הסכם תיווך לרכישת ביטוח חייים

1. ביום 28.2.07 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם לפיו הסמיכה הנתבעת את התובע לשמש מתווך לרכישת תכניות ביטוח חיים וביטוח אלמנטרי שלה עבור לקוחותיו. בתמורה, התחיבה הנתבעת לשלם לתובע עמלות בשיעורים ובמועדים שנקבעו בהסכם. בס' 1 להסכם נקבע כי : "תקופת ההסכם הינה החל מיום 1/2/07 חתימת הסכם זה ועד 31/12/07. ההסכם וארך אוטומטית לתקופות בנות שנה אחת אלא אם הודיע בכתב אחד הצדדים לצד השני על אי רצונו בהארכת ההסכם". ס' 3 להסכם קובע כי :"החברה או הסוכן יהיו רשאים להפסיק הסכם זה בהודעה חד צדדית מוקדמת ובכתב 90 יום מראש ללא פגיעה בתנאים הישומיים בהסכם זה." 2. ביום 1/8/07 שלחה הנתבעת לסוכניה, לרבות התובע, את המכתב הבא: "סוכן יקר, הנדון:שינוי הסכם עמלות ביטוח משכנתא שלום רב, לאור התחרות הגוברת בענף המשכנתאות והצטרפות מתחרים חדשים לענף, החלטנו בהכשרה ביטוח לבצע שדרוג לתעריף בטוחי המשכנתא (במבנה וחיים) , בימים הקרובים נצא בתעריף אטרקטיבי ומוזל ללקוח. אנו סמוכים ובטוחים כי צעד זה יגדיל את מכירותיכם אלא שנאלץ בעקבותיו לשנות את עמלותיכם, באופן דומה. בימים הקרובים נוציא הסכמים חדשים. אנו מאחלים בהצלחה רבה לכולנו" (להלן "המכתב") במרוצת החודשים באו הצדדים בדבר בנושא שינוי אופן פעילותו של התובע, אולם הסכם חדש לא נחתם. ביום 1/11/07 הודיעה הנתבעת לתובע על הפסקת עבודתו. לבקשתו הוארך המועד ב - 15 ימים נוספים. 3. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת בסכום של 1,392,097 ₪ בגין העילות כדלקמן: א. פיצוי בסך 1,127,073 בגין אי מתן הודעה מוקדמת של 90 ימים בטרם הפסקת העבודה, כמתחייב מההסכם. ב.שחרור כספי עמלות בסך 265,024 ₪ שהוחזקו אצל הנתבעת. הצדדים הסכימו למתן פסק דין חלקי בגין העילה השניה- והעמלות שולמו לתובע. 4. טענות התובע: התובע טוען כי לא קיבל הודעה מוקדמת להפסקת עבודתו כמתחייב מס' 3 להסכם ולפיכך הינו זכאי לעמלה המשקפת שלושה חודשי עבודה. לטענתו למרות שביקש מספר פעמים את הפרטים אליהם התייחס המכתב, לא זכה לקבלם. לגרסתו, הוגיעה לו נציגת הנתבעת כי יקבל את ההסכם בקרוב וכי בשום שלב לא הודיעה כי קיימת אפשרות להפסקת העבודה. ביום 1/11/07 קיבל הודעה על הפסקת העבודה לאלתר. בעקבות בקשתו ניתן היתר חריג להמשך העבודה עד 15/11/07. 5. עוד טוען התובע כי במהלך הפגישות עם נציגי הנתבעת נטעו בו הכל תקוות להמשך העבודה, וכי הפגישות כולן הסתימו באוירה חיובית הצופה פני עתיד. לשיטתו אין לראות במכתב מיום 1/8/07 הודעה מוקדמת בכלל, ואין הוא עונה לדרישות ס' 3 להסכם בפרט. התובע מסתמך על לשונו של המכתב, שאיננון נוקט במילים "ביטול" או "הפסקה" אלא "שנוי" והבטחה להוצאת הסכמים חדשים. 