יחסי מזמין קבלן עצמאי או יחסי עובד מעביד

לטענת הנתבעות, בין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד. לטענתן, התובע התקשר עם תדהר בקשר של מזמין - קבלן עצמאי לצורך פיתוח מוצר תאורה שנדרש על ידי חברה זרה בשם "אידמן". התובע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי תדהר ולא הצליח לבצע את מה שנטל על עצמו, כשבהתאם למוסכם, היה אמור התובע לקבל תשלום כנגד הצלחה בפיתוח המוצר. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא יחסי מזמין קבלן עצמאי או יחסי עובד מעביד: 1. השאלה המרכזית העומדת בפנינו בתביעה זו הינה שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעות ו/או מי מהן וכפועל יוצא מכך זכאותו של התובע לסעדים כספיים הנובעים ממערכת יחסים זו, לרבות שכר עבודה בתוספת פיצויי הלנת שכר, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי נסיעה ותמורת הודעה מוקדמת. 2. הנתבעת 1 (להלן: "שחם") עוסקת בעיקר בתחום התעופה והתאמה של מטוסים לראיית לילה. 3. הנתבעת 2 (להלן: "תדהר") הינה שותפות רשומה מוגבלת ששחם הינה אחת מהשותפות בה. 4. התובע הינו מהנדס אלקטרוניקה במקצועו אשר התקשר עם תדהר לצורך פיתוח מוצר תאורה, החל מיום 2.1.05. טענות הצדדים 5. לטענת התובע, הוא היה עובד של הנתבעות, אשר כתובתן ויתר פרטיהן (טלפון, פקס וכד') זהים, ושתיהן בבעלות מר גל בן יאיר. לטענתו, הוא התקבל לעבודה כמהנדס אלקטרוניקה החל מיום 2.1.05 ועד ליום 22.8.05 וסוכמה עימו משכורת בסך 13,000 ש"ח, הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, רכב צמוד לאחר שלושה חודשי עבודה ומסגרת של 5 ימי עבודה בשבוע במשך 9.5 שעות מדי יום (בניכוי הפסקה של חצי שעה). בפועל, לטענתו, שולם לו סכום בסך 7,950 ש"ח (4,950 ש"ח ביום 15.2.05 ו- 3,000 ש"ח ביום 31.7.05) במשך כל תקופת עבודתו ועל כן עתר לתשלום יתרת שכר עבודה בסך 88,920 ש"ח, גמול עבודה בשעות נוספות בסך 7,787.5 ש"ח, פדיון 6.25 ימי חופשה בסך 3,937.5 ש"ח, דמי נסיעה בסך 1,900.4 ש"ח ותמורת הודעה מוקדמת של 10 ימים בסך 6,300 ש"ח. 6. לטענת הנתבעות, בין הצדדים מעולם לא התקיימו יחסי עובד - מעביד. לטענתן, התובע התקשר עם תדהר בקשר של מזמין - קבלן עצמאי לצורך פיתוח מוצר תאורה שנדרש על ידי חברה זרה בשם "אידמן". התובע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי תדהר ולא הצליח לבצע את מה שנטל על עצמו, כשבהתאם למוסכם, היה אמור התובע לקבל תשלום כנגד הצלחה בפיתוח המוצר. כן נטען כי התובע נעלם יום אחד מבלי שהודיע לתדהר דבר ולקח עימו ציוד וחומרים שלה. לאור האמור, לטענת הנתבעות, משהתובע לא הצליח בפיתוח המוצר כפי שהתחייב ומשלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אין הוא זכאי לסעדים שנתבעו על ידו. תצהירים ועדויות 7. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יאיר בן גל, מנהל תדהר. התובע ומר בן גל נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. דיון והכרעה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים? 8. שאלת קיומם או היעדרם של יחסי עובד - מעביד, נדונה בפסיקה לא אחת, ובתוך כך התפתחו מבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד". לעניין זה נפסק: "...היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים אלא נקבע מבחינה משפטית על סמך נסיבות המקרה כהווייתן. לשם הכרעה בשאלה יש לבחון את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, והכל תלוי במכלול הסממנים ועובדות המקרה הספציפי" (ע"ע (ארצי) 176/09 מואב - תפנית וינד בע"מ, (ניתן ביום 9.11.10). 