מימון לימודים לאלמנת צה''ל

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מימון לימודים לאלמנת צה''ל: המחלוקת וטענות הצדדים 1. התובעת היא אלמנת צה"ל. הנתבעת ניהלה בשנת 2005 מכללה בשם "מכללת לוטם איילון" ללימודי רפואה משלימה ולימודי מודעות והעשרה (להלן: המכללה). 2. ביולי 2005 נרשמה התובעת ללימודים במכללה. התובעת טוענת שפנתה לנתבעת על מנת לרכוש הכשרה מקצועית לפרנסתה, בתחום הריפוי האלטרנטיבי. בהיותה אלמנת צה"ל, שזכאית למימון לימודים לרכישת מקצוע על ידי משרד הביטחון (להלן: משהב"ט), חפצה התובעת בלימודים שמוכרים לצורך המימון על ידי משהב"ט. התובעת טוענת כי תנאי לכך הוא שהלימודים יהיו מוכרים על ידי משרד החינוך והתרבות. התובעת טוענת כי הבהירה לנתבעת שלימודיה לרכישת מקצוע אמורים להיות ממומנים על ידי משהב"ט, ועל כן מבקשת היא לברר אם תכניות הלימודים של המכללה, במסלול שהיא מבקשת, מוכרות על ידי משרד החינוך. התובעת טוענת כי הנתבעת אישרה במפורש, שהלימודים במכללה מוכרים על ידי משרד החינוך. הנתבעת אף הפנתה אותה לכתוב בעלון המידע של המכללה (להלן: העלון), כי "תכניות הלימודים מוכרות על ידי משרד החינוך והתרבות ועל ידי קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון" (העלון, מוצג ת/ 3). לאחר שהתובעת נועצה בנתבעת, הכינה הנתבעת עבורה תכנית להכשרה מקצועית במסלול של פסיכותרפיה הוליסטית, במשך ארבע שנים, בעלות כוללת של 58,400 ₪ (מסלול ההכשרה פורט במכתב הנתבעת אל משהב"ט, המוצג ת/ 5). תחילה נרשמה התובעת לקורס שנתי "איזון גוף נפש" (להלן: קורס איזון גוף נפש) ושילמה לנתבעת עבורו שכר לימוד בסך 8,150 ₪. התובעת טוענת כי נרשמה לקורס על סמך המצג של הנתבעת, כי הלימודים מוכרים על ידי משרד החינוך, וכחלק ממסלול ההכשרה בן ארבע שנים כאמור. התובעת טוענת כי הנתבעת הסבירה לה שהקורס הוא קורס יסוד בסיסי במסלול ההכשרה המקצועית שתוכנן עבורה, ועל כן נרשמה התובעת תחילה לקורס זה, אך אלמלא המצג בדבר ההכרה בלימודים על ידי משרד החינוך, היא לא היתה נרשמת כלל ללימודים במכללה, כיוון שלא היה ביכולתה לממן מכיסה את עלות ההכשרה, בסך 58,400 ₪, והיא הסתמכה על ההשתתפות של משהב"ט במימון לימודיה (בעדותה, בעמ' 7 לפר', מסרה התובעת כי הסכום המרבי שציפתה לקבל ממשהב"ט הוא כ- 10,000 ₪ לשנת לימודים, ובסה"כ - כ- 40,000 ₪ לאורך ארבע שנות ההכשרה המתוכננת). התובעת טוענת כי היא לא היתה מעוניינת בקורס איזון גוף נפש, כקורס בודד, במנותק מהמסלול הכולל של ההכשרה המקצועית שתוכננה עבורה, על פי המוצג ת/ 5. התובעת טוענת כי המצג של הנתבעת התגלה כמצג שווא: לאחר שהתחילה בלימודים בקורס, ביקשה התובעת מהנתבעת לחתום על הטפסים המתאימים של משהב"ט, אך הנתבעת דחתה אותה בלך-ושוב במשך כשלושה חודשים, ואז הסתבר לתובעת כי הלימודים במכללה אינם מוכרים על ידי משרד החינוך, ועל כן אין מתקיים התנאי הבסיסי להשתתפות של משהב"ט במימונם. התובעת טוענת כי אף המצג שבעלון, ולפיו איגודים מקצועיים שנמנו בו מכירים בלימודים במכללה, התגלה כמצג שווא, על פי תשובות שקיבלה משלושה איגודים כאלה שאליהם פנתה, כמפורט בסעיף 20 לתצהירה. כשהסתבר לתובעת כי הלימודים במכללה אינם מוכרים על ידי משרד החינוך, ובשל כך לא ימומנו על ידי משהב"ט, היא הודיעה לנתבעת בכתב על ביטול ההתקשרות ודרשה מהנתבעת להשיב לה את השיק האחרון, ע"ס 5,000 ₪, שמסרה לתשלום שכר הלימוד (מכתב התובעת אל הנתבעת, מיום 26.9.05, המוצג ת/ 8; להלן: מכתב הביטול). הנתבעת דחתה דרישה זו ואף הגישה את השיק האמור לביצוע בהוצאה לפועל. התובעת לא הגישה התנגדות, במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ושילמה את סכום השיק ואת הוצאות ההליך. בתצהירה טוענת התובעת כי מעולם לא נמסרה לה אזהרה בהליך ההוצאה לפועל, וכי נודע לה על קיומו רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. לעומת זאת, בעדותה בביהמ"ש מסרה התובעת הסבר שונה לאי-הגשת ההתנגדות בהליך ההוצאה לפועל: "התייעצתי עם עו"ד. הוא יעץ לי קודם לשלם ואחר כך לתבוע" (בעמ' 6 לפר'). בתביעה דנן - שסכומה 16,269 ₪ - תבעה התובעת השבת כל שכר הלימוד ששילמה, החזר ההוצאות שנגרמו לה בהליך ההוצאה לפועל, החזר שכ"ט עו"ד עבור מכתב התראה, ופיצוי בגין עוגמת הנפש, הטרחה ואובדן הזמן שנגרמו לה כתוצאה מהתרמית וההטעייה על ידי הנתבעת. 3. הנתבעת טוענת שהיא מוכרת כספק על ידי משהב"ט. ואמנם, מספר קוד-הספק של הנתבעת במשהב"ט מופיע בעלון. הנתבעת טוענת כי היא חתמה על הטפסים של משהב"ט, כפי שהתובעת ביקשה, והחזירה אותם לתובעת כשהם חתומים על ידה, וכי אין אמת בטענת התובעת כאילו הנתבעת דחתה אותה ב"לך ושוב" ולא חתמה על הטפסים הללו. הנתבעת טוענת שהבהירה לתובעת, כי היא אינה אחראית להכרה בלימודים על ידי משהב"ט, וכי על התובעת לברר עם משהב"ט באילו לימודים בדיוק יכיר, לצורך מימונם. מנגד טוענת התובעת כי היא הציגה לפני הנתבעת, מלכתחילה, את דרישת משהב"ט, כי הלימודים יהיו מוכרים על ידי משרד החינוך, ובתשובה אישרה הנתבעת כי אמנם כך הוא, כפי שגם מוצג בעלון. הנתבעת טוענת כי התובעת החליטה - עד שתברר עם משהב"ט באילו קורסים של המכללה יכיר - להירשם לקורס איזון גוף נפש, שהוא קורס בסיסי