פיצויים לאלמן מתאונת דרכים

על פי הפסיקה, בחישוב אובדן הכנסות המנוחה בשנים האבודות, אין להביא בחשבון שינויים בהכנסת האלמן לאחר התאונה; כך גם אין להתחשב בנישואיו מחדש של האלמן ואין לנכות את שווי תמיכתו של בן הזוג החדש מתביעת העיזבון. נקבע כי לשם שומת הפיצויים במסגרת תביעת העיזבון יש לעשות "הקפאת מצב" וככל שהאלמן לא השתכר לפני התאונה, אין להתחשב - במסגרת תביעת העיזבון - בהכנסה חדשה לאחר התאונה (או ההיפך) וזאת ככל שאלמלא התאונה, לא היתה צומחת הכנסה זו. (ראו: רע"א 3535/09 שוקרון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (6/9/2011); ת"א 1707/09 מיכלסון נ' אור טל קלושניר (5/4/2012). ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים לאלמן מתאונת דרכים:## תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רקע כללי התובעים הינם עיזבונה ויורשיה של המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 14/1/1963, אזרחית ארה"ב, אם לשישה ילדים, אשר נהרגה בתאונת דרכים שאירעה ביום 9/3/2007, בעת ביקורה בישראל כשנסעה בדרכה להר הזיתים לאזכרה. התובע 2 (להלן: " התובע" או "האלמן"), היה נשוי למנוחה עד לפטירתה ואביהם של תובעים 3-8, ילדיה של המנוחה שהיו בגירים בעת אירוע התאונה, כולם אזרחי ארה"ב. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב שבו נסעה המנוחה בביטוח חובה בעת אירוע התאונה. התביעה מתייחסת לשתי עילות תביעה: האחת - תביעת העיזבון והשניה - תביעת התלויים של התובע, האלמן , בגין אובדן שירותי רעיה. אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאים התובעים. תביעת העיזבון על פי הפסיקה, תביעת העיזבון מתייחסת לעילות התביעה של המנוח עצמו והפיצוי עובר ליורשיו. ככלל, תביעת העיזבון כוללת פיצוי בגין נזק לא ממוני, הוצאות קבורה ולוויה, ופיצוי בגין הפסד השתכרות המנוחה בשנים האבודות (ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כרכבי ז"ל (19/12/2007). אובדן הכנסות המנוחה בשנים האבודות על פי הפסיקה, בחישוב אובדן הכנסות המנוחה בשנים האבודות, אין להביא בחשבון שינויים בהכנסת האלמן לאחר התאונה; כך גם אין להתחשב בנישואיו מחדש של האלמן ואין לנכות את שווי תמיכתו של בן הזוג החדש מתביעת העיזבון; נקבע כי לשם שומת הפיצויים במסגרת תביעת העיזבון יש לעשות "הקפאת מצב" וככל שהאלמן לא השתכר לפני התאונה, אין להתחשב - במסגרת תביעת העיזבון - בהכנסה חדשה לאחר התאונה (או ההיפך) וזאת ככל שאלמלא התאונה, לא היתה צומחת הכנסה זו. (ראו: רע"א 3535/09 שוקרון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (6/9/2011); ת"א 1707/09 מיכלסון נ' אור טל קלושניר (5/4/2012). יוצא, אפוא, כי לצורך בירור אובדן הכנסות המנוחה בשנים האבודות, יש לברר אם המנוחה עבדה ערב פטירתה ומה היה שיעור השתכרותה שלה ושל האלמן - התובע. לטענת התובעים, המנוחה יחד עם התובע שימשו שליחים של אגודת חב"ד בעיר ניו-יורק בארה"ב; הם הקימו וניהלו את בית חב"ד ליהדות גרוזיה ברובע קווינס בניו-יורק; לצורך הפעלת בית החב"ד הוקמה עמותת חב"ד; התובע שימש כנשיא העמותה ונאמן; לצורך ניהול העמותה נפתח חשבון בנק לעמותה, שנוהל על ידי המנוחה והאלמן בלבד, שהיו מורשי חתימה בחשבון. התובעים ממשיכים וטוענים כי, ערב התאונה היו למנוחה ולתובע ארבעה מקורות הכנסה: האחד - הכנסתו של התובע כשוחט שכיר עבור בד"ץ קראון הייטס, בסך של 1,050 דולר לשבוע (4,725 ₪ בממוצע ברוטו לחודש). השני - משכורתם המשותפת של המנוחה והאלמן מקונגרס קהילת יהודי גרוזיה, בסך כ- 4,925 דולר לחודש ומשכורת 13 באותו סכום. השלישי - תרומות שניתנו ישירות למנוחה ולאלמן על ידי חברי הקהילה הגרוזינית; המקור הרביעי - החזר הוצאות דיור ששולמו למנוחה ולאלמן על ידי העמותה מתוך כספי תרומות שהופקדו בחשבון הבנק של העמותה, ה- “parsonage” (פרַסונג'), אשר עמד ערב פטירת המנוחה על סך של 2,932 דולר לחודש, הועלה החל מחודש אפריל 2007 לסך של 3,800 דולר לחודש, ובוטל מאוחר יותר לאחר נישואיו מחדש של התובע. מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי המנוחה לא עבדה יום אחד בחייה וממילא לא השתכרה ולו אגורה שחוקה אחת כל ימי חייה; תפקידה של המנוחה היה אשת רב, כאשר במסגרת תפקיד זה ייתכן ונטלה חלק בארגון של אירועים שונים בעיקר בחגים ובשבתות, אך אין בדבר כדי להעיד שהיא הייתה שותפה מלאה בהכנסות, וכי עם לכתה לבית עולמה אבד חלקה בהכנסה. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, התובעים לא הוכיחו כי נגרם לעיזבון כל הפסד עקב פטירת המנוחה; הם אך נקטו בדרך של פיזור ערפל והלעטת בית המשפט בעובדות שונות ובלתי רלבנטיות ויצירת כאוס עובדתי בניסיון לבלבל ולערבב בין המנוחה והאלמן כאנשים פרטיים לבין אגודת חב"ד ליהודי גיאורגיה; התובעים לא הוכיחו את הכנסות המנוחה הנטענות על ידי הצגת תלוש שכר, או דיווח למס הכנסה; פועלה של המנוחה כאשת רב הינו מטבעו פילנתרופי ואינו מוגדר כמשרה שבגינה מקבלים שכר; אדם יכול לעסוק כל חייו בפעילות התנדבותית חשובה וראויה, אולם כל עוד לא הוכח שקיבל שכר על פעילות זו, הרי שאין מדובר בעבודה בשכר. חומר הראיות להוכחת טענותיהם בעניין עבודת המנוחה ושיעור הכנסותיה, הביאו התובעים מספר עדים מטעמם, לרבות התובע - האלמן; תובעת 3 - בתה של המנוחה, גב' נחמה דינה; תובע מס' 8 - מר חן שלום דובער, בנה של המנוחה; גב' קרן מסולם - אשתו החדשה של התובע; מר יצחק פטריקטשווילי מטעם קהילת יהודי גרוזיה בקווינס ניו-יורק; תצהיר של מר אלכס דריימן; תצהיר מר אהרון פטר. התובעים גם הגישו תצהיר של משה קליין, ששימש כמזכיר וגזבר של אגודת בית חב"ד לקהילת גרוזיה, אשר לא היה יכול להתייצב לחקירה על תוכן תצהירו, ובמקומו הביאו התובעים לעדות את מר מרדכי ברונשטיין, חבר בבורד של עמותת חב"ד. תצהירו ועדותו של התובע- האלמן: התובע הגיש שני תצהירים. הראשון מיום 21.9.2011 (להלן: "התצהיר הראשון"), והשני מיום 6.6.2012 (להלן:"התצהיר השני"). בתצהירו הראשון מסר התובע כי המנוחה שימשה בחייה רבנית קהילת יהודי גרוזיה בניו-יורק והפעילה יחד עמו את בית חב"ד בניו-יורק, אשר במסגרתו נתנה המנוחה שירותי דת, לרבות ליווי כלות, מקווה, שיעורי דת, שיעורי שלום בית, עידוד רוחני ועוד; המנוחה היתה רבנית מוערכת ומקובלת בקהילה ואנשים רבים היו פונים לקבל את שירותיה. התובע אף מסר בסעיף 11 לתצהירו הראשון כי הוא והמנוחה היו "..מתקיימים ומנהלים את בית חב"ד מהכנסות חודשיות שהתקבלו מקהילת יהודי גרוזיה ומתרומות. ההכנסות לא היו קבועות והשתנו מידי חודש והסכומים הופקדו לחשבון הבנק של בית חב"ד שפתחנו אני ויוכבד ושולמו ישירות להוצאות הפעילות" (ההדגשה הוספה) בסעיף 12 לתצהירו הראשון מסר התובע כי: "המנוחה ואני הקמנו את בית חב"ד ליהדות גרוזיה בקווינס - ניו-יורק, בשנת 1991, והפעלנו את בית חב"ד באמצעות עמותה בשם HABAD ASSOCIATION FOR GEORGIAN JEWS (להלן: "העמותה"). העמותה היא דתית ללא מטרות רווח והיא לא חייבת בדו"חות רווח בארה"ב לפי החוק". בסעיף 13 לתצהירו הראשון מסר התובע כי: "אני והמנוחה הפעלנו את בית חב"ד באזור שנקרא ריגו פארק בקווינס וגם התגוררנו באותו הבית. מאז הקמתו אני משמש ראש בית חב"ד ורב הקהילה והמנוחה היתה רבנית הקהילה" (ההדגשה הוספה). בסעיף 15 לתצהירו הראשון מסר התובע 2 כי: "המנוחה היא זאת שניהלה את בית חב"ד ודאגה, בין היתר, לכל העניינים הכספיים. מימון בית חב"ד נעשה באמצעות תשלום קבוע שקיבלנו אני והמנוחה מקהילת יהודי גרוזיה מידי חודש ובאמצעות תרומות שקיבלנו מחברי הקהילה בסכומים של כמה עשרות אלפי דולרים בשנה. בנוסף לכך הנהלת הקהילה היתה משלמת לנו עבור קיום אירועים מיוחדים, עבור כל פעילות בנפרד. התשלום הקבוע של קהילת יהודי גרוזיה הופקד ישירות לחשבון הבנק העמותה ואת התשלומים עבור פעילויות המיוחדות היינו מקבלים במזומן. גם את התרומות היינו מקבלים במזומן. כל הוצאותינו והוצאות ניהול והפעלת בית חב"ד בו התגוררנו והוצאות המחיה שלנו שולמו מחשבון הבנק של העמותה (באמצעות המחאות, הוראות קבע, כרטיסי אשראי ומשיכות מכספומט), ומסכומים שקיבלנו במזומן עבור אירועים מיוחדים ותרומות שקיבלנו במזומן, ואשר לא הפקדנו בחשבון הבנק." (ההדגשה נוספה). בסעיף 17 לתצהירו הראשון מציין התובע כי, ערב התאונה הם קיבלו מהקהילה תשלום חודשי קבוע בסך 4,925 דולר לחודש, בצירוף בונוס שנתי בגובה התשלום החודשי; בנוסף לכך הם קיבלו סכומים נוספים לא קבועים עבור פעילויות מיוחדות שערכה המנוחה, ששולמו במזומן. התובע מציין בסעיף 18 לתצהירו הראשון כי, מאז פטירת המנוחה הוא ממשיך לכהן כרב וראש הקהילה ומשתדל להמשיך לתת את השירותים לחברי הקהילה; עקב פטירת המנוחה שהיתה רבנית הקהילה ומכיוון שאין לה מחליפה, לא ניתנים השירותים שניתנו לחברי הקהילה כמו הכנת כלות ושיעורים, ולא מתקיימים אירועים מיוחדים בחגים ובראשי חודשים שהיו עיקר ההכנסות שלו ושל המנוחה. בסעיף 19 לתצהירו הראשון מציין התובע כי, עם פטירת המנוחה החליטו בקהילה להפחית 1,000 $ מהסכום החודשי ששולם ערב התאונה, וכן לבטל את הבונוס השנתי (משכורת 13). בסעיף 22 לתצהירו הראשון מציין התובע כי, מאז פטירת המנוחה הוא התחיל להעסיק עוזרת בית בשם וניטה לופז לביצוע עבודות משק הבית, לרבות בישול, כביסה, ניקיון וסידור הבית, ולשלם לה סך של 500 דולר לחודש; בנוסף לכך הוא משלם למכבסה באזור מגוריו סך של 680 דולר לחודש. בסעיף 23 לתצהירו הראשון מציין התובע כי, בחודש דצמבר 2009 הוא נישא מחדש עם גברת קרן מסולם ונולדה להם תינוקת; הוא מוסר כי אשתו החדשה קרן אינה עובדת מכיוון שהדבר אינו מקובל לאשת רב, אלא