9. המבחן המקובל בפסיקה לשם בחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד, הוא "המבחן המעורב", אשר המרכיב המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק". בנוסף נעזרים בתי הדין במבחני משנה נוספים, כגון שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, מבחן הפיקוח, הכח לשכור ולפטר עובד, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למוסד לביטוח לאומי. ישומו של מבחן ההשתלבות נעשה בבחינת הפן החיובי והפן השלילי. הפן החיובי - קובע כתנאי להשתלבות במפעל קיומו של מפעל יצרני לשירותים, או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושהמבצע את העבודה מהווה חלק אינטגרלי מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן אינו "גורם חיצוני" ועבודתו אינה רק נלווית לו ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל (דב"ע לד/3-9 אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974)). בפן השלילי - נבחן שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד - תמונת מצב", עיוני משפט יז (1992) 19, 30). להלן נבחן את מהות היחסים בין הצדדים במקרה שבפנינו על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות 10. כעולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו ומעדות מר בן גל, הנתבעות היו ממוקמות באותה כתובת ובאותו מבנה (ר' תדפיס רשם החברות - נספח ח' לתצהיר התובע, עדות מר בן גל, עמ' 17, ש' 16-17, וכן הסיכומים שצורפו כנספחים לתצהיר התובע ולתצהיר מר בן גל). על פי עדותו של מר בן גל, עיסוקה של שחם הינו בעיקר בתחום התעופה ובהתאמה של מטוסים לראיית לילה (ר' עדותו, עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 18-20). מר בן גל העיד כי שחם לא העסיקה עובדים באותה העת אולם תדהר העסיקה בתקופה הרלוונטית לתביעה כ- 12-15 עובדים (עמ' 17, ש' 23-25). ניתן אפוא לראות בשחם ו/או בתדהר "מפעל" שניתן להשתלב בו. 11. התובע, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, התקשר עם שחם לצורך פיתוח מוצר תאורה למסלולים של שדות תעופה (ר' עדות מר בן גל, עמ' 19, ש' 8-10), כאשר קודם להתקשרות עם התובע ניסו שני מהנדסים של הנתבעות, אשר על פי עדותו של מר בן גל, לכל הפחות אחד מהם היה שכיר, לפתח את המוצר ללא הצלחה (שם, ש' 11-18). מדובר אפוא בתפקיד הנדרש לצורך הפעילות העסקית הרגילה של הנתבעת. 12. על פי כרטיסי נוכחות שצורפו לתצהיר התובע, ואשר אחד מהם אף אושר בחתימתו של מר בן גל, התובע ביצע את עבודתו בימים ובשעות מוגדרים והדפיס כרטיסי נוכחות (נספח ת-א' לתצהיר התובע). התובע עבד בהתאם להנחיות עבודה עליהן נדרש לחתום ובכפיפות לממונים שהיו שכירים של שחם ו/או תדהר ובכפוף למר בן גל (ר' נספח ד' לתצהיר התובע, עדות מר בן גל, עמ' 22, ש' 8-9). התובע אף קיבל מכשיר טלפון שניתן בעיקר לעובדי הנתבעת שעסקו בתפקידים קריטיים (ר' עדות מר בן גל, עמ' 26, ש' 6-9). התובע היווה אפוא חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. 13. מכל אלה עולה כי התובע השתלב במהלך העסקים הרגיל של הנתבעות ומשכך, מתקיים בו הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות 14. בפן השלילי יש לבחון, האם האדם אינו בעל עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני. ישנם מספר סימני היכר לעסק עצמאי כאשר סימן ההיכר החשוב והעיקרי שבהם הוא כי מייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות, ייהנה בעל העסק ולא המזמין וכי ההשקעות ואמצעי הייצור בהון החוזר יהיו של בעל העסק (ר' ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ - קרסנטי, מיום 15.4.07). 15. לא הובאה ולו ראשית ראיה על כך שהתובע ניהל עסק עצמאי ובאמצעות עסק זה נתן שירותים לנתבעות. אין חולק כי התובע לא הוציא חשבוניות מס כנגד התמורה שקיבל, כשעל פי עדותו של מר בן גל, נושא החשבוניות כלל לא עלה (ר' עדות מר בן גל, עמ' 21, ש' 22-23). יתרה מכך, התובע ביצע את עבודתו במסגרת המבנה של הנתבעות ולא נשא בהוצאות אחזקה של המקום או הציוד. זאת ועוד, לתובע לא היתה כל שליטה על ההוצאות והרווחים במסגרת ההתקשרות עם הנתבעות ולא היה לו סיכוי לרווח או סיכון להפסד. לעניין זה נדגיש כי העובדה שבסיכום מיום 1.8.05 נקבע כי התובע יקבל מעבר לתנאי השכר הראשוניים אחוזים ממחיר היחידה אינה הופכת אותו ל"עצמאי" אלא נועדה לתמרץ אותו לבצע עבודתו על הצד הטוב ביותר כפי שעמלות ובונוסים נועדו לתמרץ אנשי מכירות. 