פיצויי פיטורים עקב מאסר

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת, תביעה להחזרתו לעבודה ולתשלום שכר מאז פיטוריו ב 1.7.93, בסך כולל של - 241,500 ₪. 2. התובע טוען בכתב התביעה, כי החל לעבוד אצל הנתבעת ב 20.1.77 . 3. בתאריך 7.11.89, תוך כדי עבודה בשיפוץ בלם של דוברה, קרתה לתובע תאונת עבודה אשר כתוצאה ממנה, נפגע בכתף שמאל. 4. בתאריך 1.6.93, החליק התובע ונפגע שוב בכתף שמאל. בעקבות הפגיעה, קיבל התובע דמי פגיעה עד המועד בו עבר ניתוח ב 19.7.93. 5. במהלך אותה תקופה, במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו כנגד התובע, נקבע, כי עליו לרצות 3 חודשי מאסר בעבודות שרות. 6. לטענת התובע, הנתבעת פיטרה אותו ב 1.7.93 בתקופה בה היה בחופשה בשל תאונת העבודה ועקב ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו. 7. לטענת התובע, הנתבעת עשתה יד אחת עם יו"ר ועד העובדים ועם האיגוד המקצועי והביאו לפיטוריו בניגוד לחוק ובניגוד להסכם הקיבוצי החל על הצדדים. 8. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה בו, כי התובע הגיש תביעתו בשיהוי של 6.5 שנים. 9. לתובע נערך בשנת 1993, גמר חשבון ובמסגרת זו שולם לו כל המגיע לו, לרבות פיצויי פיטורים וזאת בכפוף לעיקולים שהוטלו אצל הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה). 10. התובע, לטענת הנתבעת, ביקש וקיבל אישור על סיום עבודתו והסכמה לשחרור הכספים שנצברו ב"מבטחים" (נספחים ב - ג לכתב ההגנה). 11. במהלך כל השנים , התובע לא התייצב אצל הנתבעת. 12. הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, נובעת מביצוע עבירות פליליות כלפי הנתבעת במטרה להוציא ממנה כספים שלא כדין, ובגין כך הורשע התובע ונגזר עליו לבצע מאסר בעבודות שרות. התובע המציא תעודות מחלה לכיסוי העדרותו מהעבודה במהלך תקופת המאסר וכן ביצע עבירות משמעת חוזרות ונשנות בתקופת עבודתו בנתבעת . 13. לטענת הנתבעת, התובע מסר מסמכי בית-משפט שזוייפו על ידו שנחזו להיות הודעות ביטול עיקולים, שהוטלו על משכורתו ועל משכורת עובד אחר. 14. בגין עבירה זו, הורשע התובע ביום 16.2.93 בבימ"ש השלום בב"ש על פי הודאתו בזיוף מסמכים בימ"ש ונסיון לקבל דבר במרמה; על התובע הוטלו 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שרות וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך - 750 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתם (הכרעת הדין וגזר הדין צורפו כנספח ד' לכתב ההגנה). 15. התובע החל לרצות את מאסרו בעבודות שירות ביום 6.6.93. בגין כך , ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום תוך שהוא מסתיר את הסיבה האמיתית לבקשתו. 16. התובע המציא לנתבעת אישור רפואי בגין התקופה בה ריצה את המאסר בעבודות שרות, לפיו אינו מסוגל להתייצב לעבודה מפאת מחלה. 17. בנסיבות אלו, התובעת הפסיקה את עבודתו של התובע ביום 1.7.93 וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים לפיו, העדרות עובד מעבודה ללא סיבה מספקת, תגרום לפיטורים, ללא פיצויים וכן המקרה בו עובד מורשע בגניבה מהחברה בפסק דין סופי, רשאית הנתבעת לפטרו עם פיצויים מלאים. 18. בנסיבות אלו, הפיטורים נעשו כדין, בתום לב ומנימוקים ענייניים. 19. הנתבעת טוענת, כי אין לאכוף קיום יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע , מאחר ואכיפה היא בלתי צודקת; בהתחשב בשיהוי, בהתנהגותו של התובע ומחדליו, וכן בכך שלא ניתן להחזיר התובע לעבודתו בנתבעת. 20. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא קיים את חובתו להקטין את נזקיו. 21. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 9.4.00, נקבעו הפלוגתאות הבאות: 21.1 האם פיטורי התובע נעשו שלא כדין; בלא שננקטו ההליכים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, בלא שננקט ברור, ומבלי שארגון העובדים ייצג אותו נאמנה ואם התשובה לשאלה תענה בחיוב, האם התובע זכאי לשוב לעבודה, או לחילופין לצאת לפנסיה, האם התובע זכאי לפיצוי או לשכר בגין התקופה שמיום 1.7.93 ועד 1.4.99 ? 21.2 האם התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו? 22. התובע העיד בפני ביה"ד וסיפר, כי מאז נפצע בתאונת העבודה, הוגבל כושר עבודתו. התובע הודה, כי תיקן סעיף בהודעת העיקול שהוטל על משכורתו ועל משכורתו של חברו כדי שלא יעקלו. זאת במקום שכונס הנכסים שמונה לו בפשיטת רגל היה צריך לדאוג לכך לבסוף בוטל העיקול והתובע קיבל חזרה את כספו. עניין הזיוף שביצע התובע לטענתו, אינו קשור למעביד , כי אם להוצל"פ, כי מדובר בכסף המגיע לו. תאונת העבודה השניה קרתה יומיים לפני שניתן גזר הדין. התובע מקיים הליכים של החמרת מצב בקשר לתאונת העבודה, הנמשכים עד היום. את מכתב הפיטורים קיבל התובע במהלך החופשה בה היה בעקבות תאונת העבודה. לאחר כשבועיים, נאמר לתובע, כי נערך לו חשבון סופי ושיבוא לחתום ולקחת. לטענתו, לא לקח את הכספים עד היום. את הכספים "ממבטחים" משך התובע. רק כשקיבל התובע את חישוב הפיצויים מטעם הנתבעת לאחר שהגישה כתב הגנה, נודע לו, כי התשלומים שהועברו על חשבון העיקולים, היו בעצם כספי הפיצויים. התובע טוען, כי את העיקולים יכול היה לבטל, לו היו מודיעים לו על כך. כשפוטר, לא מילא טופס טיולים. גם לא קיבל כל מכתב בנוגע לעיקולים שהוטלו על משכורתו. 23. בחקירתו הנגדית, אישר התובע, כי הורשע בבית משפט השלום בב"ש, על סמך הודאתו בזיוף הודעות עיקול. התובע אישר, כי מסר את הודעות העיקול המזוייפות למדור שכר בנתבעת. התובע אישר, כי בעקבות מסירת ההודעות המזוייפות, קיבל מהנתבעת כסף במקום שיועבר למעקלים. התובע אישר, כי את עבודות השירות ריצה החל מ 6.6.93 למשך 3 חודשים. לאחר סיום עבודות השרות, הופיע לעבודה אבל איימו עליו, כי יזמינו משטרה. לפני שהחל לרצות את עבודות השירות, ביקש חופשה ללא תשלום למשך 3 חודשים אך נענה בשלילה. התובע סיפר, כי דיווח על תאונת העבודה לפני שהחל לרצות את עבודות השירות. התובע אישר, כי ב 18.5.93, נקבע בבית משפט השלום, כי ירצה עבודות שרות אך לאחר מכן היה דיון נוסף. ב 1.6.93, יצא לחופשה בעקבות תאונת העבודה. התובע לא קיבל דמי פגיעה עבור התקופה שלאחר תאונת העבודה מאחר והנתבעת לא חתמה לתובע על המסמכים הדרושים. התובע לא קיבל דמי אבטלה בתקופת עבודתו בעבודות שרות. בעקבות תאונת העבודה מ 89' אושרה לתובע ע"י המל"ל, נכות בשעור - 13%. התובע סיפר, כי הוא כועס על ועד העובדים, מאחר ולא עזרו לו, לא קיימו בירור בעניינו. גם ההנהלה לא קיימה דיון בעניינו. התובע אישר, כי החל משנת 94' קיבל הבטחת הכנסה. 24. מטעם הנתבעת העיד, מר אלברט שיטרית, אשר שימש בתקופה הרלבנטית כמנהל כוח אדם ובתוקף כך חתם על מכתב הפיטורים לתובע. העד סיפר, כי מכתב הפיטורים נשלח בהתאם להסכם העבודה, שנכנס לתוקף חודש לאחר מועד משלוחו. בתקופה זו, התובע ביצע עבודות שירות שבסיומן פנה לועד העובדים וביקש לחזור לעבודה. הנתבעת הציגה לו את הסכם העבודה , בו נקבע שהעדרות של למעלה מ 7 ימים ללא סיבה מוצדקת, תביא לפיטורים. התובע הציג לנתבעת תעודות מחלה החל מאמצע יוני. התעודה הראשונה היתה למשך 15 ימים. לאחר מכן, התברר שהוא מבצע עבודות שירות. הפיצויים שולמו לתובע לבקשת הועד וזאת כדי לעזור לו. העד הסביר, כי טופס 250 ניתן לכל עובד שדורש זאת בעקבות כל פגיעה המתרחשת בזמן העבודה. מכתב הפסקת העבודה ניתן למזכיר מועצת העובדים, ומאחר ולא היתה כל תגובה, ניתן היה להבין שאין התנגדות להפסקת העבודה. בעקבות מכתב הפסקת העבודה, כתב התובע מכתב למזכיר האיגוד המקצועי , מר משה קליין. מר קליין ביקש לראות את כל החומר כולל פסק הדין. לאחר