הסכם שותפות לא חתום

הצדדים ניסחו בחודש אוגוסט 2008 הסכם שותפות המבטא את הסכמות הצדדים. למרות זאת, הנתבעים סירבו לחתום על ההסכם ואכן אין מחלוקת כי ההסכם לא נחתם. מאוחר יותר, הקימו הנתבעים חברה אחרת שעל שמה, כך טען התובע, נרשמו כל נכסי החברה הקודמת וכי באמצעותה פעלו הנתבעים. בכך לטענת התובע, נישלו אותו הנתבעים מכל רכושו שנצבר מכוח שיתוף הפעולה בין הצדדים וכך ירדו כל השקעותיו לטמיון. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שותפות לא חתום: הצדדים שיתפו ביניהם פעולה לשם קידום מיזם שתכליתו ייבוא מערכות להסבת כלי רכב לשימוש בגז ולהתקנתן. בשלב מסוים פסק שיתוף הפעולה בין הצדדים והמיזם לא קודם. הצדדים חלוקים בשאלה אם אמנם כטענת התובע, נכרת בין הצדדים הסכם ואם נכרת, אזי מה תוכנו ואם מי מבין הצדדים הפר את תנאיו. מחלוקת נוספת עניינה בשאלה, אם בשל הפרת ההסכם, ככל שנכרת וככל שהופר, נגרמו לתובע נזקים, אם שיעורם הוכח ואם היה קשר סיבתי בין הפרת ההסכם לבין הנזקים. א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין 2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין. תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)). ב. עיקרי העובדות הרלוונטיות ועיקרי ההליכים 3. לנוכח המחלוקות העובדתיות בין הצדדים ומאחר שקשה לאתר עובדות שלגביהן יש הסכמה בין הצדדים ושהם אינם חלוקים לגביהם, נסתפק בשלב זה בהצגת תמצית העובדות. בשנת 2004 לערך, נוצר בין הצדדים קשר שמהותו ותוכנו שנויים במחלוקת, וזאת לשם קידום מיזם שתכליתו הייתה ייבוא מערכות להסבת כלי רכב לשימוש בגז ולהתקנתן. בשלב מסוים הופסק שיתוף הפעולה בין הצדדים והמיזם לא קודם. בכתב התביעה טען התובע כי היוזמה של המיזם הייתה שלו, כי חלקו במיזם היה משמעותי, כי השקיע כספים ומשאבים רבים בקידומו וכן כי הצדדים ניסחו בחודש אוגוסט 2008 הסכם שותפות המבטא את הסכמות הצדדים. למרות זאת, הנתבעים סירבו לחתום על ההסכם ואכן אין מחלוקת כי ההסכם לא נחתם. מאוחר יותר, הקימו הנתבעים חברה אחרת שעל שמה, כך טען התובע, נרשמו כל נכסי החברה הקודמת וכי באמצעותה פעלו הנתבעים. בכך לטענת התובע, נישלו אותו הנתבעים מכל רכושו שנצבר מכוח שיתוף הפעולה בין הצדדים וכך ירדו כל השקעותיו לטמיון. מכאן תביעתו של התובע, אשר הוגשה ביום 19.11.2008 לפצותו בסך של 178,000 ₪, המורכב מאלו: 10,000 ₪ - חובות לרשויות המס; 10,000 ₪ - פיצוי עבור הרכוש שלטענת התובע הנתבעים גזלו מהחברה שהקימו; 38,000 ₪ - תשלומים שלטענת התובע שילם עבור הגשת דו"ח שנתי למס הכנסה, עבור הסדר לזיכוי במס הכנסה, חובות למכון התקנים, לרשם החברות וחובות עקב שיפוץ המוסך ששימש את המיזם; 60,000 ₪ - פיצוי עבור העבודה שלטענת התובע, השקיע במיזם; 60,000 ₪ - פיצוי עבור הפרת ההסכם, אובדן עסקו של התובע ואובדן מקור הכנסתו, לרבות פיצוי הסתמכות. כתב ההגנה הוגש ביום 13.1.2009, ובו הכחישו הנתבעים את כל טענותיו של התובע, כפי שעוד יפורט בהמשך הדברים. 4. בקדם המשפט שהתקיים ביום 15.12.2009 נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק לגביהן הורשו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ולהגיש את ראיותיהם. פלוגתות אלו תוקנו בהחלטה מיום 24.1.2010, ולהלן הפלוגתות לאחר תיקונן: "1.1 האם נכרת הסכם בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם, מתי וכיצד? ומהו תוכנו של ההסכם? 1.2 האם הנתבעים פעלו בחוסר תום לב כלפי התובע בשלב של המשא ומתן לכריתת ההסכם ולאחר מכן בביצוע ההסכם, כיצד ומתי ואם לא פעלו בחוסר תום לב מהו הנזק שנגרם כתוצאה מכך לתובע? 1.3 מי מבעלי הדין, קרי התובע או הנתבעים או מי מהם הפרו את ההסכם כיצד ומתי? האם כתוצאה מההפרה נגרם נזק למי מבעלי הדין, אזיה נזק ומהו הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין הנזק? 1.4 האם הנתבעים ביצעו כלפי התובע עוולה של גזל, מתי וכיצד ואם כן, מהו הנזק שנגרם בכך לתובע. 1.5 את מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד ובכמה?" מטעם התובע הוגש רק תצהיר עדות ראשית שלו, ומטעם הנתבעים הוגשו רק תצהירי עדות ראשית של כל אחד מהם. בעלי הדין נחקרו על תצהיריהם בישיבה שהתקיימה ביום 15.11.2010. 5. בתום ישיבת ההוכחות ביקשו באי-כוח הצדדים להגיש את סיכום טענותיהם בכתב. מיד לאחר מכן, ניתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט י' מילנוב), כלהלן (עמ' 36): "... 2. בנסיבות העניין ולאחר ששמעתי את הראיות, נראה לי להציע כי התובע והנתבע 1 ייבדקו בפוליגרף וכי חוות הדעת של בודק הפוליגרף תוגש כחלק ממארג הראיות אך לא כרעיה מכרעת. 3. בתוך 7 ימים מהיום יודיעו בעלי הדין אם קיימת הסכמה להצעה הנ"ל ואם כן, בתוך 7 ימים נוספים יודיעו אם הגיעו להסכמה בדבר הפלוגתיות ובודק הפוליגרף". ביום 16.11.2010 הודיע התובע על הסכמתו להיבדק בפוליגרף בהתאם להצעת בית המשפט וביום 22.11.2010 הודיע הנתבע 1 על הסכמתו בהתאם להצעה שהוצעה כאמור. ביום 2.1.2011 הוגשה הודעת הצדדים, כי לא הגיעו להסכמה באשר לשאלות שיוצגו לנבדקים בבדיקת הפולגירף ואף לא להסכמה באשר לזהותו של הבודק. להודעתם צורפו השאלות שהציע כל אחד מהצדדים וכן הודעתם כי מוסכם עליהם שבית המשפט יקבע את השאלות שיוצגו בבדיקה וכן יקבע את זהות הבודק. בהחלטה נוספת מיום 24.1.2011 מינה בית המשפט (כבוד השופט י' מילנוב) את בודק הפוליגרף, מר מנחם גוזלן לבצע את בדיקת הפוליגרף ובהחלטה זו אף נקבעו השאלות שיוצגו לנבדקים. הבדיקות נערכו במהלך חודש פברואר 2011 וממצאיהן הוגשו לבית המשפט ביום 6.3.2011. לעניין בדיקת הפוליגרף, לשאלות שהוצגו ולממצאי הבדיקות, נשוב ונדרש בהמשך הדברים. 