16. התובע העיד שהקדיש את מלוא מרצו וזמנו לעבודה אצל הנתבעות, כשעל פי עדותו, במשך כל תקופת ההתקשרות עם הנתבעות, לא היו לו מקורות הכנסה אחרים (ר' עדותו, עמ' 8, ש' 1-2, עמ' 14, ש' 22-24). הנתבעות לא הוכיחו בכל אופן כי התובע התפרנס ממקורות אחרים ומשכך, מתקיים בענייננו מבחן התלות הכלכלית. 17. בנסיבות המתוארות מתקיים בתובע גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. מבחני עזר נוספים לקיומם של יחסי עובד-מעביד 18. להלן נסקור מבחני עזר נוספים שנקבעו בפסיקה, אל מול הראיות והעדויות. מבחן הפיקוח 19. עם תחילת ההתקשרות, ביום 3.1.05, נדרש התובע לחתום על נספח ד' לתצהירו שכותרתו "הנחיות עבודה". מסמך זה קובע מסגרת עבודה לתובע וחובת כפיפות לממונות עליו, אנה - מנהלת טכנית של החברה, וסבטה - אחראית על תכנון מכני ואלקטרוני, שתיהן עובדות של "שחם". במסמך נקבע כי - "3.... לכל עובד קיימת מסגרת ותוכנית משימות לביצוע על ידו. במסגרת זו העובד אחראי כלפי התחום שלו, יבדוק את עצמו ויחתום על כך, ולאחר מכן יעביר לבדיקה לממונה עליו. 3.2 על העובד לקבל אישור אחרי כל שלב בתהליך... 3.3 על העובד למלא בדייקנות את ההנחיות שהוא מקבל... ... 3.5 על העובד להקפיד לעבוד לפי דפי הניתוב, להקפיד לאשר כל שלב בתהליך, לחתום ולקבל את אישור הממונה. 3.6... חל איסור מוחלט על המשך העבודה/תיקון על דעת העובד ללא אישור הממונה. ..." בנוסף, במסמך נקבעו סנקציות, לרבות הטלת קנסות, במקרה של אי עמידה בהנחיות. 20. מר בן גל נשאל בחקירתו על מסמך זה: "ש. מפנה לנספח ד' לתצהיר התובע, אני רואה שהמילה "ממונה" מופיעה מספר פעמים ולכל עובד יש את הממונה, צריך לקבל אישור בכל שלב וכו'. אני מבינה שלממונים האלה למעשה יש תפקיד של פיקוח על העובדים. ת. יש להם תפקיד של פיקוח על העבודה. זה נוהל של הבטחת איכות, התפקידים רשומים ולמעשה בהבטחת איכות כל תהליך צריך להיות חתום ולכל סוג עבודה יש את הממונה... ש. ז"א שאלכס, כמו שאר העובדים, היה נתון למרות הזאת של הפיקוח. ת. עקב תהליך עבודה שהיה בחברה" (עמ' 21, ש' 28 - עמ' 22, ש' 9). לאור האמור במסמך ולאור עדות מר בן גל, אין ספק כי התובע נתון היה לפיקוח תמידי של הממונות עליו. 21. מעבר לאמור, למר בן גל היתה אפשרות לפקח על שעות עבודתו של התובע באמצעות כרטיסי הנוכחות שמולאו על ידי התובע. כמו כן, כעולה מהסיכומים ועל פי עדותו של התובע, הוא נדרש לדווח למר בן גל על ההתקדמות בעבודתו בפיתוח המוצר (סעיף 25 לתצהיר התובע, עדות בן גל, עמ' 22, ש' 22-27). 22. מכל האמור עולה כי התקיים בתובע מבחן הפיקוח, דבר המצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד. מקום ביצוע העבודה ואספקת כלי עבודה 23. התובע השתמש בכלי עבודה שסיפקה הנתבעת ועל פי עדותו, תדהר אף רכשה, על פי בקשתו, כלים מיוחדים שהיו נחוצים לו לעבודתו (ר' סעיף 17 לתצהיר התובע). מר בן גל אישר בעדותו כי תדהר הקצתה לתובע חדר בסמוך למשרדי תדהר וכן ציוד מעבדה (סעיף 4.2 לתצהירו) וכי התובע השתמש בכלים ובחומרים שסופקו על ידי החברה (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 27-29). מדובר, אפוא, בסממן נוסף לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. אופן הצגת ההתקשרות בפני רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי 24. התובע הציג אישור של המוסד לביטוח לאומי ממנו עולה כי היה עובד של תדהר בחודשים 1/05 - 7/05 (נספח ת-ג' לתצהירו). כמו כן, בתלוש השכר שקיבל לחודש 1/05 נוכו ניכויי החובה לביטוח לאומי, מס בריאות ומס הכנסה (נספח ת-ב' לתצהיר). 