בלט דיסק מרכזי עם לחץ על השק הדוראלי - תאונת דרכים

בדיקת CT מיום 10.8.06 הדגימה יישור הלורדוזיס, בלט דיסק קל בלבד ללא סימני לחץ על השק הדורלי בחוליות C3-4, בלט דיסק מרכזי (בולט יותר מ-C3-4), עם סימני לחץ בולט על השק הדורלי הודגם בחוליות C4-5, C5-7. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בלט דיסק מרכזי עם לחץ על השק הדוראלי: רקע: לפניי תביעה לתשלום פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). 1. התובעת ילידת 1959, נפגעה בשתי תאונות במועדים שונים, האחת - ביום 24/9/01 (להלן:- "התאונה הראשונה") והשנייה ביום- 28/5/02 (להלן:- "התאונה השנייה"). הנתבעת, בהיותה מבטחת הרכב בו נסעה התובעת, מכירה בחבותה לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מאירועי התאונות ולפיכך המחלוקת בתיק שלפניי מצטמצמת לשאלת שיעור נזקיה של התובעת. 2. בעקבות התאונה הראשונה, פונתה התובעת, לחדר מיון בבית חולים ברזילי, שם נבדקה, בוצעו צילומי חזה, עמוד שדרה גבי, מותני וצווארי - לא הייתה עדות לשברים. בעקבות התאונה השנייה, פונתה התובעת לחדר המיון, בוצעו צילומי עמוד שדרה צווארי ומותני ונקבע כי לא נמצא ממצא חבלתי גרמי. בהמשך הייתה התובעת במעקב רפואי במסגרת קופת החולים, שם התלוננה בעיקר על כאבי צוואר ותרדמת בידיים. 3. בבדיקת E.E.G. שבוצעה לתובעת ביום 31.5.05 נרשם: CTS מימין ורדיקולופתיה צווארית לא אקטיבית משמאל. בדיקת CT מיום 10.8.06 הדגימה יישור הלורדוזיס, בלט דיסק קל בלבד ללא סימני לחץ על השק הדורלי בחוליות C3-4, בלט דיסק מרכזי (בולט יותר מ-C3-4), עם סימני לחץ בולט על השק הדורלי הודגם בחוליות C4-5, C5-7. בעמוד השדרה המתני הדגים במרווח L4-5, בלט אנולוס אחורי מזערי ללא סימני לחץ בולט על השק הדורלי וזיזים קדמיים קטנים בגופי החוליות L4-L5. 4. התובעת, סייעת בגני ילדים בעיסוקה, ועבדה כסייעת בגני ילדים של עירית אשקלון, נפגעה ללא כל קשר לתאונות נשוא התביעה, במהלך חודש יוני 2009 בתאונת עבודה, אשר גרמה לשבר ברגלה. בעקבות אותה תאונה, הוזמנה התובעת לוועדה רפואית מטעם נציבות שירות המדינה. בוועדה זו, נשללה נכות הקשורה לשבר ברגלה של התובעת, אך נקבע, כי על התובעת לצאת לפנסיה מוקדמת, כאשר אותה וועדה, קבעה לתובעת אחוזי נכות בשיעור משוקלל של 42% בגין אברים שבהם נפגעה התובעת בתאונה נשוא התביעה. הנכות הרפואית- חוות דעת מומחי בית המשפט: 5. כבר בפתח הדברים אציין, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת אמינותה של התובעת, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בשאלת שיעור נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונות. 6. ביום 15/03/07 מונה ד"ר נחום הלפרין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, על ידי חברתי, כב' סגנית הנשיא, השופטת דינה כהן, לשם הערכת שיעור נכותה של התובעת כתוצאה מאירועי התאונות. ביום 30/5/07 התובעת נבדקה על ידי המומחה, ד"ר הלפרין. סמוך לכך, הודיע המומחה כי בבדיקה הקלינית שערך מצא הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני המקנה לתובעת אחוזי נכות משמעותיים, אלא שהוא מוטרד ממצאים אלה מכמה סיבות: האחת, העובדה שהתובעת ממשיכה לעבוד כסייעת לגננת והשנייה, כי לא מצא אזכור על הגבלה קשה בתולדות המחלה ובבדיקות שעברה. המומחה ביקש למנות את פרופ' שדה מנחם, מומחה לנוירולוגיה ומומחה ל- EMG לבדוק את התובעת, מאחר ותוצאות בדיקת ה- EMG אינן תואמות את ממצאי הבדיקה הפיזיקלית שערך. 7. בית המשפט קיבל המלצתו של ד"ר הלפרין ומינה את פרופ' שדה ליתן חוות דעתו ביחס למצבה הרפואי של התובעת בתחום מומחיותו. ביום 6/8/07 נבדקה התובעת על ידי פרופ' שדה אשר קבע בחוות דעתו כך: "מדובר בשתי חבלות צוואר מסוג שליפת שוטflexion-extension injury)). בעת בדיקתה בחדר המיון לא היה חסר נוירולוגי ובדיקתה הייתה תקינה. היא מתלוננת על נמלול לאורך הגפיים, קושי בביצוע פעולות עדינות, סחרחורות והפרעה בריכוז. בעת בדיקתה על די היא לא הפעילה באופן רצוני את כוח השרירים באופן מלא ואופטימלי. היא דווחה על ירידה בתחושה בפיזור חסר היגיון אנטומי, ושאינו אפשרי עקב לקות כלשהי במערכת העצבים. היא לא דווחה נכונה בבדיקת תחושת המנח. כלומר, היא הציגה ממצאים לא אמיתיים בעת הבדיקה. על כן לא ניתן לקבל את תלונותיה כלשונן, וללא ספק קיים מרכיב נכבד של הגזמה בדבריה. היות שמדובר בחבלות צוואר קלות בלבד, ללא סימנים נוירולוגים אובייקטיביים חולניים לא נותרה לה להערכתי נכות נוירולוגית עקב התאונות." (ההדגשה אינה במקור- ס.כ.). ביחס לממצאי בדיקת ה- EMG, קבע המומחה, כי מדובר בבדיקה שטחית ולא אמינה ולכן לא ניתן לקבל את מסקנותיה. 8. ביום 22/8/07 פנה ב"כ התובעת לפרופ' שדה בשאלות הבהרה, בהן נשאל, האם לאור האמור בחוות דעתו יש צורך בביצוע בדיקת EMG נוספת. המומחה השיב: "הנכות הנוירולוגית נקבעת על פי ממצאי הבדיקה הנוירולוגית. בדיקת ה- EMG הינה הרחבה של הבדיקה הנוירולוגית ותכליתה לענות על שאלות ספציפיות שעולות מהבדיקה, הן לצורך אבחון, והן לעתים לצורך הערכת הנכות. במקרה של גב' זריהן, אין לה חוסר נוירולוגי, וממילא אין צורך בביצוע בדיקת EMG ." 9. ביום 3/9/07 הגיש ב"כ התובעת בקשה דחופה, בה טען, כי המומחה טעה בקביעתו, לפיה הבדיקה התומכת בתלונותיה של המבקשת נעשתה באופן שטחי והיא אינה אמינה וטעה בקביעתו, כי לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית, מבלי להפנותה לביצוע בדיקה נוספת ולכן מבקש, כי בית המשפט יורה על ביצוע בדיקת EMG נוספת והעברת התוצאות למומחה למתן התייחסותו. הנתבעת התנגדה לבקשה וביום 8/10/07 המומחה שלח התייחסותו לבקשה, תוך שהוא חוזר על דבריו כפי שהובאו בחוות דעתו ובתשובתו מיום 28/8/07 והוסיף, כי במקרה של הגב' זריהן, אין לה חוסר נוירולוגי, ומבדיקתה עולה מרכיב נכבד של הגזמה, על כן אינו רואה כל טעם בביצוע בדיקת EMG נוספת. 