חובת ניכוי מס על מעביד המשלם משכורת לעובד

זוהי בקשה בהמרצת פתיחה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו הסכום אותו חוייב המבקש לשלם למשיבה במסגרת תיק הוצל"פ ישולם רק בכפוף לחתימת המשיבה על טופס 101 (טופס קבלת עובד). ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. מסיכומי המבקש עולה כי ביום 23.6.99 ניתן פסק דין כנגד המבקש במסגרת תיק עב 350242/96 בבית הדין בבאר-שבע ולפיו חוייב לשלם למשיבה סך של 31,748 ₪ בגין פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר. ביום 22.11.99 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ באשקלון. בסמוך לדחיית בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לביה"ד הארצי לעבודה, פנה המבקש אל ב"כ המשיבה בעל פה וטלפונית בדרישה כי מרשתו - המשיבה תחתום על טופס קבלת עובד (טופס 101), שעל בסיס הנתונים בו נקבע שיעור המס בו תחוייב המשיבה באשר על המבקש לנכות מס מרכיבי פסק הדין. פנייתו של המבקש לא זכתה לכל מענה מצד המשיבה ו/או בא כוחה. משלא השיבה המשיבה לפניות המבקש, העביר המבקש לבא-כוחה טופס 101 על מנת שהמשיבה תמלאו בהתאם ותחזירו למבקש. המשיבה ובא כוחה לא נענו לדרישת המבקש. המבקש נאלץ לשלם למשיבה תשלומים על חשבון החוב שגדל, עקב השתהות המשיבה בחתימתה על הטופס, זאת על מנת שיופסק מירוץ תשלומי הריבית והפרשי ההצמדה. ביום 9.4.00 פנה המבקש לראש ההוצל"פ בדרישה שהמשיבה תוזמן לדיון ובמסגרתו תחתום על הטופס. בהחלטה מיום 4.6.00 הורה ראש ההוצל"פ למבקש כי עליו לפנות בעניין זה לבית הדין. במקביל ובסמוך למועד ההחלטה מיום 4.6.00 חזר המבקש ופנה אל ב"כ המשיבה על מנת שזו תחתום על הטופס, וזאת בשלב בו קרן החוב כשהיא נושאת ריבית והפרשי הצמדה סולק, וכל שנותר לתשלום הוא פיצויי ההלנה. ב"כ המשיבה הודיע לבסוף כי מרשתו מסרבת לחתום על הטופס באשר אין היא חייבת לעשות כן. טענת המשיבה בתגובתה לבקשה לעיכוב הליכים שהגיש המבקש היתה, כי מערכת יחסי עובד-מעביד בין הצדדים נסתיימה עת פיטר המבקש את המשיבה ומכאן שאין המבקש רשאי לדרוש מהמשיבה למלא הטופס משעה שאין היא עוד עובדת אצלו. המשיבה לא הגישה כל תגובה לבקשה, ואף לא בקשה לחקור את המבקש על תצהירו. מכאן שהעובדות שהועלו על ידי המבקש לא נסתרו. מציין המבקש בסיכומיו כי הסכומים אותם חוייב לשלם הם בגדר הכנסת עבודה לגביהם חלה הוראת סעיף 164 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") המחייבת ניכוי מס במקור. המונח "הכנסת עבודה" כמשמעו בסעיף (2) לפקודה פורש בפסיקה באופן רחב ובמסגרת סעיף 164 חלה חובת ניכוי במקור גם על תשלום פיצויים עקב פרישה או מוות. עוד מציין המבקש כי אין הוא רשאי על פי דין לנכות מהמשיבה מס לפי שיעורי המס הקבועים בסעיף 2 (2) לפקודה כל עוד המשיבה לא הצהירה במסגרת טופס 101 כי הסכום אותו המבקש עתיד לשלם לה, ולנכות ממנו מס, הינו בגדר הכנסתה היחידה, או לחילופין אם הציגה בפני המשלם - המבקש אישור משלטונות המס הקובע את שיעור המס אותו יש לנכות מהתשלום למשיבה. למעט פיצויי פיטורין ופיצוי הלנת שכר יתר רכיבי התביעה; שכר-עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורין ופיצויי הלנה מעבר לפיצויי הפיטורים המוזכרים הם בגדר "הכנסת עבודה", החייבים בניכוי מס במקור, מכח סעיף 164 לפקודה. זאת ועוד, בתיקון מס' 66 לפקודה. הוסף סעיף 32 א' האוסר על נישום לנכות הוצאות או להקטין מקדמות בשל תשלומים שחלה לגביהם חובת ניכוי במקור, אלא אם הגיש דו"חות כדין לעניין ניכוי במקור מתשלומים ששילם. לו היה המבקש נמנע מניכוי מס במקור מהתשלומים נשוא הבקשה, היה המבקש מסתכן בכך שהסכומים ששולמו למשיבה לא היו מותרים לו לניכוי כהוצאה מהכנסותיו. בנוסף, אי ניכוי במקור משכר עבודה (במובנו הרחב) טומן בחובו סנקציה אזרחית של אי הכרה בהוצאה, והוא גם בגדר עבירה פלילית שעונשה בצידה לפי סעיף 218 לפקודה, הקובע סנקציה עונשית על מי שחלה עליו חובת ניכוי במקור ולא ניכה את המס לפי הוראת סעיפים 161, 164, 170 לפקודה. לאור כל האמור ביקש המבקש לקבוע כי עליו לשלם למשיבה את הסכומים על פי פסק הדין שניתן נגדו בכפוף לחתימת המשיבה על טופס 101. לאור סרובה של המשיבה על הטופס