עצימת עיניים מצד לקוח בנק

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עצימת עיניים מצד לקוח בנק: פסק דין זה עוסק ביחסי בנק לקוח , באחריות בנק לתוצאות ניהול חשבון בניגוד להוראותיו הפורמליות של הלקוח מצד אחד . ובחובות ובאחריות לקוח לפעולות המבוצעות בחשבונו במהלך כשנתיים מצד שני, בחבות לקוח לתשלום יתרת חובה בחשבון הבנק שלו למרות שבפועל , טען שלא הוא ביצע הפעולות שיצרו החוב. פסק דין זה יתמקד בשאלה בה עוסק פסק הדין היא האם בעצימת עיניים מכוונת מצד ה"לקוח" תוך התנכרות לחובותיו כ"לקוח" כלפי הבנק יש כדי לפטור אותו מתוצאות פעולות שבוצעו בחשבונו . פתח דבר בפני תביעה כספית על סך 269,721 ₪ שהוגשה על ידי בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (סניף ת"א 189) (ולהלן: "הבנק" ואו "התובע") כנגד חברת מאור-מיכל שרותי הנדסה בע"מ (ח.פ 51-2833492) וכנגד שטרוצר מיכל (להלן: "הנתבעת 1" ו- "2" בהתאמה ולחלופין "הנתבעות") בגין יתרת חובה דביטורית בחשבון הנתבעת 1 ובערבות הנתבעת 2 -( להלן "החשבון" ) אצל התובע בטענה כי חרף דרישות התובע טרם נפרעה יתרת החובה בחשבון התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר . על פי החלטת כבוד השופטת ורדינה סימון מיום 18 אוקטובר 2009 ניתנה לנתבעות רשות להתגונן. עיקר הליך ההוכחות התנהל בפני כבוד השופטת ורדינה סימון. בפועל הוגשו סיכומי באי כח הצדדים לאחר ארכות שביקשו, על ידי התובע ב-5.9.2011 ועל ידי הנתבעות ב-26.12.2011 - למעשה - לאחר פרישת כבוד השופטת ורדינה סימון. התיק הועבר לטיפולי בתחילת שנת 2012. סיכומי התשובה לסיכומי הנתבעות הוגשו בעקבות החלטתי ביום 11.4.2012. ביום 5.3.2012 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על פיה הסכימו לקבל המלצתי לעניין המשך ניהול התיק לפיה תיחקר הנתבעת 2 חקירה קצרה על ידי בית משפט - החתומה מטה, לצורך התרשמותי האישית . בפועל, ובעקבות הסכמת הצדדים נחקרה על ידי הנתבעת 2 בישיבה מיום 30.4.2012. באי כח התובע מחד והנתבעות מאידך חקרו חקירה חוזרת. בסיום ההליך הודיעו באי כח הצדדים כי ישקלו הצעת בית המשפט אלא שבסופו של דבר לא הגיעו להסכמה. בהעדר הסכמה כאמור להלן פסק הדין. באשר לשאלה לעניין ההליך שניהל התובע אל מול חברת כלל הודיע בא כח התובע כי מר שמואל רייכמן , אביה של הנתבעת 2 היה צד להליך שם - כצד ג , נכח בדיון שבמסגרתו אושר הסכם הפשרה. על פי הסכם הפשרה בין התובע דנן לכלל חברה לביטוח, התחייבה חברת כלל לשלם לתובע סה"כ כשליש מסך כל סכום התביעה. כן הוסכם כי הבנק רשאי לייחס סכום זה על פי שיקול דעתו הבלעדי. בפועל, לטענת בא כח התובע, לא יוחס סכום כלשהו מהתקבול שהתקבל מכלל חברה לביטוח לתביעה דנן. עוד הוסיף כי פסק דין זה ניתן על רקע פרשת "אהרון קפלן" (להלן: "קפלן") אשר שימש כמנהל סניף התובע בתקופה שבין ינואר 1995 לאוגוסט 2001, בגידרה עלה חשד לפעולות אשר פגעו בניהול תקין של עסקי התובע, פעולות אשר נטען שעלו לכדי מרמה והפרת אמונים ובמעילה כספית רחבת היקף בחשבונות שהתנהלו אצל התובע. פרשה זו באה לידי ביטוי בין היתר בת.א (ת"א) 1773852/02, תא"ק 23249-04 ובבית המשפט המחוזי ת"א 1392/08. עיקר טענות התביעה התובע - חברה רשומה המנהלת עסקי בנקאות בישראל. הנתבעת 2 ניהלה בסניף התובע חשבון פרטי שמספרו 081418 שנפתח ביום 21 אפריל 1997 במסגרתו קיבלה הלוואה לרכישת רכב מסוג טויוטה יאריס (נספח יג' לתצהיר עדות ראשית תובע). כבר בשלב זה אציין כי כפי העולה מגרסת הנתבעת 2 הרי שחשבון זה נפתח על ידי הנתבעת 2 על מנת לאפשר בו פעילות לאביה שפעל בפועל בחשבונה זה, בידיעתה ובהסכמתה המלאה המלאה למרות שלא נתנה לו יפוי כח פורמלי, בנסיבות בהן לא היה כשיר לניהול חשבון בנק על שמו , נטילת הלוואות וקבלת אשראים. הנתבעת 2 הינה בעלת עניין בנתבעת 1. ביום 6 אפריל 2000 פתחה הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 אצל התובע, חשבון דביטורי שמספרו 409-090018 (ולהלן: "החשבון"). מורשית החתימה היחידה בחשבון היא הנתבעת 2 אשר ערבה להתחייבויות הנתבעת 1 והתחייבה לנהל את חשבונה בהתאם לתנאים הכלליים ולנהוג על פי האמור בהם. (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). על פי סעיף 4 לכתב התביעה, ניהלה הנתבעת 1 את חשבונה הנ"ל אצל התובע, ומשכה כספים מהחשבון אשר נותר ביתרת חובה שהסתכמה לסך של 269,721.06 ₪ נכון ליום 9 דצמבר 2008. ביום פתיחת חשבון הנתבעת 1 , חתמה הנתבעת 2 על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום לכל חובות הנתבעת 1 בחשבון. (כתב ערבות-נספח ד' לכתב התביעה). לטענת התובע ,בהיות הנתבעת 2 בעלת עניין בנתבעת 1,אין חלה עליה הגנת ערב יחיד על פי חוק הערבות (הצהרת ערב, נספח ד'1 לכתב התביעה). "סעיף 3 - סכום הערבות הח"מ מתחייב לשלם לבנק את כל הסכומים להן הם ערבים ו/או אחראים כאמור ללא הגבלה בסכום." ביום 15 יולי 2003 העמיד התובע לפקודת הנתבעות 1 ו-2 הלוואה על סך 150,000 ₪ וביום 20 אוגוסט 2003 ניתנה הלוואה נוספת לנתבעות על סך 197,470 ₪. הלוואות אלה ניתנו לנתבעות לצורך הסדרת פרעון יתרת החוב בחשבון הנתבעת 1. הנתבעת 2 העידה כי שוחחה בעניין הסדרת יתרת החוב עם מר וייס , המנהל העדכני של התובע. בעקבות שיחה זו היא חתמה על הוראת קבע לביצוע התשלומים החודשיים לפירעון ההלוואות מחשבונה בבנק הפועלים (נספח יא' לתצהיר עדות ראשית תובע). בפתח דברי הסיכום של בא כח התובע טען, הוא כי החשבון נשוא התביעה נפתח מלכתחילה על ידי הנתבעת 2 למראית עין בלבד ,לבקשת אביה שהיה מצוי במועד הרלבנטי בהליכי פש"ר, במטרה לאפשר לו לפעול בחשבון על שם הנתבעת 1, מאחר ונוכח מעמדו האישי ניבצר ממנו לנהל פעולות פיננסיות בחשבון בנק על שמו. לטענת התובע, לא עמדו הנתבעות בהתחייבויותיהן כלפיו על פי מסמכי ההתקשרות , לא כל שכן על פי מסמכי ההלוואות, לא שילמו את הסכומים שהתחייבו לשלם, ובכך הפרו את ההסכמים עליהם חתמו. 17. עוד טען בסעיף 7 לכתב התביעה, כי בהתאם לסעיף 47 לתנאי החוזה הכלליים ולסעיף 4 לכתב הערבות הריבית המקסימאלית הנהוגה כיום אצל התובע ועל פיה מחויב חשבון הנתבעת 1 ,הינה 19% לשנה. 18. לטענת בא כח התובע ,טענת ההגנה של הנתבעות היא טענת הודאה והדחה . הנטל עליהן להוכיח העדר חבות - לטענת בא כח התובע בסיכומיו , בנסיבות בהן לא הוכחש החוב על פי ספרי התובע על ידי הנתבעות, טענתן היא טענת הודאה והדחה. לאמור , החוב שבספרי הבנק אינו מוכחש אלא שלטענת הנתבעות לא הן שיצרו חוב זה ולא הן שחבות בפרעונו. נטל השכנוע להוכחת הגנת הנתבעות בנסיבות אלה ,על הנתבעות רובץ. באשר כאמור לא הכחישו את חתימותיהן על מסמכי פתיחת החשבון- על ידי הנתבעת 1 ועל כתב הערבות אשר נחתם על ידי הנתבעת 2, גם לא הכחישו סכום יתרת החוב נשוא התביעה. 18.1 טענה להעדר אמינות הנתבעת 2 בעדותה לטענת בא כח התובע בסיכומיו , נגועה עדותה של הנתבעת 2 בחוסר אמינות .באשר קודם לפתיחת חשבון הבנק נשוא פסק דין זה פתחה ביודעין חשבון נוסף לצרכיו של אביה - רייכמן שהיה מנוע מלפתוח חשבון בנק בעצמו נוכח הליכי הכינוס בהם היה נתון. עוד הצביע על כך שגם על פי עדותה של הנתבעת 2 פתחה חשבונות נוספים בבנקים אחרים - בבנק לאומי, לצורך התנהלותו הכספית השוטפת של אביה, בבחינת "שיטה" שהפכה לה לנוהג, לסייע לאביה לעקוף את הוראות הדין שמונעות ממנו ניהול חשבון בנק על שמו . ומשכך, אי ידיעתה הנטענת, או אי השליטה שלה בנעשה בחשבון הבנק על שם הנתבעת 1 ובערבות הנתבעת 2 מהווה ומבטא לכל הפחות עצימת עיניים מחוסרת אחריות שחבות בצידה. בעניין זה מפנה בא כח התובע לפסק דינו של כבוד השופט אטיאס שניתן גם הוא בעניין אחר הקשור לפרשת קפלן והמסתמך על ספרו של ריקרדו בן אוליאל דיני בנקאות ע 135 ואילך לאמור כי "פתיחת חשבון בנק הנה אקט משפטי רב חשיבות ...סיכונים רבים נובעים מעשיית העסקה של פתיחת חשבון בנק ...פתיחת חשבון בנק איננה עניין של מה בכך וחתימה על חוזה לפתיחת חשבון איננה עניין של מה בכך" 18.2 אשר לידיעת או אי ידיעת הנתבעת 2 אודות פעילות בחשבון הבנק על שם הנתבעת 1 לפחות בסמוך לאחר פתיחתו עוד טען בא כח התובע בסיכומיו כי הנתבעת 2 ידעה על הפעילות בחשבון הנתבעת 1 משך כל תקופת ניהולו. לראיה - כי בסמוך לאחר פתיחת החשבון בוצעה בחשבון זה העברה של 20,000 ₪ ולאחר מכן החלו נכיונות שיקים בסכומים ניכרים - והכל בתקופה בה גם לגרסת הנתבעת 2 נשלחו דפי החשבון לכתובת הנתבעת 2 בתקופה בה התגוררה שם בפועל. להמחשת ידיעת הנתבעת 2 אודות הפעילות בחשבון הדגיש בא כח התובע בסיכומיו כי מהחשבון נושא פסק הדין נמשכו שיקים רבים לפקודת הנתבעת 2 בעצמה - מוצגים ת/ח-1 - שיק ע"ס 41000 ש"ח זמפ 5.1.2001, ו- ת/ח3 שיק לפקודת הנתבעת 2 בסך 20000 ₪ זמ"פ 21.3.2001 . ומצד שני , שיק משוך על חשבון הנתבעת 2 בבנק פועלים ע"ס 8000 ₪ הופקד לזכות החשבון נשוא התביעה. 