שקיבל את החוב, הוא קיבל את עמדת הנתבעת. בעקבות פניות התובע ב 8/96, קיבל התובע מכתב שחרור לכספים הנמצאים ב"מבטחים". מפיצויי הפיטורים קוזזה יתרת 85 ימי המחלה אשר התובע היה חייב לנתבעת, מאחר ושולם לו עבור ימי מחלה גם לאחר שהתובע ניצל את כל המכסה לה הוא זכאי. שכרו הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורין היה - 2693 ₪. בחקירתו הנגדית הסביר העד, כי הנתבעת לא קיבלה מהתובע את תעודות המחלה כיוון שריצה באותה תקופה עבודות שירות. העד הסביר, כי לא היה צורך בקיום ברור מכיוון שהיה מדובר בהעדרות מעבודה וכן בגניבה ממעביד. עובד אחר שפוטר, הוחזר לעבודה, לאחר שהוכח בבית משפט, כי אינו אשם בעבירה המיוחסת לו. 25. מטעם התובע הוגשו מסמכים רבים שמיעוטם סומן: תעודות מחלה (ת/1); מכתבים מההסתדרות המתנגדת לפיטורי התובע - (ת/2); מסמכים בקשר לתשלומי הנתבעת ע"ח פיצויי הפיטורים - (ת/3, ת/4); מסמכים בקשר להלוואה שקיבל התובע מהנתבעת - (ת/5); מסמכים הקשורים להחמרת מצבו הבריאותו של התובע - (ת/6). 26. מטעם הנתבעת הוגשו המסמכים הבאים: אישור על תשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 1.6.93 (נ/1); מכתבו של פרופ' כראל, מהמחלקה לרפואה תעסוקתית, מיום 18.7.93 - (נ/2); הודעה על החלטת ועדה רפואית מיום 31.1.93 - (נ/3); מסמכים הקשורים לבירורים שנערכו עם התובע במהלך תקופת עבודתו בנתבעת - (נ/4); תשובת המל"ל לתובע בנוגע לגמלת הבטחת הכנסה מיום 21.6.94 - (נ/5); הודעה על ביטול צו כינוס נכסים והכרזת פשיטת רגל מיום 11.2.93 כפי שפורסם בעיתון "מעריב" מיום 17.6.93 - (נ/6); מכתב הפסקת עבודה מיום 1.7.93 - (נ/7); המסמכים הקשורים לצווי העיקול והכספים שהעבירה הנתבעת בעקבות כך - (נ/8); ההסכם הקיבוצי שחל על הנתבעת - (נ/9). 27. הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 2.4.01. 28. התובע הגישה בקשה להארכת מועד להגשת סיכומיו עד ליום 15.6.01. בתאריך 24.5.01, נענתה בקשתו של התובע. 29. בתאריך 8/01, ניתנה החלטה לפיה, על התובע להגיש את סיכומיו בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההחלטה, שאחרת יינתן פס"ד בהעדר סיכומיו. 30. עד מועד זה, התובע לא הגיש את סיכומיו ועל כן אנו ניתן פס"ד על יסוד המצוי בתיק זה ובכלל זה סיכומי הנתבעת, תגובות התובע בכתב כפי שהוגשו בתיק לצורך בקשות שונות וכן עדותו המפורטת בפני ביה"ד, שגובתה במסמכים רבים. 31. הכרעה מקום בו מוסדרים יחסי העבודה בהסכם קיבוצי קיימת חזקה , כי הפיטורים נעשו כדין והם תואמים את הנהלים המחייבים בין הצדדים וכל הטוען, כי לא כך הדבר, עליו נטל הראיה. ראה: דב"ע מ"ה/109-3, אורדן בע"מ נ' אריה ציבקל, פד"ע י"ז, 428. מאחר וטענתו של התובע היא, כי פיטוריו נעשו בניגוד לאמור בהסכם הקיבוצי, נבחן את הוראותיו הרלבנטיות למקרה שלפנינו. 32. ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים (נ/9) נחתם בין ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל, מועצת פועלי באר-שבע ומועצת העובדים של הנתבעת לבין הנתבעת. אלו סעיפי ההסכם הקיבוצי הנוגעים לענייננו: "2.45 פיטורי עובדים יש למנוע כל שרירות לב ביחס לפיטורי עובדים. במיקרה של פיטורי עובד קבוע תמסר לו הודעה של חודש ימים עם העתק למועצת העובדים. ... 5. הורשע עובד בגניבה מהחברה בפסק דין סופי של בית משפט רשאית החברה לפטרו עם פיצויי פיטורין מלאים (הסכם 1986/1988). 3.07 העדרות מעבודה לכל עובד יחולקו גלויות דאר מודפסות ומבויילות. נאלץ עובד להעדר מעבודתו מסיבה כלשהי עליו לשלוח מייד גלויה בדאר או עם חברו לעבודה. על כל עובד הנעדר מסיבת מחלה להמציא תעודת רופא קופת חולים בשובו לעבודה. נאלץ עובד, מסיבה כלשהי, להעדר מהעבודה לימים אחדים עליו להודיע להנהלה מראש על שובו לעבודה. אי הופעתו של עובד לעבודה במשך שבוע ימים ללא הודעה או ללא סיבה מספקת תגרום לפטורים שיחשבו כהתפטרות ללא פיצויים. 