למטפל בריפוי טבעי. הנתבעת טוענת שהתובעת החליטה להירשם לקורס האמור כקורס נפרד ויחידי, גם אם לא ישולם על ידי משהב"ט, כיוון שרצתה ללמוד בקורס זה בכל מקרה, על מנת לעבור תהליך אישי של מודעות ומדיטציה. הנתבעת טוענת כי הסיבה לכך שהתובעת הפסיקה את השתתפותה בקורס איזון גוף נפש היתה קשיים נפשיים שהתעוררו אצלה, בהתייחס לקורס, ולא מצג שווא מצד הנתבעת. עוד מסתמכת הנתבעת על ההתחייבות, בסעיף 7 של טופס ההרשמה שעליו חתמה התובעת (המוצג ת/ 12), שמהווה החוזה שבין הצדדים. באותה תנייה נקבע כי "הפסקת הלימודים בכל שלב תחוייב בשכר לימוד מלא". על פי כל אלה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את דרישת התובעת להשבת כספה. עוד טוענת היא כי לא בכדי בחרה התובעת שלא להגיש התנגדות לביצוע השיק בהליך ההוצאה לפועל, ואף שילמה את סכומו ואת הוצאות ההליך, שהרי התובעת התחייבה בחתימתה על טופס ההרשמה ובו התנייה האמורה לעיל. הנתבעת טוענת כי לאחר שחלפו כשנתיים, מנסה התובעת להתנער מהתחייבותה זו, באמצעות טענות חסרות בסיס בדבר מצג שווא והטעייה, ומנסה להיבנות מכך שהמכללה נסגרה בשל התאונה שאירעה לנתבעת. מדובר בתאונת דרכים, שאירעה ביום 11.11.05 ואשר בה נפגעה הנתבעת כהולכת רגל (טופס מידע משטרתי, נספח ה' לתצהיר הנתבעת). בשל פציעתה של הנתבעת הופסקה פעילותה של המכללה מספר חודשים לאחר התאונה, באפריל 2006 (נספחים ו', ז' לתצהיר הנתבעת). האם הטעתה הנתבעת את התובעת 4. התובעת היא אלמנת צה"ל למעלה מ- 30 שנים (אלמנתו של חלל מלחמת יום הכיפורים), אך היתה זו פעם ראשונה שביקשה לעשות שימוש בזכותה לקבל ממשהב"ט השתתפות במימון לימודים לצורך הכשרה מקצועית (עדות התובעת, בעמ' 7 לפר'). על מנת לברר את זכותה זו פנתה התובעת תחילה אל עובדת רווחה במשהב"ט, גב' ליאת בר-אלי, וקיבלה ממנה פתק שעליו רשמה עובדת הרווחה את התנאים הבסיסיים שנדרשים לצורך קבלת ההשתתפות במימון הלימודים על ידי משהב"ט: "תכנית לימודים, מוסד מוכר ע"י משרד החינוך או משרד העבודה והרווחה, עלות קורס, עלות ההכשרה" (פתק זה, המוצג ת/ 1, הוגש כראייה עוד בישיבה מקדמית ביום 11.3.08). לאחר אותה ישיבה מקדמית קיבלה התובעת, לבקשתה, מעובדת הרווחה במשהב"ט, גב' בר-אלי, מסמך רשמי, המוצג ת/ 13, שבו כתבה גב' בר-אלי כי על מנת לקבל ממשהב"ט מימון של לימודי הכשרה מקצועית - במסגרת זכאותה של התובעת כאלמנת צה"ל - יש צורך כי בסיום הלימודים תינתן תעודת הסמכה "ממשרד ממשלתי או מוסד שבגמר הלימודים מוענקת ללומדים בו תעודת הסמכה על פי הרשאה חוקית שניתנה למוסד (כגון משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה וכו')". כאשר נפגשה התובעת עם הנתבעת על מנת לברר פרטים אודות הלימודים במכללה, היו לנגד עיניה התנאים הבסיסיים שנדרשים על מנת לקבל ממשהב"ט השתתפות במימון לימודי ההכשרה המקצועית, כפי שרשמה אותם גב' בר-אלי על הפתק ת/ 1 שנתנה לתובעת. בהתאם לכך, ביקשה התובעת לוודא כי תכנית הלימודים במכללה מוכרת על ידי משרד החינוך, כיוון שזה היה תנאי בסיסי לקבלת המימון ממשהב"ט. אין מחלוקת כי התובעת מסרה לנתבעת שהיא אלמנת צה"ל, וכי היא מתכננת לממן את לימודיה במכללה בעזרת ההשתתפות שהיא זכאית לקבל ממשהב"ט. אין מחלוקת כי הנתבעת אישרה באוזני התובעת, שהלימודים במכללה מוכרים על ידי משרד החינוך. הנתבעת אף מסרה לתובעת את העלון, שבו נכתב במפורש כי תכניות הלימודים של המכללה מוכרות על ידי משרד החינוך והתרבות. בעלון רשום אף מספר קוד הספק של הנתבעת במשהב"ט, דבר שיוצר רושם כי הנתבעת היא ספק שמוכר על ידי משהב"ט, ועשוי היה לחזק אצל התובעת את האמונה כי לא תתעורר בעייה בקבלת מימון הלימודים ממשהב"ט, שהרי על פי האמור בעלון, תכניות הלימודים של המכללה מוכרות על ידי משרד החינוך, והנתבעת היא אף ספק מוכר על ידי משהב"ט. הנתבעת טענה כי המצג שכתוב בעלון: "תכניות הלימודים מוכרות על ידי משרד החינוך והתרבות ועל ידי קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון" - משמעו כי תכניות הלימודים מוכרות על ידי משרד החינוך, רק לעניין קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון (כך אף על פי סעיף 8 לתצהירה). הנתבעת טענה כי התובעת אינה עובדת הוראה, ועל כן מצג-דברים זה שבעלון אינו רלבנטי לגביה. אולם אני מקבלת את טיעונה של ב"כ התובעת, כי נוסח המצג שבעלון אינו מצמצם את ההכרה המוצגת על ידי משרד החינוך, רק לעניין קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון, כיוון שבין שתי "ההכרות" הללו מצוייה ו'-החיבור. ההבנה הפשוטה והברורה של לשון המצג היא כי תכניות הלימודים מוכרות על ידי משרד החינוך וגם על ידי קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון. ההכרה בתכניות הלימודים על ידי משרד החינוך לא סוייגה בסייג כלשהו. הקורא הסביר מבין מכך כי כל תכניות הלימודים של המכללה מוכרות על ידי משרד החינוך. ואמנם, כשעומתה הנתבעת בחקירתה הנגדית עם המצג הכללי והבלתי מסוייג שבעלון, בדבר ההכרה בתכניות הלימודים על ידי משרד החינוך, היא אישרה כי "ההכרה", כמוצג בעלון, היא כללית ובלתי מסוייגת (בעמ' 11 לפר'). אין מחלוקת כי הנתבעת לא הציגה אסמכתא כלשהי למצג שבעלון, בדבר ההכרה על ידי משרד