6. בדיון שהתקיים ביום 27.4.2011 הודיעו באי-כוח הצדדים כי הם אינם מבקשים לחקור את בודק הפוליגרף על ממצאי הבדיקה ולבקשתם, נקבעו מועדים להגשת סיכומי טענותיהם בכתב. סיכום טענות התובע הוגש ביום 10.7.2011 וסיכום טענות הנתבעים הוגש ביום 21.8.2011. ג. סדר הדיון והשאלות הטעונות הכרעה 7. כפי שכבר נאמר, ישנם פערים משמעותיים בין גרסאות הצדדים באשר לתשתית העובדתית. לפיכך, תחילה נעמוד על עיקרי גרסאות הצדדים וראיותיהם, ולאחר מכן נביא את עיקרי טענותיהם. בשים לב לכל אלו, נבחן אם עלה בידי התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את טענותיו ואת כל אחד מן הסעדים הנתבעים. לאחר מכן, נידרש אל ממצאי בדיקת הפוליגרף ולשאלת השלכת תוצאותיה על תוצאת התביעה הנדונה. זאת בין השאר, לאור החלטת בית המשפט בעניין עריכת הבדיקה ולאור טענות הצדדים בעניין זה. ד. עיקרי גרסת התובע וראיותיו גרסת התובע 8. התובע העיד על עצמו כי הוא נכה צה"ל ואיש עסקים שניהל בעבר מוסך של מכוניות מסוג מרצדס. עם זאת ראוי לציין, כי אין מחלוקת שהגיש את התביעה באמצעות עורך-דין מטעם לשכת הסיוע המשפטי, המייצג אותו בתביעה הנדונה (הודעת לשכת הסיוע המשפטי מיום 17.9.2008). על-פי גרסת התובע בתצהירו, בשנת 2004 הקים את מוסך סלווה באזור התעשייה תלפיות בירושלים. במהלך השיפוצים הציע הנתבע 2 (להלן גם - איציק) להיות מנהל מקצועי במוסך. איציק הציע לתובע הצעות שונות להשקעות כספיות ובסופו של דבר כעבור מספר שבועות, הציע לו התובע לפתח תחום של הסבת כלי רכב להפעלתם באמצעות אנרגיית גז. לפי טענת התובע, התחום לא היה מוכר לאיציק, ואילו התובע איתר מספר חברות העוסקות בכך בטורקיה. לשם כך החליטו השניים לנסוע לטורקיה כדי לבדוק את הנושא. לפני הנסיעה, ועל סמך סיכום שכבר היה בין השניים, הכין התובע הסכם והגיע לביתו של איציק כדי שהשניים יחתמו עליו. כשהתובע הגיע אל ביתו של איציק, אמר לו איציק שבנו אסף (הנתבע 1, שיכונה להלן גם - אסף), חזר זה עתה מארצות הברית והוא מבקש לבדוק את הדברים, "כדי שלא יעבדו על איציק שוב". שכן לטענת התובע, איציק סיפר לו שבעבר, נפל קורבן למעשה מרמה שכתוצאה ממנו איבד 100,000 ₪. 9. לאחר שאסף ואיציק בדקו את הדברים והבטיחו שישקיעו כסף במיזם בתמורה לכך שהתובע יוותר על חלק מחלקו בשותפות לטובת אסף, הוסכם שהחלוקה תהיה כך שהתובע יהיה בעל חלק של 40% בשותפות ואילו אסף ואיציק יקבלו כל אחד שיעור של 30% מהשותפות ובסך הכול 60%. כך לטענת התובע הוסכם בעל-פה בעניין החברה והעסק שעמדו השלושה להקים והוסכם כי יעבדו על סמך האמור במסמך ההסכם בכתב שהכין התובע (נספח ב' של תצהירו), הגם שאין מחלוקת כי ההסכם מעולם לא נחתם. כדי לקדם את העסק המשותף, נוסף אסף בתור שותף בחברה של התובע (חברת סלווה), אשר שמה שונה ל"ש.י.א. אוטוגז בע"מ" (להלן - חברת שיא. הפרוטוקולים של החברה - נספח ג' של תצהיר התובע). לטענת התובע, אסף נעדר כל הבנה בתחום הרכב, אולם שמו נרשם מכיוון שלטענתו, איציק לא היה מוכן ששמו יופיע על מסמכים שעשויים להגיע אל רשויות המס. 10. לאורך כל תצהירו של התובע לא מצוינים תאריכים כלל. כך גם נאמר כי "שבוע לאחר מכן נסענו לטורקיה". לא ברור שבוע לאחר מה, מתי היה זה או מי נסע. בהגיעם לטורקיה התברר שהמקום שעימו היה התובע בקשר, הוא מוסך המטפל בהסבת כלי רכב להפעלתם באמצעות גז, וכי אין זה היצרן. בעל המוסך הסיע "אותנו" (כאמור, לא ברור את מי) אל היצרן בטורקיה, שזו חברת "וולטרן". שם נאמר להם כי הם קשורים בהסכם עם "ערבי ישראלי", שיחד אישרו את המערכת באירופה לפי התקנים הנדרשים, אבל לא במכון התקנים הטורקי. לטענת התובע, הם קיבלו "את הניירת", קנו מערכות לדוגמה וחזרו לישראל. אז התברר להם שבדיקת זיהום האוויר של טורקיה אינה תקפה בישראל, אלא רק בדיקה של מדינה מהאיחוד האירופי. לפיכך החל התובע ב"חיפוש של מערכות" ולדבריו חיפש בכל העולם מערכות עד שאיתר חברה טורקית שמייצרת מערכות של "אוטורוניק", שלהם היו כל האישורים. בישראל החל באישור המערכת במכון התקנים הישראלי ולטענתו אף קיבל אישור למערכת, להבדיל מאישור הרכב שבו מותקנת המערכת. לאחר מכן ולשם קבלת אישור משרד התחבורה למערכת שייבאו, התקינו את המערכת ברכב אולם "הרכב לא עבר את הבדיקה לאחר ההתקנה עקב בעיה ברכב ולא במערכת". לאחר סחבת, כך לטענת התובע, התברר שהייתה עוד חברה בישראל שהגישה את המערכת לאישור, ומשרד התחבורה לא אישר את המערכת של התובע והנתבעים. 11. בעקבות זאת, החל התובע בחיפוש אחר מערכת זולה וטובה ואיתר את "רומנו" ואת "ICOM" מאיטליה. אסף והתובע נסעו לאיטליה ונפגשו עם נציגי החברות, בדקו את מחיריהן כמפורט בתצהיר, ובשל פער המחירים העדיפו את המערכת של "רומנו". רכשו את רכיבי המערכת שלהם ועם הגיעם לארץ, פנה התובע אל מכון התקנים כדי לאשרה. אסף ביקש לאשר גם את המערכת של "ICOM", ולמרות התנגדות התובע, אסף אמר שיממן את הבדיקה, הגם שלא מימן אותה. בסופו של דבר ולאחר פניות רבות של התובע למכון התקנים, התקבלו האישורים. התובע והנתבעים חיפשו מקום שבו יוכלו לעבוד, ומאחר שאיציק אמר שהתפנה מקום במוסך שלו לאחר שהשוכר ששכר אותו עזב ואיציק התעקש שהוא מתאים, הוחלט לעבוד שם. המוסך של איציק לא היה ראוי לשימוש והצריך שיפוץ רציני, שאותו עשו והקימו הכול מחדש. לתמיכה בטענה זו צירף התובע תמונות שלטענתו, משקפות את מצב המוסך לפני השיפוץ (נספח ד' של תצהירו). בתצהירו תיאר התובע את השיפוץ המאסיבי שנעשה במוסך של איציק, אשר לטענת התובע עבדו הם במוסך כדי לבצע את השיפוץ במשך שלושה חודשים. לאחר מכן, לטענתו, החל הוא לפעול לקבלת אישורים להפעלת המוסך. האישורים שלטענתו נדרשו ושהוא פעל לקבלם היו ממשרד התחבורה, ממכבי אש, מעיריית ירושלים לרבות השגת רישיון עסק, תכנית אדריכלית לרישוי, ותשלום חובות מים וחשמל שהותיר השוכר הקודם. לאחר מכן, החל התובע בחיפוש אחר לקוחות ומוסכים שיהיו מעוניינים להתקין את המערכות של ההפעלה בגז ובמקביל, לאור חוסר המעש מצד איציק ואסף, החל לחפש גורמים שירכשו את המערכות כדי שתהיינה הכנסות אשר תאפשרנה את קידום העסק. 12. במשך כל התקופה המתוארת, פנה התובע, כך לטענתו, אל הנתבעים כדי שיחתמו על ההסכם שהכין, אך הם דחו אותו בתירוצים שונים. באותה תקופה חזר לארץ בן נוסף של איציק ואז החלו הנתבעים לקדם את המיזם עם יבואן אחר של המערכות וכל זאת מאחורי גבו של התובע. לאחר מכן - לא נאמר מתי - הוזמן התובע אל משרד עו"ד שי שלמה בתואנה שמטרת הפגישה היא חתימה על ההסכם, אך אז אמר איציק, שהנתבעים אינם מעוניינים להמשיך לעבוד עימו. מספר ימים לאחר מכן התברר לתובע שהנתבעים הקימו חברה בשם "גרין גז", שבאמצעותה החלו לעבוד על בסיס הידע והעבודה של התובע. לטענתו, פנה אל אסף וביקש לקבל את כספו ואת הציוד שלו ולאחר דין ודברים שילם לו אסף סך של 2,000 ₪ באמצעות המחאה (צילום ההמחאה - נספח ה' של תצהיר התובע). כעבור מספר חודשים, הגיע התובע אל המוסך והתברר לו שהמוסך חולק לשניים וחלקו הושכר. השוכר אמר שכלי העבודה הם שלו, ושאת כלי העבודה של התובע זרקו, והפנה אותו לאיציק. 