החזר השקעת בעלים

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה להחזר השקעת בעלים: פתח דבר התביעה המונחת בפני, הינה תביעה להחזר השקעתו הכספית של התובע בחברה הנתבעת בסך 595,678₪ וכן לאכיפת התחייבות הנתבעים לרשום על שם התובע 2% ממניותיה של הנתבעת. רקע עובדתי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות: הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) הינה חברה שעיסוקה בשיווק שירותי תיקונים ואחזקה של מערכות תקשורת. הנתבע 2 (להלן - הנתבע) הינו מנהלה של הנתבעת ובעל מניות בה. ביום 6.4.01 נחתם חוזה השקעה, בין הנתבעת מצד אחד, הנתבע מצד שני, והתובע מצד שלישי, ולפיו התובע השקיע מכספו בנתבעת, תמורת הקצאת מניות בה (להלן - חוזה ההשקעה). כך נאמר בענין זה בסעיף 4 לחוזה ההשקעה: "החברה מקצה בזה והמשקיע מקבל בזה מהחברה בהקצאה 75 מניות בנות -1 ₪ ע.נ כ"א של החברה כנגד תשלום, סך בשקלים השווה ביום תשלומם ל- 100,000 דולר ארה"ב אשר יקנו למשקיע 7% מהון המניות המונפק והנפרע ומזכויות ההצבעה בחברה". העתק חוזה ההשקעה צורף לכתב התביעה. במועד החתימה על חוזה ההשקעה חתם הנתבע על תצהיר נוטריוני בפני עורך דין (להלן - התצהיר הנוטריוני), בו נאמר בין השאר כדלהלן: "3. הנני (הנתבע- נ"ש) ערב ומתחייב בזאת כלפי דוד (התובע-נ"ש) כדלקמן: אני ערב בערבות מלאה ושלמה, בגין כל התחייבויות החברה (הנתבעת - נ"ש) כלפי דוד (התובע - נ"ש). לדוד (התובע - נ"ש) ניתנת אופציה, לקבל את סכום השקעתו, בשווי דולרי כעבור 24 חודשים ממועד מסירת ההשקעה לחברה. היה ודוד (התובע - נ"ש) בוחר בקבלת כספו חזרה כאמור בפיסקא הקודמת, חלקו במניות החברה יצומצם ל - 2% בלבד ויתרת האחוזים המוענקים לו עפ"י חוזה השקעה, יוחזרו לשליטתי המלאה..." העתק התצהיר הנוטריוני צורף גם הוא לכתב התביעה. עוד נאמר בסעיף 6 לתצהיר הנוטריוני: "לענין האמור בחוזה ההשקעה ותצהיר זה הוסכם שהזכויות המוקנות לדוד (התובע - נ"ש) ירשמו בספרי החברה בנאמנותו של הנוטריון גזי כפיר מרמלה ..." ביום 10.5.01 הנפיקה הנתבעת לידי עו"ד גזי כפיר, עורך הדין שליווה את חוזה ההשקעה, קבלה בגין קבלת 3 שיקים בסך כולל של 418,000 ₪. הקבלה צורפה כנספח לתצהירו של התובע. בקשתו של התובע לקבלת החזר השקעתו בנתבעת בהתאם להוראות סעיף 3.ב לתצהיר הנוטוריוני היא העומדת בבסיס התביעה דנן. טענות הצדדים טענות התובע התובע טוען, כי נתן לנתבעים את מלוא סכום ההשקעה כפי שהתחייב בחוזה ההשקעה. לטענת התובע, כעבור 24 חודשים פנה לנתבע וביקש ממנו לקבל חזרה את השקעתו בנתבעת וזאת בהתאם לאופציה שהיתה נתונה לו בתצהיר הנוטוריוני. זאת - בין השאר - מן הטעם שבאותה עת בניו של התובע נישאו, רצו לרכוש דירות, וביקשו מהתובע את כספם בחזרה, כספים אותם הלוו לתובע לצורך מימון ההשקעה בחברה. עוד ביקש התובע מהנתבע אישור על הקצאת מניות בנתבעת בהתאם לחוזה ההשקעה. התובע טוען, כי חרף פניותיו לנתבע להשבת מלוא סכום השקעתו בנתבעת, החזיר לו הנתבע על חשבון התחייבותו, סך 50,000 ₪ בלבד וזאת ביום 20.8.05. עוד טוען התובע, כי למרות שהנתבעת הצליחה בעסקיה, היא לא שיתפה אותו ברווחיה או בפירות ההשקעה שהיו לו בה, ודרישותיו של התובע לקבלת מידע על פעילותה העסקית של הנתבעת לא נענו. לטענת התובע, הנתבעים