18.3 הנתבעת 2 , משהסכימה לפרוע את יתרת החוב בחשבון הנתבעת 1 על פי הסדר משנת 2003 הודתה בחוב זה אישררה אותו והיא מנועה מלטעון להעדר חבות הבנק מוסיף ומנמק את תביעתו וחבות הנתבעות 1 ו-2 לפרוע החוב בטענה כי לאחר שהבנק דרש את פירעון יתרת החוב בחשבון, הגיעה הנתבעת 2 בשנת 2003 להסדר חוב עם התובע , אותו שילמה בחלקו באמצעות הוראות קבע- סעיף 24 לסיכומי בא כח התובעים. משמע, שהנתבעת 2 העידה ואישרה כי בשנת 2003 ידעה על מצב חשבון הבנק על שם הנתבעת 1 לו ערבה, ואף חתמה על הוראת קבע לתשלום לצורך הסדר החוב אודותיו כביכול לא ידעה . לטענת בא כח התובע מנועה הנתבעת 2 מלטעון להעדר ידיעה, העדר חבות והעדר הסכמה להיווצרות החוב בחשבונה. בא כח התובע הדגיש בסיכומיו כי לא הבנק, הוא שלחץ על הנתבעת 2 להגיע להסדר לפירעון יתרת החובה בחשבון נושא פסק דין זה אלא שאביה הוא שלחץ עליה. במשמע, ששוב חזרה ופעלה על מנת לנסות ולהציל את אביה מאימת הדין והסכימה להגיע להסדר תשלומים על דרך הוראת קבע מחשבונה שלה - וכל זאת בשנת 2003, חמש שנים בטרם הגשת התביעה. למותר להעיר במאמר מוסגר כי הנתבעת 2 לא עמדה בכל תשלומי ההסדר ומכאן יתרת החוב נושא התביעה. 18.4 הנתבעת 2 נמנעה מלזמן לעדות את אהרון קפלן- הימנעות זו לחובתה רובצת בעניין זה , כפי העולה מעדותה של הנתבעת בע' 27 לפרטיכל - לא נקטה כל פעולה על מנת לאתר את קפלן ולזמנו לעדות. זאת בניגוד ובסתירה לטענת בא כוחה בתחילת ישיבת ההוכחות. לטענת התובע, ההימנעות מלזמן לעדות את אהרון קפלן כאמור שיעיד וייחקר אודות נסיבות פתיחת החשבון, קבלת אשראים וניהול חשבון הבנק בדרך בה נוהל בפועל - לחובתה רובצת - יעקב קדמי, על הראיות מהדורה 2003, חלק שלישי ע 1649. 18.5הבנק הגיש תביעה כנגד כלל חברה לביטוח לפיצוי בגין נזקים שגרם להם אהרון קפלן טיעוניו אלה העלה בא כח הבנק בסיכומיו בתשובה לטיעוני בא כח הנתבעות במסגרת הבר"ל וטען כי כבוד השופטת סימון שדנה בתיק בשלב הבר"ל הורתה מפורשות ביום 18.10.2009 על הוצאת כתב התביעה כנגד כלל חברה לביטוח מתיק הבר"ל. למרות הוראה מפורשת ומנומקת בעניין זה חזר בא כח הנתבעת, צירף את תביעת הביטוח להליך תוך הפרת צו איסור פרסום שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בהליך שם. בכל מקרה טוען בא כח הבנק כי אין בתביעה כאמור הודאת בעל דין או הסכמה לפטור הנתבעות מחובן לתובע אלא תביעה בגין נזקים שנגרמו לבנק בעקבות מהלכיו של קפלן כאמור. 18.6 בתשובה לטענת הנתבעות כי בעצם התביעה נגד כלל קיים השתק שיפוטי בעניין זה טען הבנק כי טענותיו כלפי קפלן לא התקבלו על ידי הערכאה השיפוטית. משכך אין להחיל השתק שיפוטי בעניינן. והוסיף וטען כי התביעה כנגד חברת הביטוח אינה רלבנטית להליך דנן בנסיבות נטענות בהן הנתבעת 2 ידעה או אמורה הייתה לדעת ועצמה עיניה במודע בכל הנוגע להתנהלות בחשבון נושא התביעה. ולא זאת אף זאת אלא שאשררה הפעולות בחשבון זה עת התבררה לה מעורבותו של קפלן בחשבון ולמרות זאת הגיעה להסדר חוב עם הבנק בתשלומים שביצעה מרצונה החופשי בהוראת קבע מחשבונה בבנק אחר. 19.עיקר טענות ההגנה בתצהירה, אישרה הנתבעת 2 כי היא מנהלת ובעלת מניות אצל הנתבעת 1. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בשם הנתבעות אישרה הנתבעת 2 כי אכן פתחה הנתבעת 1 באמצעותה את חשבון הבנק נושא התביעה שמספרו 409-090018 אצל התובע, בערבות הנתבעת 2 לחשבון זה. 19.1.לגרסת הנתבעת 2, היא הייתה מורשית החתימה היחידה בחשבון. לטענת הנתבעות , בוצעו החיובים בחשבון נושא התביעה ללא ידיעתה או יוזמתה או חתימתה של הנתבעת 1 ושל הנתבעת 2 על פי מסמכי פתיחת החשבון. משכך , אין להחיל עליה חובת לפרוע החוב. 19.2 לגרסת הנתבעת 2, כתובת החברה - הנתבעת 1 , לצורך שיגור דפי החשבון בחשבון זה הייתה כתובתה הפרטית של הנתבעת 2, ברחוב יוסף קארו 30, פתח תקווה. בכפיפה אחת לטענה זו טענה הנתבעת 2 ,כי התובע לא המציא לה הודעות כמתחייב, וההודעות אשר נשלחו, נשלחו ל"כתובת בלתי מעודכנת", מכיוון שלא התגוררה יותר ברחוב יוסף קארו 30, פתח תקווה. למותר להעיר כי לא גרסה שהודיעה לבנק אודות שינוי כתובת של הנתבעת 1 לשיגור דפי חשבון. גם לא המציאה אסמכתאות לחילופי כתובותיה הלכה למעשה. 19.3 הנתבעות הכחישו כי ביצעו פעולות בחשבון נושא התביעה. לטענתן כי כל הפעולות בחשבון בוצעו על ידי שמואל רייכמן ,אבי הנתבעת 2 (להלן: "שמואל רייכמן" "אבי הנתבעת 2") אשר, תמך בגירסתן והצהיר מצידו כי הוא זה שפעל בחשבון בשמה, ללא הרשאה וזכות חתימה וללא ייפוי כוח בחשבון, תוך שיתוף פעולה עם מר קפלן מנהל סניף התובע . כל זאת ללא ידיעת הנתבעות לטענתו , ותוך הסתרת הפעילות בחשבון מהנהלת הבנק ומהנתבעות. 19.4-בסעיף 10 לבר"ל, מדגישות הנתבעות כי משך כל תקופת הפעילות בחשבון לא היה לנתבעות כל מושג אודות הפעילות בחשבון. בסעיף 9 לתצהירה חזרה וטענה הנתבעת 2 כי מי מהנתבעות לא פעלו בחשבון כלל. ברם , במהלך חקירתה הנגדית בע' 16 לפרטיכל בהתייחס לחיוב החשבון נושא התביעה בשנת 2001 בגין משכורות , הסתבר כי הגם שהיא רשומה כמנהלת הנתבעת 1 , מי שניהל בפועל את הנתבעת 1 הוא בעלה - מאור - ע' 16 שורה 21,22 . מכל מקום , ובניגוד לגרסת הנתבעת 2 בהחלט לא נשללה האפשרות של ניהול חשבון הנתבעת 1 אצל התובע בהרשאת הנתבעת 2 - כמנהלת רשומה , על ידי בעלה מאור שטרוצר הלכה למעשה. לא למותר להבהיר כי עצם העובדה שמאור שטרוצר לא זומן לעדות על ידי הנתבעות - לחובתן רובצת. 19.5 עדותו של שמואל רייכמן, אבי הנתבעת 2 - מטעם הנתבעות- בסעיף 19 לתצהירו הצהיר כי אומנם מסמכי פתיחת החשבון נחתמו על ידי הנתבעת 2 אלא שהיא מעולם לא הייתה מעורבת בניהול החשבון וכלל לא ידעה שהוא אכן מתנהל בפועל. שמואל רייכמן , אבי הנתבעת 2 הצהיר כי הסתיר מהנתבעת 2 כי מדובר בחשבון פעיל, תוך ניצול העובדה שהנתבעת 2 עברה דירה ולא קיבלה את הודעות הבנק. בתצהירו של רייכמן, אישר כי עסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות. מסעיף 3 לתצהירו עולה כי בפגישתו הראשונה עם מר קפלן סוכם כי, מאחר והיה תלוי נגד שמואל רייכמן צו כינוס נכסים בהליכי פש"ר , יפתח שמואל רייכמן חשבון על שם הנתבעת 2 ואילו קפלן יעמיד לטובת חשבון זה אשראים לשם ביצוע ניכיון שיקים ומתן אשראי לרכישת רכב עבור אמה של הנתבעת 2. בהמשך, בסעיף 5 לתצהירו, טען כי לאחר שהיקף הפעילות בחשבון הנתבעת 2 גדל משמעותית, ביקש ממנו מר קפלן לפתוח חשבון בנק שייעודו זהה, "על שם חברה בע"מ", מהטעם שלחברה בע"מ יהיה ניתן להעמיד מסגרת אשראי בהיקפים גדולים יותר מאשר לחשבון פרטי. בסעיף 6 לתצהירו הצהיר כי מאחר ולא היה באפשרותו לפתוח חשבון עסקי היות והיה בכינוס נכסים, "ניצל את תמימותה של ביתו ואת שיתוף הפעולה של מר קפלן". רייכמן שכנע לגרסתו את הנתבעת 2 ,לפתוח חשבון על שם חברה- הנתבעת 1 - כאמור , תוך התחייבות שלא יעשה בו שימוש ללא הסכמתה וחתימתה. עוד הוסיף והעיד כי: "לצערי לא עמדתי בפיתוי ופעלתי בחשבון בשיתוף פעולה עם מר קפלן אחרי גבה של מיכל וללא ידיעתה". רייכמן הצהיר כי הוא זה שהזמין מקפלן וקיבל ממנו את פנקסי השיקים של החשבון והוא זה שחתם על כל השיקים שהונפקו מהחשבון והוא זה שחתום על כל מסמכי הבקשות לביצוע עסקאות ניכיון. לטענתו, יפה הדבר גם לעניין ההוראות הטלפוניות שניתנו לחיוב החשבון כאמור. בהקשר זה אחזור ואדגיש כי קפלן לא זומן לעדות לתמיכה בגרסתו של רייכמן כאמור. 19.6 לטענת הנתבעות, ביום 1 אפריל 2008 הוגשה על ידי התובע תביעה כנגד חברת כלל ביטוח ומנהל הסניף מר קפלן ואחרים אשר פעלו עימו (ת"א 1392/08 ות"א 1392.1/08 מחוזי ת"א), תביעה אשר לגרסת הנתבעות כוללת בצורה ספציפית ודווקנית גם את סכום נשוא כתב התביעה דנן. לטענתן, כתב התביעה אשר הוגש על ידי התובע כנגד כלל ביטוח ת"א 1392/08 מהווה הודאת בעל דין מטעם התובע לפעולות שעשו נציגיו בחשבון. (נספח א' לבקשת רשות להתגונן). ומפורט בסעיף 16 לבר"ל: -"עניינה של תביעה זו נזקים שנגרמו לתובע והמכוסים בפוליסה, כתוצאה ממעשים, מחדלים ופעולות שבוצעו בסניף תל אביב של הבנק, על ידי ואו ביוזמתו ואו ע"פ הוראותיו של מר קפלן אהרון, אשר שימש מנהל הסניף בתקופה שבין ינואר 1995 ו 15.8.2001" -"כן הוגשה ע"י הבנק ביום 27.11.2001 תלונה למשטרת ישראל נגד קפלן". -"במקרים רבים, כמפורט בהמשך בפירוט החשבונות הספציפיים, אישר קפלן פעולות בחשבונות של לקוחות הבנק על ידי מי שכלל לא היה ברשותם ייפוי כוח או הרשאה אחרת לפעול בחשבון". -"יצוין כי מירב הפעולות שבוצעו בחשבון מאור-מיכל, בוצעו על ידי מר שמואל רייכמן, מבלי שתהא לו כל הרשאה ואו יפוי כוח לפעול בחשבון" דיון המסגרת המשפטית והנורמטיבית 20.