לטענת התובע, יש לבחון חלוף ההתיישנות, ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד ולא ממועד התשלום. לחילופין, טענה הנתבעת כי האופן בו נהגה הנתבעת עם התובע נגוע בתרמית והונאה ולכן הוא מפסיק את מרוץ ההתיישנות בשים לב לסעיף 7לחוק ההתיישנות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התיישנות תרמית או הונאה: .1בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענות של התיישנות ביחס לרכיבי התביעה שעניינם: הפרשי שכר, דמי חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות ביגוד, פיצויי הלנת שכר, ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הנתבעת חזרה על טענתה בדיון בפני כב' הרשמת. ב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על תביעתו לפיצוי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בהתאם להחלטת כב' הרשמת, פוצל הדיון באופן שבתחילה תידון שאלת ההתיישנות. בהתאם להחלטה זו, הועבר התיק עם סיכומי הצדדים, להחלטתנו. .2אין חולק כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד משנת 1986ועד דצמבר .1993התובע הגיש את כתב התביעה המקורי ביום .16.07.96לטענת הנתבעת התביעה להפרשי שכר המתייחסת לתקופה שלפני 17.07.89התיישנה ואין להזקק לה. התובע תבע פדיון ימי חופשה עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות. לטענת הנתבעת, בשים לב למועד הגשת התביעה ולכך שהזכות לפדיון ימי החופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד ומעביד, הרי, שהוא זכאי לפדיון חופשה עבור שנה ותשעה חודשים בלבד. .3לטענת התובע, יש לבחון חלוף ההתיישנות, ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד ולא ממועד התשלום. לחילופין, טענה הנתבעת כי האופן בו נהגה הנתבעת עם התובע נגוע בתרמית והונאה ולכן הוא מפסיק את מרוץ ההתיישנות בשים לב לסעיף 7לחוק ההתיישנות. לחילופי חילופין טענה כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק לאחר שנודע לתובע שיש לו עילת תביעה וזו נודעה לו רק לאחר שנועץ עם פרקליט מטעמו. פסק דין חלקי. .4בחוק ההתישנות בסעיפים 5,6,7,8, נקבע כדלקמן: " .5התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; (2) במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) עשרים וחמש שנה. .6תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. .7היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה. .8נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." .5אין חולק, לנוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כי חוק ההתיישנות חל בבית הדין וראה דב"ע נו/45-3 מיכאל גנדלר נגד תחנת דלק פז עבודה ארצי פד"ע ל' .25 .6המועד בו היה על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו, היה בתום כל אחד מחודשי העבודה. ההלכה היא כי מי שטוען שהופסק מרוץ ההתיישנות בהתמלא התנאים הקבועים לחוק עליו הנטל להוכיח שאכן התמלאו תנאים אלה, ראה גנדלר שם סעיף 5לפסק הדין. .7טענת התובע כאילו לא ידע על זכאותו בשל כך שאינו יודע קרוא וכתוב, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות, כך נקבע בעניין דב"ע נו/45-3 גנדלר הנ"ל. בענין גנדלר הנ"ל, נטענה הטענה, כי התובע לא ידע על זכויותיו שנקבעו בחקיקה בהסכם קיבוצי או בצוו הרחבה ובכך ביקש ב"כ התובע להסתמך על סעיף 8לחוק ההתישנות, טענה זו נדחתה. כב' הנשיא אדלר, אומר שם כי התובע יכול היה לדעת את העובדות מעיון בתלושי השכר ולשם כך היה יכול להעזר באדם אחר שיודע קרוא וכתוב או בנציג מועצת הפועלים באזור מגוריו. מי שלא עושה כן אין לומר שהוא נהג בזהירות סבירה כאמור בסעיף 8לחוק. עוד אומר כב' הנשיא, אין לומר שהעובדות "נעלמו" מהתובע במקרה זה מאחר והסיבה היתה תלויה בו בלבד. היה עליו להעזר באדם אחר שיכול היה להבין ולקרוא את העובדות העולות מהתלושים. כיוון שכך, נדחתה התביעה. לא מצאתי כל טעם באבחנות שערך ב"כ התובע בעניינו פסק דין גנדלר. .8בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי לא הועלתה על ידי התובע טענת תרמית או הונאה. בתגובתו לסיכומי התשובה מטעם הנתבעת הוא מציין כי התובע הולך שולל על ידי הנתבעת בכך שהאמין כי שכרו מהווה תמורה מלאה לשעות עבודתו ושולם לו במלואו בכך ניצלה הנתבעת את העובדה שהתובע בטח בה ואת העובדה שהתובע הינו אדם פשוט. .9אף בטענות אלה שהועלו לראשונה בסיכומים, לא נמצא בסיס