הקשר בין נכות לבין פגיעה בכושר ההשתכרות

הקשר בין נכות לבין פגיעה בכושר ההשתכרות 1. התובע, יליד 22.3.60, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.3.96. אין מחלוקת כי הנתבעות חייבות בפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הנ"ל. 2. מטעם בית המשפט מונה ד"ר ש. לוין כמומחה רפואי לקביעת מצבו של התובע עקב התאונה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וב"כ הצדדים הסכימו, כי התצהיר ישמש כראיה גם ללא חקירת התובע וכי לא תוגשנה ראיות נוספות. עוד הוסכם, כי אין ליתן משקל לאמור בסעיף 11 לתצהיר התובע ואין טענה לפיה קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין פיטוריו ממקום עבודתו, מספר חודשים לאחריה. כל צד הגיש סיכומיו בכתב. 3. ד"ר לוין קבע, בחוות דעתו, כי עקב התאונה התובע סבל מתסמונת "צליפת שוט" בצווארו, ואולם, לא נשארה נכות לצמיתות עקב פגיעה זו. מאידך, התובע נמצא סובל מכאבי גב תחתון עם קרינה לרגל ימין. הרקע למימצא זה הוא ליקוי בשם ספונדילוליזיס בחוליה מותנית מס' 5. על פי קביעתו של ד"ר לוין: "אצל התובע קיים רקע קונסטיטוציוני של פגם מבני של החוליה. לכן, אם מקבלים גירסתו על הופעת הכאבים אחרי התאונה, יש לחשב מחצית ממידת הנכות בגין אותו אירוע". בסה"כ נמצא, כי לתובע 10% נכות, ומכאן שהנכות שיוחסה לתאונה ע"י ד"ר לוין עומדת על 5 אחוז. 4. ב"כ הנתבעות זימן את ד"ר לוין להיחקר על חוות דעתו במטרה להראות כי הנכות אינה קשורה כלל לתאונה. בחקירתו הסביר ד"ר לוין כי ספונדילוליזיס הוא "מימצא של פגם בחוליה, שיש החלקה בין שתי חוליות. במקום ששתי החוליות יעמדו בדיוק אחת מעל השניה, אחת מחליקה" (עמ' 5 שורות 18-15 לפרוטוקול). בע"א 4025/91 צבי נ. ד"ר קרול ואח', פס"ד נ(3) 784, בעמ' 788, הסביר כב' הנשיא ברק משמעותו של המונח הנ"ל: "ספונדילוליזיס הוא מצב פתולוגי המתבטא בפגיעה, סדק או שבר בין פרקיה של אחת מחוליות עמוד השידרה המותני" מצב זה עלול להחמיר, כאשר החוליה "כאילו מתפרקת לשניים. החלק הקדמי של החוליה גולש לפנים, ונוצר מצב הקרוי ספונדילוליסטזיס" (שם, שם). ד"ר לוין קבע, על פי מספר מימצאים שאותרו בבדיקות הדמיה שונות (עמ' 5 שורות 24-20 לפרוטוקול), כי אין זה סביר שצירוף זה של מימצאים יתקבל כתוצאה מהתאונה, כך שאפשר לקבוע, כי לתובע היה רקע קונסטיטוציוני של ספונדילוליזיס. 5. לא עמדו בפני המומחה מסמכים רפואיים ממועדים שקדמו ליום התאונה, מהם ניתן היה להסיק כי אותה תסמונת של ספונדילוליזיס באה לידי ביטוי קליני עוד קודם למועד התאונה. התובע הצהיר, כי בטרם התאונה לא סבל מכאבי גב תחתון (סעיף 3 לתצהיר). מכאן, כי גם אם נכותו הרפואית של התובע, קודם לתאונה, נכות שנבעה מהרקע הקונסטיטוציוני של פגם מבני של החוליה, היתה בשיעור 5%, כך שהתאונה החמירה את מצבו בשיעור 5% נוספים; הרי שמכיוון שקודם לתאונה לא התבטאה הנכות באופן שהתובע סבל כתוצאה ממנה, הרי מלוא הנכות הנוכחית (10%), ולו מההיבט התפקודי שלה, צריך להיות מיוחס לתאונה. כפי שנראה בהמשך, ניתוח ההשלכה התפקודית