להלן רשימת הסוגיות והמקורות הרלוונטיים למקרה דנן, עליה סומך פסק דין זה : עקרון תום הלב, על פי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג - 1973. בבחינת טענות ההגנה של הנתבעות שלא הכחישו את יתרת החוב בחשבון נושא התביעה אלא שטענו שאינן חבות בו יש לבחון את תום ליבן הן בשלב הטרום חוזי בפתיחת החשבון והן במהלך התקופה של ניהול החשבון ועד להגשת התביעה . פקודת הבנקאות. חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 בבחינת התנהלות הבנק התובע שאין חולק שלא הייתה נקייה מרבב ,יש לבחון את מידת אחריותו בגין פגמים בניהול החשבון שלא על ידי הבעלים הרשום ומורשה החתימה הפורמלי בחשבון. לעניין נטל השכנוע במקרה דנן, ההלכה הפסוקה, בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ פסק ביהמ"ש העליון מפי השופט י' דנציגר בהסכמת השופט נ' הנדל והמשנה לנשיאה א' ריבלין: "בהליך האזרחי, כמו גם בהליך הפלילי, יש להבחין בין נטל השכנוע לבין חובת הראיה. נטל השכנוע מגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל זה יוביל לדחיית טענותיו. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע. משמעה של חובה זו הינה כי על בעל הדין האחד חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתו לעשות כן באמצעות הראיות שהביא בעל הדין האחד. כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%. יחד עם זאת, אם מעלה הנתבע טענות הגנה מצידו עליו לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה, ובמקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע". ובתמצית, הכלל הבסיסי מורה כי "המוציא מחברו, עליו הראיה" . משכך, נטל השכנוע, רובץ על מפתנו של התובע להוכיח כי יש לחייב את הנתבעות בסכום התביעה אלא אם לא הכחישו הנתבעת את סכום התביעה דוגמת המקרה דנן. טענת הודאה והדחה - נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע בשים לב לאופי טענות ההגנה של הנתבעות - מסוג הודאה והדחה - עובר אליהן נטל השכנוע המשני להוכיח את טענות ההגנה שלהן , זאת בנסיבות בהן לא הוכחש החוב נושא התביעה. אלא שחבותן בפרעונו היא שהוכחשה. דוקטרינת האשם התורם, ויישומה בהליך אזרחי במישור יחסים חוזיים - יחסי בנק לקוח. ביישום דוקטרינת האשם התורם אל מול פגמים בהתנהלות הן הלקוח מחד והן הבנק מאידך השאלה היא באיזה חלק מיתרת החוב בחשבון אם בכלל חבות הנתבעות - בעלת החשבון והערבה לחובות החברה בעלת החשבון. 21. לעניין שתיקת לקוח בנק בהתייחס לפעולות בחשבונו שלטענתו נעשו ללא הרשאתו יפים דבריו של מ"מ הנשיא (כתוארו אז) לנדוי בע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבאום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ : "כאשר קיבל הלקוח מהבנק במשך תקופה ממושכת העתקים של חשבונו בבנק, ובהם חיובים בגין שיקים מזוייפים רבים שנמשכו על החשבון, ולא הגיב על תוכן החשבונות, קיים השתק של הלקוח כלפי הבנק, ואין הלקוח יכול לזכות בביטול החיובים בגין השיקים המזוייפים, אפילו לא היה הבנק נקי מרשלנות". 22. ככלל, ומן הבחינה החוזית, הבנק אינו רשאי לחייב את חשבונה של הנתבעת 1 בגין פעולות שלא בוצעו על ידה באמצעות מורשית החתימה שלה על פי מסמכי פתיחת החשבון - בהקשר זה אעיר כי הנתבעת 2 לא טענה כי אביה "זייף" את חתימתה , גם לא התלוננה נגדו במשטרה. 23 יישום דוקטרינת האשם התורם בעבר הנהיגו בתי המשפט כלל פסיקתי, ולפיו אם ידע לקוח או צריך היה לדעת שחתימתו זוייפה, הוא מנוע מלכפור במצב החשבון כפי שהוא רשום בספרי הבנק, גם אם רישום זה הוא תולדה של מעשה מעילה בחשבון. פסק הדין המנחה בענין זה הוא ע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ, חברה רשומה כחוק בישראל נ' בנק המזרחי בע"מ (1968) פ"ד כב(1) 240. במקרה שם דובר בחברה שאחד מעובדיה זייף במשך 15 חודשים את חתימת המנהל על גבי 122 שיקים של החברה. החברה תבעה את הבנק בגין הנזק שנגרם מחמת חיוב חשבונה בשיקים המזוייפים, ותביעתה נדחתה. ובית המשפט העליון אישר את הדחייה. כב' השופט ויתקון קבע כי: "דייני בהלכה, שאין חולק עליה, שהלקוח שידע או שצריך היה לדעת, כי חתימתו זוייפה, והוא שותק ושתיקתו גורמת לבנק נזק, הרי הוא מנוע מלטעון שחשבונו חוייב בשיקים מזוייפים. ... לדעתי, אין לפקפק בכך שלא רק שתיקה תוך ידיעה ממשית כדבר הזיוף מונעת מהלקוח מלטעון שהשיקים היו מזוייפים, אלא גם "ידיעה מיוחסת", דהיינו ידיעה אשר אילמלא רשלנותו של הלקוח היה בידו להשיגה. ... במקרה דנן, היו 122 שיקים מזוייפים בסכום מצטבר של למעלה מ-75,000 ל"י, ואיש העסקים, מר שטאובר, היה צריך להבין, אפילו תוך התמצאות שטחית ביותר בעסקיו, כי משהו אינו כשורה במצב הכספים של עסקו. הרי לשם מה ממציא בנק ללקוחותיו את העתקי חשבונותיו, אם לא כדי לאפשר להם לבדוק את נכונותם ?" במהלך השנים ,חל ריכוך משמעותי בכלל המניעות. כך למשל, בע"א 444/88 ישיבת ישמח משה עיה"ק ירושלים נ' בנק צפון אמריקה בע"מ (1990) - פורסם במאגרים נקבע כי: "הנטייה המודרנית היא לצמצם את היקפן של חובות הלקוח כלפי הבנק. יש לציין עוד, שבפרשת ע"א 550/66 [2], בה תולה המערער את יהבו, הדגיש בית המשפט, שאשמו של הלקוח במקרה ההוא רב מאשמו של הבנק (ראה דברי השופט ויתקון ז"ל, בעמ' 244), מה שאין כן במקרה שלפנינו, כאשר המשיכה הבלתי-מורשית נעשתה על-ידי מנהל סניף הבנק ולא על-ידי פקיד של המשיבה 1. בנסיבות אלה ניתן לקבוע, שהבנק מושתק מלעורר טענת השתק כנגד הלקוח". בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט (1993), פ"ד מז(5) 31, ריכך בית המשפט העליון ריכוך נוסף את כלל המניעות והחליפו הלכה למעשה בכלל של אשם תורם. וכך נפסק באותו ענין, אמנם באמרת אגב: "למותר לומר שדוקטרינת האשם התורם עדיפה כמה וכמה מונים על דוקטרינת המניעות, שמקובל להחילה בנושאים מסוימים (כגון בזיוף שיקים) על יחסי בנק ולקוחו; שדוקטרינת המניעות הינה "טוטאלית" על-פי עצם טיבה - "הכול או לא כלום", ממש כעוולת הרשלנות בתקופה שאשם תורם היה בו כדי לשלול זכות מכול וכול - ואילו דוקטרינת האשם התורם יש בה כדי לעשות צדק בין הנצים על דרך של ריכוך והקהיית עוקץ; כך בענייננו וכך באותם נושאים אחרים ביחסי בנק ולקוחו." לשון אחרת, עדיפותה של דוקטרינת האשם התורם הוכרה בכך שהיא מאפשרת חלוקת האחריות באופן גמיש וצודק יותר, בהתאם לאחריותם היחסית של הבנק והלקוח לנזק שנגרם ובהתייחס לנסיבות המקרה הספציפי. בחמש עשרה השנים האחרונות הוכרה במשפט הישראלי האפשרות להחיל את דיני האשם התורם גם בדיני החוזים בנוסף על דיני הנזיקין. כך, עמד בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין על היתרונות שיש ליישומה של דוקטרינה זו גם בדיני החוזים: "אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה" ... מעניין לציין כי בסיטואציות דומות הכיר בית המשפט, גם אם בשתיקה, באפשרות לחלק נזק חוזי על פי מידת אשמם של שני הצדדים. כך במקרים בהם דן בית המשפט בשיערוך המחיר החוזי. בית המשפט נטה לנמק את השיערוך או היעדרו בין השאר בנימוקים הנוגעים לאשמם היחסי של שני הצדדים." (ע"א 3912/90 EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 85-84). וכן: "... אין קושי לחלק את האחריות לנזק בין המעורבים בפרשה ולייחס למבוטחת אשם תורם במישור החוזי ... " (ע"א 3353/96 ארז קרור והנדסה יצור ושירות בע"מ נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל תק-על 98(1), 632). ולבסוף: "חלוקת האחריות ...... על ידי שימוש בדוקטרינת האשם התורם, יש עימה יתרון נוסף. במצבים הראויים לכך, מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד, ופוטרת את הצד האחר מכל וכל. יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק (ראו א' פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז) 63). ... עוד נאמר על הדרכים להגיע לחלוקה צודקת של הנזק בין מתקשרים בחוזה: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. ובאשר לאופן חלוקת הנזק: "בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" (דברי השופטת ד' ביניש בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ואח' נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 227-226). כאמור לעיל, יפה חלוקה כזאת גם ליחסים בין מזמין לקבלן על פי חוזה קבלנות." (רע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד (2005) - פורסם במאגרים). בשנה האחרונה נדונה בהרחבה דוקטרינה זו תוך שבית המשפט העליון מאמץ אותה ומונה קשת של שיקולים ומבחנים ליישומה הלכה למעשה. ב עא 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי (פורסם במאגרים) "תוצאת תחולתה של הגנה זו היא חלוקת הנטל בנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה (ראו: אריאל פורת הגנת אשם תורם בדיני החוזים 13 (1997) (להלן: פורת)). הגנת האשם התורם מוכרת משכבר בדיני הנזיקין (ראו: סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). טבעית