היא מטפלת בתינוקת בבית; היא אינה מוכנה לבצע עבודות משק בית וכביסות כפי שעשתה המנוחה; היא גם לא יודעת לבשל, לכן הוא נאלץ להמשיך להעסיק את העוזרת גב' לופז בעבודות משק הבית וממשיך להשתמש בשירותי הכביסה במכבסה. התובע אף מציין בסעיף 16 לתצהירו הראשון כי, בנוסף לתפקידו בעמותת חב"ד, הוא עבד גם כשוחט והפקיד שכרו בחשבון בנק פרטי על שמו. כאמור, בשלב מאוחר יותר, בחודש יוני 2012, הוגש התצהיר השני של התובע. בתצהיר השני מציין התובע כי, חלק מהנושאים שהיו בטיפולה של המנוחה נשמטו מזיכרונו, אולם לאחר שעבר על כל המסמכים בסיוע ילדיו, הוא הגיע לממצאים נוספים; הוא מציין כי אגודת חב"ד ליהודי גרוזיה, שהיא גוף נפרד מקהילת יהודי גרוזיה, מימנה את כל הוצאות הדיור של המשפחה, כולל דמי שכירות, חשמל, מים, גז, תיקונים ושיפוצים באמצעות תשלום שנקרא "פרסונג'" אשר כיסה את כל הוצאות הדיור, כאמור; בשנת 1998 התשלום עבור פרסונג' עמד על 1,800 דולר בחודש והוא עלה בכל שנה, החל משנת 1998 ב-5%; בשנת 2006 עמד תשלום הפרסונג' השנתי ששולם על ידי עמותת חב"ד בסך 31,913 דולר לשנה; תשלום הפרסונג' היה משולם ישירות לבעל הבית בגין דמי שכירות חודשיים בסך 1,800 דולר ובגין כיסוי הוצאות דיור נוספות כמו חשמל, מים, גז, תיקונים וכו', אשר כולם שולמו ישירות ע"י עמותת חב"ד לנותני השירותים לפי חשבונות שהועברו לעמותה. התובע ממשיך ומציין בתצהירו השני כי, בסוף שנת 2006 רכשה המנוחה בית חדש באזור שבין קווינס לברוקלין בניו-יורק, ולצורך כך היא נטלה הלוואת משכנתא מהבנק בסך 595,000 דולר; המנוחה היתה צפויה לעבור לבית החדש באפריל 2007 אך לא זכתה לעשות כן. ברבעון האחרון של שנת 2006 ביקשה המנוחה מאגודת חב"ד להגדיל את התשלום החודשי עבור הפרסונג' לסך של 3,800 דולר לחודש בכדי לכסות את תשלומי המשכנתא של הבית החדש; בקשה זו אושרה לתשלום החל מיום קבלת החזקה בבית החדש, ב- 15/4/2007. התובע ממשיך ומציין בתצהירו השני כי, לאחר פטירת המנוחה, ביטלה עמותת חב"ד את אישור תשלום הפרסונג' בסך 3,800 דולר ותחת זאת המשיכה לשלם תשלום מופחת בהנחה שהתובע ימצא מחליפה למנוחה; לאחר שנישא עם אשתו החדשה קרן בשנת 2009, ומשום שקרן לא היתה מסוגלת למלא את תפקידה של המנוחה, הופסק תשלום הפרסונג' לחלוטין על ידי האגודה. במהלך חקירתו בבית המשפט מסר התובע כי התשלום החודשי שמועבר על ידי קהילת גרוזיה לעמותת חב"ד נכנס לחשבון הבנק של העמותה והוא כולל שכר שלו ושל המנוחה; הוא מסר עוד כי יש לו רשות להוציא 100% מסכום זה לצרכיו האישיים (ראו: עמ' 38 לפרוטוקול הדיון, ש' 8-11). התובע אף מסר כי הוא מחזיק כרטיס אשראי שהופק בחשבון עמותת חב"ד, ועושה בו שימוש לצרכיו האישיים עד לגובה הסכומים המאושרים לו להוצאה אישית על ידי העמותה, כפי שפירט בתצהירו. התובע מסר גם במהלך חקירתו, כי אשתו החדשה קרן משמשת כיום כמנהלת הכספים של אגודת חב"ד, אשר אישרה לה משכורת בסך 4,000 דולר ברוטו בחודש (ראו: עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 6-7, עמ' 41, ש' 29-30, וכן עמ' 42 , ש' 2-4). התובע אף מסר במהלך חקירתו כי אשתו החדשה מנהלת מקווה פרטי בבית החדש ל-VIP (ראו: עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 5-8). תצהירו ועדותו של מר יצחק פטריקטשווילי כאמור, התובעים הביאו כעד מטעמם את מר פטריקטשווילי, המשמש בתפקיד נשיא ארגון יהודי גרוזיה בניו-יורק. בתצהירו מסר מר פטריקטשווילי כי המנוחה שימשה לפני פטירתה כרבנית הקהילה; היא ארגנה והפעילה יחד עם התובע את בית חב"ד לקהילת גרוזיה והגישה שירותים לקהילה כמו הכנת קלות, מקווה, שלום בית, לימוד עברית בימי ראשון ואירועים בחגים ובחופשות במשך כל השנה. עוד מציין מר פטריקטשווילי בתצהירו כי המנוחה והתובע קיבלו מהקהילה סכום חודשי בסיסי בסך של 4,925 דולר, וכן בונוס שנתי באותו סכום, סה"כ 64,025 דולר בשנה; לצד תשלום חודשי זה שולמו לבני הזוג ע"י הקהילה תשלם נוסף בסך של כ-70,000 דולר בשנה עבור כיסוי הוצאות בגין פעילויות ואירועים שהיו משולמים להם לפי האירועים המבוצעים במזומן ובשיקים; אחרי פטירת המנוחה לא ניתנים עוד שירותים של רבנית או פעילויות נוספות כפי שהיו בחייה של המנוחה, ולכן הקהילה הפחיתה את סכום התשלום החודשי ב- 1,000 דולר בחודש, וכן ביטלה את תשלום הבונוס השנתי. במהלך חקירתו מסר מר פטריקטשווילי כי, הסכומים שציין בתצהירו משולמים לעמותת חב"ד בשיק הרשום על שם ארגון חב"ד (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 1-15); כך גם משולם התשלום הנוסף בגין הוצאות בסך 70,000 דולר ומועבר לארגון חב"ד באמצעות גזבר העמותה מר קליין (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 7-25). עדותו של מר מרדכי ברונשטיין, חבר בורד בעמותת חב"ד כאמור התובעים צירפו במסגרת ראיותיהם תצהיר