אישור ביקור ילדים לאסיר בכלא

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אישור מפגש של אסיר עם ילדיו: העותר מרצה מאסר של 6 שנים בגין חבלה ותקיפה, עבירות אמל"ח ושימוש בסמים, החל מיום 28/05/08. בעתירה זו מלין העותר על מספר עניינים והם: הפרת צו של בית הדין השרעי, אשר הורה לשב"ס לאפשר לעותר ביקורים עם ילדיו בכלא צלמון. הוספת 30 ימי מאסר למאסרו. אי שילובו בהליך שיקום. ביטול סיווגו כבעל סיכוי גבוה לבריחה (סג"ב). בתשובת המשיבים נטען כדלקמן: א. לעניין המפגש עם ילדיו על פי צו בית הדין השרעי, נאמר כי ההחלטה הועברה לשב"ס בחודש 10/2011, אז שהה העותר בכלא אשל. הנהלת כלא אשל פנתה בבקשה להעברת העותר לכלא צלמון, אולם ועדת העברות הארצית קבעה בחודש 12/2011 כי לא ניתן להעביר את העותר בשל סיווגו כסג"ב, עקב כך נעשתה פניה מכלא אשל בבקשה לשיבוץ העותר בכלא שיטה שהינו ברמת ביטחון מרבית ויכול לקלוט אסירי סג"ב ואכן נקבע בחודש ינואר על ידי ועדת העברות ארצית, כי העותר יועבר לשיטה. מאז העברתו לכלא שיטה, נעשו לטענת שב"ס מס' פעולות, על מנת להוציא את צו בית הדין השרעי אל הפועל, לרבות שיחות קבועות עם העותר, פנייה לרשויות הרווחה, ניסיון לערב פקידת סעד, פנייה לועדות אלימות ועוד. נטען כי פעולות אלה נועדו ליצור תשתית טובה לביקורים שתענה הן על צרכי העותר והן על צרכי הילדים. עוד נאמר כי בתחילת מאסרו, שובץ העותר לכלא צלמון, אך בשל מידע מודיעיני חמור הוגדר כסג"ב והועבר לכלא שיטה. ב. לעניין חישוב ימי המאסר, נטען כי העותר חויב במסגרת גזר הדין בת.פ. 71/08 (מחוזי נצרת), לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪ ובמידה שלא יחתום, ייאסר לפרק זמן של 30 ימים וכי מאוחר יותר (התאריך המדויק לא הובהר) הוצאה על ידי כב' הש' קולה בתיק הנ"ל פקודת מאסר בגין סירוב חתימה על כתב התחייבות. משך המאסר 30 ימים. עוד נאמר כי בעקבות פקודת מאסר זו, הוספו 30 ימים לימי מאסרו של העותר. ג. לעניין אי שילובו של העותר בהליך שיקום, נטען כי העותר סובל מהתמכרות לסמים ולאלכוהול ובעניין זה צורפה עמדת ראש תחום טו"ש בבית סוהר שיטה. עוד נטען כי לעותר הוצע להשתלב בהליך גמילה והוא סירב ובבית סוהר שיטה לאחר העברתו אליו הוצעה לו פעם נוספת אפשרות למסגרת גמילה והוא סירב שוב. הרושם של גורמי הטיפול הינו כי העותר מתקשה לגייס כוחות לשינוי משמעותי. ד. לעניין הגדרתו כסג"ב, נטען כי ביום 24/08/08 עת הובא לדיון בבית משפט, הציע בשתי הזדמנויות לאחד הסוהרים סכומי כסף גבוהים בתמורה לסיוע להימלטות ממעצר ובגין כך אף נשפט בתיק פלילי 6956/09/08 (שלום נצרת) בעבירה של ניסיון למתן שוחד (יחד עם עבירה של תקיפת קטין) והושת עליו עונש מאסר של חודשיים. בעקבות כך הוגדר כסג"ב. נטען כי בחודש 12/2011 נבחנה הגדרת העותר כסג"ב בשנית והוחלט על המשך הגדרתו כסג"ב, על יסוד חומר מודיעיני. עוד נטען כי על פי הדין, ימעט בית המשפט להתערב בהחלטה לעניין סיווג העותר כסג"ב. בדיון שהתקיים בפניי ביום 21/02/12, הכחיש העותר כי הוצע לו להשתלב בגמילה ואף טען כי חתם על טופס שהוא מתחייב לגמילה לשנה אך בסוף לא שולב. לטענתו, שולב בטיפול שליטה בכעסים שהופסק עקב סיווגו