החינוך בתכנית הלימודים של המכללה. בחקירתה הנגדית (בעמ' 20 לפר') אמרה הנתבעת כי "תשיג" אישור להכרה זו, לגבי שנת הלימודים 2005. אולם המועד הנכון להצגתו של אישור כזה היה, ראשית - עוד בספטמבר 2005, בתגובה למכתב הביטול של התובעת, שבו העלתה במפורש את טענת מצג-השווא בעניין ההכרה על ידי משרד החינוך; ולאחר מכן - עם הגשת כתב ההגנה ותצהירה של הנתבעת בהליך דנן. הנתבעת לא המציאה אישור כזה של משרד החינוך, לא בעת שנתגלעה המחלוקת ואף לא בשלב של הגשת כתבי הטענות והישיבות המקדמיות בהליך דנן, מספר שנים לאחר מכן; ומכאן שאישור כזה לא היה בנמצא. ב"כ התובעת פירטה בסיכומיה את ניסיונותיה של הנתבעת - בשלב שטרם תחילת ההוכחות - להסיט את מוקד הדיון ממצג-השווא שבעלון, בדבר ההכרה הבלתי מסוייגת, על ידי משרד החינוך, בתכניות הלימודים של המכללה. כך, בתגובה שהגישה הנתבעת ביום 15.2.09 נאמר שהתובעת היא אלמנתו של גימלאי של משהב"ט (ובמשתמע, בתור אלמנת גימלאי אינה זכאית להשתתפות של משהב"ט במימון לימודים להכשרה מקצועית); למרות שהנתבעת ידעה היטב כי התובעת היא אלמנתו של חלל צה"ל, ובהתאם לכך אף מיענה את תכנית ההכשרה שהכינה עבור התובעת אל אגף השיקום של משהב"ט (ראו פירוט בסעיפים 37 - 41, ובמיוחד בסעיף 38 של סיכומי ב"כ התובעת). אין בכל אלה כדי להועיל לנתבעת, כיוון שהמצג הרלבנטי, שהתובעת הסתמכה עליו - וזאת בהתאם לתנאים למימון על ידי משהב"ט, כפי שנמסרו לה על ידי עובדת הרווחה שם - היה ההכרה הבלתי מסוייגת של משרד החינוך והתרבות בתכניות הלימודים של המכללה. 5. גם לגבי המצג של הכרה בתכניות הלימודים של המכללה על ידי קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון, לא המציאה הנתבעת כל ראייה לכך כי היתה (לפחות) הכרה כזאת. כשנשאלה בחקירתה הנגדית אודות אישור להכרה במכללה על ידי קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון, השיבה הנתבעת - כמו בעניין האישור להכרה של משרד החינוך בתכניות הלימודים של המכללה - כי היא "תשיג" אישור זה (בעמ' 20 לפר'). למותר לומר כי המועד להמצאת אישור כזה אינו בשלב של החקירה הנגדית. בסופו של דבר, לא הציגה הנתבעת כל אישור בדבר הכרה על ידי משרד החינוך, לא בתכניות הלימודים של המכללה, ואף לא הכרה על ידי קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון. יצויין כי במענה לפניותיה של התובעת אל משרד החינוך, היא קיבלה שתי תשובות ממר מוטי רוזנר מאגף השתלמות והדרכה לעובדי הוראה (המוצגים ת/ 6 ו- ת/ 7), ותשובה אחת ממר בני רגב, יו"ר הועדה לאישור קיום קורסים לגמול השתלמות, למעט עובדי הוראה, באגף קשרי חוץ ותפקידים מיוחדים (המוצג ת/ 16). במסמכים הללו נכתב כי מכללת לוטם איילון לא הוכרה לעניין גמול השתלמות לעובדי הוראה, ואף לא קיבלה אישור לקורסים לעניין גמול השתלמות של מי שאינם עובדי הוראה. אפשר שפניותיה של התובעת לא הופנו אל בעל התפקיד המתאים במשרד החינוך, כיוון שאינה עובדת הוראה, והיא אף לא ביקשה להכיר בזכאות לגמול השתלמות. על כל פנים, לפי האמור במסמכים הללו, המכללה לא הוכרה גם לעניין גמול השתלמות לעובדי הוראה (ואף למי שאינם עובדי הוראה). אולם כאמור, המצג הרלבנטי לענייננו - שהוא שעומד בבסיס התביעה - הוא הכרה בלתי מסוייגת, על ידי משרד החינוך, בתכניות הלימודים של המכללה, כפי שנכתב בעלון. הנתבעת לא המציאה מסמך כלשהו לביסוסו של מצג זה, לא כאשר התובעת ביקשה זאת ממנה, סמוך לאחר שהתחילה את לימודיה במכללה, ואף לא לאחר הגשת התביעה דנן. לפיכך מקבלת אני את טענת התובעת, כי הנתבעת הציגה לפניה - הן בעלון והן בדבריה - מצג שווא, כי תכניות הלימודים של המכללה מוכרות על ידי משרד החינוך. הנתבעת ידעה כי הכרה זו על ידי משרד החינוך מהווה, לדידה של התובעת, תנאי מהותי בהתקשרות ביניהן, כיוון שהתובעת הסבירה לה את הצורך בכך, כתנאי בסיסי לקבלת מימון ללימודיה ממשהב"ט. הנתבעת הציגה לפני התובעת את מצג השווא האמור תוך ידיעה זו. 6. מצג שווא נוסף בעלון הוא של הכרה על ידי מספר אגודות מקצועיות, ובהן: איגוד הנטורופתים הישראלי, איגוד הרפלקסולוגים הישראלי, האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית. שלוש האגודות הללו מנויות בעלון, תחת הכותרת: "הכרה ע"י איגודים מקצועיים וקרנות השתלמות", ככאלה שמכירות בתכניות הלימודים של המכללה. התובעת המציאה מסמכים משלוש האגודות הללו, ולפיהם המכללה לא הוכרה על ידיהם (המוצגים ת/ 2, ת/ 14 ו- ת/ 15). במסמך ת/ 2, של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, נאמר כי המכללה אינה מוכרת על ידי אגודה זו, ומעולם לא היתה בית ספר שמוכר על ידה. במסמך ת/ 14, של האגודה הישראלית לנטורופתיה ולתזונה טבעית, נאמר כי המכללה מעולם לא פנתה לאגודה זו על מנת להצטרף כחברה בה, וכי "תכניות הלימוד של המכללה מעולם לא נבדקו, ולכן אינה מוכרת ובוודאי שלא מאושרת על ידינו". במסמך ת/ 15, של איגוד הרפלקסולוגים הישראלי, נאמר כי המכללה לא היתה חברה באיגוד זה בשנת הלימודים תשס"ה - תשס"ו (יצויין כי קורס בן שנתיים ברפלקסולוגיה הוליסטית נמנה בין הקורסים שנכללו בתכנית ההכשרה המקצועית, ת/ 5, שהכינה הנתבעת עבור התובעת). הנתבעת השיבה על כך בהסברים אשר תמציתם היא כי המקצועות