פעלו שלא בתום לב, הואיל ומחד מנעו ממנו מידע וקבלת רווחים על השקעתו, ומאידך לא החזירו לו את השקעתו על פי דרישתו. ממשיך התובע וטוען, כי העיכוב בהחזרת הכסף, גרם לו לנזקים כספיים כבדים, בין השאר משום שנבצר ממנו לממש הזדמנויות עסקיות מוצלחות. כמו כן, התובע טוען, כי ביקש להגדיל את עסקיו האחרים, אך לא היה יכול היה לעשות כן מבלי שהוחזרו לו כספי השקעתו בנתבעת. לפיכך, התובע טוען, כי יש להורות לנתבעים כדלקמן: להשיב לו את השקעתו בנתבעת , בניכוי 50,000 ₪ששולמו לו, כאמור לעיל. לאכוף על הנתבעים לרשום את זכויותיו אצל הנתבעת, ולהקצות לו מניות בהתאם למוסכם. ליתן לתובע דיווח מדויק בדבר מצבה הפיננסי של הנתבעת משנת 2001 ועד היום לשם קבלת פירות ההשקעה ככל שיש כאלו. בכתב סיכום טענותיו זנח התובע הדרישה לסעד זה. לפצותו בגין הנזקים הנוספים שהיו לו בסך של 50,000 ₪ לפחות. גם סעד זה נזנח על ידי התובע בכתב סיכום טענותיו. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי התובע לא פנה אליהם להחזר ההשקעה כעבור 24 חודשים אלא רק בחלוף כ- 48 חודשים ממועד החתימה על חוזה ההשקעה, במהלך המחצית השניה של שנת 2005. בכך התובע ויתר, לטענת הנתבעים, על מימושה של האופציה שניתנה לו בסעיף 3.ב. לתצהיר הנוטוריוני. הנתבעים טוענים, כי התובע ידע היטב על פעילות הנתבעת, לא ביקש את השבת השקעתו. על כן הנתבעים הניחו, שהתובע אינו מתכוון לבקש את השבת השקעתו, וכי הוא רואה את עצמו כשותף בנתבעת. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע לא דרש מעולם אישור על הקצאת המניות, וזאת בין השאר מן הטעם, שביקש להיות משקיע ובעל מניות חסוי. לטענת הנתבעים, באוגוסט 2005, שולם לתובע על ידי הנתבע סך 50,000 ₪. זאת בתמורה למניות הנתבעת שרכש הנתבע מהתובע. ממשיכים הנתבעים וטוענים, כי הם לא הפרו את התחייבויותיהם כלפי התובע, וכי התובע זכאי ל - 7% ממניות הנתבעת בניכוי שווים של 50,000 ₪ במניות. הנתבעים טוענים עוד, כי הם מסכימים למסור לתובע כל מידע ובלבד שהתובע ימלא התחייבויותיו על פי חוזה ההשקעה, היינו, יסכים לקבל מניותיו כאמור בחוזה ההשקעה ויקבל על עצמו אחריות כבעל מניות בנתבעת ממועד חתימת חוזה ההשקעה. מנימוקים אלו, הנתבעים טוענים, כי יש לחייב את התובע בהשבת 50,000 ₪ שקיבל מהנתבעת ולחילופין, להורות על הקטנת מניותיו של התובע בנתבעת בשווי של 50,000 ₪. דיון והכרעה האם זכאי התובע להשבת סכום השקעתו בנתבעת? זו השאלה העיקרית הטעונה בירור והכרעה בתיק זה. בחינת סעיף האופציה - פרשנות הסעיף טענות הצדדים כפי שנפרשו בפני, כאמור לעיל, מחייבות בראש ובראשונה בחינת ההסכמה שבין הצדדים בכל הנוגע לזכותו של התובע להחזר השקעתו. כפי שפורט בראשיתו של פסק הדין, בתצהיר הנוטריוני נאמר, בין השאר: "3. הנני (הנתבע) ערב ומתחייב בזאת כלפי דוד (התובע) כדלקמן: א. ... ב. לדוד ניתנת אופציה, לקבל את סכום השקעתו, בשווי דולרי כעבור 24 חודשים ממועד מסירת ההשקעה לחברה". הנתבע טוען בסעיף 3 לתצהיר עדותו, כי לתצהיר הנוטריוני אין כל תוקף משפטי. זאת, לטענתו של הנתבע, נוכח הוראת סעיף 11.5 לחוזה ההשקעה, שם נקבע, שכל שינוי או תוספת לחוזה חייבים להערך בכתב ובחתימת כל הצדדים. דין טענה זו להידחות ולו מן הטעם שעסקינן בטענה, שלא בא