של הנכות הרפואית מושפע במקרה זה ממספר גורמים. מבחינה זו לא יהיה נכון לומר כי הנכות התפקודית חופפת בדיוק את הנכות הרפואית, וודאי שההשלכה של הנכות על יכולת ההשתכרות של התובע אינה חופפת את הנכות הרפואית (כמפורט להלן). ואולם, השאלה, האם, לשם בחינת השלכת התאונה על הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, יש להיזקק לנתון של 10% נכות או 5% נכות, מחייבת תשובה, לפיה כל 10 אחוזי הנכות צריכים להיות מיוחסים לתאונה. מדובר במצב של "פגם נסתר", שהתובע לא סבל ממנו ולא היה מודע לקיומו ורק האירוע הטראומטי של התאונה גרם לכך שאותו "פגם" יבוא לידי ביטוי קליני. באמור לעיל התייחסנו לביטוי הקליני של הנכות, שהרי "פגם נסתר", גם אם הוא "מזכה" את בעליו באחוזי נכות רפואית, היה נאמר לגביו שאין זו נכות שיש עימה השלכה תפקודית. אכן, ד"ר לוין הסביר, בחקירתו, כי אם התובע היה נבדק על ידו בטרם התאונה והיו מתגלים מימצאים בהדמיה שמציינים את מצב החוליה הפגועה, הרי שללא סימנים קליניים היה מציע לקבוע שנכותו של התובע היא בשיעור 5% (עמ' 8 שורות 15-11 לפרוטוקול). ואולם, אותה נכות רפואית, שיכול וניתן היה לקבוע לתובע בטרם התאונה, עקב מצבו הקונסטיטוציוני, לא באה לידי ביטוי קליני. התאונה גרמה לא רק להחמרת הנכות, אלא גם למצב קליני, שיש לו ביטוי בבדיקת הולכה עיצבית. בנסיבות אלה, יהיה זה נכון לראות בתאונה את הגורם לנכות (מההיבט התפקודי שלה) ולא רק גורם להחמרתה. האמור מתיישב גם עם העקרון הידוע כ"עקרון הגולגולת הדקה", לפיו: "על המזיק לקבל את הקורבן כמות שהוא ואין בית המשפט רשאי לייחס חלק מן הנזק לרגישותו המיוחדת של הניזוק" (ג' טדסקי (עורך), דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, מהדורה שניה, עמ' 227). אכן, שונה היה המצב, אילו באה לפני ראיה, לפיה התובע סבל עוד טרם לתאונה ממגבלות כתוצאה ממצבו הרפואי, אך ראיה שכזו לא הוצגה. 6. נציין, כי לצורך קביעת הפיצוי בגין כאב וסבל, יכולה להיות משמעות לשאלה, האם, מבחינת הנכות הרפואית, התאונה החמירה מצב קודם של 5% נכות למצב נוכחי של 10% נכות, כך שהנכות שנגרמה על ידי התאונה תעמוד רק על 5 אחוזים. ואולם, הואיל ולבית המשפט שיקול דעת במקרה כאמור לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני עד לשיעור של 10%, גם אם נכותו הרפואית פחותה, והואיל ובמקרה דנן יש מקום לפסוק כאמור, הדיון בשאלה הנ"ל מתייתר. מסקנתי, שיש מקום לפסוק, בגין נזק לא ממוני, את הפיצוי המירבי האפשרי, נובעת מכך, שקודם לאירוע לא סבל התובע מתופעות קליניות, כמפורט לעיל. 7. הערת ביניים: למצבו הקונסטיטוציונלי של התובע, עוד קודם לתאונה, נתייחס שוב בעת בחינת שיעור נזקו, כאשר יהיה צורך לבחון את השאלה, האם רקע זה היה מביא את התובע למגבלה תפקודית בעתיד גם ללא קשר לתאונה. 