10. ביום 23/10/07 ביצעה התובעת בדיקת EMG נוספת במסגרת בדיקות בקופת החולים. התובעת ביקשה את התייחסות המומחה לתוצאות הבדיקה הנוספת. בית המשפט, לאחר ששמע את טענות הצדדים בישיבת קדם המשפט, החליט לאפשר לתובעת הפניית שאלת הבהרה לפרופ' שדה. ב"כ התובעת העביר למומחה, פרופ' שדה, את תוצאות בדיקת ה- EMG הנוספת שערכה התובעת. המומחה התייחס ביום 6/3/08 לתוצאות הבדיקה וקבע כך: "למרבה הצער חלק ניכר מבדיקות ה- EMG שנערכות במסגרת קופות החולים אינן ראויות לשימוש נוירולוגי. גם בדיקה זו הינה שטחית ונבדקו רק שרירים בודדים, דבר שאינו מאפשר להגיע למסקנות..." לבסוף קבע המומחה, כי "עדיף לראות את הבדיקה כאילו לא נערכה." 11. לאחר השלמת הבדיקה והאבחנה בתחום הנוירולוגי, נבדקה התובעת בשנית, ביום 2/4/08, על ידי המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר נחום הלפרין, אשר קבע כי הוא מעריך את נכותה של התובעת באופן הבא: 30% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ועוד 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני - נכות משוקללת 37%. המומחה ציין בחוות דעתו: "הקביעה הזאת קיימת (קביעת אחוזי הנכות- ס.כ.) לאחר שבדקתי אותה פעמיים. ולמרות זאת אני מוטרד ממצאי הבדיקה הפיזיקלית מאחר ויש לי ספקות לגבי אמינות הממצאים; למעשה קשה לי להבין כיצד היא עובדת כסייעת לגננת מטפלת בילדים בגן עם הגבלה כה קשה בתנועות ע"ש צווארי וע"ש מותני. לדבריה הגבלה בצוואר נובעת מהנסיעה הממושכת ממקום מגוריה באשקלון לבדיקה בראשון לציון. אולם גם בבדיקה השניה לאחר שנחה מהנסיעה, עדיין היתה הגבלה קשה מאוד בתנועה וכל נסיון להזיז את הצוואר היה מלווה בכאבים עזים. גם התגובות לבדיקה הפיזיקלית של תנועות לא רצוניות בכף יד ימין בבדיקת ההחזרים לא היתה ברורה לי. כאשר בדיקת הכח הגס, התחושה וההחזרים היו תקינות ולא מצאתי החזרים פתולוגים. כמו כן למרות המגבלות הקשות שהודגמו בפני לא מצאתי בתולדות המחלה אזכור בבדיקות שעברה על הגבלה בתנועות הצוואר למעט רישום של רופאת המשפחה בלבד, כ- 4 פעמים על הגבלה בתנועות הצוואר. אין התייחסות להגבלה בתנועות הגב התחתון דבר שבדרך כלל לא מקובל בנוכחות מגבלות כפי שנמצאו בבדיקה אצלי. אני גם תמה על כך שבין סוף שנת 2000 ועד אמצע מאי 2005 אין רישום על סבל וטיפולים." 12. לאור הספקות אשר העלו המומחים באשר לאמינותה של התובעת, ביקשה הנתבעת כי התובעת תעביר לידיה קלטות שצולמו באירועים משפחתיים של התובעת, חתונת בתה שנערכה ביום 23/6/03 וחגיגת בר המצווה של בנה משנת 2005. התובעת העבירה רק את הקלטת שתיעדה את חתונת בתה וטענה כי אין ברשותה את הקלטת מחגיגת בר-המצווה, שכן, זו ככל הנראה אבדה במהלך מעבר דירה. 13. הנתבעת העבירה למומחה, ד"ר הלפרין העתק מקלטת חתונת בתה של התובעת מיום 23/6/03 וביקשה מהמומחה כי יבדוק את תפקוד התובעת לאחר צפייה בקלטת החתונה. ביום 1/11/09 ניתנה תשובת המומחה, ד"ר הלפרין, שצפה בקלטות שנשלחו אליו (ציין עוד, כי לא הצליח לפתוח את כל מרכיבי הקלטת) אשר קבע לאחר עיון בהן: "... במידה ואכן הגברת שנצפתה בחתונה היא זריהן שולה הרי אחוזי הנכות שקבלה על ההגבלה בתנועה בעמוד השדרה הם מוגזמים ויש להורידם". 14. בפניית ב"כ התובעת למומחה, ד"ר הלפרין, מיום 26/11/09, אישר הוא כי התובעת מופיעה בדיסק של אירוע חתונת ביתה ופירט את תיאורה, בהמשך שאל ב"כ התובעת את המומחה שתי שאלות וביקש כי המומחה יקבע את שיעור נכותה של התובעת. שאלה אחת, האם יתכן שבעקבות התאונות משנים- 2001-2002 חלה החמרה במצבה של התובעת, וכיום מצבה חמור ממצבה בשנת 2003. שאלה שנייה, האם ייתכן כי מצבה של התובעת באירוע המשפחתי בשנת 2003 נראה טוב יותר עקב משככי כאבים שנטלה. ביום 6/12/09 השיב המומחה, ד"ר הלפרין, במענה לשאלה אחת, השיב: "זה ברור לאור תנועות הגוף כולל הצוואר שראיתי בקלטת החתונה (אם זו אכן הגב' שולה זריהן משנת 2003) והמוגבלות הקשה שמצאתי בבדיקתי ב-2007 וב-2008 שיש החמרה ניכרת במצב התובעת בין שתי התקופות. השאלה מה גרם להחמרה כזו קשה, כאשר אין עדות לחבלה נוספת וגם אין תיעוד על כך שבין סוף שנת 2000 עד אמצע 2005 סבלה מכאבים וטפלה בהם. במענה לשאלה השנייה השיב: "אינני יכול לשלול אפשרות שגב' זריהן נטלה כדורים חזקים נוגדי כאב לפני החתונה." המומחה קבע ביחס לקביעת שיעור הנכות כך: "אני מעריך בצורה לא מדויקת את נכותה על הצוואר ב- 10% לפי סעיף מותאם 37 (5) א' ועל עמוד שדרה מותני ב- 5% לפי סעיף מותאם 37 (7) א' במחציתו יחד 14%. יש לחלק נכות זו בין שתי התאונות מ-2001 ומ- 2002." 15. לבקשת הנתבעת, נחקר ד"ר הלפרין על חוות דעתו. המומחה נשאל מהי דעתו ביחס להגבלות התובעת לאור תיקה הרפואי של התובעת ולאחר הצפייה בקלטת ואלו דבריו: "אני נתתי קודם את ההקדמה הייתה לה חבלה שאולי מתאימה לצליפת שוט, גם כאשר כתבתי בתולדות המחלה שהתקבלה למיון לאחר שלדבריה הייתה מעורבת בתאונת דרכים... במידה וניקח את שתי התלונות האלה ואלה שגרמו לאותה חבלה או לאותו צליפת שוט, לקחתי את זה, נאמר שהאדם סובל כי אנו יודעים שאנשים יכולים לסבול לאחר פגיעה כזו, אז אמרתי בוא ניתן ונאמר יש משהו, בגלל זה הורדתי לה 10 ו-5 אחוז ואני לא יכול, אי אפשר לומר, כי אנו אומרים משהו מאוד מאוד לא מדוייק, אבל אני אומר אחרי חבלה כזו יכול להיות מצב שתהא הגבלה קלה למשך זמן או הגבלה קלה מאוד וזה מה שהיא קיבלה. נכון שאמרתי שיכול שתהא הגבלה קלה או קלה מאוד למשך זמן . בהמשך: "אני צופה בקלטת ואומר שמה שעוצר את תזוזת הצוואר הוא הכאב ולא הגבלה מכאנית. מה שעוצר אותו זה כאב לצדדים למעל ולמטה וכאשר עוצר אותך כאב כזה ובתנועות כאלה, אתה לא יכול לנהוג ולא יכול לטפל בילדים ויכול להיות שבזמן חתונה והתרגשות יורד האלמנט של הכאב. אני לא רואה את עצמי שנעשה פה משהו אבל זה אומר שאחוז הנכות שלה הוא לא 30 אחוז אלא יורד. אם עם משככי כאבים עושים את הדבר הזה של תזוזה ושמחה אתה לא לוקח אותם כל יום בשביל להפטר מהכאבים. האם אדם כזה לא ישתמש בזה כל יום?. מה שנראה בחלק מהתמונות זה לא 10 מעלות של תנועה סיבובית. יכול להיות שבשביל לעשות את התנועות האלה לוקחים אופטלגין אבל היא מזיזה את הצוואר ואני מדבר על טווח תנועה ולא על מהירות תנועה של הצוואר. בגלל זה שאני לא יכול לשלול לחלוטין הגבלה שקיימת, אני לא יכול לתת לו להוביל אותי למצב כזה שאני אוריד לגמרי את הנכות. 16. במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28/12/10, התרשם בית המשפט באופן בלתי אמצעי מתנועות צווארה של התובעת, לרבות, כאשר בסיום הדיון, שעה שהמתדיינים יוצאים מהאולם והתובעת ביניהם. באותה שעה, נקראה התובעת במפתיע, התובעת הסתובבה עם כל גופה בכדי להביט אל מי שקורא לה ולא הפנתה את ראשה, כדרך בני אדם. בית המשפט תאר לפני המומחה את התרשמותו מהתובעת. המומחה השיב לעניין: "אם בית המשפט מתאר לי את מצבה של התובעת במהלך חקירתה - אין לי ספק אם הוצג בבית המשפט שהיא לא יכולה לזוז ולפי מה שאני רואה בקלטת שלא מגיע לה את אחוזי הנכות שהוצגו בבית המשפט." ובהמשך: ש:כפי שאתה רואה בחתונה שזה בערך שנתיים לאחר הארוע, זה זמן שמתייצב המצב או יציב או משתפר ובגלל זה זה נכות צמיתה? ת: כן. לשאלת בית משפט אם אי הזזת צוואר במשך שנה גורמים לניוונים מסויימים, אני לא יכול לשלול דבר כזה אבל לא הייתי מצפה להחמרה כזו לאחר שבשנת 2003 היא רוקדת ורואים את התמונות וכל ההסברים לגבי לקיחה של כדורים, קשה לי לקבל זאת. קשה לי להבין שתהא החמרה כזו ללא בדיקה נוספת שיהיה כתוב במקום מסויים על הגבלה בתנועה, אדם שבקושי מזיז את הצוואר מחפש פתרון רפואי. לא הייתי מצפה לדבר כזה ופתאום שוב החמרה לא נראה לי. 17. לאור המתואר לעיל, עומדת לפני בית המשפט שאלת מהימנותה של התובעת בעיקר ככל שהדבר נוגע לבדיקתה על ידי מומחי בית המשפט ונוגע להופעתה בבית המשפט וזאת בכדי לקבוע מהו שיעור אחוזי הנכות שנותרו לתובעת. נכות בתחום האורטופדיה: 18. מומחה בית המשפט, ד"ר נחום הלפרין, לא קבע באופן חד משמעי מהו שיעור נכותה של התובעת, אלא מפיו נשמעו כמה חלופות ביחס לשיעור נכותה של התובעת כפי שהן מפורטות לעיל. ההתלבטות נבעה בשל ספקותיו הכנים של המומחה בדבר מהימנות התובעת. תחילה - בחוות הדעת קבע המומחה כי שיעור הנכות הוא 37%, תוך הבעת ספקותיו בשאלת האמינות; בהמשך ולאחר צפייה בקלטת - חתונת בתה של התובעת, העריך המומחה, כי שיעור הנכות הוא - 14%, במהלך חקירתו לכשנשאל במידה והוא נדרש לקבוע שיעור אחוזי נכות על סמך הנתונים כפי שנצפו בקלטת בלבד- אזי היה קובע כי אין לקבוע נכות כלל. המומחה הותיר לבית המשפט להכריע בסוגיית מהימנותה של התובעת ובהתאם להכרעה זו ניתן יהיה לבחור באחת מהחלופות שהוצגו על-ידי מומחה בית המשפט ביחס לשיעור הנכות, או לקבוע שיעור נכות בהתאם להתרשמות בית המשפט. 19. התובעת מבקשת בסיכומיה לדבוק בחוות דעתו הראשונית של המומחה. לטענת התובעת, לא ניתן לסמוך אך ורק על קלטת החתונה על מנת להעריך את שיעור נכותה של התובעת. החתונה התרחשה במועד סמוך לאירוע התאונות ומאז חלה החמרה במצבה הרפואי של התובעת. כמו כן, בזמן החתונה, נטלה התובעת משככי כאבים, אשר הקלו במעט על סבלה. ובאשר למגבלה התפקודית, מציינת התובעת, כי בשל קשיי הפרנסה, נאלצה להתמודד באופן יומיומי עם סבלה. התובעת אף לא טופלה על ידי רופאיה באופן רציף, שכן לטענתם, עליה לעשות שימוש במשככי כאבים, שלבד מהם, אין מזור לסבלה של התובעת. עוד מבקשת התובעת למצוא תימוכין לדעתה, בחוות הדעת של הוועדה מטעם מקום עבודתה, שבה נקבעה לתובעת נכות בשיעור גבוה, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי. 20. הנתבעת מבקשת בסיכומיה לקבוע, כי לתובעת לא נותרה נכות כלל. בין היתר, מבססת הנתבעת טענתה על קביעת המומחה, כי במידה והיה צריך לקבוע את שיעור הנכות על סמך הצפייה בקלטת בלבד היה מעריך כי לא נותרה נכות, קביעה זו היא הנכונה לטענתה, אף בלא נטרול הבדיקה מהטעם שזו האמת והמומחה מתקשה לסגת לחלוטין מקביעתו הראשונה כי לתובעת נותרה נכות. עוד טוענת הנתבעת, כי מפגיעת הרכבים, שלא היתה משמעותית, ניתן ללמוד, כי פגיעתה של התובעת בתאונות היתה זניחה. 21. לא אחת ניתנה התייחסות בפסיקה בנוגע למעמדה של חוות דעת המוגשת על ידי מומחה לפני בית המשפט ומשקלה בחומר הראיות, כך למשל בע"א 293/88 חברת ניימן להשכרה בע"מ נ. מ. רבי ואח' (טרם פורסם) נאמר: "משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן יראה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן... כאמור, לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". עם זאת ידועה הפסיקה, לפיה חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' נחום סגל ו-3 אח', תק-על 95(1), 1435 ,עמ' 1436). 22. במקרה דנן, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים הנוגעת לקביעותיו של המומחה. המומחה בדק את התובעת וממצאי הבדיקה הפיזיקלית מצביעים על נכות בשיעור של 37%. ספקותיו של המומחה נוגעים במהימנותה של התובעות, כאשר בעניין ספקות אלה, אמנם לא ביצע המומחה בדיקה לתובעת, אך התרשם מתנועות צווארה בזמן החתונה, תנועות אשר מקטינות באופן משמעותי את שיעור נכותה של התובעת ואין חולק, גם לא לשיטת התובעת, כי תמונות החתונה משקפות נכות בשיעור נמוך מזה שנקבע על ידי המומחה. ספקות בעניין זה הינן ממילא עניין לקביעתו של בית המשפט, בהיותן שאלות הנוגעות למהימנות. 