זכרה בכתב ההגנה, שהגישו הנתבעים, חרף העובדה שכתב התביעה הוגש על בסיס התצהיר הנוטריוני וההוראות הכלולות בו. בפני הנתבעים היתה, איפוא, הזדמנות להעלות טענות נגד תקפו של התצהיר הנוטריוני. אלא ,שהנתבעים לא עשו כן, ואין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם. ביום 1.6.10, הגישו הנתבעים בקשה לתיקון כתב ההגנה, על רקע חילופי ב"כ הנתבעים, בין השאר לשם הוספת הטענה בדבר העדר תוקף משפטי לאמור בתצהיר הנוטריוני, כאמור לעיל. ביום 9.6.10, בדיון שנערך במעמד ב"כ הצדדים, ניתנה החלטה ולפיה נדחתה הבקשה לתיקון כתב ההגנה. בנסיבות בהן נדחתה בקשת הנתבעים לתיקון כתב ההגנה, נראה כי דין כל טענות הנתבע בדבר אי תוקפו של התצהיר הנוטריוני, כפי שהועלו על ידו בתצהיר עדותו הראשית, להידחות. במדובר בנסיון להגנבת טענות חדשות, שהכנסתן לכתב ההגנה נאסרה. למעלה מן הצורך ולגופה של הטענה יצוין, כי טוב היה לה לטענה זו של הנתבע, לו לא היתה מועלית ככל, היות שמדובר בהתחייבות של הנתבע, עליה חתם הנתבע, וממילא אין הנתבע יכול לטעון, כי התחייבות זו שלו כלפי התובע הינה חסרת תוקף. ומכאן, לעצם הענין. בין הצדדים אין מחלוקת בדבר עצם מתן האופציה לתובע לדרוש את החזר השקעתו, בכפוף לטענת הנתבע, כי ההתחייבות חסרת תוקף, טענה שנדחתה, כאמור לעיל. הדברים אף עולים מפורשות מלשון סעיף 3.ב. לתצהיר הנוטוריוני. אלא שהנתבעים טוענים, שהתובע פנה לראשונה בבקשה להחזר השקעתו רק בחלוף 48 חודשים ממועד החתימה על חוזה ההשקעה, בעוד שעל פי הנקוב בסעיף 3.ב. הנ"ל, האופציה להשבת כספי ההשקעה הוגבלה ל-24 חודש בלבד. נשאלת, איפוא, השאלה, מהי הפרשנות שיש לתת להוראות סעיף 3.ב. לתצהיר הנוטוריוני, האם המועד של 24 חודש, המפורט שם, הוא מועד פקיעת האופציה להשבת כספי ההשקעה, או שמא מדובר במועד בו נכנסת אופציה זו לתוקף, וממנה ואילך רשאי היה התובע לדרוש את השבת הכספים? גדר המחלוקת בא לידי ביטוי מובהק בדברי הצדדים בבית המשפט: התובע העיד בענין זה - "כתוב מעבר ל 24 חודש ולא מתחת" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 24) וכן: "ש. הסכם ההשקעה תסכים שמה שביקשת לפי התצהיר נוטריון (כך במקור - נ"ש) ודעתי שלתצהיר אין משמעות, בתצהיר מה שביקשת זה לשמור את האפשרות לקבל את כספי ההשקעה. ת. בלי זמן מיד אחרי 24 חודשים" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 7-9). ובהמשך: "רשום בתצהיר הנוטריוני רשום 24 חודש שרק לאחר 24 חודש אוכל לדרוש את הכסף" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1-2). היינו, לשיטתו של התובע, בכל מועד מחלוף 24 חודש ממועד החתימה על חוזה ההשקעה ואילך, וללא כל הגבלת זמן, יכול היה התובע לדרוש את כספו בחזרה. מנגד, הנתבע העיד כדלהלן: "ש. אתה אומר שהכסף היה יכול להיות מוחזר בתוך 24 חודשים? ת. לא בתוך 24 חודשים אלא בתום 24 חודשים מיום החתימה על ההסכם. אם ההסכם נחתם ב- 6.4.01, הוא היה צריך לקבל את הכסף שלו ב- 6.4.03" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 15-17). לשיטתו של הנתבע, התובע יכול היה, איפוא, לקבל את כספו בתום 24 חודשים - זאת ותו לאו. המדובר באופציה תחומה בזמן, שפקעה. מונחת איפוא, בפני מחלוקת פרשנית ביחס ללשונו של סעיף 3.