של מר משה קליין שמשמש בתפקיד מזכיר וגזבר של עמותת חב"ד ליהודי גרוזיה. לתצהירו של מר קליין צורפו פרוטוקולים של אסיפות חברים של העמותה, אשר במסגרתן נתקבלו החלטות להקצבת כספים עבור משפחת המנוחה, כפי שפורט על ידי התובע. מר קליין לא יכול היה להתייצב לחקירה על תוכן תצהירו, ומשום כך נקבע כי תצהירו לא ישמש ראיה במשפט ובמקומו אושרה העדתו של מר ברונשטיין אשר משמש אחד מחברי הבורד של העמותה. במהלך עדותו מסר מר ברונשטיין כי בהתחלה קיבלה משפחת התובע והמנוחה משכורת אולם כעבור 7 שנים הוחלט להעביר להם במקום משכורת, הוצאות קיום המכונה "פרסונג'", על מנת לחסוך בתשלום מיסים. מר ברונשטיין מסר כי התובע שימש בתפקיד יו"ר העמותה וניהל את ענייניה, לרבות חשבון הבנק שלה (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 24-31; עמ' 22, ש' 21-24). עוד מסר מר ברונשטיין בחקירתו כי, התשלום החודשי שבוצע על ידי קהילת גרוזיה בסך 4,925 דולר מהווה הכנסה של העמותה שהיתה נכנסת לחשבון העמותה, כאשר התובע היה מושך את שכרו מחשבן זה עד הגבול שאושר על ידי העמותה, בסך 1,800 דולר (הפרסונג') (ראו: עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 1-26; עמ' 25, ש' 1-11). תצהירה ועדותה של תובעת 3, הגב' נחמה דינה מנקאוויץ, בתה של המנוחה בתצהירה מציינת תובעת 3 כי אביה ואמה המנוחה הפעילו וניהלו במשך שנים את בית חב"ד ליהדות גרוזיה באזור קווינס; אביה היה ראש בית חב"ד ורב הקהילה, ואמה המנוחה היתה רבנית הקהילה (סעיף 12 לתצהיר). תובעת 3 אף מציינת כי אמה היתה אחראית לכל ענייני הניהול של בית חב"ד והעניינים הכספיים, ובנוסף לכך היא נתנה שירותי דת לקהילה, כולל ליווי כלות, מקווה, שיעורי דת, שיעורי שלום בית, עידוד רוחני, ואף הפעילה את המקווה והיתה הבלנית; היא אף נתנה שיעורי ראש חודש לזוגות צעירים, שיעורים בנושא טהרת המשפחה כל שבוע והכינה כלות; בנוסף לכך, המנוחה היתה נותנת תמיכה ועידוד רוחניים לכל מי שפנה אליה מהקהילה. תובעת 3 אף מוסיפה ומציינת כי אמה ארגנה בעצמה אירועים מיוחדים בבית חב"ד בחגים ובראשי חודשים; לצורך כך היא היתה מזמינה כיבוד ושתייה לחברי הקהילה שהשתתפו; המנוחה היתה רבנית מוערכת ומוכרת בקהילה ואנשים רבים היו פונים לקבל את שירותיה. תובעת 3 מוסיפה ומציינת בסעיף 17 לתצהירה כי הוריה היו "מתקיימים ומנהלים את בית חב"ד מסכום חודשי שקיבלו מקונגרס יהודי גרוזיה ומתרומות של חברי הקהילה בסכומים של כמה עשרות אלפי דולרים בשנה שנתנו עבור פעילויות שהמנוחה היתה עורכת לחברי הקהילה בחגים ובראשי חודשים" (ההדגשה נוספה). התובעת 3 מוסיפה כי לאחר פטירת אמה היא טיפלה בעניינים הכספיים של העמותה לרבות חשבון הבנק. לדבריה, לחשבון הבנק היה מופקד סכום חודשי מקונגרס יהודי גרוזיה בסך כ 4,500 ₪ לחודש; סכום זה וסכומים חד-פעמיים נוספים שהועברו על ידי הקונגרס הופקדו בחשבון הבנק של עמותת חב"ד ושימשו למימון כל ההוצאות של ההורים, וזאת חוץ מתרומות שנתנו חברי הקהילה במזומן עבור אירועים מיוחדים שארגנה המנוחה (סעיף 18 לתצהיר). בסעיף 19 מציינת תובעת 3 כי כל ההוצאות ירדו מחשבון העמותה כולל דמי השכירות של בית חב"ד בו גרה המשפחה, בסך 2,000 דולר לחודש; הוראות קבע של חשבונות טלפון, וכל שאר ההוצאות אשר שולמו באמצעות כרטיסי האשראי שהחזיקו ההורים שלה בחשבון הבנק של עמותת חב"ד. עוד מציינת תובעת 3 כי, מאז פטירת אמה המנוחה, אביה התובע, ממשיך לכהן כרב הקהילה ומשתדל לתת השירותים שנתן לחברי הקהילה, אולם מאז פטירת המנוחה שהיתה רבנית הקהילה, אין לה מחליפה ולכן לא ניתנים השירותים שהיא היתה נוהגת לתת לחברי הקהילה, ולא מתקיימים אירועים מיוחדים בחגים ובראשי חודשים שהיו עיקר ההכנסות של הוריה בבית חב"ד. במהלך חקירתה על תצהירה מסרה תובעת 3 כי סכום ההוצאות עמד על 1,800 דולר לחודש ולא 2,000 דולר כפי שמסרה בתצהירה (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 9-11). עוד מסרה תובעת 3 כשנשאלה אם היתה מעורבת בעניינים הכספיים של העמותה, כי: "ת. כן. ולא. ידעתי שנכנס הרבה כסף מבחינת תרומות ואני יודעת ממה הורי חיו וממה אני חייתי. לשאלת בית המשפט לגבי ההתחשבנות הכספית אני לא יודעת. אני יודעת לגבי שכר לימוד בקירוב..." (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 29-31). תצהירו ועדותו של תובע 8 תובע 8 הינו בנה של המנוחה. בתצהירו מפרט תובע 8 את פועלה של המנוחה בניהול בית חב"ד, כפי שנמסר על ידי התובע ותובעת 3. גם תובע 8 מציין בתצהירו (סעיף 19 ) כי המנוחה היא שניהלה את ענייניו הכספיים של בית חב"ד, וכי הוריו היו מתקיימים ומנהלים את בית חב"ד מסכום חודשי שקיבלו מקונגרס יהודי גרוזיה ומתרומות. במהלך עדותו בית המשפט מסר תובע 8 כי הוא אינו מתמצא בעניינים הכספיים של בית חב"ד ושל עמותת חב"ד. תצהירה