כסג"ב והעברתו לאגף אחר. לטענתו, משך כל מאסרו דרש טיפול. באשר לסיווגו כסג"ב טען כי זה מפריע לו. לטענתו, ביום ראשון שלפני הדיון הובאו ילדיו לביקור בשיטה והוא הוצא עם אזיקים וישב בביקור כ- 20 דק' עם אזיקים. בקשותיו לביקור פתוח מסורבות. עוד טען כי מנכ"ל משרד הביטחון ומפקד המחוז שביקרו בכלא אמרו לו כי שב"ס מעל הכל ואף מעל בית המשפט. ב"כ המשיבים חזרה בדיון על טענותיה שבכתב התשובה וביקשה להציג חומר מודיעיני, אולם העותר התנגד וטען כי יש לו החלטה על שיקום שניתנה על ידי כב' הש' קולה. בעקבות התנגדותו ביקשה ב"כ המשיבים ארכה להוצאת תעודת חיסיון וטענה לחזקת התקינות המינהלית. עוד הוסיפה וטענה לעניין המפגש עם הילדים, כי שב"ס עובד על מנת לנסות לבדוק אם באמת מפגש כזה יכול להתקיים בצורה בה הוא אמור להתקיים. היא הגישה לעיון בית המשפט את חוות הדעת הועדה לאלימות במשפחה בחלקה הגלוי והחסוי. בסופו של יום הוצאה התעודות חיסיון ועל אף שבהחלטתי מיום 21/02/12 הוריתי כי העותר יוכל להודיע עד ליום 28/03/12 אם ברצונו להגיש עתירה לגילוי הראיה, עד עצם היום לא הוגשה בקשה שכזו בתיק. אדון להלן בטענות הצדדים. ראשית, לעניין סיווג העותר כסג"ב. בעניין זה לא מצאתי מקום להתערב. הרשעתו של העותר בניסיון לשחד סוהר על מנת שיסייע לו לבריחה, די בה כדי להקים את הסיווג הנ"ל ומדובר על כן בהחלטה סבירה לחלוטין. עוד נטען כי ההחלטה שלא להסיר גם בשלב זה את הגדרת הסג"ב של העותר מבוססת על מידעים מודיעיניים שעניינם כוונות בריחה והתבטאויות חריגות של העותר. העותר סירב כי מידע זה יוצג לעיון בית המשפט לבחינתו במעמד צד אחד ועל כן הוצאה תעודת החיסיון הנ"ל. בנסיבות אלה עומדת למשיבים חזקת התקינות המינהלית וזו לא הופרכה מצד העותר. אשר על כן, אני דוחה את העתירה בעניין הסיווג כסג"ב. לעניין שילוב העותר בשיקום, עיון במכתב של הגב' נועה בן נעים, ראש תחום טו"ש בבית סוהר שיטה, מלמד כי מדובר בעותר הסובל מהתמכרות לסמים ולאלכוהול, אשר סירב בשתי הזדמנויות להשתלב בטיפול גמילה והרושם המתקבל הוא כי הוא מתקשה לגייס כוחות לשינוי משמעתי. תמיכה לעמדה זו תוך איזכור בקשת העותר להפסיק טיפול בו שולב מצויה בדו"ח וועדת אלמ"ב. עוד נאמר כי לאור העובדה כי סווג כסג"ב, שולב העותר בקבוצה בסיסית באגף בו הוא שוהה, מתוך מטרה לגייס אותו לטיפול גמילה מעמיק לו הוא נזקק. בנסיבות אלה ונוכח עמדת הסירוב של העותר, מה לו כי ילין על המשיבים? עיינתי גם בגזר דינו של כב' הש' קולה בתיק פלילי 71/08 אליו היפנה העותר, ושם אכן הומלץ להיעתר לבקשת הנאשם לעבור הליכי שיקום, מתוך תקווה שזו תהיה כניסתו האחרונה לבין כותלי בית הכלא, אולם אין מדובר בהחלטה מנחה, אלא המלצה בלבד ובסופו של דבר ההחלטה אם לשלב את העותר בשיקום, היא החלטת גורמי הטיפול בכלא, בין היתר על יסוד עמדת העותר בפניהם (ואין די בעמדה שהביע בבית המשפט, שכן יתכן שמטרתה להשיג הקלה בעונש) וכן התרשמותם מרצינותה של העמדה, הערכתם כגורם מקצועי את יכולות העותר לעמוד בתנאי הטיפול וכיו"ב. לא מצאתי שבעניין זה נפל פגם בהחלטות גורמי הטיפול במצריך התערבותי. אני דוחה על כן את עתירתו גם בעניין זה. לעניין חישוב ימי המאסר, הוצגה