ב. לתצהיר הנוטריוני. בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן- חוק החוזים) נאמר: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". זהו נוסחו המעודכן של הסעיף לאחר חקיקתו של חוק החוזים (חלק כללי)(תיקון מס' 2), תשע"א-2011. בפסק דין, שניתן לאחרונה בבע"מ 8457/11, פלוני נ' פלונית, לא פורסם, בסעיף 13 לפסק הדין, נאמר: "אכן, גישתי, עליה עמדתי מספר פעמים בעבר, היא כי מקום בו לשון ההסכם ברורה, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם ... סבורני כי תיקון סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שנעשה במסגרת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011, ס"ח 202 (להלן: תיקון מס' 2), תומך אף הוא בגישה לפיה ללשון החוזה ינתן משקל מכריע בבוא בית המשפט לפרשו". בפסק דין אחר, אשר ניתן כחודש לאחר מכן ברע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, לא פורסם, בסעיפים 24-28 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין נאמר: "... ברור כי כוונת המחוקק בתקנו את החוק, הייתה להבהיר, כי יש לתת ללשון משקל משמעותי בפרשנות חוזים. כוונה זו אף נלמדת מלשונו של הסעיף וממבנהו. כך, מחד, משכלל המחוקק בסיפא של סעיף 25(א) המתוקן את המילה 'לשון' - מילה שנעדרה מן הנוסח הקודם של הסעיף - ברור כי ביקש להבליט את חשיבותה של הלשון החוזית; אולם, מנגד, משהתייחסות זו מצאה את ביטויה בסיפא של הסעיף בלבד, נדמה כי המחוקק לא ביקש להעניק לה בכורה. ... לנוכח זאת, נקל לראות כי הפירוש הנכון של התיקון לחוק הוא זה אשר לפיו הסיפא של הסעיף מבטא את החזקה הפרשנית בדבר פירוש החוזה בהתאם לפשט לשונו. ... עד כאן באשר לתכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25(א) המתוקן. כפי שראינו, תכלית זו מצביעה בבירור על כך שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות הענין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. ... כללו של דבר, גם התכלית האובייקטיבית של התיקון תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בענין אפרופים ועוצבה בענין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט לשון. ... המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על פני השני; אלא ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עקרון הוודאות המשפטית, מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות". כב' השופט הנדל קובע בסעיף 8 לפסק דינו בפרשה הנ"ל: "לסיכום האמור בחוות דעתי, יתרונו של תיקון מס' 2 בא לידי ביטוי בשילוב שבין גמישות בקבלת ראיות להוכחת הנסיבות החיצוניות לחוזה, לבין מתן עמדת בכורה ללשונו המפורשת של החוזה. כאמור, קיימים שני סוגי חוזים. היה ויתברר שמדובר בחוזה בו אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשונו - יהא הפירוש על פי הלשון. היה ולא-ייקבע הפירוש לפי הלשון והנסיבות. משקלה של כל אפשרות במצב האמור תלוי מקרה קונקרטי, תוך שיש לשמור על חשיבותה ומעמדה של הלשון. ועדיין, בשני סוגי החוזים, יש מקום לאפשר קבלת ראיות חיצוניות". נמצאנו ,איפוא, למדים - הן מנוסחו העדכני של סעיף 25 לחוק החוזים והן מפסקי הדין שבאו בעקבות התיקון - כי ללשונו של החוזה, ישנו, איפוא, משקל משמעותי ביותר בפרשנות סעיפי חוזה. במקרה שבפני, לשון הוראת סעיף 3.