פחות הייתה קליטתה של הגנה זו בדיני החוזים הקלסיים (ראו: פורת, 38-29). אימוץ הגנה זו כחלק אינטגרלי מדיני החוזים נעשה באופן מפורש בפסק הדין (אף כי היו לכך הדים עוד קודם לכן) ב-ע"א 3912/90 Eximin S.A. נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 (1993) (להלן: עניין Eximin), שם נקבע כי שניים שנמנעו מלגלות זה לזה אודות סכנות אפשריות להיווצרות נזק במהלך תקופת החוזה שביניהם הפרו שניהם את חובת תום הלב בביצוע חוזה (סעיף 39 לחוק החוזים הכללי), ובנסיבות אלה אין מניעה מלהורות על חלוקת האחריות ביניהם לקרות הנזקים. עם זאת, בהקשר הקונקרטי - הרלבנטי לענייננו - של שימוש בהגנת התורם בגדרי תביעה הנסמכת על הפרת חובת תום הלב בשלב הטרום-חוזי, לא ראו בתי המשפט קושי מיוחד להכיר, במקרים המתאימים, בתחולתה של הגנת האשם התורם ולחלק את הנזק בין יוצר מצג השווא, או מפר חובת הגילוי לבין הנפגע שהתרשל בעצמו (ראו: ענין שר; ע"א 590/88 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פישר, פ"ד מד(1) 730 (1990) (להלן: עניין רובינשטיין); ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים, מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית, בפיסקה ל' ( 14.6.2009); עיינו: פורת, 45-43, 157-154). ניתן להניח כי הנכונות לחלוקת האחריות, הנזיקית באופייה, דווקא בהקשר הטרום-חוזי נובעת, בראש ובראשונה, מאופיו המעין-נזיקי של סעיף 12 לחוק החוזים הכללי (ראו: עניין Eximin, בעמ' 87; עיינו: פרידמן וכהן 637-636; פורת 45 ה"ש 98). " כפי שניפסק ב ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי שם, בפיסקה 64 לפסק הדין גם בענייננו יש לבחון את אמות המידה ליישום העיקרון של הגנת האשם התורם, שעה שבית משפט מוצא שצד לחוזה נהג בחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי, עת יצר במחדלו מצג שווא רשלני, והסב נזק לרעהו כתוצאה מכריתת החוזה, אך הצד השני לחוזה תרם ליצירת נזקיו שלו בכך שהתנהל אף הוא בדרך שיש בה משום אשם תורם. קביעת אחריותו היחסית של הניצג לנזק תיעשה, כמובן, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בית המשפט העליון בפסק הדין הנל אימץ רשימה לא סגורה ולא ממצה של מבחני עזר אשר יש להם זיקה לדינים קרובים, לרבות: " מידת אי-הסבירות בהתנהגותו של הניצג; יכולתו של הניצג לעמוד על הנדבכים השגויים במצג שהוצג לו - בעצמו; מידת מומחיותו וניסיונו של הניצג; סבירות ההסתמכות של הניצג על המצג; פער בין הצדדים בנגישות למקורות המידע הרלבנטי; התנהלות המציג (מכוונת, או רשלנית בלבד) תרומתו הסיבתית לנזק והנחותיו בשאלה האם הניצג יסמוך בלעדית על מצג-השווא ובצד כל אלה: שיקולי מדיניות משפטית " לשם יישום אמות המידה בענייננו, יש לבחון מחד את הפגמים בהתנהלות הניצג - ולענייננו הבנק , ומאידך, הפגמים בהתנהלות הנתבעות 1 ו-2 שגרמו הן במעשיהן והן במחדליהן למצג ניהול חשבון סתמי של חברה בע"מ. 24. דיון אין מחלוקת כי הנתבעת 2 הינה הבעלים הרשום של מניות הנתבעת 1. אין גם מחלוקת כי החשבון נפתח כדין, וכי הנתבעת 2 ערבה לחובות בעלת החשבון - הנתבעת 1. אלא שמגרסת הנתבעת 2 בחקירתה מיום 25 מאי 2011, בפני כבוד השופטת ורדינה סימון התברר כי הגם שנרשמה כמנהלת הנתבעת 1 , לא היא שניהלה אותה בפועל אלא בעלה - מאור- ע' 16 לפרטיכל שורה 22 , שמסיבות השמורות עימה לא זומן לעדות (עמוד 13 שורה 18) . בנסיבות אלה והגם שחתמה כערבה לחובות הנתבעת 1 אצל התובע, לא ידעה להעיד כמה עובדים היו לנתבעת 1 בתקופה הרלבנטית,- ע 16 שורה 6, גם לא ידעה להעיד בעניין חיובי משכורות בחשבון הנתבעת 1 נושא התביעה.- ע' 16 שורות 8- 24. 24.1 מסקנתי היא , כי הנתבעת 2 כעניין שבשיטה נהגה לעשות שימוש פיקטיבי בשמה כמנהלת הנתבעת 1 למרות שבפועל ניהל את החברה בעלה . אלא שלמרות זאת , וטעמיה עימה , חתמה כערבה לחובות הנתבעת 1. וליתר הדיוק בידיעה שגם בעלה נקלע לקשיים ונבצר ממנו לנהל חברה באופן פורמלי- עשתה שימוש בשמה שלה - ע' 42 לפרטיכל שורות 14-20. חלף העובדה שגם אביה , נקלע להליכי פש"ר ונבצר ממנו לנהל חשבון בנק, פתחה על שמה חשבון בנק לשימושו . לשון אחרת, באופן מוצהר פתחה קודם לפתיחת החשבון נושא התביעה, חשבון בנק פרטי אצל התובע- כך על פי עדותה המפורשת , תוך שהיא נותנת אמון באביה "בעיניים עצמות" - ע 20 לפרטיכל שורות 33,34. כך גם נהגה עם בעלה שהסתבך כאשר התירה לו לנהל בפועל חברה שהיא הייתה רשומה אומנם כבעלת מניותיה ומנהלתה היחידה , תוך שהיא סומכת על בעלה במשיכת צ'קים ובניהול החברה - הנתבעת 1 . שוב מסתבר, תוך שהיא אינה בקיאה בפעולות המבוצעות בשמה , אינה מתעניינת בהן , ומאפשרת גם לבעלה לפעול בשמה, ללא ייפוי כח מפורש . וכדבריה: "ש. במקביל להיותך בעלת המניות והמנהלת של מאור מיכל, עבדת גם במשרה מלאה בחברת ויזה? ת. אני לא הייתי מנהלת בפועל של הנתבעת 1, אלא רק בעלת המניות ומנהלת רשומה בלבד." מסקנה 24.2. הנתבעת 1 נהגה תוך קלות ראש והתעלמות מהאפשרות ליצירת חובות על שמה , או בערבותה, תוך זילות בחובתה לניהול חשבון בנק בתום לב והכל על מנת לאפשר הן לבעלה והן לאביה לעשות שימוש בחשבונות על שמה תוך מתן ייפוי כח מכללא ועצימת עיניים באשר לתוצאות התנהגות זו או לחלופין למחדליה שלה. 24.3. בהתייחס לכתובת הנתבעת 1 למסירת דפי חשבון בנק ולשאלה האם קיבלה דיווחים עיתיים אודות הפעילות הענפה בחשבון נושא התביעה העידה שם בעמוד 16: "ש. מציג בפניך נסח טאבו של הנכס ברחוב יוסף קארו, האם את הבעלים של הנכס? ת. היום אני חושבת שזה או על שמי או על שם בעלי...מעיינת בנסח הרישום ואומרת היום אני הבעלים של הנכס. ש. בימ"ש - מי היה הבעלים קודם לכן? ת. אמא של מאור, בעלי." מסקנה לעניין כתובת הנתבעת 1 - בעלת החשבון :כתובת בעלת החשבון - הנתבעת 1 הייתה כתובת מגוריה של הנתבעת 2,- מוצג ת/א . ויודגש, כי גם לאחר שעזבה אותה בפועל בתאריך לא ידוע אותו לא טרחה להוכיח - ע' 16 לפרטיכל שורה 32. אלא שאין מחלוקת כי גם לאחר שהפסיקה הנתבעת 2 להתגורר בנכס זה , נותר הנכס בבעלות אם בעלה, כאשר לימים עבר הנכס לבעלותה שלה. זאת ועוד; מעיון במסמכי ההתקשרות החוזית בין הצדדים עולה כאמור כי הנתבעת 2 רשמה את החברה הנתבעת 1 ואת כתובתה שלה ברחוב יוסף קארו 30 פתח תקווה. על פי סעיף 25 לכתב הערבות ועל פי סעיף 5 למסמכי פתיחת חשבון הבנק הוסכם בין הצדדים כי כל הודעה שתישלח לכתובת שנמסרה על ידי הנתבעת 2 ייחשבו כאילו נתקבלו על ידי הנמען תוך 72 שעות מזמן מסירתם למשרד הדואר . 24.4. מעדות הנתבעת 2 אני מסיקה כי בפועל הייתה הבעלים לאורך כל הדרך של הנכס ברחוב יוסף קארו 30 פתח תקווה גם אם היה רשום על שם משפחת בעלה , וגם קיבלה הדואר שיועד אליה , גם אם התגוררו בנכס אחרים , לאחר שהנתבעת 2 חדלה מלהתגורר בו בפועל. מכל מקום אני קובעת כי האחריות לעדכון כתובת נתבעות אצל התובע - על הנתבעת 2 רובצת הן לעניין כתובתה שלה והן לעניין כתובת הנתבעת 1! זאת ועוד, בהחלט שוכנעתי כי דפי חשבון הבנק נשלחו אל הנתבעות על פי הכתובת שמסרו לתובע - דפי החשבון צורפו לתצהיר המצהיר מטעם התובע. כמו כן ובנוסף שוכנעתי כי הנתבעת 2 ידעה ולכל הפחות היה עליה לדעת לדעת את תוכן דפי חשבון של הנתבעת 1 והתנהלותה הכספית במהלך כל תקופת ניהול החשבון אלא שהיא לכל הפחות בחרה לעצום עיניה בהתייחס לפעולות שבוצעו בחשבון זה. 25. מהימנות הנתבעת 2 באשר ובהתייחס לאמינות ומהימנות הנתבעת 2 מצאתי בקיעים משמעותיים בגירסתה. הנתבעת 2 למעשה בחרה שלא להבחין בין אמת לפעולות ל"מראית עין" במגמה לשרת את עניינם של בעלה ואביה. למעשה , ולמרבה הצער בעדותה ובתצהירה לא הבחינה בין אמת לשקר. כך לעניין הצהרתה כי פתחה את חשבון הבנק לעת מצוא , למקרה ויעלה צורך לנתבעת 1 לחשבון בנק נוסף אלא שלא התכוונה להפעילו ואף לא הפעילה אותו . הפרוטוקול מיום 25 מאי 2011 בעמוד 17 : "ש. מדוע הגעת דווקא לסניף הספציפי של בנק פאג"י לפתוח את החשבון? ת. אבא שלי הנחה אותי לפתוח שם חשבון. ש. מה הוא המליץ לך? ת. שאפתח חשבון נוסף בבנק פאג"י ובמידה ותהיה לי בעיה עם החשבון הקיים בבנק הפועלים, אז שאני אוכל לנהל משם במידת הצורך חשבון, שלא יהיה גם חשבון אחד של החברה. ובהמשך בעמוד 18 ,בהתייחס להסכם הפשרה משנת 2003, שאין מחלוקת שהנתבעת 2 חתמה על הוראת קבע לביצועו העידה : "ש. אז לאיזה הסכם את מתייחסת? ת. בטלפון שהתכוונתי שהם דיברו איתי, זו הייתה הכוונה, שנגיע לאיזשהו הסדר ולכן בעקבות זה אני חתמתי על הוראת קבע בבנק הפועלים כדי להסדיר את החוב שהיה. ש. אני מפנה אותך בהמשך כתבת בתצהירך: "אולצתי לחתום על מסמכים שונים שהציג לי הבנק" על אילו מסמכים שהציג לך בנק פועלי אגודת ישראל? ת. אני מדברת פה על הוראת הקבע שנתן לי בנק פאג"י, והחתמתי את הבנק שלי, בנק הפועלים, שמשם תרד ההוראת קבע, ואבא שלי באמת שילם על כך, הוא החזיר לי את הכסף הזה. ש. כל ההוראות כובדו? ת. לא .