1.10 חילוקי דעות חילוקי דעות שיתעוררו בין הצדדים בתקופת הסכם זה, הצדדים ינהגו בשלבים הבאים: א. שלב א' - לגבי עובדי סדום - בין מנהל אגף כ"א ומנהל או עובד בכיר אחר שיתמנה לצורך זה ע"י ההנהלה, לבין נציגי מועצת העובדים. לגבי עובדי החברה שמחוץ לסדום - בין ראש מחלקת כ"א ומנהלה או עובד בכיר אחר שיתמנה לצורך זה ע"י ההנהלה לבין נציגי מועצת העובדים. ב. שלב ב' - (אם לא יושג הסכם בשלב א'), בין ההנהלה לבין האיגוד המקצועי שליד מועצת פועלי באר-שבע ומועצת העובדים. ג. שלב ג' - אם לא יושג הסכם בשלב ב' יזדקקו הצדדים להסתדרויות ולאיגודים הארציים ו/או למחלקה לאיגוד מקצועי שליד הועד הפועל של ההסתדרות או בוררות זבל"א דזבל"א,לפי דרישת אחד הצדדים. במיקרה של בוררות זבל"א דזבל"א יסיקו הבוררים את מסקנותיהם ופסק הבוררות יחייב את הצדדים ללא זכות ערעור פרט למיקרה של פיטורי עובדים. הוצאות הבוררות, אם תהיינה, תחולנה על הצד הדורש בוררות. הצדדים ינהגו לפי סעיף 1.10 א,ב,ג לצורך פירוש הסכם העבודה או חילוקי דעות לגבי תנאי העבודה. לגבי מיקרים של הפרות התקנון או ההסכם של עובד או עובדים יתנהלו שלבי הבירור, כמוגדר בסעיף ג' של תקנון העבודה.". 33. העילות לפיטוריו של התובע, מפורטות במכתבו של מר אלברט שטרית, ראש מחלקת כוח אדם בנתבעת מיום 1.7.93 (נ/7) אשר מפאת חשיבותו נביא אותו במלואו: "הנדון: הפסקת עבודה בהמשך להעדרויותיך הרבות למרות הבירורים והבטחתך להיות נוכח בעבודה, אינך עומד בסיכומים (נוכחותך בעבודה מינואר עד יוני 21 יום עבודה בלבד). הפרות משמעת חוזרות משנת 1984.ב הונאת החברה בזיוף מסמכים ליחידת השכר במטרה לקבל שכר שלא מגיע לך. הונאת החברה ורמאות: א. ביקשת מראש מפעל חופשה ללא תשלום לשלושה חודשים כשידעת שהנך הולך להמיר מאסר בפועל לעבודות שרות. ב. מאחר ונענית בשלילה, דיווחת על תאונת עבודה והמצאת תעודה רפואית על כך מ-01.06.93 עד 13.06.93 ומאז אתה נעדר מעבודתך. ג. הנך מרצה עבודת שרות החל מ-06.06.93 עפ"י צו בית משפט ואתה ממשיך לדווח על תאונה בעבודה במטרה לקבל שכר שאינו מגיע לך. בהמשך לאמור לעיל, עבודתך בחברתנו מופסקת בזאת לאלתר. ב ב ר כ ה , ( - ) אלברט שטרית ". 34. העדרויות והפרות משמעת סעיפים 1 - 2 למכתב מדברים על העדרויות מהעבודה והפרות משמעת. בעניין זה הגישה הנתבעת את (נ/4) המהווה ריכוז של הברורים שנערכו בעניינו של התובע מאז 27.8.84 ועד 4.2.90 ו לכך נלווים פרוטוקולים של כל מכתבי התלונה , הברורים וההחלטות מאז 11.6.80. להלן תמצית הברורים שנערכו לתובע: ב 11.6.80 עזב התובע את מקום העבודה ללא רשות. ב 7.12.80 התייצב התובע לעבודה אך סירב לעבוד. ב 27.8.84 התקיים ברור עקב יציאה מהמפעל עם גי'פ ללא רשות. ב 5.9.84 התקיים בירור עקב העדרויות חוזרות ללא סיבה. ב 21.2.85 ניתנה לתובע התראה עקב העדרויות ללא סיבה. ב 20.4.86 התקיים בירור עקב העדרות ממושכת ללא הודעה וניתנה לתובע התראת פיטורין באם יעדר במשך יומיים - ללא בירור נוסף למשך 8 חודשים. ב 4.4.88 התובע הושעה עקב "הרמת ידיים" . ב 5.7.88 התקיים בירור עקב אי ציות להוראות הממונים. ב 18.10.88 התקיים בירור עקב העדרויות ללא סיבה. ב 23.2.89 התקיים בירור עקב העדרויות ועזיבת מקום העבודה ללא רשות הממונים. ב 4.2.90 סיום עבודה - עקב העדרויות חוזרות למשך תקופה ממושכת ללא הודעה. ב 6.3.96 הוחלט להשעות את התובע עד סיום הברור עימו. ב 22.7.90 הושעה שוב התובע עד לתום הליכי הבירור. ב 6.3.91, 11.3.91 וב 21.4.91, נעדר התובע מעבודתו ובעקבות כך התקיימו מספר ברורים. 