23. הנני סבורה, כי אותם ספקות אשר הועלו על ידי מומחה בית המשפט הועלו לא בכדי. מגבלותיה של התובעת בתנועות עמוד השדרה הינן מגבלות חמורות, שבגינן מצא המומחה לנכון להעניק לתובעת 30% נכות. מנגד, עמדו לפני המומחה נתונים, אשר עוררו את ספקותיו של המומחה כבר בעת עריכת חוות הדע; כך התובעת עובדת בעבודה שמטבעה הינה עבודה פיזית; כך למרות המגבלות הקשות, נמנעה התובעת מלפנות לרופאים וכך בעת שביקרה אצל רופאיה, רק בחלק מהמקרים צויין, כי התובעת סובלת ממגבלות תנועה בצוואר. המומחה עצמו, לא התרשם מחוסר אמינות מצדה של התובעת בזמן הבדיקה, בהקשר זה ציין בחקירתו: "הנטיה שלי להאמין לכל אדם עד שלא הוכח אחרת", לעומתו, כך למשל, סבר פרופ' שדה, כי התובעת אינה מהימנה. מנגד, מכלול העובדות הביא אותו למסקנה, כי הבדיקה הקלינית אינה משקפת נכונה את מגבלות התנועה שיש לתובעת. 24. כפי שציינתי לעיל, בית המשפט בחן את התנהלותה של התובעת לאורך חקירתה במהלך עדותה ולאורך ישיבת ההוכחות. במהלך אותה ישיבה, נמנעה התובעת מלסובב את צווארה וכאשר הצטרכה להפנות מבטה לצדדים, עשתה זאת כשהיא מטה את כל גופה. התרשמתי גם, מהאופן האמור, בשעה שבאופן ספונטני נקראה התובעת בסיום הדיון, כאשר כבר עמדה בסמוך לדלת אולם בית המשפט, גם אז, לא הטתה התובעת רק את צווארה, אלא הסתובבה עם כל גופה. 25. בנוסף, עמדה התובעת לפני וועדה מטעם מקום עבודתה. ממצאי אותה וועדה אינם יכולים לשמש כראיה בהליך שלפניי לצורך קביעת נכותה של התובעת, ועל כך יפורט להלן, אך אותה וועדה אשר בוחנת את תפקודה של התובעת במסגרת עבודתה, התרשמה, כי במגבלותיה הקיימות של התובעת, היא אינה מסוגלת לשוב לעבודתה. במסגרת אותה וועדה מצויין בפרוטוקול: "אינה מסוגלת להחליט מה בקשתה מצד אחד יודעת שיהיה לה קשה מאוד לחזור לעבודתה התקנית ומצד שני לגבי קיצור יום- נגמרו לה ימי המחלה." דברים אלו שבפרוטוקול הוועדה נבחנים על ידי בית המשפט באופן זהיר ביותר, שכן מדובר בתקציר אותה ישיבה, כאשר הדברים הינם התרשמות חברי הוועדה, מבלי להביא את הדברים כלשונם, אך מתוך הדברים ניתן להסיק, כי לפחות, ככל שהדבר מלמד על נכונותה של התובעת לחזור לעבודה, הרי שהתובעת מבינה, כי השלכות הוועדה הינן הפסקת עבודתה, דבר שעלול לגרום לה לנזק כלכלי ומשכך, שוקלת התובעת, גם באותה עת, לחזור לעבודה. במצב דברים זה, יש להניח, כי התובעת לא תעשה נסיון להאדיר את נזקיה, אלא נהפוך הוא. דברים אלו, יש בהם אף כדי ללמד על כך, שאמנם, במשך שנים, עבדה התובעת למרות מגבלותיה. יוער בנוגע לעבודתה זו של התובעת, כי סבורתני, כי הגם שמדובר בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי, אין מדובר בעבודה שלא ניתן לבצעה. לא בכל שעות היממה עובדת הסייעת בעבודה פיזית מאומצת, העבודה במחיצת הילדים בגני העיריה אינה מצריכה טיפול אינטנסיבי בילדים עצמם, כמו בילדים קטנים וגם הרמת מתקן הגהים, כפי שהרימה התובעת ביום פציעתה ביום 16.6.09 אינה בלתי אפשרית, כאשר בנוגע למתקן זה ציינה התובעת כי אינו כבד במיוחד וגם החוקר מטעם הנתבעת עמד על כך שמשקלו כ-10 קילוגרם. 26. התרשמתי אף אני מסרט החתונה. נראה, כי התובעת מניעה שם את צווארה בחופשיות, אם כי באף אחת מהתמונות לא ניתן לבחון האם תנועות הצוואר מלאות. מנגד, לא ניתן לראות, כי התובעת מקפצת או משתוללת וגם המומחה עמד על כך שלא ניתן על סמך סרט החתונה בלבד לשלול נכותה של התובעת. 27. עוד ציין מומחה בית המשפט, כי בעת שהתובעת נבדקה אצלו בבדיקה הראשונה והמומחה הבחין בהגבלה קשה מאוד בתנועות הצוואר, תירצה התובעת את ההגבלה בנסיעה הארוכה. לו מדובר היה בתובעת אשר מנסה להתחזות, לא סביר בעיני, כי התובעת היתה מחפשת הסבר נקודתי להגבלה הקשה בתנועות הצוואר, אלא היתה מייחסת הגבלות אלו לאירוע התאונה. 28. התובעת לא ביקרה אצל רופאיה לעתים קרובות והדבר העלה חשד אצל המומחה. לא צורף לעיוני מלוא תיקה הרפואי של התובעת, אך גם מתך מה שצורף ומתוך סקירתו של ד"ר הלפרין את התיעוד הרפואי עולה, כי עצם הגשת התביעה לא הביא את התובעת לבקר אצל רופאיה לעתים תכופות יותר משביקרה אצלם קודם, דהיינו, לא ניתן לומר, כי התובעת ניסתה להאדיר את נזקיה בדרך של ביקור תכוף אצל הרופאים וייתכן לפיכך, כי אמנם מדובר במי שאינה מבקרת תכופות אצל רופאיה ומנסה להתמודד עם מכאוביה בדרך של נטיל משככי כאבים, שעה שנאמר לה, כי אין מזור לתחלואיה. בעניין זה יצויין, כי התובעת מציינת בעדותה, כי הכאבים בידה מהם היא סובלת אינם קשורים בתאונה, אלא קשורים בתאונה משנת 2009. התובעת אף נזהרה בדבריה ולא ניסתה לקשור בין התאונה משנת 2009 למכאוביה בתאונות דנן, אלא ציינה, כי אינה יודעת אם יש קשר סיבתי בין תאונה זו ובין מגבלותיה. בהקשר של הכאבים בידה, אף ציינה התובעת, כי גם בגינם, חרף המלצות רופאיה, היא נמנעת מלבצע ניתוח כמו גם הימנעותה מלקבל טיפול בנוגע לבעיות עמוד השדרה (ראה עמ' 9 לפרוטוקול). 29. ערה אני לכך שהאמון שבית המשפט נותן בתובעת הינו אמון בבעלת דין, ואמנם, לא מצאתי דופי בעדותה של התובעת. אך יש להדגיש, כי בעניינים שברפואה, אין אנו מסתמכים אך ורק על דבריו של בעל הדין ולכן, אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין. מדובר בבדיקה שנעשתה לתובעת על ידי המומחה, אשר לא הבחין בשעת הבדיקה בחוסר אמינות ושאלה זו עלתה רק בשל גורמים חיצוניים וכן מדובר בתובעת, אשר התלוננה ביום התרחשות התאונות הן על כאבים בצוואר והן על כאבים בגב התחתון. בשל תלונותיה אלו של התובעת אף נעשו לה בדיקות דימות, שיש בהן כדי לתמוך בטענותיה. ערה אני לכך שד"ר הלפרין ציין, כי בדיקות הדימות אינן אלו שמקנות את הנכות, אך לא ניתן להתעלם מכך שבדיקות אלו תומכות בטענותיה של התובעת לנכות, המומחה ציין בעדותו, כי בשל תוצאות בדיקת ה-CT, החליט להותיר חלק מהנכות (ראה עדותו בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 21-25), ואין ספק, כי אם בדיקות הדימות היו מראות שאין כל פגיעה, היה נאחז ד"ר הלפרין בממצאי הבדיקות. 