ב. לתצהיר הנוטריוני קובעת, כי לתובע ישנה אופציה לקבל את סכום השקעתו כעבור 24 חודשים ממועד מסירת השקעתו לנתבעת. דומני כי לשונו של הסעיף ברורה: בפני התובע עומדת זכות לקבלת כספי השקעתו "כעבור 24 חודשים ממועד מסירת ההשקעה" לנתבעת. לא פחות מפרק זמן זה, אך גם לא במועד מאוחר מכך. הצדדים קבעו פרק זמן מוגדר, ברור ותחום לאפשרות קבלת החזר ההשקעה - כעבור 24 חודשים. זוהי תחנת יציאה, שסוכמה בין הצדדים. תחנה זו מאפשרת לתובע בחינה מחודשת של המשך השותפות בנתבעת, לאחר פרק זמן סביר, עליו הסכימו הצדדים. באופן זה יש לראות ולהבין את האופציה הנתונה בסעיף 3.ב. לתצהיר הנוטוריוני. אין מדובר בפתח פתוח ופרוץ לחלוטין, המעניק לתובע אפשרות תמידית לסגת מהשקעתו בחברה, אלא בתחנת יציאה חד-פעמית. פרשנותו של התובע להוראות הסעיף, ולפיה יש לראות בתקופת 24 החודשים, האמורה בסעיף, מגבלת מינימום בלבד, שלאחריה יוכל לדרוש בכל עת את השבת כספו אימתי שיחפוץ בכך, אינה עולה בקנה אחד עם מהותו וטיבו של חוזה השקעה. עסקינן בחוזה עסקי כלכלי, שמעצם טבעו טומן בחובו סיכויים וסיכונים לא מעטים של רווח והפסד לכל אחד מן הצדדים. מתן אפשרות בלתי מוגבלת למשקיע - דוגמת התובע שבפני - לדרוש את השבת השקעתו חזרה בכל עת שתיראה לו, לאחר 24 חודשי "המתנה" -ומכאן ואילך ללא כל מגבלת זמן, פירושה העמדת הנתבעים תחת לחץ וסיכון תמידי, שהמשקיע יבקש לסגת ממעורבותו בחברה ולדרוש את כספו חזרה. למעשה אין מדובר בהשקעה אלא בהלוואה. פרשנות זו של האופציה איננה מתקבלת על הדעת. מדובר באופציה לדרוש החזר השקעה, שאינה תלויה בדבר - היינו, שאינה תוצאת הפרה זו או אחרת של הסכם ההשקעה, אלא אופציה הנתונה כל כולה לשיקול דעתו הבלעדי של המשקיע ועל פי רצונו. אין זה הגיוני, כי אופציה כגון זו, הנתונה להפעלה חד-צדדית, נתונה לעולמי עד. שהרי איננה מאפשרת המשך פעילות כלכלית סבירה ותקינה של הנתבעים, אשר מכאן ואילך יצטרכו כל העת לקחת בחשבון, שהתובע ידרוש את השבת השקעתו. יודגש, כי אין מדובר בהשקעה, שתמורתה לא ניתנה תמורה כלשהי. תמורת השקעתו, התחייבה הנתבעת להקצות לתובע מניות, כאמור בסעיף 4 לחוזה ההשקעה. התובע עצמו אישר בעדותו, כי ידע שכנגד כספי השקעתו יקבל מניות (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 19-20). למעשה מדובר ברכישה של מניות הנתבעת על ידי התובע. אין זה מתקבל על הדעת, כי המניות "נמכרו", כאשר לקונה אופציה תמידית להשיב בחזרה את "הממכר", ולקבל את כספו בחזרה. יש, איפוא, לדחות את הפרשנות הבלתי סבירה, המוצעת על ידי התובע לסעיף 3.ב. הנ"ל. תחתיה יש להעדיף את הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעים, ולפיה מדובר בתחנת יציאה חד-פעמית, שהעניקה לתובע זכות חד-פעמית לדרוש את השבת כספי השקעתו עם חלוף 24 חודש. לכך מצטרפת העובדה, שחוזה ההשקעה והתצהיר הנוטריוני נוסחו שניהם על ידי עו"ד גזי כפיר, לבקשתו של התובע ומטעמו, נוכח הכרותם המוקדמת של התובע ועו"ד כפיר (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר עדותו של התובע; עדותו של התובע בעמ' 15 לפרוטוקול, שורות 18-21). כלל ידוע הוא ומקובל, כי יש לפרש חוזה לרעת מנסחו. מה גם שהתובע לא הביא את עו"ד כפיר