חריגה מהרשאה שיקים

גדרי התביעה 1. התובע אוחז בתשעה שיקים, אשר נמשכו על ידי הנתבעת והוסבו לטובתו בעסקת ניכיון, על ידי רם שחקים בע"מ (להלן: רם שחקים). השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ע"י התובע, לאחר שחוללו בשל הוראת ביטול, שניתנה ע"י הנתבעת. 2. הנתבעת אינה כופרת בחתימתה על השיקים כמושכת, או בעובדה שנתנה הוראת ביטול לגביהם לבנק הנמשך. לטענתה, אין היא חייבת בתשלום סכומם של השיקים, בשל הסיבות הבאות: א. מסירה על תנאי - השיקים נמסרו לרם שחקים על תנאי, כנגד עסקת מכר של עגלות קפה, שלא יצאה לפועל. ב. חריגה מהרשאה - השיקים נמסרו ללא ציון שם הנפרע, תוך מתן הרשאה לרם שחקים להוסיף את שמו של יבואן עגלות הקפה כנפרע. רם שחקים ציינה את שמה כנפרעת ובכך חרגה מן ההרשאה שניתנה לה. ג. כשלון תמורה מלא - עסקת המכר לא יצאה לפועל ועגלות הקפה לא נמסרו מעולם לנתבעת. נטל ההוכחה 3. הצדדים הסכימו, כי על הנתבעת הנטל להוכיח טענותיה, לאור חזקת המסירה כדין, הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות, ולאור חזקת התמורה, הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות. בהתאם להסכמה זו, הגישה הנתבעת תצהיריה תחילה ומנהלה נחקר ראשון בבית המשפט. מסירה על תנאי 4. גרסתה של הנתבעת נשענת על תצהירו של מנהלה, מר גיל מילנר. לדבריו, בין הנתבעת לבין רם שחקים סוכם, כי זכותה של רם שחקים לעשות שימוש בשיקים תקום רק בתום תקופת ניסיון שהנתבעת תקבל בקשר לעגלות הקפה, שעמדה הנתבעת לרכוש, ורק לאחר שהנתבעת תאשר לרם שחקים, כי בכוונתה לבצע רכישה זו. אולם, התנאי האמור כלל לא התקיים, ולכן אין הנתבעת חבה בתשלום השיקים (סעיף 6 לתצהיר). 5. במהלך חקירתו הנגדית ציין מר מילנר, כי העסקה לרכישת עגלות הקפה נעשתה ביום 17.5.01 בעל-פה, בינו לבין מנהל רם שחקים, מר מיכה סוחוליצקי (להלן: "מיכה"), ובמועד זה נמסרו למיכה השיקים. לדבריו, אין זה ממנהגו לערוך הסכמים בעל-פה, אך במקרה זה ההסכם נערך על סמך הצעת מחיר שקיבל מרם שחקים (נספח א' לתצהיר). לדברי מר מילנר, רכישת הציוד היתה אמורה להתבצע מאחד היבואנים של עגלות הקפה, ובמועד עריכת ההסכם בעל-פה נמסרו השיקים למיכה על תנאי (עמ' 3). סוכם, כי עגלות הקפה תמסרנה תוך שלושה ימים, דהיינו, ביום 20.5.01, אך כאשר התקשר במועד זה עם מיכה, נאמר לו שיש עיכוב קל של יומיים שלושה בהספקה (עמ' 4). 6. מר מילנר העיד עוד, כי העסקה בוטלה על ידו רק עבור שבוע או שבועיים, מאחר שלא קיבל את עגלות הקפה והחל לחשוד, שהעסקה נועדה כדי להוציא כספים במרמה מאת הנתבעת. מר מילנר לא הציג הודעת ביטול בכתב, אך העיד כי במועד ביטול ההסכם הודיע לבנק הנמשך על ביטולם של השיקים (סעיף 18 לתצהיר). 7. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי מן המפורסמות היא, שמסירה על תנאי היא מסירה שכוונתה להקים חבות שטרית עתידית, המותנית בתנאי חיצוני מוקדם, כך שאם התנאי מתקיים החבות השטרית קמה ואם לאו - היא פוקעת ועוברת מן העולם. לדבריו, משלא התקיים התנאי, היתה הנתבעת זכאית להודיע לבנק על ביטולם של השיקים. 