לטענת התרמית וההונאה. לכל היותר ניתן לומר כי היתה כאן טעות של התובע, אך בכך לא סגי כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות. היה על התובע להעלות טענה זו של תרמית והונאה בצורה ברורה ומפורשת בכתב טענותיו. נכון הוא שאף אם הוא לא היה משתמש במונח תרמית והונאה אך מכתב טענותיו עולה כי היה מדובר בבחינה מהותית ניתן היה אולי להדרש לענין זה. אך בכתב טענותיו לא נאמר דבר המצביע על הונאה או תרמית. אמנם בסעיף 15טוען בכתב התביעה המקורי טען התובע כי התנהגות הנתבעת מגעת כדי עושק, בכך שלא שילמה את זכויותיו. זוהי טענה סתמית שאין בה כדי להצביע שאכן היתה הונאה או תרמית כנדרש לענין סעיף 8לחוק לצורך עצירת מרוץ ההתיישנות. .10טוען ב"כ התובע, כי לא הובאו ראיות בעניין התרמית וההונאה. אכן נכון הדבר אך הוא לא טען כי התקיימו נסיבות של תרמית והונאה ומכתב התביעה לא עולה כי התקיימו נסיבות כאלה, לא זו אף זו, אף מסיכומיו לא ניתן לומר, שההתנהגות של הנתבעת מגיעה לתרמית ואונאה כנדרש בסעיף 8לחוק, כאמור. טענות כגון אלה של תרמית והונאה, צריכות להיות מפורטות בכתב התביעה כאמור בתקנה 78לתקנות סד"א התשמ"ד - 1984וראה י. לובוצקי סדר הדין בבית הדין לעבודה עמ' .153בנסיבות אלה, לא יהא התובע רשאי להרחיב את החזית ולהוסיף טענות מסוג זה שלא הועלו. לא זו אף זו, הצדדים, על פניו, הסכימו כבר בשלב זה, שתינתן החלטה בעניין ההתיישנות. ברור מהסכמתם זו, העולה מהחלטתה של כב' הרשמת שהם אינם מבקשים להביא ראיות בענין ההתיישנות אלא הם עולות מתוך כתבי הטענות והמוסכמות. כיוון שכך, ניתנת החלטה זו על יסוד כתבי הטענות והפלוגתאות והמוסכמות. .11לא נוכל לקבל את טענת ב"כ התובע כאילו מרוץ ההתיישנות צריך לחול מיום סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בשורת פסקי דין. לא זו אף זו, הטענה כאילו חייב המעביד לשמור מסמכים ביחס לעובד אף מעבר לשבע שנים, אין לה עיגון בדין. יתר על כן, הטעמים לקביעת התיישנות, אינם רק שמירת מסמכים, כפי שנטען על ידי ב"כ התובע וראה על טעמי ההתיישנות דיני ההתיישנות בישראל זלמן יהודאי עמ' 9-.2 לא זו אף זו, התחום בו עסקינן, שהינו חלק מתוך מארג של דיני עבודה וזכויות חברתיות נקבעו תקופות התיישנות קצרות יותר מתוך רצון לעודד הגשת תובענות במהירות ובשים לב לכך שהעובד זקוק לכספים אלה לשם קיום יום יומי ושוטף. אין הצדקה להאריך את תקופות ההתיישנות ולמנות אותם מיום סיום יחסי עובד ומעביד. .12באשר לחופשה, הרי, שכאן יש לשוות לנגד עינינו את הוראות סעיפים 6, 7ו- 31לחוק חופשה שנתית שעניינם איסור צבירת חופשה והתיישנות. בחוק חופשה שנתית נקבע כדלקמן: " .6החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת-העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת-העבודה שלאחריה. .7(א) אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי-חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות-העבודה הבאות. .31תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים." הזכות לפדיון חופשה נוצרת ביום בו נותקו יחסי עובד ומעביד ואת תקופת ההתיישנות בגין פדיון חופשה, יש למנות באותו מועד. סעיף 31הנ"ל קובע תקופת התיישנות מיוחדת אך כל הוראות ההתיישנות למעט תקופת ההתיישנות, עומדות בעניין ההתיישנות מכוח חוק חופשה שנתית (דב"ע מב/ 713שמריה גולן ואח' נ' יעקב ממן פד"ע יג 321; דב"ע לה/12-2 עזבון שמואל נתן כהן נ' אטי רוזנהויסר פד"ע ו' 299; דב"ע לה/3-1 אליהו יהודה נ' מדינת ישראל פד"ע ו' 228). החישוב שערך ב"כ הנתבעת בענין החופשה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 6ו- 7לחוק חופשה שנתית. בהתאם לסעיפים אלה, יכול עובד לתבוע זכויות חופשה עבור שנת העבודה החמישית שלפני התביעה וראה בעניין זה "דיני עבודה" מ.גולדברג פרק תשיעי עמ' .24 לפיכך, טענת הנתבעת להתיישנות באשר לחופשה שנתית בשים לב לכך שנתבע רק פדיונם של ימי החופשה בשלוש השנים האחרונות, דינה להידחות. יש איפוא לברר את התביעה באשר לפדיון דמי החופשה. .13באשר לדמי הביגוד וכך גם באשר לפיצויי פיטורים, לא נטען בסיכומי הנתבעת כי אלה התיישנו מאחר והזכות להם, אם יש זכות כזו, לא קמה אלא לאחר חלוף 7שנים מסיום יחסי עובד ומעביד. .14בהתאם להחלטת כב' הרשמת יגישו הצדדים תצהירים באשר לרכיבי התביעה שנותרו ובהתאם למועדים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת.הונאהתרמיתהתיישנות