חוב למפעל ייצור מזון

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוב למפעל ייצור מזון: בפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום חוב שצבר בכרטסת התובעת ,בסך של 2,000,000 ₪. רקע התובעת בעלת מפעל גדול המייצר מוצרי מזון ובכלל זה חטיפים (להלן:"חטיפים"). הנתבע תושב מזרח ירושלים שימש כ-13 שנים מפיץ עצמאי של מוצרי התובעת, במגזר הערבי. אין חולק כי רכישת הסחורות ע"י הנתבע מהתובעת היתה מתנהלת, בדרך כלל, באופן הבא: הנתבע היה פונה טלפונית אל מחלקת ההזמנות במפעל התובעת ומזמין את החטיפים בכמויות הנדרשות מצידו. ההזמנה היתה נרשמת ע"ש הנתבע ומסופקת לנתבע ביום בו בוצעה (אם הסחורה היתה במלאי) או כעבור ימים אחדים. נהג מטעם הנתבע היה מגיע למחסני התובעת לאסוף את הסחורה וחותם על תעודת משלוח, על מנת לשחררה. עם השנים נרקמו בין התובעת לנתבע יחסי אמון כך שהתובעת לא דרשה מהנתבע ערבויות או בטחונות בטרם סיפקה לו את הסחורה. מכח אותם יחסי אמון אף לא נערכו או נחתמו הסכמים בכתב בין הצדדים, למרות שהוחלפה בין הצדדים סחורה בסכומים של מאות אלפי שקלים ולמעלה מכך. לאחר שקיבל את הסחורה הנתבע מכרה, במגזר הערבי. מידי שבוע, היה הנתבע מגיע למפעל התובעת, על מנת לשלם את חובו עבור הסחורה שהזמין באותו שבוע. תמורת הסחורות נתן הנתבע לתובעת הן שיקים שלו והן שיקים של לקוחות שלו שרכשו את מוצרי התובעת. מועד פרעונם של חלק משמעותי מהשיקים היה עתידי. כך סוחרו שיקים מחשבונו של איברהים חליל (שהיה בקשרי מסחר עם הנתבע) ומחשבונות של לקוחות נוספים של הנתבע אל התובעת. התובעת, עפ"י בקשת הנתבע, פתחה בכרטסת הנהלת החשבונות שלה ,כרטיסים לחיוב הן על שם הנתבע והן על שם לקוחות נוספים של הנתבע, למרות שהחוב של כל הכרטיסיות גם יחד יוחס ע"י התובעת לנתבע . כך נפתחה כרטיסיה על שם איברהים חליל. בשלהי 2008 ובראשית 2009 גילתה התובעת כי שיקים של איברהים חליל שנמסרו לה ע"י הנתבע, חזרו ולא כובדו עקב העדר כיסוי מספיק. התובעת ניסתה ליצור קשר עם הנתבע על מנת לגבות את החוב שנצבר על שמו ברישומיה, אולם הנתבע נעלם ולא ניתן היה לאתרו. על מנת לקבל את כספי התמורה שלא שולמו לתובעת הוגשה התביעה הנוכחית. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן חוות דעת של המומחים מטעמם. התובעת הגישה בין היתר תמליל שיחה שהתקיימה בין מר אייזנשטיין לנתבע שסומן ת/1, תצהיר מר אייזנשטיין שסומן ת/2, חוות דעת מומחה של הגב' נהרי שסומן ת/3 ,תצהיר מטעם הגב' טרנין שסומן ת/4 וצילום ההמחאות שנמשכו מחשבון איברהים חליל וחזרו בשל אי כיסוי מספיק - סומנו ת/5. הנתבע הגיש את תצהירו שסומן נ/1, דוגמא לצילומי ההמחאות של הנתבע המשוכות מחשבונו שסומנו נ/2 תצהירי הנהגים מטעמו שסומנו נ/3 ו- נ/4 וכן חוות דעת חשבונאית של מר וותד מוחמד שסומנה נ/5 . בתיק התקיימו מספר ישיבות הוכחות בהן נחקרו העדים מטעם הצדדים. מטעם התובעת העיד מר אורי אייזנשטיין - שהיה מנכ"ל התובעת בעת הרלבנטית, רו"ח מטעם התובעת - הגב' נהרי ומנהלת החשבונות בתובעת הגב' סבטלנה טרנין. מטעם הנתבע העידו 2 נהגים שעבדו בהובלת הסחורה מהתובעת לנתבע- מר מורד ומר וזוז וכן הנתבע בעצמו והמומחה מטעמו רו"ח מר וותד. טענות התובעת לגרסת התובעת, הנתבע הוליך אותה שולל וניסה לקבל ממנה מוצרים וחטיפים בשווי מליוני שקלים מבלי לשלם עבורם כל תמורה. לטענתה, הנתבע טען בפניה שאת רוב החטיפים הוא מוכר למר חליל, סוחר אמיד וידוע במגזר הערבי ומשכך ביקש כי תעודות המשלוח עבור הזמנות החטיפים תהיינה על שמו של מר חליל, תוך שהוא מתחייב לשלם עבור הסחורה הרבה . הנתבע שילם את התמורה חלק בהמחאות של מר חליל וחלק בהמחאות של לקוחות אחרים. לאחר זמן מה חזרו המחאות רבות המשוכות מחשבונו של מר חליל. התובעת טוענת כי כל הסחורות נשוא התובענה הוזמנו על ידי הנתבע והוא זה שהיה אחראי על הזמנות אלו ועל התשלום עבורן. לגרסתה, הנתבע בלבד הוא הלקוח שלה. הוא זה שסיחר שיקים של אחרים ועל כן הוא היחיד שחייב לפרוע את החוב עבור החטיפים. התובעת טוענת שהנתבע הודה בעדותו בבית המשפט ששילם בהמחאות של לקוחות שלו (ובהם בהמחאות של מר חליל) . לטענתה, מסקנה זו נתמכת אף בהודאת הנתבע בתמליל בקיום החוב ובניסיונות להסדירו בדרכים שונות. לדידה של התובעת אף ברשימת המוסכמות ופלוגתאות אישר הנתבע שניהל כרטסות נפרדות אצל התובעת תחת שמות שונים. עוד טוענת התובעת כי מיד לאחר שחזרו ההמחאות שמסר לה הנתבע, נעלם הנתבע והחל להתנהל בזהות חדשה תחת חברה שהקים בחודש 12/2008, כל זאת על מנת להתחמק מתשלום חובותיו לתובעת. נוכח כל האמור מבקשת התובעת לחייב את הנתבע במלוא סכום החוב