לעדות, כאשר יתכן שיכול היה לשפוך אור על הכוונה הגלומה בלשונו של הסעיף שבמחלוקת. התובע העיד, אמנם, כי לא הצליח לאתר את עו"ד כפיר (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 4-6) , ברם לא הוכיח את נסיונותיו הנטענים לאיתור עורך הדין. מהנימוקים שפורטו לעיל, נחה דעתי, כי לתובע ניתנה אופציה לדרוש את כספי השקעתו, ובלבד שדרישה זו תבוא מצדו 24 חודשים לאחר מועד מסירת השקעתו לחברה, ולא לאחר מכן. מועד פנייתו של התובע לנתבע להחזר ההשקעה מתי דרש התובע לראשונה את השבת כספי השקעתו? שאלה זו תידון להלן. התובע העיד בסעיף 8 לתצהיר עדותו, כי פנה לנתבע לאחר תקופה של שנתיים "יכול להיות חודש - חודשיים לאחר תום השנתיים", וזאת הואיל ונזקק לכסף לשם רכישת דירה לבנו, שנישא בחודש יוני 2003. מנגד, הנתבע העיד בסעיפים 12 ו- 13 לתצהיר עדותו, כי התובע לא פנה אליו בבקשה להשבת כספי ההשקעה, אלא בבקשה למכור לו את מניותיו - וגם זאת לראשונה, רק במחצית שנת 2004, יותר משלוש שנים לאחר החתימה על חוזה ההשקעה, ולאחר מכן בחודש אוגוסט 2005. נראה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו בדבר פנייה לנתבעים לאחר שנתיים, לשם השבת ההשקעה. בענין זה, התובע מבקש להסתמך אך ורק על פניות שנעשו מצדו בשיחות בעל פה ופניות טלפוניות (סעיף 9 לתצהיר עדותו של התובע). בידי התובע אין כל מסמך בכתב, המעיד על פניה לנתבעים בתוך המועד האמור בסעיף 3.ב. לתצהיר הנוטוריוני בבדרישה להשבת השקעתו. רק ביום 4.3.08, שלחה ב"כ התובע מכתב דרישה לנתבע להחזר ההשקעה - כחמש שנים(!) לאחר חלוף המועד המוסכם להחזר ההשקעה. מכתב זה צורף לתצהיר עדותו של התובע. בבית המשפט, העיד התובע: "ת. לא היו לי פניות עד הגשת התביעה, בכתב" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 25). גם בנו של התובע, מר ניסן אבוטבול (להלן - ניסן) העיד בענין זה בבית המשפט: "ש. נכון שאתה לא יכול להראות מכתב שאתם פניתם למר דדון (הנתבע - נ"ש) ובקשתם ב 2003-2004 לקבל את ההשקעה חזרה. ת. מכתב לא. אך בקשה בע"פ כן. לפני חתונתי כשידענו שאני צריך כסף" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 17-19). ובהמשך: "ש. 157,500 ₪ זה לא מבוטל. ובכל זאת עד שנת 2008 שתבעתם אין כלום... ת. הסחבת של משיכת הזמן מחר יהיה הכסף ומחרתיים זה היה הכסף שהובטח לאחי לחתונה ... כל שבועיים שהייתי מרים טלפון הוא היה אומר עוד שבוע עוד שלושה ..." (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 29-32). עוד העיד ניסן כדלקמן: "ש. אתה מתאר מצב של סחבת ולא היה, שלוש שנים כלום לא קורה. אנו חלוקים אתכם אך נניח שאתה דובר אמת, 3 שנים איפה עשיתם משהו אפילו לא מכתב. ת. החשש שזה יגיע לתביעה וזה יארוך עוד יותר זמן זה היה השיקול אם לעשות משהו ... כל הזמן הוא הבטיח שאנו הולכים לחתום עם החברה הזאת או אחרת ... ש. הייתי מצפה שב 2005 תתבעו ולא ב 2008 ככל שאתה דוחה את הטיפול זה יקח יותר זמן. ת. האמנו לאיש. היתה הבטחה" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 5-11). התובע ובנו מאשרים , איפוא, כי לא נעשתה כל פניה בכתב לנתבעים בדרישה לקבלת החזר ההשקעה, וזאת לאורך תקופה ארוכה מאוד של מספר שנים. עסקינן בסכום השקעה גדול למדי, כ-400,000 ₪. סביר