35. מנגנון הבירורים לשלביו השונים מפורט בסעיף 3.01 לפרק 3 להסכם הקיבוצי הכולל את תקנון העבודה. בהתאם לסעיף 3.01 להסכם נקבע: "ג. למען שמירת המשמעת המפעל נקבעו חמישה שלבי בירור לגבי תקנון זה: שלב א' - בין ראש אגף או מפעל או נציגו ובין נציג מועצת העובדים של אותו אגף או מפעל. שלב ב' - אם אין מסקנה מוסכמת בשלב א' או אם העובד מערער על מסקנת שלב א' יועבר הברור בין ראש אגף כח אדם או נציגו - לבין מזכיר או יו"ר מועצת העובדים. שלב ג' - אם אין מסקנה מוסכמת בשלב ב' יועבר הברור בין מזכיר האיגוד המקצועי במועצת פועלי באר-שבע ונציג מועצת העובדים - לבין נציגי ההנהלה. שלב ד' - אם אין מסקנה מוסכמת בשלב ג' יועבר הברור לאגף האיגוד המקצועי שליד הועד הפועל של ההסתדרות, בהשתתפות הצדדים: הנהלה - מועצת פועלי ב"ש, מועצת העובדים ונציג האגף לאיגוד מקצועי. שלב ה' - באם לא יושג הסכם בין הצדדים בשלב ד' חייב כל צד להסכים לבוררות זבל"א דזבל"א לפי דרישת אחד הצדדים. הבוררות תסיק מסקנותיה ופסק דינה יחייב את הצדדים בלא זכות ערעור. ד. חובה על הצדדים להופיע לברור שתואם בין כל הצדדים. ". 36. סעיף 3.18 מביא את רשימת הפרות המשמעת המחולקת ל 3 קבוצות. בקבוצה א' - נמצאים בין השאר "איחורים חוזרים, עזיבת מקום העבודה בזמן העבודה בלי נטילת רשות" ועוד. העונשים הצפויים לעובד בגין מעשים אלו, נעים בין התראה בכתב, קנס כספי והפסקת עבודה ללא תשלום עד יומיים. בקבוצה ב' - נמצאים בין השאר "חיסורים בעבודה ללא סיבה מספקת, הפרה חוזרת במשמעת ואי ציות להוראות ההנהלה" ועוד. העונשים הצפויים לעובד בגין מעשים אלו נעים החל מקנס כספי ועד הפסקת עבודה זמנית או העברה ליחידה אחרת. בקבוצה ג' - נמצאים בין השאר "גניבה או חבלה במזיד, מעילה או טובת הנאה או שימוש לרעה בתפקיד". העונשים הצפויים לעובד בגין מעשים אלו נעים החל מהפסקת עבודה ממושכת ללא תשלום ועד לפיטורים ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת. סעיף 3.18 (ה) קובע כדלקמן: "הקנסות והעונשים דלעיל יוטלו על העובד הנאשם על פי תוצאות השלב או השלבים הנ"ל, פרט להתראה אשר יכולה להנתן על ידי ההנהלה תוך הודעה למועצת העובדים. 37. הפועל היוצא של סעיפים אלו, הוא שלצורך פיטורי התובע עקב הפרות המשמעת והעדרויותיו , היה על הנתבעת לקיים את מנגנון שלבי הברור המפורט בסעיף 3.01 (ג) ולצורך כך - לפחות לענין שלב א היה צריך לקיים ברור בין ראש אגף או מפעל או נציגו לבין נציג העובדים של אותו אגף או מפעל. בעדותו של מר שטרית, מנהל כח אדם בנתבעת בתקופה הרלבנטית, אין זכר לקיומו של ברור כלשהוא. מבחינה זו לא קיימה הנתבעת הליך שהיתה חייבת לבצעו בהתאם להסכם הקיבוצי וזאת על בסיס העילה של העדרות מעבודה והפרות משמעת. מאחר ובמכתב מיום 1.7.93 (נ/7) קיימים נימוקים נוספים, נבחן גם אותם. 38. זיוף מסמכים במטרה לקבל שכר שלא כדין בעניין זה פרוטוקול הדיון בת.פ. 4714/92 אשר צורף כנספח ד' לכתב ההגנה של הנתבעת, מדבר בעד עצמו וכך נאמר בגזר הדין : "הנאשם הורשע על פי הודאתו בזיוף שתי הודעות באופן שלאחר הזיוף נחזו הודעות אלה כמבטלות עיקולים שהוטלו על משכורתו של הנאשם ועל משכורתו של אחר שוורץ צבי. הנאשם היה חייב בתיקי ההוצל"פ, ואותו שוורץ צבי היה ערב לו. אין כל ספק שלמקרא כתב האישום, עולה עבירה חמורה ביותר של זיוף ונסיון לקבלת דבר במירמה. הנאשם בפני טען כי הוא הוכרז כפושט רגל וביום 4.10.91 נתן בידו כונס הנכסים מכתב לבטל את כל הליכי ההוצל"פ. לטענתו לא בוטלו ההליכים בלשכת ההוצל"פ בת"א והוא נדרש להביא אישורים מהכונס. לטענתו, הפעילו עליו הערבים לחץ ועל כן עשה את המעשה שבכתב האישום. אם ניתן לקבל את הטענה לגבי הנאשם עצמו, שלמעשה היה זכאי לקבל את הביטול, אין לקבל טענה זו לגבי הערב שהרי פשיטת הרגל של הנאשם אין לה כל קשר עם הערב שלו. אין צריך לומר שההודעות שזייף הנאשם הינן הודעות של בימ"ש...". 