ובהוצאותיה. טענות הנתבע לשיטתו של הנתבע יש לייחס לו אך ורק את ההזמנות שביצע על שמו. הנתבע טוען כי העובדה שיש כרטסת נפרדת ללקוחות אחרים שיתכן ועבדו עימו מלמדת כי אלה הם לקוחותיה של התובעת ועל כן אין לייחס לו חובות של אחרים דוגמת מר איברהים חליל. הנתבע למד ממכתב מיום 17.3.08 כי מר חליל היה לקוחה של התובעת מה שמחזק את טענתו לעניין אי חיובו בחובות לקוח אחר. הנתבע טוען כי לא ערב מעולם לחובותיו של מר חליל. לגרסתו, עשה למס' לקוחות מהמגזר הערבי של התובעת טובה וכשבא לקחת את הסחורה שהזמין עבור עצמו הסכים לקחת גם את הסחורה עבורם בבחינת מתן שירותי הובלה, אולם לא הסכים לשלם על הסחורה שלהם. בינו ובין התובעת נערכה פגישה אחת לשבוע ובה נתבקש לשלם עבור הסחורה שהזמין כך שלא יתכן כי נצבר לחובתו סכום חוב כנטען ע"י התובעת, שאם כך היה הרי שהתובעת היתה מפסיקה להעביר לו סחורה. בנוסף ,התמליל שהוצג לבית המשפט אינו מובן ואינו מוכיח חובות של הנתבע דווקא. העובדה שחתימתו מופיעה על שתי המחאות של מר חליל מהוה , לשיטת הנתבע, נוהל מקובל ולפיו הלקוח חותם על המחאות שחוזרות מחשבונו. לטעמו בשל הערבוב בכרטסות התובעת שאף רו"ח מטעם התובעת הודתה בו לא ניתן לייחס את החוב הנתבע דווקא לנתבע ומשכך לא הרימה התובעת את נטל הראיה להוכחת תביעתה. נוכח כל האמור מבקש הנתבע לדחות את התביעה נגדו ולחייב התובעת בהוצאותיו. המחלוקת מטענות הצדדים עולה שהצדדים חלוקים במספר סוגיות: ראשית, האם מר חליל היה לקוח של התובעת. שנית, משמעותן של הכרטסות השונות בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. שלישית, חבותו של הנתבע במכלול החובות המיוחסים לו . דיון מעדויות הצדדים, מהתמליל ת/1 ומיתר הראיות וחוות הדעת שצורפו מטעם הצדדים עולה כי הנתבע היה לקוח מרכזי של התובעת . הנתבע רכש ממנה סחורה בהיקפים גדולים ולאורך תקופה רבת שנים. בעשור הראשון ליחסיהם לא התעוררו בעיות מיוחדות עם הנתבע אולם, בשנים האחרונות החל הנתבע (א ף לגרסתו) להתנהל בקושי תזרימי ומשום כך מסר שיקים של לקוחותיו כתשלום לתובעת ובהם שיקים של מר איברהים חליל. התובעת אשר כיבדה את הנתבע וסמכה עליו (לאור יחסי האמון ארוכי השנים ביניהם) נאותה לפתוח לנתבע כרטסות חיוב נוספות לבד מזו שעל שמו בהתאם לשמות בעלי החשבון של השיקים שהעביר לה. התובעת לא רצתה לאבד את הנתבע כלקוח כיוון שרכש ממנה סחורה רבה וכיוון שנתן לה דריסת רגל בפלח השוק של המגזר הערבי ועל כן המשיכה להעביר לו סחורה למרות החוב הגדול שהצטבר על שמו בכל הכרטסות שיוחסו לו .יחד עם זאת כאשר בשנת 2008 החלו לחזור שיקים בסכומים גדולים המשוכים מחשבונו של מר איברהים חליל הבינה התובעת כי עליה לפעול באופן ממשי לגביית החוב מהנתבע. עיון בחוות הדעת של המומחית מטעם התובעת-הגב' נהרי ( ת/3 ) מצביע על כך שהנתבע חייב לתובעת ,לשיטתה, למעלה מ- 3,000,000 ₪ אולם, התובעת העמידה את תביעתה על פי כתב התביעה על סך 2,000,000 ₪ בלבד. א. האם מר חליל היה לקוח של התובעת? אין חולק שבכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת היו בעת הרלבנטית מספר כרטסות אחת נשאה את שמו של הנתבע והאחרת את שמו של מר איברהים חליל. עפ"י חוות הדעת ת/3 כל אחת מהכרטסות נושאת חוב של מאות אלפי שקלים ואף למעלה מזה. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לייחס לנתבע חובות שנרשמו בכרטסת ע"ש מר חליל. בעוד שהתובעת טוענת כי מר חליל אינו לקוח שלה ובהקשר זה נציגיה לא פגשו בו מעולם והקשר היחיד שלה אליו הוא השיקים מחשבונו שסוחרו לתובעת באמצעות הנתבע, טוען הנתבע כי מר חליל הינו לקוח של התובעת ומציג לראיה הן את כרטסת הנהלת החשבונות ע"ש מר חליל והן מכתב ששלחה התובעת המלמד שמר חליל הוא לקוח שלה . פשיטא שאם תוכח טענת הנתבע לפיה מר חליל היה לקוח של התובעת יקל על הנתבע להוכיח כי החובות שנצברו לכאורה ע"ש מר חליל יש לייחסם למר חליל בלבד ובהתאם לתובעם ממנו ולא מהנתבע. בית המשפט לא שוכנע שמר חליל היה לקוח של התובעת וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, מר אייזנשטיין העיד בחקירתו וציין בתצהירו כי מר חליל לא היה לקוח שלו וכי לא פגש בו מעולם : "ש: אבל קבלת המחאות של איברהים חליל. ת:קיבלתי המחאות על שם איברהים חליל וכן המחאות של אנשים נוספים. לא נפגשתי איתו או איתם מעולם. ש: אלה האנשים שפתחת עבורם כרטסות חשבונות -נפגשת איתם פעם? ת: כמו שאמרתי התשובה היא לא . פתחתי כרטסת חשבונות עקב בקשתו של הנתבע ולאור יחסי האמון שהיה בינינו...לא פגשתי אותם (את האנשים הנוספים עבורם נפתחה כרטסת חשבונאית -הוספה שלי ר.ש.) ולא הכרתי אותם"....