30. בהתחשב בכל המכלול ובהעדר אינדיקציה אוביקטיבית לכך שהתובעת היתה בלתי מהימנה בבדיקה אצל ד"ר הלפרין, הנני סבורה, כי החלטתו של ד"ר הלפרין להפחית משיעור נכותה של התובעת באופן כה משמעותי אינה מוצדקת. 31. ואולם, מסכימה אני עם דעתו של ד"ר הלפרין, לפיה קביעתו הראשונית בדבר שיעור נכותה של התובעת, אינה משקפת את המצב לאשורו, אף התובעת אישרה עובדה זו בעת בדיקתה אצל המומחה, בעת שציינה, כי אין מדובר במצב קבוע, אלא במצב לאחר נסיעה (אם כי גם בבדיקה המאוחרת, לאחר מנוחה, לא חל שינוי במצבה). ד"ר הלפרין אף עמד על ההבדל המשמעותי שבין מצבה של התובעת בחתונה בשנת 2003 ובין מצבה היום, כאשר לדעתו, לא ניתן לצפות להידרדרות כה מהירה במצבה של התובעת. לאור הדברים, הנני סבורה, כי יש להעמיד את שיעור נכותה של התובעת בגין הפגיעה בצוואר על שיעור של 20%. מובן, כי קביעה זו לעולם לא תהיה מדוייקת, גם קביעתם של מומחים מסתמכת על מצב בדיקה בזמן נתון, אלא שנראה לי, כי בנסיבות העניין, ממוצע הנכויות השונות שקבע המומחה בנוגע לעמוד השדרה הצווארי- 30% בזמן הבדיקה ו-10% לאחר הצפיה בקלטת- יהיה נכון. 32. בנוגע לפגיעה בעמוד השדרה התחתון, לא מצאתי, כי יש הסבר להפחתה משיעור נכותה של התובעת לעומת בדיקתה אצל המומחה. כפי שקבע המומחה לאחר הבדיקה הראשונית, התובעת סובלת מ-10% נכות בלבד בעקבות פגיעותיה בגב התחתון. מדובר בהגבלה קלה בלבד בתנועות הגב התחתון. איני סבורה, כי הצפייה בקלטת יכולה ללמד על כך שתנועות עמוד השדרה התחתון אצל התובעת חופשיות באופן שאינן תואמות את ממצאי בדיקתו של המומחה, מה גם, שאיני סבורה, כי אדם עם פגיעה של 10% בעמוד השדרה התחתון אינו מסוגל לרקוד בחתונות בתו. בנוגע לפגיעה זו, גם לא שמענו, כי ישנם טיפולים מיוחדים, שיש בהם כדי להקל על כאבי הגב ומשכך גם ניתן להבין מדוע התובעת אינה פונה לטיפולים רפואיים באופן תדיר. 33. לאור כל המכלול, מצאתי מקום להעמיד את שיעור נכותה הרפואית של התובעת בתחום האורטופדי על 20% בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי ועל 10% בגין הפגיעה בעמוד השדרה התחתון. נכות נוירולוגית: 34. מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שדה, קבע כי לא נותרה בתובעת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה. 35. ב"כ התובע תוקף בחריפות את ממצאי בדיקתו של ד"ר שדה, אשר מתייחס לממצאי בדיקת ה- EEG, שבוצעה לתובעת כממצאים בלתי אמינים. בעניין זה, אין לי אלא להצטרף לתחושותיו של ב"כ התובע, לפיהן, לא ניתן להתייחס בזלזול לבדיקות המבוצעות במסגרת קופת החולים. כל אוכלוסיית המדינה מקבלת את שירותי הרפואה במסגרת הרפואה הציבורית, אמירה לפיה לא ניתן לסמוך על הבדיקות המבוצעות במסגרת האמורה הינה אמירה קשה, שאין לקבלה ובוודאי שיש מקום לבחון כל מקרה לגופו וכל בדיקה ובדיקה לגופה (אם כי יאמר, כי המומחה אף בחן את תוצאות הבדיקה לגופו של עניין). 36. ואולם, חרף התחושות האמורות, לא הרימה התובעת את הנטל לסתור את קביעתו של מומחה בית המשפט. התובעת מנסה להיאחז בקביעת הוועדה של נציבות שירות המדינה על מנת לסתור את קביעתו של מומחה בית המשפט. דרך זו פסולה ואינה אפשרית במסגרת הליך המנוהל בהתאם לחוק הפלת"ד. קביעת הנכות נתונה למומחי בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך על קביעתם ועל זו בלבד, כאשר אינו יכול להיזקק לקביעת נכויות על ידי גורמים שונים, אלא בדרך הקבועה בחוק. לפיכך, על בית המשפט להתעלם מקביעת הוועדה הרפואית של מקום העבודה לצורך קביעת שיעור נכותה של התובעת. 37. צודק ב"כ הנתבעת, כי הדרך הראויה אשר עמדה לפני ב"כ התובעת לסתור את קביעתו של מומחה בית המשפט היתה לזמנו לחקירה, פעולה שהתובעת נמנעה ממנה. בית המשפט אמנם אינו מחוייב לקביעת המומחים שלפניו וההחלטה הסופית נתונה בידיו בלבד, ואולם במקרה דנן, פרט לאותה אמירה של מומחה בית המשפט בנוגע לאמינות ממצאי בדיקות קופות החולים, הרי שבדיקתו הפיזיקלית של המומחה הצביעה על כך שלא נותרה בתובעת נכות בתחום הנוירולוגי כתוצאה מאירוע התאונה וקביעה זו לא נסתרה. יצויין, כי גם אם נכונה טענת התובעת, כי היה על המומחה לבצע בדיקות EEG בעצמו, הרי שבהעדר בדיקה על ידי רופא - בידי בית המשפט אין את הכלים לקבוע את שיעור נכותה של התובעת ללא התייחסות רפואית לממצאי בדיקתה של התובעת ולכן, גם אם הייתי קובעת, כי המומחה כשל בעבודתו, הרי שבשלב זה של הדיון, אין לפנינו קביעה אחרת ולכן אין באפשרותו של בית המשפט לקבוע נכות שונה מזו שקבע מומחה בית המשפט. 38. למען הסר ספק, ממילא, ככל שהשלכות הפגיעה הנוירולוגית באות לידי ביטוי בהגבלות תנועה, הרי שעניין זה נבחן על ידי המומחה בתחום האורטופדיה ואם נמצאה נכות, הרי שזו חופפת לנכות בתחום האורטופדי, כפי שנקבעה לעיל. 39. מסקנתי הינה לפיכך, כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת הנה 28%. נכות תפקודית: 40. הצדדים חלוקים באשר למידת ההשפעה שיש לפגיעה מהתאונות על תיפקודה ועל כושר השתכרותה של התובעת. לטענת התובעת, בעקבות התאונות, אולצה לפרוש לגמלאות עקב מצבה הרפואי, היא מוגבלת בתפקודה והיא נזקקת לעזרה בתפקודה, במשק הבית ובחיי היום יום. 41. כידוע שלושה הם המושגים להם אנו נדרשים בבחינת נזקיו של נפגע והם - הנכות הרפואית, הנכות התפקודית והפגיעה בכושר להשתכר - שלושה מונחים שהם נפרדים זה מזה. בבא בית המשפט לקבוע שיעור נכות תפקודית עליו להתחשב באופי ומהות הפגיעה, במקצועו של התובע קודם התאונה, בגורמים שונים כמו השכלה, אישיות, גיל וכל מה שיש בו להשפיע מקום זה. כפי שנקבע לא אחת, "נכות תפקודית" הוא מושג שיש בו לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, שאינו בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית, ויש בו להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית ועל מידת ההשפעה על התפקוד בדרך כלל, וכן, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית, הינו מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך, לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית", ע"א 61/03, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005 (3) 29. 