מחיקת כתב ההגנה בשל אי גילוי מסמכים

פסק דין זה לא יהיה שלם בלא שאסקור, בקצרה, את הדרך בה נותב הדיון ע"י התובע; תביעה לתשלום כ-.283,000 ₪ (בעת הגשתה) שעיקרה טענות גזל, הונאה ותרמית במהלך שיווק תוצרת חקלאית של התובע באמצעות הנתבעים. כתב התביעה המקורי הוגש ב-19/07/99, כנגד הנתבעים 1-3 בלבד. כתב התביעה לוּוָה בבקשת עיקולים שונים שתוקנו בהסכמה בהחלטות מ-05/08/99 ו- 11/08/99 (בש"א 6849/99, בש"א 7118/99). הדיון בבקשות הללו הסתיים בהודעה מ-20/12/99 לפיה אין צורך בהמשך הדיון הואיל "והצדדים מנהלים ביניהם מו"מ לצרכי פשרה" (!) בראשית הדרך ועוד בטרם הוגש כתב הגנה כבר עתר התובע לצוות על גילוי מסמכים, (בש"א 8865/99) ולאחר זאת הוסיף וביקש להורות למי שכלל איננו צד להליך שיגיש אף הוא תצהיר גילוי מסמכים בקשה שנדחתה בהחלטה מ-21/10/99 ושוב בהחלטה מ-16/11/99 (בש"א 9488/99, בש"א 9854/99). כתב הגנה הוגש ב-21/10/99 והתובע הגיב בכתב תשובה. ב-18/11/99 הגישו נתבעים 1-3 תצהיר גילוי מסמכים מפורט וב-17/01/2000 הגיש התובע עתירה לעיון במסמכים (בש"א 1418/00). כבר בהחלטתי בבקשה זו הבעתי צערי על שהצדדים "אינם משכילים לבוא לכלל הבנה ומעדיפים לכלות מרצם וזמנם היקר בפניות לבית המשפט ...". בתאריך 05/09/2000, שנה תמימה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, הוגשה בקשת התובע לתיקון כתב התביעה (בש"א 7343/00) ולאחר ימים ספורים, ב-13/09/2000, הוגשה בקשה נוספת למחיקת כתב ההגנה בשל אי גילוי מסמכים (בש"א 7538/00). החלטתי בשתי הבקשות ניתנה ב-23/10/2000, ושוב חזרתי והבעתי תמיהתי על שהצדדים אינם מוצאים דרך להסדיר ביניהם נושאים טכניים מובהקים ומעדיפים לנצל זמנו המוגבל של בית המשפט לדיון בבקשות שונות ובכך מעכבים את הכניסה לעיצומו של ההליך. לאחר זאת הוגש כתב תביעה מתוקן כאשר הוא כולל כנתבעת נוספת את נתבעת מס' 4 וסכום התביעה עלה לכ-.527,000 ₪. כתבי הגנה (כתב הגנה מתוקן של נתבעים 1-3 וכתב הגנה של נתבעת 4) הוגשו במהלך ינואר 2001. נראה ש"תמיהותי" דלעיל לא זכו לאוזן קשבת: ב-04/05/01 שוב הוגשה בקשה (בש"א 3807/01) לחייב את הנתבעת 4 לגלות מסמכים; ב-31/08/01 הוגשה בקשה נוספת (בש"א 6518/01) להורות לנתבעת 4 לגלות מסמכים ספציפיים. ב-07/10/01 הגיבה הנתבעת 4 לדרישה וב-15/10/01 ניתנה החלטתי שבה דחיתי את הבקשה וחזרתי והבעתי את עמדתי בעניין הקדשת זמן רב מדי להליכים המקדמיים. ביני לביני ב-17/05/01 הגישה הנתבעת 4 בקשה "למחוק או לדחות על הסף" את התביעה כנגדה (בש"א 4122/01). זו נדחתה בהחלטתי מ-18/07/01. בקד"מ אשר התקיים ב-02/07/01 הודיעה ב"כ המלומדת של התובע שבכפוף לנושא גילוי המסמכים של נתבעת 4 הסתיימו ההליכים המקדמיים. בהסכמת הצדדים הוחלט על מינוי מומחה רו"ח לבחינת המסמכים השונים (מדובר בכמות גדולה ביותר של מסמכים). בית המשפט הטיל על הצדדים לנסח את כתב הסמכת