( עמ' 11 לפרוטוקול וכן סעיפים 23-24 לתצהירו ת/2 ). שנית, מר חליל לא היה מוכר כלקוח ברישומי התובעת. העיד על כך מר אייזנשטיין : "ש:אתה החתמת אותם על טופס לקוח את אותם אנשים שפתחת עבורם כרטסות? ת: אתה מתכוון לאברהים חליל ואחרים, חוץ מנאהל -לא. ש: האם בקשת מנאהל להחתים אותם על טופס לקוח כדרוש לפי החוק? ת:לא".(עמ' 11 לפרוטוקול) מעדותו של מר אייזנשטיין ברור כי רק הנתבע הופיע ברישומי התובעת כלקוח. שלישית,מנהלת החשבונות מטעם התובעת העידה כי רק הנתבע היה לקוח של התובעת . הגב' טרנין העידה כי היא מכירה את הנתבע שכן הוא הגיע למשרדי התובעת כל שבוע לשלם את החוב השבועי, הוא זה שהזמין את הסחורה, הוא זה ששילם עבורה והוא זה ששלח אנשים מטעמו לאוספה (עמ' 20-21 לפרוטוקול). רביעית, מהתמליל ת/1 עולה באופן ברור כי מי שהיה בקשר עם איברהים חליל היה הנתבע והוא זה שהעביר שיקים של איברהים לתובעת על מנת לשלם על הסחורה שרכש מהתובעת . אם לא די בכך, בשיחה שקיים עם מר אייזנשטיין (תמליל ת/1) אחד הפתרונות שהציע הנתבע על מנת לנסות ולשלם את החוב היה לגבות את השיקים מחשבונו של איברהים: "נאיל:.... אני גם כן אעשה משהו עם השיקים של , של של איברהים לנסות להוציא לך משהו וכל גרוש שאני מוציא, מביא לך זה. חשבתי אולי על זה" (עמ' 25 לת/1). אם מר חליל היה לקוח של התובעת לא היה הנתבע מציע שהוא כצד ג' יגבה את הכסף עבור התובעת. הצעתו זו נובעת מהעובדה שהוא זה שהעביר את השיקים של מר חליל לידי התובעת בתמורה לסחורה שהוא -הנתבע רכש ממנה ולפיכך הוא אחראי באופן טבעי לגבייתם. הדבר עולה אף מעדותו בבית המשפט בעניין זה : "לשאלת בית המשפט .. ש:אתה עשית את העסקה והלקוחות שלך אם השיקים שלהם חוזרים אתה צריך לשלם? ש:חוזר על השאלה ת: החוב שלי נכון. אם השיקים של הלקוחות חוזרים זה החוב שלי." (עמ' 28-29 לפרוטוקול ההדגשה אינה במקור ר.ש.) עדות זו של הנתבע מדברת בעד עצמה ומוכיחה את הקשר הבלעדי של הנתבע לשיקים אלה ששולמו על ידו לפרעון חובו הוא. חמישית, הנתבע הציג לבית המשפט גרסה מגומגמת ובלתי סדורה לעניין היות מר חליל לקוחו. בתחילת חקירתו הרחיק עצמו הנתבע כליל ממר חליל וטען כי הלה לא לקוחו וכי עזר לו מס' פעמים בכך שהעביר למר חליל סחורה שהזמין מהתובעת, כל זאת כ"טובה בין חברים" (עמ' 27 לפרוטוקול). גרסה זו נסתרה ע"י רוה"ח מר וותד מטעם הנתבע אשר העיד בחקירתו כי מר חליל הינו לקוח של התובע הן בחוות דעתו נ/5 והן בחקירתו בבית המשפט: בחוות הדעת נ/5 מציין מר וותד: "לפיו ספריו של מר אשהב (הכוונה לנתבע - הוספה שלי ר.ש.) יכולתי לראות חשבונית התחשבנות שהוצאו ללקוח בשם איברהים חליל שלטענתו הוא אותו אברהים חליל שהוא לקוח של הנתבעת". גם בבית המשפט חזר המומחה וותד על מסקנתו זו: "ש:אתה אומר שאתה מסיק שחליל היה לקוח שלו? ת:נכון לפי מה שאני ראיתי את המסמכים שצורפו אלי, חליל הוא לקוח של נאהל" (עמ' 40 לפרוטוקול ) ובהמשך חוזר על כך: "... ראיתי שאיברהים חליל הוא לקוח של נאהל".... (עמ' 40 למטה לפרוטוקול). בחקירתו בבית המשפט נדרש הנתבע ליתן הסבר כיצד הוא טוען שמר חליל אינו לקוחו ברם בחוות הדעת שהוגשה מטעמו מוצג מר חליל כלקוחו. הנתבע לא ענה ישירות על השאלה ובחר להתחמק ממנה תוך מתן תשובה בלתי ברורה שאינה עונה על השאלה שהופנתה אליו. בנוסף, נמנע הנתבע מלהביא את מר חליל לעדות עניין המהווה גם הוא משקל כנגד גרסתו לפי הכלל הידוע שכאשר צד נמנע מלהביא ראיה ההנחה היסודית היא כי ההימנעות נובעת מכך שראיה זו עשויה לפגוע ולערער את גרסתו (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552 וכן י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391)). משמעות מכתב התובעת מיום 17.3.08 אציין כי המכתב אליו הפנה הנתבע לפיו מר חליל לקוח של התובעת נסתר מפורשות בעדות מר אייזנשטיין. הלה הסביר לבית המשפט כי המכתב מיום 17.3.08 לעניין היות לקוחותיו של הנתבע לקוחות התובעת יצא לבקשת הנתבע עצמו, על רקע יחסי אמון של שנים שהיו בין הצדדים ועל מנת שחליל (שהיה בקשרי מסחר עם הנתבע) יוכל להעביר את הסחורה מהארץ לשטחים . בתצהירו מתייחס לכך התובע : "הנתבע ביקש את המכתב לטענתו בגלל הקושי להעביר את הסחורה לשטחים ולכן היה צורך באישורים כאלה לאנשים שונים ... אף שבמכתב נכתב כי חליל הינו לקוח של התובעת , המדובר באמירה סתמית אשר מטרתה היתה אך ורק על מנת לסייע לנתבע למכור את הסחורה של התובעת ללקוחותיו בשטחים ,שככל הנראה חליל היה אחד מהם. הנתבע אמר לי... שהלקוח שלו חליל יוכל להיכנס בעזרת המכתב לגבולות המדינה. לכן כתבתי מספר מכתבים כאלה למרות שאותם אנשים לרבות חליל לא היו מעולם לקוחות של