13. לטענת התובע, החלו לפנות אליו גורמים שונים בדרישה שיפרע חובות של העסק המשותף עם הנתבעים, ובין השאר הופנו אליו פניות ממס הכנס, מע"מ, רשם החברות, מכון התקנים ועוד. הנתבעים התכחשו לחובות ולאחר שהתובע טען בפני סגן נציב מס הכנסה כי עליהם לפנות אל הנתבעים, איים איציק על התובע "לרצוח אותי בדריסה ...". עוד טען התובע, כי קודם לכן היה ביתרת זכות במס הכנסה ואף היה זכאי להחזרי מס, כפי שעולה מהודעות על החזרי מס שצירף המתייחסות לשנת 2005 (נספח ו' של תצהיר התובע). 14. לאור העובדות המתוארות (פסקאות 29-4 בתצהיר התובע), טוען הוא כי הוא זכאי לפיצוי הנתבע, כמפורט לעיל. ראיות התובע 15. כל הסיפור שתואר עד כה, הובא בתצהירו של התובע (בפסקאות 29-4), מבלי שנתמך בדבר. לא בעדים ולא במסמכים של ממש. המסמכים שהוזכרו עד כה אינם תומכים בטענות התובע הרלוונטיות לתביעתו, כפי שעוד נדון בהם בהמשך הדברים. התובע העמיס על תצהירו עשרות עמודי נספחים - מאה ושלושה עשר עמודי נספחים - אשר לא טרח להבהיר מה מטרתם ומה בכל אותם עמודים רלוונטי, אם בכלל, או תומך בטענה מטענותיו. התובע לא טרח להבהיר זאת בתצהירו ואף לא בסיכום טענותיו, ששם גם לא הוזכרו. עשרות עמודי הנספחים שרובם הוזכרו בפסקה 30 בתצהירו של התובע, אינם רלוונטיים, וכמעט שאינם תומכים בדבר מטענותיו וכאמור, הוא אף לא טרח להבהיר על שום מה ראה לנכון לצרפם או מה נועדו להוכיח. התובע כאמור, הסתפק בעדותו שלו ולא הביא אף לא עד אחד מטעמו שיכול היה לתמוך בטענה מבין הטענות העובדתיות שטען. 16. נבחן אפוא, את עיקרי המסמכים שצירף התובע, הגם שהוא עצמו לא טרח להבהיר על שום מה צורפו. כפי שנראה, אין בכל שלל המסמכים שצורפו כדי להוכיח טענה מן הטענות שטען התובע. כל זאת כמפורט להלן. נספח א' - רישיון להפעלת מוסך סלווה, שבו מופיע שמו של איציק, ולא שמו של התובע. גם בתקנון ההתאגדות של מוסך סלווה כלל לא מוזכר שמו של התובע (עמ' אחרון של נספח ג' בתצהיר הנתבע 1 (אסף)). התובע אישר זאת, אך סיפר סיפור בעניין מעילת כספים שהייתה לכאורה בין שותפיו, שבעטייה לטענתו, לא נרשם בתור בעל החברה (עמ' 15 שורה 27 עד עמ' 16 שורה 21). התובע אף לא הציג כל מסמך שעל-פיו העביר את המניות של בעלי מוסך סלווה אל שמם של הנתבעים. לטענתו, עשה כן באמצעות ייפוי-כוח נוטריוני שהיה ברשותו, אך לא צירף אותו, לא הראה מסמך שלפיו העביר את המניות מחברת סלווה אל חברת שיא ואף לא הביא כל מסמך המעיד על רישום חברת שיא בפועל ברשם החברות (עדות התובע - עמ' 18 שורות 30-22). נספח ב' -ההסכם שערך התובע ושעליו לא חתמו הנתבעים. לעניין זה נדרש בנפרד בהמשך הדברים. נספח ג' - שני מסמכים שנועדו לאשר את צירוף הנתבעים לחברת שיא שבהם מופיע שמו של אסף. מסמך אחד מאשר את מורשי החתימה והשני את מינוי הדירקטורים. אולם לא הובא כל אישור לכך שנעשתה פעולה כלשהי עם מסמכים אלו או כי הוגשו אל רשם החברות. נספח ד' - תמונות של המוסך של איציק קודם לשיפוץ. אין מחלוקת כי אין בתמונות אלו, שצולמו לפני השיפוץ הנטען (ראו גם עדות התובע בעמ' 20 שורות 4-1), כדי להוכיח שהמוסך שופץ, אין בהן כדי להוכיח מי שיפץ, ואף לא את היקף השיפוץ. נספח ה' - המחאה על סך של 2,000 ₪ ששילמה חברת ב.א. גרין בע"מ לתובע. המחאה זו אינה תומכת בדבר ובכל מקרה עצם נתינתה אינה שנויה במחלוקת (התייחסות לתשלום זה תובא בהמשך הדברים). נספח ו' - מסמכי מס הכנסה, שלפיהם לחברת שיא לא היו חובות למס הכנסה בשנת המס 2005. למסמכים אלו אין כל רלוונטיות, משלא הוכח חוב בשלב מאוחר יותר, ואף לא הוכח סכום החוב. נספח ז' - מסמך שאותו תיאר התובע כך "רישיון להסבת רכב שהבאתי בעצמי" וכן תמונות מנוע של רכב. מדובר ברישיון רכב רגיל ובתעודת ביטוח לרכב. מצוין כי מדובר ברכב המופעל באמצעות בנזין ואין כל ציון מיוחד בתעודת הביטוח. אין במסמכים אלו כמו גם בתמונות כדי להוכיח דבר. נספח ח' - מסמך שתיאר התובע כ"קבלה על תשלום שביצעתי לשחרור והובלה של סחורה". מדובר במסמך המאשר תשלום בסך של 606 ₪ באמצעות כרטיס אשראי. לא ברור מי שילם, למי שולם או בתמורה למה שולם, כך שגם מסמך זה אינו מוכיח דבר. נספח ט' - כף תואר המסמך בתצהיר: "חוברת להתקנה של מערכת טורקית". אין בקיומה של החוברת כדי להוכיח דבר מטענות התובע. נספחים י' ו-י"ד - אישורים של מכון התקנים לבדיקה של מערכות. אין מחלוקת שהמערכות הובאו לבדיקת מכון התקנים, אך אין בעצם הבדיקה, שלא הייתה שנויה במחלוקת, כדי להוכיח את טענות התובע, ואין בה כדי להוכיח מי שילם עבורה. נספח י"א - המסמך תואר בתצהיר כ"פרוספקטים מהחברות שהיינו בהם", אך עצם קיומם של "פרוספקטים", אף הוא אינו מוכיח דבר. נספח י"ב - את המסמך תיאר התובע כך "אפילו כרטיס ברכה שולחים אליי ולא אליו והעתק אחד הכרטיסים מצ"ב". לא מצוין בכרטיס אל מי נשלח. בכל מקרה, לא ברור מה לכרטיס ברכה בנוסח אחיד ולנושא התביעה הנדונה. נספח י"ג - התכתבות בעניין רישוי המוסך שנועדה להראות שהתובע ביצע את כל הדרוש. מדובר בעשרות מכתבים ומסמכים, שבחלקם אמנם מוזכרת חברת שיא או מתייחסים אליה. לא ברור לשם מה צורפו או מה תכליתם. אמנם שמו של התובע נזכר בחלקם, אך משלא טרח התובע להבהיר את מטרת כל אחד מאותם מסמכים עשרות מסמכים, ממילא שלא ניתן להתייחס אליהם. נספח ט"ו - התובע צירף מסמכים המתיימרים להיות תכניות להקמת תחנה לתדלוק בדלק. מדובר בקטע מתכנית שבו רק מצוין מספרה ושמות בעל הקרקע ומגיש התוכנית ושם האדריכלית. לא רק ששמו של התובע לא מוזכר, אלא שלא ברור באיזו תכנית מדובר, מה תכליתה ומה הקשר בינה לבין התובע או אל נושא התביעה. נספח ט"ז - בקשה למתן רישיון סחר של חברת שיא, שבה מופיעים שמות התובע והנתבעים. לא ברור ולא נאמר מה עלה בגורלה של הבקשה. ממילא גם לא הוכח שהוגשה או שהתקבל רישיון. נספח