הללו לומדו במכללה על ידי מורים, אשר שלוש האגודות האמורות מכירות בתכנית הלימודים שלהם ונותנות תעודות מקצועיות מטעמן לתלמידים שסיימו את הקורסים אצל המורים הללו (הנתבעת ציינה לעניין זה את שמותיהן של שתי מורות, אשר לדבריה הן בעלות תואר דוקטור, במקצועות הנטורופתיה וההומיאופתיה; ראו בעמ' 12, 19 לפר'). הנתבעת הסבירה כי לא נהגה לשלם מראש את דמי ההרשמה או דמי החבר לאגודות הללו, אלא לאחר שנרשמו לקורס הרלבנטי מספר מספיק של תלמידים. לדברי הנתבעת, "ברגע שהוא [התלמיד] מסיים את הקורס, הוא מקבל תעודה מהאגודה המכירה, ואם צריך לשלם, אני דואגת לזה קודם" (בעמ' 26 לפר'). לשיטתה של הנתבעת, המסמכים ת/ 2, ת/ 14 ו-ת/ 15 משקפים רק עניין "טכני", של אי תשלום דמי החבר השנתיים על ידה, ואינם סותרים את המוצג בעלון בדבר ההכרה שמוענקת לתכניות הלימודים של המכללה על ידי האגודות הללו. הנתבעת הגישה מסמך מאיגוד הרפלקסולוגים הישראלי (המוצג נ/ 1), שבו נאמר כי לצורך חידוש החברות של בית הספר באיגוד יש לשלם תשלום שנתי, ואף צויין כי הנתבעת תרמה להקמת האיגוד והיתה חברה בהנהלתו. אולם פועלה זה של הנתבעת אין משמעו כי היתה הכרה של איגוד הרפלקסולוגים הישראלי בלימודים במכללה, בשנת הלימודים 2005, כפי שהוצג בעלון. דא עקא, הסברה של הנתבעת אינו מתיישב עם האמור במסמכים ת/ 2 ו- ת/ 14: כי המכללה מעולם לא הוכרה על ידי האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, וכי תכניות הלימוד שלה מעולם לא נבדקו ולא אושרו על ידי האגודה הישראלית לנטורופתיה ולתזונה טבעית. אין מדובר איפוא רק בעניין "הטכני" של שיהוי בתשלום דמי חבר שנתיים. גם לגבי היבט טכני זה לא הציגה הנתבעת, ולו אישור אחד, מאיזו משלוש האגודות האמורות, כי שילמה אי פעם דמי חבר שנתיים לצורך מתן ההכרה לתלמידי המכללה, לגבי המקצועות שהאגודות הללו עוסקות בהם. לאחר שהנתבעת העידה בהרחבה אודות ההבחנה שיש לעשות בין ההכרה "העניינית", על ידי האגודות הללו, בתכנית הלימודים של המורה שמומחה לאותם מקצועות; לבין העניין הטכני של תשלום דמי החבר השנתיים, שאלה אותה ב"כ התובעת: "כלומר, מכל הגורמים הנכבדים שלגביהם את טוענת בעלון ההרשמה שהם מכירים במכללה ובתוכניות הלימודים שלה, האם את יכולה להציג לנו, ולו אישור אחד בלבד?" על כך השיבה הנתבעת: "מאיפה, מהכיס?" (בעמ' 21 לפר'). בתום חקירתה הנגדית של הנתבעת ביקשה באת-כוחה לרכך תשובה זו, שאותה כינתה "מתריסה", על ידי הגשת מסמך-אישור שברשותה. ב"כ התובעת התנגדה ל"מקצה שיפורים" כזה, בשלב של תום החקירה הנגדית, וקיבלתי את התנגדותה (ראו בעמ' 23 - 24 לפר'). למותר לומר כי ככל שהיה בידי הנתבעת אישור כנטען - שיכול היה לשקול כנגד האמור במוצגים ת/ 2, ת/ 14 ו-ת 15 - היה עליה להמציאו בשלב של הגשת כתבי הטענות והתצהירים, לאחר שאותם מוצגים כבר היו לפניה, ולא בשלב של תום חקירתה הנגדית. כל שהמציאה הנתבעת כנגד המוצגים הללו היה המסמך נ/ 1 שצויין לעיל, אשר אינו מהווה משקל-נגד לאמור במסמכים הללו של האגודות המקצועיות. על פי הראיות שלפני, לא היה "כיסוי" כלשהו למצגים שבעלון, בדבר הכרה במכללה ובתכניות הלימודים שלה, לא על ידי משרד החינוך או קרנות השתלמות לעובדי הוראה בשנת שבתון, ואף לא על ידי האגודות המקצועיות שצויינו לעיל. אני מסכימה עם ב"כ התובעת כי הדבר מצביע על דפוס התנהלות של הנתבעת, בעניין העמדת מצגי שווא בעלון. למותר לומר כי רשימה של מספר גורמים נכבדים, ובהם משרד החינוך, ככאלה שמכירים בתכניות הלימודים של המכללה, מחזקת את האמון מצד תלמיד פוטנציאלי כי בהרשמו ללימודים במכללה, הוא יזכה בסיומם להכרה בהכשרה שרכש, על ידי הגורמים שנמנו ב"רשימת ההכרה" שבעלון, וכי אינו שם את כספו על קרן הצבי. כפי שצויין, הלימודים במכללה יקרים למדי (תכנית ההכשרה של התובעת, למשך ארבע שנים, היתה בעלות של 58,400 ₪). אני מקבלת איפוא את טענת התובעת כי הנתבעת הציגה כלפיה מצג שווא בדבר הכרה של משרד החינוך בתכניות הלימודים של המכללה, וכי התובעת נרשמה לקורס איזון גוף נפש תוך הסתמכות על מצג שווא זה. 7. עניין נוסף שראוי לציין בהקשר זה: בעדותה בביהמ"ש העלתה הנתבעת, לראשונה, גירסה כבושה, ולפיה היא אמרה לתובעת מלכתחילה, כי היא סבורה שמשהב"ט לא יכיר בזכאות של התובעת לגבי מימון שכר הלימוד במכללה: "לפנים משורת הדין, למרות שאמרתי לה שאינני סבורה שהיא תהיה מוכרת על ידי משרד הביטחון, כיוון שהיא אלמנת צה"ל והיא לא פנסיונרית של צה"ל - כל האנשים שנרשמו ללימודים אצלי במימון משרד הביטחון היו יוצאי צה"ל/משרד הביטחון בעצמם, ולא שאירים/קרובי משפחה - למרות זאת לקחתי לה את הטפסים למלא ואמרתי לה שאם היא תוכל לשכנע מישהו לעזור לה במימון הלימודים, אני הראשונה שארצה להמליץ על הדבר הזה. זאת במסגרת של רצון טוב ולא יותר מכך" (בעמ' 21 לפר'). בהמשך עדותה (בעמ' 26 לפר') חזרה הנתבעת ואמרה כי היא בטוחה "במאה אחוז" שאמרה לתובעת, כי על פי ניסיונה, משהב"ט אינו מממן לימודים לשאירים, אלמנות, אלא רק לפורשי מערכת הביטחון. למותר לעמוד על חשיבותם של דברים אלה לעניין הבחינה של שלב-המצגים, בקשר ללימודיה של התובעת במכללה: אם הנתבעת הביעה באוזני התובעת מראש את ספיקותיה לגבי זכאותה של התובעת למימון על