התובעת. הנתבע עושה שימוש נפסד במכתב שנכתב לבקשתו וכטובה אישית עבורו ואין בו אלא הוכחה לקשרים העסקיים שהיו בין הנתבע לבין חליל אשר הובילו למכתב זה "(סעיפים 71-74 לת/2) בחקירתו בבית המשפט חזר מר אייזנשטיין על אותם דברים וטען כי חליל למעשה אינו לקוח של התובעת וכי האמור במכתב אינו נכון : "ש:... האם אתה יכול להודות ששיקרת במכתבים האלה? ת:המכתבים האלה הוצאו לבקשתו של הלקוח שלנו. במכתבים האלה נאמר לכאורה כי האנשים שם הם לקוחות שלנו וזאת לבקשתו של הלקוח. ש:האמור במכתבים האלה אמת או לא? ת: האמור במכתבים האלה לא היה אמת אלא נעשה לבקשתו של הנתבע" (עמ' 14 לפרוטוקול). בית המשפט נותן אמון בעדותו של מר אייזנשטיין אשר הציג גרסה רצופה ועקבית שמצאה ביטוי הן בתצהיר ת/2 והן בחקירתו בבית המשפט. מר אייזנשטיין - לא נמנע בעדותו מלהתמודד עם סוגיות מורכבות תוך פירוט טעויות כגון ההתנהלות הלא נכונה מול הנתבע לעניין אי לקיחת בטוחות לצורך הבטחת השבת החוב של הנתבע, כמו גם הודאתו לפיה כתב מכתב שהאמור בו אינו נכון וזאת לבקשת לקוחו ועל מנת לשרת את האינטרס של לקוחו מזה שנים- הנתבע . אציין כי קבלת עדותו של מר אייזנשטיין ובתוך כך קבלת הרקע לכתיבת המכתב מיום 17.3.08 אין בה כדי להכשיר את המכתב או את האמור בו, שכן הוצאת מסמך מטעה לשלטונות הבטחון יכול להוביל לתוצאות לא פשוטות. עם זאת בהצטרף מכלול העדויות והראיות בתיק ברור כי מכתב זה אינו יכול להתקבל כפשוטו. מר אייזנשטיין וכך גם מנהלת החשבונות מטעמו (הגב' טרנין) הצביעו על מערכת יחסים ארוכת שנים עם הנתבע שבמהלכה נרקמו יחסי אמון בין הצדדים. הצדדים נפגשו מידי שבוע , שוחחו והחליפו סחורה ושיקים עבורה. מר אייזנשטיין (בדיוק כמו אביו) התייחס לנתבע בכבוד הראוי ללקוח ותיק וללקוח שקונה סחורה בהיקפים נרחבים והשתדל למלא רצונו ולהיעתר לדרישותיו: אם על דרך הוצאת המכתב בו משתמש הנתבע היום כנגד התובעת ואם על דרך פתיחת כרטסות חיוב נפרדות לאותו חייב הנתבע (על כך ארחיב בהמשך הדיון). בשולי הדברים אוסיף כי עצם הצגת המכתב על ידי הנתבע דווקא, יש בה כדי ללמד שמי שהיה בקשר עם מר חליל ומי שביקש לאפשר לו מעבר חופשי בישראל היה הנתבע שאם לא כן ואם אין קשר בין הנתבע למר חליל , כפי שביקש הנתבע לקבוע בסיכומיו, כיצד הגיע מכתב זה לידיו. כעולה מכתב הגנתו. הנתבע לא הציג הסבר לתמיהה זו. לסיכום: בית המשפט סבור כי עדות מר אייזנשטיין יחד עם עדות הגב' טרנין ורו"ח וותד וכן עדות הנתבע בבית המשפט ובתמליל ת/1 מובילים למסקנה שמר חליל היה לקוח של הנתבע ולא של התובע ועל רקע זה ניתנו השיקים מחשבונו. לכך יש להוסיף את העובדה שאף לא אחד מעדי התובעת ובכלל זה המנכ"ל שלה לא פגש בחליל ובשל כך לא נפתח לו טופס של לקוח. ב. משמעות ניהול כרטסת על שם מר חליל או על שם אנשים נוספים שיוחסו לנתבע הנתבע מבקש לסתור את התוצאה לפיה מר חליל אינו לקוח של התובעת על רקע העובדה שהתובעת פתחה על שמו של מר חליל כרטסת נפרדת של חיוב. הנתבע מצביע על כרטסת זו כעל ראיה המלמדת שמר חליל בכל זאת היה לקוח של התובעת ועל כן אין לחייבו בחיוביו של מר חליל. בית המשפט סבור כי דינה של טענה זו להדחות וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהוגשה לבית המשפט הסכימו הצדדים כי: "קיימות כרטסות שונות של חשבונות הנתבע אצל התובעת, גם של אברהים חליל". הסכמה זו מדברת בעד עצמה ואין הם יכולים לסגת ממנה. הנתבע מודה איפוא, כי ניהל אצל התובעת כרטסות חיוב נוספות לבד מזו הנושאת את שמו ובכלל זה כרטסת על שם לקוחו איברהים חליל. שנית, הנתבע בחקירתו הודה כי שילם את חובו לתובעת באמצעות שיקים של לקוחותיו. משמע שיקים אלה לא יכולים להיות ראיה לחוב של בעל החשבון ממנו משוכים השיקים: "אם יש שיקים חוזרים של לקוחות שלי אני אביא אותם ולא אשלם זאת מהכיס שלי" (עמ' 28 לפרוטוקול) בהמשך נשאל הנתבע ע"י בית המשפט: "לשאלת בית המשפט .. ש:אתה עשית את העסקה והלקוחות שלך אם השיקים שלהם חוזרים אתה צריך לשלם? ש:חוזר על השאלה ת: החוב שלי נכון. אם השיקים של הלקוחות חוזרים זה החוב שלי." (עמ' 28-29 לפרוטוקול) בהמשך עדותו מודה הנתבע בנוהל של תשלום חובו באמצעות שיקים של לקוחות בפה מלא: "ש:אני אומר לך שהודית כבר מספר פעמים שאת רוב העסקאות שעשית עם מנה שילמת בשיקים של לקוחות שלך. ת:שילמתי בשיקים שלי וגם של לקוחות שלי.... לשאלת בית המשפט ש:גם לפי התיאור שלך דברת כל הזמן על שיקים של לקוחות . כלומר היית מביא בדרך כלל שיקים של לקוחות? ת:כן". (עמ' 30 לפרוטוקול). הנתבע הודה ששילם בדרך כלל עבור סחורה שרכש בשיקים של אחרים ולפיכך, אין לקבל את גרסתו כי שיקים אלו נמסרו