י"ז - התובע צירף "אישורים על הוצאות שהוצאתי לטיסה לרומא לביקור בחברות רומנו ואייקום". בפועל צורפו טפסי הזמנת טיסה על שמו של התובע ועל שם אסף, אך לא הוכח מי שילם עבור כך. התובע לא הגיש כל קבלה על התשלומים הנטענים ולא צירף מסמכים התומכים בכך שלכאורה, שילם על כך באמצעות כרטיס האשראי שלו. נספח י"ח - מסמך זה אמור היה להיות מסמך המאשר את הקנסות שלכאורה הטיל מס הכנסה על התובע בשל אי הגשת דו"ח לחברת שיא. אולם לא צורף כל נספח שסומן י"ח ומסמכים אלו כלל לא צורפו. בא-כוח התובע אף אישר שאין ברשותו מסמך שכזה וכי לא צורף (עמ' 22 שורה 5). נספחים י"ט ו-כ' - נספח י"ט תואר כתמונות שלטענת התובע הן "חלק מהרכוש שלי שנשאר במוסך" ונספח כ' אמור להיות "קבלות על הכלים שהושארו שם" (במוסך). אין מחלוקת כי מדובר בתמונות של ארגזי כלים, והתובע אף לא הכחיש כי צולמו במוסך סלווה (עדות התובע, עמ' 19 שורות 30-21). טענת התובע כי הכלים עברו אל המוסך של איציק, לא הוכחה. נספח כ' כולל שלושה-עשר "תעודות משלוח" להזמנת כלי עבודה, שכולן מוענו לאדם בשם "סרגיי" בשנת 2004. לא ברור מה הקשר, אם בכלל, של המסמכים לתובענה הנדונה ולא נראה כי יש בהם כדי להוכיח דבר מה הקשור בתביעה. התובע אמנם טען כי מדובר בציוד שרכש עבור מוסך סלווה שאותו העביר אל המוסך של איציק (עדות התובע - עמ' 19 שורות 20-15), אך לא הובאה כל ראייה התומכת בטענה זו. נספח כ"א - מסמך שערך התובע אשר לטענתו כולל "חלק מההוצאות שאני הוצאתי עבור השיפוץ ודברים נוספים", שבגינם לטענתו, לא קיבל תשלום על אף שהעביר את המסמך אל הנתבעים. בעדותו טען התובע כי ערך את המסמך עם רואה החשבון שלו וטען שהחשבוניות אצלו וכי הוגשו למס הכנסה (עדות התובע - עמ' 19 שורות 14-6). משלא הוגשו החשבוניות עצמן ולא הוכח לשם מה הוצאו החשבוניות ומי שילם עבורן, אין כל ערך למסמך האמור, שאותו ערך התובע מבלי להניח את התשתית לנתונים המובאים בו. נספח כ"ב - התובע טען כי "מצ"ב קבלות וחשבוניות למכון התקנים". בפועל, מדובר בהזמנת בדיקה שהוצאה לחברת שיא, שעלותה סך של 2,446.5 ₪. לא צורפו קבלות וחשבוניות, לא הוכח שההזמנה שולמה ולא הוכח מי שילם. את החשבונית על התשלום, צירף דווקא אסף אל תצהירו (שם, נספח ג'). נספח כ"ג - התובע טען שצירף "קבלות על הוצאות דלק שהיו לי על הרכבים שבדקנו והוצאות נוספות שאת כולם אני שילמתי". נספח זה כולל חשבוניות רבות שבהן לא נכתב למי נמסרו. כן צורפו שלושה דפי ריכוז חשבוניות מס למע"מ על שם חברת שיא, שסכום המע"מ הכולל בו הוא בסך של 894 ₪ בלבד. ה. עיקרי גרסת הנתבעים וראיותיהם גרסתו של אסף (הנתבע 1) 17. בתצהירו טען אסף, כי הרעיון להקמת חברה לייבוא מערכות להסבת כלי רכב לשימוש בגז היה שלו וכי הציע אותו לאביו, איציק. זמן מה לאחר שהחל בקידום הרעיון, הציג לו אביו את התובע, שעבד עמו בעבר במוסך סלווה ואשר הציע לסייע. בפגישה שנערכה עם התובע ועם אביו הוחלט לשתף פעולה כדי לייבא את המערכות ולקבל היתר ייבוא. לא סוכם דבר בעניין חלוקת רווחים או זכויות עתידיות. התובע ציין כי מאחר שהוא נכה בשיעור משמעותי שאינו כשיר לעבודה, הוא ישמח לעזור. אין מחלוקת על כך שההסכם, שאותו ערך התובע (נספח ב' של תצהיר התובע), מעולם לא נחתם. אסף החל במחקר באמצעות אתרי אינטרנט תוך שיתוף פעולה עם התובע. לטענת אסף, התובע אינו שולט היטב בשפה האנגלית, ולכן חלק ניכר מהעבודה לרבות ניסוח מכתבים באנגלית, עשה הוא ולא התובע. אמנם אסף והתובע טסו מספר פעמים לחו"ל כדי לבחון אפשרויות של ייבוא המערכות, אולם כל אחד שילם עבור הוצאותיו. גם אם התובע הזמין טיסות באמצעות כרטיס האשראי שלו, בפועל שילם התובע רק עבור הוצאותיו ואת השאר מימנו אסף ואיציק שהחזירו לו את הכסף במזומן. 18. התובע פעל לרשום את שמו של אסף ברשם החברות כבעליה של חברת שיא, וזאת לאור טענת התובע כי אסף צריך להיות שותף בחברה כדי שניתן יהיה לבקש היתר ייבוא. כך גם הסביר התובע שהחברה תוקם על בסיס חברה אחרת שבבעלותו. בפועל, החברה מעולם לא החזיקה בנכס כלשהו למעט אישור ייבוא, שהיה הנכס היחיד, אשר גם היום עומד לרשות התובע והוא רשאי להשתמש בו. התובע טוען שאיתר את חברת "אוטורוניק", אך התברר שהיה לה הסכם עם חברה ישראלית, וכי התובע כלל לא בדק זאת קודם לכן. בכל מקרה, אין מחלוקת על כך שלא נקשרו בהסכם כלשהו עם אותה חברה. את כל ההתקשרויות עם הרשויות בארץ עשו אסף והתובע במשותף וחלקן אף עשתה אימו של אסף, אך התובע דאג שחלקן יירשם על שמו, ככל הנראה בשל כך שתכנן תביעה עתידית. 19. בסופו של דבר, לאחר ניסיון ממושך לאתר חברה המייצרת מערכות גז, ביקש אסף מהתובע להשקיע כספים לרכישתן כדי שניתן יהיה להתחיל לעבוד. התובע הודיע שאין לו כסף להשקיע וביקש לאתר משקיעים. אסף התנגד לצירוף שותפים ולכן הבהיר לתובע כי אם לא ישקיע כסף, יהיה צורך לסיים את המיזם. מאחר שהתובע לא גייס את הכסף הדרוש, הודיע לו אסף על סיום הקשר ביניהם. בעקבות הודעה זו, נערכה התחשבנות בין הצדדים ונמצא שהתובע זכאי לסך של 2,000 ₪ לסילוק כל תביעותיו, הגם שאסף סבר שלא מגיע לתובע דבר. מסיבה זו וכדי לסיים את הקשר ברוח טובה, שולמה לתובע ההמחאה בסכום האמור. 20. זמן מה לאחר הפסקת ההתקשרות המתוארת, הזמין התובע את הנתבעים לפגישה אצל עו"ד שי שלמה, שבמהלכה דרש התובע שהנתבעים יחתמו על ההסכם שערך (נספח ב' הנזכר). הנתבעים הבהירו כי מעולם לא התכוונו להתקשר עימו בהסכם וכי לא יחתמו עליו. כך גם אמרו הנתבעים לתובע כי הוא לא מתאים לעבודה משותפת, מאחר שאין לו כסף להשקיע במיזם ואף אין לו את הכישורים המתאימים. זמן מה לאחר מכן, החל אסף לעבוד במוסך של אביו כדי להתקין מערכות גז שרכש בארץ. העסק לא הצליח ולכן הפסיק לעבוד במוסך של אביו ואף הפסיק לעסוק בהתקנת מערכות גז. במהלך עבודה זו נגרם לאסף הפסד כספי ניכר, כפי שאף עולה מאישורי המס שצירף (נספח א' של תצהירו של אסף). 