8. הנתבעות טוענות, כי כלל לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו של התובע. טענה זו מבוססת על כך, שעל כאבי הגב התחתון אצל התובע, דווח רק 13 יום לאחר התאונה, ביום 1.4.96. אכן, ד"ר לוין הוסיף והסביר, כי יש אפשרות שחבלת הצוואר (שלא הותירה נכות צמיתה) היתה החבלה הדומיננטית, ובמצב כזה סביר שהכאבים "המשניים" יתגלו לאחר פרק זמן ארוך יותר (עמ' 6 שורות 11-9 לפרוטוקול). עוד ציין ד"ר לוין, כי אף שהרישום הראשון על כאבי גב מצוי במסמך מיום 1.4.96, אין זה שולל את האפשרות, שהכאבים הופיעו עוד קודם לכן, שכן לא צויין במסמך שזה מועד הופעתם (עמ' 8 שורות 27-26 לפרוטוקול). התובע לא זכר מתי בדיוק החלו כאבי הגב. בתשובה לשאלה, האם ייתכן שמצבו של התובע נובע מהתפתחות "רגילה" ללא קשר לטראומה, השיב ד"ר לוין, שקיימת סמיכות בין הטראומה לבין המחלה (עמ' 8 שורה 21 לפרוטוקול), דבר המצביע על קשר סיבתי. ד"ר לוין קשר, גם בחוות דעתו, בין מצבו הנוכחי של התובע לבין התאונה. מכאן, שעל פי חוות דעתו ועדותו של המומחה, ניתן לקבוע כמימצא, כי סביר יותר שיש קשר בין הנכות לבין התאונה. 9. שאלה נוספת היא, האם מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע היה מביאו לנכותו הנוכחית גם ללא טראומה. אכן, כפי שציין ב"כ הנתבעות בסיכומיו, בענין זה, של תחזית לעתיד, די בהוכחת עצם הסיכוי להחמרה: "כאשר המדובר בטענה, המתייחסת לסיכוי שאירוע מסוים עשוי להתרחש בעתיד, דבר שמטבע הדברים לא ניתן להוכיחו בוודאות, מן הדין הוא, שבית המשפט יעריך סיכוי זה וייתן לו ביטוי בפסיקתו, אף אם נופל הוא בהערכתו משכנוע של 50%" (ע"א 644,591/88 חיו ואח' נ. ונטורה, פ"ד לח (4) 393, בעמ' 399 מול האות א'). בענין זה עדותו של ד"ר לוין אינה חד משמעית. בתשובה לשאלת הבהרה, שהציג לו ב"כ התובע בכתב, לפיה: "האם נכון כי קיים סיכוי גבוה כי לולא מקרה התאונה, למרות הפגם המבני של החוליה, מר אורי דוד לא היה סובל מגבו", השיב ד"ר לוין: "הסיכויים שקולים לשני הכיוונים". דהיינו קיים סיכוי, של 50%, שגם אלמלא אירוע התאונה, היה התובע סובל מגבו. בחקירתו בבית המשפט, בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעות, העיד ד"ר לוין, כי הנכות היתה יכולה להגיע לשיעורה הנוכחי (10%) גם ללא טראומה (עמ' 8 שורות 16-15 לפרוטוקול). ואולם, בהמשך, נשאל ד"ר לוין ע"י ב"כ התובע: "לאור העובדה שהתובע לא התלונן עד ליום התאונה על כאבים, ביום התאונה היה התובע בן 36 שנים, האם נכון לאור שני הדברים האלה שבעצם אין דרך לקבוע אם מתי ואם בכלל היה התובע מתלונן על כאבים המתאימים ללא טראומה?". ד"ר לוין השיב בחיוב לשאלה זו (עמ' 9 שורות 19-22 לפרוטוקול). נמצא, כי מחד, קיימת עדות מומחה, לפיה הסיכוי שהתובע היה מגיע למצבו הנוכחי גם ללא טראומה, שקולה כנגד הסיכוי שלא היה מגיע למצב זה; מאידך, המומחה לא היה יכול לחזות מתי היה צפוי להתרחש מצב זה, אם בכלל. גם בעדותו, בסוף עמ' 7 תחילת עמ' 8 לפרוטוקול, חוזר ד"ר לוין על עמדתו, כי יש אפשרות שהתובע היה מגיע לנכותו הנוכחית גם ללא התאונה, אך אין לדעת מתי ("בגלל המבנה של החוליה אני מצפה שבעתיד זה יופיע ואני לא יכול לקבוע מתי זה יהיה", עמ' 8 שורות 4-3 לפרוטוקול). אין דרך לכמת הערכות אלה במדויק. הנתון הוא, שסיכוי של 50% להחמרת המצב היה קיים גם אלמלא התאונה, אם כי אין לדעת באיזה שלב בחייו של התובע הסיכוי האמור היה יכול להתממש. נראה, כי במקרה כגון דא, הדרך הראויה היא, לכלול את השיקול האמור בעת הערכת הפיצוי המגיע לתובע, מבלי שנתון זה, כשלעצמו, יזכה לכימות מספרי מדוייק. 