המומחה ולהציע מועמדים לתפקיד. משלא חלה כל התקדמות במשך חודשים ארוכים נשלחה הודעה עפ"י תקנה 156 של תקנות סדר הדין האזרחי (מחיקה מחוסר מעש). נראה שהודעה זו הביאה לזירוז הצדדים ולפיכך הוגשה טיוטה - ובקד"מ אשר התקיים ב-01/01/02 ניתנה החלטה - ביחס לנוסח כתב הסמכות של הבורר; משלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר אישיות המומחה, מינה בית המשפט בהחלטה מ-20/01/02 את רו"ח מר ישראל גדכט. מספר קדמי משפט אשר נקבעו במהלך החודשים שלאחר מכן, נדחו מסיבות שונות, ובין היתר עיכובים בדיונים בפני המומחה. אם סברנו שתמו הבקשות המקדמיות - הנה חזר התובע והגיש ב-08/10/02 בקשה נוספת ושוב לגילוי "מסמכים ספציפיים". ב-03/11/02 לאחר קבלת תשובת הנתבעים חזר התובע וביקש לקבוע מועד דחוף לדיון בבקשה לגילוי מסמכים ובמהלך אותו דיון לאפשר לו לחקור את הנתבע 2 על תצהירו התומך בתגובת הנתבעים. הבקשות נדחו בהחלטתי מ-08/11/02. התובע ביקש לערער על החלטה זו ובקשתו נדחתה על ידי כב' בית המשפט המחוזי בהחלטה מ-14/02/03 (בר"ע 4383/02). חוות דעת המומחה בוששה לבוא וב-05/01/04 הגיש התובע בקשה לזמן את המומחה לישיבת קדם המשפט הקבועה למחרת היום - 06/01/04. מובן שלא ניתן היה להיענות לבקשה זו בשל האיחור בהגשתה. בקד"מ שהתקיים ב-06/01/04 העלו באי כח הצדדים השגותיהם בדבר אופן התנהלות המומחה שהתבקש להגיב לטענות הללו ובעקבות זאת הוגש סוף סוף ב-15/02/04 דו"ח המומחה. סברתי כי בכך התקדמו הצדדים צעד נכבד לקראת קידום ההליך; שוב הסתבר כי שגיתי. שכן ב-01/03/04 הוגשה בקשה לדחות את מועד קדם המשפט הקבוע למחרת היום, הבקשה נדחתה ובקדם המשפט שהתקיים ב-02/03/04 איפשר בית המשפט לצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה בתוך 10 ימים. המומחה נדרש להשיב לשאלות תוך 20 יום מקבלת השאלות. בד בבד עם החלטה זו הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירי עדות מטעמם. על התובע הוטל להגיש את תצהירי העדות מטעמו עד 15/05/04, על הנתבעים 1-3 עד 30/06/04 ועל נתבעת 4 עד 31/08/04. כמו כן נקבע מועד לשמיעת הראיות ב-14/09/04. ב-02/05/04 שוב הוגשה בקשת התובע להורות לנתבעים 1-3 "להודיע לבית המשפט באמצעות תצהיר האם מסמכים שהתבקשו על ידי התובע במסגרת בקשתו מ-08/10/02 היו בידי מי מהנתבעים 1-3 ובמידה וכן, מתי ומדוע הושמדו על ידי הנתבעים 1-3". ימים ספורים לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת מטעם התובע, זאת הפעם להאריך את המועד להגשת תצהירי עדות "באופן שאלו יוגשו תוך 60 יום ממועד מתן תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי הצדדים". בהחלטתי מ-11/05/04 קבעתי שאין בהמתנה לתשובות לשאלות ההבהרה משום עילה לדחיית מועד הגשת תצהירי העדות; לפנים משורת הדין הארכתי את המועד להגשת תצהירי עדות התובע עד ל-23/05/04. ב-13/06/04 הגיבו הנתבעים 1-3 לבקשה