42. יחד עם זאת, כך נפסק, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה ובוודאי יש להפריד בין הביטוי הזה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע, שבצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע, וכאן יש להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לנפגע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו, ראה ע"א 3049/03, י' גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792). 43. תאונות הדרכים נשוא התביעה התרחשו בשנים 2001-2002 ובפועל עבדה התובעת במשך כשבע שנים ממועד התאונות ועד ליום 16/6/09, עת נפגעה בעבודה. התובעת טוענת, כי ממועד הפגיעה בעבודה נאלצה שלא לשוב עוד לעבודה, בעקבות קביעת הוועדה הרפואית של נציבות שירות המדינה כי ישנה הצדקה מסיבה רפואית להפסקת עבודתה של התובעת. 44. התובעת מבקשת לייחס את גורם הפסקת עבודתה לפגיעה מתאונות הדרכים. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת הפסיקה עבודתה אך ורק בשל הפגיעה שנפגעה בעבודה ואין לאירועי תאונות הדרכים כל קשר או השלכה להפסקת עבודתה של התובעת. 45. התובעת נשאלה במהלך חקירתה ביחס לתפקודה בעבודה לאחר התאונות נשוא התביעה והשיבה כך: "ש. איפה באה לידי ביטוי המגבלה שאת טוענת לה. ת. אני לא ביצעתי את העבודה, הרב דברים לא יכולתי לעשות כמו לנקות את הגן, יש ענייני היגיינה ולהרים דברים, עשיתי הרבה דברים מעבר ליכולתי, נמצאים בגן אני והגננת. זה היה כל כך פשוט. הגננת ידעה שאני לא יכולה. אני הייתי מנקה, אך לא כמו שצריך, אלא מה שאני יכולה, ממש שטחי. אני ניקיתי, אבל שטחי, יש הבדל. " ובהמשך: ש. היום האחרון בגן, את טוענת שאת לא עובדת בגלל התאונות, אני מעריך שביום האחרון התפקוד שואף לאפס. ת. לא. מה זה שואף לאפס, אני עזבתי את העבודה כתוצאה מתאונת עבודה, יכול להיות שבכל זאת הייתי פורשת לאחר מכן, כי התפקוד הלך והחמיר. ביום האחרון לא הייתי בתפקוד נורמלי לחלוטין עקב מגבלותיי, יש דברים שיכולתי לסחוב ויש שלא. באותו יום נפל עליי מתקן הגאים, לא מדובר במתקן כבד למדי אני רציתי להוציאו לחצר, הגננת לא הייתה." 46. המומחה נשאל בחקירתו אודות הקשר שבין הפגיעה כתוצאה מהתאונה לבין הפסקת עבודתה של התובעת והשיב כך: " ש. הגברת היום לא עובדת ולאור מה שאמרת זה לא יכול להיות השלכה של מה שהיה- האם יתכן שהיא הפסיקה לעבוד בשנת 2009 בגלל הפגיעה בשנת 2003? ת. לא נראה לי." מנגד, ככל שהדבר נוגע לשאלת אמינותה של התובעת, ציין המומחה, כי עיקר הקושי שלו בנוגע לשיעור נכותה של התובעת קשור בכך שהתובעת הצליחה לחזור לעבודתה במומה. 47. הנתבעת הגישה דו"חות חוקרים מהם ביקשה ללמוד, כי לא חלה פגיעה בתפקודה של התובעת ומדו"חות אלו אף ביקשה למצוא תימוכין לטענתה, לפיה לא נותרה בתובעת נכות. בעניין זה של דו"חות החוקרים, מסכימה אני עם עמדתו של ב"כ התובעת, כי הדו"חות כוללים עדות מפי השמועה, שלא ניתן ליתן לה משקל כלשהו. דווקא בדו"חות החקירה ישנה המלצה לבצע מעקב אחר התובעת, על מנת לבחון את תפקודה. חקירה כאמור לא בוצעה ומכל מקום לא הובאו ראיות בנוגע לתוצאותיה ככל שבוצעה ולפיכך, לא ניתן ללמוד מראיות הנתבעת בעניין בנוגע לתפקודה של התובעת (למעט בנוגע לאפשרותה להרים משאות, כגון מתקן ההגאים ממנו נפגעה בתאונה מיום 16.6.09). 48. הנני סבורה, כי בהיותה של הנכות שנקבעה לתובעת נכות בתחום האורטופדי, שהינה בדרך כלל נכות תפקודית ואף מומחה בית המשפט התייחס אליה ככזו, כאשר הוא מציין, כי בשיעור נכות כפי שנקבע על ידו מלכתחילה, לא סביר בעיניו שהתובעת תצליח לבצע את מטלותיה בעבודה, כי נכותה של התובעת הינה נכות תפקודית, אם כי, ככל שהדבר נוגע לגריעה בכושר השתכרותה של התובעת, יש לאבחן את התקופה שעובר לפרישתה של התובעת ממקום עבודתה ובין התקופה שלאחר הפרישה, כאשר מבחינת התפקוד, הוכיחה התובעת, כי הגם שהדבר כרוך בקושי, היא מסוגלת לעבוד חרף מגבלותיה. ראשי הנזק: 49. הפסדי שכר לעבר: התובעת טוענת כי בשל הפגיעה נעדרה מעבודתה כשלושה ימים בממוצע בחודש, אשר הוכרו כימי מחלה או כימי חופשה- וההפסד הוערך על ידי בשיעור של כ- 41,000 ₪. הנתבעת מתנגדת לפיצוי כלשהו ברכיב זה מהטעם כי לא הוצגה כל ראיה בעניין וכשנשאלה התובעת בחקירתה, בעניין זה האם נגרם לה חסרון כיס השיבה כי אינה יודעת והיא צריכה לבדוק זאת וכי טענתה אינה מוצאת תימוכין בתלושי השכר. 50. בחקירתה, נשאלה התובעת ביחס לימי חופשת המחלה להם נזקקה ואלו חילופי הדברים: "ש: את טענת במסגרת התצהיר שלך שנזקקת לימי מחלה מרובים . ת: היו תקופות יותר והיו תקופות שפחות. ש: היו לך 165 ימי מחלה, בתלוש של מאי 09 ת: היתה לי תקופה שאני קיבלתי 50 אחוז מהשכר. ש: אני רואה שיש לך מאגר. ת: אבל זה לא הספיק לכל התקופה. אני מדברת על התקופה האחרונה. עד מאי 09 היה לי מלאי של ימי מחלה. ש: לעניין ימי חופש יהיה נכון שימי החופש לא קשורים למגבלות, אלא לצרכים לאדם שמבקש חופש. ת: היה לי מקרה של חופש שנסעתי לילדים שלי שלא ראיתי אותם בחו"ל, כן אז הלכתי אליהם. היו ימי חופש שניצלתי אותם עבור מחלה, כי לא תמיד מסתכלים בעין יפה על זה שלוקחים את זה למחלה. היו הרבה מקרים שנתפס לי הצוואר או הגב התחתון שאני לא יכולה ללכת, וגם על זה לקחתי ימי חופש. לפי מה שציינתי זה 3 ימים. עד לפני שנתיים היינו יכולים לנצל את זה כל שנה. היו זמנים שאני עבדתי בזמן שהייתי צריכה לצאת לחופש גדול ואז צברתי