ידי משהב"ט, ואף מסרה לה את הטעם לכך: כי על פי ניסיונה, זכאות כזאת עומדת רק לפורשים ממערכת הביטחון, אך לא לשאירים ובהם אלמנות - אזי היה הדבר צריך לעורר אצל התובעת ספק בעניין קבלת המימון המקווה ממשהב"ט, ואזי היה מצופה מהתובעת לבדוק עניין זה לאשורו, טרם שנרשמה לקורס איזון גוף נפש והתחייבה כלפי הנתבעת. לנוכח חשיבותה של טענה זו, מצופה היה למצוא אותה בתצהירה של הנתבעת, ולא לראשונה בעדותה, לאחר ששמעה קודם לכן את עדות התובעת. הנתבעת - אשר הרשימה אותי כאדם אינטיליגנטי ומתוחכם - היתה מודעת לפירכה זו. לשאלתי מדוע לא נכללו דברים אלה בתצהירה, השיבה הנתבעת: "אני לא זוכרת שזה לא כתוב. הייתי בטוחה שכן כתוב" (בעמ' 26 לפר'). דא עקא, הדברים הללו לא נזכרו כלל בתצהירה. לעומת זאת, התובעת - שעדותה נשמעה ראשונה - העידה: "היא אמרה שכל הקורסים שלה מוכרים וכל תכנית הלימודים מוכרת. ש. מוכרת על ידי מי? ת. על ידי משרד החינוך והתרבות. ש. מוכרת לצורך מה? ת. היא אמרה לי, גם לעובדי הוראה, גם לאלמנות, כי אמרתי לה שאני אלמנת צה"ל. היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג והכל יסתדר, וסמכתי עליה" (בעמ' 7 לפר'; ההדגשות שלי - י.ק). דבריה של התובעת הם כנים ואמינים, ואני מאמינה לה. דברים אלה עומדים בסתירה חזיתית לגירסתה הכבושה של הנתבעת, כי היא העמידה את התובעת מלכתחילה על כך, שככל הנראה הזכות למימון לימודים על ידי משהב"ט אינה מוקנית לאלמנת צה"ל, אלא רק לפורשים "ישירים" ממערכת הביטחון. לו כך אמרה הנתבעת לתובעת, אזי היא לא היתה אומרת שאין לתובעת מה לדאוג, וכי הכל יסתדר. לאחר שהנתבעת שמעה את עדות התובעת, היא העלתה בעדותה-שלה את הגירסה הכבושה האמורה, ואף הביעה "הפתעה" על כי אין לגירסה זו זכר בתצהירה. יצויין כי טענתה זו של הנתבעת אינה נכונה אף לגופה, היינו - אלמנת צה"ל כן זכאית למימון לימודים על ידי משהב"ט, כפוף להתקיימותם של התנאים שצויינו במסמכים של עובדת הרווחה, גב' בר-אלי (ת/ 1 ו- ת/ 13). בשני המסמכים הללו מופיע שמה של התובעת בראש המסמך, ללמדך שאין מדובר במידע "כללי" אודות התנאים לזכאות, אלא במידע שנמסר ספציפית לתובעת. המסמך ת/ 13 אף הוכתר: "הכשרה מקצועית לאלמנת צה"ל - רוטשטיין ציביה". גירסתה הכבושה של הנתבעת לוקה, איפוא, אף לגופה של טענתה, וודאי לוקה היא בחוסר אמינות, בהיותה גירסה כבושה בנקודה מהותית, שהועלתה לאחר שהנתבעת שמעה את עדות התובעת. אף היתממותה של הנתבעת לגבי העדרה של גירסה זו מתצהירה מוסיפה נופך לאי-האמינות של גירסתה הכבושה בעניין הספק שהעלתה, כביכול, באוזני התובעת בדבר עצם זכאותה למימון הלימודים על ידי משהב"ט. הנתבעת העלתה גירסה כבושה זו על מנת לאשש שתיים מטענותיה: האחת - כי התובעת החליטה להירשם בכל מקרה לקורס איזון גוף נפש, כקורס נפרד ועצמאי, שבו חפצה גם אם היה מסתבר לה שלא תקבל ממשהב"ט סיוע במימון לימודיה. השנייה - כי הסיבה האמיתית לכך שהתובעת הפסיקה את לימודיה בקורס האמור לא היתה העדר המימון באמצעות משהב"ט אלא סיבה נפשית (נושאים אלה יפורטו להלן). אולם ניסיונה זה של הנתבעת לא צלח, כיוון שאני דוחה את גירסתה הכבושה כבלתי אמינה ומעדיפה על פניה את עדותה של התובעת, כי בד בבד עם דברי הנתבעת אודות ההכרה הכוללת של משרד החינוך בתכניות הלימודים במכללה "גם לאלמנות", הוסיפה הנתבעת והבטיחה כי אין לתובעת מה לדאוג, וכי הכל יסתדר. 8. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה להשתתפות במימון לימודיה על ידי משהב"ט, ואף לא המציאה כל מסמך ממשהב"ט שדוחה את בקשתה למימון הלימודים. אני סבורה כי המוצגים ת/ 1 ו- ת/ 13 מהווים ראייה מספקת בדבר עצם זכאותה של התובעת, כאלמנת צה"ל, להשתתפות במימון לימודיה על ידי משהב"ט. עובדת הרווחה, גב' בר-אלי, שערכה מסמכים אלה, ציינה בהם את התנאים הדרושים לצורך מימון לימודיה של התובעת, כאלמנת צה"ל; משמע - לו התקיים התנאי של הכרה על ידי משרד החינוך בתכניות הלימודים של המכללה, כפי שפורסם בעלון, אזי היתה קמה לתובעת הזכאות האמורה. הנתבעת עצמה ידעה למען את תכנית ההכשרה ת/ 5 אל "משרד הביטחון, אגף השיקום", ומכאן שהנתבעת ידעה אף איזה הוא האגף במשהב"ט שמטפל בזכויותיהן של אלמנות צה"ל (ראו לעניין זה אף את תקנות משפחות החיילים שנספו במערכה (הקלות לאלמנות לרכישת הכשרה מקצועית או השכלה גבוהה), התשכ"ד - 1964). הטענה כי התובעת לא המציאה מסמך ממשהב"ט, שדוחה את בקשתה, אינה אלא לעג לרש, ומוטב היה אלמלא הועלתה: התובעת לא יכלה לקבל תשובה של משהב"ט לבקשתה, כיוון שהנתבעת לא החזירה לה את הטפסים של משהב"ט, שהתובעת מסרה לה לצורך הגשת בקשתה שם. הנתבעת לא החזירה את הטפסים הללו לתובעת, כיוון שלא היה להם ערך ללא האישור של משרד החינוך והתרבות בדבר ההכרה בתכניות הלימודים של המכללה, אישור שהנתבעת לא המציאה על אף בקשותיה של התובעת. המצג הכוזב של הנתבעת הוא שהיה, איפוא, הסיבה לכך, שלא התקיים התנאי הבסיסי שנדרש על ידי משהב"ט, ובשל כך לא יכלה התובעת לממש את זכאותה. בהעדר בסיס להגיש את הבקשה למשהב"ט - וזאת בהעדר אישור-ההכרה על ידי משרד החינוך - ממילא לא היה מקום "לצפות" למסמך של משהב"ט שדוחה את הבקשה. לו המציאה הנתבעת לתובעת את אישור-ההכרה על ידי משרד