בעניין גילוי המסמכים וימים ספורים לאחר מכן, ב-21/06/04 הוגשה בקשתם לדחות את התביעה על הסף, שכן עד אותו מועד ואף שחלף כחודש ימים ממועד הארכה שניתנה לתובע לא הוגשו תצהירי העדות של התובע. בינתיים שב התובע ופנה לערכאת הערעור בבקשה להתיר לו לערער על החלטתי שלא להאריך את המועד להגשת תצהירי העדות עד לאחר קבלת תשובות המומחה ושוב נדחתה בקשתו, בהחלטה מ-19/07/01 (בר"ע 312/04). ועדיין לא הוגשו תצהירי העדות של התובע ומטבע הדברים גם לא תצהירי העדות מטעם שאר בעלי הדין (שהרי אלו נדרשו להגיש את תצהירי העדות שלהם לאחר קבלת תצהירי התובע). ב-13/09/04 - יום אחד לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות הוגשה בקשת התובע לדחות את מועד הדיון מן הטעם שעדיין לא ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת הנתבעים למחוק את התביעה בשל אי הגשת תצהירי העדות שלו ועל כן "מתייתר הצורך בקיום דיון הוכחות" ! הבקשה לא נענתה וב-14/09/04 התייצבו ב"כ הצדדים בלא שיש בפני בית המשפט תצהירי העדות או ראיות אחרות (התובע עצמו אף הוא לא התייצב !). ב"כ המלומדים של הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה, הם הצביעו על כך שהתובע ניסה לכפות על בית המשפט את דרך הדיון הרצויה לו משיקוליו שלו, תוך שהוא חוזר ומנסה להעמיד את בית המשפט בפני עובדה. סבור אני כי הצדק, במקרה זה - ואף שבית המשפט איננו שש לדחות תביעה קודם ששמע את מלוא הראיות ואת טענות הצדדים לעיצומן - עם הנתבעים . לא הייתי מאריך בתיאור שלבי ההליך עד כה אלמלא סבור אני שהתובע הוא שהביא על עצמו מצב דברים זה משלא קיים הוראות בית המשפט וניסה פעם אחר פעם - לכפות את רצונו על בית המשפט תוך התעלמות מהחלטות נשנות של בית המשפט. כך נוצר מצב שבו כיום, 5 שנים לאחר שהוגשה התביעה ואף שהתיק תפח ועבה, לא ניתן היה לבוא אל הדיון לעיצומו. אין אני מזלזל כלל ועיקר בחשיבותם של הליכים מקדמיים. ההיפך הוא הנכון, סבור אני שאם נעשה בהם שימוש נכון ומושכל הרי הם כלים מצויינים לקידום ולייעול הדיון המשפטי, ואולם לא ייתכן שאותם הליכים מקדמיים יהפכו לעיקר על חשבון ההליך העיקרי וזה נשכח בלהט ההתנצחות בעניינים צדדיים. תקנה 168(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי מורה שאי הגשת תצהירי עדות שוללת את הזכות להעיד או להוכיח את העובדות שיש להוכיחן באמצעות אותם תצהירים. בהעדר תצהירי העדות לא הוכיח התובע את תביעתו. מטעמים אלו התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים 1-3 (יחד) וכן לנתבעת 4 הוצאות משפט בסך -.10,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחד. העיקולים אשר הוטלו במסגרת בש"א 6849/99 בטלים. ניתן היום ט' בכסלו תשס"ה (22 בנובמבר 2004), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 22/11/04 . רפי שטראוס, שופט מסמכיםמחיקת כתב הגנהכתב הגנהגילוי מסמכים