8. ב"כ התובע תוקף את גרסתו של מנהל הנתבעת במספר מישורים: ראשית, טוען ב"כ התובע, כי הנתבע לא זימן את מיכה כעד, למרות שמדובר בעד חיוני מבחינתו. שנית, טוען ב"כ הנתבעת, כי לא הוצג רישום על מועד העסקה ומועד מסירת השיקים, למרות שלדברי מנהל הנתבעת היה רישום של הפגישה בינו לבין מיכה ביומן הדיגיטלי שלו. שלישית, נטען, כי מדובר בגרסה בעלמא, שלא הועלתה בפני התובע בשלב כלשהו, אפילו לאחר שנשלח אל הנתבעת מכתב התראה על חילול השיקים (מוצג ת/1). לפיכך טוען ב"כ התובע, כי אין לקבל את טענתה של הנתבעת בדבר קיומה של עסקה על תנאי. 9. הלכה היא, כי הנטל להוכיח שמסירתם של שיקים היתה מותנית בתנאי, שלא התקיים, מוטל על מושך השטר. כל זאת, לאור חזקת המסירה כדין, הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות, חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה, וחזקת האחיזה כשורה, הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודה. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו להלכות שונות בנוגע לנטל הוכחת המסירה על תנאי (ע"א 623/88 גולדברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד(2) 801, 803; ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 693). ב"כ הנתבעת לא התייחס בסיכומיו להלכות הללו, או לעובדה שבית המשפט העליון חזר עליהן בצורה חד-משמעית בפסקי דין מאוחרים יותר (ראה, למשל, ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874, 879). 10. אינני יכולה לקבל את גרסתו של מנהל הנתבעת, כי השיקים נמסרו לרם שחקים על תנאי, וזאת בהעדר אסמכתא לקיומה של התניה כלשהי, למעט עדותו של מנהל הנתבעת עצמו. נספח א', עליו נסמך מנהל הנתבעת בעדותו, הוא מכתב הנושא תאריך 1.5.01. נאמר בו, כי ההצעה תהא בתוקף למשך 60 יום, ועל הנתבעת לפנות לכתובת מסוימת בחולון, לבירור מחיר עגלת קפה. מנהל הנתבעת העיד, כי מסר את השיקים למיכה ביום 17.5.01, והעגלות היו אמורות להימסר לידיו תוך שלושה ימים (סעיף 11 לתצהיר). למרות שנקבע לוח זמנים צפוף לביצוע העסקה, טען מר מילנר, כי רק כעבור שבוע או שבועיים הבין שבוצעה תרמית כלפיו וכלפי הנתבעת, ולכן הורה על ביטול השיקים. 11. ניתן היה לצפות, כי בעסקה על תנאי מסוג זה, ידאג מנהל הנתבעת כי יכתב בהצעה, שהשיקים נמסרים לרם שחקים על תנאי. לחילופין, ניתן היה לצפות, כי יצוין ע"ג השיקים עצמם, כי הם ניתנים לרם שחקים כבטחון ואינם ניתנים להעברה. לחילופי חילופין, ניתן היה לצפות, כי מנהל הנתבעת ידאג לקבל מרם שחקים אישור בכתב, כי השימוש בשיקים יעשה לאחר הספקת עגלות הקפה. 12. אני מתקשה לקבל את הטענה, כי בידי רם שחקים נמסרו שיקים מעותדים, שסכומם הכולל 107,128 ₪ ומועד פרעונם משתרע על פני תשעה חודשים תמימים, מבלי שנעשתה ולו אחת מהפעולות המנויות לעיל. זאת ועוד. רם שחקים לא נדרשה להפקיד בטוחה כלשהי בידי הנתבעת לקיום העסקה, ולאחר שהעסקה נכשלה באופן טוטאלי, כמתואר על ידי מר מילנר, גם אז לא שלחה הנתבעת מכתב ביטול לרם שחקים, אלא הסתפקה במתן הוראת ביטול לשיקים. 13. מר מילנר לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת לעובדה שהעסקה נעשתה באופן כה מוזר, למעט הטענה כי מיכה היה באותה עת חברה לחיים של אמו, ולכן סמך עליו (סעיף 3 לתצהיר). לדבריו, אמו אינה שומרת עוד על קשר עם מיכה, אך בתקופה הרלבנטית לתביעה לא ידע כי מיכה נרדף ע"י נושים שונים (עמ' 3). 