10. כידוע, הנכות הרפואית היא אך אחד המדדים לאיתור הפגיעה בכושר ההשתכרות. לשם קביעת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות יש חשיבות להשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית, בהתחשב בסוגה ובאופי עבודתו של הניזוק. כבר נאמר לעיל, כי קודם לתאונה לא היו לנכותו הרפואית של התובע (5%) השלכות תפקודיות כלשהן. בבדיקת התובע, לא מצא ד"ר לוין הגבלות בתנועה. המימצא הרפואי, של פגיעה בהולכה עיצבית, מסביר את התלונות בדבר כאבי גב תחתון. בחקירתו בבית המשפט, הסביר ד"ר לוין, כי מהלך מחלת התובע מאופיין ב"עליות וירידות" - "רוב המקרים מסוג זה מרגישים טוב רוב הזמן, לא מוגבלים רוב הזמן, אבל מידי פעם יש להם תקופות עם כאבים, הגבלה בתנועות, מיגבלה תיפקודית, ואז הם צריכים לנוח ולקבל תרופות וכו'". (עמ' 9 שורות 29-27 לפרוטוקול). מכאן, שיש יסוד לטענת הנתבעות, כי ההשלכה התפקודית של הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, נמוכה משיעור הנכות הרפואית. מסקנה זו מתחזקת אם נבחן את מצבו התעסוקתי של התובע. 11. במועד אירוע התאונה, עבד התובע, שהוא בעל תואר ראשון בהנדסת מכונות, כמנהל מחלקת פיתוח בחברה בשם "אינדיגו מערכות הדפסה אלקטרוניות בע"מ". שכרו הממוצע, נטו, עובר לתאונה, עמד על 6,963.- ש"ח (עפ"י תלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע). התובע נעדר מעבודתו, עקב התאונה, לתקופה מסויימת. ד"ר לוין העריך, כי נכותו הזמנית, בשיעור 100%, נמשכה בין 4 ל6- שבועות. לפי המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובע, ניתנו לו אישורי מחלה ל37- יום. התובע עזב את עבודתו בחברה הנ"ל ביום 1.6.96, לדבריו, בשל ההעדרויות מהעבודה. כאמור, הוסכם שאין קשר בין הפיטורין לבין התאונה. במשך חצי שנה מיום פיטוריו חיפש מקום עבודה. בינואר 1997 החל התובע בעבודתו בחברת "פטס ופיפל בע"מ", כמנהל פרוייקט. שכרו הממוצע של התובע, במקום עבודתו הנוכחי, לחודשים 2/98-11/97 הוא 10,143.- ש"ח (נספח ו' לתצהיר התובע). נמצא, כי, במומו, מצא התובע מקום עבודה חדש, שיפר את שכרו, והוא, על פי הנתונים שבפני, מתמיד במקום עבודה זה מאז ינואר 1997, דהיינו - למעלה משנתיים. אין בפני נתונים על אופי עבודתו של התובע. ואולם, בתצהירו, מציין התובע, כי לעיתים הוא נעדר מעבודתו, או מפסיקה לפני תום יום העבודה, עקב כאבים. עדות זו מתיישבת עם דבריו של ד"ר לוין בדבר האופי ה"גלי" של הופעת הכאבים. 12. התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי שכר בתקופת אי-הכושר המלא, למשך 40 יום. התובע לא הציג מסמכים לתמיכה בטענתו זו. נהפוך הוא, תלוש שכר לחודש מרץ 1996 (התאונה אירעה ביום 19.3.96) מצביע על כך, שמשכרו לא נוכו ימי מחלה (בהשוואה לתלושים של חודשים קודמים). הואיל ועסקינן בנזק מיוחד, אותו יש להוכיח, אינני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, ענין שלא הוכח. לתובע לא היה צריך להיות קושי להוכיח הפסדים כאמור, אם נגרמו, במיוחד לנוכח העובדה שעבודתו ב"אינדיגו" הסתיימה ואם היה הפסד בשל העדרות בימי אי-הכושר המלא, לרבות הפסד פיצוי עבור ימי מחלה וכו', ניתן היה להראות נתונים ברורים על כך. 13. באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות: התובע מציע לחשב הפיצוי בגין ראש נזק זה בדרך של חישוב אקטוארי מלא, כאשר בסיס השכר לצורך החישוב הוא שכרו הנוכחי ברוטו בסכום של 18,000.- ש"ח (נתון התואם את תלושי השכר שהוצגו). בניכוי 25% מס, השכר נטו, לצורך החישוב, הוא 13,500.- ש"ח. על פי החישוב שנערך ע"י ב"כ התובע, מתקבל סכום פיצוי של 300,732.- ש"ח. אין לקבל דרך טיעון זו. לצורך חישוב הפגיעה בכושר ההשתכרות, יש להביא בחשבון שורה של שיקולים ונתונים שמרביתם כבר פורטו לעיל. יש להתחשב בסיכוי שהתובע היה מגיע לנכותו הנוכחית גם אלמלא התאונה; יש להתחשב בכך שהפגיעה התפקודית (גם אם ניתן לייחס לתאונה נכות בשיעור 10%) נופלת מהנכות הרפואית (כמפורט לעיל); יש להתחשב בכך שהתובע מצא עבודה, במומו, שיפר את שכרו והוא מתמיד בעבודה; עוד יש להתחשב בכך שעל פני הדברים מקצועו של התובע, כמהנדס, אינו מצריך עבודה פיסית מובהקת. מאידך, יש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע החל בעבודתו הנוכחית לפני קצת למעלה משנתיים ואין לדעת האם יתמיד בה לאורך זמן, כך שלא ניתן לבטל האפשרות שייפלט שוב ל"שוק העבודה". מדובר באדם בן 39 שנה, שלפניו עוד שנות עבודה רבות יחסית. בנסיבות אלה, אין אלא להיזקק לפסיקת פיצוי גלובלי. הסכום המוצע ע"י הנתבעות (25,000.- ש"ח) אינו משקף את נכותו של התובע ואת רמת השתכרותו. לאחר ששקלתי את הנתונים הנ"ל, הגעתי למסקנה, כי הפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, צריך לעמוד על סך 125,000.- ש"ח להיום. 14. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל על פי 10% נכות, בניכוי גיל, כמפורט בסעיף 6 דלעיל. פיצוי זה הוא בשיעור 10% מהסכום המקסימלי הקבוע בחוק, כשהוא מוצמד להיום, ובתוספת ריבית מיום התאונה, ובניכוי גיל כדין. 15. התובע עותר לפיצוי בסך 2,500.- ש"ח בגין הוצאות נסיעה, תרופות וטיפולים. לא הוצגו קבלות. מאידך, במסמכים הרפואיים, שצירף התובע לתצהירו, יש אינדיקציה לכך, שהתובע עבר בדיקות שונות וטיפול פיזיותרפי. ניתן להעריך הפיצוי בראש נזק זה, בהעדר קבלות, בסך 1,000.- ש"ח להיום. 16. לסיכום, הנתבעות תשלמנה לתובע, את הסכומים הבאים: א. סך 125,000.- ש"ח (סעיף 13 דלעיל). ב. פיצוי בגין כאב וסבל כמפורט בסעיף 14 דלעיל. ג. סך של 1,000.- ש"ח (סעיף 15 דלעיל). 17. כמו כן תישאנה הנתבעות באגרת המשפט ששילם התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע התשלום בפועל, ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% על הסכומים המפורטים בסעיף 16 דלעיל, ובתוספת מע"מ. הפסדי השתכרותנכות