ועדותה של הגב' קרן מסולם גב' מסולם היא אשתו החדשה של התובע. בתצהירה היא מציינת כי היא נישאה לתובע ב- 12/2/2009; בהשכלתה היא בעלת מספר תארים, כולל תואר ראשון ושני במנהל עסקים. כן מוסרת גב' מסולם בתצהירה כי באוגוסט 2010 נולדה לה בת שהיא מטפלת בה בעצמה, אך אינה מעורבת בעבודות הבית כולל ניקיונות, כביסה וגיהוץ. הגב' מסולם מוסיפה ומציינת בתצהירה כי אין לה תכניות לעבוד מחוץ לבית משום שהיא מטפלת בבתה הקטנה ומתוך כבוד לתפקידה כאשת רב, רבנית. במסגרת חקירתה בבית המשפט מסרה גב' מסולם כי היא עובדת מהבית כמנהלת הכספים בארגון SKO ומשתכרת 4,000 דולר ברוטו בחודש. עוד מסרה גב' מסולם בעדותה כי הבית החדש נרשם על שמה, והיא משלמת את החזר המשכנתא מהשכר שלה. עדים נוספים כאמור, התובעים הביאו מטעמם עוד שני עדים, מר אלכס דריימן, אשר על פי הנטען היה עוזר של התובע בניהול בית חב"ד. מר דריימן מסר בתצהירו ובעדותו כי האגודה היתה מקבלת תרומות. עד נוסף מטעם התובעים הוא מר אהרון פטר אשר מסר כי הוא היה תורם לבית חב"ד סך של כ- 1,000 דולר בחודש. ממצאים ומסקנות העולות מחומר הראיות מייד ייאמר כי, מחומר הראיות עולה תמונה מורכבת ומטושטשת בנוגע להתנהלותם הכספית של התובע והמנוחה; ואולם, סבורני כי תמונה מטושטשת זו, אינה מעידה בהכרח על חוסר אמינות עדותם של התובעים והעדים מטעמם, אלא שהיא משקפת תמונת מצב בנוגע להתנהלותם של התובע והמנוחה שהתאפיינה בערבוב חייהם האישיים והפרטיים עם פעילותם הציבורית, הדתית והחברתית במסגרת ניהול בית חב"ד, דבר שמטבע הדברים גרם לטשטוש הגבולות בין מערכות חיים אלה. מחומר הראיות שהובא לעיל עולה כי המנוחה והתובע הקימו וניהלו את בית חב"ד עבור יהודי גרוזיה בקווינס בניו-יורק; בית החב"ד התקיים ונוהל מתוך ביתם השכור של המנוחה ובעלה, כפי שעלה במפורש מעדות התובעים 2, 3 ו- 8. עוד עולה מחומר הראיות שהובא לעיל כי התובע והמנוחה התקיימו באופן אישי וניהלו את בית חב"ד באמצעות תרומות שקיבלו מקהילת יהודי גרוזיה בניו-יורק ומתרומות נוספות. כן עולה מחומר הראיות, כפי שהובא לעיל, בעיקר מעדותם של התובעים 2, 8 ו-3, כי המנוחה והתובע לא עשו הפרדה כלכלית וכספית בין ענייניהם והוצאותיהם הפרטיים לבין הקיום והניהול של בית חב"ד, שכן, תובעים 2, 3 ו-8 מסרו באופן מפורש בתצהירם כפי שהובא לעיל, כי התרומות שהם קיבלו מקהילת יהודי גרוזיה ומגורמים נוספים שימשו לקיומם האישי ולניהול בית חב"ד. עוד עולה מחומר הראיות שהובא לעיל כי התובע שימש כנשיא עמותת חב"ד והיו"ר שלה; הוא והמנוחה ניהלו את חשבון הבנק של העמותה, והתובע הוא זה שהיה בפועל המביא והמוציא בעמותה ובחשבון הבנק שלה כראות עיניו, ולפיכך, בעיקרון ההחלטה בדבר שיעור הכספים מכספי התרומות של האגודה שבהם הוא היה יכול לעשות שימוש לצרכיו הפרטיים, היתה נתונה בידי (ראו עדותו של מר מרדכי ברונשטיין שהובאה לעיל וכן עדותו של התובע בביהמ"ש, עמ' 38 לפר' , ש' 10-23). מחומר הראיות גם עולה כי התובע והמנוחה ראו בניהול בית חב"ד שבמסגרתו נתנו שירותי דת וחברה ליהדות גרוזיה, כמקור הכנסה ופרנסה עבורם ועבור בני משפחתם, מעבר לערך הפילנתרופי הדתי הכרוך בפעילות זו. כאמור, התובע והתובעת 3, וכן העד מר ברונשטיין מסרו בתצהיריהם ובעדויותיהם כי קהילת יהודי גרוזיה העבירה לעמותת חב"ד שבניהול התובע והמנוחה סכום חודשי קבוע בסך כ- 5,000 דולר, וכן תשלום חודשי נוסף בשנה. כאמור, התובע והתובעת 3 מסרו בצורה מפורשת בתצהיריהם כי התשלום החודשי שנתקבל מקהילת יהודי גרוזיה שימש לקיום הפרטי והאישי של משפחת המנוחה והתובע, וכן לכיסוי ההוצאות השוטפות הכרוכות בהפעלת בית חב"ד בבית המשפחה. בנוסף לכך, נטען כי העמותה שילמה לתובע והמנוחה הוצאות תקורה "פרסונג'", לכיסוי השכירות והוצאות הבית הנוספות, כמו חשמל ומים, אשר היו משולמות ישירות מחשבון העמותה לבעל הבית, ממנו שכרו התובע והמנוחה את הבית, אשר כאמור שימש למגורי בני המשפחה ואף שימש כבית חב"ד. סכום הפרסונג' עמד בשנת 1998 עמד על 1,800 דולר, ובשנת 2006, ערב פטירת המנוחה, עמד על 2,932 דולר לחודש. כאמור, התובעים מבקשים לראות בתשלום החודשי השוטף ששולם על ידי קהילת יהודי גרוזיה בצירוף תשלום הפרסונג' עבור שכר דירה, במלואם כשכר עבור התובע והמנוחה בגין הפעלת בית חב"ד. הנתבעת מתנגדת לכך וטוענת כי לא הוכח על ידי התובעים כי מדובר בשכר אלא בתרומות עבור בית חב"ד. סבורני כי הוכח שהתובע והמנוחה התקיימו מהתרומות שנתקבלו עבור עמותת בית חב"ד. עם זאת, סבורני כי לנוכח עדותם המפורשת של התובע ותובעת 3 בתצהיריהם שלפיהן הסכום ששולם על ידי קהילת יהודי גרוזיה בסך כ 5,000 דולר בחודש שימש הן לקיום האישי והפרטי של משפחת המנוחה והן לפעילות השוטפת של בית חב"ד, לא ניתן לקבל את טענת התובעים שיש לזקוף את כל הסכום כחלק מהכנסת המנוחה