עבור סחורה שרכש הלקוח שלו ישירות. אמירות אלה של הנתבע מלמדות כי לא ניתן להבחין לעניין חובותיו לתובעת, בין השיקים שלו לשיקים של לקוחותיו. הנתבע לא היסס לשלם את חובו באמצעות שיקים מחשבונות לקוחותיו שנמסרו לו עבור סחורות שהעביר להם. הנתבע מנוע לטעון מחד שהוא משלם את חובו באמצעות שיקים שסוחרו לידיו מחשבון צדדי ג' ובה בעת מלטעון כי שיקים אלה ניתנו ע"י צדדי ג' לתובעת בגין חובותיהם כלפיה. שלישית, גם בתמליל ת/1 מודה הנתבע כי שילם את חובו באמצעות שיקים של לקוחותיו: "אייזנשטיין: אבל שיקים שלך זה, זה מרווח שלך?... נאיל : מי אמר לך רווח שלי, אורי? אייזנשטיין: לא יודע אז מאיפה?... נאיל: בהתחלה הייתי מביא לך שיקים של לקוחות, עכשיו שיקים של לקוחות לא היו ... הייתי התחלתי לחתום בשבוע בוא נגיד 5,000 ₪. אחרי שלושה חודשים התחלתי לחתום במקום 5 ,15 התחלתי לכתוב 30". העובדה שהנתבע הודה ששילם באמצעות שיקים המשוכים מחשבון לקוחותיו הופכת את דוגמאות השיקים שהועברו על ידו לתובעת (נ/2) לבלתי רלבנטיות. רביעית, גם מר אייזנשטיין, הגב' טרנין - מנהלת החשבונות, וגם רו"ח נהרי העידו ואישרו שללקוח אחד נפתחות מספר כרטסות חיוב וכי הכרטסות הנפרדות נפתחו עוד לפני שהנתבע ביקש בשנת 2007 לפתוח כרטסות נוספות על שם לקוחותיו ובעניננו קשרו את הנתבע לדרישה לנהוג בדרך זו: עדות מר אייזנשטיין: "החל מינואר 2005 היו מספר כרטסות. לא זוכר בדיוק חושב שבסביבות 4. במהלך השנים, חלו שינויים בכרטסות. חלק מהכרטסות נסגרו וחלק מהכרטסות נפתחו לאחר מכן. במשך כל הזמן היו יותר מ-1 בין 2 ל-5" ... ... " כמו שאמרתי - היו לנו מספר כרטסות המספר השתנה עם הזמן, לפעמים הוא היה 5, לפעמים פחות. הכרטסות העיקריות אכן היו של הנתבע ושל איברהים חליל. יתכן, שהיתה עוד כרטסת על שם שאיני מכיר שקשור לנתבע, לא זכור לי שהיא היתה מהותית." (פרוטוקול עמ' 8, שורות 1-3 ושורות 12-14). "פתחתי כרטסת חשבונות עקב בקשתו של הנתבע ולאור יחסי האימון שהיה בינינו." (פרוטוקול עמ' 11, שורות 17-18). עדות הגב' טרנין: "כשהגעתי למפעל... בשנת 2006 כבר היו קיימים כרטסות על שם הנתבע... 5 כרטסות נוספות שהיו קשורות לנתבע" ש:את אומרת פה בסעיף 5 שהנתבע היה אחראי ת:כן... ש:ראית כתב אחריות כן או לא? ת:היה נוהל במפעל שרק הנתבע ראינו רק אותו במפעל והוא חתם על חשבוניות. לשאלת בית המשפט: ש:ראית מישהו מאנשי הכרטיסיות האחרות? ת: אף פעם לא ראיתי אף אחד מהם במפעל".(עמ' 19-20 לפרוטוקול) עדות הגב' נהרי: "ת:.. הרבה פעמים לאותו אדם פותחים כמה כרטסות על שמו.. שאלת בית המשפט: אבל כאן זה לא על שמו. ת: נכון.אבל אני אומרת שמשנת 2006 כשעשיתי ביקורת ושאלתי את השאלות... התעוררה תשומת הלב שלנו בתור מבקרים , הלקוח (הכוונה לתובע ) היה מציג את שלושת היתרות בתור נאיל, הנתבע". (עמ' 16 לפרוטוקול) ובהמשך מציינת: "ש: אבל בבסיס חוות הדעת שלך היא גם על הנחה יסודית של שלוש כרטסות ששייכות לאדם אחד. ת:נכון... ש:אילו ראיות היו לך? ת: בדקתי את מסמכי המקור, תיעוד פנימי, תעודות משלוח, חשבוניות, חתימות על החזרת השיקים. החשבוניות היו פעם של חליל ופעם של נאיל (הכוונה לנתבע - הוספה שלי ר.ש.) אבל לזה צורפו תעודות משלוח חתומות ע"י אותו נהג בכל המקרים ולגבי כל ההזמנות בכרטסות על פי מדגם שבדקתי"(עמ' 17 לפרוטוקול). מכלול עדויותיהם של מר אייזנשטיין של הגב' טרנין ושל רו"ח הגב' נהרי עולה כי בפועל היה מקובל שלאותו אדם היו מספר כרטסות . שתיהן מדברות על שיטתיות ועקביות חשבונאית של שנים בהם אוחד החוב בכל הכרטסות ,שנפתחו לבקשת הנתבע, לחובתו של הנתבע. הגב' טרנין העידה במפורש כי בהוראת הנתבע סגרה בסוף שנת 2007 חמש כרטסות שונות שיוחסו לנתבע ובהמשך להוראתו פתחה כרטסת על שם איברהים חליל. עד מועד הגשת התביעה הנתבע התנהל באופן של חיוב דרך מספר כרטסות תקופה ארוכה ומעולם לא הלין על כך. הגב' נהרי מאשרת כי הנתבע הזמין את הסחורה ואף הוא זה שאספה . אותו אדם מטעמו חתום על תעודות המשלוח ומסתבר שאותו נהג העיד בבית המשפט כי נשלח לאסוף את הסחורה מטעם הנתבע ומטעמו בלבד. הנהג אף העיד כי מי ששילם לו עבור ההובלה והסעת הסחורה היה הנתבע ורק הנתבע: ש:"כשעבדת אצל נאיל (הכוונה לנתבע - הוספה שלי ר.