האמור ביקש כי יקבע שהסכומים על פי פסק הדין החל מהמועד בו נתבקשה המשיבה לחתום על הטופס, ישאו ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית במקום פיצויי הלנה וזאת עד למועד בו תחתום המשיבה על הטופס האמור. ב"כ המשיבה בסיכומיו מפרט את העובדות כפי שעולות מתצהירו של המבקש ושאינן שנויות במחלוקת. מוסיף ב"כ המשיבה כי בקשת המבקש אינה מגלה כל עילה ומן הדין למחקה או לדחותה על הסף, על פי תקנה 44 לתקנות ביה"ד לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. לדבריו, המבקש אינו מפרט בבקשתו עובדות שיש בהן כדי לבסס את זכותו לדרוש מן המשיבה לחתום על טופס 101. אף אם יקבע כי כל העובדות שנכללו בבקשה אכן הוכחו הרי שאין בעובדות אלו כדי לזכות את המבקש בסעד ההצהרתי לו הוא עותר. טופס 101 הינו "כרטיס עובד" שהפרטים בו מאפשרים למעביד לנכות ממשכורתו של העובד תשלום למס הכנסה ומס מעסיקים החלים עליו על פי דין. תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורות ומשכר עבודה ותשלום מעסיקים) התשנ"ג - 1993 (להלן: "התקנות") חלות על מעביד ועובד המוגדרים בתקנה 1 ולפיכך חלות התקנות שעה שמתקיימים יחסי עובד-מעביד. מכאן, חובת ניכוי מס על פי תקנה 3 (א) לתקנות חלה על מעביד המשלם לעובדו משכורת כל עוד מתקיימים יחסי עובד-מעביד. בענייננו משפוטרה המשיבה מעבודתה אצל המבקש, נותקו יחסי עובד-מעביד. השאלה הנשאלת לדעתו היא, האם הסכומים אותם חייב המבקש בתשלום הינם בגדר "שכר עבודה" כהגדרתם בתקנות. לדעת ב"כ המשיבה החוב שעל המבקש לשלם למשיבה איננו נובע מזכותה של המשיבה לקבל ממנו משכורת בגין עבודתה השוטפת אצלו אלא מכח החיוב בפסק הדין. ב"כ המשיבה טוען כי החיוב החדש כנגד המבקש איננו נובע עוד מכח יחסי עובד מעביד שהרי יחסים אלה אינם קיימים עוד, מכאן שאין יכול המבקש לדרוש מן המשיבה לחתום על טופס 101. פרשנות ב"כ המשיב לתקנות דנן היא כי אלו מתייחסות למעביד המשלם לעובד משכורת ולא למעביד המשלם לעובד חייב מכח פסק דין, המבוסס על יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין הצדדים בעבר. כלל התשלומים בהם חייב המבקש הינם בגדר הוצאה מוכרת עבורו, ולמבקש לא ייגרם כל נזק אם יציג את התשלום בגדר תשלום על פי פסק דין. לאור האמור לעיל ביקש לדחות הבקשה. פסק הדין: משניתן פסק דין, בית הדין סיים את מלאכתו ואין הוא רשאי ליתן הבהרות או פירושים לפסק-דינו. בית הדין מוסמך לתקן טעות בפסק הדין מכח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, או ליתן הבהרה לפסק דינו על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 ותקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979. ראה לענין זה ספרו של י. לובוצקי "סדר הדין בבית הדין לעבודה" בע"מ 209. במקרה דנן לא הועברה לבית הדין פנייה של ראש ההוצאה לפועל. על הבקשה שהוגשה לראש ההוצאה לפועל נרשם: "...עם כל הצער שבדבר יפעל עו"ד עוג'ר החייב על פי הוראות חוק ההוצל"פ..." (הוגשה במצורף להמרצת הפתיחה). המבקש לא פעל בהתאם לכך. באשר לסמכות מכח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד, הרי היא מוגבלת. לא כל טעות בפסק הדין היא טעות הניתנת לתיקון אלא הכוונה ל: "...דבר אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט. ראה ע"א 576/81 בן שמעון נגד ברדה ואח' פד"י לט (2) עמ' 589). בענייננו אין המדובר בתיקון טעות מסוג זה. אף שב"כ הצדדים לא התייחסו לשאלת סמכותו של בית הדין, בית הדין מוסמך להעלות טענה זו מיוזמתו. לאור האמור לעיל דין הבקשה להדחות בשל חוסר סמכות של ביה"ד לדון בה. לגופו של ענין יש להעיר כי אין גם בסיס חוקי לטענות המבקש: בפקודת מס הכנסה או בתקנות אין מוטלת כל חובה על מי שאינו עובד לחתום על טופס 101. אין כל מניעה בהעדר הטופס, לנכות מס במקור, בשיעור המקסימלי הקבוע בפקודה, בהעדר אישורים אחרים או טופס 101. נוסף על כך, פסק הדין ברור, אין בו כל התניה, ואין הוא טעון כל הבהרה. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום כ"ה בכסלו, תשס"ב (10 בדצמבר 2001) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 10/12/01. נ. ציבור נ. ציבור רות בהט - ס. שופט ראשי משכורתניכוי מסמיסים