25. מכאן שגם כלפי הרשויות הוצגה ההתקשרות כהתקשרות של עובד - מעביד. מבחן הקשר האישי 26. התובע הצהיר כי לא היתה לו רשות להעמיד אדם אחר במקומו לביצוע עבודתו וכי אכן לא נעשה כך בפועל (סעיף 27 לתצהירו). הנתבעות לא סתרו את האמור. 27. מר בן גל הצהיר אמנם כי התובע ביקש מהנתבעת להעסיק עובד מטעמו בשם ליאוניד פונריוב (סעיף 6.2.4 לתצהיר מר בן גל), אולם על פי עדותו של התובע מר פונריוב אמור היה לסייע לו בנושא התוכנה, נושא בו הוא לא היה בקיא (עמ' 13, ש' 8-12). לא הוכח אפוא כי מר פונריוב יכול היה לבצע את עבודת התובע במקומו ולא נסתר מבחן הקשר האישי. צורת תשלום השכר 28. בעניין שבפנינו צורת תשלום שכר התובע מצביעה אף היא על היותו במעמד של "עובד". התובע קיבל תלוש משכורת לחודש 1/05 (נספח ת-ב' לתצהיר התובע). הנתבעות טענו אמנם כי סוכם עם התובע שישיב את תלוש השכר שלטענתן הוצא לו בטעות, אולם לא ברור מדוע הוצא מלכתחילה תלוש שכר ובו מצויינת המשכורת אשר לטענת התובע סוכמה עימו, מקום בו לטענת הנתבעות שימש התובע כקבלן עצמאי. 29. יתרה מכך, בסיכומים שנערכו בין הצדדים במהלך חודש אוגוסט, סוכם שוב על הוצאת תלושי שכר: בסיכום מיום 1.8.05 (נספח 2 לתצהיר מר בן גל) צויין כי "בכל מקרה אין ולא יהיו יחסי עובד מעביד בין אלכס והחברה, ואלכס הינו קבלן עצמאי למרות שהתשלום מבוצע בדרך של הוצאת תלוש שכר וזאת לפי בקשת אלכס". בנספח מיום 14.8.05 שכותרתו "המשך צורת עבודה של טורבסקי אלכסנדר" (נספח 4 לתצהיר מר בן גל) נרשם כי התובע "יקבל תלושי משכורת אשר יותאמו בהתאם להסכם כאשר יוסדרו תלושי השכר בחברה". יש להדגיש כי התובע כלל לא התבקש להגיש חשבוניות כעל פי עדות מר בן גל "כל נושא החשבוניות כלל לא עלה" (ר' עדותו, עמ' 21, ש' 22-23). 30. הגם שלטענת הנתבעות, הוצאת תלושי השכר נעשתה לבקשתו של התובע, הסכמתן לצורת תשלום זו ואי עמידתן על הגשת חשבוניות מטעמו, לכל הפחות כנגד התשלומים שאין חולק כי הועברו לידיו, מצביעה על קיומם של יחסי עובד-מעביד. כיצד ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם 31. אין מחלוקת כי עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה. עם זאת, התובע אף לא התבקש לחתום על הסכם למתן שירותים במסגרתו הוגדרו היחסים כיחסי קבלן עצמאי - מזמין. 32. עם תחילת ההתקשרות, ביום 1.2.05, נמסר לתובע מסמך שכותרתו "נורה כחולה". בסעיף 2 למסמך סוכם כי: "כפוף לעמידה בנ"ל ואישור הפתרון ע"י שני הלקוחות המצויינים הנחשבים מובילים לגבי המוצר יערך הסכם עם אלכס בנפרד על מוצר זה שיכלול בנוסף להסכם השכר בונוס כפי שיסוכם כאחוז מכל יחידה" (נספח ת-א1). כמו כן, עם תחילת ההתקשרות נמסר לתובע מסמך שכותרתו "הנחיות עבודה" (נספח ד' לתצהיר התובע) כשבתחתית המסמך נרשם שמו כ"שם העובד" והתובע נדרש לחתום עליו ולהחזירו למר בן גל. עיון בתוכנו של המסמך אשר מכפיף את התובע בכל שלב ושלב של עבודתו לממונות מטעם תדהר מצביע על כוונת הנתבעת להעסיק את התובע במעמד של "עובד". 33. זאת ועוד, העובדה שהתובע קיבל תלוש שכר בגין חודש 1/05, מיד עם תחילת העסקתו, מעידה אף היא על כוונת הנתבעת להעסיק את התובע במעמד של "עובד". כך גם העובדה שהתובע לא נדרש כלל להגיש חשבוניות. 