פציעה של ספורטאי מצטיין בשירות הצבאי

רקע ועובדות: המערער, יליד 16.4.76, התגייס לצה"ל באפריל 95' בפרופיל 97, גויס ליחידה קרבית בסיירת "עורב" גולני. במהלך תקופת הטירונות, התחיל להרגיש כאבים עזים ברגל ימין, פנה לרופא היחידה והופנה לרופאים מומחים. בתאריך 25.6.95 החליטה ועדה רפואית להוריד לו את הפרופיל ל-64 ואז הועבר לשרת ביחידת שלישות של חטיבת גולני. בתאריך 16.6.96 שוחרר באופן זמני משירות פעיל, הואיל ונמצא בלתי כשיר ארעי לשירות. כפי שעולה מתצהירו של המערער, עד לגיוסו לצה"ל היה ספורטאי מצטיין והשתתף בפעילות ספורטיבית רבה ומעולם לא סבל מכאבים וממגבלות ברגל. למערער פגם מולד ברגלו הימנית R.CLUBFOOT, אולם לדבריו לא נגרמה לו כל מגבלה תפקודית עקב הפגם הנ"ל. בתאריך 3.10.99 הגיש המערער בקשה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב). בפרק "תיאור החבלה", כתב המערער: "...שירתתי כלוחם ביחידת עורב גולני, כאשר החלה החמרה במצבי בעת אימוני החי"ר, בהתאם לדרישות התפקיד של לוחם חי"ר ביחידת עורב גולני, נדרשתי לשאת עומסים כבדים וכן לבצע פעילות גופנית עניפה אשר גרמו להידרדרות במצב כפות רגלי ובעקבות כך גם לבעיות בברכיים ובגב התחתון. פניתי לרופא יחידה ובעקבות פניה זו הופניתי למספר רופאים מומחים, אשר בסופו של דבר הובילו לסדרת ניתוחים, אותם עברתי דרך קופת חולים ולא דרך הצבא..." בתאריך 24.12.00 הודיע קצין התגמולים למערער על דחית תביעתו מהסיבות הבאות: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מ-23.10.00 ו-23.11.00 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי לא אירעה לך נכות עקב תנאי שירותך הצבאי כתוצאה מתנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק: הכאבים בכף רגל ימין מהם הינך סובל, הינם על רקע פגם מולד, ללא קשר לתנאי שירותך.ו הכאבים בכף רגל שמאל לא נגרמו ואף לא הוחמרו, כתוצאה מתנאי שירותך הצבאי; ומכאן הערעור שבפנינו. לתמיכה בערעורו הגיש המערער תצהיר בדבר תנאי שירותו וכן תצהיר של מר רפי באום, אשר שימש כמאמן קבוצת רגבי, בה שיחק המערער וכן חוות דעת מומחה של ד"ר רינות מתאריך 7.8.01, אשר קבע כי "...יש קשר של גרימה בין ההגבלה המוחלטת בתנועות הסובטאלריות לבין השירות הצבאי או לחלופין, השירות הצבאי הוא שגרם להחמרה של 100% בנכותו..." ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה בו הוא טוען כי המערער סובל מפגם מולד ברגלו ואין כל קשר בין טענותיו כיום ובין שירותו הצבאי. כמו כן, טוען המשיב כי אין כל קשר של החמרה או גרימה בין שירותו הצבאי של המערער ובין הבעיה ברגל ימין. ב"כ המשיב מסתמך על האמור בחוות דעת אלה של פרופ' ביאליק: הראשונה מתאריך 23.10.00 (שניתנה לבקשת קצין התגמולים); השניה מתאריך 23.11.00 (שניתנה אף היא לבקשת קצין התגמולים); והשלישית מתאריך 27.12.01 (שניתנה לבקשת ב"כ המשיב ובה מגיב פרופ' ביאליק לאמור בחוות הדעת של ד"ר רינות). פרופ' ביאליק בחוות הדעת שלו קובע, לגבי רגל ימין של המערער: "...