39. ההסכם הקיבוצי בסעיף 2.45 (5) מאפשר לנתבעת לעובד לפטר עובד אם הורשע בגניבה מהחברה בפסק דין סופי של בית משפט. אין ביה"ד מזלזל בחומרת מעשיו של התובע וכפי שנקבע בגזר הדין מדובר בעבירה חמורה שכל מעביד סביר היה מפטר עובד על אתר בהתחשב בהרשעה שכזו, אולם ההרשעה אינה בעבירה של "גניבה ממעביד", אלא זיוף מסמכים ונסיון לקבל דבר במרמה. ייתכן שהתוצאה היא זהה בכל העבירות האלו, אך מדובר בדין הפלילי, בו עבירות אינן נעברות בקירוב או על דרך ההשאלה אלא על פי קיום יסודות העבירה ואלו, לפחות על פי גזר הדין לא קיימות כלל. 40. אשר על כן, משלא הורשע התובע בעבירה של גניבה ממעביד, הרי שלפחות על פי ההסכם הקיבוצי הקיים בין הצדדים, לא ניתן היה לפטרו מכוח סעיף 2.45 (5), מכוח העילה של הרשעה בעבירה של גניבה ממעביד. 41. יחד עם זאת, לדעתנו, איננו רואים כל מניעה בהסכם זה לפטר עובד גם מכוח הרשעה בקשר לעבירה אחרת, ובלבד שלא יהיה בהחלטת פיטורים שכזו, שרירות לב כאמור בסעיף 2.45 (1) . גם אם לא מדובר בגניבה ממעביד, הרי מדובר בהפרת אמון. כלל ידוע הוא , שיחסי עבודה הם יחסים מתמשכים הדורשים מידת אמון רבה ותום לב גדול מזה שבין צדדים לחוזה בדרך כלל. נשיא בית הדין הארצי בדימוס מ. גולדברג עמד על כך במאמרו : "תום לב במשפט העבודה", ספר בר ניב, תל אביב תשמ"ז - 1987, עמ' 139: "בשני תחומיו העיקריים של משפט העבודה נבחנת ומיושמת סוגיית תום הלב - במשא ומתן לכריתתו ובקיומו של חוזה העבודה האישי, ובמשא ומתן לכריתת הסכם קיבוצי ובשמירה על קיום הוראותיו - במישור היחסים בין הצדדים למשפט העבודה האוטונומי - תוך שימת לב למערכת יחסי העבודה המתמשכים ביניהם, וזאת בשונה מקיומו של הסכם מסחרי, בו , בדרך כלל, מדובר בעסקה חד פעמית, אשר הסכסוך נשוא ההתדיינות מנתק את הקשר בין הצדדים לצמיתות... יחסי עובד - מעביד הם 'יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב' (בג"צ 135/75, 321/75 סאי טקס קורפוריישן בע"מ נ. שר המסחר והתעשייה , פ"ד ל (1) 673, 676 (השופט ברנזון) ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום לב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. 'יחסי עובד - מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחויב בתפקידו, ואת המעביד - בדרך העעולה מחובת הדאגה לרווחת העובד (Fursurge ) וחובת ההגינות (Fairness ) שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים (דב"ע מב/74-3) ורדי - עירית נתניה, פד"ע י"ד 59, 65, 66) (שם בעמ' 143).". ראה: דב"ע נ"ה/60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, כרך כח (2), 197. אלישבע ברק, עיקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, 499, בעמ' 507. 42. לדעתנו, הזכות של הנתבעת היא להעסיק את מי שהיא נותנת בו אמון. איננו מוצאים בהחלטת הנתבעת לסיים את עבודת התובע אצלה חוסר תום לב, שרירות, או סיבות שאינן ענייניות. מדובר לכן בנימוק סביר המעוגן בעובדות המקרה ובתום לב ובמסגרת שיקול הדעת המוקנה לה בהסכם הקיבוצי לפטר עובד. ראה: ע"ע 300178/98 דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ (טרם פורסם). 43. העדרותו של התובע בשל עבודות השירות ובשל חופשת המחלה בנקודה זו נבהיר תחילה את המהלך הכרונולוגי של העניינים. כעולה מפרוטוקול גזר הדין (נספח ד' לכתב ההגנה), התובע הורשע ונגזרו עליו עבודות שירות כבר ב 16.2.93 ולא כגרסת התובע בעדותו בפנינו. על מועד עבודות השירות הוחלט בישיבה מיום 18.5.93 (נספח ה' לכתב ההגנה). לפי החלטה זו על התובע היה להתחיל בעבודות השרות ב 6.6.93. התובע לא סיפר לנתבעת על ההרשעה ועל העונש אבל טרח לבקש חופשה ללא תשלום למשך 3 חודשים ונענה בשלילה. 44. ב 1.6.93, נפגע התובע בכתפו במהלך העבודה וכתוצאה מכך, נעדר מהעבודה מאז אותו מועד וזאת בהתאם לתעודות רפואיות שקיבל עד לאחר מועד פיטוריו. 