34. על פי עדותו של התובע, הוא ביקש מספר פעמים לחתום על הסכם עבודה אך מר בן גל דחה אותו הלוך ושוב באומרו "אין זמן עכשיו נתקדם ונחתום" (סעיף 9 לתצהיר התובע). ביום 1.8.05, כחצי שנה לאחר שהחלה ההתקשרות בין הצדדים וזמן קצר לפני שהסתיימה, נערכו שני סיכומים בכתב בין התובע לבין מר בן גל המתייחסים לתנאי ההתקשרות בין הצדדים (ר' נספחים 2 ו- 3 לתצהיר מר בן גל). בסיכום הראשון מיום 1.8.05 (נספח 2 לתצהיר) נקבע כי "בכל מקרה אין ולא יהיו יחסי עובד מעביד בין אלכס והחברה, ואלכס הינו קבלן עצמאי למרות שהתשלום מבוצע בדרך של הוצאת תלוש שכר וזאת לפי בקשת אלכס". עם זאת, בסיכום השני (נספח 3 לתצהיר מר בן גל) אשר נחתם אף הוא ביום 1.8.05 ישנם סממנים מפורשים לכוונה לקיומם של יחסי עובד -מעביד. כך למשל בסעיף 3 לסיכום דובר על ביטוח מנהלים וכן צויין כי "תבדק אפשרות השתלמות". כן סוכם כי התובע ימלא טופס 101, כי השכר ישולם באמצעות תלושי שכר, סוכמה מסגרת עבודה קבועה, צויין כי יש לבדוק חיסורים בהתאם לכרטיסי הנוכחות, הוסכם שכר גלובלי של 13,000 ש"ח לחודש, סוכם ששווי רכב יגולם וכן סוכם כי "חופשה ותנאים נוספים ידונו בשלב מאוחר יותר" (ר' סעיפים 8 - 15 לנספח 3). זאת ועוד, בסעיף 11 לסיכום הראשון נקבע כי: "מוסכם שהתשלום מותנה במסירת כל המידע ותיק מוצר מושלם ובהצלחת הפרוייקט ובכל מקרה מדובר בתשלום גלובלי הכולל את תוצאותיו של אלכס, כולל הרכב שהושכר עבורו, מעבר לתנאים הראשוניים". 35. בסיכום-נספח נוסף שנערך בין הצדדים ביום 14.8.05 שכותרתו "המשך צורת עבודה של טורבסקי אלכסנדר בהתאם להסכם" (נספח 4 לתצהיר מר בן גל) נקבע שהתובע יקבל תלושי משכורת, שהוא יעבוד בהתאם למסגרת השעות והסיכום שנעשה איתו וכי עליו להחזיר כל חומר שקיבל מהחברה מיד עם קבלת דרישה לעשות כן. בסיכום נוסף שנערך ביום 18.9.05 (נספח 5 לתצהיר מר בן גל), דובר שוב על קבלת תלושי שכר, כשבמסגרת זו נדרש התובע להחזיר תלושי שכר שקיבל קודם לכן. 36. יש להדגיש כי כל הסיכומים נערכו על ידי מר בן גל או על ידי מנהלת החשבונות, נכתבו בכתב ידם ונחתמו על ידי התובע, אשר אינו שולט היטב בשפה העברית (עדות מר בן גל, עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 10-12, עדות התובע, עמ' 8, ש' 24-30, עמ' 15, ש' 1-9). התובע הצהיר כי "אף פעם לא הוצע לי להיות קבלן עצמאי, ואילו הייתי נדרש להיות עצמאי, לא הייתי מסכים להתקשרות מסוג זה" (סעיף 20 לתצהירו). כמו כן, על פי עדותו "לא הוסבר לי ההבדל בין עצמאי לבין שכיר, ולמעשה, אף פעם לא הייתי עצמאי" (סעיף 16 לתצהירו). לא מצאנו כל סיבה לפקפק במהימנות הצהרה זו וסביר כי בנסיבות העניין התובע כלל לא היה מודע להגדרתו במסגרת הסיכום מיום 1.8.05 כ"קבלן עצמאי". 37. העובדה כי תדהר הגדירה בכתב לראשונה את יחסי הצדדים כיחסי מזמין - קבלן עצמאי רק ביום 1.8.05, זמן קצר בלבד לפני סיום ההתקשרות בין הצדדים, כשבמשך חצי השנה שקדמה לכך לא נמצא ולו הסכם אחד המגדיר את היחסים ככאלו, בעוד מרבית הסממנים מצביעים דווקא על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, מחזקת את מסקנתנו כי הצדדים, על פי התנהגותם, ראו את ההתקשרות כהתקשרות שבין עובד למעביד. לסיכום 38. בנסיבות המתוארות לעיל, בחינת מכלול המבחנים והסממנים הרלוונטיים לצורך קביעת מהות היחסים בין הצדדים מובילה למסקנה כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, שררו ביניהם יחסי עובד ומעביד. האם יש לראות בנתבעות מעבידות במשותף? 39. מעיון בראיות ומשמיעת העדויות עולה כי בכל הנוגע להתקשרות עם התובע פעלו הנתבעות תוך טשטוש גבולות ומבלי ששמרו על הפרדה ביניהן, דבר המצביע על זהות אחת ועל היותן "מעסיקות במשותף" של התובע. בית הדין הארצי עמד בעניין דב"ע מג/22-2 גבע נ' מדינת ישראל, פד"ע טז, 318, על מאפייני תבנית העסקה של 'מעבידים במשותף' בציינו כי: "רק עת שניים "באים כאחד" כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד-מעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות "משותפת" של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל "עבודה" מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהוו, מצד אחד - ה"עובד" ומצד שני - שניים כ"אחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה". 