סבל מפגם מולד - רגל סוסנית (CLUBFOOT) ברגל ימין, אשר במהלך הזמן התפתח ובגיל כ-20 שנה, הגיע למצב של כאבים והפרעות המתוארות בכתב התביעה. מדובר במהלך טבעי ואופייני אצל חלק מהמנותחים. אין קשר בין החמרה מסוג זה ובין פעילותם של הסובלים מהבעיה. לפיכך, בסיכום, אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות ובעית רגל ימין..." ובחוות דעת נוספת, מתייחס פרופ' ביאליק לרגל שמאל ואומר: "...בבדיקה מיום 23.10.00, תלונותיו התייחסו לרגל ימין בלבד. בבדיקת כף רגל שמאל לא מצאתי הגבלת תנועות ולא ציינתי מימצא חולני אחר. בצילומי רנטגן של כפות הרגליים מיום 29.9.00, הודגם מבנה תקין של כף הרגל. לפיכך, בסיכום, לא נגרמה ולא הוחמרה נכות בכף רגל שמאל, דהיינו, בשתי כפות הרגליים..." המערער לא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, ואילו העד, מר רפי באום, נחקר בחקירה נגדית. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. דיון: אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער נולד עם פגם - CLUBFOOT ברגלו הימנית, בהיותו תינוק עבר ניתוח. לפני גיוסו לצה"ל, היה המערער ספורטאי ושחק רגבי פעיל. המערער התגייס בפרופיל 97 והתחיל בטירונות סיירת "עורב" גולני. לאחה שירות של כחודשיים בטירונות, החליטה ועדה רפואית להוריד למערער את הפרופיל ל-64 והוא הועבר מהטירונות הקרבית ליחידת שלישות ולאחר תקופת שירות של כשנה וחודשיים שוחרר משירות פעיל בצה"ל. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא מה היה הגורם לפגימה לה טוען המערער, האם הפגם המולד, כטענת ב"כ המשיב או תנאי השירות הקשים, כטענת ב"כ המערער. לטענת המערער, הפגם המולד תוקן בילדותו, והתיקון הביאו למצב שלא היתה לו כל הפרעה תפקודית והראיה היא שגויס בפרופיל 97. ב"כ המערער בסיכומיו טוען כי "...הסמיכות בין הופעת הסימפטומים והמגבלות והכאבים ברגל, לבין תחילת השירות הצבאי בתנאי שירות קרבי ומאמצים גדולים, לעומת שנים רבות של גדילה ונעורים שעברו תוך כדי פעילות ספורטיבית, ללא הפרעה או כאבים - מוכיחה את הקשר הסיבתי בין השירות לבין המגבלות של המערער... לחילופין, יטען המערער כי תנאי השירות הצבאי שבהם היה נתון המערער, גרמו להחמרה במצב רגלו. היום המערער צולע ברגלו, סובל מכאבים תמידיים ברגליו ומוגבל בכושר תפקודו בהליכה, בריצה ובהשתתפות בספורט, בעיות וכאבים אלה לא היו קיימים לפני גיוסו לצה"ל והופיעו עקב תנאי שירותו..." ב"כ המשיב טוען בסיכומיו כי "...כבר קודם לגיוסו, סבל העורר מבעיות בכף רגלו ואין נכונה הטענה כאילו רק לאחר מועד גיוסו, החל סובל מכף רגלו...אין מתיישב עם הדעת כי לאחר חודש וחצי מיום גיוסו (ביום 23.5.95), עת התלונן על "כאבים בברכיים, כפות רגליים ושוקיים" (מסומן כנספח 2), ניתן לייחס הסיבות ל"אימונים". מתמיה כי אימונים בתקופה של חודש וחצי גורמים לנטען ע"י העורר, ובנסיבות דנן, כאשר העורר היה רגיל למאמצים פיזיים כשחקן מצטיין בנבחרת הרגבי, ורץ למרחקים ארוכים של 5 ו-10 ק"מ, על אחת כמה וכמה. המשיב טוען כי "אין ספק שהעוות בעשור הראשון ולפעמים גם בעשור השני, אינו מפריע באופן קליני, אלא במהלך הזמן וללא קשר לעיסוקיו של האדם, משום שמתפתחים שינויים ניוונים מוקדמים המלווים בכאבים" (המומחה מטעם המשיב בחוות דעתו מיום 27.12.01). הסברו זה של המומחה, פרופ' ביאליק, מבהיר מדוע בשנות ה-20 לחייו, החל העורר לחוש כאבים ומדוע קודם לכן כאביו היו לעתים נדירות יותר..." ולענין טענת המערער בדבר כאבים בכף רגלו השמאלית, טוען ב"כ המשיב כי "...