14. ב"כ הנתבעת לא מצא לנכון להתמודד עם הכשלים שנתגלו בגרסתו של מנהל הנתבעת, אלא דבק בסיכומיו בטענה הסתמית, כי מדובר בעסקה על תנאי שלא התקיים. בנסיבות אלה, אני קובעת, כי מדובר בגרסה בעלמא, שאין לקבלה. לפיכך, אינני מקבלת את הטענה, כי השיקים נמסרו לרם שחקים על תנאי, או את הטענה שהנתבעת היתה רשאית להורות על ביטולם. חריגה מהרשאה 15. הנתבעת טענה, כי השיקים נמסרו לרם שחקים, כאשר שם הנפרע חסר בהם. מר מילנר העיד, כי לבקשתו של מיכה הוספה בכתב ידו המילה "לפקודת", וההגבלה "למוטב בלבד" נמחקה על ידו בכל אחד מהשיקים (סעיף 9 לתצהיר). לדבריו, ניתנה לרם שחקים הרשאה להשלים את שם הנפרע לשמו של יבואן עגלות הקפה, אך רם שחקים פעלה בניגוד להרשאה, והוסיפה את שמה כנפרעת ע"ג השיקים (סעיפים 10-11 לתצהיר). 16. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו, כי הלכה פסוקה היא שאם ניתנה הרשאה, אך השטר לא הושלם בדיוק על פיה - החייב פטור מחבותו על פי השטר. פרט לאמירה כללית זו, לא מצא ב"כ הנתבעת לנכון להבהיר, מדוע פעל מנהל הנתבעת באופן שהיה בו כדי להציג מצג בפני כולי עלמא, כי השיקים נושאים כדין את שמה של רם שחקים כנפרעת. 17. לעומתו טוען ב"כ התובע, כי הלכה פסוקה היא, שדיני השליחות הכלליים בדבר מצג שווא, חלים גם בדיני השטרות. הכוונה היא, שאם השולח הסמיך את השלוח לבצע פעולה משפטית מסוימת, והשלוח ביצע פעולה אחרת תוך יצירת מצג כלפי צד ג' כי הוא פועל מכוח ההרשאה, רואים את השליחות כמשתרעת על פעולתו של השלוח (ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה בע"מ, פ"ד מח(5) 799, 812). 18. כזכור, במקרה שבפני מולא שמה של רם שחקים כנפרעת ע"ג השיקים, ואלה סוחרו על ידה בעסקת ניכיון לתובע. על גבי השיק לא היתה כל הגבלה בנוגע לשם הנפרע, ההיפך הוא הנכון - מנהל הנתבעת העיד, כי הוסיף עליהם את המילה "לפקודת". כמו כן, לא היתה עליהם הגבלה של סחרות, שכן המילים "למוטב בלבד" נמחקו על ידי מנהל הנתבעת, שאף חתם ליד המחיקה והטביע לצידה חותמת של הנתבעת. 19. כאשר נשאל מר מילנר מדוע מחק את המילים "למוטב בלבד" השיב, כי עשה כן לבקשתו של מיכה. לדבריו: "באותה תקופה לא הבנתי כל כך מה זה המלים מוטב בלבד, הוא הפעיל עלי את הטכניקות שלו. הייתי בן 28 בזמנו..." (עמ' 6 ש' 16), (עמ' 6 ש' 16). טענתו של מר מילנר מעוררת תמיהה ואינה אמינה עלי, לאור העובדה שמדובר בחברה, שדאגה להדפיס מלכתחילה את השיקים שלה עם המילים "למוטב בלבד". מר מילנר סבור, כי די באמירה שלא הבין את משמעות המלים "למוטב בלבד", כדי לשחרר את הנתבעת מחבותה על פי השיקים - ולא היא. 20. אין ספק בעיני, כי מנהל הנתבעת ידע היטב, כפי שיודע כל אדם מן הישוב,שמתן שיקים ללא ציון שם הנפרע, לאחר שנוספה עליהם המילה "לפקודת" ונמחקו המילים "למוטב בלבד", כמוה כמתן כסף מזומן שניתן להעבירו מיד ליד. כל טענה אחרת עומדת בניגוד להגיון ולאורחות חיי המסחר המקובלים במקומותינו. ודוק: מר מילנר ציין, כי הנתבעת הוקמה על ידו כשלוש שנים לפני המקרה, וניתן להניח כי עשה שימוש בשיקים שלה ואף קיבל שיקים מגורמים אחרים, לפני העסקה נושא תביעתנו. לשם הזהירות בלבד אציין, שגם אם אבקש ללכת בדרך שהתווה מנהל הנתבעת בעדותו, ואקבל את טענתו כי היה תמים ונשבה בקסמיו של מיכה באותה עת, אין לזקוף תמימות זו לחובתו של התובע, אשר קיבל לידיו שיקים תקינים על פניהם, כפי שיובהר להלן. ידיעת התובע על חריגה