6. לטענתו מיועדת ההודעה המוקדמת להגן על שני הצדדים ומטרתה ליתן לסוכן שהות להתקשר עם חברת ביטוח חלופית שתמלא מקומה של היוצאת. זאת ועוד, לגרסתו העסיק עובדים רבים שעיקר עבודתם, כמו גם עבודת המשרד כולו מומנה מתזרים המזומנים שהפיק בפעילות ביטוח המשכנתא. הפסקת ההסכם באופן חד צדדי גרמה להפסקת הפעילות בתחום הנ"ל לחלוטין, וגדעה את עיקר הכנסתו. 7. באשר לשיעור הפיצוי טוען התובע כי הכנסותיו נחלקות לשניים: עמלת מכירה חד פעמית בשיעור ממוצע של 90% מסך הפרמיה בגין פוליסות חדשות שמכר ללקוחותיו עבור הנתבעת ועמלה שוטפת לאורך כל חיי הפוליסה, החל מהחודש ה 13 בשיעור ממוצע של 10% מגובה הפרמיה (ס' 46 לסיכומיו). לצורך חישוב סכום התביעה ניטרל התובע את הביטולים וקבע כי אורך חיים ממוצע לפוליסה יעמוד על 6 שנים. היקף המכירות בתאריכים 1/8/07- 15/11/07 עמד על סכום של 975,821 ₪, דהיינו ממוצע של 278,806 ₪ לחודש. לשיטתו, בגין היקף מכירות זה היה זכאי לעמלה חודשית ממוצעת של 390,328 ₪ ובסה"כ ל90 ימים-1,170,984 בצירוף מע"מ. 8. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי המכתב היווה את ההודעה הנדרשת להפסקת ההתקשרות. לגרסתה נפגשה עם התובע באפריל 2007 והודיעה לו על אי שביעות רצונה מדרך פעולתו: ביטולי פוליסות בשיעור של 35% והעברה מחברה לחברה המזכה בעמלה והנחשדת להיות פיקטיבית. זאת ועוד, לטענתה ניהלה עם סוכניה מו"מ, וכך גם עם התובע, אך לא הגיעה עימו לעמק השווה לגבי שיעור עמלותיו. 9. לשיטתה של הנתבעת קיבל התובע את שלושת החודשים הנדרשים להתארגנות ביודעו כי יתכן ולא ייקשר הסכם חדש בין הצדדים, כפי שאכן אירע. "הלשון האופטימית" בה נקט המכתב איננה שוללת את תוכנו החד משמעי. הנתבעת מכחישה כל הודעה או הבטחה שניתנה לתובע להמשך ההתקשרות וטוענת כי אם נתנה לו הגב' דגנית המפקחת הבטחה כזו, לא הייתה מוסמכת לתתה. 10. לטענת הנתבעת, לכל הסוכנים שעבדו רק בתחום המשכנתאות, כפי שעבד התובע, הוצע לשלב שיווק של פוליסות מתחומים נוספים,במטרה לשפר את הרווחיות של הנתבעת, כתנאי לחידוש ההתקשרות לאחר סיומה הקרב. מכיוון שכך, לא המשיכו מרבית הסוכנים הללו את הקשר עם הנתבבעת מאחר והתנאים החדשים לא התאימו להם (ס' 27 לסיכומי הנתבעת). לטענתה הודה התובע בהודאת בעל דין כי ידע שהמשך ההתקשרות תלויה בחתימת הסכם חדש, קרי, ההסכם הישן ותנאיו אינם עוד בתוקף ולא ישארו בתוקפם להתקשרות בשנה הבאה. 11. הנתבעת אף חולקת על סכום התביעה וחישובי התובע וטוענת כי תפוקתו החודשית הממוצעת בכל תקופת ההסכם עמדה על 135,973 ₪ בלבד וכי ממוצע ביטולי הפוליסות החדשות שהוצאו בתיווך התובע עמד על 35%, שלא נלקחו על ידו בחישוביו. עוד טענה כי דרישת התובע מתעלמת מההוצאות שלא הוציא במשך 90 הימים, דהיינו- הוצאות משרד. בנוסף העלתה טענת קיזוז לסכום של 4,616 ₪. 12. דיון הגדירה הנתבעת בסיכומיה כדלקמן: "לאור העובדה שהנתבעת השיבה לתובע את יתרת הכספים נשוא כרית הבטחון, המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים נוגעת לזכאותו הנטענת של התובע לקבלת פיצוי בגין אי הודעה מוקדמת של 90 יום בטרם הפסקת עבודה." 13. אינני מקבלת את הטענה כי המכתב מיום 1.8.07 מהווה הודעה מוקדמת. לשונו איננה מדברת על הפסקת העבודה אלא על המשכה, בתנאים שונים, כפי שיגיעו אליהם הצדדים. העיד מר מירון מטעמה של הנתבעת (עמ' 28 לפרו') כי "מבחינתינו המכתב שנאמר בו: אנו נאלץ לשנות בעקבותיו את העמלות לסוכני הביטוח - אינו משתמע לשתי פנים. הסוכנים גם קיבלו מייד הסכמים...אנחנו העברנו את המהלך הזה בכל החברה בקרב כ-200 סוכני ביטוח והללו החליטו להמשיך לעבוד איתנו או לא." עדותו מלמדת דווקא על היפוכם של הדברים ועל מקרים אחרים בהם הוארכה ההתקשרות, חרף המכתב. 14. גם עדותו של התובע מלמדת על הערפל ששרר בקשר להמשך יחסיו עם הנתבעת. מחד גיסא קיבל את מכתבה והמתין לבאות, מאידך גיסא לא התקבל הסכם חדש המפרט את עמלותיו החדשות: "הבנתי שההסכם משתנה. הבנתי שיהיה שינוי בעמלות. יכול להיות שינוי בסעיף בהסכם, לא היה לי מושג איך זה עובד." 15. חובת מתן ההודעה המוקדמת באה על מנת להעמיד את העובד על הצורך בחיפוש אחר מקום עבודה אחר וליתן לו שהות להתארגן לצורך כך. החובה החוקית, החלה ביחסי עובד ומעביד עפ"י חוק, מצאה ביטויה גם בהסכמה בין הצדדים, וככזו, יש לפרשה על פי הקריטרויונים שנקבעו, גם אם אין בין הצדדים שלפני יחסים כאלו: "גם אם הייתה למר טלמור ידיעה כללית כי בכוונת העירייה להביא להתקשרות עמו לידי סיום במועד כלשהו בעתיד, אין בכך כדי לשחרר את העירייה מחובתה לתין למר טלמור הודעה ברורה על מועד סיום ההתקשרות. במתן הודעה כללית על כוונה לסיום ההתקשרות אין מעביד יוצא ידי חובת מתן הודעה מוקדמת, כמתחייב מהוראות חוק הודעה מוקדמת. על פי סעיפים 2 (ג) ו-3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001, על העירייה היה לתת למר טלמור הודעה מוקדמת בכתב בת חודש ימים. זאת ועוד. גם על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים היה על הערייה לתת למר טלמור הודעה בת חודש ימים לביטול ההסכם". (עע000560/06 עריית גבעתיים נ' גדעון טלמור וערעור שכנגד, ). משכך, הנני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בחובתה על פי סעיף 3 להסכם. 16. הצדדים התייחסו לפגישותיו של התובע עם הגב' דגנית, שהייתה הממונה הישירה שלו, אם כי לא הייתה בעלת סמכות לקבוע את תנאי עמלותיו והמשך ההתקשרות עימו. לטענת התובע הבטיחה לו דגנית כי ההסכמים החדשים יישלחו אליו בעוד שהנתבעת מכחישה האמור לעיל. בין כך ובין כך, הסכמים חדשים לא נשלחו, תנאים חדשים, אם הוצעו, לא התקבלו ע"י התובע, אך במכתב לא מצאתי, כאמור "הודעה מוקדמת" כנדרש. 17. טוענת הנתבעת כי "למצער- הוכח כי תקופת ההסכם מסתיימת ב31.12.07 והתובע אינו זכאי לפיצוי מעבר לכך". ביום 1.11.07, משהפסיקה הנתבעת את ההתקשרות , ביקש ממנה התובע להמשיך אותה ל-15 ימים נוספים. לא נטען, ואף אין ראיות כי ההארכה שבאה, לגרסת הנתבעת "לפנים משורת הדין", היוותה ויתור של התובע על טענותיו לגבי ההודעה המוקדמת, ולפיכך אינני נדרשת לכך. אלא שלשיטתה, יש להיזקק לס' 1 להסכם, המורה על הארכה אוטומטית של ההסכם אלא אם הודיעו הצדדים בכתב על אי רצונם בהארכתו. כפי שקבעתי, המכתב מיום 1.8.07 איננו מלמד באופן חד משמעי על הפסקת עבודה, ולכן אין ללמוד ממנו גם לעניין ס' 1 להסכם. זאת ועוד, הסעיף איננו נוקב במועד בו על הצדדים להודיע על אי החידוש. מכלל זאת ניתן ללמוד כי 90 הימים עליהם הסכימו לגבי מתן ההודעה המוקדמת, יפים גם לעניין אי החידוש. משניתנה ההוראה על ההפסקה ביום 15.111.07, אין לראות במועד נתינתה זמן סביר המקנה לנתבעת את הזכות לאי חידוש ההסכם. 18. באשר לשיעורו של הפיצוי- התובע צירף את שיעורי הפוליסות שתיווך בהן בשלושת החודשים האחרונים, בהם עשה מאמץ והגביר את תפוקותיו. לטענתו, יש לגזור את הפיצוי בגין ההודעה המוקדמת מסכומי פוליסות אלו. תדפיס הפוליסות המלא וסיכום התפוקה של התובע מלמד על תפוקה חודשית ממוצעת של 135,973 ₪ בלבד. אינני סבורה כי יש ללמוד על העמלות משלושת החודשים האחרונים, שכן לא הסכימו הצדדים לכך. הנני קובעת כי העמלות תיגזרנה מהממוצע השנתי כאמור ברישא לס' זה, וכפי שטענה הנתבעת. 19. אינני מקבלת את טענות הנתבעת כי יש להתחשב גם בהוצאותיו של התובע שנחסכו לה במהלך 90 הימים ו/או כי יש להזקק לשיעורי העמלות החדשים לעיניין שיעורן. אם לא נערך הסכם חדש, ולא נקבעו שיעורי העמלות המופחתות, מדוע יש להחילן על התובע? זאת ועוד- חובת התשלום בגין ההודעה המוקדמת איננה מתנה את התשלום בהפסקת פעילות. אם כך, מדוע יש להפחית את ההוצאות הנחסכות משיעור הפיצוי? משכך, יש לגזור את הפיצוי מהסכום הממוצע דלעיל, ללא הפחתות. 20. בס' 40 לסיכומיו ערך התובע את התחשיב: לטענתו עמד הפיצוי, עפ"י ההסכם על עמלה בשיעור של 90% מסך הפרמיות החדשות ובנוסף עמלה שוטפת של 10% למשך שש שנים. עמדתה של הנתבעת לתחשיב זה הינה כי לנוכח שיעור הביטולים הגבוה של הפוליסות שהועברו בתיווכו של התובע לנתבעת, אין התובע יכול להעריך את עמלתו. הואיל וכבר חלפו מס' שנים מאז הפסקת ההתקשרות, מצויים היום בידי הנתבעת נתונים מדוייקים יותר על היקף הביטולים. בהעדר ראיות לסתור, אורה לתובע להגיש פסיקתא המבוססת על ממוצע ביטולים של 10%. לעניין זה הנתבעת רשאית להגיש את רשימתה תוך 21 יום מקבלת פסק הדין. לאחר מכן תוגש פסיקתא לחתימה. 21. בנוסף לפיצוי האמור תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע וכן בש"ט עו"ד בשיעור של 20,000 ₪. ניתן היום, ט"ו סיון תשע"א, 17 יוני 2011, בהעדר הצדדים. תיווךהסכם תיווךחוזה