אני חושבת שזה הופסק באיזשהו שלב מאחר ואבי הפסיק לשלם לי ואני הפסקתי את הוראת הקבע. ש. ובבנק הפועלים גם אפשרת לו לפעול? ת. לא, בשום חשבון לא אפשרתי לו לפעול. ובהמשך בעמוד 20 , בהתייחס לפתיחת חשבון נוסף פרטי אצל התובע למטרות ניהול פעולות פיננסיות על ידי אביה שאין חולק שידעה כי הוא בהליכי כינוס העידה: ש. גם את החשבון הפרטי שכחת? ת. כן, את החשבון הפרטי גם אותו פתחתי בעקבות בקשה של אבי. ש. לאיזו מטרה פתחת את החשבון? ת. הוא ביקש לקנות לאמא שלי אוטו, וזו הייתה מטרת החשבון, לקחת הלוואה לאוטו. ש. ובחשבון הפרטי את חתמת על מסמכי ההלוואה? ת. אני לא זוכרת, אני זוכרת שחתמתי על פתיחת חשבון. ש. כלומר פתחת את החשבון מלכתחילה כדי שהוא יוכל לרכוש רכב? ת. כן, אני רוצה לציין שגם הגיל שלי באותו הזמן, אני הייתי בת 22, ואני מבחינתי עשיתי מה שהוא אמר לי בעיניים עצומות. ובהמשך בעמוד 27 שורה 1: ש. למה החשבון נפתח על שמך ולא על שם אבא שלך? ת. הוא לא היה יכול לפתוח חשבון. ש. למה? ת. משום שהוא היה בתהליכים של...לא יודעת, כונס נכסים או משהו כזה. לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו. איך זה נקרא. " מסקנה לעניין זה - הגם שהנתבעת 2 טענה מפורשות כי לא הרשתה למאן דהוא לפעול בשמה בחשבונותיה ובחשבונות הנתבעת 1 הרי שבפועל הסתבר גם מעדותה שלה כי פתחה חשבון בנק פרטי ביודעין לפעולתו של אביה מבלי לבקר חשבונות אלה . ידעה גם ידעה עוד בשנת 2003 אודות יתרת החוב בחשבון נושא התביעה ,אישררה יתרת החוב בו ,וגם נתנה גיבוי לאביה ,בכך שחתמה על הוראת קבע לחיוב חשבונה הפרטי בתשלומים חודשיים על מנת לסלק יתרת חוב זו 26. בחינת תום הלב או העדר תום לב של הנתבעת 2 וכוונותיה - כאשר איפשרה שימוש בשמה שלה לרבות בהקמת החברה - הנתבעת 1 ,כשהיא - הנתבעת 2 בעלת המניות היחידה בה , זאת בנוסף על הרשאה תוך אמון עיוור שנתנה הנתבעת 2 בבעלה ובאביה לפעול בשמה וללא מעורבותה בחשבון בנק על שמה - בחקירתה הנוספת של הנתבעת 2 בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני ביום 30 אפריל 2012 העידה ב עמוד 42 שורה 3 : " ש. אבל את אמרת שרק לך הייתה זכות חתימה? ת. סמכתי על בעלי. גם אז וגם היום. הוא היה מביא לי כל מיני שיקים לחתום עליהם והייתי חותמת. ובהמשך שורה 14, ש. אז למה החברה הייתה על שמך? ת. כי להם... ש. למי להם ? ת. למאור, (בעלה של הנתבעת 2, כ.ל) החברה הקודמת שהייתה לו ולמשפחה שלו נקלעה לקשיים. ש. הוא היה פושט רגל, מאור? ת. לא יודעת איך לקרוא לזה. היו כמה סיבוכים שבעצם העדפנו שהחברה תהיה על שמי. עמוד 45 שורה 9. ש. למדתי מהפרוטוקול שפתחת את החשבון הפרטי כשגרת או בכפר סבא או ברינתייה, או בפתח תקווה, למה פתחת אותו במונטיפיורי בת"א? ת. החשבון עצמו בעצם פתחתי אותו לפי בקשה של אמא שלי, ההורים שלי רצו לקנות רכב ובגלל שהם לא יכלו לנהל חשבונות בזמנו, פתחתי את החשבון לשם הלוואה לרכישת מכונית. ש. למה היית צריכה לפתוח חשבון? ת. אבא שלי היה בכינוס נכסים הייתה להם בעיה לנהל פעילות חשבון על שמם...אני מבינה שהלוואה צריך להחזיר...הם עשו הסדר כלשהו. נכון שזה על שמי...אני סמכתי עליהם אלו ההורים שלי. (הדגשה שלי - כ.ל.) עמוד 49 שורה 9, ש. כאשר נחתם אותו הסדר תשלומים שלגירסתך אבא שלך ניסה להרגיע אותך אני מטפל בה ואת יודעת שבח' על שמך שאת ערבה לה יש פעילות, מה עשית? ת...אני שמעתי ממנו בעצם שנוצר חוב בחשבון והוא יחזיר לי את הכסף הזה, אני יביא הו"ק והוא יחזיר לי את הכסף וכך היה. (הדגשה שלי - כ.ל.) מסקנתי היא כי הנתבעת 2 בחוסר תום לב בוטה פתחה חשבון בנק על שם הנתבעת 1 בסניף בנק שלא הייתה כל זיקה אליו אלא שלאביה היו בו "קשרים" , ידעה גם ידעה כי מבוצעות פעולות בחשבון זה שלא ביוזמתה הישירה ובחרה לעצום עיניה ולהעלים עין והכל על מנת לאפשר לאחרים , בעלי אינטרסים , אביה ובעלה פעילות בנקאית חופשית בחשבון בנק וכל זאת בחוסר אחריות ומבלי לדאוג למילוי התחייבויותיה כלפי הבנק כלקוח 27. הנתבעת איפשרה כעניין שבשיטה לאחרים לבצע פעילות בחשבונות בנק שפתחה , ללא יפוי כח פורמלי . הנתבעת 2, מאור מיכל ,כעניין בשיטה פתחה חשבונות בנק בעבור בני משפחתה ולתועלתם תוך שהיא מאפשרת להם לנהל חשבונות אלה במקומה. וכדבריה בעמוד 44 לפרטיכל שורות 21,22 "מי שניהל את החברה היה בעלי לכל דבר ועניין....יכול להיות שבעלי היה פושט רגל..." ובהמשך - בהתייחס לחשבון שפתחה בסניף התובע , לצורכי הוריה ובעת שאביה היה פושט רגל :"אני סמכתי על ההורים שלי. כל עוד זה שולם זה היה בסדר" - שורות 21,22 בע 45 לפרטיכל. כך העידה בפרטיכל הדיון מיום 30.4.2012 כי בשל קשיים אליהם נקלעה חברה משפחתית של משפחת בעלה , ביקשו לפתוח ,"דף חדש" - על דרך הקמת חברה שהיא , שהתנהגותה נכון למועד ייסוד החברה ופתיחת חשבונות בנק של החברה , טרם הייתה ידועה כנגועה בבנקים. ובלשון הנתבעת, היא "טרם הסתבכה". שלא כטענת הנתבעת 2 בתצהירה, אישרה הנתבעת בדיון מיום 30.4.2012 כי שיק של החברה -הנתבעת 1 משוך מחשבונה בבנק הפועלים - שלכאורה לא הייתה בו כל זיקה לאביה , הופקד בחשבון נושא תביעה זו. לנתבעת , שטענה שניהלה את חשבון הבנק של הנתבעת 1 כשורה לא היה כל הסבר לכך. ההסבר בלעדיו אין הוא שהנתבעת 2, מורשית החתימה היחידה בשם הנתבעת 1 ,משכה או איפשרה לאחר למשוך בידיעתה המלאה ומסיבות השמורות עימה -ואינני מקבלת את טענתה כי בהעדר ידיעתה - צ'קים מחשבון הנתבעת 1 בבנק הפועלים להפקדה בחשבון נשוא התביעה. עובדה זו מעידה כאלף עדים על ידיעה ובקיאות בהתנהלות בפועל של החשבון נשוא התביעה ובניגוד מוחלט לגירסתה של הנתבעת 2.- עמודים 42,43 לפרטיכל. מסקנה - הנתבעת 2 כעניין שבשיטה לא היססה מלאפשר פעילות של אחרים בחשבונות ובחברה על שמה למטרתם שלהם - אם כאשר מדובר בהקמת חברה שהופעלה על ידי בעלה - כנראה פושט רגל ובכל מקרה אדם שהסתבר אישית ואיבד אמינותו אל מול הבנקים ואם בפתיחת חשבון פרטי על שמה אצל התובע לצורכי הוריה , לצורכי נטילת הלוואה למרות שאביה פושט רגל . 28. אין מחלוקת כי קפלן היה מנהל סניף התובע בתקופה הרלבנטית אלא שקפלן לא זומן לעדות על ידי הנתבעות, לתמיכה בגרסת הנתבעת 2 ואביה רייכמן ,שלאחר שעוול בתובע וגרם לחובות בלתי נפרעים נחלץ גם לעזרת ביתו על מנת להותיר את התובע אל מול שוקת שבורה - חוב בלתי נפרע !. בעניין זה נפסק בתא (ת"א) 177385/02 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' סלימי איתן מפי כבוד השופט אטיאס אריה: "עד מרכזי לעניין הנסיבות שעמדו ברקע לפתיחת החשבון ונטילת ההלוואה נשוא דיון זה צריך היה להיות מנהל סניף בנק התובע קפלן. לטעמי, הנתבע, כמי שנטל הראיה מוטל היה עליו היה צריך לזמן עד מרכזי זה. כידוע כלל בסיסי בדיני הראיות קובע, כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". (יעקב קדמי, "על הראיות", מהדורת 2003, חלק שלישי, עמ' 1649). נכון אומנם, כי גם הבנק יכול היה לזמן עד זה (למרות הסכסוך המשפטי הקיים ביניהם) אולם בשעה שהבנק ביסס את תביעתו על מסמכים חתומים בידי הנתבע ובשעה שנטל הראיה רובץ ממילא לפתחו של הנתבע החובה הראשונה הייתה מוטלת על הנתבע. בשעה שלא עשה זאת פועל הדבר לחובתו." 29. אחריות הבנק- המצב הנורמטיבי ככלל הטילה ההלכה הפסוקה אחריות מוגברת על תאגיד בנקאי הנתפס בעיני הציבור כסמכות מקצועית אמינה. כך נקבע בפסיקה, כי מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן. מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל. ההלכה הפסוקה מורה כי חובת הנאמנות של הבנק חלה כלפי כל לקוח, ולגבי כל הפעולות, השירותים והעסקאות שמבצע הבנק בעבור הלקוח. מערכת היחסים המיוחדת בין הצדדים היא המטילה, מעצם הגדרתה, את חובת האמון. שנולדת מעצם קיומם של יחסי בנק-לקוח. - תא (מרכז) 5976-08-07 ד"ר אפים לקח נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ רות פלאטו - שנער "דיני בנקאות חובת האמון הבנקאית" 2010 (להלן: "פלאטו - שנער") חובת הגילוי החלה על הבנק זכתה לדיון נרחב בפסיקה בהקשרים רבים ומגוונים. ד"ר פלאטו-שנער עמדה על היקף חובת הגילוי ועל מקורותיה של חובה זו: "על בנקים חלות חובות גילוי .והפרתן של חובות אלה גוררת עימה פגיעה בתוקף ההסכם שנחתם, מתוך חוסר ידיעה של הלקוח. חובת הבנק היא למסור ללקוח מידע משמעותי, מתוך תפיסה של פערי הכוחות ביניהם הנובעים מפערי מידע. מסירת המידע נועדה לגשר על הפער שבין הבנק לבין הלקוח, דבר העשוי למקסם את התועלת הגלומה בעסקה. לשני הצדדים ואף למשק בכללותו" (פלאטו-שנער, לעיל, בעמ' 212-211). 