מהרשאה - שיק לא טהיר 21. בנסיבות הענין, כאשר השיקים נשאו את שמה של רם שחקים כנפרעת, השאלה היא אם היה על צד ג' (במקרה זה התובע) לדעת, כי מדובר בפעולה שנעשתה על ידי רם שחקים תוך חריגה מהרשאה שניתנה לה - חריגה שיש בה כדי לפטור את הנתבעת מחבותה. על כך נאמר בע"א 3264/01 ג'דר בסנינו נ' ציון אליה, פ"ד נו(6) 566, 574: "הגם שהשלוח פעל ללא הרשאת השולח, הרי משהציג השולח מצג אובייקטיבי של הרשאה בפני הצד השלישי, נוצרת שליחות ממש לפי חוק השליחות. שליחות זו נבדלת מן השליחות הנחזית, המבוססת על השתקתו של השולח... כל זאת במגבלה אחת: התנהגות השולח לא תיצור שליחות במקום שהצד השלישי ידע, או חייב היה לדעת כאדם סביר, על היעדר הרשאה של השלוח". 22. ב"כ הנתבעת טוען, כי מחיקת המילים "למוטב בלבד" , המהווה ביטול הגבלת הסחרות בשיקים, חייבה את התובע לנהוג במשנה זהירות, שמא הוא מניח את כספו על קרן הצבי. ב"כ התובע משיב על טענה זו באומרו, כי הלכה פסוקה היא, שתיקון על גבי שיק, אשר לצידו מופיעה חתימתו של המושך, הוא בבחינת נוהג שקנה לו שביתה בבנקאות ובחיי המסחר, עד שאין בתיקון כזה המופיע על גבי השיק כדי לפגום בתקינותו (ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג(4) 613, 616). בסיכומי התשובה מאזכר ב"כ התובע שוב את הלכת ורד הלבשה, בה נקבע כי אם הצד השלישי לא ידע על חריגה מההרשאה ולא היה עליו לדעת עליה, רשאי הוא לראות את השלוח כבעל דברו. 23. סבורה אני, כי אין די באמירתו של ב"כ הנתבעת, בדבר משנה הזהירות שהיה על התובע לנהוג, לנוכח מחיקת המילים "למוטב בלבד", כדי להצביע על כך שהתובע ידע או היה עליו לדעת, על העדר הרשאה של רם שחקים למלא את שמה כנפרעת. השיקים נראים תקינים על פניהם, ונושאים את חותמת הנתבעת וחתימת מנהלה בכל המקומות הנדרשים, ובמיוחד ליד המילה "לפקודת" ומחיקת הגבלת הסחרות, שנעשו בידי מנהל הנתבעת עצמו. אמנם ב"כ הנתבעת סבור, כי המחיקה של הגבלת הסברות פוגמת בשלמותם של השיקים, עד כדי פגיעה בעבירותם ובטהירותם, אך הדבר עומד בניגוד לנוהג הסוחרים המקובל במקומותינו, ובניגוד להלכה הפסוקה. 24. כזכור, במקרה בו קיימת הוראה בכתב יד של הגבלת סחרות "למוטב בלבד" על גבי השטר, הוראה זו גוברת והשטר אינו עביר, גם אם מופיעה עליו המילה "לפקודת". במקרה מעין זה, כמובן שלא תתיכן גם אחיזה כשורה בשטר (ראה דעת הרוב בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבילאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(4) 498, 526). נראה לי, כי במקרה בו מופיע על גבי השטר הן הכיתוב "לפקודת" והן מחיקת המילים "למוטב בלבד" - כאשר שניהם נעשו בידי מנהל הנתבעת והם מלווים בחתימתו ובחותמת הנתבעת - לא תישמע הטענה, כי מדובר בשטר בלתי עביר או בלתי טהיר על פניו. 25. בהעדר ראיה כלשהי, כי התובע היה מודע להרשאה המוגבלת עליה סוכם בעל פה בין מנהל הנתבעת לבין מיכה, טרם מסירת השיקים ע"י הנתבעת, אינני מקבלת את הטענה בדבר חריגה מהרשאה. ודוק: דבריו של מנהל הנתבעת הם בגדר עדות יחידה, שאין לה סיוע ואין לסמוך עליה, לאור הוראות סעיף 54(2) לפקודת הראיות, וזאת מהנימוקים שפורטו על ידי בסעיפים 11-14 לעיל. אחיזה כשורה - חוסר תום לב מצד התובע 26. ב"כ התובע טוען, כי מעמדו של התובע הוא של אוחז כשורה או, למצער, אוחז בעד ערך. אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודה כך: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. סעיף 29(א) לפקודה קובע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". 