החינוך - כפי שהובטח בעלון וכפי שהנתבעת חזרה ואישרה באוזני התובעת - ולו אז היה משהב"ט דוחה את בקשת התובעת; אזי יכלה הנתבעת לטעון כי דחיית בקשתה של התובעת למימון על ידי משהב"ט לא אירעה בעטיה. החולייה הראשונה והבסיסית בשרשרת זו היתה אישור של משרד החינוך והתרבות בדבר הכרתו בתכניות הלימודים של המכללה. האחריות לנדבך-בסיס זה מוטלת על הנתבעת, לנוכח המצג שהציגה לפני התובעת, הן בעלון והן בדבריה לתובעת. משהסתבר כי היה זה מצג כוזב, אין מקום לטענת ב"כ הנתבעת בדבר העדרו של מסמך של משהב"ט שדוחה את בקשת התובעת. הנסיבות של הרשמתה של התובעת לקורס איזון גוף נפש ושל הפסקת לימודיה בו 9. כפי שצויין, קורס איזון גוף נפש הוא קורס בן שנה, שנכלל בתכנית הלימודים ת/ 5, אשר הנתבעת הכינה עבור התובעת. הנתבעת הציגה קורס זה כקורס בסיסי עבור כל מטפל הוליסטי. אין מחלוקת כי התובעת נרשמה, בשלב של ההתקשרות, לקורס זה בלבד. הנתבעת טוענת כי התובעת התכוונה ללמוד בקורס זה, כשלעצמו, בכל מקרה, לצורך העשרה אישית שלה, וזאת גם אם תידחה בקשתה ממשהב"ט להשתתף במימון לימודיה. מנגד טוענת התובעת כי נרשמה לקורס זה רק כחלק מתכנית ההכשרה הכוללת, ת/ 5. התובעת טוענת כי עניינה היה ברכישת הכשרה מקצועית לפרנסתה, כמטפלת בפסיכותרפיה הוליסטית, וכי לא היה לה עניין בקורס איזון גוף נפש, בנפרד וללא קשר להכשרה מקצועית זו: "רציתי את הקורס הזה רק כחלק ממסלול ההכשרה לפסיכותרפיה הוליסטית" (עדות התובעת, בעמ' 8 לפר'). אין מחלוקת כי מטרתה של התובעת, מלכתחילה, היתה לרכוש מקצוע כמטפלת הוליסטית, ובהתאם לכך אף התוותה הנתבעת עבורה את מסלול ההכשרה כפי שפורט במסמך ת/ 5. הדבר תומך בטענת התובעת, כי לא היה לה עניין בקורס איזון גוף נפש, כשהוא לבדו, אלא בהיותו אחד הקורסים שהיתה חייבת לעבור כחלק ממסלול הכשרתה. התובעת טוענת כי הבהירה לנתבעת, שאמצעיה הכלכליים לא יאפשרו לה לשלם מכיסה עבור הלימודים, וכי היא מסתמכת על המימון על ידי משהב"ט, של החלק הארי של עלות ההכשרה, על פי זכאותה לכך, כאלמנת צה"ל. על כן, טוענת התובעת, היא לא היתה נרשמת - "בשום פנים ואופן", כלשונה (בעמ' 8 לפר'), לקורס איזון גוף נפש, לו ידעה כי הלימודים במכללה אינם מוכרים על ידי משרד החינוך, ולפיכך לא ימומנו על ידי משהב"ט. התובעת העידה כי בעת שנרשמה לקורס, בראשית יולי 2005, אמרה לה הנתבעת כי הלימודים בקורס זה מתחילים בשבוע הבא. התובעת לא רצתה להחמיץ את המועד של תחילת הקורס, שהיה אמור להיכלל במסלול ההכשרה שלה, וסמכה על המצג של הנתבעת בדבר האישור של משרד החינוך לתכניות הלימודים של המכללה. על כן נרשמה התובעת לקורס איזון גוף נפש, טרם שהחלה בהליך של הגשת הבקשה למשהב"ט, שהיה צריך להסתמך על קיומו של אישור משרד החינוך לתכניות הלימודים של המכללה. עדותה של התובעת עשתה עלי רושם אמין ומשכנע יותר מעדות הנתבעת. עדותה של התובעת היתה ישירה, נעדרת תיחכום, ואמינה; לעומת עדות הנתבעת, אשר בקטעים רבים שלה היתה פתלתלה ומתחכמת. אני מאמינה לתובעת כי היא לא התכוונה להירשם לקורס איזון גוף נפש, אם לא תאושר ההשתתפות של משהב"ט במימון לימודיה במכללה, אלא התכוונה להירשם אליו רק במסגרת של מכלול הקורסים, שהיה עליה לעבור על פי תכנית ההכשרה ת/ 5, ותוך הסתמכות על כך שתקבל עבור הכשרתה השתתפות במימון על ידי משהב"ט, בהתאם לזכויותיה כאלמנת צה"ל, לגבי כל הקורסים שנכללו בתכנית ההכשרה שלה. 10. קרוב לשלושה חודשים לאחר הרשמתה לקורס איזון גוף נפש נוכחה התובעת, כי אין "כיסוי" למצג של הנתבעת בדבר קיומו של אישור משרד החינוך לתכניות הלימודים של המכללה. במכתב הביטול שכתבה אל הנתבעת - מכתב שהתובעת כתבה בכתב ידה, ללא ייעוץ משפטי - כותבת התובעת כי התברר שהאינפורמציה שבעלון אינה נכונה, "כי לא יכולת לתת לי אישור ממשרד החינוך, ובלי אישור זה איני יכולה לקבל שום עזרה ממשהב"ט". עוד טוענת התובעת באותו מכתב, כי הנתבעת לא מילאה את טופסי משהב"ט, שהתובעת מסרה לה, וכי דחתה אותה בלך ושוב בעניין זה, במשך כשלושה חודשים. התובעת ממשיכה וכותבת, כי מזכירתה של הנתבעת אמרה לה, שקוד הספק של הנתבעת במשהב"ט יכול לעזור, אך הסתבר שאין הדבר כך. התובעת חוזרת ומבהירה: "הפרטים האלה חשובים לי מאד, כי אני כאלמנת צה"ל שאינה מתפרנסת לא מסוגלת לממן בכוחות עצמי את השיק הרביעי ע"ס 5,000 ₪ ונאלצת להפסיק את הלימודים לאחר 3 חודשים אשר שולמו למפרע". דברים אלה של התובעת, שנכתבו ב"זמן אמת", תואמים היטב את גירסתה, כי הבהירה לנתבעת שלימודיה במכללה תלויים במימון שתקבל ממשהב"ט, וכי היא נרשמה לקורס איזון גוף נפש בהסתמך על המצג של הנתבעת בדבר ההכרה בתכניות הלימודים על ידי משרד החינוך. על פי מצג זה סברה התובעת כי לאחר שהנתבעת תמלא את טופסי משהב"ט, שהתובעת מסרה לה, תוכל התובעת לקבל ממשהב"ט את המימון שהיא זכאית לו. לאחר כשלושה חודשים נוכחה התובעת, כי אין בידי הנתבעת האישור של משרד החינוך בדבר ההכרה, כפי שהוצג בעלון; וכפועל יוצא - דחתה אותה הנתבעת בלך ושוב, לגבי מילוי הטפסים של משהב"ט. התובעת חוזרת במכתב הביטול על הדברים שמסרה לנתבעת מלכתחילה: כי ללא ההשתתפות במימון הלימודים על ידי משהב"ט, אין ביכולתה לשלם עבורם. התובעת מבהירה במכתב זה, באופן חד משמעי, כי