29. הבנק, התובע בתיק דנן, לא הכחיש את הפעולות שפורטו בכתב התביעה 1392/08 שהגיש כנגד כלל חברה לביטוח, בגידרו התייחס בין היתר גם למעלליו של שמואל רייכמן בשיתוף עם קפלן בחשבון נושא התביעה : סעיף 15 - "מר אהרון קפלן פעל לקבלת שיקים גרועים לביטחון / נכיון, לרבות שיקים משוכים על חשבונות של לקוחות בעייתיים של הסניף עצמו וכן קבלת שיקים כאמור גם לאחר שנתקבלה לגביהם אינפורמציה שלילית. והתברר כי נפתחו בסניף חשבונות שלא הייתה נראית כל סיבה לעין שייפתחו דווקא בסניף, וכי גורמים בולטים בשוק האפור שימשו כאנשי ביניים של קפלן. קפלן פתח לאותם לקוחות גרועים ולגורמים נוספים הקשורים עמם חשבונות בסניף, ואף העמיד להם אשראים בסכומים ניכרים ללא כל בטחונות ראויים או אף ללא בטחונות כלל, תוך שהוא חושף את הבנק לנזקים כבדים". ובסעיף 20 - "פתיחת החשבונות והעמדת האשראי לאותם לקוחות גרועים בוצעו תוך הטעיית הבנק והצגת מצגים שיקיים באשר לחוסנם הכלכלי של הלקוחות, באשר להיסטורית האשראי שלהם, וכל זאת תוך ביצוע מעשי הסתרה, הטעיה וחריגה נוספים". ובסעיף 21 - בתמורה להעמדת האשראי לאותם לקוחות בעייתיים, קיבלו קפלן ואנשי הביניים טובות הנאה כספיות. ובסעיף 21 -" בין הפעולות שביצע קפלן על מנת להסתיר את מעשיו כלולות הפעולות הבאות: פתיחת חשבונות קש, פיצול אשראים, הצגת מצגים שיקריים באשר לשווי האמיתי של הביטחונות שהועמדו לבנק, הענקת אשראים בסכומים עצומים מחוץ לכל גדרי סמכותו מבלי שנתנה לכך מראש הסכמת ההנהלה, בפרקי זמן קצרים, פתיחת חשבונות ללקוחות לגביהם כבר היה מידע במערכת הבנק שהם לקוחות המצויים בקשיים כלכלים ומעשי מרמה והסתרה". ובסעיף 29 - "להשלמת התמונה יציין כי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, תלויה ומתבררת תביעה בסך 25,000,000 ₪ שהגיש הבנק כנגד קפלן, בין הייתר, בגין מעשים פלילים והפרות נהלים חמורות..." ובהמשך בסעיף 113 חשבון מספר 409-090018 ע"ש מאור מיכל שרותי הנדסה בע"מ סעיף 116 - "במועד היווסדה של חברת מאור מיכל ניהל ישראל שטרוצר חשבון בעייתי בסניף, ע"ש חברת רווית קובי תעשיות בטון בע"מ, אשר הועבר לטיפול משפטי." סעיף 117 -" חשבון רווית קובי, הועבר לסניף מסניף פתח תקווה של בנק איגוד, בעזרתו של דורון קאופמן של ידי מר קובי שטרוצר (שהנו בעלה של הבג' מיכל רייכמן ובנו של מר ישראל שטרוצר), לאחר שמצבה של החברה היה בכי רע, וזאת בפרט בכל הקשור לנזילות כספית". סעיף 119 -" חרף העובדה שחברת מאור - מיכל הנה חברה הקשורה באופן ישיר לחברת רוית קובי, שהנה לקוח בעייתי של הסניף, אישר קפלן את פתיחת חשבון מאור מיכל והעמדת אשראי בו, בסכומים ניכרים וללא בטחונות מספקים, תוך גרימת נזק לבנק." (הדגשות שלי, כ.ל) סעיף 120- "ביום 11.3.11 נדון ואושר גיליון אשראי בחשבון חברת מאור - מיכל . כפי שעולה מגיליון האשראי הנ"ל, מסגרת האשראי המאושרת הקודמת הנה 350,000 ₪, המסגרת המנוצלת הנה 700,000 ₪, קרי ישנה חריגה בסך 350,000 ₪ ממסגרת האשראי המאושרת. כמו כן מבוקשת מסגרת בסך 700,000 ₪ בעיקר כנגד המחאות לניכוי ולביטחון " סעיף 121 - "יצוין כי מירב הפעולות שבוצעו בחשבון מאור - מיכל, בוצעו על ידי מר שמואל רייכמן, מבלי שתהא לו כל הרשאה ו/או ייפוי כוח לפעול בחשבון." (הדגשות שלי, כ.ל). כן ראו לעניין חובת הגילוי - כחובה תכליתית את פסק הדין בעניין עא 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין (פורסם במאגרים) "חובת הגילוי היא חובה תכליתית. חובת גילוי נועדה לגלות מידע מקום שידיעתו של מידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחבים לו גילוי. לעומת זאת, כאשר המידע גלוי, וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי "פרוצדוראלית" המנותקת מידיעת הצדדים בפועל. ואולם, בענייננו, לא הוכחה ידיעה שכזו מצד המשיבה". - להבדיל מהמקרה שם , אדגיש כבר עתה כי בעניין דנן בהחלט נוכחתי בידיעה של הנתבעות 1 ו-2 אודות הפעולות בחשבון לא כל שכן באשרור פעולות אלה - כחמש שנים טרם הגשת התביעה 30. הנתבעת 2 הגיעה להסכם פשרה עם התובע בעניין מתן הוראות קבע מחשבונה לסילוק החוב נושא התביעה בהתייחס לחתימת הנתבעת 2 על הסכם הפשרה בשנת 2003 ומכל מקום על הוראת הקבע לביצוע הסכם הפשרה - חתימה אותה לא הכחישה ניפסק שם.: "לכאורה, אם המשיבה חתמה על שטר המשכנתא ביודעין ובאופן המתחייב על פי החוק, חל הכלל הרגיל והמוכַר לפיו "הסכמים יש לקיים" (Pacta Sunt Servanda). לאמור: על המשיבה לכבד את חתימתה על שטר המשכנתא ולשאת בהשלכות הסכמתה לחתימה על הכתוב בשטר זה - הבטחת האשראי בחשבון החח"ד ללא הגבלה בסכום, באופן צופה עבר ועתיד גם יחד (ע"א 9538/06 סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ולמשכנתאות בע"מ, פסקה 6 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם ( 10.6.2008); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( 11.11.2004); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149 (2003) (להלן: עניין יולזרי)). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא זוסמן: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט(2), 113, 117(1965)). 31. לעניין הסדר הפשרה אליו הגיעו הבנק וחברת הביטוח, הסדר שבא להסדיר את חובה של חברת הביטוח כלפי התובע דנן בגין עוולותיהם של קפלן ורייכמן אין להתעלם מסעיף 8 להסכם לאמור כי הסכם הפשרה מתייחס רק לחלק מנזקי התובע דנן , ולבנק התובע שמורה ועומדת זכות התביעה לתבוע יתרת החובות שלא כוסו בתשלום נשוא הסכם הפשרה : Whereas the amount of the payment constitutes only part of the claimed by the Bank. the Bank may conduct and continue, at the Bank's sole discretion, benefit and expenses, all proceeding to collect the debts and losses incurred as a result of the Events, including the legal proceeding against the Manager or third party. The Bank shall be solely entitled to any recovery thereof. לשון אחרת ,אני מקבלת את טענת הבנק כי לא ויתר על זכותו לשיפוי ממנהל הבנק ו/או מצדדים שלישיים. 32. הכרעה לאחר עיון מעמיק במסמכים המצויים בתיק בית המשפט לרבות סיכומי הצדדים, בחקיקה ובפסיקה הרלוונטית, ובבחינת טענות הצדדים מלפני ומלפנים, אני קובעת כדלקמן: 32.1 אין מחלוקת כי הנתבעת 2 הינה הבעלים , ולו הרשמית של הנתבעת 1. 32.2 אין גם מחלוקת כי חשבון הבנק נשוא התביעה נפתח כדין, והנתבעת 2 ערבה לחובות הנתבעת 1 על פיו. חזקה על מי שפותח חשבון בנק שיהיה אחראי למצבו וליתרות החובה בו. 32.3 בתצהירו ובמסגרת עדותו פרט שמואל רייכמן תאר בהרחבה פעולות נוספות שבוצעו על ידי קפלן במקרים שונים הנוגעים להתנהלותו בסניף. לא מצאתי מקום ואינני סבורה כי זהו המקום להידרש לסוגיות אלו. בנוסף העיד , וזאת לעניין השיטה בה נקטה הנתבעת 2 כי פעל בחשבונות נוספים על שם הנתבעת 2 לרבות בבנק לאומי. 32.4 התובע ביסס את טענותיו על המסמכים עליהם חתמו הנתבעות. עדותו של מר אמיתי וייס אשר לא הכיר את השתלשלות העניינים מידיעה אישית לא הוסיפה או גרעה להבהרת התמונה המלאה באשר הוא נוכח בדיעבד בקיומו של חוב מצטבר, אלא שתרמה לעניין ידיעת הנתבעת 2 אודות הפעולות והחוב בחשבון הנתבעת 1 ובערבות הנתבעת 2 משנת 2001 ואילך- וכל זאת בשים לב לעובדה שהנתבעת 2 אישרה כי למרות ידיעתה כאמור אודות פעולות שביצע אביה בחשבונות על שמה תוך יצירת חובות בלתי נפרעים, לא טרחה לא להתלונן במשטרה ולא לנקוט בצעד אחר לאור התנהלות אביה בחשבון הבנק שלה , ולה בלבד הייתה זכות החתימה, לפחות הפורמלית בו. 33. לעניין אי המצאת הודעות הבנק השוטפות לנתבעות: גרסתה של הנתבעת 2 אינה סבירה, כוללת סדקים ,בקיעים, אי הלימה ואי אמינות ואני דוחה אותה . אני קובעת כי היה עליה ,על הנתבעת 2 להודיע לתובע על שינוי כתובתה אם אכן ניתקה קשר , כפי שלא שוכנעתי עם הכתובת שמסרה לתובע. עוד אוסיף כי במהלך דיון ההוכחות מיום 25 מאי 2011 עמוד 17 שורה 2 עלה כי הדירה ברחוב יוסף קארו 30 הייתה בבעלות אם בעלה של הנתבעת 2 וכי כיום הנתבעת 2 הינה הבעלים של הנכס. לא זו אף זו, מעיון בסיכום פגישה עם מנהל הסניף מיום 16 ינואר 2002 עולה בבירור כי כתובת הנתבעת 1 שנרשמה בסיכום זה - זהה- ברחוב יוסף קארו 30 (נספח י' לתצהיר עדות ראשית תובע). לעניין זה מקבלת את גרסת התובע בדבר ההמצאות כאמור, וקובעת כי הבנק עמד בחובתו להודיע לנתבעות 1ו-2 על היתרות ומצב החשבון מפעם לפעם כדין. 34. בהתייחס לטענת הנתבעת 2 לאי ידיעה , אני קובעת כי אין כל נפקות לגרסתה של הנתבעת 2 אודות אי ידיעתה, לטענתה, בדבר הפעולות שביצע אביה בחשבון, זאת בין היתר בשים לב לעובדה שאני מניחה שהנתבעת קיבלה את ההודעות העיתיות בדבר הפעולות בחשבונות נשוא התביעה, לא כל שכן נוכח העובדה שבהחלט נוכחתי שצ'קים משוכים מחשבונה האחר , הפעיל של הנתבעת 1 בבנק פועלים הופקדו לחשבון נשוא התביעה- פעולה שגם לגרסתה של הנתבעת 2 אינה אפשרית ללא ידיעתה , ומעורבותה האישית ולכל הפחות הרשאתה האישית, בדעה צלולה ובגמירות דעת. זאת על פי עדותה שלה, על פיה אפשרה לבעלה "עליו סמכה" לנהל את חשבון החברה בבנק הפועלים למרות היותו מסובך כספית ולמרות שלה בלבד הייתה זכות החתימה בשם החברה. 