40. אין חולק כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, היתה שחם שותפה בתדהר. כמו כן, על פי הראיות שהוצגו לתיק ועל פי עדותו של מר בן גל, שחם ותדהר ממוקמות באותה הכתובת והינן בעלות פרטי התקשרות זהים (ר' תדפיס רשם החברות - נספח ח' לתצהיר התובע, עדות מר בן גל, עמ' 17, ש' 16-17, וכן הסיכומים שצורפו כנספחים לתצהיר התובע ולתצהיר מר בן גל). תדהר נרשמה כמעסיקה של התובע בחודשים 1/05 - 7/05 ברישומי המוסד לביטוח לאומי (נספח ת-ג' לתצהיר התובע). תדהר אף הנפיקה תלוש שכר לתובע אולם התשלום בוצע על ידי חברת שחם. מר בן גל העיד לעניין זה: "ש. אז תדהר מעבירה למעשה דוחות על פעילות של שחם? ת. לא. תדהר הנפיקה את תלושי השכר ואותם עובדים שמטעם תדהר שהיו מועסקים בשחם קיבלו את הכסף משחם" (עמ' 18 לפרוט', ש' 21-23). כל הסיכומים עם התובע נחתמו על ידי תדהר (נספחים 2-5 לתצהיר מר בן גל). עם זאת, נספח ד' לתצהיר התובע המהווה "הנחיות עבודה" ואשר עליו הוחתם התובע, נושא לוגו של שחם. 41. בכל הנוגע להעסקת התובע פעלו אפוא הנתבעות במשותף, מבלי שנשמרה הפרדה ביניהן, כך שיש לראות בשתיהן בנסיבות האמורות "מעבידות במשותף" של התובע. הסעדים הנתבעים הפרשי שכר עבודה 42. התובע טען כי עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים סוכמה עימו בעל פה משכורת חודשית בסך של 13,000 ש"ח. הנתבעות הכחישו את המשכורת הנטענת, כשלטענתן, בהיעדר קיומם של יחסי עובד-מעביד לא סוכם על שכר חודשי כי אם תשלום על בסיס של הצלחת הפרוייקט. 43. טענת התובע נתמכת בתלוש השכר לחודש 1/05 שצורף לתיק בו צויינה משכורת בסך 13,000 ש"ח (נספח ת-ב' לתצהיר התובע). כמו כן, טענת התובע כי נערך עימו הסכם שכר כבר בתחילת ההתקשרות נתמכת במסמך שנמסר לתובע ביום 1.2.05 שכותרתו "נורה כחולה" בו נאמר כי: "כפוף לעמידה בנ"ל ואישור הפתרון ע"י שני הלקוחות המצויינים הנחשבים מובילים לגבי המוצר יערך הסכם עם אלכס בנפרד על מוצר זה שיכלול בנוסף להסכם השכר בונוס כפי שיסוכם כאחוז מכל יחידה" (נספח ת-א1). יש לציין כי גם בסיכום שנחתם בין הצדדים ביום 1.8.05 בנוגע לתנאי ההתקשרות בין הצדדים נקבע שכר חודשי גלובלי בסך 13,000 ש"ח ברוטו (נספח 3 לתצהיר מר בן גל). העובדה שחצי שנה לאחר תחילת ההתקשרות סוכם בין הצדדים סכום זהה לסכום המשכורת הנטען על ידי התובע, הגם שבמועד זה הוגדרו כבר יחסי הצדדים על ידי הנתבעות כיחסי מזמין - קבלן עצמאי, תומכת בגרסת התובע לפיה זהו גובה המשכורת שסוכם עימו מלכתחילה. משכך, אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה סוכם עימו כבר בתחילת ההתקשרות על תשלום משכורת חודשית בסך 13,000 ש"ח. 44. התובע עבד, לטענתו, מיום 2.1.05 ועד ליום 22.8.05. הנתבעות טענו כי ההתקשרות בין הצדדים נמשכה אף לאחר יום 22.8.05, כשביום 18.9.05 אף נחתם סיכום נוסף בין הצדדים. נבחן את הסעדים הנתבעים לפי תקופת ההתקשרות הקצרה בין השתיים, הנטענת על ידי התובע. 45. אין חולק כי במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים קיבל התובע תשלום בסך 4,950 ש"ח ביום 15.2.05 (סעיף 11 לתצהיר התובע וסעיף 6.2.1 לתצהיר מר בן גל) ותשלום בסך 3,000 ש"ח ביום 31.7.05 (סעיף 6.2.1 לתצהיר מר בן גל). הנתבעות טענו כי התובע קיבל 2,500 ש"ח נוספים במזומן ביום 10.10.05 אולם לא הוכיחו בכל אופן כי שילמו לתובע סכום זה (ר' עדות מר בן גל, עמ' 26 לפרוט', ש' 13-16). 46. התובע זכאי אפוא ליתרת שכר עבודה בסך 92,583 ש"ח (13,000 ש"ח X 7.73 חודשים פחות 7,950 ש"ח ששולמו). מאחר והתובע העמיד תביעתו ברכיב זה על סך של 88,920 ש"ח ומאחר ואין בית הדין פוסק מעבר לסכום הנתבע, אנו מחייבים את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום יתרת שכר עבודה בסך 88,920 ש"ח. 47. בשים לב למחלוקות הן בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והן בדבר זכאותו של התובע לתשלום שכר עבודה בגין תקופת ההתקשרות בין הצדדים והסכום המגיע לתובע בגין יתרת שכר עבודה, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה 48. התובע טען כי במשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים הוא לא ניצל ימי חופשה (סעיף 22 לתצהירו). הנתבעות טענו כי בהיותו קבלן עצמאי לא הגיע לתובע כל תשלום בגין דמי חופשה, כשבסיכומים מטעמן טענו לראשונה כי על פי כרטיסי הנוכחות שצורפו לתצהיר, התובע נעדר במשך 8 ימים, כך שממילא אין הוא זכאי לתשלום דמי חופשה. 