21. עוד הוסיף אסף, שבמהלך התקופה שעבד עם התובע, עמד לרשותם המוסך של אביו, איציק, בעוד שהתובע לא השקיע שם דבר. כך גם התברר שהכסף שאסף נתן לתובע כדי לשלם למכון התקנים לא שולם, ולכן נותר החוב. התובע אף לא סייע בעבודות השיפוץ של המוסך. שכן לא רק שהתובע לא הוכיח זאת, אלא שבשל מגבלותיו הפיזיות, אף לא יכול היה לבצע עבודות בעצמו. התובע גם לא סיפק כלי עבודה למוסך, מה גם שלא היה בכך צורך, מאחר שכאמור, בבעלות אביו, איציק, היה מוסך שבו כל כלי העבודה הדרושים. באותם מקרים שהתובע הוציא הוצאות כלשהן, שולם לו לאחר שהציג חשבוניות. לאחר שהתובע לא שיתף פעולה כדי לסגור את התיק במס הכנסה של חברת שיא, פנה אסף בעצמו למס הכנסה וביקש זאת (הנספח האחרון של תצהירו של אסף, שאינו מסומן). דרישת התובע לתשלום עבור שכר עבודה מתעלמת מכך שהתובע לא היה עובד של אסף, ושגם אסף השקיע שעות עבודה רבות שבגינן לא שולם לו שכר. דווקא לאביו איציק, נגרמו נזקים מכך שהעמיד את המוסך לרשות המיזם במשך תקופה ארוכה. גרסתו של איציק (הנתבע 2) 22. גרסתו של איציק דומה במידה רבה לזו של אסף, למעט העובדה שלטענתו, כלל לא היה שותף במיזם, אלא רק בנו אסף, וכי חלקו הסתיים בסיוע, בנסיעה בודדת לחו"ל, בהעמדת המוסך שלו לרשות ניסיון קידום המיזם ובכך שנעשה שימוש בכך שרק הוא בעל הסמכה בהתקנת מערכות גז, כפי שעולה מהתעודות שצורפו אל תצהירו (נספח א'). ו. עיקרי טענות הצדדים עיקרי טענות התובע 23. עיקרי טענות התובע הן כאמור, כי לאחר השקעותיו בזמן ובכסף בקידום המיזם המשותף עם הנתבעים ותוך ניצול כל אלו, התנערו ממנו הנתבעים והקימו חברה אחרת להסבת כלפי רכב להפעלתם בגז. 24. טענתו העיקרית של התובע כי ההסכם שאותו ערך ואשר לא נחתם, מהווה מסמך מחייב וכי הוא זכאי לחלקו מכוח הסכם זה. לטענתו, הייתה בין הצדדים הסכמה בעל-פה אשר באה לידי ביטוי גם בהתנהגות ולפיכך ההסכם מחייב. על גמירות הדעת ניתן ללמוד גם מכך שהנתבעים העמידו לטובת המיזם את המוסך שבבעלות איציק. לפיכך לטענתו, חובת תום הלב מחייבת לפעול על-פי ההסכם. מכיוון שכך, זכאי התובע לטענתו, לפיצוי בגין נזקיו מכוח העובדה שהנתבעים הפרו את ההסכם וכן עליהם לפצותו מכוח העילות של "עשיית עושר, גזל, חוסר תום לב, השבה ועוד" (פסקה 31). כך טען התובע, מבלי שנימק או פירט את יסודותיהן של עילות אלו וכיצד התקיימו בנסיבות המקרה הנדון. עוד טען התובע, כי חובות הנתבעים כלפיו נובעים מהיותו בעל מניות בחברה שהקימו יחד. 25. התובע טען שגרסתו הוכחה כאמינה, והצביע על סתירות שונות שלכאורה, נמצאו בגרסאות הנתבעים המלמדות לטענתו, כי אינן אמינות. כן טען התובע, כי הוכיח את כל נזקיו הנטענים ולפיכך הוא זכאי למלוא הסעד הנתבע. התובע אף הסתמך בין השאר על נספח י"ח של תצהירו וחזר על תביעתו בגין החובות שנוצרו ברשויות המס (פסקה 60 בסיכום טענותיו), למרות היעדר מחלוקת כי נספח י"ח לא צורף לתצהירו של התובע וכי כאמור לעיל, הוא אישר כי אינו בנמצא. 26. לבסוף טען התובע, כי לאור ממצאי בדיקת הפוליגרף יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים לשלם לו את אשר תבע. בעניין זה טען, כי במקום שבו בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, יש לקבל את מסקנותיו בחוות-דעתו. עם זאת יוער כבר עתה, כי הדברים שאליהם הפנה התובע אינם מתייחסים אל בודק פוליגרף, אלא אל מומחה מטעם בית משפט בכל תחום אחר. עיקרי טענות הנתבעים 27. תמצית טענת הנתבעים היא, כי בין התובע לבין אסף הייתה הסכמה בעל-פה לקדם מיזם של ייבוא מערכות להסבת כלי רכב לשימוש בגז. על-פי הסכמה זו, הצדדים קידמו את המיזם בעוד שכל צד נשא בהוצאותיו. בסופו של דבר לאחר שאותרה חברה המייצרת מערכות גז והיה צורך בהשקעת כסף כדי שניתן יהיה להפעיל את המיזם, הודיע התובע כי אין באפשרותו להשקיע מכספו. התובע ביקש לנסות לאתר משקיעים, אך לא הצליח והנתבע אף התנגד להוספת שותפים חיצוניים. מסיבה זו הסתיים ניסיון קידום המיזם. השקעת כספי הצדדים אמנם ירדה לטמיון, אולם התובע הוא שהכשיל את המיזם בכך שלא יכול היה להשקיע כסף שיאפשר להוציא את המיזם מן הכוח אל הפועל. 28. הנתבעים טענו כי מעולם לא נכרת הסכם בין הצדדים. מדובר בהסכם שהתובע כתב ואילו הנתבעים התנגדו לחתום עליו, כפי שאף התובע אישר זאת. בניגוד לטענות התובע, אין לומר כי הייתה הסכמה בהתנהגות לקיום ההסכם. כך בין השאר, מאחר שגם לטענת התובע, הסכימו בפועל על חלוקת רווחים השונה מזו שכתב התובע בהסכם. כך גם עלו סתירות רבות בדברי התובע באשר לנסיבות כתיבת ההסכם, וכן הוכח כי לא התקיים דבר מן האמור בהסכם. 29. עוד טענו הנתבעים כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, בעיקר מן הטעם שדבריו לא נתמכו בדבר למעט עדותו שלו. על-פי סעיף 54 בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אין די בעדות יחידה של בעל-דין. משנמנע התובע לזמן עדים נוספים או להביא ראיות רלוונטיות, הרי שהדבר פועל לחובתו. בנוסף טענו הנתבעים, כי טענות התובע כי הנתבעים לכאורה, עוולו כלפיו בכך שגזלו את כספו או כי הוא זכאי לסעד מכוח העילה של עשיית עושר ולא במשפט, נטענה באופן סתמי ולא הוכחה. 30. הנתבעים אף פירטו מדוע לא זכאי התובע לאף לא אחד מהסעדים שבגינם תבע פיצוי וכי אף לא אחד מהם הוכח. לבסוף אף טענו, כי אין בממצאי בדיקת הפוליגרף כדי לתמוך בתביעת התובע, אלא להפך. ז. דיון והכרעה (1) תוקפו של ההסכם שלא נחתם 31. אין מחלוקת על כך שהתובע ערך הסכם שנועד לטענתו, לבטא את ההסכמות שלכאורה היו בין הצדדים, אך ההסכם מעולם לא נחתם ובפועל, כפי שיובהר להלן, הצדדים אף לא פעלו על פיו ואף לא הוכח כי ההסכם משקף הסכמות שהיו ביניהם. 