לצפות, כי דרישה להחזר סכום שכזה היתה מוצאת את ביטויה גם בכתב. זאת בפרט נוכח כשלונן הנטען של בקשות חוזרות ונשנות בעל פה להשבת הסכום והצורך הדחוף בכסף, לשם רכישת דירה לבנו של התובע, כפי שנטען על ידי התובע , כאמור לעיל. משלא הובאה בפני כל ראיה של ממש לדריש שהועברה במועד להשבת ההשקעה, אין מנוס מדחיית הטענה, כי בקשה מעין זו הופנתה לנתבעים בתוך המועד המוסכם. לנוכח מסקנתי בדבר היותה של האופציה מוגבלת בזמן, כמפורט לעיל, פניות ב"כ התובע למן שנת 2008 ואילך אין בהן כדי להוות מימוש האופציה, שהיתה יכולה להיות ממומשת זמן רב קודם לכן, כמבואר לעיל, ובינתיים פקעה כבר. העובדה, כי הנתבע נתן לתובע סך 50,000 ₪ ביום 20.8.05, כאמור בסעיף 11 לתצהיר עדותו של התובע וסעיף 13 לתצהיר עדותו של הנתבע, היא - כלעצמה - אינה מלמדת שסכום זה ניתן, בהכרח, בעקבות בקשת התובע להשבת ההשקעה ועל חשבון ההשבה. לתצהירו של התובע צורף העתק אישור בכתב יד בדבר קבלת סכום זה מידי הנתבע. אלא שלא מצוין באישור זה, כי הכסף ניתן על חשבון ההשקעה, כי אם על חשבון "שיק מס' 500880 שהופקד טרם זמנו", כאמור באישור. בנסיבות אלה, גירסתו של הנתבע, כי שילם לתובע סכום זה מתוך רצון טוב לעזור לתובע באמצעות רכישת חלק ממניותיו בנתבעת - לא נסתרה. ראה בענין זה עדותו של הנתבע בעמ' 27 לפרוטוקול, שורות 10-11. יתירה מכך, לגירסתו של הנתבע, לפיה התובע פנה אליו לשם מכירת אחזקותיו בנתבעת ולשם כך בלבד, יש תימוכין בכתב כפי שעולה מעיון במכתבו של הנתבע מיום 12.7.04, נספח 2 לתצהיר עדותו של הנתבע. במכתב זה נאמר: "בהמשך לפנייתך ולבקשתך למכירת אחזקותיך בחברה, הריני להביא לידיעתך כי נעשים מאמצים במספר מישורים....". אמנם, התובע העיד כי לא ראה מכתב זה בעבר, אלא לראשונה בעת חקירתו באולם (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 25-28). אלא שדברי התובע בענין זה אינם מדויקים. מדובר במכתב שהעתקו צורף לתצהיר עדותו של הנתבע, תצהיר אשר הוגש עוד בחודש ספטמבר 2010 והועבר לעיון ב"כ התובע. משכך, גירסת התובע כי לא ידע על מכתב זה לפני הדיון בבית המשפט, תמוהה. המכתב היה מונח בפני זמן רב לפני הדיון, ולכל המאוחר, במועד קבלת תצהיר הנתבע. אשר על כן, ומהנימוקים שפורטו לעיל, דין התביעה להחזר השקעה, להידחות. בכל הנוגע לרישום זכויותיו של התובע כבעל מניות בחברה. דין התביעה בענין זה להתקבל ולו מן הטעם שהנתבעים הודו בסעיפים 21 ו- 23 לכתב הגנתם כמו גם בסעיף 4 רישא לכתב סיכום טענותיהם בחובתם לעשות כן (סעיף 4 רישא לכתב סיכומי ב"כ הנתבעים). לפיכך, מתייתר הצורך בדיון לגופו של ענין בנושא זה. לפיכך על הנתבעים לדאוג לרישום התובע כבעלים של 7% מהון המניות של הנתבעת בהתאם להוראות חוזה ההשקעה. אינני מוצא מקום להפחית מהשיעור הנ"ל בגין תשלום הסך של 50,000 ₪, כפי שמבקשים הנתבעים לעשות. הנתבעים לא הוכיחו, מה היה שיעור המניות, ששווין עמד על סך של 50,000 ₪ בזמן ביצוע התשלום. לכן הטענה נדחית. סוף דבר התביעה להחזר ההשקעה נדחית. הנתבעים ידאגו לרישום התובע כבעלים של 7% מהון המניות של הנתבעת. התובע ישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עורך דינם בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. השקעותהשקעת בעליםדיני חברות