ש.) הייתי למעשה נוסע לחברת מנה ולוקח משם סחורה ומפזר אותה לאנשים. ת: נכון. ש: כשהבאת את הסחורה, החזרת כל מה שעשית משכורת קבלת מנאיל? ת:נכון. עבדתי אצלו וקבלתי ממנו משכורת" (עמ' 37 לפרוטוקול). יוצא איפוא שהנתבע היה הגורם שהזמין את הסחורה והתשלום לגביה פוזר על פני כרטסות שונות עפ"י הנחיות הנתבע. הנתבע אף שילם עבור הסחורה, ואסף אותה, הוא זה (או מי מטעמו) שחתום על תעודות המשלוח אין צריך לומר שבנסיבות אלה המסקנה המתבקשת היא שהנתבע הוא הלקוח היחיד של התובעת חרף קיומן של מספר כרטסות חיוב. חמישית, העדה המומחית הגב' נהרי העידה כי חשבונו של הנתבע זוכה בשיקים של לקוחות ושל מר חליל . אין צריך לומר שהנתבע אינו יכול לאחוז את החבל משני קצותיו ולעשות שימוש סלקטיבי בשיקים של מר חליל ומאידך, כאשר הם נפרעים הנתבע שמח להשתמש בהם ודורש כי ינכו מיתרת חובו את סכום השיק שניתן מחשבונו של מר חליל, אולם כאשר השיקים של מר חליל חוזרים -סבור הנתבע כי יש לגבות שיקים אלה ישירות ממר חליל כיוון שעסקינן בחוב של מר חליל ולא שלו -הנתבע. יפים לעניין זה דבריה של רו"ח נהרי בעמ' 6 סעיף ג לת/3: "ערכתי בדיקה האם שיקים שהתקבלו מהנתבע והוא לא חולק עליהם כוללים שיקים שניתנו מחשבון בנק של איברהים חליל . מהבדיקה עולה כדלקמן: ישנם שיקים נוספים בסך 274,900 ₪ מחשבון בנק של חליל שהתובעת הקטינה בהם את היתרה של נאיל והנתבע לא חולק עליהם (המסמכים מצורפים כנספח 13 לחוות הדעת) נציין שבכל אחת מהקבלות המצורפות נכללו שיקים משני הסוגים, משמע שיקים מחשבון בנק של חליל שלגבי חלק מהם הנתבע טוען שלא שייכים לו ולגבי חלק אחר, לא חולק על כך שפרע בהם את חובו. בשנת 2007 (טרום פתיחת כרטיס הנהלת חשבונות בשם חליל במערכת), היו קבלות רבות בגין שיקים מחשבון בנק של חליל בסך 346,650 ₪ שנרשמו על שם נאיל והוא לא חולק עליהם(נספח 14 לחוות הדעת) הדבר מפריך באופן מוחלט את הטענה של הנתבע שמעולם לא מסר המחאות ו/או שילם בהמחאות של מר איברהים חליל בגין סחורה שהוא עצמו רכש מהתובעת סעיף 10 לכתב ההגנה . לחילופין לו טענתו של הנתבע היתה נכונה חובו של הנתבע בספרים היה גדל במאות אלפי שקלים בכל השיקים מחשבון הבנק של חליל שנרשמו לזכות הנתבע בהנהלת החשבונות של התובעת. כל השיקים שחזרו הוחזרו לנתבע והוא חתם על קבלת שיקים אלה ובכך רואים שהנתבע היה אחראי כלפי התובעת לפרעון החובות בגין החשבוניות" (השיקים הנ"ל מובאים כנספח 15 לת/3) מומחית התובעת ,רו"ח נהרי, העידה כי ערכה בדיקה מקיפה של כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. בחוות דעתה היא מציינת באופן ברור כי הנתבע שילם שוב ושוב בשיקים של לקוחותיו ואם שיקים אלה חזרו הוא חתם עליהם (כמו השיקים המצורפים כנספח 15 לחוות הדעת) והחליפם בשיקים אחרים של לקוחות. החתימה של התובע על שיקים אלה קושרת אותו לשיקים ולמר חליל בפרט , שכן עסקינן בהעתק שיקים מחשבונו של מר חליל. אם אכן נכונה טענת הנתבע כי הוא היה רק שליח בהעברת תשלומים של מר חליל לתובעת לא ברור כלל מדוע חתם עליהם, שכן כאמור לא היה לו לטענתו כל קשר למתחולל בין מר חליל לתובעת. חתימתו על שיקים אלה מוכיחה גם היא כי הכרטסת על שם חליל לא מציינת חוב של חליל אלא חוב של הנתבע וכן שהנתבע שילם את חובו באמצעות שיקים שקיבל ממר חליל בעסקים ביניהם (בין השניים האחרונים). "ת... מי שהיה אחראי לחובות אלו היה נאיל כך נאמר לי וכך מוכיחים השיקים שבדקתי". ש: איך מוכיחים השיקים? איך את אומרת שהשיקים מוכיחים שנאיל אחראי לאיברהים חליל? ת: הרבה פעמים קבלות שיצאו לנאיל כללו שיקים של חליל וקבלות שיצאו לחליל כללו שיקים של נאיל.... ת: הראיה שלי אומרת שהחובות של נאיל שולמו בשיקים של נאיל וחובות של נאיל בשיקים של חליל, תערובת של סלט. הדבר היחיד שזה מוכיח בבהירות שהטענה בכתב ההגנה שזה לא קרה אף פעם אינה נכונה".(עמ' 17-18 לפרוטוקול). יצויין כי בהמשך הדיונים עומת הנתבע עם העובדה שהוא מבקש "להחזיק את החבל משני קצותיו" בכך שהוא מייחס לזכותו שיקים של חליל כאשר הם נפרעים אולם כאשר הם חוזרים הוא מגלגל אותם לכרטסת חליל וטוען שאינם קשורים אליו. הנתבע בחר , בעדותו בבית המשפט, להתחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה על אף שהוצגו לו נתונים מספריים וציין כי החשבונות נערכו ע"י התובעת ולא על ידו. אין ספק איפוא שהנתבע שילם חובותיו לפעמים בשיקים שלו ולפעמים בשיקים של חליל. הנתבע לא טען במהלך המשפט כי שיקים מסויימים וספיציפיים מחשבונו של מר חליל ניתנו כנגד חובותיו של מר חליל ושיקים אחרים שנקב במספרם הסידורי שולמו עבור חובותיו שלו, משכך ברור כי טענת הנתבע לפיה השיקים של ניתנו בגין חוב של מר חליל נסתרה לחלוטין. שישית, בית המשפט סבור שגרסתו של הנתבע היתה מלאה בסתירות , באי דיוקים ולעיתים אף בחוסר בהירות . הנתבע סתר עצמו הן בעניין עצם קיום החוב כלפי התובעת וההודאה בכך שהחוב שלו, הן לעניין הקשרים המסחריים עם מר חליל והרקע למתן השיקים המשוכים מחשבונו של האחרון. גרסת הנתבע לפיה מר חליל אינו קשור אליו נסתרה בעדותו של רו"ח מטעמו .