32. עיקרי תוכנו של ההסכם, הנושא את התאריך 20.8.2004, הם כי ההסכם נחתם בין התובע לבין הנתבעים אשר החלו להקים חברה להסבת כלי רכב מהפעלתם באמצעות בנזין או סולר להפעלתם באמצעות גז. ההסכם אינו נוקב בשם החברה, אלא נותר מקום ריק כדי להשלים זאת. עוד נאמר בהסכם כי הזכויות והחובות יהיו שייכים לשני הצדדים באופן שווה, כך שהתובע יהיה בעל מחצית מהמניות ואילו שני הנתבעים יחד יהיו בעלי מחצית המניות. על-פי ההסכם "החברה תעסוק ברכישת מערכות גז מחברת ולטרן תורכיה"; הצדדים יפקידו סכום כסף ראשוני לשם רישום התקנים ולצורך הניירת הקשורה בכך; החברה תחפש מוסכים להרכבת המערכות בכל הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובירדן; הכנסות החברה בניכוי הוצאותיה יחולקו בין הצדדים באופן שווה; הצדדים ימשכו משכורות מהחברה; החברה תפורק רק בהסכמה הדדית וצד שיבקש לפרוש יוכל לממש רק 45% מהמניות ויתרת המניות שבבעלותו יעברו לצד השני; צד שיפר את ההסכם יפצה את השני בגין הנזק שייגרם לו. 33. תנאי להוכחה שהסכם שנערך ולא נחתם מחייב את הצדדים לו, הוא שהוכח כי הייתה גמירות דעת באשר לתוכנו המסוים של ההסכם (מסויימות). בענייננו, מגרסת התובע עצמו עולה, כי לא הייתה הסכמה באשר לתוכן ההסכם. כך בין השאר הצהיר, כי לאחר שכתב בעצמו את ההסכם, הגיע לביתו של איציק אשר אמר כי אסף "רוצה לבדוק הכול על מנת שלא יעבדו על איציק שוב" (פסקה 8 בתצהיר התובע). מכאן שהוא עצמו הצהיר על כך שלא הייתה הסכמה לתוכן הדברים בטרם נבדקו. עוד הצהיר, כי לאחר הבדיקה, ביקשו אסף ואיציק שחלוקת המניות תהיה כך שלתובע יהיו 40% מהמניות ואילו לאיציק ולאסף יהיו 30% לכל אחד וביחד 60%. מכאן שלא הייתה הסכמה לתוכנו של ההסכם, שלפיו לתובע תהיינה מחצית מהמניות (50%) והמחצית הנוספת (50%) תהיה לאסף ולאיציק יחד. כך גם התובע הצהיר (שם, פסקה 8), שכתב את ההסכם כך שיהיה "ביני לבין איציק", וכי נערך בטרם אסף הגיע לארץ. אך בהסכם מופיע גם שמו של אסף. בהסכם אף נאמר שהצדדים יפקידו סכום ראשוני לשם רישום החברה ולצורך כל הכרוך בכך, בעוד שהתובע טען שהנתבעים הסכימו לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בניהול העסק. התובע אף אישר כי מעבר להסכם היו הסכמות נוספות, כפי שהעיד "יש את ההסכם ויש מעבר להסכם ... דברים שהיו מוסכמים בינינו עבדנו בלי חוזה עד שלא יהיו אישורים והיינו צריכים לחתום על ההסכם עצמו ברגע שניכנס לעסקה" (עדות התובע, עמ' 11 שורות 25-21). מכאן אפוא, שאין לומר כי הייתה גמירות דעת באשר לתוכנו של ההסכם, בעוד שהתובע עצמו אישר שהיו הסכמות נוספות ושהוסכם שרק עם התחלת העסקה בפועל, ייחתם הסכם (עמ' 12 שורות 4-1). הגם שההסכם נושא תאריך מחודש אוגוסט 2008 והגם שהתובע טען בכתב התביעה כי לאחר עבודה של שנתיים נוסח ההסכם, בעדותו אפילו לא זכר מתי נערך ההסכם (עמ' 12 שורות 20-7). מכל מקום, התובע עצמו אישר שהנתבעים סירבו לחתום על ההסכם ודחו אותו בכל פעם שפנה אליהם בעניין זה (פסקה 22 בתצהיר התובע). כך שלא ברור כיצד ניתן לומר שהייתה הסכמה לגבי הסכם שלא הייתה הסכמה לחתום עליו. באשר לנסיבות ניסיון החתמת הנתבעים על ההסכם במשרדו של עו"ד שי שלמה (פסקה 23 בתצהירו של התובע), לא הביא התובע כל ראייה ולא הזמין אף עד. חזקה על התובע כי אילו היה ממש בטענותיו לא היה מונע ראיות אלו מבית המשפט. משנמנע מהבאתן או מזימון עד רלוונטי, הרי שהדבר פועל לחובתו. 34. עוד יש להוסיף, כי טענת התובע היא שהעביר את המניות בחברת סלווה, שאת שמה שינה לחברת שיא, אל הנתבעים. בפועל לא הוכיח זאת התובע וכאמור לעיל, המניות בחברת סלווה לא היו על שמו והוא לא הוכיח שהוסמך להעבירן. כך שבכל מקרה, לא הוכחה הקמת החברה הנזכרת בהסכם וממילא שהקמת החברה העומדת בבסיס ההסכם, כלל לא הוכח שקוימה. בנוסף לכך, התובע אישר שהייתה הסכמה שלא לחתום על ההסכם, אלא רק לאחר שיהיה ייבוא של מערכות הגז בפועל. כלשונו, "אמרתי את זה מקודם, שסגרנו שההסכם ייחתם ביום שנבצע את הייבוא הראשון. וזה היה דרישה שלהם לא שלי" (עמ' 18 שורות 15-14). כן העיד כי "עבדנו בלי חוזה עד שלא יהיו אישורים והכל והיינו צריכים לחתום על הסכם עצמו ברגע שנכנס לעסקה". מכאן שגם התובע אישר שהייתה הסכמה שלא לחתום על ההסכם כל עוד המיזם אינו מתחיל לפעול. לפיכך משלא הוכיח התובע שהצדדים ייבאו מערכות בפועל ולא הוכיח שהמיזם החל לפעול, ממילא שהתובע לא הוכיח שהיה תוקף להסכם ואף ידע שההסכם נעדר קודם ולא במקרה לא נחתם. לכל אלו אף יש להוסיף את העובדה שבהסכם דובר בייבוא מחברת וולטרן בטורקיה, בעוד שהתובע עצמו אישר שייבוא זה לא יכול היה לצאת אל הפועל (פסקאות 13-12 בתצהיר התובע). התובע אף אישר שלא היו השקעות מטעם שני הצדדים ולא נפתח חשבון בנק משותף של החברה (עדות התובע, עמ' 14 שורות 26-24), ואין מחלוקת כי לא שולמו משכורות בהתאם לאמור בהסכם והתובע אף לא טען אחרת. 35. מכל האמור עולה, כי חרף ההלכות התיאורטיות בדבר קיום הסכמים בעל-פה שהובאו בסיכומי התובע, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים באשר לתוכן ההסכם שהתובע עצמו ערך ושהנתבעים סירבו לחתום עליו ולכן אף לא חתמו עליו. התובע לא הפנה בסיכומיו לראיות שבכוחן להראות שהצדדים פעלו על-פי ההסכם ושהייתה גמירות דעת באשר לתוכנו, ולא בכדי לא עשה כן. שכן כאמור, לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים באשר לתוכן ההסכם, הנתבעים סירבו לחתום עליו והצדדים אף לא פעלו על-פי האמור בו. לפיכך המסקנה היא, שלא נחתם הסכם וכי לא הייתה הסכמה באשר לתוכנו של ההסכם שאותו ערך התובע על דעת עצמו בלבד ואשר לא נחתם. (2) אי הוכחת טענות התובע ואי הוכחת זכאותו לסעדים הנתבעים 36. כפי שכבר נאמר לעיל, עת פירטנו את גרסת התובע וראיותיו, התובע לא הוכיח אף לא טענה מהטענות העובדתיות שטען. התובע הסתפק בהבאת גרסתו שלו ובהצפת תצהירו בעשרות עמודי מסמכים שלא ברור לשם מה צורפו ובכל מקרה לא תמכו בטענותיו. עיון בסיכום טענות התובע מראה, כי התובע אף כמעט שלא הפנה אל ראיות או מסמכים מתוך שלל המסמכים שהרעיף ודומה כי לא עשה כן ביודעו, כי לא היה בכל אלו כדי לבסס טענה מטענותיו. בנסיבות אלו וכפי שטענו הנתבעים בצדק, לא ניתן להסתמך רק על סיפורו של התובע, שכן לא די בעדות יחידה של בעל-דין כדי לבסס תביעה (סעיף 54 בפקודת הראיות). למעלה מן הצורך נבקש להראות, כי לא עלה בידי התובע לבסס את סכומי הפיצוי הנתבעים; לא את עצם זכאותו לסכומים הנתבעים ואף לא את הסכומים שתבע. 37. התובע עצמו אישר והסכים כי לא הייתה כל הסכמה על כך שאם היוזמה תיכשל, הוא לא יקבל חזרה את כספי השקעתו או שכר עבודה. כך השיב התובע לשאלות בא-כוח הנתבעים (עמ' 12 שורות 27-24): "ש. תסכים איתי שבנספח ב' לא דובר בכלל על החזר השקעה. ת. נכון. ש. האם נכון שלא דבור בהסכם על שכר עבודה. ת. נכון". בהמשך עדותו (עמ' 13 שורות 26-22): "ש. מה בעצם הייתה הסכמת הצדדים לטענתך במידה והיוזמה נכשלה, לא הצליחו. ת. לא הייתה. ש. אז בעצם גם לא הייתה שום הסכמה שבמידה והיוזמה תיכשל תקבל חזרה את ההשקעה שלך או את שכר העבודה שלך או את כל מה שאתה תובע פה בתביעה. ת. כן". נמצא אפוא, שהתובע אישר כי לא הוסכם שיהיה זכאי לתשלום כלשהו במקרה של כישלון היוזמה. 