27. ב"כ התובע טוען, כי לזכות התובע קמה חזקת אחיזה כשורה, לאור העובדה שבעת שקיבל את השיקים בעסקת ניכיון מאת רם שחקים, היו השיקים תקינים על פניהם, ולא היה ידוע לתובע כי מדובר בעסקה שבוטלה על ידי הנתבעת. לדבריו, במועד שבו השיקים הוסבו לתובע, ההסכם עם רם שחקים עדיין לא בוטל ע"י הנתבעת והיה שריר וקיים, ולא היה ידוע למנהל הסניף כל נימוק שהיה בו כדי למנוע את עסקת הניכיון עם רם שחקים. 28. ב"כ הנתבעת טוען, כי מעיון מדפי החשבון, אשר צורפו לתצהירי הצדדים במסגרת הליך גילוי המסמכים עולה, כי בחשבונה של רם שחקים הופקדו שיקים רבים נוספים של צדדי ג' שונים, ורובם ככולם חוללו בשל הוראות ביטול, מאחר שרם שחקים פעלה בתרמית כלפי מושכי השיקים הללו. בנוסף, דפי החשבון מראים כי שיקים והוראות קבע של רם שחקים חוללו, וזאת לצד פיגורים רבים בהחזר הלוואות שנטלה מהתובע, ויתרת חובה שחרגה באופן משמעותי מהמסגרת שהוקצתה לה. 29. לחיזוק טענתו, מפנה ב"כ הנתבעת לעדותו של מנהל הסניף מטעם התובע, מר יחיאל אורנבך, שהתבקש ליתן הסבר מדוע איפשר לרם שחקים לקבל עוד ועוד אשראי, ומדוע הסכים לבצע לה עסקות ניכיון, למרות שפיגרה בתשלומי ההלוואה ולמרות ששיקים והוראות קבע שלה לא כובדו. מר אורנבך השיב כי פעל כך, מאחר ש"היו בטחונות לחשבון... שתי מכוניות...סמכתי על החברה שזה יסתדר" (עמ' 13 ש' 4). ב"כ הנתבעת סבור, כי מדובר בהסבר שאינו מניח את הדעת, במיוחד לאור העובדה שחשבונה של רם שחקים הוגבל, כחודשיים לאחר שהוסבו השיקים המדוברים לתובע. 30. בנוסף, טוען ב"כ הנתבעת, כי מיכה היה פושט רגל באותה עת, והעובדה שניתנה זכות חתימה בחשבון לאדם אחר בשם מוטי יוסף מלמדת, כי מצבו של מיכה היה ידוע למנהל הסניף. לבסוף טוען ב"כ הנתבעת, כי אין לקבל את הסבריו של מנהל הסניף, מאחר שלא טיפל באופן אישי בחשבונה של החברה, והיה על התובע לזמן לעדות את הפקיד שהכיר את חשבונה של רם שחקים מידיעה אישית. 31. אתייחס לטענות ב"כ הנתבעת מהסוף להתחלה דווקא. הסבריו של מנהל הסניף די בהם כדי לתרץ את עסקת הניכיון שבוצעה עם רם שחקים, שכן המנהל העיד, כי הכיר את חשבונה של החברה. אמנם, ערב הפקדת השיקים לניכיון הוחזרו מספר הוראות קבע ונוצרו פיגורים בהלוואות שנטלה רם שחקים, אך מנהל הסניף העיד, כי לא ידע באותה עת שמיכה הוא פושט רגל, ומדובר היה בפיגור בסכום שאינו משמעותי (עמ' 9-11). לדבריו, רוב ההפקדות בחשבונה של רם שחקים היו ע"י ניכיון שיקים (עמ' 11), כך שלא היה מדובר בפעילות יוצאת דופן מבחינתה של החברה, או מבחינתו של התובע (עמ' 12). 32. חשבונה של רם שחקים הוגבל כחודשיים לאחר הפקדת השיקים לניכיון, וב"כ התובע טוען בסיכומי תשובתו, כי הדבר מעיד שבמועד הפקדת השיקים התובע היה תם לב, והאמין כי מצבה הכלכלי של החברה ישתפר. הדברים מקובלים עלי, לאור אופי החשבון ואופן התנהלותו, כעולה מדפי החשבון ומעדותו של מנהל הסניף. מקובלת עלי גם הטענה, שאין בעובדה שמיכה לא היה בעל זכות חתימה בחשבון, כדי לשלול את תום לבו של התובע, שכן בחשבון היה מורשה חתימה אחר ממועד פתיחתו בשנת 1997. לפיכך, אין בטענות