הנתבע התחמק מלענות על שאלות היוצרות קושי עם גרסתו כך כשעומת עם הודאתו בתמליל לעניין קיום חוב שלו לתובעת, טען שמה שאמור בו לא בהכרח נכון אולם מאידך הודה שהתמליל "הוציא לי סודות" (עמ' 32 לפרוטוקול). ולבסוף לאחר כל ההכחשות הודה הנתבע בכך כי כרטסת החוב שלו זוכתה משיקים של חליל : ש: "נניח שיש חוב של מליון ₪ במנה ויש שיקים של חליל על סכום של 300 אלף ₪. אתה לא מכניס את זה לחשבון שלך כדי להקטין את היתרה ל-700 אלף. אתה לא עושה את זה. ת: נכון. כן ככה החישוב." (עמ' 32 לפרוטוקול) אוסיף שכנגד הכחשת הנתבע ולפיה חשבונו לא זוכה בשיקים של מר חליל עומדות ,כצוק איתן, עדויות הגב' טרנין, הגב' נהרי ועדות התובע גם יחד המוכיחות באמצעות חוות דעת ת/3 כי עוד לפני חזרתם של השיקים המשוכים מחשבונו של מר חליל זוכתה יתרת חובו של הנתבע משיקים מחשבון מר חליל. עדות הגב' נהרי וכמוה עדות הגב' טרנין, היו סדורות בהירות ואף גובו במסמכים מספרי הנהלת החשבונות. טענת התובע שפעל כקבלן הובלות מטעם התובעת הנתבע לא יכול להבנות מטענתו לפיה השיקים של חליל הגיעו לידיו בשל שירותי הובלה שביצע עבור התובעת כלפי מר חליל וזאת מהטעמים הבאים: א. הנהג שהוביל את הסחורה הודה כי היחיד ששילם לו היה הנתבע ולא אף אחד מלקוחותיו גם לא מר חליל. ב. טענה התובע לא הוכחה בראיות כגון, קבלה או חשבונית. ג. צירוף כל הראיות, העדויות ואפילו המוסכמות בין הצדדים מלמד כי הנתבע שילם לתובעת חובה באמצעות שיקים של מר חליל מסקנה זו הוכחה ברמת הוכחה גבוהה ואף מטעם זה נדחית טענת שירותי ההובלה. בנסיבות אלה ולאור האמור יש לייחס לנתבע את החוב הנצבר הן בכרטסת שלו והן בכרטסת שנפתחה לבקשתו על שם מר חליל. ג. חבות הנתבע משקבעתי כי יש לייחס לנתבע את החוב בשתי הכרטסות אתייחס לחבות ולגובה החוב שעל הנתבע להשיב לתובעת. הנתבע הודה לא פעם בעצם החוב. כך לדוגמא: ש:אתה עשית את העסקה והלקוחות שלך אם השיקים שלהם חוזרים אתה צריך לשלם? ש:חוזר על השאלה ת: החוב שלי נכון. אם השיקים של הלקוחות חוזרים זה החוב שלי." (עמ' 28-29 לפרוטוקול) הודאה זו היתה בגין חוב שנצבר כתוצאה מחזרת שיקים של לקוחות. ברור שמשהודה הנתבע כי הוא חייב בהחזר התשלומים ששילם באמצעות שיקים של לקוחות שחזרו הרי שמכח קל וחומר חובה זו קמה ביתר שאת ,כאשר עסקינן בחוב או שיקים המשוכים מחשבונו שחזרו או במצב שהנתבע לא שילם את מלוא התמורה . במסגרת התמליל ת/1 הודה הנתבע בשיחה שקיים עם מר אייזנשטיין שוב ושוב בקיום החוב וטען בפניו שאינו יכול להחזיר את החוב הכספי הכבד שצבר בשל מצב כלכלי קשה בו הוא שרוי . הנתבע הודה כי הוא על סף פשיטת רגל. וניסה להציע למר אייזנשטיין כמנכ"ל התובעת פתרונות להשבת חלק מן החוב . להלן חלק מהודאות הנתבע בחוב: "אני חייב להרבה אנשים ואני מתגלגל. לוקח מפה סחורה. מפה סחורה וזה לא מרגישים" (עמ' 12 לת/1). במקום אחר אמר : "אני יש לי התחייבות מולך ושיקים שלפני חודשיים נתתי לך ושלושה חודשים נתתי לך אני רוצה לסגור אותם... בשביל זה הייתי בא בוכה"...(עמ' 25 לת/1). הנתבע אף הודה כי הוא מוכן לסבול על מנת להשיב לתובעת את החוב שצבר אצלה: "אתה רוצה להבין את המצב שלי ,שאתה תדע תאמין שנאיל (הכוונה לנתבע) אין לו . אני מוכן אורי לעשות סבל בשביל להחזיר". (עמ' 8 לת/1) בהמשך השיחה ביניהם ולאחר שהנתבע הציע פתרונות השבה לא ישימים שואל מר אייזנשטיין את הנתבע: "ש:אז מה אתה צריך אותי ? להחזיר את החוב?" והנתבע עונה בחיוב: "ת:כן" (עמ' 19 לת/1). מהתמליל ת/1 עולה כי הנתבע הודה בחבותו בכל החוב שהתובעת מייחסת לו. מר אייזנשטיין מסביר לו כי הוא חב לתובעת 3.5 מליון ₪ . הנתבע לא הכחיש זאת אלא טען כי הוא חב סכום דומה לנושים אחרים ובהם אחיו. נוכח הודאותיו של הנתבע בעצם החוב הן בתמליל והן בעדותו בבית המשפט, אבחן כעת מהו סכום ההשבה בו יש לחייב את הנתבע. ד. גובה החוב על מנת לשום את גובה החוב בו יש לחייב את הנתבע אפנה תחילה לחוות הדעת שהגישו הצדדים. התובעת הגישה את חוות דעתה של רו"ח נהרי - ת/3 ואילו הנתבע הגיש את חוות דעתו של מר עלאא וותד- נ/5. לאחר עיון בשתי חוות הדעת ונוכח ממצאיהם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל במלואה: חוות הדעת - נ/5 הנתבע העביר למומחה מטעמו מסמכים חלקיים . הנתבע לא ערך רישום חשבונאי מסודר של הכספים שהועברו בין הצדדים לפיכך נדרש המומחה מטעמו להכין את חוות הדעת בהתבסס בעיקר על כרטסת הנהלת החשבונות אצל התובעת על תצהירי הגב' טרנין ועל חוות דעת המומחית רו"ח נהרי ת/3. כך לדוגמא בעמ' 3 לחוות הדעת בסעיף 7 מטיל המומחה הסתייגות על ממצאיו : "אין בידי כימות