיקה, הנופלת לתוך אותו מיתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש... "(ע"א 145/80 בעמוד 146). "השאלה הנשאלת על פיו היא, האם תהליך גרימה מסויים הוא בתחום הסיכונים שבגינם מעניק הדין סעדים" (גלעד, במאמרו הנ"ל, בעמוד 30). בהפעילנו מבחן זה למסגרת חוק הפיצויים, נאמר, כי שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהשימוש (העיקרי והמשני) ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי. לדעתי, זהו המבחן העיקרי העולה בפירושו של חוק הפיצויים, "מבחן זה מגשים את מטרת החקיקה. יש בו גמישות ראויה, והוא תואם את אופיה של האחריות... שהיא אחריות ללא אשמה..."(ע"א 804/80 בעמ' 439)"." ומכאן ליישום שני המבחנים דלעיל, המומחה אמר לעניין זה בין היתר שלרוב האנשים אין מחיצת אף ישרה והגורם לסטייה במחיצת האף (ביחס למצב המולד) הוא שבר, ובתאונה דנן לא סבלה התובעת משבר, המומחה מוסיף ואומר שאין כל ספק שהתובעת הופנתה תחילה לניתוח פזיולוגי ולא סביר שהרופא יזם ניתוח קוסמטי וכשנשאל מדוע בסופו של דבר נעשה ניתוח קוסמטי השיב: "אינני יודע מה היו המניעים של החיילת לעבור ניתוח, אך אין לי ספק שבנות בגיל כזה מעוניינות להחליף את צורת האף אם זה אפשרי" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 24). עוד עלה בבירור מהראיות שאין קשר בין ניתוח קוסמטי לפזיולוגי, אלא שאם החולה מבקש לעבור גם ניתוח קוסמטי מייעצים לו לעשות זאת יחד עם הניתוח הפזיולוגי בשביל לא להכביד על החולה לעבור ניתוח פעמיים (ד"ר גיא בעמ' 11 ו-15 לפרוטוקול, וד"ר רוזנמן בעמ' 2 ובעמ' 3 לפרוטוקול). התובעת אמנם העידה שהרופא המטפל המליץ לה לעבור ניתוח ואף כתב שראה סטייה ניכרת במחיצת האף. אולם את דעתנו לגבי הסטייה כבר אמרנו לעיל, במיוחד על רקע התמונות נ/ 1 עד נ/ 4 וכבר אמרנו לעיל שלעניין זה אין צורך במומחיות די במראה עיניים. לו אכן, בניגוד למסקנתו של ד"ר גיא, עקב התאונה אכן נגרמה לתובעת סטייה במחיצת האף, הייתי מצפה מהתובעת שתמציא לביהמ"ש תמונות מלפני התאונה ואז בהשוואה קלה מאוד ניתן היה לראות אם יש הבדל בין מראה האף לפני התאונה ובין המראה לאחריה אותו ניתן לראות בנ/ 1 עד נ/ 4 ואזי למרות שעפ"י ד"ר גיא לא סביר שתגרם סטייה של האף בלא שבר, אולי היה עולה בידה של התובעת להוכיח שהמקרה שלה מן היוצאים מין הכלל הוא, ואולם זאת לא עשתה התובעת. ואם כך השאלה אם המזיק צריך היה לצפות שעקב פגיעה שלכל היותר תצריך ניתוח כירורגי לתיקון המחיצה שמשמעו: "טכניקה ניתוחית שבו מוציאים חלק מהסחוס של המחיצה מתחת לרירית" (עדות ד"ר רוזנמן עמ' 2לפרוטוקול שורה 12) (עובדה שד"ר גיא אינו מסכים לה שכן לדעתו לא היה כל צורך גם בניתוח כזה), תחליט התובעת לעבור גם ניתוח קוסמטי והניתוח יכשל, דומני שהתשובה שלילית עצם העובדה שהתובעת החליטה לעבור באותה הזדמנות ניתוח קוסמטי חיצוני, שלא היה קשור לתאונה ולתוצאותיה, אינה בגדר הצפיות של המזיק, ואיננו מסוג הסיכונים שהמחוקק ביקש ליתן בגינו פיצוי, ואם כך לא ניתן לזקוף תוצאות הניתוח הכושל על הנתבעות. לשם הקצנה אתן גם דוגמא: אם לתובעת היה חתך בפנים כתוצאה מהתאונה, שהצריך התערבות ניתוחית והתובעת ייתכן שעל סמך המלצה רפואית היתה מחליטה באותו ניתוח מאחר והיא עוברת כבר הרדמה בפנים, לעשות גם ניתוח קוסמטי לאף, והניתוח היה נכשל, דומה שבמקרה שכזה אף אחד לא היה מנסה לטעון לקשר סיבתי בין התאונה לנזק לאף. מדוע אם כן אם במקרה שבפנינו כשהוכח שמדובר בשני ניתוחים שונים שבמקרה הם באותו איבר נאמר אחרת?! 7. כל שאמרתי אמרתי, שכן להבנתי זו התוצאה המשפטית האפשרית והיחידה, יחד עם זאת ליבי היה על התובעת ועל מראיה (ונמנעת אני מלהוסיף לעניין זה) ואשר על כן הצעתי הצעת פשרה שיהיה בה תשלום גבוה יותר מתשלום של כאב וסבל, שיהא בו כדי לכסות את עלות הניתוח, אך לצערי ב"כ הנתבעות סרב לקבל הצעה זו ומשכך ומש"יקוב הדין את ההר" הרי שכל שאני יכולה לפסוק לתובעת, הוא פיצוי בגין הנזק הלא ממוני ואני מוצאת לנכון לפסוק במקרה דנן את המקסימום, דהיינו פיצוי בסך 600, 12 ש"ח כערכם כיום. התובעת היתה חיילת בשירות סדיר בעת ארוע התאונה ולא נטען שנגרם לה נזק מיוחד כלשהו. התוצאה אפוא שאני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בסך 600, 12 ש"ח, בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום יד' בשבט תשנ"ז (22.1.97), בהעדר.שברתאונת דרכיםאף