שהעלה ב"כ הנתבעת כדי לפגום בטענת האחיזה כשורה בשיקים, שנטענה על ידי התובע. מתן ערך ע"י התובע 33. סעיף 26(א) לפקודה מורה כדלקמן: "תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא - (1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה; (2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד". מנהל הסניף העיד, כי בוצעה עסקת ניכיון בשיקים על ידי רם שחקים, ביום 21.5.01, ובמהלך עדותו הציג את טופס הפקדת השיקים ודפי החשבון המעידים על כך. לדבריו, עסקת הניכיון בוצעה במועד בו ההסכם בין הנתבע לרם שחקים היה תקף, וטרם בוטל ע"י הנתבעת. כמו כן, במועד הפקדת השיקים היתה יתרת חובה בחשבונה של רם שחקים אצל התובע, דבר המעיד על מתן ערך על ידי התובע, כפי שנקבע בהלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595). ב"כ הנתבעת מציין, כי כנגד הלכת גויסקי הושמעה לא פעם ביקורת, ובפסיקה מאוחרת נאמר, כי ימיה של הלכה זו ספורים הם. לפיכך סבור ב"כ הנתבעת, כי יש לקבל את דבריו של מר מילנר, כי אירע כשלון תמורה מלא בין הנתבעת לבין חברת רם שחקים, ולכן הנתבעת אינה חבה בפרעון השיקים. על הלכת גויסקי נאמר, כי "קשה היא ומן הדין לשקול את ביטולה" (דברי הנשיא ברק בפרשת ציטיאט, בע' 526). ברם, עד כה לא נמצאה לו לבית המשפט העליון הזדמנות נאותה לעשות כן, ולאחרונה אף נאמר ע"י כב' הנשיא ברק , כי "גם הפעם הדבר אינו צריך לגוף הערעור ועל כן אמנע מכך" (ע"א 6909/00 בנק דיסקונט בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83, 85). בהלכת גויסקי נקבע, כי "טענת ההגנה שעלתה לקונה עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר, וזאת, משום שאין מייחסים את הפגימה למפרע" (שם, בע' 599). אין מחלוקת, כי במועד סיחור השיקים לתובע, לא נכשלה עדיין התמורה בעסקת היסוד בין הנתבעת לבין רם שחקים, וההסכם ביניהן היה שריר וקיים. מאחר שטענת ההגנה העיקרית שהעלתה הנתבעת, היתה טענת כשלון התמורה בעסקת היסוד, אין ספק, כי במועד שבו נמסרו השיקים לתובע לניכיון, וניתן על ידו ערך תמורתם, לא עמדה לזכות הנתבעת טענה זו. זאת ועוד. כזכור, לא נתקבלה על ידי טענתה של הנתבעת, כי השיקים נמסרו לרם שחקים על תנאי, ולכן היה פגם בסיחור השיקים לתובע. בכך שונה המקרה שבפני מעובדותיו של פסק דין אחר (רע"א 6553/97 חגאי נ' עבודי בע"מ, פ"ד נב(2) 345), שם נפסק מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, כי הופר תנאי במסירה, שהותנה בין הצדדים בכתב ומראש (שם, בע' 354). אשר על כן, למרות שאני מצטרפת לביקורת שהובעה על הלכת גויסקי, וסבורה כי מן הראוי לשקול את ביטולה, אין המקרה שבפני מתאים לכך, ויש להחיל את הלכת גויסקי הישנה נושנה. תם ונשלם מלאכתו של התובע תמה, מאחר שלא הוכח בפני, כי לנתבעת הגנה טובה מפני התביעה. לפיכך, אני מקבלת את התביעה וקובעת, כי התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לביצוע השיקים, מהשלב בו הופסקו עם הגשת התנגדותה של הנתבעת. יתכן שהנתבעת עדיין ניצבת בפני אפשרות הגשת תביעה נגד רם שחקים, בטענה זו או אחרת, אך ענין זה יתברר בנפרד, ואין בו כדי להשפיע על התביעה הנוכחית. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו, ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. שיקיםחריגה מהרשאה