תחולת הסכם בוררות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תחולת הסכם בוררות: השאלה העומדת לפניי היא האם יש מקום לעכב את ההליכים בתיק זה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות- תשכ"ח 1968 (להלן:"חוק הבוררות"), בשל הסכם בוררות בין הצדדים והליך בוררות אשר מתנהל לפני מוסד ששמו "עוז לציון- בית הדין לממונות". העובדות הצריכות לענייננו ביום 22/1/12 הוגש על ידי התובעת כתב תביעה לפינוי מושכר על פי הוראות פרק טז4 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), בטענות של הפרות יסודיות של חוזה שכירות, החזקה שלא כדין במושכר ואי פינוי המושכר ע"י הנתבע בהתאם לחוזה השכירות. על פי כתב התביעה, יש להורות על פינוי הנתבע מהמושכר בגין 3 עילות שונות: הראשונה, סיום חוזה השכירות ואי מימוש תקופת האופציה במועד הקובע בחוזה השכירות; השנייה, אי תשלום דמי השכירות במועד והשלישית, שימוש במושכר כחנות מקום בו מטרת השכירות היא למגורים בלבד. ביום 20/2/12 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו. הנתבע מציין כי בד בבד עם הגשת כתב הגנה זה, הגיש בקשה לאישור פסק בוררות שניתן ע"י בית הדין לממונות "עוז לציון" ביום 4/11/10. לטענתו, פסק הבוררות ניתן כ"פסק דין ביניים" בהליך בוררות שעודנו מתנהל בין הצדדים דנן וזאת בסכסוך המתייחס, בין השאר, לעובדות ולעילות התביעה של התובעת בתביעה דנן. מטעם זה, ומאחר שפסק הביניים הכריע למעשה בסכסוך בין הצדדים, ככל שהוא מתייחס לעילת פינוי המושכר, מבקש הנתבע להורות על סילוק התובענה על הסף ולחילופין, על עיכוב ההליכים בתביעה עד לאחר ההכרעה בבקשה לאישור פסק הביניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי. הנתבע מפנה בכתב הגנתו למכתב אשר ניתן לו ביום י"א טבת תשע"ב ע"י מזכירות בית הדין, לעניין פנייתו אל הבוררים לגבי פסק הבוררות והמשך הליך הבוררות, שם נמסר לו, בין היתר, כי הצדדים לא שוחררו מהבוררות. בדיון שהתקיים לפניי ביום 28/2/12 טענה התובעת כי למרות פסק הביניים, יש לבית המשפט הסמכות לדון בתובענה, מאחר וככל שפסק הביניים מתייחס לעניין מימוש האופציה, קיימות 2 עילות נוספות המזכות את התובעת לקבלת צו הפינוי, בהן לא דנו במסגרת הליך הבוררותת ופסק הביניים. כמו כן, טוענת התובעת כי שטר הבוררות נחתם ביום 11/7/10, כאשר במועד זה טרם הפר הנתבע את הסכם השכירות, הן לעניין מתן הודעה על הרצון לממש את האופציה, והן לעניין תשלום דמי השכירות במועד. לעניין האופציה טוענת התובעת כי האמור פסק הביניים לעניין אין משמעו כי הנתבע מימש בפועל את האופציה, אלא כוונת הפסק היא כי קיימת לנתבע אופציה לחמש שנים, אך אין קביעה באשר לשאלה אם האופציה מומשה אם לאו. הנתבע מצידו טען כי השאלה אם נעשה או לא נעשה שימוש למטרות השכירות היא שאלה שנובעת משטר הבוררות והיא נוצרה לפני המועד שהוגשה התביעה, ויש להותיר את ההכרעה בעניין לבוררים. באשר לאי תשלום דמי השכירות במועד, הרי שכל הכסף שולם למעט עיכבון של 3 חודשים. פסק הבוררים ביום 11/7/10 נחתם "שטר בוררות" בין התובעת לבין הנתבע. נקבע כי נושא התביעה הוא "ממוני, שכירות" וכי "הצדדים מסכימים למסור את ההכרעה בתביעה/ות ההדדיות לבית הדין 'עוז לציון'". עוד נקבע, בין היתר, כי בית הדין יפסוק בנידון, בין לדין ובין לפשרה בהתאם לשיקול דעתו וכי הוא אינו חייב לנמק את פסקי הדין. ביום 4/11/10 ניתן פסק הבוררים שכותרתו "פסק דין ביניים", שם נקבע כי "השוכר (הנתבע) זכאי להמשיך ע"פ הסכם השכירות חמש שנים נוספות (אופציה) וכפי בקשתו (מתאריך כט' תמוז תש"ע) בפני בית הדין בנוכחות התובעת". כן נקבע כי על התובעת לתקן את הביוב בשטח הדירה במידה ויש סתימות חוזרות ובתנאי שיתברר שהסתימות נגרמות מפגם במערכת ולא מהשלכת פסולת וחומרים חוסמים על ידי הנתבע, ולבירור יוזמן איש מקצוע שיבחר על ידי בית הדין לצורך חוות דעת בנושא. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהם גדרי הסכסוך אשר העבירו לבוררים במסגרת סכסוך קודם אשר קיים היה בין התובעת לבין הנתבע: בעוד התובעת טוענת כי הסכם הבוררות אינו חל על הסכסוך דהיום, טוען הנתבע כי הסכם הבוררות חל גם חל. כפי שהבהירה התובעת במסגרת הדיון אשר נערך לפניי, בסכסוך זה שנשמע לפני הבוררים, לא הוגשו כתבי טענות כלשהם וגם לא נרשמו פרוטוקולים, כך ש"גבולות הסכסוך" לא הוגדרו בצורה ברורה. אין ספק כי אם היו מוגשים כתבי טענות או היה מתנהל פרוטוקול מינימאלי, ניתן היה להיעזר בהם לצורך ההכרעה בשאלה, מה הייתה כוונת הצדדים בחתימתם על הסכם הבוררות (שטר הבוררות), ומהו הסכסוך אותו הם ביקשו להעביר להכרעת הבוררים. מפסק דין הביניים אשר נחתם ע"י הצדדים ביום 4/11/10 עולה כי נושא ה"אופציה" בהארכת חוזה השכירות, אשר היא אחת העילות בגינן תובעת התובעת בתובענה דנא, נידון לפני הבוררים שכן נקבע שם בסעיף א' לפסק הביניים כי "השוכר (הנתבע) זכאי להמשיך ע"פ הסכם השכירות חמש שנים נוספות (אופציה) וכפי בקשתו (מתאריך כט' תמוש תש"ע) בפני בית הדין בנוכחות התובעת". נושא נוסף שנדון בפסק הבוררות נוגע לעניין תיקון הביוב בשטח הדירה (ראה סעיף ב' לפסק דין הביניים). ניתן לומר כי פסק הבוררים הכריע וקבע כי לנתבע קיימת הייתה אופציה לחמש שנים. יחד עם זאת, לא ברור מפסק הבורר אם נקבע בו שהאופציה מומשה על ידי השוכר, ובעניין זה יש להיזקק לכללי פשרנות, לרבות באשר לכוונת הצדדים בשטר הבוררות. בנוסף, על פניו, אין בפסק הביניים כל אינדיקציה באשר ללשאלה, האם נידונו שתי העילות האחרות בגינן תובעת התובעת במסגרת התובענה דנא - אי תשלום השכירות במועד והשימוש במושכר כחנות. כאמור, בשטר בוררות אשר נחתם בין התובעת לבין הנתבע ביום 11/7/10 נקבע, בין היתר, כי "הצדדים מסכימים למסור את ההכרעה בתביעה/ות ההדדיות לבית הדין "עוז לציון". לכאורה, לא ברור אם כוונת הצדדים הייתה כי יידונו כל הסכסוכים באשר הם, הנוגעים לחוזה השכירות, יהיו מועדי העילה והסכסוך באשר יהיו, או שמא כוונתם הייתה למסור לבוררות את אותם הסכסוכים אשר עילתם נולדה כבר בעת החתימה על שטר הבוררות. מוצא אני לנכון להדגיש כי בשטר הבוררות נרשם "בתביעה/ות ההדדיות", בהא' הידיעה. לדידי, מכאן נובעת המסקנה כי הצדדים ביקשו שהכרעות הבוררים תתקבלנה בתביעות מסוימות, אשר עילתן כבר הייתה ידועה לצדדים אותה עת. יוצא איפוא, כי פרשנות מילולית ותכליתית נכונה של סעיף זה היא, כי הבוררים מוגבלים בהכרעה בתביעה/ות שלפניהם נכון למועד חתימת שטר הבוררות, ואין הכוונה ליתן בידיהם הסמכות להכריע גם בסכסוכים אשר אותה עת טרם באו לעולם. על מנת לתמוך בשיטתו הפרשנית, מפנה הנתבע בכתב הגנתו למכתב שיצא תחת ידו של בית הדין לממונות "עוד לציון" בעקבות פנייתו לבית הדין. במכתב מיום יא טבת תשע"ב ואשר נחתם ע"י מזכירות בית הדין נרשם כי הצדדים לא שוחררו