38. בכל מקרה וכאמור, התובע לא הוכיח את זכאותו לאף לא אחד מהסכומים שאותם תבע. כל זאת כלהלן: החזר חובות לרשויות המס בסך של 10,000 ₪ - התובע אישר שלא הוכח החוב או הסכום וכי הגם שנטען שהדבר משתקף מנספח י"ח לתצהירו, לא צורף נספח מעין זה (עמ' 22 שורה 5). פיצוי עבור הרכוש שלטענת התובע הנתבעים גזלו מהחברה שהקימו בסך של 10,000 ₪ - בעניין זה צירף התובע תמונות של כלי עבודה, אך גם מתשובותיו בעניין זה עולה (עמ' 19 שורות 30-19), כי דובר בתמונות של כלי עבודה שצילם במוסך סלווה. פרט לכך לא הוכיח שכלי העבודה נגזלו מהתובע, או כי כי היו שלו. התובע גם לא הוכיח את שווים וממילא שלא הוכיח דבר הדרוש כדי לזכות בפיצוי זה. החזר תשלומים שהתובע לכאורה שילם עבור הגשת דו"ח שנתי למס הכנסה, הסדים עקב זיכוי במס הכנסה, חובות למכון התקנים, לרשם החברות וחובות עקב שיפוץ המוסך ששימש את המיזם בסך של 38,000 ₪ - אין מחלוקת שגם סכום זה לא נתמך בדבר. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי זה על סמך דבריו שלא בוססו בדבר. גם טענתו כי התשלומים שולמו לרואה חשבון, אך רואה חשבון אינו נותן קבלה, כטענתו (עמ' 22 שורות 14-12), אינה ראייה שמכוחה יכול לזכות בפיצוי כלשהו. פיצוי עבור העבודה שלטענת התובע, השקיע במיזם בסך של 60,000 ₪ ופיצוי עבור הפרת ההסכם, אובדן עסקו של התובע ואובדן מקור הכנסתו, לרבות פיצוי הסתמכות בסך של 60,000 ₪ - התובע אישר כי אין כל בסיס נתונים שעל-פיו תבע את הסכום האמור (עמ' 13 שורה 27 עד עמ' 14 שורה 5). התובע אף לא הוכיח את זכאותו לקבלת שכר, לא הוכיח הסכם שהופר או כל עובדה אחרת שעל בסיסה תבע את אשר תבע. התובע אפילו לא הוכיח שהשקיע סכום כלשהו בשיפוץ המוסך של איציק, כשם שלא הוכיח את עצם השיפוץ. כפי שנאמר לעיל, התובע הגיש תמונות שלטענתו, משקפות את מצב המוסך בטרם השיפוץ הנטען, אך לא דבר מעבר. המסקנה היא כאמור לעיל, כי התובע לא הוכיח טענה מטענותיו. לא הוכיח את התשתית העובדתית שעל בסיסה טען שהוא זכאי לפיצוי כלשהו, ולא הוכיח אף לא סכום אחד מבין הסכומים הנתבעים. 39. המסקנה היא אפוא, כי מכל הטעמים שעליהם עמדנו, דין התביעה להידחות. לא רק שהתביעה לא הוכחה, אלא שבסיכומי טענות התובע, מעבר להפניות כלליות אל תצהירו שלו, אף לא נעשה ניסיון להראות כי טענה מטענות התובע הוכחה. ח. בדיקת הפוליגרף 40. משהגענו אל מסקנה זו, נבחן את ממצאי בדיקת הפוליגרף, ואם יש בכוחה כדי להשליך על תוצאות התביעה. זאת לאור החלטת בית המשפט בעניין, ממצאי הבדיקה וטענות הצדדים. 41. כפי שכבר נאמר, בתום ישיבת ההוכחות הציע בית המשפט (כבוד השופט י' מילנוב), "כי התובע והנתבע 1 ייבדקו בפוליגרף, וכי חוות הדעת של בודק הפולגירף תוגש כחלק ממארג הראיות אך לא כראיה מכרעת". הצדדים אמנם הסכימו להיבדק, בית המשפט הנחה אלו שאלות יוצגו להם והבדיקה נערכה. בבדיקת התובע הוא השיב בחיוב לארבע השאלות הבאות: "א. בנושא הקמת 'ש.י.א אוטוגז' האם היה הסכם הבנות בינך לבין יצחק רזיאל"; "ב. האם עיקר תוכנו של ההסכם היה חלוקת מניות והשקעה בחברה"; "ג. האם הנתבעים הם שהפרו את ההסכם ב-2006 כשהחלו לפעול עצמאית ללא ידיעתך"; "ד. כתוצאה מהפרת ההסכם האם נגרמו לך הפסדים של כסף ציוד וזמן כפי שתיארת". לגבי שאלות א', ב' ו-ד' קבע בודק הפוליגרף כי לא אובחנו תגובות פיסיולוגיות המצביעות על אמירת שקר ועל כן מסקנתו הייתה שהתשובות נכונות. לגבי תשובה ג' ציין הבודק הייתה כי לא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית. בבדיקה שנערכה לאסף, הוא נשאל שלוש שאלות. השאלות והתשובות היו אלו: "א. בנושא הקמת 'ש.י.א אוטוגז' האם היה הסכם בינך לבין שרון כהן כטענתו" - השיב בשלילה; "ב. האם סיימת מיוזמתך את ההתקשרות עם שרון כהן בנוגע ל'ש.י.א אוטוגז' (לאחר שהבנת שאין ביכולתו לעמוד בנטל הכספי)? - השיב בחיוב; "ג. האם ההבנות שהיו לך עם שרון כהן נכשלו בגלל שלשרון כהן לא היה כסף להמשיך ולהשקיע?" - השיב בחיוב. מסקנת הבודק בעניין שאלה א' הייתה, שאובחנו תגובות פיסיולוגיות המצביעות על אמירת שקר. באשר לתשובות ב' ו-ג' ציין הבודק כי אובחנו תגובות פיסיולוגיות המצביעות על נטייה לאמירת אמת, אך לא בצורה מובהקת. מכאן מסקנת הבודק שהתשובה לשאלה א' אינה נכונה, באשר לשאר ציין, כי התשובות ככל הנראה נכונות. התובע ביקש להסתמך על ממצאי הבדיקות של בודק הפוליגרף כראייה אשר יש בה כדי להכריע את תוצאת התביעה. לטענת הנתבעים, גם על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף, יש לדחות את התביעה. 42. בפסק הדין שניתן בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988) (להלן - עניין ביאזי) קבע בית המשפט, כי הסכמת הצדדים שלפיה תוצאת בדיקת פוליגרף תכריע סכסוך ביניהם, מחייבת את בית המשפט. בענייננו לא נקבע שתוצאת בדיקת הפוליגרף תכריע את התביעה, אלא נקבע כי תהווה "חלק ממארג הראיות אך לא כראיה מכרעת". גם יוער, כי לאור השאלות שהוצגו, התשובות שניתנו ומסקנות בודק הפוליגרף, ספק רב אם בכלל ניתן היה להכריע את התביעה על סמך אותן תוצאות. בעניין ביאזי נדרש בית המשפט לשאלה אם יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים שמחלוקת ביניהם תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף. דעת הרוב של כבוד השופט א' גולדברג, שאליה הצטרף כבוד השופט מ' אֵלון הייתה, כי יש ליתן תוקף להסכמה זו של הצדדים. על-פי עמדתם, הם לא נדרשו להכריע בשאלת קבילותה של בדיקת הפוליגרף, בשאלת אמינותה או בשאלה, אם ראוי להשתמש באמצעי זה לשם הכרעה בעובדות. לדידם, הנושא שנדרשו להכריע בו היה רק אם יש מקום ליתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה סכסוך אזרחי יוכרע על-פי ממצאי בדיקת פוליגרף (השופט גולדברג - בפסקה 1; השופט מ' אֵלון בפסקה ב'). השופט א' גולדברג נימק את עמדתו בין השאר, בכך שבהליך אזרחי רשאים הצדדים לסטות מדיני הראיות ואף להסכים להכשיר ראייה