זו הסיבה שבעטיה נאלצת היא להפסיק את לימודיה בקורס. הנתבעת אינה כופרת בכך שקיבלה את מכתב הביטול, ואין מחלוקת כי היא לא השיבה עליו. 11. הנתבעת טוענת כי הסיבות להפסקת הלימודים, אשר התובעת פירטה במכתב הביטול, אינן הסיבה האמיתית. הנתבעת טוענת כי הסיבה האמיתית להפסקת הלימודים היא כי התובעת התקשתה לעמוד בעומס הנפשי, שכרוך בלימודים בקורס איזון גוף נפש, ובשל כך הפסיקה את לימודיה בו לאחר כשלושה חודשים. הנתבעת עומתה עם השאלה המתבקשת: אם כך, מדוע - כשקיבלה את מכתב הביטול של התובעת - היא לא השיבה כלל על מכתב זה ולא הטיחה בתובעת כי הסיבה האמיתית להפסקת לימודיה בקורס היא מצוקה נפשית ממנו, כטענת הנתבעת, ולא הסיבות שהתובעת פירטה במכתב הביטול. הנתבעת השיבה כי היא העלתה לפני התובעת את טענתה לגבי הפסקת הלימודים, במספר שיחות שקיימה עמה בעניין זה: "אני הודעתי לה באופן שלא משתמע לשתי פנים, בכמה שיחות שהיו לנו. אמרתי לה בעל פה, שמה שהיא כתבה ב-ת/ 8 אינו הסיבה האמיתית שהפסיקה את הלימודים. אני טוענת שהסיבה האמיתית היא, שהתהליך שהחלה לעבור, היא לא רצתה להתעמת אתו, למרות שלדעתי היא מסוגלת". ב"כ התובעת עימתה את הנתבעת עם העובדה, שכאשר התקבל אצלה מכתב הביטול לא הגיעה עוד התובעת ללימודים, ולא היה לה קשר עם הנתבעת. אם כך, כיצד יכלו להתנהל אותן שיחות שהנתבעת טענה להן? על כך השיבה הנתבעת כי היו "המון שיחות טלפון" (בעמ' 22 לפר'). 12. גירסתה של הנתבעת אינה אמינה בעיני: הנתבעת עשתה עלי רושם של אדם מתוחכם ומשכיל. אני סבורה כי הנתבעת הבינה היטב את משמעותו של מכתב הביטול, שהוא ברור ומפורט, כאמור לעיל. לו היה ממש בגירסת הנתבעת בדבר הסיבה האמיתית להפסקת לימודיה של התובעת, וכי הסיבות שהתובעת העלתה אינן אמת - אזי מצופה היה שהנתבעת תגיב מייד, בכתב, על מכתב הביטול, וכי תגובתה תכלול לפחות שני מרכיבים: א. הטחה בתובעת, כי הסיבה האמיתית להפסקת הלימודים היא קשייה הנפשיים שהתעוררו במהלך השתתפותה בקורס איזון גוף נפש, ולא העדר אישור בדבר ההכרה על ידי משרד החינוך בלימודי המכללה; ב. צירוף אל מכתב התשובה של מסמך אישור מאת משרד החינוך, כי תכניות הלימודים במכללה מוכרות על ידו, כמובטח בעלון. זה העניין המהותי ביותר, שהיה בו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענתה הכוזבת, כביכול, של התובעת, כי הסיבה להפסקת לימודיה היא העדרו של אישור משרד החינוך וההשלכות של עניין זה על יכולתה לקבל את המימון ללימודים ממשהב"ט. לו היה בידי הנתבעת אותו אישור של משרד החינוך, אזי לא היתה התביעה דנן באה לעולם. תשובותיה של הנתבעת בחקירה הנגדית, כי היא הטיחה בתובעת את גירסתה-שלה בשיחות רבות בעל-פה; ומשעומתה עם כך שאותה עת כבר לא היה קשר בין השתיים - אזי, בשיחות בטלפון - אינן אלא טענות בעלמא, שהעלתה כדי להיחלץ מה"פינה" שנקלעה אליה בחקירה הנגדית. זאת ועוד: לו היה ממש בגירסת השיחות בעל-פה, ולו בטלפון - אזי חזקה על ב"כ הנתבעת כי בחקירה הנגדית שערכה לתובעת היא היתה מעמתת אותה עם קיומן של אותן שיחות בעל-פה, שבהן הטיחה בה הנתבעת כי הפסיקה את הלימודים רק בשל קשייה בהתמודדות הנפשית עם תכני הקורס, וכי הנתבעת אף עודדה אותה להתמודד עם קשיים אלה ולא להפסיק את לימודיה בקורס. אולם קיומן של אותן שיחות בעל-פה לא הועלה כלל בחקירתה הנגדית של התובעת. מכתב הביטול שכתבה התובעת הוא מכתב מפורט וענייני, שתוכנו מדבר בעד עצמו. שתיקתה של הנתבעת אל מול מכתב זה היא "שתיקה רועמת", שהרי לא היה בידה אישור, כי משרד החינוך מכיר בתכניות הלימודים של המכללה, שהוא אשר נדרש על מנת להפריך את טענותיה של התובעת במכתב הביטול. אני מקבלת את גירסת התובעת, כי הסיבות להפסקת לימודיה בקורס היו כפי שפירטה במכתב הביטול, ולא כגירסת הנתבעת. ביטול ההתקשרות על ידי התובעת - הפן המשפטי 13. על פי המפורט לעיל, מסקנתי היא כי הנתבעת הוליכה את התובעת שולל, במצג-השווא בדבר ההכרה על ידי משרד החינוך בתכניות הלימודים של המכללה. קיבלתי את טענת התובעת, כי היא לא היתה מתקשרת עם הנתבעת ולא היתה נרשמת לקורס איזון גוף נפש, לו ידעה שאין הכרה של משרד החינוך כאמור, כיוון שהכרה זו היוותה תנאי בסיסי להשתתפות של משהב"ט במימון לימודיה לצורך ההכשרה המקצועית. בנסיבות אלה, מתקיימים תנאי סעיף ההטעייה, סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים). בהתאם להוראות הסעיף האמור, רשאית היתה התובעת לבטל את ההתקשרות, והיה על הנתבעת להשיב לה את דמי הקורס שהתובעת שילמה (סעיף 21 לחוק החוזים). הנתבעת מסתמכת על סעיף 7 לטופס ההרשמה (המוצג ת/ 12), שהוא החוזה שבין הצדדים. על פי התנייה שבסעיף זה - "הפסקת הלימודים בכל שלב תחוייב בתשלום שכר לימוד מלא". הנתבעת טוענת כי התובעת קשורה בהתחייבותה על פי התנייה האמורה, ולפיכך זכאית היא לתשלום מלוא שכר הלימוד עבור הקורס שהתובעת נרשמה אליו. ההסתמכות על תנייה שבחוזה תקפה, כל עוד אין מתקיימות נסיבות שחותרות תחת אושיותיו של החוזה כולו. במקרה דנן מדובר בהולכת שולל ובהטעייה על ידי הנתבעת, אשר שומטת את הקרקע מתחת לתוקפו של החוזה כולו ומזכה את התובעת לבטלו, כאמור לעיל. לפיכך אין הנתבעת יכולה להיבנות מהתנייה שבסעיף 7 לחוזה. 