בתיקו הרפואי של העורר אין כל תיעוד ו/או רישומים ו/או מימצאים לגבי כף רגל שמאל, כן אין כל התייחסות בחוות הדעת מטעמו לענין כף רגל זו..." עיקר המחלוקת היא למעשה בין המומחים הרפואיים. חוות דעת ד"ר רינות: בפרק "דיון ומסקנות", קובע המומחה: "...הערכת המצב הרפואי: כיום קיימים בבדיקה גופנית הסימנים האופייניים ל-RESIDUAL CLUBFOOT, כף רגל קטנה, אדוקציה של קידמת כף הרגל, וורוס קל של העקב, והגבלה בכיפוף גבי של כף הרגל. בנוסף קיים מצב שלאחר ניתוח לקיבוע המפרק הסובטאלרי, אשר מונע את תנועות ההטיה (אינברסיה-אברסיה) של כף הרגל. הערכת הקשר הסיבתי: מר פיזרו נולד כשהוא לוקה במבנה CLUBFOOT בכף רגלו ואף עבר ניתוח בילדותו. בילדותו, ובנערותו, עד גיוסו לצה"ל, היה נדב ספורטאי פעיל בצורה אינטנסיבית במיוחד. הוא שיחק בליגה ארצית של רוגבי, והיה רץ למרחקים ארוכים (5,000, 10,000 מטר), וזאת בנוסף לפעילויות הספורט הרגילות כיתר בני גילו. נדב השתתף בכל הטיולים, כולל למרחקים ארוכים, ללא כל מגבלה. בתאריך 28.6.93 נבדק מר פיזרו בלשכת הגיוס לקראת גיוסו לצה"ל, ודיווח על הניתוח שעבר בילדותו. רופאי לשכת הגיוס, כולל אורתופד, בדקו אותו ומצאו אותו בריא וכשיר לשרת בפרופיל רפואי מלא 97. לאחר גיוסו לצהל שובץ בתפקיד לוחם ביחידה מובחרת. בתאריך 4.4.95 נבדק עם קליטתו ע"י רופאי היחידה, אשר מצא שאינו סובל מהגבלה והוא כשיר לאותה יחידה. לאחר מספר חודשים בהם התאמן באופן מאומץ במיוחד באותה יחידה, החל לסבול מכאבים בברכיים, כפות הרגליים והשוקיים, נבדק ע"י רופא היחידה וע"י אורתופד והמשיך בפעילותו המאומצת. רק עם החמרה נוספת בכאבים, הורד הפרופיל הרפואי ומר פיזרו עבר לתפקיד עורפי. אין ספק שמחלת ה-CLUBFOOT לא נגרמה משירותו הצבאי. עפ"י המתואר לעיל, היה מר פיזרו בריא ופעיל באופן אינטנסיבי בכל פעילות ספורטיבית. הניתוח המוצלח שעבר בינקותו הביא לכך שהיחסים האבנורמליים בין עצמות כף הרגל, האופיניים ל-CLUBFOOT תוקנו, הצמיחה היתה תקינה ונותרו אך שינויים קלים שאינם מפריעים (לדוגמא כף רגל קטנה). ניתן להגדיר את המצב הרפואי של מר פיזרו, בכל 18 השנים עד לשירות הצבאי, כ"מצב שלאחר טיפול כירורגי מוצלח של CLUBFOOT". ההתפתחות שקרתה למר פיזרו במהלך השירות הצבאי אינה טבעית ואינה אופיינית לרוב האנשים שלקו ב-CLUBFOOT ואשר בינקותם עברו ניתוח אשר הביא לידי תיקון מוצלח של הדפורמציה. מנסיוני הקליני, אנשים אלה אינם סובלים מכאבים והפרעות באורח חיים רגיל, ורובם המכריע אינו סובל מהידרדרות או החמרה לאורך השנים. בעת הכנת חוות דעת זו עיינתי בחוות הדעת של פרופ' ביאליק מתאריך 