מהבוררות ולכן מחויבים על פי החוק לקיים את פסק הבורר. זאת ועוד, במסגרת המכתב מגדילה מזכירות בית הדין לעשות ומפרשת היא את פסק דין הביניים, באופן כזה, שבין היתר, נכתב כי "אסור לפתוח חנות במבנה המושכר. אחזקת מוצרים אותם מחזיק הנתבע והמיועדים לצורכי עבודתו של הנתבע אין בהם משום הפרה של ההוראה הנ"ל", כאשר ברור לכל כי בנושאים אלה לא נרשם דבר או חצי דבר בפסק הביניים!. לא ברור לי מהיכן נטלה מזכירות בית הדין לעצמה הסמכות לפרש את הפסק וגם לקבוע כי ניתנו החלטות בעניינים אשר ברור כי לא הוכרעו במסגרת פסק דין הביניים על ידי בית הדין. הדבר תמוה ואף חמור בעיניי, מקום אין מדובר במסמך שיצא תחת ידי הבוררים, או אחד הבוררים, אלא תחת ידה של מזכירות בין הדין, עם כל הכבוד, זאת ולא יותר. יוער כי הנתבע מודה כי המכתב נכתב כתשובה לפנייה שנעשתה על ידיו. לפיכך, איני מוצא לנכון ליתן למכתב זה כל משקל לעניין פרשנות שטר הבוררות ופסק הביניים. האם פרשנות המצמצמת את גדרי הסכסוך בבוררות מתיישבת גם עם אומד דעתם של הצדדים? כאמור, במקרה שלפניי לא הגדירו הצדדים באופן ברור את גבולות הסכסוך. מושכל ראשון בדיני הבוררות הוא שהצדדים רשאים לעצב בעצמם את אופי ההליך. מאחר והסכם הבוררות אשר נחתם בין הצדדים הוא חוזה לכל דבר ועניין ומכיוון שעקרונות היסוד של דיני הבוררות מחייבים מתן תוקף לרצון הצדדים, מצאתי כי על מנת לקבוע את גדרי הסכסוך שנידון לפני הבוררים, שיש לקבוע את גדרי הסכסוך גם על פי עקרונות הפרשנות המקובלים בדיני החוזים ובסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 אשר קובע כי: "25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." לדידי, ובהמשך לדברים אשר קבעתי לעיל, מבין השורות נשמעת כוונת הצדדים שלא להעניק לבוררים הסמכות להכריע בכל סכסוך עתידי שיתגלע בין הצדדים, הגם אם המדובר בסכסוך ממוני, או בענייני שכירות. מצאתי כי הסכם הבוררות ונסיבות כריתתו אינם מורים על כל סיבה להניח כי הצדדים ביקשו להעניק לבוררים סמכות רחבה שכזאת אלא שכוונתם הייתה להביא לפתחם של הבוררים את המחלוקות שקיימות היו בעת שנחתם שטר הבוררות. אילו נחתם היה הסכם בוררות, בנוסח שנחתם, במקביל לחתימת חוזה השכירות או כחלק מחוזה השכיורת, יתכן כי המסקנה הייתה שונה. אולם, בנסיבות שבהם פנו הצדדים לבוררות לאחר שפרץ סכסוך ביניהם, נכון יהיה לפרש את שטר הבוררות, לאור נוסחו, כפי שנרשם לעיל. יוצא איפוא, כי אין מקום לעכב את ההליכים בשל הסכם הבוררות שבין הצדדים, למעט בסוגיות הבאות אשר כבר הוכרעו על ידי הבוררים: זכותו של הנתבע לאופציה ואורכה של האופציה (להבדיל מהשאלה אם מימש הנתבע כדין את זכותו, שאלה אשר תידון במסגרת ההליך שבפניי) ועניין התיקונים אשר לטענת הנתבע על התובעת היה לבצע וכל הקשור בכך. כאמור, הנתבע מסר בכתב הגנתו כי הגיש בקשה לאישור פסק הביניים. נוכח קביעתי בדבר היקף הנושאים שנמסרו לבוררות, אין מקום לעכב ההליכים בתיק שלפניי עד למתן פסק דין בבקשה לאישור הפסק, שכן הנושאים אשר לא הוכרעו על ידי הבוררים, לא נמסרו לבוררות והם יוכרעו על ידי במסגרת פסק הדין בתיק זה. סוף דבר - הבקשה לעיכוב הליכים נדחית, ויידונו לפני הנושאים האמורים לעיל. עוזרתי המשפטית תיקבע מועד לשמיעת ראיות וסיכומים בעל-פה. בקשות לזימון עדים יש להגיש תוך 7 ימים ממתן ההחלטה לדבר מועד הראיות. הסכם בוררותבוררותיישוב סכסוכיםחוזה