מדוייק של כל המסמכים וכל הכרטסות הדרושות לכימות מדוייק של השינוי ביתרת מר אשהב בספרי התובעת". המומחה וותד קובע קביעות רבות שאינן בהירות דיין. הוא קובע שהתובעת חייבה את הנתבע בחובות של לקוחות אחרים , בהתאם הוא מסתייג מפתיחת כרטסות רבות אשר התובעת מבקשת לייחסם ללקוחו - הנתבע, ברם הוא מתעלם מהעובדה שלקוחו שילם בשיקים של אחרים. המומחה וותד לא מסביר מדוע אין לחייב את לקוחו בשיקים שסיחר לתובעת כאשר ברור ששילם פעמים רבות בשיקים של לקוחות שלו וכאשר לא היסס להשתמש בהם על מנת שיתרת חובו בכרטסת התובעת תזוכה בגינם. המומחה וותד נחקר בבית המשפט בעניין זה וטוען כי לא התייחס לכך בחוות דעתו : "ש:בתוך חוות הדעת שאנחנו צרפנו , יש שם סכומי כסף שמגיעים לכחצי מליון ₪ שבהם ניתן לראות שלמעשה נאהל שילם את החובות שלו באמצעות שיקים של חליל. ת:אני זוכר דבר כזה. לא התייחסתי לזה בחוות דעתי . התייחסתי שכאילו יש שיקים בכרטסת של מישהו אחר , זה נקרא הסבת שיקים". (עמ' 40 לפרוטוקול ). בהמשך נשאל המומחה פעם נוספת כיצד יתכן שהלקוח שלו רק יזדכה עם שיקים של חליל והוא עונה כהאי לישנא: "ת:... אני ראיתי שאיברהים חליל הוא לקוח של נאהל מצד אחד נאהל יכול לבוא ולשלם בשיקים של לקוח, אבל מצד שני המצאות שיקים בכרטסת של אשהב (הנתבע) של אנשים אחרים, מתיישב עם הטענה של סבטלנה שהיא חילקה איך שהיא רוצה" (עמ' 40 לפרוטוקול). מתשובתו של המומחה וותד עולה כי הוא מסכים שלקוחו שילם בשיקים של לקוחותיו אולם, הוא מתעלם בכוונה מכך שהמשמעות הכספית היא שאם אפשרי זיכוי החשבון בשיקים כאמצעי תשלום לכיסוי חוב הנתבע בתובעת אפשרי גם חיוב אותו חשבון בחוב זה כאשר השיק חוזר ואמצעי התשלום אינו בר פרעון . מתשובותיו של המומחה עולה מפורשות כי לא רק שהוא נמנע ממתן הסבר לזה אלא שהוא אף לא כלל התייחסות לנושא בחוות דעתו. בית המשפט סבור שמאחר שעסקינן בחלק משמעותי מסכום החוב הרי שחוות דעת שאינה כוללת התייחסות כזו הינה חוות דעת חסרה וברור שבית המשפט אינו יכול לקבל חוות דעת כזאת כמשקפת את המצב החשבונאי האמיתי. חוות הדעת ת/3 חוות הדעת ת/3 מקיפה מגובה בנספחים קריאים . מפורטים בה דפי הנהלת החשבונות של הנתבע אצל התובעת, בגין רכישות שביצע לאורך השנים הרלבנטיות לתביעה ויש בה אף דוגמאות למכלול הטענות בגרסת התובעת. רו"ח נהרי קובעת בסיכום חוות הדעת ת/3: "לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: ספרי הנהלת החשבונות של התובעת מורים כי קיים לקוח אחד ויחיד שהוא הנתבע. ההפרדה של כרטיסי הנהלת החשבונות הינה נוהל פנימי . ההפרדה נדרשה ע"י הנתבע והתובעת לא ייחסה להפרדה זאת שום משמעות. הנתבע חייב לתובעת סך של 3,034,034 ₪ נכון ליום חוות דעתי זו " הגב' נהרי ציינה בפני בית המשפט כי בדקה חומר רב לפני מתן חוות הדעת ובכלל זה מסמכי מקור, תיעוד פנימי , תעודות משלוח חשבוניות, חתימה על חזרות שיקים. מעבר להסבריה החשבונאיים, מסבירה רו"ח נהרי מדוע הגיעה למסקנה שהנתבע חב בכל הכרטסות. המומחית נהרי הציגה נתונים מספריים של שיקים של מר חליל שזוכו בחשבונו של הנתבע על פי בקשתו ומאחר ששילם עבור הסחורה בשיקים אלה. המומחית ציינה כי אם נכונה טענת הנתבע לפיה אין לקשור אותו לשיקים של מר חליל אזי יש להגדיל את יתרת חובו בשיקים של חליל שנזקפו לזכותו בסכום של כ-650,000 ₪ דבר שיגדיל את כרטסת חובו של הנתבע לבדה מעבר ל2,000,000 ₪ (ראה סעיף ז בעמ' 6 לחוות הדעת ת/3) . עוד מציינת המומחית בעדותה בבית המשפט כי יתרת חוב הכרטסת של הנתבע לבדה עומדת על 1,457,947 ₪. הודאתו המפורשת של הנתבע בת/1 לקיום חוב כבד לתובעת שגורם לו לבכות ו"לעשות סבל" על מנת להשיבו ואי הכחשתו את סכום החוב שמר אייזנשטיין בשיחה ביניהם נקב בו: "אייזנשטיין: אבל נאיל אם אתה חייב שני מליון שקל לאנשים אחרים ולי אתה חייב שלושה שלושה וחצי, לא משנה מליון שקל, איך תחזיר את זה? בחיים לא תחזיר את זה. נאיל: אורי , אני אני אייזנשטיין: בחיים לא. נאיל: אה תעזוב מאנשים" (עמ' 13 לת/1) כל אלה מובילים למסקנה שיש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה (2,000,000 ₪), שכן מעבר לכרטסת החיוב ע"ש הנתבע העומדת על כמליון וחצי ₪ , יש לחייב את הנתבע גם בכרטסת מר חליל שסכום החיוב בה עולה כאמור על חצי מליון ₪. סוף דבר מאחר שהתובעת העמידה תביעתה על סך 2,000,000 ₪ בלבד , הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סכום זה, בצירוף ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות התובעת בסך 120,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן ישיב לתובעת את האגרה ששולמה בערכה הריאלי. חובמפעל