23.10.00 ואינני מסכים עם מסקנותיו. בפרק הדיון קובע פרופ' ביאליק "סבל מפגם מולד - רגל סוסנית ברגל ימין, אשר במהלך הזמן התפתח ובגיל כ-20 שנה הגיע למצב של כאבים והפרעות המתוארות בכתב התביעה". מהלך הדברים העובדתי שונה מזה שתיאר פרופ' ביאליק, שכן לאורך השנים לא היתה התפתחות של כאבים והפרעות, אלא אלה הופיעו רק במהלך השירות הצבאי ובגללו. לאור האמור, לדעתי, קיים קשר של גרימה בין ההגבלה המוחלטת בתנועות הסובטאלריות לבין השירות הצבאי, או לחלופין, השירות הצבאי הוא שגרם להחמרה של 100% בנכותו..." חוות הדעת של פרופ' ביאליק: בחוות הדעת של פרופ' ביאליק מיום 27.12.01, בה מגיב פרופ' ביאליק לאמור בחוות דעתו של ד"ר רינות, וקובע: "...בחוות דעתי הנ"ל, הגעתי למסקנה שאין קשר של החמרה או גרימה בין השירות בצה"ל ובין בעית כפות הרגליים של הנ"ל, מהנימוקים המפורטים בדיון לחוות דעתי. בכתב הערר, סעיף 4, המערער מסכים, שסבל מפגם מולד ברגלו הימנית, אך לא סבל מכאבים טרם השירות. אין תלונות בקשר לרגל שמאל. כמו כן, טען שהדבר תוקן בילדותו. בתיקו, לפחות מסמך אחד (מסומן א'), המעיד שבגיל 8 שנים נמצאו שרידי העיוות והומלץ על המשך המעקב. אין ספק שהעיוות בעשור הראשון ולפעמים גם בעשור השני, אינו מפריע באופן קליני, אלא במהלך הזמן וללא קשר לעיסוקיו של האדם משום שמתפתחים שינויים ניווניים מוקדמים המלווים בכאבים. לפיכך, גם הועדה הרפואית בלשכת הגיוס לא ראתה לנכון לשנות את סוג בריאותו והסתפקה בסעיף הליקוי המתאים. בסעיף 4ב' לכתב הערר מתוארים תנאי שירות שונים או קשים מאלה של חיילים אחרים. תנאים אלה הופעלו על שני הרגליים ולא גרמו כל נכות ברגל שמאל, כפי שלא גרמו ולא החמירו נכות ברגל ימין. גם הטענה שהמימצאים "לא היו טרם השירות" נכונה בחלקה, מכוון שנכון לציין שמימצאים אלה "לא תועדו " טרם השירות, אם כי במסמך המסומן א' עולה בפירוש כי למר פיזרו נדב אכן כן היתה בעיה ברגל ימין. גם לא ברור כיצד האימונים במשך מספר ימים לאחר הגיוס גרמו לנכות או החמירו אותה. אשר לחוות הדעת של ד"ר רינות, בחוות דעת זו לא מוזכר מסמך המסומן א', המעיד שהטיפול בכף רגלו של מר פיזרו לא הסתיים בגיל מספר חודשים (תולדות הפגיעה). בהערכת הקשר הסיבתי, בפסקה שניה, מתאר ד"ר רינות את פעילותו של מר פיזרו כמאוד ממושכת - ליגה ארצית של רוגבי, ריצה למרחקים ארוכים. למרבה הפלא, הדבר לא גרם ולא החמיר את מצב כף רגלו ורק מספר ימים או שבועות של טירונות, כן גרמו לנכות. ההסבר טמון בכך שמר פיזרו, בזמן שגויס לצה"ל, הגיע, כתוצאת התפתחות טבעית של מחלתו למצב שנותן כאבים ולמודעותו לנכותו.... ד"ר רינות מתעלם לגמרי מהעובדה שתיקון ניתוחי, מוצלח ככל שיהיה, מותיר תמיד הידבקויות הגורמות להתפתחות שינויים ניוונים מוקדמים, המלווים בכאב בכף רגל סוסנית. לאור הכתוב לעיל, אני בדעה, שאין ספק שהמחלה בכף רגלו הימנית של מר פיזרו, לא נגרמה כתוצאת השירות בצה"ל ואף לא לפני..." מסקנות: לאחר ששקלנו את כל נסיבות הענין, המסמכים והראיות שהובאו ע"י ב"כ הצדדים וחוות הדעת הרפואיות, הגענו למסקנה כי