פסולה (פסקאות 4-3). השופט מ' אֵלון הוסיף, כי אם נמצא שהצדדים הבינו את הסכמתם, אין כל פסול בסיום סכסוך על סמך ממצאי בדיקת פוליגרף. כך גם מן הטעם שמטרת ההליך השיפוטי במשפט אזרחי, היא פתרון סכסוך אזרחי וסיומו בעוד שבירור האמת, אינו אלא אמצעי להשגת פתרון זה. לפיכך אם בעלי הדין הסכימו על דרך סיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה מבחינת ההליך השיפוטי וכי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור (פסקאות ב-ג). מנגד קבע כבוד השופט ג' בך, שעמדתו הייתה עמדת המיעוט, כי תוצאות בדיקת פוליגרף טרם הוכחו כאמינות דיין, כדי לשמש ראייה בהליך פלילי. אמנם בהליך אזרחי, ניתן להתיר את קבילותן, בכפוף להסכמת שני הצדדים אך גם בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. בהפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט להתחשב בכל נסיבות התובענה אשר נדונה לפניו, לרבות חומר הראיות שהוגש, זהות העדים שבדיקתם באמצעות פוליגרף מוצעת, והערכת בית המשפט בדבר חשיבות אותן עדויות ובדבר המשקל שעשוי להיות לממצאי הבדיקה ביחס לאותם עדים. כך למשל, אם שוכנע בית המשפט כי די בעדויות ובמסמכים שהובאו לפניו כדי לקבוע באופן ודאי וחד משמעי את מהימנות הגרסאות השונות, או כי בדיקת העדויות המוצעות באמצעות פוליגרף מתייחסת לעניין שולי, יכול בית המשפט להימנע מלאפשר בדיקה זו (פסקה 16). עוד הוסיף כבוד השופט בך, כי נושא מהימנות העדים הוא עניין המסור לקביעת בית המשפט לאור התרשמותו מהעדים ושקילת כל הראיות והשיקולים הרלוונטיים. לפיכך מבחינת תקנת הציבור ומבחינת מדיניות ציבורית ראויה, אין הצדקה לכך שבית המשפט יעביר את ההכרעה בעניין מהימנות גרסאות הצדדים ובעניין הכרעה בעובדות, אל מכשיר הפוליגרף ואל הבודק, אפילו הדבר נעשה בהסכמת הצדדים. צדדים למשפט אזרחי יכולים אמנם להסכים להתנות על דיני הראיות, אך אין הם יכולים להסכים על פגיעה בסמכות הבסיסית של בית המשפט להכריע בעובדות. לפיכך, אין מקום שבית המשפט יאשר מראש הסכמה שמונעת ממנו בדיקת ראיות ושקילת מהימנותן. על כן קבע, כי תוצאות בדיקת פוליגרף עשויות להישקל יחד עם שאר הראיות שהובאו לפני בית המשפט ובשים לב למכלול הראיות שלפיהן יש לקבוע את הממצאים העובדתיים שעליהם יושתת פסק הדין (פסקה 17). 43. ענייננו שונה מהעניין שנדון בעניין ביאזי, מאחר שלא הייתה הסכמה לכך שתוצאת בדיקת הפוליגרף תהווה ראייה מכרעת שעל יסוד תוצאותיה תוכרע התביעה. הסכמת הצדדים הייתה כאמור, כי בדיקת הפוליגרף תהיה "כחלק ממארג הראיות, אך לא כראייה מכרעת". משמעות הדברים היא שהוסכם על כך שבפני בית המשפט תובא ראייה נוספת, אשר תהא בדיקת פוליגרף, שאותה ישקול בית המשפט כחלק ממכלול הראיות. דומני כי במקרה הנדון, בדיקת הפוליגרף הייתה מיותרת. לאור הכללים בעניין נטלי ההוכחה המוטלים על בעלי הדין, במקום שבו מתקשה בית המשפט לקבוע את העובדות לאשורן, עומד לימינו כלי זה. כך שאם עמד מי שעליו מוטל נטל ההוכחה בנטל המוטל עליו, כי אז עמדתו תתקבל. לעומת זאת, אם לא עמד בכך, כי אז עמדתו תידחה. אין מקום להכניס אל אולם בית המשפט כלי מלאכותי אשר מידת אמינותו שנויה במחלוקת וכך גם שאלת מוסריות השימוש בו אינה נקייה מספקות (ראו על כך בהרחבה בפסק-דינו של כבוד השופט ג' בך בעניין ביאזי, בפסקאות 15-4. הגם שפסק הדין ניתן לפני כעשרים וחמש שנה, עיקרי הדברים לא השתנו עד עצם היום הזה). כך או אחרת, אין מדובר בהסכמה של הצדדים שממצאי בדיקת הפוליגרף יהוו ראיה מכרעת ולאור ממצאיהם וכאמור, אף ספק אם היה בממצאי הבדיקה כדי להכריע את התביעה. לפיכך אין בכוחה של תוצאת הבדיקה להכריע את התביעה. לכל היותר עשויים ממצאי הבדיקה לחזק ראיות אחרות שעמדו לפני בית המשפט, או להחלישן, אך לא מעבר לכך. תמר בר אשר צבן 44. עוד נוסיף, כי אף טענות התובע בעניין המשקל שעל בית המשפט לתת למסקנות של חוות-דעה של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אינן רלוונטיות במקום שבו מדובר בתוצאות בדיקת פוליגרף. שכן בית המשפט לא ביקש להסתייע בעניין שבמומחיות שאינו מצוי בתחום ידיעתו השיפוטית, כפי שנעשה למשל, במקום שמבוקשת חוות דעתו של רופא, מהנדס או כל בעל מומחיות אחרת. בדיקת פוליגרף היא כפי שקבע כבוד השופט בך בעניין ביאזי, בדיקה אשר נועדה לקבוע ממצאים בעניין אשר מסור לסמכות בית המשפט. כדברי כבוד השופט בך (בפסקה 17), המוסכמים על כולם (הגם שבפסק-דין ביאזי היה בדעת מיעוט): "עיקרון בסיסי של שיטת המשפט שלנו הוא, כי מהימנותם של עדים היא דבר המסור לקביעתם של שופטי בית המשפט, לאור התרשמותם מהעדים ושקילת כל יתר הגורמים הרלוונטיים". מהימנות שעליה יכול בית המשפט לעמוד משמיעת העדים ואף יכול הוא לעמוד מכך שהוא בוחן את גרסאותיהם לאור מכלול הראיות, אפילו לא שמע בעצמו את העדים, כפי שנעשה בענייננו. 45. בענייננו, כפי שכבר נאמר, לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו. התובע לא הוכיח אף לא עובדה אחת מבין העובדות שעליהן ביקש לבסס את תביעתו. הוא גם לא הוכיח את קיומו של ההסכם שעליו סירבו הנתבעים לחתום. טענות התובע אף עמדו בסתירה לאמור בהסכם שהוא עצמו כתב, ואשר לא נחתם. כך גם לא הוכיח התובע כי הוא זכאי לסעדים שתבע ולא הוכיח אף לא סכום אחד מבין הסכומים שלטענתו, היה על הנתבעים לשלם לו. בנסיבות אלו, בין אם תוצאות בדיקת הפוליגרף תומכות בטענותיו ובין אם לא כך הם פני הדברים, אין ממצאי בדיקת פוליגרף יכולים לבסס את התביעה שלא הוכחה. כל זאת כאמור ובמיוחד בשים לב לכך שלא הייתה הסכמה לכך שממצאי בדיקת הפוליגרף יכריעו את המחלוקת נושא התביעה, אלא רק הוסכם כי יהוו ראיה נוספת וישקלו יחד עם שאר הראיות. בהיעדר ראיות נוספות, ממילא שאין ממצאי בדיקת הפוליגרף יכולים להעלות או להוריד. ט. סיכום ותוצאה 46. מכל הטעמים שעליהם עמדנו, התביעה נדחית. לאור העיקרון שבעל-דין שזכה בדינו לא ייצא בחסרון כיס ובמיוחד בשים לב לכך שהתובע הגיש תביעה בלתי מבוססת, כמפורט לעיל, יישא הוא בתשלום שכר-טרחת הנתבעים ובהוצאות המשפט שהוציאו בסך של 25,000 ₪. סכום זה ישולם תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. שותפותדיני חברותחוזה