45. על פי סדר הארועים הכרונולוגי עולה, כי התובע ידע על קיומן של עבודות השרות כבר ב 16.2.93 ועל מועדן ידע ב 18.5.93, שכל אלה קדמו לתאונת העבודה. למרות זאת, התובע העיד בנחרצות, כי גזר הדין ניתן לאחר התאונה (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 18). אין מחלוקת, כי התובע ביצע את עבודות השרות במוסד טללים בדימונה בעבודות מטבח וחדר אוכל במשך 6 ימים בשבוע במשך 3 חודשים. תהינו, כיצד יכולתו של התובע לעבוד בעבודות שרות, עולה בקנה אחד עם האישורים הרפואיים שניתנו לו בקשר לאותה תקופה, לפיהם אינו יכול לעבוד. 46. זאת ועוד. על פי נ/2, מאשר פרופ' כראל מהמחלקה לרפואה תעסוקתית של קופת חולים במחוז הנגב, כי הואיל והתובע מבצע עבודות שרות והוא אינו עובד במקום עבודתו הקבוע לא ניתן לטפל בעניינו עד תום תקופת עבודות השרות. למרות זאת, קיבל התובע אישורים על חוסר יכולתו לעבוד. 47. הסתירה בין האישורים הרפואיים ועבודות השרות שביצע בפועל, מביאים אותנו למסקנה, כי התובע העלים לא רק מהנתבעת אלא גם מקופ"ח ומבט"ל את העובדה, כי הוא מבצע עבודות שרות שאחרת, לא היה זכאי לקבל את האישורים שלא לדבר על דמי הפגיעה שקיבל כאמור בנ/1, וספק אם היה זכאי להם. 48. עדותו של התובע, הסתירות שבה, והאישורים הרפואיים שקיבל, הותירו בנו רושם של אדם בלתי מהימן שנהג שלא בתום לב כלפי מעבידו. נציין גם, כי התובע היה בהליכי פשיטת רגל וכינוס נכסים ואלו בוטלו כעולה מנ/6 עקב ניצולם לרעה ע"י התובע. לכן, כאשר צל כבד מעיב על האישורים הרפואיים בקשר לחוסר יכולתו לעבוד החל מיום התאונה, זאת בסתירה לעבודות השרות שביצע כאשר העובד הסתיר את עובדת הרשעתו ואת העונש מהמעביד, הרי שלא נפל כל פגם מבחינה זו בהחלטת הנתבעת לפטר התובע עקב העדרותו. העדרות הנתמכת באישורים הרפואיים, מפוקפקים וזאת בלשון המעטה, כמוה כהעדרות ללא כל סיבה. בפועל הרי הסיבה התבררה לנתבעת שלא ביוזמת התובע. בכל מקרה, בהתאם לסעיף 3.07 (4) לתקנון שבהסכם הקיבוצי: "אי הופעתו של עובד לעבודה במשך שבוע ימים ללא הודעה או ללא סיבה מספקת תגרום לפיטורים שיחשבו כפיטורים ללא פיצויים". 49. זאת ועוד. בחוזה העבודה קיימת הנחה שהעובד מסוגל לעמוד לרשות העבודה, ולבצעה. משנוצר מצב שבו ברור, כי שלא באשמתו אין הוא מסוגל יותר לקיים את עיקרי החוזה - יראו את החוזה כמסוכל. כך למשל סגירת מפעל אינה מהווה סיכול של חוזה עבודה מאחר ומדובר במאורע שניתן לצפותו מראש, כך שפיטורים עקב סגירת המפעל בתקופת תוקפו של חוזה עבודה אישי, מהווה הפרה של החוזה. ראה: דב"ע נ"ב/61-3 מ.ד.ט. מייקרן דיאמונד טולס נ' עזרא שושי, פד"ע כ"ה, 255. באותו אופן, מי שהוטל עליו מאסר או כל עונש ואין מחלוקת שהדבר בא עליו באשמתו - הפלילית - הרי שלא מדובר בסיכול חוזה, שכן הדבר יכול היה להחזות מצד העובד ולכן אי התייצבות לעבודה היא הפרת ההסכם. ראה: יצחק לובוצקי , חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן מהדורת 8/01, פרק 24, עמ' 4. תב"ע (י-ם) נ"ז/185-35 מרדכי אבנר נ' בירי בראשי בע"מ, תקדין עבודה, כרך 98 (1) 1447. 50. לסיום נקודה זו, נסכם, כי לא מצאנו, כי פיטוריו של התובע נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי, וזאת לנוכח חוסר תום הלב של התובע כאשר העלים מהנתבעת את הרשעתו והעונש שנגזר עליו, וניסה להוליך אותה בכחש ולגרום לה להאמין, כי מדובר בהעדר כושר לעבוד עקב תאונת העבודה. 