יש קשר סיבתי של החמרה בין נכותו של המערער ברגל ימין לבין שירותו הצבאי. נסיבות המקרה פורטו בהרחבה במהלך פסק הדין ואין צורך לחזור עליהם. שני המומחים הרפואיים ניסו להתמודד עם השאלה איך להסביר את העובדה כי הכאבים החזקים ברגלו הימנית של המערער הופיעו לאחר כחודשיים של אימונים בטירונות סיירת גולני. אין ויכוח של ממש לגבי תנאי השירות במהלך הטירונות, אם כי פרופ' ביאליק מתיחס לתקופת הטירונות הקצרה מספר "ימים או שבועות", ולא כן הוא. עם זאת, המערער היה רגיל לפעילות גופנית ספורטיבית גם לפני הטירונות ויחד עם זאת, לא סבל מכאבים ברגלו הימנית עם התחלת השירות הצבאי. פרופ' ביאליק קובע כי "...ההסבר טמון בכך שמר פיזרו בזמן שגויס לצה"ל, הגיע כתוצאת התפתחות טבעית של מחלתו, למצב שנותן כאבים ולמודעותו לנכותו..." עוד הוא אומר בחוות דעתו "...אין ספק שהעיוות בעשור הראשון ולפעמים גם בעשור השני, אינו מפריע באופן קליני, אלא במהלך הזמן וללא קשר לעיסוקיו של האדם, משום שמתפתחים שינויים ניווניים מוקדמים המלווים בכאבים..."; אולם פרופ' ביאליק אינו נותן תשובה לשאלה מדוע הכאבים באו לידי ביטוי לאחר כחודשיים שירות בתנאי טירונות קרבית. לעומתו, ד"ר רינות סבור כי העובדה ש"...מר פיזרו עסק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית במשך שנות נעוריו, תומכת בקביעה שהתיקון שעבר היה אכן מוצלח, ואילמלא תנאי השירות הצבאי, צפוי היה להמשיך במהלך זה ללא הידרדרות. בלא השירות הצבאי, לא היתה נוצרת הפגיעה בתפקוד שהצריכה את הניתוחים הנוספים שעבר במהלך או בסמוך לשירות ואשר בעטים נוצרה הנכות הנוכחית", ולכן הוא בדעה כי השירות הצבאי הוא שגרם להחמרה של 100% בנכותו. אנו מעדיפים את מסקנתו של ד"ר רינות, המתיישבת לדעתנו, עם מכלול העובדות אשר בתיק זה. לא נוכל להתעלם מכך כי המערער לא סבל מכאבים בעת שהתגייס, למרות הפגם המולד ברגלו הימנית, ולמרות שעסק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית וכי רק לאחר כחודשיים של שירות בתנאי טירונות קרבית, התחיל לסבול מכאבים קשים ונאלץ לעבור מספר ניתוחים לתיקון הליקוי ואף שוחרר מצה"ל שחרור מוקדם. אנו קובעים כי יש קשר של החמרה בין תנאי השירות של המערער לבין הפגימה ברגלו הימנית. אין אנו מקבלים את הערכתו של ד"ר רינות כי שיעור ההחמרה הינו 100%. על סמך כל נסיבות המקרה, המסמכים הרפואיים וחוות הדעת הרפואיות, אנו קובעים כי שיעור ההחמרה הינו 75%. כוון שקיבלנו את הערעור, אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות חוות הדעת הרפואית של ד"ר רינות, בהתאם לקבלה מקורית וכן בתשלום הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של -.2500 ₪. סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום מקבלת הקבלה המקורית של ד"ררינות. על המשיב להעמיד את המערער בפני ועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו. שלא בנוכחות הצדדים, ע"י "מותב קטוע", כמשמעותו בסעיף 17(א) לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992. שירות צבאיצבאדיני ספורט