35. גרסתה הפתלתלה של הנתבעת 2, ואופן הצגתה כ"ילדה קטנה" אשר פועלת כ"מריונטה - בובה על חוט" במענה לכל בקשות וגחמות אביה, ובעלה להקמת חברה, לפתיחת חשבונות בנק לניהול פעולות כספיות בחשבון בנק בנסיבות בהן בהחלט ידוע וברור לה כי הוא אינו כשיר ואינו רשאי לנהל חשבון בנק בעצמו אינה סבירה ואינה קבילה בעיני ובוודאי שאין בה להקים הגנה לנתבעת באשר היא נגועה בחוסר תום לב העולה באופן בוטה מגרסת הנתבעת בעצמה. 36. באותה העת הייתה הנתבעת 2 אישה נשואה, בעלת מניות בנתבעת 1, ועבדה במשרה מלאה כנציגת מכירות בחברת "ויזה". כך לפחות באופן רשמי. מעדותה של הנתבעת 2 למדתי כי לא בחלה במתן אפשרות לקרובי משפחתה שהסתבכו לעשות שימוש בשמה , לרבות בעצם פתיחת חברה לעבודות בטון על שמה , כאשר בעלה הוא למעשה הרוח החיה בחברה זו , אלא שעל רקע הסתבכות קודמת בחברה שמניותיה היו בבעלותו , הקימה החברה על שמה , בהפעלת בעלה. שהרי היא כאמור " עבדה בויזה". 37. אשר לפתיחת חשבון בנק על ידי הנתבעת 1 באמצעות מנהלתה - הנתבעת 2 ובערבות הנתבעת 2 והאחריות לניהולו- אין חולק כי פתיחת חשבון בנק הינה אקט משפטי, הטומן בחובו זכויות וחובות, (ראו פרופ' ריקרדו בן אוליאל בספרו "דיני בנקאות" (חלק כללי) מעמוד 135) לא למותר להדגיש כי פתיחת חשבון בנק אינה עניין של מה בכך. טענת הנתבעת 2 כי "החשבון נשכח" אינה סבירה והרי אין אדם פותח חשבון בנק בכל יום וללא כל מטרה. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחשבון בבנק ובסניף שלנתבעת 2 אין כל זיקה, או קירבה כוונה מעשית לנהל בו פעולות בפועל. ומאידך, לאביה המסובך כספית "קשרים" בסניף זה שהרי קודם לפתיחת החשבון המדובר , פתחה ביודעין חשבון בנק פרטי על שמה לצורך רכישת רכב באשראי , בעבור אימה, כאשר האב, "המקושר" מחד והמסובך כספית מאידך מתחייב לסלק את סכום ההלוואה שניתנה לרכישת הרכב כאמור. 38. אשר לחתימות שחתמה הנתבעת 2 הן על מסמכי פתיחת החשבון על כל תנאיהם והן על הוראת הקבע לביצוע הסכם הפשרה , חזקה על אדם לדעת על מה הוא חותם, ודי אם אפנה לדבריה של כבוד השופטת מ.בן פורת בעניין ע"א 16/80 לולי נ' סלומן. (פורסם במאגרים) מעיון בתיק שבפני , בתצהירים מטעם הצדדים , בעדויות ובתצהירים ובסיכומי באי כח הצדדים מסקנתי היא כי החשבון נשוא התביעה נפתח מלכתחילה על ידי הנתבעת 2 למראית עין בלבד , לבקשת אביה ,מתוך מטרה לאפשר לו לפעול בחשבון כפי שימצא לנכון , הואיל והיה מצוי באותה עת בהליכי פש"ר. 39. לעניין הלחצים שהופעלו על הנתבעת 2 לטענתה לחתימה על הסכם הפשרה בשנת 2003 ועל הוראת הקבע לחיוב חשבונה לצורך ביצועו , נוכחתי כי, פעולות התובע לא עלו לכדי לחץ בלתי סביר וכי מקור "הלחץ" על הנתבעת 2 היה מכיוונו של אביה שביקש להימנע מהליכים פליליים ואחרים שהיו צפויים כנגדו בגין מעשיו. חתימת הנתבעת 2 מהווה שיתוף פעולה עם אביה מחייבת אותה ועומדת לחובתה. בעניין זה אצטט את דברי הנתבעת 2 בעדותה בע 21 לפרטיכל: "ש. את רושמת בסעיף 13 שהבנק הפעיל עליך לחצים אדירים, כיצד ייתכן שהופעלו עלייך לחצים אדירים כאשר את אומרת שהייתה שיחה מאוד קצרה....... ת. לחצים שהרגשתי מצד אבי, הוא היה המקשר. ש. אז מי שהפעיל עליך את הלחצים האדירים זה היה אביך? ת. הוא נתן לי להבין שהלחצים עליו... ש. והוא לחץ עלייך? ת. הוא אמר שהבנק לוחץ עליו. ש. אבל הבנק לא לוחץ עלייך? ת. לא, לא ישירות, רק דרך אבי." ש. את מוסיפה ואומרת בסעיף 13 - אם לא אחתום, יבולע לי, האם מדובר באיום ישירות של הבנק אליך או באמצעות אביך? ת. דרך אבי. .... ש. אני חוזר לאותו הסדר שאת מתייחסת אליו - האם נכון יהיה לומר שאת למעשה לקחת על עצמך לשלם את התשלומים החודשיים מחשבונך בבנק הפועלים לחשבון החברה? ..... ת. לא בדיוק לקחתי על עצמי, זה תשלומים שאבא שלי שילם בסופו של דבר. ש. אבל הם יצאו מהחשבון שלך? ת. כן, אבל כל עוד אבי שילם, אני שילמתי. ש. קודם לכן, הצהרת, שקוימה שיחה אחת עם הבנק, אני מפנה אותך לסעיף 14 לתצהירך: "הודיעו לי...." מי הודיע לך? ת. אבא שלי. ש. זאת אומרת שגם כאן לא הבנק הודיע לך שאין לך מה לדאוג אלא אבא שלך? ת. אמת. ש. מפנה לסעיף 15 (מצטט...) - אם הייתה שיחה אחת על איזה המלצה מדובר? ת. שוב, דרך אבי. הקשר היה דרך אבא שלי. בהקשר זה אדגיש כי לא נוכחתי כי הנתבעת 2 פעלה במישור המשפטי כנגד הבנק, לא כל שכן כנגד אביה, והכל בהתייחס לפעולות שבוצעו בחשבון הנתבעת 1 בהעדר הרשאה לטענתה , לשון אחרת - תוך זיוף הנגוע לכאורה בפלילים. 40. לעניין תביעת התובע כנגד חברת הביטוח- אין מחלוקת כי בפרשה האמורה, וכתוצאה ממעללי קפלן ורייכמן , נגרם נזק ניכר לתובע . אלא שאין בכך כדי להפחית מחבות הלקוחות אשר תרמו לפגיעה האמורה באופן ישיר; מה גם שאין חולק שסכום הפשרה סילק פחות ממחצית הנזק שנגרם לתובע. אני קובעת כי, הנתבעת 2 הייתה ערה למצבו הכלכלי והאישי של של אביה שלא היה כשיר ולא היה מורשה לנהל חשבון בנק ופעולות בחשבון בנק בעצמו בחשבונו ועל שמו. מסקנתי היא כי הנתבעת 2 ידעה, או הייתה צריכה לדעת אודות הנעשה בחשבונה לאורך כל התקופה, ובעיקר לאחר שחתמה על הוראת קבע לסילוק החוב בחשבונה. 41. לעניין זה ונוכח עצימת העיניים מדעת על ידי הנתבעת 2, אין בעובדה ששמואל רייכמן פעל בחשבון ללא ייפוי כוח כדי לפטור את הנתבעות מתשלום החוב, שכן בהתנהלותה העניקה לו ייפוי כח מכללא והרשאה שבשתיקה כאשר לא פנתה אל הבנק בדיעבד לביטול פעולות שבוצעו לטענתה שלא בהרשאתה ושלא על פי הוראותיה. עם חתימתה על דפי פתיחת החשבון ובוודאי לאחר שחתמה על ההסכם לסילוק החוב לקחה על עצמה הנתבעת 2 סיכון מחושב , ובכל מקרה סיכון מדעת ,כי החוב שהצטבר בחשבון נשוא התביעה לא ייפרע וכי הבנק יפנה אליה בדרישה לפרוע את החוב שהצטבר על שם הנתבעת 1. משנתנה הנתבעת 2 דרור לאביה לפעול בשמה , ואף נתנה בדיעבד ושנים בטרם הגשת התביעה גיבוי ואשרור בדיעבד למעשים שלטענתה בוצעו שלא כדין וללא הרשאה ,לקחה על עצמה סיכון כי אביה יחרוג מן ההתחייבות לפרוע ולהסדיר יתרות החוב בחשבונותיה. מקביעת העובדות כאמור, הגעתי למסקנה בלעדיה אין, לאמור כי אין הגינות כלכלית ואין הצדקה לכך שפלוני - הנתבעות ,יימנע מפירעון חובו לאלמוני- התובע, אם אדם פרטי או בנק. משק כלכלי תקין אינו יכול להתנהל כשחובות לא נפרעים ושעבודים אינם ניתנים למימוש. (ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין, בעמוד 33) כמו בפרשת אנגוס ראו הרחבה להלן , טענה גם הנתבעת 2 בפני כי החשבון נושא התביעה חויב בניגוד לזכויות החתימה בו ומשכך אין הנתבעת 1 חייבת ביתרת החובה שלפרעונה נתבעה ולא כל שכן הנתבעת 2 שערבה להתחייבויות הנתבעת 1. כפי שהסקתי לעיל, הנתבעת 2 לא נהגה בתום לב כאשר פתחה והקימה את החברה - הנתבעת 1 על מנת לאפשר לבעלה ומשפחתו לאחר "שהסתבכו" ובפועל ניבצר מהם להמשיך ולנהל חברה עיסקית ופעילות פיננסית בנקאית ולהמשיך ולהפעיל חברה בתחום הבטון. כך גם נהגה עת פתחה את חשבון הבנק על שם הנתבעת 1 כשהיא מורשית החתימה הבלעדית בחשבון. 42. צירוף הראיות הנסיבותיות בתיק זה מעידות על התנהלותה הלקויה מאוד של הנתבעת 2. להבנתי לנוכח ה"שיטה" על פיה נהגה הנתבעת 2 , בחשבון אישי שפתחה על שמה קודם לחשבון נושא התביעה שגם הוא ניפתח באותו סניף אצל התובע והכל על מנת לאפשר לאביה פעולות בחשבון בנק בניגוד לחוק ולדין תוך "השאלת" שמה כבעלת חשבון הבנק- ניתן ללמוד על התנהלות רשלנית המטילה על הנתבעת 2 אחריות נכבדה לתוצאות פתיחת החשבון כאמור ומתן אפשרות לאחרים ליצור יתרת חובה בחשבון זה. עצם פתיחת חשבון הבנק בסניף הבנק של התובע שבהחלט היה מרוחק מכל פעילותה -ובהחלט נוכחתי כי לא הייתה לה כל זיקה אליו לא בטרם פתחה את החשבון ולא לאחר שפתחה אותו וידעה על פעולות המבוצעות בו - מביאה אותי למסקנה כי היא ידעה גם ידעה על הפעולות שהתנהלו בחשבון הבנק של הנתבעת 1. מסקנתי היא כי למעשה פתחה את חשבון הבנק על מנת לאפשר לאביה לפעול בו בניגוד להוראות פקודת פשיטת רגל והמגבלות שחלו עליו בניהול חשבון בנק ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות ונכיון שיקים. בנוסף , מסקנתי היא כאמור כי קיבלה דיווחים אודות כל הפעילות הפיננסית בחשבון הנתבעת 1 אלא שבחרה לעצום עיניה על מנת לאפשר לאביה פעילות פיננסית חופשית הגם שזו נאסרה עליו מכח הדין. אני קובעת כי לנתבעות 1 ו-2 הייתה ידיעה הן פוזיטיבית והן קונסטרוקטיבית במובן שידעו או חובה הייתה עליהן לדעת אלא אם עצמו עיניהן לפעולות הבנקאיות הענפות בחשבון הבנק של הנתבעת 1. במובן זה היא מנועה ומושתקת מלטעון כי אינה חבה ביתרת החובה בחשבון נשוא