בפניי פקודת מאסר עליה חתום כב' הש' קולה המורה על מאסר העותר למשך 30 יום בגין סירוב לחתום על כתב התחייבות להימנע מעבירה. פקודת מאסר זו הומצאה לשב"ס ועל פי ס' 71 לחוק העונשין, מחויב שב"ס להוסיף ימי מאסר אלו למאסר אותו מרצה העותר. ככל שמעוניין העותר לגרוע ימי מאסר אלה, עליו לפעול על פי הוראות סדר הדין הפלילי לביטול פקודת המאסר הנ"ל. לא יהיה מיותר לציין כי בעת מתן גזר הדין על ידי כב' הש' קולה והטלת ההתחייבות, היה העותר נוכח ואף מיוצג על ידי שני עורכי דין. תמוהה על כן טענתו כי לא הובאה אליו התחייבות לחתימה. לעניין המפגש עם ילדיו על פי החלטת בית הדין השרעי. הצדדים אינם חלוקים כי ניתנה החלטה על ידי בית הדין השרעי, לפיה העותר יבקר את ילדיו בכלא צלמון. ההחלטה עצמה לא הוצגה לעיוני על ידי מי מהצדדים. בכתב העתירה טען העותר כי המפגשים אינם מקוימים, למעט פעם אחת שקיבל ביקור. אציין כי העתירה הוגשה ביום 14/11/11 ועל כן מתייחס אותו ביקור למועד שקדם להגשתה. בדיון שהתקיים בפניי טען העותר כי "ביום ראשון הבאתי את הילדים לביקור בשיטה", ואף סיפר כי ביקור זה התקיים עם אזיקים, היינו, התקיים מפגש נוסף עם הילדים. בעתירתו הוא אינו מפרט את תדירות הביקורים עליה הורה בית הדין השרעי, אלא אך כתב "בית משפט שרעי בנצרת החליט כב' הש' עדנאן עדווי שיאפשרו לי ביקורים בבית סוהר צלמון בתאריך 31/03/11 ומאז רק פעם אחת קיבלתי ביקור בכל חודש אני מגיש בקשה לביקור בצלמון אבל ללא מענה". הנה כי כן לא ברור מן העתירה מה תדירות הביקורים עליה הורה בית הדין השרעי וגם לא צורפה ההחלטה. גם בכתב התשובה לא נאמר דבר בעניין תדירות הביקורים. מן החומר שהוצג בפניי עולה כי שב"ס מקיים חלקית את החלטת בית הדין השרעי, במובן זה כי שב"ס מאפשר קיום ביקורים בכלא שיטה, אך לא במקום עליו הורה בית הדין השרעי, כלא צלמון. ראוי כי ככל ששב"ס מבקש לשנות מהחלטת בית הדין השרעי, לא יעשה זאת על דעת עצמו, אלא תוגש על ידו בקשה מתאימה לבית הדין השרעי להצטרף להליך מן הטעמים שלטענת שב"ס אינם מאפשרים קיום ההחלטה כלשונה ויש להניח כי בית הדין השרעי ייקח בחשבון שיקולים אלה ככל שיהיו ענייניים. מכל מקום, הותרת המצב על כנו, היינו קיום המפגשים במקום אחר מזה עליו הורה בית הדין השרעי, על דעת שב"ס בלבד ובניגוד להחלטה, אינו תקין. אשר על כן, אני מורה כי במידה שתוך 30 יום לא ינקוט שב"ס מהלך לשינוי ההחלטה הנ"ל, יערך שב"ס לקיום המפגשים בבית הסוהר בצלמון ויקיים אותם שם. כמו כן, המפגשים יערכו בתדירות שנקבעה על ידי בית הדין השרעי (ההחלטה כאמור, לא הוצגה בפניי), ככל שלא תבוא החלטה אחרת של בית הדין השרעי לשנות את מועדיהם או תדירותם, וגם בעניין זה ככל שסבור שב"ס שיש לשנות מן התדירות מטעמים כאלה או אחרים, עליו לפנות לבית הדין השרעי בבקשה מתאימה ולקבל החלטה בעניין ולא לפעול על דעתו כאילו הייתה החלטת בית הדין השרעי כלא הייתה. עיינתי בדו"ח וועדת אלמ"ב ולא מצאתי בו הצדקה לשינוי ההחלטה בזיקה לעניין שלום הילדים. אשר על כן ובסייגים שקבעתי לעיל, מתקבלת עתירת העותר לעניין הביקורים. יתר הסעדים שביקש העותר בעתירה נדחים.אסיריםמאסרקטיניםביקור אסירים / עצוריםבית סוהר / כלא