51. התייעצות עם ועד העובדים על מנת להסיר ספק נציין, כי בהסכם הקיבוצי לא קיימת חובת התייעצות עם ועד העובדים כאשר מדובר בפיטורים. חובה זו קיימת כאשר מדובר בפיטורי צמצום וכאמור, בהפרות משמעת הליכי הברור נעשים במשותף עם נציגי העובדים. לטענת התובע, הועד עשה יד אחת עם ההנהלה והסכים לפיטוריו; לגרסה זו - המדברת על הסכמת ועד העובדים יש תימוכין בעדותו של מר שטרית מטעם הנתבעת. בתחילת עדותו סיפר מר שטרית, כי מכתב הפיטורין נשלח עם העתק למועצת העובדים ומשלא באה כל תגובה עליו, הרי שיש בכך משום הסכמה לפיטורין. מר שטרית סיפר עוד, כי מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת מר קליימן משה, קיבל ביום 16.3.94, מכתב מאת מר אהוד גד, מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות, לפיו התובע פוטר ללא הסכמת מועצת העובדים והאיגוד המקצועי, לכן התבקש לזמן פגישה במעמד התובע, ועד אז רואים בתובע מושעה (נספח ' לכתב התביעה). מר שיטרית טוען שמזכיר האיגוד המקצועי, קיבל את החומר ונתן את הסכמתו בעקבות כך לפיטורים (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 26 - 30). 52. מאחר ועל פי ההסכם הקיבוצי לא היה צורך כלל בהסכמת הועד לפיטורים, שכן לא מדובר בעבירה הדורשת בירור, הרי שגם אם התנגדו לפיטורי התובע לא היתה לכך נפקות. אולם גם אליבא דתובע, לא היתה התנגדות כזו, אלא הסכמה. הסכמה זו, על פי עובדות המקרה, ברורה , מובנת ומקובלת על ביה"ד. 53. מכל המקובץ עולה, כי פיטוריו של התובע נעשו בהתאם להסכם הקיבוצי ומשום כך אין מקום להיכנס לדיון בשאלת החזרתו של התובע לעבודה וכן אין מקום להורות על תשלום שכרו ממועד שפוטר. 54. בשולי הדברים נציין, כי לא ראינו מקום לדון בטענת הנתבעת בקשר לשיהוי הרב בהגשת התביעה, הואיל ולא נעתרנו לסעד המבוקש בה שהוא ביטול הפיטורים. אם היינו מוצאים שהפיטורים נעשו שלא כדין, היינו נכנסים לברור הסוגיה אם ניתן לאכוף את חוזה העבודה ובכלל זה השבת התובע לעבודה תוך בחינת השיהוי. 55. חישוב פיצויי הפיטורים כעולה מנספח א' לכתב ההגנה, הורכב חשבון הסופי מהמגיע לו עד מועד פיטוריו בגין הבראה, ומשכורת י "ג ובניכוי ימי המחלה אשר היה חייב בגינם 85 ימים וכן בתוספת לחישוב הפיצויים ובניכוי כל חובותיו של התובע בגין הלוואות ומפרעות. סה"כ הסכום שהגיע לתובע הוא - 28,573 ₪. הנתבע הגיש השגות על חישוב זה ב 23.5.00. אין בידינו לקבל השגות אלו, שאינן מגובות בתלושי שכר המוזכרים בהן כמו למשל ימי המחלה, והמפרעה למשכורת י"ג. התובע לא מציג את תלושי שמבססים את טענותיו ולכן לא ניתן להתייחס לטענות אלה. 56. אשר לאופן בו שילמה הנתבעת את הכספים לנושיו של התובע עולה, כי בהתאם ל-נ/8, כי ב 5.1.94, סך של 9485 ₪, הועבר ללשכת ההוצל"פ בבת ים (2-89-03793-18, 3-89-02960-18, 2-89-01892-18 ) וסך של 19,087.42, הועבר לבימ"ש השלום בדימונה (ת.א. 154/93). ראה גם העתקי השיקים - נספחים לסיכומי הנתבעת. צרוף הסכומים הנ"ל מביא לסכום הפיצויים של 28573 ₪. עיינו בכל המסמכים הרבים שצירף התובע (ת/3, ת/4) , ראינו שם את צווי העיקול שנמסרו לנתבעת, ראינו גם הודעות על קבלת צווי העיקול ששלחה הנתבעת לתובע וראינו גם הודעות ביטול של העיקולים. אולם, אלו מתייחסים למחזיקים שונים והנתבעת לא נכללת ביניהם. לא מצאנו לכן כל הודעה המבטלת עיקולים אלו. 57. אשר על כן, לא מצאנו כל טעות בחישוב הפיצויים, ולא ראינו כל סיבה מדוע יש לראות בנתבעת כמי ששגתה כאשר העבירה את הכספים שהיה זכאי להם, על פי צווי העיקול התקפים שהיו ברשותה. למעלה מזה, יצויין, כי בהתאם לסעיף 51 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 כאשר צד שלישי משלם למוציא לפועל צו עיקול, הרי שהוא פטור מאחריות כלפי החייב. הוראות אלו חלות גם על עיקולים זמניים בהתאם לתקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. 58. סוף דבר דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך - 2,000 ₪, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. ניתן היום ד' בחשון , תשס"ב (21 באוקטובר 2001) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לצדדים. נ.צ. - בשירי שמעון אילן סופר - שופטפיצויי פיטוריםפיטוריםמאסרפיצויים