ביטוח מקיף - הכחשת תאונה בתביעת שיבוב

לפניי תביעת תחלוף על סך 6,585 ₪, בגין סכומים ששילמה התובעת למבוטח שלה, בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח, בעקבות תאונה שאירעה בין רכב המבוטח לבין רכב אחר, שלפי טענת התובעת היה מבוטח על ידי הנתבעת. תמצית התביעה התובעת טוענת כי היא הייתה המבטחת של רכב מסוג מאזדה, אשר בוטח אצלה בפוליסת ביטוח מסוג מקיף. התובעת טוענת כי ביום 13.7.07, רכב מסוג הונדה, מספר רישוי 9408906, אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת, נסע באופן מסוכן וחסר זהירות, עקף את רכב המאזדה, אשר ביקש לפנות שמאלה באותה העת, וכתוצאה מכך התנגש רכב ההונדה ברכב התובעת וגרם לו נזקים. נזקי רכב המאזדה, על פי חוות דעת שמאית, מסתכמים בסך של 6,644 ₪. התובעת שילמה למבוטח על פי הפוליסה, סך של 5,994 ₪ בגין הנזק וכן שכ"ט שמאי בסך של 443 ₪. לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 148 ₪, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 6,585 ₪. לכתב התביעה צורפו רשימת הפוליסה, תמונות הרכב המבוטח, חוות דעת שמאית, דו"ח תשלומים וטופס הודעה על המקרה. תמצית ההגנה הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן הרכב שבוטח על ידה מעולם לא היה מעורב בתאונה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הממצאים שבחוות הדעת השמאית ואת הקשר הסיבתי העובדתי שבין התאונה הנטענת לבין הנזקים הנטענים. דיון במסגרת פרשת הראיות, שמעתי את עדותו של מר איתי מזרחי, נהג רכב המאזדה, אשר בוטח על ידי התובעת וכן את עדותו של חברו, מר דניאל פילצ'ים, אשר היה עד לתאונה. כמו כן, שמעתי את עדותו של מר בוריס דזנשווילי, שהינו אביו של בעל רכב ההונדה, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת. באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם לפני בע"פ. השאלה הראשונה שעליי להכריע בה, הינה האם הוכח לפניי כי רכב ההונדה היה מעורב כלל בתאונה הנטענת. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה שלילית בעניין זה. הראייה היחידה שהובאה על ידי התובעת ואשר קושרת לכאורה את רכב ההונדה לתאונה, הינה עדותם של מזרחי ופילצ'ים. מזרחי העיד לפניי כי לאחר ההתנגשות התרחשה סוג של קטטה. לאחר מכן, ניסה מזרחי וחברו פילצ'ים להתקשר למשטרה. בשלב זה רכב ההונדה, שבו ישבו חמישה אנשים, ברח מהמקום. לאחר מכן הגיעה משטרה. מזרחי ופילצ'ים ביקשו בשלב זה לחפש את הרכב. בסופו של דבר, פילצ'ים הצליח לאתר את הרכב ולזהות אותו. מזרחי העיד כי הוא רשם את מספר הרכב בפלאפון שלו ומסר את זה לחברת הביטוח (ראה חקירתו הראשית של מזרחי). העד פילצ'ים העיד כי הוא המתין בזמנים הרלוונטיים לתאונה למזרחי, שאמור היה לאסוף אותו. לפי עדותו, לאחר שרכב ההונדה ברח מהמקום, הוא נכנס עם השוטרים לניידת והרכב נמצא, יחד עם יושביו. לטענתו, הרכב היה מסוג הונדה ובצבע לבן. כמו כן, העיד כי פילצ'ים כי גם הוא רשם את מספר הרכב בטלפון הנייד שלו, כאשר עמד במרחק של כ-10 מטרים ממנו. מנגד, קיימות ראיות ונימוקים, אשר מטילים ספק בעדותם של עדי התובעת, כמו גם מטילים ספק האם אכן רכב ההונדה אכן היה מעורב בתאונה זו. בראש ובראשונה, אין מחלוקת כי מזרחי מילא רק ביום 29.8.07, כחודש וחצי לאחר התאונה, טופס שכותרתו הודעה על תאונת דרכים. לפי עדותו, במסגרת הטופס מילא הוא בכתב ידו את כל הפרטים הרלוונטיים לתאונה (ראה בעניין זה תשובותיו של העד מזרחי לשאלות בית המשפט, לאחר חקירתו הנגדית). והנה, באופן תמוה, לא ניתן למצוא בטופס האמור את פרטי הרכב המעורב. סעיף ה' לטופס, שכותרתו "פרטי הרכב המעורב – צד ג'" ואשר בו נדרש ממלא הטופס למלא, בין היתר, את מספר הרישוי של הרכב המעורב, כמו גם פרטים נוספים, נותר ריק. כאשר נשאל העד מזרחי מדוע הוא לא מילא חלק זה של הטופס, לא היה בפיו הסבר ממשי, שיניח את דעתי בעניין זה. תשובתו הייתה: "פשוט העברתי את זה טלפונית, את המספר של הרכב, לא היינו בטוחים בהתחלה, התקשרתי לחבר שלי לאמת את זה, אבל אני אישית העברתי את זה. לא היינו בטוחים כי רצינו לאמת את זה אחד מול השני. אני יום למחרת שלחתי כבר את זה, היה לי את המספר והיה לחבר שלי, התקשרו ממשרד עורך דין ושאלו אותנו בעצם אם יש לנו את המספר. מצאתי את המספר אצלי, העברתי להם, בדקתי עם החבר שלי שזה אותו מספר. לא יודע למה לא רשמנו את המספר בהודעה. ברגע שביקשו ממני את זה ממשרד עורך דין, יש גם את השיחות הטל' והכול, אין פה מה להסתיר, נתתי לו את זה כשהוא ביקש ממני, לא רשמתי שזה הונדה, לא צבע, לא כלום". מאחר ואין מחלוקת כי על פי גרסת מזרחי, הוא רשם את מספר הרכב במועד התאונה ולפי גרסתו עשה זאת במכשיר הטלפון הנייד שלו, הרי שלו כך אכן היה, סביר להניח שהיה רושם מזרחי בטופס ההודעה את מספר הרכב. העובדה שלא עשה כן והעובדה שלא היה בפיו הסבר מניח את הדעת מדוע, פוגעת באופן ממשי במשקל הראיתי שיש לייחס לגרסתו שלפיה הוא רשם את מספר הרכב בטלפון הנייד שלו. בנוסף לכך, מזרחי העיד כי הוא לא היה בטוח במספר הרכב בהתחלה ונדרש לאמת את העניין עם פילצ'ים. גם עובדה זו מטילה ספק בנכונות גרסת התובעת בדבר מעורבות רכב ההונדה בתאונה. לא ניתן כל הסבר על ידי העד, מדוע הוא לא היה בטוח בהתחלה כדבריו בכך שמספר הרכב שרשם משקף נכונה את מספר הרכב שהיה מעורב עמו בתאונה. הרי לפי גרסתו הוא רשם את מספר הרכב בעודו עומד מול הרכב. מזרחי העיד כי רשם את המספר בזמן שהייתה המולה. ייתכן מאוד שזה ההסבר מדוע מזרחי לא היה בטוח במספר הרכב, אולם עובדה זו רק מחזקת את המסקנה שלפיה ייתכן ומדובר בטעות הזיהוי. כאן המקום לציין כי בעוד אשר מזרחי העיד כי אימת את מספר הרכב והשווה אותו מול המספר שפילצ'ים רשם במכשיר הטלפון הנייד של האחרון, לפי עדותו של פילצ'ים לא הייתה ממש השוואה כאמור, אלא פילצ'ים פשוט מסר למזרחי את המספר שהוא רשם. עובדה נוספת שעולה מגרסת מזרחי הנה כי מספר הרכב נמסר בע"פ בשיחה טלפונית לעו"ד כלשהו וכי היה זה "יום למחרת", כאשר כוונתו ליום למחרת התאונה. עצם העובדה שמספר הרכב לא נמסר בכתובים ועצם העובדה שהתובעת לא הביאה לעדות את אותו עו"ד או נציג אחר שלה, שיסביר כיצד קיבלה התובעת את מס' הרכב ואשר לכל הפחות יאמת את גרסת מזרחי בעניין זה, מחלישה את גרסת התובעת בדבר מעורבות רכב ההונדה בתאונה. זאת ועוד: מזרחי בעדותו לא פירט מה שמו של אותו עו"ד, שכבר יום אחד בלבד לאחר התאונה, התקשר אל מזרחי לקבלת מס' הרכב. לא פורט את מי ייצג עורך-הדין הנ"ל. כאמור, טופס ההודעה על המקרה, נשלח רק כחודש וחצי לאחר התאונה, כך שקשה להאמין שמדובר בעורך-דין מטעם התובעת שפנה אל מזרחי יום אחד בלבד לאחר התאונה. יותר סביר להניח כי שיחה זו התנהלה זמן רב לאחר התאונה, בעת הכנת כתב התביעה הנוכחי, על ידי באי כוח התובעת, מאשר במועד ובהקשר שאליהם התייחס העד. נימוק נוסף שתומך במסקנה כי לא הוכחה מעורבות ההונדה בתאונה, נוגעת להתנהלות התובעת בכל הנוגע לפנייה למשטרת ישראל, לקבלת פרטים על מידע שמצוי אצלה בקשר למקרה. התובעת ידעה היטב, או לפחות הייתה צריכה לדעת, עוד לפני הגשת התביעה, כי בתיק זה תתעורר שאלה של זיהוי רכב צד ג' ושאלת מעורבות רכב צד ג' בתאונה. עובדה זו עולה מנסיבות העניין שבהן טופס ההודעה לא כלל את פרטי רכב צד ג' והסתמכות התובעת הייתה למעשה אך ורק על הזיכרון של מזרחי ופילצ'ים ובהעדר כל ראייה מעבר לכך למעורבות רכב ההונדה בתאונה ואף בהעדר ראיה למספר הרכב שנרשם על ידם בטלפונים הניידים שלהם, לבד מהזיכרון שלהם. בנסיבות אלה שומה היה על התובעת לפנות אל המשטרה, עוד לפני הגשת התביעה, כדי לקבל פרטים על המקרה, ככל שקיימים בידיה. יש לזכור כי התביעה הוגשה כשנה ושלושה חודשים לאחר המקרה. התובעת לא עשתה כן ולא ניתן הסבר מדוע. והנה, גם לאחר שהוגשה התביעה וחרף הוראה מפורשת של בית המשפט (כב' השופטת ברק-נבו, שדנה בתיק לפניי), בדבר פניית ב"כ התובעת למשטרה לקבלת כל חומר שקשור לאירוע, לא הוגשה ראיה ממשית בדבר מאמצים אמיתיים שעשתה התובעת אם בכלל לקבלת החומר מן המשטרה ומכל מקום לא פעלה התובעת לפי מצוות בית המשפט בעניין זה, כפי שיפורט להלן. בית המשפט הורה כבר ביום 4.5.09, כי ב"כ התובעת יפנה למשטרה בצירוף הפרוטוקול לצורך קבלת פרטים על מידע שמצוי אצל המשטרה בקשר לתאונה וכי אם המשטרה לא יכולה להיענות לבקשה למרות קיומו של חומר בידיה, עליה לפנות אל בית המשפט תוך 30 יום. לא הוצגה כל ראיה לפניית ב"כ התובעת בכתב למשטרה בהתאם להחלטה האמורה. תחת זאת, רק ביום 17.5.10, כשנה לאחר ההחלטה האמורה, הוגשה בקשה לבית המשפט לקבלת צו למשטרה שבמסגרתה נטען בצורה לאקונית ובלתי מפורטת כי "ניסיונות התובעת לאתר את התיק המשטר עלו בתוהו". לאחר קבלת תגובת הנתבעת לבקשה זו, שהוגשה אמנם רק ביום 10.8.10 ובאיחור רב, הורה בית המשפט לתובעת בהחלטתו מיום 11.8.10, להמציא נוסח צו לחתימה. ביום 15.8.10 הוגשה בקשה על ידי התובעת לדחיית דיון ההוכחות בנימוק שטרם ניתנה תגובת הנתבעת לבקשה למתן הצו וזאת כאשר כאמור, התגובה למעשה כבר ניתנה כמה ימים קודם לכן כמו גם החלטת בית המשפט להגשת נוסח צו לחתימה. בהחלטת בית המשפט מיום 16.8.10 נמתחה ביקורת על השתהות התובעת בכל הנוגע לקבלת החומר מהמשטרה ובא כוח הופנה להחלטה מיום 11.8.10, תוך דחיית דיון ההוכחות, בלית ברירה, ליום 14.2.11. חרף זאת, לא הגישה התובעת נוסח צו לחתימה. והנה, בסופו של דבר, על פי טענתו של ב"כ התובעת בדיון הנ"ל שנערך כבר לפני, התקבלה תשובה ממשטרת ישראל שלפיה היה קיים תיק בנושא אולם התיק בוער. לדידי, ההתנהלות הנזכרת לעיל של התובעת, מעידה על חוסר רצון או אדישות שלה, להשגת ראיה משמעותית שהייתה יכולה לשפוך אור על המקרה ואשר בכל מקרה, הייתה צריכה להיות מוגשת על ידה. לפיכך, התנהלות זו פועלת לרעתה ומקימה חזקה שלו הייתה פועלת מלכתחילה תוך זמן סביר וכמתבקש, לקבלת הראיות האמורות, שהיום מסתבר שהיו זמינות בעבר, היו הראיות הללו פועלות כנגדה. בכל הנוגע לראיות שהובאו על ידי הנתבעת, הרי שבעל הרכב, מר אבי דזנשווילי, לא התייצב אמנם לעדות לפניי, אלא רק אביו. יחד עם זאת, הוכח לפניי מצילומי הדרכון של בעל הרכב הנ"ל, אשר בהסכמת הצדדים הוגשו לי לאחר הדיון ואף לאחר סיכומי הצדדים, כי במועד התאונה הלה שהה בחו"ל. אביו, מר בוריס דזנשווילי, שהעיד לפניי, העיד כי הוא למעשה הבעלים האמיתי של הרכב העושה בו שימוש עיקרי וכי הרכב רשום על שם הבן עקב חובות שהוא חב למס הכנסה. דזנשווילי הכחיש מכל וכל את מעורבות הרכב בתאונה, העיד כי הוא עושה שימוש עיקרי ברכב, אם כי קיים מפתח נוסף שנמצא בבית לצורך שימוש בניו ברכב. לפי גרסתו, הוא והרכב היו בבית בעת התאונה ולו הייתה מתרחשת תאונה, בניו היו מודיעים לו על כך. בנו הנוסף של מר דזנשווילי, אשר יכול היה לכאורה לנהוג ברכב, לא הגיע לעדות לפני, אולם מאחר והגעתי למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל הראשוני להבאת ראיות מספיקות בכמותן ובאיכותן כדי להוכיח את מעורבות ההונדה בתאונה, ממילא חובת הראייה לא הוחלפה כלל ועל כן לא הייתה הנתבעת מחויבת להביא ראיות כלשהן מצידה. לפיכך, לא ניתן לייחס את אי התייצבותו של הבן הנוסף לעדות כעניין שפועל לרעת הנתבעת, כפי שלא ניתן להגיע למסקנה זו עקב אי מסירת פרטים ומסמכים על ידי הנתבעת לגבי טיפולים שעבר רכב הודנה. כאן המקום לציין, כי חרף הוראת בית המשפט בדבר תיקון התביעה והוספת הבעלים של הרכב, לא תיקנה התובעת את התביעה ואף לא נתנה כל הודעה על כך לבית המשפט. כמו כן, הצו בעניין מסירת המידע לגבי הטיפולים ברכב, ניתן כנגד הנתבע הנוסף המיועד, הבעלים של הרכב, אשר כאמור, לא הפך לנתבע עקב מחדל התובעת. על רקע כל האמור לעיל, מסקנתי הינה שלא הוכח לפניי במידה הנדרשת לפי מאזן הסתברויות במשפט אזרחי, שיותר סביר להניח שרכב ההונדה היה מעורב בתאונה מאשר שלא היה מעורב בה. מכאן שדין התביעה להידחות ואין צורך בדיון שאלות הנוספות הנוגעות לשאלת האחריות של הנהגים ולשאלת הנזק. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,700 ₪ (הכולל גם את שכר הבטלה של עד הנתבעת שנפסק על ידי בית המשפט פעמיים). סכום זה נקבע בהתחשב מחד, בתוצאה ובשכר טרחה ריאלי סביר שיש לפסוק לנתבעת ומאידך, בהתחשב בסכום התביעה הנמוך מלכחילה, כמו גם היקף המסמכים שלא היה רב וכן בהתחשב בכמות העדים המועטה ומספר הדיונים הנמוך.ביטוח מקיףתביעת שיבוברכב