והתובע. כך גם לגבי סכום הפרסונג' ששולם מחשבון העמותה לכיסוי הוצאות השכירות, החשמל והמים של בית המשפחה, אשר שולם משום שהבית שימש גם להפעלת בית חב"ד. מכאן לשאלה: איזה שיעור מסכומים אלה יש לייחס כחלק מהכנסת משפחת המנוחה? סבורני כי בנסיבות העניין, בשים לב להיקף פעילותם של התובע והמנוחה בהפעלת בית חב"ד, והפעילויות שהם קיימו עבור יהדות גרוזיה, אשר זכתה לשבחים רבים מכל העדים, ובשים לב לכך שהתובע והמנוחה היו מקבלים מימון מיוחד ונפרד עבור פעילויות מיוחדות של בית חב"ד, לרבות אירועים בחגים ובראשי חודשים, סביר יהיה לייחס 80% מהתשלום החודשי השוטף ששולם על ידי קהילת יהודי גרוזיה ומתשלום הפרסונג' ששולם על ידי עמותת חב"ד לכיסוי הוצאות השכירות, עבור קיום צרכיהם האישיים והמשפחתיים של המנוחה והתובע, בעוד שיתרת התקציב כאמור ( 20% ) יש לייחס לפעילות השוטפת של בית חב"ד, לא כולל אירועים מיוחדים שכאמור היה מתקבל בגינם תקציבים מיוחדים, לכל אירוע בנפרד. מכאן נעבור לבחון את גובה הכנסותיהם של המנוחה והתובע ערב פטירתה של המנוחה. כאמור, לדברי התובעים, ערב פטירת המנוחה התובע עבד כשוחט והשתכר 4,725 דולר ברוטו בממוצע לחודש. אשר לשיעור הכנוסת המשפחה מעמותת בית חב"ד: מחומר הראיות עולה כי המנוחה והתובע קיבלו מקהילת יהודי גרוזיה תשלום חודשי בסך כ- 4,925 דולר לחודש בתוספת בונוס שנתי בגובה משכורת, סה"כ 64,025 דולר בשנה, היינו: 5,336 דולר לחודש. הטענה שלפיה לאחר פטירת המנוחה הופחת התשלום החודשי השוטף של הקהילה הגרוזינית ב- 1,000 דולר, ובוטל הבונוס השנתי בגובה משכורת, אינה רלבנטית לעניין חישוב הפסדי העיזבון, וזאת משום, שכאמור על פי הפסיקה, יש לבצע "הקפאת מצב" של הקופה המשותפת של המשפחה בעת פטירת המנוחה ואין להתחשב בשינויים בהכנסות האלמן לאחר פטירת המנוחה. כך גם אין להתחשב בחישוב הפסד הכנסת המנוחה בשנים האבודות, בכך שהתובע נישא מחדש בחודש פברואר 2009, ובהכנסת רעייתו החדשה גב' מסולם בסך 4,000 דולר בחודש. (ראו: פס"ד שוקרון הנ"ל). במאמר מוסגר יצוין כי, על אף שכאמור הדבר אינו רלוונטי לצורך חישוב הפסד הכנסות המנוחה בשנים האבודות, נראה שהסכום שאושר לתשלום שכרה של רעייתו החדשה של התובע, הגב' מסולם, בסך 4,000 דולר, בא במקום סכום הפרסונג' שעל פי הנטען שולם לאחר פטירת המנוחה לכיסוי החזר המשכנתא בגין הבית החדש. כאמור התובע ורעייתו החדשה, גב' מסולם, מסרו בעדותם כי שכרה של גב' מסולם, משמש אף הוא להחזר המשכנתא בגין הבית החדש שכאמור נרשם לאחר הנישואין על שמה של גב' מסולם. חשוב אף לציין בהקשר זה כי התובע והתובעת 3 מסרו בתצהיריהם בצורה מפורשת כי המנוחה היא שטיפלה בחייה בכל העניינים הכספיים של העמותה, אותו תפקיד שכעת ממלאת הרעיה החדשה , גב' מסולם, ובגינו היא מקבלת כאמור שכר בסך 4,000 דולר בחודש מהעמותה. אשר לתשלום הפרסונג': כאמור, מחומר הראיות עולה כי סכום הפרסונג' עמד ערב פטירת המנוחה בחודש דצמבר 2006 על סך 2,932 דולר לחודש. גם כאן אין להתחשב בהעלאה שחלה בתשלום הפרסונג' בחודש אפריל 2007 לאחר פטירת המנוחה; כך גם אין להתחשב בביטול תשלום הפרסונג' מאוחר יותר, לאחר נישואיו של התובע עם הגב' מסולם, וזאת לנוכח הכלל בדבר "הקפאת המצב" בעת פטירת המנוחה. יוצא, איפוא, כי הכנסות התובע והמנוחה מעמותת בית חב"ד עמדו, ערב פטירת המנוחה, על 8,268 דולר בחודש, המורכבים מ- 5,336 דולר תשלום חודשי שוטף מקהילת יהדות גרוזיה ו- 2,932 דולר בחודש בגין פרסונג'. כאמור 80% מהכנסה זו, היינו, 6,615 דולר במעוגל, סביר לזקוף לכיסוי צרכיהם האישיים של התובע והמנוחה, והיתרה (20%) תזקף לכיסוי ההוצאות הכרוכות בקיום השוטף של בית חב"ד בביתם של התובע והמנוחה. ניכוי מס התובעים מבקשים במסגרת חישוב הקופה המשותפת לנכות משכרו של התובע כשוחט, מס בשיעור 25%, אך לא לנכות מס מהכנסות המשפחה מעמותת חב"ד כאמור. סבורני כי אין לקבל דרך הילוך זה. התובעים לא הוכיחו כי שולם מס על הכנסות התובע כשוחט, ומאשרים כי לא שולם מס על הכנסות המשפחה מבית חב"ד. בנסיבות אלה, סבורני כי קיימות שתי אפשרויות שאין בלתן: האחת- לנכות מס מכל ההכנסות האישיות של המשפחה כפי שמתחייב; השניה - לא לנכות מס לצורך החישוב מאף הכנסה, וזאת משום שלא הוכח שנוכה מס על הכנסות אלה. סבורני כי נכון יהיה לבחור באפשרות הראשונה, המתיישבת עם הדין ועם מדיניות משפטית ראויה, שלפיה יש לשלם מס על הכנסה אישית החייבת במס. לפיכך, ומכח חזקת שוויון הדינים, סבורני שלצורך חישוב הקופה המשותפת של המשפחה יש לנכות מכל הכנסות המשפחה מס בשיעור 25%. לנוכח האמור, הכנסת התובע משחיטה תעמוד לאחר ניכוי מס בשיעור 25% על סך של 3,544 דולר בחודש במעוגל; והכנסת בני הזוג מבית חב"ד תעמוד לאחר ניכוי מס בשיעור 25%, על סך של 4,960 דולר לחודש במעוגל, כאשר מחצית מסכום זה יש