את החופשה השנתית, היו מקרים כאלה, זה משתנה כל הזמן. ש: אני מפנה לסעיף 7 א 1 , ראיתי שמרבית החופשות הם ביולי אוגוסט, אנחנו יודעים שהגנים לא פעילים מדובר בחופשת קיץ שנתית. אבל אם אני אלך אחד לאחד אנחנו נראה שסך הכל מנובמבר 03 נעדרה 6 ימים בלבד, שמתוכם בחודש יולי 6, יש 9 ימים באוגוסט 03, 21 ימים באוגוסט 04, ולמעשה זה ממשיך ככה ונראה שאין לנו ימי חופשה מעבר למה שיש לכל אדם נורמלי, אלא מרוכזים בחודשי הקיץ בחופשה השנתית, יש לך הסבר. ת: לא, לא הכל. אני לא יכולה לציין, אבל הייתי לוקחת פה ושם חופשות יש לנו חגים, הייתי מתמרנת את עצמי. ש: את יכולה להצביע לי על חסרון כיס שנגרם לך בגלל זה מהתאונות עד תאונות העבודה האחרונה. אני לא רואה פגיעה בשכר,יכול להיות שלא נפגעת וניצלת ימי מחלה או חופשה וגם זה לא חריג. ת: אני לא יודעת אני צריכה לבדוק." 51. הנני סבורה, כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח הפסדי שכר משמעותיים אשר נגרמו לה במהלך תקופת עבודתה. התובעת מציינת, כי נעדרה בשל חופשות מחלה, אך לא צרפה אישורי מחלה שיש בהם כדי להעיד על היעדרות מהעבודה. כפי שציין מומחה בית המשפט, אף התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת הינו דל. בנוסף, לטענת התובעת, השתמשה בימי חופשה, חלף ימי מחלה, שכן לא היה נעים לה ממקום עבודתה. ב"כ התובעת מנסה לייחס את כל ימי העדרותה של התובעת מהעבודה למגבלותיה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, אך התובעת עצמה אישרה, כי למשל, באחת הפעמים ניצלה את ימי החופשה על מנת לבקר את ילדיה בחו"ל וגם הנתבעת הצביעה על כך שחלק ניכר מימי החופשה היו בתקופה בה הגנים סגורים ממילא. 52. בית המשפט אינו יכול לעשות את מלאכת התובעת ולהעריך במקומה מהו אחוז ימי החופשה אשר נוצלו בגין ימי מחלה ואף יש להניח, כי אם נוצלו ימי חופשה כאלה, נעשה הדבר במשורה, בפרט, כאשר עד לפציעתה של התובעת בשנת 2009 עמדו לרשותה ימי מחלה רבים במלאי. 53. ניצול ימי המחלה גרם לתובעת לחסרון כיס, שכן בשנת 2009, שעה שנזקקה לימי מחלה מסיבות שאינן קשורות בתאונה, כבר לא עמדו לרשותה מספיק ימי מחלה והיא קיבלה בשל כך רק 50% משכרה. 54. בנסיבות אלו, תוך שהתרשמתי, כי מגבלותיה של התובעת הצדיקו בכל זאת ימי מחלה (התייחסות לתלונות ספציפיות בפני רופאי התובעת ניתן לראות מתוך עיון בחוות דעתו של ד"ר הלפרין) ובשים לב לניצול ימי המחלה בתקופה הסמוכה לתאונות, מצאתי מקום, על דרך האומדנא, להעמיד את שיעור הפיצוי בגין ניצול ימי מחלה על הסך של 5,000 ₪ בערכים דהיום. 55. לאחר פציעתה של התובעת בתאונת עבודה ביום 16.6.09, שהתה התובעת בחופשת מחלה, שאינה קשורה בתאונות דנן וזאת עד למועד פרישתה לגמלאות ביום 1.8.10. היות והוועדה הרפואית של נציבות שירות המדינה קבעה, כי פרישתה של התובעת לפנסיה הינה בשל נכויות אשר ניתן לראות, כי הן קשורות בתאונה, מבקש ב"כ התובעת מבית המשפט לקבוע, כי כל הפסדיה של התובעת מיום הפרישה ואילך הינם הפסדים שעל הנתבעת לפצות התובעת בגינם. ב"כ התובעת מבקש לחשב הפסדי התובעת לתקופה שמיום פרישת התובעת לפנסיה בגין שתי תקופות: תקופה ראשונה - מיום- 1/8/10 הפסקת העבודה - מועד בו נקבע על ידי הועדה הרפואית כי על התובעת לפרוש לגמלאות, ועד הגיע התובעת לגיל בו היתה פורשת מעבודתה בעיריה, גיל 64 באופן הבא: שכר ממוצע של התובעת עמד ע"ס 6,072 ₪ בהפחתת סך 1,835 ₪ (גמלה חודשית) - השווה לסך 4,219 ₪ משך 13 שנים. תקופה שנייה: גמלת פנסיה צפויה אילולא התרחשה התאונה- 2,633 ₪ (התובעת צפויה היתה לקבל 59.91% פנסיה) בהפחתת סך 1,853 ₪ - סך של 798 ₪ במכפלת 18 שנים, עד תום תוחלת חיי התובעת. 56. הנתבעת טוענת כי אין לפצות התובעת ברכיב זה כלל, פרישתה של התובעת לגמלאות הינה תוצאה ישירה ובלעדית של תאונת העבודה מיום 15/6/09 ואילולא תאונת העבודה הייתה התובעת ממשיכה לעבוד כרגיל. מכל מקום, שכרה של התובעת לפי נתוני טופס 106 הינו 5,897 ₪. 57. הנני סבורה, אחר עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית המחוזית, כי אכן ישנו קשר סיבתי בין פגיעתה של התובעת בתאונות נשוא התובענה ובין קביעת הוועדה, כי על התובעת לפרוש לגמלאות. התובעת אמנם פנתה לוועדה מסיבות שאינן קשורות בתאונות, אך מסקנות הוועדה קשורות גם קשורות בהן, אם כי לאור קביעות המומחים מטעם בית המשפט, לא ניתן לקשור את כל הנכויות שנקבעו על ידי אותה וועדה לתאונות דנן. הוועדה הרפואית העניקה לתובעת נכויות בגין הפגיעה בצוואר ובגב, בשיעור של 20% ו- 10%. כן העניקה 10% נכות בגין תסמונת התעלה הקרפלית מימין, שלא מצאנו על ידי מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי, כי ישנו קשר סיבתי בינה ובין התאונות וכן 10% נכות בגין נאורופתיה סקיאטית מימין, שגם לגביה לא נקבעה נכות על ידי פרופ' שדה, אם כי על פניו, יש קשר בין הפגיעה בתאונה ובין קביעת הנכות בעניין זה. 58. ואולם, איני יכולה להסכים עם טענת התובעת, לפיה, כושר עבודתה נפגם לגמרי ולכן היא אינה יכולה לעבוד. כפי שהעידה התובעת בעצמה, היא לא היתה מעוניינת לפרוש לגמלאות והוועדה הרפואית נכפתה עליה למעשה על ידי מעסיקה. אלמלא הפגיעה בעבודה מחודש יוני 2009, היתה ממשיכה התובעת לעבוד במקום עבודתה, כפי שעשתה ביום הפגיעה. עם פרישתה של התובעת לעבודה, בחרה התובעת שלא לעבוד, כך העידה בבית המשפט וכך עולה גם משיחתה עם החוקר מטעם הנתבעת ומשכך, לא ניתן לומר, כי התובעת מוגבלת כליל בעבודתה וכי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ההפרש שבין שכרה עובר לפרישתה ובין הכנסתה מפנסיה היום. 59. ואולם, אין ספק, כי לתאונות חלק ניכר בהחלטת התובעת שלא לעבוד. התובעת אינה נחשבת צעירה בתוך שוק העבודה, כושרה לעבוד מצומצם לתחום מסויים, שבו עסקה שנים רבות, על פניו, אם תעבוד התובעת בשוק הפרטי, תהא פחות התחשבות במצבה הרפואי של התובעת ויש להניח, כי לאור מצבה גם לא תוכל לעבוד שעות ארוכות, עוד יש להניח, כי גם שכרה ותנאי עבודתה של התובעת לא ישוו לאלה שמהם נהנתה כעובדת עיריה. 