49. מעיון בכרטיסי הנוכחות שצורפו עולה, כי בהתחשב בסיכום הנטען בדבר חמישה ימי עבודה בשבוע, התובע נעדר לכל היותר יומיים מבלי שלהיעדרות זו ניתן הסבר. 50. נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי העובד, ובנוגע למכסת ימי החופשה שנותרה צבורה לזכותו, מוטל על המעסיק (דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972)). בענייננו, הנתבעות לא ניהלו כל רישום של ימי החופשה שניצל התובע ולא עמדו בנטל המוטל עליהן. מאחר ולשני ימי ההיעדרות לא ניתן הסבר, כשאף על פי טענת מר בן גל התובע עבד לעיתים מביתו (ר' סעיף 5.4 לתצהיר מר בן גל) וייתכן כי זו היא סיבת ההיעדרות, הרי שלא הוכח כי מדובר בימי חופשה. 51. התובע עתר לתשלום 6.25 ימי חופשה בסך של 3,931 ש"ח (ערך יום עבודה בסך 629 ש"ח X 6.25 ימים). משכך, יש לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום פדיון חופשה בסך 3,931 ש"ח. דמי נסיעות 52. התובע טען לזכאותו לדמי נסיעות בסך של 475 ש"ח לחודש בגין שלושת חודשי העבודה הראשונים, חודשים בהם, לטענתו, לא סופק לו רכב צמוד ולא שולמו לו דמי נסיעות. 53. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בעניין הזכאות לדמי נסיעות מוטל על העובד. על העובד הנטל להוכיח מה היו הוצאותיו ומתי הוציא אותן בפועל (דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב (ניתן ביום 10.9.96).   הגם שבתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות עם העובד בכל הקשור לדרכי הוכחת הוצאות הנסיעה לעבודה ונפסק כי לצורך הוכחת הזכאות לדמי נסיעה, די באמירה כללית של העובד כי לא קיבל נסיעות, על העובד עדיין מוטל הנטל להוכיח כי לאור מקום עבודתו המרוחק, הוא היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע אליה (דב"ע נא/60-3 עטאללה בלוט נ' עזרא לוי ובניו בע"מ, פד"כ כג 409). 54. על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה, החזר הוצאות נסיעה משולם לעובד הזקוק לתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום העבודה, תוך שנקבע בו תעריף יומי מקסימלי וכן נקבע כי המעביד רשאי לשלם עלות כרטיס "חופשי-חודשי". התובע לא הבהיר בתצהירו היכן התגורר בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא הוכיח מהו המרחק בין מקום העבודה למקום מגוריו ומה היתה עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית בתקופה הנדונה, בהתאם לחלופות הנקובות בצו ההרחבה, ולא הבהיר על יסוד אילו נתונים הוא תובע 475 ש"ח החזר נסיעות בגין שלושת חודשי עבודתו הראשונים. 55. התובע טען כי במסגרת הסיכום שנערך עימו בעל פה עם תחילת ההתקשרות סוכם כי הוא יקבל רכב צמוד כעבור 3 חודשים. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי סוכם עימו במעמד זה שישולמו לו דמי נסיעות בסך 475 ש"ח בשלושת חודשי ההתקשרות הראשונים. אין בעובדה שבתלוש המשכורת שצורף לתביעה צויין סכום "נסיעות" בסך 475 ש"ח כדי להוות הוכחה לזכאות התובע לסכום זה, מקום בו התובע לא הוכיח כל מקור חוקי או הסכמי לזכאותו לדמי נסיעות. 56. משכך, התביעה ברכיב זה נדחית. תמורת הודעה מוקדמת 57. התובע טען כי ביום 22.8.05 יצא לחופשת קיץ וכי בסוף חודש 9/05 מר בן גל לא אפשר לו להיכנס לחברה, כך שיש לראות במעשיו אקט של פיטורים. לאור האמור עתר התובע לתשלום תמורת הודעה מוקדמת של 10 ימים. הנתבעות טענו כי התובע הפסיק להופיע למפעל הנתבעות והחליט באופן חד צדדי על הפסקת פיתוח המוצר. 