התביעה. עצם קשירתו של שמואל רייכמן לפרשת המעילה בכלל ולמקרה דנן בפרט, אין פירושה הפטר הנתבעות מהחוב נשוא התביעה. ניסיונותיו של האב - רייכמן להגן על בתו, לאחר שהוא זה שהכניסה לצרה מלכתחילה לא צלחו, ויפים דברי החכמים לעניין "סוף מעשה, במחשבה תחילה" . אני קובעת כי אין לנתבעת 2 בעניין זה אלא להלין על עצמה , ועל אביה. זאת משניסיונותיו של שמואל רייכמן להרחיק את בתו מן החוב ולהימנע מהליכי התביעה עלו בתוהו. אשר לטענת הנתבעות בהתייחס להליכי גבייה שנקט הבנק לגביית המחאות שהופקדו בחשבון ,כלל ידוע הוא כי, אין מניעה ליתן פסק דין מקבילים לגבי אותו חוב, ובלבד שבשלב הגבייה לא ייגבה סכום עודף. סכומים שנגבו על חשבון החוב לאחר הגשת כתב התביעה יופחתו מסכום פסק הדין. 43. אשר לאחריות של הבנק ולו החלקית : לאור העובדות שנתבררו בפני אין מחלוקת כי הבנק התיר חריגות ממסגרת אשראי שהעניק בעצמו בחשבון, וכן פעולות בחשבון לקוח באמצעות אחר שלא היה מורשה. בהקשר זה אין להתעלם מחלקו של הבנק והפועלים בשמו - במקרה דנן , המנהל הבכיר "קפלן " שתרם חלק לא מבוטל להיווצרות יתרת החובה בחשבון על שם הנתבעת 1 ובערבות הנתבעת 2. קפלן כיהן בתפקיד בכיר בבנק, כמנהל הסניף המרכזי של התובע בתל אביב. פעולותיו נעשו במהלך עבודתו בבנק. משכך, אין צורך לדון בשאלת שליחותו של מר קפלן וחיובו את הבנק בפעולותיו, או לשאלת רשלנות הבנק. לעניין מערכת היחסים בין בנק ללקוחו ניפסק : "מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן... מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל." (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 585 (1994)). וכן בנוגע לתפקידו של הבנק ולהסתמכות הלקוח על פעולותיו, נאמר: "הבנקים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי הכלכלה בישראל ובעולם המודרני בכלל, והם מתאפיינים בכשירות מקצועית, בנגישות למידע ובאמצעים טכניים העומדים לרשותם לצורך פעילותם. כל אלה, בצירוף התפקיד שהבנקים בישראל נדרשים למלא לעתים בביצוע מדיניות שלטונית ומשימות ציבוריות... מקנים להם בעיני הפרט מעמד מיוחד, "מעין-ציבורי", אשר בגינו הוא רוחש להם אמון ונוטה לסמוך על פעולותיהם בלא לדרוש ולחקור אחריהן." (ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 369 (2004)). ( ד"ר אפים לקח נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - מאגר נבו 23.02.2012 קפלן אומנם לא זומן לעדות על ידי הנתבעות . אלא שגירסתן כי לא הנתבעות ולא מורשית החתימה מטעמן , לא ביצעו פעולות בחשבון הבנק ולא חתמו על מסמכי פעולות אלה לא נסתרה. 44. הפגמים בהתנהלות התובע - הבנק אין חולק כי מעת פתיחת החשבון לא מסרו הנתבעות 1 ו-2 כל הודעה לתובע על שינוי בעלי זכויות החתימה בחשבון נושא התביעה. אין חולק כי החלק הארי של הפעולות הפיננסיות בחשבון נושא התביעה בוצעו על ידי אביה של הנתבעת 2 - רייכמן , ומקצתם על ידי בעלה - משיכת צ'קים למשכורות וכו. אין גם חולק , וזאת מעדותה של הנתבעת 2 כי בפועל אפשרה הן לבעלה שניהל בפועל את הנתבעת 1 והן לאביה לבצע פעולות בחשבון הבנק של הנתבעת 1. בנוסף אין חולק כי יפוי כח בכתב לא ניתן על ידי הנתבעת 1 למאן דהוא לביצוע פעולות בחשבון. בהקשר זה יודגש כי הבנק התובע נמנע מלהביא לעדות מי מאנשי הבנק אשר פעלו בבנק בתקופה הרלבנטית ואפשרו את ביצוע הפעולות בחשבון הנתבעת 1. בהקשר זה אני מסיקה , כטענת הנתבעת 2 ואביה כי הבנק באמצעות מנהל הסניף קפלן , שיתף פעולה עם רייכמן כאשר אפשר פעילותו בחשבון הנתבעת 1. לאחרונה נדונה בבית המשפט העליון פרשת אנגוס ,מקרה בו נוכח בית המשפט העליון בניהול חשבון בנק על שם אחד הגם שנוהל בפועל על ידי אחר בשיתוף פעולה מלא של הבנק - rtu (עא 221/09 אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - מאגר נבו 06.01.2011) כבוד השופט יצחק עמית. כמו בעניין אנגוס גם במקרה דנן עולה לכאורה שיתוף פעולה בין מנהל סניף הבנק- קפלן לבין הנתבעות ושלוחן - רייכמן. כאמור מסקנתי היא כי הנתבעות - הנתבעת 1 בעצמה ובאמצעות הנתבעת 2 בעצמה ידעו ולכל הפחות עצמו עיניהן אל מול הפעולות שבוצעו בחשבונן בבנק. לא כל שכן אישררו פעולות אלה בחתימה על הסכם הפשרה משנת 2003 כמו במקרה אנגוס , הייתה הנתבעת 2 מעין אשת קש, הן בעצמה והן באמצעות הנתבעת 1 והכל על מנת לאפשר פעילות של רייכמן בחשבון בנק של חברה שמעצם טיבו ככזה ניתן להקצות לו אשראים גבוהים יותר מאשר בחשבון פרטי על שם יחיד - הנתבעת 2 שגם הוא נפתח עוד קודם לכן לצורך פעילות אשראי של רייכמן , בלתי חוקית למעשה , נוכח מעמדו כפושט רגל. כמו במקרה אנגוס מסקנתי כאמור הייתה כי הנתבעות ידעו הלכה למעשה על הפעילות הכספית בחשבון נושא התביעה . כמו במקרה אנגוס גם במקרה דנן , של פעילות בנקאית תוך קבלת אשראים על ידי פושט רגל, עסקינן בחוזה פסול שמטרתו בלתי חוקית, מנקודת מבטן של הנתבעות, והכל על מנת לעקוף את הוראות הדין ולאפשר לבעלה של הנתבעת 2 שגם הוא היה מנוע מלנהל עסקים בחברה בבעלותו - על דרך פעילות בחברה בניהול הנתבעת 2 בעצמה , ולאביה רייכמן - על דרך פתיחת חשבון בנק אשר לכאורה לא הייתה כל סיבה שנתבעת 2 נתנה לה הסבר מניח את הדעת , לזיקה לסניף הבנק התובע (על הוראות החוק ועל כך שלקוחות שחשבונותיהם הוגבלו מנסים לעקוף את רוע הגזירה על ידי פתיחת חשבון על שם אחר ראו: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד 449, 456 (1999)). באספקלריה של חוזה פסול, ומבלי לקבוע מסמרות, ייתכן וניתן היה לפטור את הבנק מחובת השבה מכוח סעיף 31 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כך, בע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ג מ(2) 333, 335 (1986 45. לסיכום , ובבחינת הפגמים בהתנהלות התובע , כדוגמת פרשת העובדות בפסק דין אנגוס, אין לאפשר לנתבעות להיבנות מהעובדה שהבנק פעל בניגוד לנהלים ולהוראות הפורמליות של הלקוח - הנתבעת 1 בפתיחת החשבון זאת משנוכחתי כי הנתבעת 2 ידעה או הייתה חייבת לדעת אודות כל הפעולות שבוצעו בשמה בחשבון הנתבעת 1 ואף אישררה אותה בדיעבד עת ניאותה בשנת 2003 לאפשר הוראות קבע מחשבונה לסילוק יתרת החוב בחשבון נושא התביעה. ע"א 221/09 אנגוס מעדני בשר טרי (1997) בע"מ ואח נ בל"ל - פסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית - פורסם במאגרים נוכח הליקויים שמצאתי בהתנהלות התובע מחד והנתבעות מאידך ולאור ההלכה הפסוקה שצוטטה לעיל אני מוצאת כי יש להחיל את דוקטרינת האשם התורם . בענייננו האשם התורם של הבנק התובע אשר אפשר את הפעילות הפיננסית בחשבון הבנק על שם הנתבעת 1 ובערבות הנתבעת 2 הגם שאלה לא בוצעו ברובן על ידי הנתבעת 1 בחתימת הנתבעת 2 סוף דבר אני פוסקת כי לקבל את התביעה, בחלקה. כפי שניפסק ב ע"א 4697/05 גבאו אסטבלישמנט נ' דוד דודאי (פורסם במאגרים). אני סבורה כי הדוקטרינה הראוייה לפסיקת אחריות וחבות הצדדים בעניין דנן היא דוקטרינת האשם התורם לאמור כי הגנת האשם התורם עומדת למפר חוזה ובמקרה דנן לנתבעות 1 ו-2 כנגד הנפגע- התובע , כאשר האחרון תרם באשמו שלו לנזקיו. נוכח המסקנות אליהן הגעתי וביישום דוקטרינת האשם התורם תוך שאינני מתעלמת ממחדליו ורשלנותו של הבנק התובע שבאה לידי ביטוי בפעולות שאפשר אהרון קפלן לאביה של הנתבעת 2- רייכמן לבצע בחשבון מחד, ותוך שאני לוקחת בחשבון מאידך את שיתוף הפעולה המלא של הנתבעת 2 לרבות על דרך עצימת עיניים עם אביה רייכמן , ומכללא גם עם אהרון קפלן - בביצוע פעולות בחשבון הבנק של הנתבעת 1 אשר הביאו לחוב נשוא התביעה אני קובעת כי אשמו התורם של הבנק מגיע לכדי 40 אחוז. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 יחד ולחוד לשלם לתובע 60 אחוזים ממלוא סכום התביעה. בסך הכל מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 ביחד ולחוד בסך של 161,832.6 ₪. סכום זה יישא ריבית בשיעור ובאופן המפורט בסעיף 7 לכתב התביעה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בהתחשב באמור לעיל, ולאחר ששקלתי גם את משך ניהול ההליך, היקף המסמכים שהוגשו במסגרתו ומספר הדיונים, ולאור ההלכה הפסוקה בדבר פסיקת שכר טרחה ריאלי סביר (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתוף לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה והמסחר). מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד בשיעור של 60 אחוז מהוצאת התובע לאגרת בית משפט כפי ששולמה על ידי התובע בפועל , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה בקופת בית המשפט ועד ליום הפירעון המלא בפועל. בנוסף, מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד בהוצאות התובע לשכר טרחת עו"ד בסך של 46.800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום הפירעון בפועל. לקוחותעצימת עינייםיחסי בנק לקוחבנקעיניים