60. בנסיבות אלו, כאשר אני לוקחת בחשבון את שיעור נכותה של התובעת ואת חסרון הכיס שנגרם לה, מחד ואת החלטת התובעת שלא לעבוד, כאשר בפועל התובעת אינה נעדרת כושר השתכרות כליל, מאידך, מצאתי מקום לקבוע, כי יש להעמיד את הפיצוי בגין הפסדי שכרה של התובעת, על בסיס נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, דהיינו 28% משכרה של התובעת עובר לאירוע התאונה. הפסד זה לא יעמיד את התובעת על שכרה עובר לפרישתה לגמלאות, אך כאמור, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא ניסתה למצוא מקום עבודה חלופי והיא בחרה למעשה להסתפק בפנסיה אותה היא מקבלת (ואשר לגביה ממילא לא נטען על ידי הנתבעת לניכוי מסכום הפיצוי). 61. בהתאם לטופס 106 לשנת 2009, שכרה המצטבר של התובעת החייב במס עומד על הסך של 70761 ₪, דהיינו שכר של 5,897 ₪ בחודש. יש לחשב לפיכך את הפיצוי לפי סך של 1,676 ₪ (ובשערוך להיום 1,768 ₪). סך הפיצוי לתקופה שמיום פרישת התובעת לגמלאות ועד היום, למשך שנתיים ובצירוף ריבית מאמצע התקופה- 43,883 ₪. אובדן כושר השתכרות: 62. התובעת זכאית לקבל סכומים אלו, גם עד ליום הגיעה לגיל פרישה ובהתאם לדרישתה, עד לגיל 64. סך הפיצוי- 194,743 ₪ (מקדם היוון 110.149). 63. כן זכאית התובעת להפסדי פנסיה בגין סכום זה. ולאור העובדה שלא אישרתי הפסד שכר מלא, הנגזר אך ורק מהכנסותיה של התובעת עובר לפרישה, אף אין מקום לאשר הפסד פנסיה מלא, אלא הפסד הנגזר כתוצאה מהפסד זה. התובעת לא הציגה חישוב בנוגע להפסד של כל שקל ושקל שנגרם לה, אלא הציגה חישוב כולל של הפסד הפנסיה בהתאם לשיטתה. בהתאם לנתונים שהוצגו על ידי התובעת, הפסד הפנסיה הצפוי לה הוא של 22%, שכן היתה צפויה ליהנות מ- 60% פנסיה (במעוגל) והיום היא מקבלת 38% פנסיה. שיעור זה נמוך מהחישוב בהתאם לכללים המקובלים (ממועד פרישתה בפועל של התובעת ועד ליום פרישתה הצפוי יחלפו 13 שנה, כך שיש לגזור הפסד של 26% פנסיה) לפיכך בהתאם להפסד הפנסיה בפועל יש לגזור 22% מהסכום שנגרע מהכנסתה של התובעת כפי שקבעתי לעיל (1,768 ₪) למשך 18 שנה, החל מחודש אפריל 2023 ועד תום תוחלת חייה של התובעת. סך הפיצוי הינו בסך של 46,854 ₪, אלא שיש להפחית הרווח שנגרם לתובעת כתוצאה מכך שאינה מפרישה מתוך הכנסתה כפי שנפסקה לעיל לפנסיה, בהתאם לשיעור שהיתה מפרישה במקום עבודתה, 2% לחודש, כך שסכום הפיצוי שיש לפסוק לתובעת בגין הפסד פנסיה עומד על הסך של 42,957 ₪. הוצאות עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד 64. התובעת טוענת, כי נזקקה לעוזרת בית - פעמיים בשבוע כ- 5 שעות בעלות של 30 ₪ לשעה ולעזרת בני משפחתה. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעת המשיכה לאחר הפגיעה הנטענת לעבוד כעוזרת גננת ולכן לא הייתה כל מניעה שתמשיך לטפל אף במטלות הבית שכן העבודה כעוזרת גננת דורשת מאמץ פיזי שאינו פחות מעבודות הבית. בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובעת לא צירפה קבלות ואסמכתאות להעסקת העזרה ובאשר לעזרת בני משפחתה, הרי שהתובעת יכלה להעיד את בני המשפחה המסייעים לה, אך נמנעה מכך. 65. במהלך עדותה, ציינה התובעת, כי היא נעזרת בבני משפחתה, בעיקר בבתה, אלא שלא העידה את בתה ואף ציינה בנוסף בעדותה, כי היא מסייעת לבתה בשמירה על הילדים (אם כי לאור גילם של הילדים אין מדובר בעבודה פיזית). כמו כן, ציינה התובעת, כי העסיקה עוזרת בית, אם כי לאחרונה לאור הירידה בהכנסותיה אינה מעסיקה עוזרת כאמור. עבודתה של התובעת כסייעת בגנים הינה עבודה פיזית, גם מומחה בית המשפט התפלא, איך במומה של התובעת מצליחה היא לתפקד בעבודתה. הגם שעבודות הבית דומות במהותן לעבודות שמבצעת התובעת, נראה, כי ביצוע עבודות הבית והעבודות בגן במקביל קשות לתובעת ולכן נראה סביר בעיני, כי התובעת נזקקה ותיזקק לעזרה במשק הבית. 66. באשר לעבר, לאור העובדה שהתובעת לא הציגה אסמכתאות לגבי העזרה אותה שכרה בעבר ולאור העובדה שלא ברורה טיבה של העזרה אותה מקבלת התובעת מבתה, האם מדובר בעזרה המקובלת בין בני המשפחה, עזרה אשר נעשית באופן הדדי בין התובעת ובתה- התובעת שומרת על הנכדים והילדים מסייעים להורים, וכן בשים לב לכך שבשנים הראשונות לאחר התאונה, מצבה של התובעת לא היה חמור כפי שהוא היום, מצאתי מקום להעמיד את הפיצוי לעבר על סכום גלובאלי בשיעור של 20,000 ₪. 67. בנוגע לעתיד- לאור מומה של התובעת ומגבלותיה והעובדה שהתובעת לא נעשית צעירה מיום ליום, אך תוך התחשבות בכך שהתובעת סובלת מפגימות נוספות שאינן קשורות בהכרח לתאונה, אך הן תפקודיות (כגון תסמונת התעלה הקרפלית) ואף בשים לב לכך שלמרות מומה הצליחה התובעת לתפקד בעבר, מצאתי מקום להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על בסיס 3-4 שעות עזרה שבועיות ובסך הכל להעמיד הפיצוי לעתיד על הסך של 100,000 ₪. כאב וסבל: 68. בהתחשב בגילה של התובעת (ילידת 10.4.1959), הנכות שנקבעה (28%) זכאית התובעת לפיצוי בסכום של 59,562 ₪, כאשר לצורך חישוב הריבית נלקחה בחשבון אמצע התקופה שבין שתי התאונות (26.1.02), כאשר מומחה בית המשפט קובע, כי יש לחלק את הנכות באופן שווה בין שתי התאונות. סוף דבר: 69. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין פגיעותיה כתוצאה מהתאונות נשוא התובענה את הסך של 466,145 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת, כאשר בהקשר זה, הגם שהמומחה בתחום הנוירולוגיה לא קבע לתובעת נכות ולאור נסיבות מינויו, לא מצאתי מקום להשית שכרו על התובעת. כן תישא הנתבעת בשכר טרחת ב"כ התובעת בשיעור של 13% מהסכום שנפסק. תאונת דרכיםבלט דיסקעמוד השדרה