58. על פי הפסיקה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, הנטל להוכחת פיטורים מוטל על הטוען לקיומם (דב"ע נד/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216). כמו כן, הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור או ההתנהגות המביאים את היחסים לידי סיום חייבים להיות חד משמעיים. 59. התובע לא ציין את התאריך המדוייק בו, לטענתו, מר בן גל לא אפשר לו להיכנס לחברה, ולא סיפק כל פרט באשר להתנהלות מר בן גל, אשר לטענתו, יש לראות בה אקט של פיטורים. לא זו אף זו, התובע טען לאורך ההליך כולו כי יחסי עובד-מעביד הסתיימו ביום 22.8.05. עם זאת, על פי חומר הראיות ביום 18.9.05 נחתם סיכום נוסף בין התובע לבין מר בן גל באשר לתנאי ההתקשרות ביניהם (נספח ת-5 לתצהיר מר בן גל) ובתביעתו לתמורת הודעה מוקדמת טוען הוא לסיום יחסי עבודה בסוף חודש 9/05. מדובר אפוא בגרסאות סותרות. 60. לאור האמור, התובע לא הוכיח בכל אופן את גרסתו כי פוטר על יד מר בן גל. 61. משכך, התובע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת ודין התביעה ברכיב זה - להידחות. גמול עבודה בשעות נוספות 62. הלכה פסוקה היא כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל (דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ- ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; ע"ע 300360/98 נחום צמח- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02). אף לאור המגמה בפסיקה המגמישה את נטל ההוכחה שיחול על עובד התובע שעות נוספות (ע"ע 212/06 ימית א.ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, מיום 12.11.08), לא די בטענה כללית בדבר עבודה בשעות נוספות ויש להוכיח מתכונת עבודה כללית (ע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן נ' מעיין משה וצביה, פד"ע לט 409; ע"ע 175/03 עמישב שירותים בע"מ נ' חנן אלדד, מיום 30.11.04). 63. בכתב התביעה טען התובע לזכאותו לגמול עבודה בשעות נוספות בסך 7,787.5 ש"ח. בתצהיר שהוגש מטעם התובע אין כל פירוט של השעות הנוספות שעל פי הנטען ביצע ואין כל תחשיב מפורט של הגמול הנתבע בגינן. גם בעדות התובע בפני בית הדין לא הוצגו כל נתונים באשר לשעות הנוספות שבוצעו לכאורה על ידו. 64. בסיכומיו טען התובע לזכאותו לגמול עבודה בשעות נוספות בסך 3,841.37 ש"ח, כשלסיכומים צורפה טבלה ובה תחשיב ופירוט של השעות הנוספות שעל פי הנטען בוצעו על ידו, על בסיס כרטיסי הנוכחות שצורפו לתצהירו. הנתבעות התנגדו להגשת הטבלה בטענה כי מדובר בהרחבת חזית, אולם מאחר ומדובר בטבלה המרכזת נתונים שהועמדו עוד בשלב ההוכחות בפני בית הדין, במסגרת כרטיסי הנוכחות, לא מצאנו כי מדובר בהרחבת חזית ומקובלת עלינו טענת ב"כ התובע לפיה מדובר בטבלה שנערכה לנוחות בית הדין בלבד. 65. משלא הוצג כל נתון סותר על ידי הנתבעות, אנו מחייבים אותן, ביחד ולחוד, בתשלום גמול עבודה בשעות נוספות בסך 3,841.3 ש"ח, בהתאם לנתונים המצויינים בכרטיסי הנוכחות שצורפו והמרוכזים בטבלה. סוף דבר 66. התביעה מתקבלת, בחלקה הגדול. 67. בהתאם לכך ישלמו הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליהן, את הסכומים הבאים: א. סך של 88,920 ש"ח בגין יתרת שכר. ב. סך של 3,841 ש"ח בגין גמול עבודה בשעות נוספות. ג. סך של 3,931 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.8.05 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. 68. הנתבעות ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות ובשכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך כולל של 6,500 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליהן, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. עצמאיםקבלןיחסי עובד מעביד