לייחס למנוחה, בסך 2,480 דולר בחודש ומחצית לתובע בסך 2,480 דולר בחודש. חישוב הפסד העיזבון בשנים האבודות לטענת התובעים, יש להעמיד את גיל הפרישה של המנוחה על 75 שנים לפחות, ואילו גיל הפרישה של התובע יש להעמיד על 67. סבורני כי אין לקבל טענה זו. לא הובאו ראיות לענין גיל הפרישה במקום מגוריהם של המנוחה והתובע בארה"ב. בנסיבות אלה ולנוכח הכלל בדבר חזקה שוויון הדינים, סביר להעמיד את גיל הפרישה של המנוחה ושל התובע על גיל הפרישה הנוהג בישראל - 67. על פי הפסיקה, לצורך חישוב אובדן הכנסות העיזבון בשנים אבודות, יש לחלץ את ידת הקיום של המנוחה מתוך הקופה המשותפת. החישוב ייערך לפי 4 ידות: ידת המנוחה, ידת האלמן, ידת משק הבית וידת החיסכון. את ידת הקיום של המנוחה יש להפחית מהכנסת המנוחה והסכום שמתקבל הוא ההפסד החודשי לעיזבון. ראו: פס"ד כרכבי הנ"ל. הקופה המשותפת של בני הזוג עמדה ערב פטירת המנוחה על 8,504 דולר נטו לחודש, משחיטה ומבית חב"ד (3,544 +4,960). לפיכך, חלקה של כל ידה עומד על 8504 /4 = 2,126 דולר לחודש. סכום זה יש להפחית מהכנסת המנוחה שעמדה ערב פטירתה על סך 2,480 דולר בחודש. נמצא, כי ההפסד החודשי של העיזבון עומד על 354 דולר בחודש (2480-2126). מכאן שהפסד הכנסות העיזבון מיום התאונה ביום 2007 ועד היום (72 חודשים) עומד על 25,488 דולר ( 72 X 354). אשר לעתיד: ההפסד לעתיד עומד על 56,286 דולר, לפי הפסד חודשי בסך 354 דולר ומקדם היוון מתאים עד גיל 67. יוצא, אפוא, כי סה"כ הפסדי שכר של העיזבון בשנים האבודות עומד על 81,774 דולר. סכום זה שווה בשקלים לפי שער הדולר נכון ליום כתיבת פסק הדין ( 3.620 שקל לדולר) ל- 296,000 ש"ח במעוגל. הוצאות קבורה ולוויה לטענת התובעים, עקב פטירת המנוחה הם נשאו בהוצאות הכוללות תשלום לחברה קדישא בסך 250 דולר, תשלום עבור חלקת קבר בסך 10,000 דולר, מצבה בסך 1,680 דולר, קייטרינג בשבעה בסך 4,800 דולר, הסעת בני המשפחה באוטובוס להר המנוחות בסך 1,025 דולר. בנוסף לכך, מכיוון שהתובעים אינם מתגוררים בישראל והמנוחה נקברה בישראל, הם נאלצו להגיע לארץ במיוחד ללוויה ובגין כך הם נשאו בעלויות טיסה גבוהות, לרבות שינוי תאריך הטיסה לאלמן בסך 197 דולר, כרטיס טיסה חזרה חדש לתובעת 3 בסך 1,320 דולר, כרטיס טיסה חזרה חדש לתובעת 7 בסך 1,320 דולר, כרטיסי טיסה לתובע 5 ואשתו מארה"ב בסך 2,406 דולר, כרטיסים לתובע 6 שהגיע מקליפורניה בסך 2,154 דולר, כרטיסים לתובע 4 שהגיע מפלורידה בסך 1,447 דולר, כרטיסי טיסה לתובעת 8 שהגיעה מארה"ב בסך 1,203 דולר. סה"כ: 10,047 דולר. התובעים גם עותרים לשלם להם פיצוי בגין הוצאות טיסה לארץ ליום האזכרה הראשון של המנוחה בחודש מרץ 2008 בסך 13,920 דולר, ובגין הוצאות טיסה ליום האזכרה השני בשנת 2009 בסך 15,120 דולר. מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי לא מתקבל על הדעת שהנתבעת תממן את טיסת המשפחה לארץ אחת לשנה לשם ימי אזכרה השנתיים של המנוחה; זאת במיוחד כאשר מחומר הראיות עלה כי המנוחה היתה בכל מקרה נקברת בישראל, גם אם היתה נפטרת בארה"ב; בני המשפחה הגיעו לארץ במועד פטירת המנוחה לרגל יום השנה לפטירת סבם; אין לפסוק פיצוי בגין שבעה, אזכרות וקייטרינג לנוכח הוראת סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, אני מחליט לפסוק לתובעים פיצויים בגין הוצאות קבורה ולוויה בסכום גלובלי של 50,000 ₪. סכום זה כולל את הוצאות הטיסה של בני המשפחה ללוויה בסך של כ- 10,000 דולר וסכום גלובלי נוסף בגין ההוצאות האחרות. במהלך עדותה מסרה התובעת 3 באופן מפורש כי המנוחה היתה בכל מקרה נקברת בהר הזיתים בירושלים גם אילו היתה נפטרת בארה"ב (ראו: עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 26-27). מכאן שבעיקרון אין לפסוק לתובעים פיצוי בגין הוצאות קבורה מעבר להוצאות שנהוג לפסוק עבור מי שנפטר בישראל, בהתאמה מסוימת עקב היות התובעים תושבי חו"ל ומועד הלוויה נכפה עליהם עקב התאונה. הוצאות בגין צו ירושה לטענת התובעים, נגרמו להם הוצאות בגין הליך קבלת צו ירושה בארץ. לטענתם, לא היה צורך בהוצאת צו הירושה, אלא לצרכי הגשת תביעה זו, וזאת משום שלמנוחה לא היה רכוש בארץ או בחו"ל. לשם כך הם שילמו הוצאות להוצאת צו הירושה בסך של 9,247 ₪ שכולל: אגרה בסך 578 ₪, שכר טרחת עו"ד בגין הטיפול בהוצאת צו הירושה בסך 2,000 ₪ ועלות חוות דעת דין זר בסך 1,500 דולר בצירוף מע"מ. מנגד, נטען על יד הנתבעת כי התובעים לא הביאו כל ראיה הן לעניין שיעור ההוצאות והן לעצם הצורך בהוצאת הצו להליך זה בלבד. אמנם, התובעים לא צירפו קבלות לענין ההוצאות שהיו כרוכות לטענתם בהוצאת צו הירושה, והצורך להוצאתו דווקא לצרכי תביעה זו. עם זאת, בנסיבות העניין, לנוכח העדויות מטעם התובעים אך בהעדר קבלות, סבורני כי סביר לפסוק ברכיב זה סכום גלובלי של 4,000 ₪. נזק