14. על פי כל האמור, אני מקבלת את מרכיב התביעה שעניינו ביטול ההתקשרות והשבת דמי הלימוד שהתובעת שילמה, בסך 8,150 ₪ (קרן). מרכיבים אחרים של התביעה 15. התובעת תבעה החזר של הוצאות, בסך 1,600 ₪, ששילמה בהליך ההוצאה לפועל, אשר הנתבעת פתחה לביצוע השיק ע"ס 5,000 ₪, שהיה התשלום האחרון של שכר הלימוד. אני סבורה כי אין מגיע לתובעת החזר של סכום זה, כיוון שבחרה שלא להגיש התנגדות לביצוע השיק במסגרת הליך ההוצאה לפועל. לו היתה התובעת מגישה התנגדות - כפי שנכון וראוי היה לעשות - אזי היתה המחלוקת מתבררת, לגופה, באותו שלב, ולנוכח חומר הראיות שפורט לעיל, נראה כי לא התובעת היא שהיתה צריכה לשאת בהוצאות ההליך. כידוע, משמתקבלת התנגדות להליך הוצאה לפועל, והתיק מועבר לשמיעה בביהמ"ש, יכול הנתבע להגיש אף תביעה שכנגד, מקום שטענותיו הכספיות כלפי התובע עולות על סכום השיק שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל. לו נהגה התובעת כך, היתה המחלוקת כולה מתבררת אז, והיה מתייתר הצורך בהגשת התביעה דנן. היתה זו בחירתה של התובעת (לטענתה, בעצת עורך דין), לשלם את מלוא הסכום בתיק ההוצאה לפועל, מבלי להגיש התנגדות, ולהגיש את תביעתה-שלה רק מאוחר יותר. בכך גרמה התובעת לא רק לכפל-הליכים מיותר, אלא אף יצרה כלפי הנתבעת מצג, כאילו ויתרה על טענתה, כי אינה חייבת לפרוע את סכום השיק, וכאילו קיבלה על עצמה את "הדין" של סעיף 7 לחוזה שבין הצדדים. התובעת היא שבחרה לשאת בהוצאות של הליך ההוצאה לפועל, דבר שיכלה למנוע, ועל כן אינה זכאית להחזר של הוצאות אלה. 16. אני מקבלת את מרכיב התביעה שעניינו החזר שכ"ט עו"ד עבור מכתב התראה שכתבה ב"כ התובעת לנתבעת ביום 10.5.07, טרם הגשת התביעה (המוצג ת/ 10). 17. מרכיב נוסף של התביעה הוא פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אובדן זמן, טרחה וטרדה. בנסיבות העניין, אני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי כאמור. התובעת חפצה בהכשרה מקצועית לפרנסתה, ולשם כך פנתה אל הנתבעת, ולאחר ששוחחה עמה החליטה להירשם ללימודי ההכשרה המקצועית במכללה של הנתבעת. הנתבעת אף התוותה עבור התובעת מסלול הכשרה, בן ארבע שנים, ובו קורסים מעניינים, שמשכו את לב התובעת. הנתבעת רכשה את אמונה של התובעת, לאחר שאישרה באוזניה את התקיימותו של התנאי המהותי מבחינת התובעת: הכרה על ידי משרד החינוך בתכניות הלימודים של המכללה. התובעת מסרה לנתבעת את נסיבותיה הספציפיות: כי היא אלמנת צה"ל, וכי בכוונתה לממן את הלימודים במכללה באמצעות דמי השתתפות שתקבל ממשהב"ט, מכוח זכאותה כאלמנת צה"ל. התובעת אף חזרה ווידאה עם הנתבעת, כי תכנית הלימודים אמנם מוכרת על ידי משרד החינוך, דבר שהיה תנאי בסיסי לקבלת המימון ממשהב"ט. הנתבעת נסכה בתובעת אמון והרגשת ביטחון, כשאמרה לה ש"הכל יסתדר", ואין צורך לדאוג. העלון המהודר של המכללה, על המצגים שבו, הוסיף אף הוא לתחושתה של התובעת כי המכללה היא מוסד לימוד שעונה לצרכיה, ועונה על התנאי לקבלת דמי ההשתתפות ממשהב"ט. הנתבעת הנחילה לתובעת אכזבה מרה, כשהסתבר בדיעבד - לאחר שהתובעת כבר למדה כשלושה חודשים בקורס איזון גוף נפש - כי אין בנמצא אישור בדבר ההכרה על ידי משרד החינוך, וכפועל יוצא - לא תוכל התובעת לקבל סיוע ממשהב"ט במימון הלימודים. בנסיבות אלה נאלצה התובעת להפסיק את הלימודים, לאחר שכבר החלה בהם וכבר ראתה עצמה מתקדמת במסלול ההכשרה המיוחל. כתוצאה מכך אף הפסידה התובעת זמן לימודים, שיכלה לנצל אלמלא המצג הכוזב של הנתבעת. גם לאחר שהוגשה התביעה היה על התובעת להתמודד עם טענת-שווא של הנתבעת, כאילו התובעת היא אלמנתו של גימלאי של משהב"ט, ולא של חלל צה"ל, למרות שהנתבעת ידעה היטב כי התובעת היא אלמנתו של חלל צה"ל. התובעת זכאית לפיצוי בגין מפח הנפש, אובדן הזמן והטרחה, שנגרמו לה על ידי הנתבעת. ניתן להשתית פיצוי זה גם על הוראות סעיף 12 לחוק החוזים, ביחד עם סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. סכום הפיצוי שנתבע הוא הולם בנסיבות העניין, לנוכח מצג-השווא וההטעייה הבוטה על ידי הנתבעת, שלוותה כאמור בניסיונות-הסחה אף לאחר הגשת התביעה. על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. 18. לסיכום, קיבלתי את התביעה (למעט המרכיב של החזר הוצאות הליך ההוצאה לפועל). 19. בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: א. 8,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.10.05 (מועד הפירעון של השיק האחרון לתשלום שכר הלימוד, על פי הקבלה ת/ 4), ועד לתשלום בפועל. ב. 693 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.5.07 (מועד מכתב ההתראה של ב"כ התובעת, המוצג ת/ 10), ועד לתשלום בפועל. ג. 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 27.6.07, ועד לתשלום בפועל. ד. החזר אגרות התביעה דנן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומן ועד לתשלום בפועל. ה. שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בפסיקת שכר הטרחה התחשבתי, בין היתר, במספר הישיבות בביהמ"ש, לרבות הישיבות המקדמיות, ובתגובה שנדרשה ב"כ התובעת להכין (ראו בסעיפים 37 - 39 לסיכומיה). מימוןצה"לאלמנות / אלמניםאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותצבא