החלטת משאבי אנוש להפסיק שירות שוטר המשטרה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החלטת משאבי אנוש להפסיק שירות שוטר המשטרה: 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטתו של המשיב 2, ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, מיום 29.2.2012. בהחלטה זו הופסק שירותו של העותר כשוטר במשטרת ישראל. רקע רלבנטי 2. העותר, יליד 1974, הוא שוטר במשטרת ישראל בדרגת רס"מ. הוא משרת בתפקיד ראש קבוצה ביחידת הסיור של מרחב אילת. שירותו במשטרת ישראל נמשך למעלה מעשור וחצי (16 או 18 שנים - בעניין זה באו נתונים שונים לפניי). העותר נשוי ואב לשני ילדים. הפסקת שירותו במשטרה - מושא העתירה שלפניי - באה בעקבות הליך משמעתי. במסגרת ההליך המשמעתי, הורשע העותר בגין דיווחים כוזבים שמסר בקשר עם דירה בבעלותו ושכר הדירה שהתקבל בגינה. סיום שירותו של העותר בא גם בשל הליך משמעתי אחר, שהסתיים בשנת 2003, בו הורשע העותר בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר בגין מעשים של ניצול מרותו כשוטר כלפי מתנדב צעיר בעניינים כספיים. היות ועיקר הדיון שלפניי התמקד בהליך המשמעתי בעניין הדיווחים הכוזבים - שמשנת 2011 - נפרט תחילה את מהלך העניינים בנדון . לאחר מכן נשוב למהלך העתירה עצמה. ההליך המשמעתי משנת 2011 3. במהלך שנת 2006 הועבר העותר מתפקידו בתחנת רהט למרחב אילת בשל צרכי המשטרה. באותה עת היה העותר בעל דירה בבאר שבע. דירה זו הושכרה בשכירות חודשית של 2,100 ש"ח. באותה התקופה היה גם בתוקף נוהל של משטרת ישראל, שעניינו "השתתפות המשטרה בתשלומי שכר דירה או שכר חדר ובהוצאות העברה של תכולת דירה" (נוהל 07.03.03). נוהל זה פורסם בשנת 1994. בתיקון משנת 2000 לאותו נוהל נקבע, ש"מועברים" שהם בעלי דירה המשכירים את דירתם יהיו זכאים ל-50% מסכום ההשתתפות. על מנת לממש את הזכאות לפי הנוהל נדרש הפונה למלא טופס "בקשה לסיוע משטרתי בדיור". 4. אין חולק, שבארבע הזדמנויות שונות מילא העותר טפסים לפי הנוהל והצהיר בהם הצהרות כוזבות. בטופס מיום 21.8.2006 ציין העותר, שהוא בעל דירה פרטית שאינה מושכרת; בטופס מיום 16.7.2007 ציין העותר, שאין לו דירה פרטית בבעלותו; בטופס מיום 8.7.2008 הוא ציין, שהוא בעל דירה פרטית שאינה מוכנה לאכלוס; ובטופס מיום 9.7.2009 הוא ציין, שהוא בעל דירה פרטית שאינה מושכרת (מש/3). יצוין עוד, שבעמוד השני של הטפסים, בחלק המשמש למילוי ההחלטה ביחס לבקשת הסיוע, קיימת "רובריקה" (שדה) בה הגורם המחליט צריך לסמן אם הזכאות להשתתפות המשטרה היא "כחסר דירה", כ"בעל דירה מושכרת" או כ"בעל דירה שאינה מושכרת". כלומר, מהטופס עצמו ניתן להבין לכאורה, שלנתונים אלה יש משמעות כזו או אחרת בקשר להשתתפות. 5. בשנת 2010 התברר במקרה, שהעותר אכן מחזיק דירה ומקבל בגינה דמי שכירות חודשיים - בניגוד להצהרותיו בטפסים הנ"ל. בהמשך לכך, נפתחה חקירה נגד העותר במחלקה לחקירת שוטרים. על-פי עמדת המשטרה לפניי, נוכח הסכומים היחסית נמוכים שבהם נחשד העותר שקיבל שלא כדין, ונוכח מצבו הרווחתי הקשה, הוחלט במחלקה לחקירת שוטרים שלא להעמידו לדין פלילי. תיקו של העותר הועבר לדין המשמעתי והוגש נגד העותר כתב אישום לבית הדין המשמעתי. 6. כתב האישום המקורי שהוגש לבית הדין המשמעתי ביום 21.2.2011 ייחס לעותר ארבע עבירות של מסירת הצהרה כוזבת בעניין הקשור לשירות במשטרה; ארבע עבירות של אי מילוי הוראה מהוראות משטרת ישראל; וארבע עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר. כתב האישום תיאר את ארבעת הטפסים שמולאו על-ידי העותר. בכתב האישום נטען עוד, שבגין מעשיו של העותר - שילמה לו המשטרה לאורך השנים כספי השתתפות ביתר, בסכום כולל של 26,410.40 ש"ח. נטען, שכספים אלה לא הושבו על-ידי העותר עד מועד הגשת כתב האישום. העותר הואשם בכך שחתם על טפסים ובהם נתונים שהוא יודע כי הם אינם נכונים; וכי מסר הצהרות כוזבות בעניין הקשור בשירות במשטרה. נטען, שהתנהגות העותר הייתה באופן שאינו הולם שוטר ובאופן שיש בו כדי לפגוע בתדמית המשטרה. 7. בהמשך הוגש לבית הדין למשמעת כתב אישום מתוקן (ביום 20.11.2011). זאת, לאחר שהסתבר שהתיקון לנוהל משנת 2000 שהוזכר לעיל - בעניין השתתפות המשטרה בתשלומי שכר הדירה (נוהל 07.03.03) - לא פורסם כדין, ולכן היה בכך פגם. כתב האישום המתוקן ייחס אפוא לעותר שלוש עבירות של מסירת הצהרה כוזבת בעניין הקשור בשירות במשטרה בלבד. מכתב האישום המתוקן הושמטו הנתונים בדבר קבלת כספים ביתר, וכן הושמט האמור לעיל בעניין ההתנהגות שאינה הולמת שוטר והפוגעת בתדמית המשטרה. בכתב האישום המתוקן נטען כלפי העותר, ש"בכך שחתם על טפסים ובהם נתונים שהוא יודע שאינם נכונים והכל כפי האמור לעיל, מסר הנאשם הצהרות כוזבות בעניין הקשור בשירות במשטרה" (סעיף 18 לכתב האישום המתוקן). 8. בהמשך ההליך לפני בית הדין למשמעת הורשע העותר, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן. הודאה זו באה בעקבות הסדר טיעון, שבמסגרתו הוגש כתב האישום המתוקן והצדדים הסכימו לעתור במשותף לעונשי נזיפה חמורה וקנס כספי. העותר רשאי היה לעתור לקנס סמלי והתביעה רשאית הייתה לעתור להטלת מחבוש על תנאי. 9. בגזר הדין בבית הדין למשמעת צוין באופן ספציפי (עמ' 8, שורות 32-30), שלשאלת בית הדין, השיב התובע ש"אין טענה כלפי הנאשם, לפיה בגין מעשיו קיבל כספי השתתפות ביתר" (וזאת בשונה מכתב האישום המקורי). על רקע תשובה זו, ציין בית הדין למשמעת, שכתב האישום המתוקן "נטל מכתב האישום המקורי את עיקר עוקצו" (עמ' 9 שורה 35). מנגד, בנימוקי גזר הדין עמד בית הדין למשמעת על החומרה בהתנהלותו של העותר, נוכח הרשעה קודמת של העותר בדין משמעתי (הכוונה לפרשייה הקשורה בניצול המרות כלפי מתנדב בעניינים כספיים), כמו גם חובת כל שוטר באשר הוא להקפיד על אמירת אמת. כך, במיוחד שעה שהדיווח הכוזב לא היה בבחינת כשל חד פעמי אלא מעשה חוזר ונשנה - בשלוש הזדמנויות נפרדות במשך שלוש שנים ואף אם לא הייתה לכך נפקות כספית. בית הדין למשמעת שקל גם שיקולים לקולה, הכוללים לא רק את אי קבלת הכספים ביתר או כוונה לקבלם, אלא גם את טיב שירותו המעולה של העותר וכן את מצבו הרווחתי הקשה. בשקלול האמור הוטלו על העותר עונשים של נזיפה חמורה וכן קנס בסך 1,000 ש"ח. גזר הדין ניתן ביום 20.11.2011. סיום שירותו של העותר 10. נשוב עתה להחלטה מושא עתירה זו - היא ההחלטה בדבר סיום שירותו של העותר במשטרה - וההליכים שקדמו לה. ביום 18.12.2011 זומן העותר לראיון שימוע. בזימון הודע לעותר, שנשקל המשך שירותו לאור הרשעתו בדין המשמעתי וכן על רקע ההרשעה המשמעתית הקודמת בתיק האחר. הרשעה קודמת זו שכבר הזכרנו לעיל (הרשעה שהובאה בחשבון גם על ידי בית הדין למשמעת בשיקולי גזר הדין כאמור), עניינה בכך שהעותר לווה (בשנת 2003) כספים ממתנדב משמר אזרחי צעיר, תוך ניצול תמימותו ומעמדו ביחס לעותר. צוין בזימון לשימוע, שכבר באותה עת (2003) נשקלו פיטורי העותר והוחלט לפנים משורת הדין לאפשר את המשך השירות תחת התראה. צוין עוד בזימון, שהרשעתו האחרונה של העותר בדין משמעתי (משנת 2011), שתוארה לעיל (פרשיית הדיווחים הכוזבים), היא "חמורה כשלעצמה" ומעלה ספק באשר להתאמתו של העותר לשירות, כמי שחייב בדיווח אמין. הראיון עצמו התקיים לבסוף ביום 9.1.2012. העותר היה מיוצג בראיון על-ידי בא כוחו בעתירה שלפניי. בשימוע נטענו על-ידי העותר ובא כוחו טענות שנביאן להלן - היות והן עיקר הטענות שבעתירה עצמה. 11. לאחר השימוע, ביום 29.2.2012, החליט ראש אגף משאבי אנוש במשטרה על פיטורי העותר. צוין בהחלטה, שהיא התקבלה "לאחר ששקלתי את העבירות בגינן הורשעת ושיש בהן, על פי טיבן ועל פי נסיבות ביצוען, קלון". לאחר החלטה זו, ולבקשת העותר, רואיין העותר אישית על-ידי ראש אגף משאבי אנוש במשטרה בעת שהלה ביקר במרחב אילת. בביקור זה שטח העותר את טענותיו לפני ראש אגף משאבי אנוש, ולאחר הפעלת שיקול דעת נוסף - ראש אגף משאבי אנוש לא מצא מקום לשנות מהחלטת הפיטורין. על ההחלטה זו הודע לעותר בראיון נוסף, שהתקיים ביום 30.5.2012 לפני מפקד מרחב אילת. בסיכום ראיון זה נרשם על ידי המראיין, כי "צר לי כי שוטר שמשרת 18 שנים בחיל מסיים כך את שירותו, היכרותי עם השוטר בשנה בה אני משרת כממ"ר אילת הייתה בנסיבות חיוביות בלבד. התרשמתי ממנו לטובה ואת חוות דעתי העברתי לידיעת ר' אמ"ש". עם זאת, נקבע בסיכום הראיון, שיש להכיר בהחלטת המשטרה שלה שיקולים מערכתיים רחבים יותר ובכלל זה הערכים המוקנים לשוטריה. על רקע זה, וההחלטה הסופית לפטר את העותר משירותו במשטרה, הוגשה העתירה שלפניי. העתירה 12. בעתירה נטען, שהחלטת המשיבים לפטר את העותר היא החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית. העותר טען, שהעבירה בה הוא הורשע בדין המשמעתי (בשנת 2011, בעניין הדיווחים הכוזבים) אינה עבירה שיש עמה קלון, כפי שנקבע בהחלטה - וכי לסיווג זה משמעות בנוגע להפעלת שיקול הדעת של המשיבים, הפועל לזכותו של העותר. עוד נטען, שאפילו סברו המשיבים שיש בעבירה קלון - הם לא הזהירו את העותר במסגרת זימונו לשימוע כי בכוונתם לקבוע כך, ולכן העותר לא טען בעניין זה בשימוע ונפגעה זכותו להליך הוגן. בנוסף נטען, שנקיטת ההליכים המינהליים נגד העותר הייתה נגועה בשיהוי. מדובר באירועים משמעתיים שמלפני מספר שנים. התקיימו הליכים ממושכים לפני בית הדין למשמעת. כל אותה עת המשיך העותר בתפקידו ואף הוכר כשוטר מצטיין וקודם בדרגה. נטען, בהמשך לכך, שהעותר פיתח "אינטרס הסתמכות" שלא יפוטר. לבסוף הדגיש העותר בהרחבה את חוסר המידתיות שבהחלטה ואת חוסר הסבירות - כך לשיטתו. העותר עמד על כך ששירותו במשטרה היה שירות רב הערכה והצטיינות. עוד הודגש מצבו המשפחתי של העותר והיותו אב לילדים קטנים, כאשר אחד מילדיו חולה במחלה המצריכה טיפולים רבים והוצאת כספים רבים - שיקולים שנמצאו כרלבנטיים גם על ידי בית הדין למשמעת. 13. יצוין, כי עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, המונע את פיטורי העותר. בהחלטתי מיום 6.6.2012 ניתן הצו המבוקש והוא עומד על כנו עד לעת הזו. התשובה 14. בתגובה מקדמית מטעם המשיבים התבקש לדחות את העתירה. המשיבים טענו, שההחלטה שהתקבלה על ידי ראש אגף משאבי האנוש במשטרה (משיב 2) הייתה החלטה מידתית. מדובר בהחלטה שאינה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ומשכך היא אינה מקימה עילת התערבות בשיקול הדעת הרחב של משטרת ישראל בכגון דא. המשיבים הדגישו את הפגם החמור בדיווח הכוזב של העותר. הם ציינו, כי למעשה מדובר בארבעה מקרים נפרדים של דיווח כוזב, כאשר רק מפאת ההתיישנות - הואשם לבסוף העותר (והורשע) רק בשלושה מבין ארבעת המקרים. עוד הודגש, שבעת שדיווח העותר את דיווחי הכזב, הנוהל היה כזה שחייב דיווח על בעלות בדירה וקבלת שכר דירה בגין השכרתה. העותר הפר אפוא את הנוהל ביודעין והוא עשה כן על מנת לקבל הטבה כספית, שניתנה בשעתו לפי הנוהל. אמת, נפל פגם בפרסום הנוהל ומטעם זה תוקן כתב האישום. העותר אכן לא קיבל בפועל כספים ביתר לאור זאת. עם זאת, הפסול שבמעשהו של העותר - נותר על כנו, והוא הצדיק את הפסקת שירותו של העותר במשטרה. כך בכלל וכך בפרט, נוכח קיומה של הרשעה קודמת בדין משמעתי בעבירה דומה, וחרף אזהרה שניתנה לו לאחר אותו מקרה לפיה אם יחזור על מעשיו הוא יפוטר. 15. המשיבים הוסיפו וטענו, שאכן מדובר בעבירה שיש עמה קלון וכי לא נפל פגם בהליך השימוע שנערך לעותר. כך, משעה שהוא טען את כל הטענות בנדון ומשעה שהוא הועמד מלכתחילה על החומרה שבמעשיו, תוך מתן הזדמנות הוגנת להתמודד עם טענות אלה. המשיבים הדגישו, כי נוכח תפקידו המבצעי של העותר יש לאמינותו חשיבות רבה. הרקורד המשמעתי שלו צריך להיות "ללא רבב". התנהלותו פגעה אפוא באמון המתחייב מאיש משטרה ככזה. אין גם מקום להעבירו לתפקיד אחר במשטרה "שכן מצוין ויעיל ככל שיהיה, שוטר כזה לא צריך להיות במשטרת ישראל. שכן אין מקום להמתין עד לגילוי מעשה המרמה הבא על מנת לפטרו, לבטח לאחר שהזדמנות כזו ניתנה לו בעבר" (פסקה 49 לתגובה). המשיבים גם הדגישו, שקודם למתן ההחלטה בעניינו של העותר, נבחן עברו - לרבות תיקו האישי והמשמעתי - וכן הערכות מפקדיו. העותר הוזהר עוד בעבר וחרף זאת שב ועבר עבירה משמעתית חמורה. נשקלו גם טיב שירותו ומצבו הרווחתי של העותר. אין אפוא עילה להתערבות בהחלטת המשיבים. לבסוף נטען, שאין ממש בטענת השיהוי של העותר או בטענתו להסתמכות. העותר זומן מייד עם הרשעתו בבית הדין למשמעת לראיון שימוע. העותר לא יכול היה גם להסתמך על כך ששירותו נמשך במקביל להליך המשמעתי, שכן היה עליו לצפות שהמשיבים יהיו רשאים לשקול את המשך שירותו במשטרה לאחר סיום ההליכים לפני בית הדין למשמעת. העותר הועלה אמנם בדרגה - אולם הדבר נעשה קודם לפתיחת החקירה בעניינו. מטעמים אלה, התבקש לדחות את העתירה. מהלך הדיון לפניי 16. אציין, כי בשלהי הדיון שהתקיים לפניי ביום 27.6.2012 ניתנה לצדדים שהות על מנת לבוא ביניהם בדברים ולסיים את ההליך בהסדר, וזאת על-פי המלצת בית המשפט. כך גם, נוכח קשיים שעלו בדיון עצמו מעמדת המשיבים כפי שבאה בתגובה המקדמית. אולם, הצדדים הודיעו כי המגעים לא צלחו ונצרך מתן פסק-דין. 17. כמו כן אציין, כי הדיון שהתקיים לפני ביום 27.6.2012 התקיים כדיון מוקדם; אולם, בפתח הדיון הסכים בא כוח המשיבים לכך שהדיון יתקיים כאילו התבקש כתב תשובה וכאילו התגובה המקדמית שהוגשה היא כתב תשובה. בנוסף, התבקשה בשלהי הדיון ולאחר הערות בית המשפט השלמת טיעון מטעם המשיבים והעותר, והדבר התאפשר והטיעון הוגש. השלמת הטיעון 18. המשיבים הגישו אפוא השלמת טיעון מפורטת לה צורף תצהירו של ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, נטען, שבעקבות הערות בית המשפט שהיו בדיון, נדון עניינו של העותר בפעם השלישית על-ידי ראש אגף משאבי אנוש במשטרה. לאחר שקילת מכלול הנסיבות לרבות טיב שירותו של העותר ונסיבותיו האישיות - לא נמצא מקום לשנות מן ההחלטה מושא העתירה. 19. בהשלמת הטיעון הודגשה ההרשעה הקודמת של העותר משנת 2003 ופורט הרקע לאירוע זה (פירוט שלא הובא במלואו בתגובה המקדמית קודם לדיון). מדובר באירוע שבמסגרתו הורשע העותר בניצול מתנדב צעיר של המשטרה בעניינים כספיים, כאמור. העותר לווה מהמתנדב 6,000 ₪ במזומן וקיבל ממנו את כרטיס האשראי שלו על מנת לבצע רכישות בסכומים של 300-200 ₪, אך בפועל ביצע רכישות ב-19,767 ₪. חרף בקשותיו של המתנדב, העותר לא החזיר לו את הכספים, וזאת עד שבוע לפני החלטת בית הדין המשמעתי בעניינו. צוין, בין היתר, שבהחלטת בית הדין באותה פרשה נקבע, שהעותר ניצל את תמימותו של המתנדב הצעיר ושרק אימת הדין גרמה לעותר להחזיר את חובו למתנדב. עוד נקבע, שאין מדובר במעידה חד פעמית אלא במעשי ניצול שנמשכו לאורך תקופה ארוכה. בהקשר אחרון זה צוין בהשלמת הטיעון, שכבר בשנת 2003 ונוכח המעשים החמורים והקשים שנזכרו, וחשיבות ההקפדה על שמירת החוק ואמות המידה של שוטר במשטרה - נשקלה הפסקת שירותו של העותר. אולם הוחלט, לפנים משורת הדין, שלא לפטר את העותר ולהסתפק בהתראה. המשיבים ציינו, שחלפו רק שלוש שנים מאז התראה זו ועד לטופס הראשון שמילא העותר בעניין השכרת הדירה - תוך הצהרה כוזבת. על פעולה זו של הצהרה כוזבת - כאמור לעיל - חזר העותר במשך 3 שנים נוספות, ובסך הכל במשך ארבע שנים. 20. המשיבים שבו והדגישו בהשלמת הטיעון מטעמם, שלשיטתם העבירה הנוספת שבה הורשע העותר לאחרונה (בשנת 2011) בדין המשמעתי - בעניין הדיווחים הכוזבים - היא עבירה שיש עמה קלון. יחד עם התראת ראש משאבי אנוש שעמדה כנגד העותר בגין ההרשעה הקודמת - מחייבת הרשעה זו את פיטוריו של העותר מהמשטרה. מדובר בעבירות שיש בהן פגיעה בטוהר המידות ובאמות המידה המוסריות המחייבות אדם שהוא איש משטרה. בפקודת הקבע של המשטרה (פקודה 06.01.021 שתפורט עוד להלן) נקבע, שמקום בו מדובר בעבירה שיש עמה קלון - יש להורות על פיטורי השוטר, וכך נעשה במקרה דנן. עוד הודגש בהשלמת הטיעון, שהעותר לא יכול להיבנות מן הטענה, שבדיעבד התברר שהוא לא נהנה מכספים להם הוא היה זכאי, והכל נוכח הפגם בפרסום הנוהל. כך הדבר, שכן אין מחלוקת שבזמן אמת העותר הצהיר הצהרה כוזבת וקיבל סיוע ביתר. העותר כשל אפוא, והכל בהינתן התראה קיימת של ראש אגף משאבי אנוש בתוך פרק זמן קצר. מכאן, שאין פסול ואף לא עילת התערבות בהחלטה לסיים את שירותו של העותר במשטרה. 21. לבסוף, נטען בהשלמת הטיעון בכל הקשור לסבירות ומידתיות החלטת המשיבים על סיום שירותו של העותר, ובאופן ספציפי בסוגיית המידתיות של ההחלטה. בעניין זה נטען, שנשקלה על-ידי ראש אגף משאבי האנוש במשטרה האפשרות לנקוט אמצעי מינהלי אחר נגד העותר - אם בדרך של הורדתו בדרגה ואם בדרך של העברתו לתפקיד אחר - אולם לא נמצא מקום לעשות כן בנסיבות המקרה. צוין עוד, שעניין זה נשקל גם לאחר הדיון המקדמי ובעקבות הערות בית המשפט, וראש אגף משאבי אנוש לא מצא לשנות מהחלטתו. לעניין אחרון זה צוין, שמטרת העל היא הקפדה על טוהר המידות של המשרתים במשטרת ישראל והשארתם של שוטרים שלא דבק בהם רבב במשטרה. הורדת העותר בדרגה או העברתו לתפקיד אחר לא היו משיגים מטרה זו. נטען, שהעברת העותר לתפקיד אחר שהוא מינהלי במהותו, כחלופה מידתית כביכול, אינה מוצא אפשרי בנסיבות המקרה. אין בכך כדי להגשים את המטרה של "אי הותרת שוטרים שדבק בהם רבב - בכוחות המשטרה". כל תוצאה אחרת, כך נטען, תקשה על המשטרה להחזיק ולשמר "מגזר שיוכל לעמוד בסטנדרטים המצופים ולבצע את המוטל עליו כהלכה" (סעיף 29 להשלמת הטיעון). עוד נטען, שהעברה לתפקיד מינהלי מתאימה לעיתים בנסיבות בהן הכשל שנמצא בפעילות השוטר עניינו - אופי הפעילות בשטח (לדוגמה שימוש פסול בכוח שאינו עולה כדי פיטורין). אלא שלא זה המקרה דנן, שכן הכשל שבפעולת העותר יורד לשורש יכולתו של העותר לתפקד כשוטר במשטרה. תפקידים מנהליים לא נועדו לשמש "מקום מפלט" למי שנמצא כי הורשעו בעבירות הקשורות בטוהר המידות. אם היה נעשה כן, מדובר היה במסר ארגוני שעשוי היה לפגוע בחוסנה של המשטרה. על רקע זה נטען, שמדובר בהחלטה מידתית וסבירה, שנוכח גדרי ההתערבות המצומצמים מלכתחילה של בית המשפט בכגון דא - אין מקום להתערב בה ודין העתירה להידחות. 22. בתגובת העותר להשלמת טיעון זו שב העותר וטען, שההחלטה על הפסקת שירותו הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית. העותר חזר בעניין זה על טענתו, לפיה הפסקת שירותו הייתה בשיהוי רב, כאשר במשך תקופה ממושכת לא ננקט כל צעד בעניינו. העותר גם טען, בכל הקשור להליך השימוע שנערך לו, שבשימועים אחרים בהם נכח בא-כוח העותר, כאשר עמדה על הפרק קביעה שמדובר בעבירה שיש עמה קלון, צוין הדבר במפורש ומראש בזימון לשימוע. לצורך עניין אחרון זה אף צורף כתב הזמנה לשימוע בהליך אחר. העותר גם טען, שאין מקום לטענת המשיבים לעניין קבלת כספים ביתר. בעניין זה הדגיש העותר, שעל-פי הפקודה שהייתה בתוקף לא היה הבדל בין תשלום סכומים לשוטר שהחזיק דירה, לתשלומים לשוטר שלא החזיק דירה או שלא השכיר דירה. אי פרסום הנוהל - אינו רק פגם טכני שמשמיט לפי הטענה את ראיית העותר כמי שקיבל כספים ביתר; אלא שמשמעותה היא ששוטרים לא ידעו עליה והיא לא פורסמה ברשומות. אשר-על-כן, לא ברור מדוע "היה אמור לדעת על כך אף שוטר בשטח". מכאן גם טענת העותר על כך שהוא לא ידע מאומה ומעבר לכך, העותר עצמו הוא זה ש"הניע את גלגלי החקירה". הוא היה זה שהציג לפני נציגת אגף משאבי אנוש את תדפיסי חשבון הבנק שלו וכשנשאל לגבי הסכומים המופקדים בחשבונו - מייד אמר לה שמדובר בכספי שכירות אותם הוא מקבל מדי חודש. אין מדובר אפוא בכזב; אין מדובר בכזב מודע; ואין בנדון כל תחכום או שיטתיות אלא מילוי שגוי של טפסים מובנים. 23. אשר למידתיות ההחלטה, נטען שבידי המשיבים היו מגוון כלים ואפשרויות פחותים בחומרתם. המשיבים יכלו להעביר את העותר ממקום שירותו. הם יכלו לשנות את תפקידו - לאו דווקא לתפקיד מינהלי. הם יכלו ליתן לעותר התראה מנהלית. הם יכלו להוריד אותו בדרגה. הם אף יכלו להשעותו לתקופה מסוימת. הבחירה של המשיבים דווקא בצעד החמור ביותר של הפסקת השירות, אינה מידתית אפוא והיא אינה עולה בקנה אחד עם שירותו הארוך של העותר והאופן המעולה בו הוא ממלא את תפקידו. מטעמים אלה, התבקש גם בתגובה המשלימה - שנתמכה אף היא בתצהיר - לקבל את העתירה ולבטל את החלטת המשיבים על פיטורי העותר. דיון והכרעה 24. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ובכלל זה בטיעון המשלים המפורט בכתב שהוגש, ושמעתי בהרחבה את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אכן, בשלהי הדיון המוקדם שהתקיים לפניי עלו ספקות באשר למידתיות החלטת המשיבים בעניינו של העותר בעיקר ככל שמדובר בהרשעתו האחרונה משנת 2011 בעניין הדיווחים הכוזבים. אולם, משעה שסיום שירותו של העותר התבסס לא רק על הרשעה זו, אלא גם על ההרשעה הקודמת בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר - על נסיבותיה שפורטו בהרחבה בכתב התשובה - נחה דעתי שבנסיבות המקרה אין מקום להתערב בשיקול דעתם הרחב של המשיבים ומדובר בהחלטה סבירה ומידתית. להלן נימוקיי: אמת המידה לבחינת שיקול דעת המשיבים 25. נקודת המוצא לבחינת העניין שלפניי היא, שהתערבותו של בית-משפט זה בהחלטות מעין אלו של המשטרה, היא ככלל מצומצמת. כבר נקבע, ש"חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב המסור למפכ"ל הינם תנאים הכרחיים וחיוניים לצורך הפעלתה הראויה של המשטרה לשם הבטחת התאמת השוטרים המשרתים בה לתפקידי השיטור המופקדים עליהם", ובהמשך לכך נקבע ש"לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת המשטרה לפטר שוטר משורותיה" (בג"צ 3798/09 גורחוד נ' המפקח הכללי על משטרת ישראל (7.12.2010); כן ראו בג"ץ 1800/08 בן-יאיר נ' המפקח הכללי (לא פורסם, 3.7.2008)). מדובר אפוא בשיקול דעת רחב המסור למשיבים וכנגד שיקול דעת רחב זה, עומד גדר התערבות צר יחסית של בית המשפט (ראו למשל בג"צ 1524/06 פלונית נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 20.7.2006); וראו גם לאחרונה, עע"ם 1990/11 חלף נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 27.6.2012, פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר)). 26. נוסיף ונציין, שאמת מידה מצומצמת זו של התערבות ושל ביקורת מעשה הרשות בכגון דא, היא בת מימד מיוחד מקום בו הפסקת השירות באה להגשים את תכליתה הדומיננטית של הוראת סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, היא הבטחת רמתה המקצועית, האנושית והערכית של משטרת ישראל, תוך חיזוק האמון בלובשי המדים הכחולים ומקצועיותם - "אמון בלעדיו לא יכלה המשטרה למלא את המוטל עליה בחברה דמוקרטית" (ראו, פרשת גורחוד, לעיל, פיסקה 17 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש, והאסמכתאות שם); ראו עוד, עת"מ (י-ם) 10409-08-11 סעידה נ' משטרת ישראל (9.11.2011)). יש לציין עוד, שהפסיקה חזרה על כך שהשימוש בסמכות זו של הפסקת השירות אינה מהווה אמצעי עונשי, אך היא כן נועדה לשמש כאמצעי הרתעתי ביוצרה רף להתנהגות ראויה לאנשי המשטרה; רף אשר אין לסטות ממנו (ראו, 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה - רב ניצב דודי כהן (לא פורסם, 2009) בפסקה 30; פרשת גורוחוד, לעיל, בפסקה 18). 27. יחד עם זאת, יש להוסיף ולציין, שההחלטה על סיום שירותו של שוטר אינה החלטה חסינה מביקורת שיפוטית ועומדות לטוען נגדה העילות הרגילות של בחינת שיקול הדעת המנהלי (ראו למשל בג"צ 66/85 לריה נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד לט (2) 724, 726 (1985)). כך בכלל וכך בפרט, שעה שמדובר בפיטורי שוטר ששירת תקופה ממושכת. יש אפוא לנקוט זהירות רבה בנדון ולקבל החלטה מבוססת (בג"ץ 8156/06 ממן נ' המפקח הכללי (לא פורסם; 14.1.2007)). החלטת הרשות בעניין זה, צריכה להיות אפוא החלטה שהיא, בין היתר, סבירה; החלטה השוקלת את השיקולים הרלבנטיים ומאזנת ביניהם כנדרש. אלא שבכך אין די. ההחלטה צריכה גם לעמוד באמת המידה הנורמטיבית של שיקול דעת מנהלי ככזה - היא אמת המידה של המידתיות (ראו בהרחבה פרשת גורחוד, שלעיל). "נוכח השלכותיו הדרסטיות של מעשה הפיטורין, על הגורמים הרלבנטיים במשטרה לבחון בשקידה ובפתיחות קיומם של אמצעים פוגעניים פחות להשגת התכלית הרצויה בטרם נוקטים הם בפיטוריו של שוטר" (ראו שם, פיסקה 16 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש). בבחינת המידתיות יש להביא בחשבון לא רק את האינטרס הציבורי של המערך המשטרתי, אלא גם את ההשפעה על גורלו האישי של השוטר תוך נקיטה באמצעי המינהלי המתאים ביותר למקרה הספציפי לפי נסיבותיו (פרשת סדיק, לעיל, בפסקה 45). 28. שיקולים שנזכרו בפסיקה ככאלו שיש להביאם בחשבון בעת קבלת החלטה על נקיטה באמצעי מינהלי כלפי שוטר הם, בין היתר, הרקע האישי של השוטר ונסיבות שירותו, ובכלל זה הוותק של השוטר, מצבו הבריאותי, המשפחתי וכיוצא באלו; גורם ההרתעה והמניעה ומשקלם במערך אכיפת נורמות התנהגות של שוטרים במערך המשטרתי; האם מדובר במעידה חד פעמית או בחלק מתמונה רחבה יותר של אי התאמה (שם, בפסקאות 48-47), ובכלל זה מידת יושרו ואמינותו של השוטר ועברו המשמעתי (פרשת גורחוד, לעיל, בפיסקה 18). על יסוד אמת מידה נורמטיבית זו נבחן את ענייננו אנו. המסגרת הנורמטיבית 29. ההחלטה בדבר סיום שירותו של העותר התקבלה על פי סמכותו של המפקח הכללי לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, שהואצלה לראש אגף משאבי אנוש. הוראת חוק זו מאפשרת לגורם המוסמך נקיטת שורה של אמצעים - השעיה; הורדה בדרגה; שחרור מן השירות או פיטורין - "אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו". 30. כעולה מעמדת המשיבים לפניי, הנוהל הרלבנטי לשימוש בסמכות זו מקום בו מדובר בסיום שירות על רקע של אמצעי משמעת, הוא פקודת הקבע 06.01.021. עניינה - "אמצעי משמעת מינהליים - אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם" (נספח ה' לתגובת המשיבים). זהו גם הנוהל עליו נסמכה במקרה זה ההחלטה לסיים את שירותו של העותר במשטרה. ומה קובע הנוהל? 31. סעיף א.4 לנוהל האמור, מגדיר "עבירה שיש עמה קלון" כ"עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות, או פגיעה באמות המידה המוסריות, המחייבות אדם במעמד של איש משטרה". הנוהל מתייחס הן לעבירות פליליות והן לעבירות משמעתיות. הוא קובע ומבחין בין עבירה שיש עמה קלון לבין עבירה שאינה כזו. כאשר הורשע שוטר בעבירה שיש עמה קלון נקבע בנוהל שהשוטר יפוטר (סעיף ב.2(א) לפקודה). כאשר מדובר בעבירה שאין עמה קלון, יפוטר השוטר אם העבירה על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה מהווה "הפרה חמורה של חובות השוטר, והמשקל המצטבר של העבירה שבה הורשע ושל טיב שירותו במשטרה מכריע בדבר אי התאמתו לשירות במשטרה" (סעיף 2(ב) לפקודה). לבסוף נקבע בנוהל הנזכר, ששוטר יפוטר גם כאשר "המשקל המצטבר של מידת החומרה של העבירה, לרבות מידת החומרה של העונש ושל טיב שירותו במשטרה, מכריע בדבר אי התאמתו לשירות במשטרה" (סעיף 2(ג) לפקודה). 32. נוהל זה, עם זאת, אינו פוטר את הגורם המוסמך משקילת נסיבותיו הספציפיות של המקרה שבא לפניו. הוא נועד להתוות קווים מנחים להבניית שיקול הדעת בהפעלת סמכות הפיטורין וההשעיה במקרים מעין אלה (ראו פרשת סדיק שלעיל, בפיסקה 23)), אך אין הוא חוסם את האפשרות - ואף החובה - לסטות מקו הפיטורין בנסיבות המתאימות ובהתחשב במכלול השיקולים הרלבנטיים (שם, בפסקה 57). העבירה בה הורשע העותר בשנת 2011: עבירה שיש עימה קלון? 33. הטענה הראשונה הדורשת כביכול התייחסות, והנובעת מהמסגרת הנורמטיבית שלעיל, היא הטענה הקשורה בסיווג העבירה בה הורשע העותר בדין משמעתי בשנת 2011 (פרשיית הדיווחים הכוזבים) כעבירה שיש עמה קלון. סיווג זה חשוב לכאורה, נוכח הוראת פקודת הקבע המבחינה בין עבירה שיש עמה קלון - שאז לפי הפקודה יש להורות על פיטורי השוטר; לבין עבירה שאין עמה קלון - שאז שאלת פיטורי השוטר היא מורכבת יותר ונבחנת על-פי אמות המידה שנקבעו בפקודה. המשיבים קבעו, שהעבירה בה הורשע העותר בדין המשמעתי בגין הדיווח הכוזב (בד"מ 10/11) הייתה עבירה שיש עמה קלון, ומכאן מסקנתם לפיה הייתה חובה לפטר את העותר. העותר, כאמור, חולק על מסקנה זו. 34. "המושג 'קלון' הוא מושג עמום ויכול שהוא יישא בחובו משמעויות שונות בהקשרים שונים. על מהותו של הקלון 'יש לעמוד על פי תכליתה של החקיקה אשר במסגרתה מופיעה ההוראה בדבר עבירה שיש עמה קלון' " (בג"ץ 251/88 עודה נ' ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מב(4) 837, 839 (1989); על"ע 2579/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729, 732 (1991)). הגם שמדובר במושג "אמורפי" (על"ע 11744/04 זיו נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (לא פורסם, 8.8.2005)), הרי שנקבע גם, שהקלון משקף עמדה ערכית מוסרית - עמדה לפיה עבירה שיש עמה קלון היא עבירה "שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור, כאשר על טיבו של הפגם יש לעמוד בכל מקרה לגופו ועל פי הקשרם של דברים ושל המעשים" (שם, פסקה 4 לפסק הדין; ראו גם בג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות (לא פורסם, 15.5.2003, פסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה)). עוד נקבע, שהקלון שדבק בביצוע העבירה נלמד בעיקרו "מחוסר המוסריות האופף את ביצוע העבירה במקרה הנדון" (על"ע זיו הנזכר), וכן נקבע ש"מרכז הכובד של ההכרעה בשאלת הקלון מצוי אם כן בנסיבות בהן בוצעה העבירה" (שם). לבסוף נציין, כי הוכרו בפסיקה מספר שיקולים שיש בהם כדי לסייע בהכרעה אם עבירה מסוימת היא אכן בנסיבות מקרה מסוים משום עבירה שיש עמה קלון. שיקול אחד הוא סוג העבירה בה מדובר - אם עבירה שמטבע בריאתה יש עמה קלון; או עבירה שמטבע בריאתה אין עמה קלון; או עבירה שהיא "גבולית"; כאשר יש לבחון בכל מקרה גם את הנסיבות שבהן בוצעה העבירה. הוכר גם השיקול שעניינו ההקשר של העבירה, הנבחן באמצעות המענה לשאלה אם העבירה כרוכה על-פי טיבה בקלון והאם הנסיבות בה הן בוצעו כרוכות גם הן בקלון. ניתן גם לבחון את מהות המשרה בה מכהן נושא התפקיד שביצע את העבירה; את התשובה לשאלה אם מדובר בעבירה שבוצעה במסגרת מילוי התפקיד או שלא במילוי התפקיד; ולבסוף - את נסיבות ביצוע העבירה, שאינן בהקשרנו אנו אלא "איזון של ערכים חברתיים ומוסריים" (ראו בהרחבה, עש"מ 4123/95 אור נ' מדינת ישראל - נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184 (1996) (כב' השופט י' זמיר)). 35. אכן, פקודת הקבע 06.01.021, עוסקת כל כולה באמצעי משמעת מינהליים שניתן וצריך לנקוט כלפי אנשי משטרה "חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם". כאמור, הפקודה מאפשרת בסעיף ב'1 את פיטוריו של איש משטרה שחשוד בעבירה שיש עמה קלון; ובסעיף ב'2 היא קובעת באופן ברור (בס"ק (א) ש"איש משטרת שהורשע בעבירה שיש עמה קלון - יפוטר מן השירות". בבחינת תכליתה של פקודה זו יש להיזקק להגדרת עבירה שיש עמה קלון המופיעה בה (בסעיף א'4), ולפיה כאמור, עבירה שיש עמה קלון היא עבירה שיש בה "על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות, או פגיעה באמות המידה המוסריות המחייבות אדם במעמד של איש משטרה". נקל לראות אפוא מן הכתוב, ומתכליתה הכללית של הפקודה - שיסוד עיקרי בה הוא אכן הבטחת אמון הציבור במשרתים בשירות המשטרה ובניקיון כפיהם. עם זאת, על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו. 36. על רקע נורמטיבי זה, ספק בעיניי אם ניתן לקבל בנסיבות המקרה את עמדת המשיבים לפיה העבירה בה הורשע העותר בשנת 2011 בעניין מסירת הדיווחים הכוזבים היא כשלעצמה עבירה שיש עימה קלון המצדיקה את פיטוריו של העותר מן המשטרה. זאת, בהמשך לסיווגים השונים שהובאו בפרשת אור הנזכרת. מדובר בהרשעה בכתב אישום מתוקן לאחר שכאמור לעיל הושמט היסוד שעניינו קבלת כספים ביתר. מדובר בנסיבה משמעותית בכל הקשור למימד הקלון בנסיבות המקרה. בית הדין למשמעת ציין בגזר דינו, כאמור לעיל, שנוכח תיקון כתב האישום ניטל מכתב האישום המקורי "עיקר עוקצו". גם העונשים שהושתו על העותר - משקפים בין היתר נתון זה. אכן, העבירה בה הורשע העותר לא הייתה עבירה של מה בכך וגם בית הדין למשמעת עמד על כך בגזר דינו. קיימת גם שאלה בדבר היסוד הנפשי של העותר בביצוע העבירה. נקיטת צעדים כלפי העותר בנסיבות אלה, אינה צריכה להפתיע וכעולה למעשה מטיעונו של העותר לפניי - המתייחס בעיקר למידתיות ההחלטה - ברי כי אף לשיטתו הוא היה אפשר לנקוט נגדו בנסיבות המקרה בצעדים שונים בעקבות מעשה זה שיש עמו חומרה כאשר מדובר בשוטר. יחד עם זאת, ספק בעיניי אם בנסיבות המקרה דבק בהרשעתו של העותר קלון במובן זה שיש להחיל עליו את הוראת פקודת הקבע המביאה מניה וביה לסיום שירותו. כפועל יוצא מכך, ספק אם היה מקום לקבוע, שבנסיבות המקרה הייתה חובה - מכח נהלי המשיבים עצמם - לפטר את העותר בשל הרשעתו שמשנת 2011(לפי סעיף ב.2(א) לפקודת הקבע). 37. עם זאת, שאלה זו של קלון בעבירה בה הורשע העותר בשנת 2011 אינה מצריכה הכרעה בנסיבות המקרה שלפניי. מטעמים שיובאו להלן, מסקנתי היא כי ההחלטה על סיום שירותו של העותר כהחלטה שבשיקול דעת הייתה סבירה ומידתית גם אם לא דבק קלון בהרשעת העותר משנת 2011. מטעם זה גם אין צורך להכריע במקרה שלפניי בשאלה אם העותר הועמד בזימון לשימוע על כך שנשקלת האפשרות לקבוע שהעבירה בה הוא הורשע - יש עמה קלון. אציין עם זאת, כי ככל שבעניין זה הייתה נדרשת הכרעה - העותר הועמד במפורש על חומרת מעשיו לרבות ההרשעה בעבירה הקודמת משנת 2003 בעניין המתנדב וניתנה לו הזדמנות להתגונן בנדון, לרבות ייצוגו על ידי עורך דין בשימוע ותוך טיעון מפורט. בעובדה הנטענת על-ידי בא כוח העותר ולפיה, במקרים אחרים נוהגת המשטרה לציין במפורש בהזמנה לשימוע את האפשרות שייקבע שמדובר בעבירה שיש עמה קלון - אין כדי להצביע על פגם המצדיק התערבות במהלך השימוע במקרה דנן, ומכל מקום, נוכח הטיעון המפורט שנשמע לפניי והתייחסות המשיבים לו לא הוקם קשר סיבתי בין הפגם הנטען בזימון לשימוע לבין התוצאה (וראו עוד יואב דותן, "הקשר הסיבתי במשפט המינהלי" (בתוך) ספר מישאל חשין, 261 (2009))). סיום שירותו של העותר: שיקול הדעת כנזכר לעיל, מסקנתי היא כי בנסיבות העניין החלטת המשיבים לסיים את שירותו של העותר הייתה החלטה סבירה ומידתית גם מבלי קביעה כי היה קלון בהרשעתו משנת 2011 בפרשיית הדיווחים הכוזבים. כעת הגיעה עת ההנמקה של מסקנה זו. כאמור, לפי פקודת הקבע יש לפטר שוטר גם כאשר ביצוע העבירה מהווה "הפרה חמורה של חובות השוטר" והמשקל המצטבר של העבירה וטיב השירות במשטרה מכריע בדבר אי התאמת השוטר לשירות במשטרה; או כאשר המשקל המצטבר של חומרת העבירה ושל טיב השירות במשטרה מכריע בדבר אי התאמת השוטר לשירות במשטרה. במסגרת בחינת "טיב השירות במשטרה" יש להביא בחשבון, לפי סעיף א.8 לפקודה, את הנתונים הבאים: (א) הרשעות פליליות או הרשעות משמעתיות; (ב) תלונות שנמצאו מוצדקות; (ג) התראות; (ד) מסמכי התיק האישי, המלמדים על איש המשטרה ועל אופן מילוי התפקיד על-ידו, לרבות הערכות מפקדים. כעולה מטיעוני המשיבים ומן ההחלטה עצמה, שיקולים אלו של חומרת העבירה, הפרת חובות השוטר, טיב השירות ונסיבותיו האישיות של השוטר נשקלו על-ידי המשיבים - לפני מתן ההחלטה, כעולה מן התגובה (למשל בסעיף 50; וראו גם עמ' 4 לפרוטוקול); ושבו ונשקלו לאחר הדיון שהתקיים לפניי, כעולה מן הטיעון המשלים שהוגש (למשל בסעיף 1). המשיבים הביאו בחשבון את העבירות שבהן הורשע העותר וחומרתן; את הרשעתו הקודמת משנת 2003 וההתראה שנשלחה לעותר בעטיה של הרשעה זו (והעותר אף הועמד על עניין זה במפורש בשימוע שנערך לו); את תיקו האישי של העותר, ובכלל זה את נסיבותיו האישיות, ופועלו רב השנים במשטרה. לאחר שקילת מכלול השיקולים הגיעו המשיבים למסקנה אליה הגיעו - והיא להורות על פיטורי העותר. לא מצאתי מקום להתערב בעמדת המשיבים לפיה העבירות בהן הורשע העותר בשנת 2011 - שלושה אישומים של מסירת הצהרה כוזבת - מהוות, כל אחת לחוד, לא כל שכן במצטבר, הפרה חמורה של חובות השוטר, או לכל הפחות עבירות חמורות. כעולה מן הפסיקה, נדרשים אנשי המשטרה לרמה ערכית ומוסרית גבוהה, ונדרשת מהם "הקפדה יתירה בקלה כחמורה" (ראו, פרשת סדיק, לעיל, בפסקאות 43-40). בכלל זה, נדרשת מהם עמידה בערכים של אמינות ויושרה (ראו פרשת גורוחוד, לעיל, בפסקה 18) אשר חשיבותם לבניית אמון הציבור, הנשען על הגינותה והרמה הערכית של המשטרה, היא בלתי מבוטלת (פרשת סדיק, לעיל). אכן, המשיבים הדגישו בטיעוניהם לפניי את הצורך שזוהה בארגון להעמיק במיוחד את ערך היושרה ואמירת האמת של השוטרים והנחלתו בקרבם מתוך ההכרה בחשיבות של אמון הציבור במשטרה; כוחה של המשטרה בשמירה של הסדר הציבורי וביסוס כוחה המבצעי בהגנה על בטחונו של הציבור (סעיף 27 להשלמת הטיעון). הם הדגישו גם, שמדובר בתפיסתם של ראשי המערכת את תפקידו של השוטר והמצופה ממנו. בהקשר זה, צורפה איגרת המפרטת את ערכי משטרת ישראל, וביניהם - יושרה. באיגרת נכתב, כי "השוטר יפעל תוך הלימה מלאה בין אמירת האמת, לבין הכוונה למימושה ובין העשייה להשגתה. את פעולותיו יאפיינו כנות והוגנות בהתאם לעקרונות הפעילות המשטרתית בעיני האזרחים, עמיתיו, פקודיו ומפקדיו". מקובלת עליי, בהקשר זה, עמדת המשיבים, לפיה מדובר במדיניות כללית של המשטרה הנוגעת לתפיסתו המקצועית של הארגון וראייתו את הדרך שבה הוא יגשים את יעדיו; וכי בעניין זה שיקול הדעת הנתון להם הוא רחב. העותר לא תקף בעתירתו את מדיניותה של המשטרה בדבר הצורך בהקפדה על ערכים אלה של אמינות ויושרה כחלק מן הצורך בשמירה על ניקיון הכפיים וטוהר המידות של המשרתים במשטרה ולשם הגברת אמון הציבור בה. עיקר טענתו הייתה, שאם משקללים את טיב שירותו ונסיבותיו האישיות, המסקנה היא שההחלטה היא לא סבירה ולא מידתית. כך במיוחד בכל הקשור בהרשעה שמשנת 2011 שכאמור "ניטל עוקצה" בכתב האישום המתוקן. אכן, לא הייתה לפניי מחלוקת על כך שהעותר זכה להערכות טובות ואף מעבר לכך במהלך השנים. צורפו לעתירה תעודות הצטיינות שונות שקיבל העותר וכן גיליונות הערכה שלו. הדבר עלה גם מסיכום הראיון הנזכר לעיל שנערך לעותר עם מפקד מרחב אילת, זמן קצר לפני הגשת העתירה. אולם, בנתונים אלה אין כדי להביא למסקנה שקמה עילת התערבות בהחלטת המשיבים. טיב השירות, אינו נוגע, כאמור, אך ורק לתפקודו המקצועי של השוטר ושביעות רצון מפקדיו ממנו. במסגרת טיב השירות יש לבחון גם את העבר המשמעתי של השוטר וההתראות שהוא קיבל בעבר. שיקול - בעל משקל זה - עומד לעותר לרועץ. אכן, אין בנסיבות המקרה להשקיף על פיטוריו של העותר רק במשקפי הרשעתו בשנת 2011 בעניין הדיווחים הכוזבים. התמונה הכוללת בעניין שירותו של העותר לקחה בחשבון - על ידי המשיבים - גם את האירוע המשמעתי משנת 2003. שילוב ההרשעות מביא במקרה דנן למסקנה לפיה ההחלטה לסיים את שירותו של העותר הייתה סבירה ומידתית. עמדנו בהרחבה על פרטי האישום וההרשעה בפרשיית הדיווחים הכוזבים משנת 2011. נשוב ונזכיר את הפרטים הקשורים בהרשעה בהתנהגות שאינה הולמת שוטר משנת 2003. כעולה מטיעוני המשיבים המפורטים ומן המסמכים שצורפו בנדון הרי שבמהלך שנת 2001 לווה העותר ממתנדב במשמר האזרחי סכום במזומן של 6,000 ש"ח וכן קיבל את כרטיס האשראי של המתנדב כדי שירכוש מוצרים בסכומים נמוכים של מאות שקלים; כאשר בפועל ביצע העותר באמצעות הכרטיס, לפי התגובה, עשרות רכישות בסך כולל של קרוב ל-20,000 ש"ח. בקשות המתנדב להחזרת כספו - לא נעתרו עד שבוע לפני החלטת בית הדין למשמעת בעניינו של העותר. בהחלטת בית הדין נקבע, שהעותר ניצל את תמימותו של המתנדב הצעיר, והעובדה שהכספים הוחזרו רק שבוע לפני מועד הדיון ולאחר שלוש שנים ממועד ההלוואות מעידה שרק אימת הדין גרמה לעותר להחזיר את חובו. עוד נקבע, שאין מדובר במעידה חד פעמית אלא במעשי ניצול שנמשכו לאורך תקופה ארוכה. בהקשר אחרון זה הדגישו המשיבים, שכבר בשנת 2003 ונוכח המעשים החמורים והקשים שנזכרו, וחשיבות ההקפדה על שמירת החוק ואמות המידה של שוטר במשטרה - נשקלה הפסקת שירותו של העותר. אולם הוחלט, לפנים משורת הדין, שלא לפטר את העותר ולהסתפק בהתראה מראש אגף משאבי אנוש. באותו מכתב התראה נכתב, בין היתר, "המערכת רואה בחומרה רבה את המעשים בהם הורשעת, הן בשל הכספים שנטלת תוך הטעיית המתלונן, והן בשל ניצול מעמדך ושימוש לרעה באמון שנתן בך המתלונן, שהיה בזמנו מתנדב משא"ז צעיר... אני מודיעך בזאת כי מעתה ואילך יהא עליך לתפקד ללא דופי ולהימנע מכל הסתבכות נוספת בעבירות דומות ובחריגות משמעתיות, שאם לא כן, יביא הדבר לשקילת המשך שירותך בחיל" (מש/4). כפי שציינו המשיבים, חלפו רק שלוש שנים מאז מתן התראה זו ועד לטופס הראשון שמילא העותר בעניין השכרת הדירה - תוך הצהרה כוזבת. על פעולה זו של הצהרה כוזבת - כאמור לעיל - חזר העותר במשך שלוש שנים נוספות, ובסך הכל במשך ארבע שנים. משמעות הרשעתו של העותר בפרשיית הדיווחים הכוזבים בשנת 2011 לאחר ההרשעה החמורה משנת 2003, ולאחר שהוזהר וקיבל התראה בל יתגלה דופי בתפקודו, היא משמעות מצטברת של קושי בהמשך שירותו. אין מדובר ב"אירוע בודד ונקודתי" (פרשת גורוחוד, לעיל, בפיסקה 19). לעותר ניתנה הזדמנות לתקן את דרכיו לאחר האירוע הקודם, אך הוא כשל בכך (השוו, פרשת ממן, לעיל, בפסקאות 11-10). על כך יש להוסיף, ששיקול נוסף שיש לזקוף לחובתו של העותר הוא מעמדו כראש קבוצת סיור, כאשר על-פי גיליונות ההערכה שצורפו לעתירה מצויים תחת פיקודו 12-10 שוטרים. 45. אכן, אם מדובר היה במקרה יחיד וחד פעמי של דיווח כוזב, ייתכן שהייתה מתעוררת שאלה אם נקיטה בצעד של פיטורין היא החלטה מידתית. זאת בשים לב לכך שמדובר באמצעי החמור ביותר במדרג האמצעים שבידי הגורם המוסמך, וגם בשים לב להערכותיו המרשימות של העותר ממפקדיו ולנסיבותיו המשפחתיות. אולם, בענייננו, כאמור, אין מדובר בכשל חד פעמי, אלא בכשל חוזר ונשנה עליו ניתן ללמוד הן מן האירוע הנ"ל בו הורשע העותר בשנת 2003 הן מכך שהדיווח הכוזב של העותר חזר על עצמו בארבע הזדמנויות שונות, והופסק רק לאחר שהתגלה במקרה שיש לו דירה אותה הוא משכיר. בנסיבות אלה, ובשים לב לאינטרס הציבורי ומדיניות המשטרה בנדון, אין מקום בנסיבות המקרה להתערבות בשיקול הדעת הרחב של המשיבים על דרך של מתן בכורה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העותר ואף להערכותיו הטובות ממפקדיו (השוו, פרשת חלף, לעיל, בפסקה 20). לא ניתן לומר לפיכך, שהחלטת המשיבים אינה סבירה, בשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בהחלטותיהם של המשיבים בכגון דא. זאת ועוד: בשקלול כלל הנסיבות לרבות האירוע המשמעתי הקודם שמשנת 2003, מדובר גם בהחלטה מידתית. ההחלטה שהתקבלה מקיימת קשר ראציונלי בין האמצעי שננקט לבין התכלית של השמירה על אמון הציבור במשטרה ובמשרתים בה. לא מצאתי מקום לחייב בנסיבות המקרה את המשיבים בנקיטת אמצעי פוגע פחות, שכן מהות ההרשעות בעבירות של טוהר מידות וכן ריבוי האירועים לאורך תקופה ממושכת וחרף התראה אינם מצדיקים התערבות במתחם המידתיות העומד למשיבים בכגון דא. לבסוף, הגם שאין חולק כי ההחלטה על סיום שירותו של העותר מגלמת נזק ממשי ואף כבד לעותר, הרי שהאיזון בין הנזק לבין התכלית וחומרת הרשעותיו המצטברת של העותר משקפת יחס סביר שאינו מצדיק התערבות של בית משפט זה. 46. לבסוף יש להוסיף, שלא מצאתי כי היה שיהוי בפעולת המשיבים - פעולה שבאה זמן קצר לאחר סיום ההליכים המשמעתיים - כפי שטען העותר; וגם לטענת ההסתמכות של העותר אין יסוד. התוצאה 47. על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא כי בנסיבות הכוללות של המקרה דנן, לא קמה עילת התערבות בהחלטתם של המשיבים להורות על פיטורי העותר. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.שוטרמשאבי אנושמשטרה