לא ממוני יש לפסוק לתובעים בגין נזק לא ממוני סך של 49,000 ₪ במעוגל, וזאת בהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. תביעת התלוי בתביעת התלויים עותר התובע לפיצוי בגין אובדן שירותי רעיה בלבד. לטענת התובע, בחייה המנוחה ניהלה את משק הבית וביצעה בעצמה את כל עבודות משק הבית, כולל כביסה, בישול, ניקיון וכו'; בחודש פברואר 2009 הוא נישא בשנית; עד אז הוא נאלץ לממן עלות העסקת עוזרת בית לצורך בישול, ניקיון, כביסה וכיו"ב, במקום המנוחה. לדבריו הוא נאלץ לשלם לעוזרת בית בשם וניטה לופז, שכר שבועי בסך 500 דולר, וכן הוצאות בגין שירותי כביסה בסך 680 דולר לחודש. לטענת התובע, רעייתו החדשה, גב' קרן, אינה מבצעת עבודות הבית, והוא ממשיך להעסיק עוזרת בית ולכבס את הבגדים במכבסה. התובע מבקש לפסוק לו בגין אובדן שירותי רעיה לעבר ולעתיד סך של 300,000 ₪. מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי, אין לפסוק לתובע כל פיצוי בגין אובדן שירותי רעיה; על פי הפסיקה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין מרכיב זה מקום שהאלמן התחתן בשנית; על פי עדותו של התובע, אשתו החדשה קרן עובדת ומשתכרת בסך 4,000 דולר בחודש, והיא יכולה לתרום לעזרה במשך הבית באמצעות שכרה; על פי עדותה של תובעת 3 גם בחיי המנוחה העסיקה עוזרת הבית גב' לופז בשכר. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות העניין סביר יהיה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין אובדן שירותי רעיה בסך של 50,000 ₪. עיקר העזרה אליה מתייחס התובע במרכיב זה חופפת לפעילות המנוחה אשר צוינה על ידי התובעים בפרק חישוב הפסד הכנסות המנוחה בשנים האבודות דלעיל, שכאמור, נקבע בו כי המנוחה והתובע ערבבו בין חייהם הפרטיים לבין פעילותם הדתית והציבורית בבית חב"ד, וכי עיקר פעילותה של המנוחה כעקרת בית נשזרה ונכרכה יחד עם פעילותה הציבורית והפילנתרופית במסגרת ניהול בית חב"ד, שכאמור התקיים בביתה שלה. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת הנתבעת שלפיה, שעה שהתובע נישא מחדש, סביר להניח ששירותי הרעיה אמורים להיות מסופקים על ידי רעייתו החדשה, שכן סביר להניח כי התובע ורעייתו החדשה גב' מסולם החליטו להינשא זה לזו, לאחר שמצאו כי הם יכולים לספק האחד לשני שירותי בעל ואשה כמקובל, באופן שמספק את שניהם. מעבר לכך, במהלך עדותה מסרה תובעת 3 כי גם בחיי המנוחה הועסקה עוזרת הבית גב' לופז (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 11-12). עם זאת, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין אובדן שירותי רעיה, בעיקר לתקופה מיום פטירת המנוחה בחודש ספטמבר 2007 ועד למועד נישואיו מחדש בחודש פברואר 2009, זאת משום שסביר להניח שחרף מה שאמרנו לעיל, התובע נזקק לשירות מיוחד וייחודי מהמנוחה מעבר לפעולתה כעקרת בית משפחתית וציבורית. סוף דבר להלן, אפוא, פירוט הפיצויים: תביעת העיזבון: הפסד הכנסות המנוחה בשנים האבודות 296,000 ש"ח הוצאות קבורה ולוויה 50,000 ₪ הוצאות בגין צו ירושה 4,000 ₪ נזק לא ממוני 49,000 ₪ סה"כ 400,000 ש"ח תביעת התלויים- התובע 2: הפסד שירותי רעיה 50,000 ש"ח סה"כ 450,000 ש"ח לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, וכן החזר אגרה, שכר העדים שנפסקו בתיק והוצאות משפט נוספות כפי שיפורט להלן. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות משפט לטענת התובעים, יש לפסוק להם מעבר לסכום האגרה ושכר העדים שנפסקו בפרוטוקול הדיון, את הוצאות הטיסה של התובעים והעדים המתגוררים בארה"ב לצורך מתן עדות; התובעים והעדים העידו כולם כי הגיעו מארה"ב לצורך הדיון בלבד והם מבקשים החזר הוצאות בגין כרטיס טיסה לתובע, כרטיס טיסה לתובעת 3, בעלה ושני ילדיה, כרטיס טיסה לתובע 8, כרטיס טיסה לעדה קרן מסולם וביתה הקטינה, כרטיס טיסה לעד מרדכי ברונשטיין וכרטיס טיסה לעד יצחק פטריקטשווילי. מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי במהלך המשפט התברר כי עדותם של רוב העדים היתה מיותרת וניתן היה להסתפק בעדותו של התובע בצירוף אסמכתאות מתאימות; בכל מקרה הגעתם של בני משפחה נוספים המלווים לעדים אינה נחוצה למשפט ואין להשית את עלויות טיסתם ארצה על הנתבעת. בנסיבות העניין, סבורני כי אמנם התרומה של עדותם של חלק מהעדים למשפט היתה מועטה; ואולם באותה מידה ניתן לומר שניתן היה לוותר על חקירתם הנגדית של עדים אלה על ידי הנתבעת ולחסך את הגעתם לארץ. בנסיבות אלה, סבורני כי על הנתבעת לשאת בעלות כרטיס טיסה לתובע 2, כרטיס טיסה לתובעת 3, כרטיס טיסה לתובע 8, כרטיסי טיסה לעדה קרן מסולם ובתה הקטינה, זאת משום שקרן ובעלה התובע הגיעו שניהם לארץ לצרכי המשפט וסביר שיביאו את בתם הפעוטה יחד איתם; כרטיס טיסה לעד וכרטיס טיסה לעד.תאונת דרכיםפיצוייםאלמנות / אלמנים