אימות תעודה ציבורית

פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 [להלן - הפקודה] דנה בסימן ד' בתעודות ציבוריות ונוכריות. סעיף 29 לפקודה מגדיר "תעודה ציבורית" כ - "תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע או רשומה של מעשה כאמור או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת". בהמשך מפרט הסעיף את הגופים שמדובר בהם והם אלה: "1. מדינת ישראל או הרשות הריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל; 2. משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל [להלן - מוסדות]; 3. עובד המדינה, עובד רשות ריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל או עובד מוסד [להלן - פקיד]." סעיף 32 לפקודה קובע כי: "ניתן להוכיח תעודה ציבורית באחת מהדרכים הללו: המקור; העתקו הבדוק; העתקו שהודפס על ידי המדפיס הרשמי; העתקו המאושר בחותמו הרשמי או בחתימתו של הפקיד שבידו משמרתו הרשמית; העתקו המאושר בחותמו הרשמי של המוסד שבידו משמרתו הרשמית; העתקו המאושר בחותמו או בחתימתו של שר או של נושא משרה אחר, בדרג שווה ערך או של פקיד בדרג ובמשרה המניחים את דעתו של בית המשפט לגבי מהימנותו של האישור; העתקו המאושר בחותמו הרשמי של מוסד אם מהימנותו של האישור מניחה דעתו של בית המשפט, בהתחשב עם טיבם של התעודה ושל המוסד שאישר אותה." מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אימות תעודה ציבורית: התביעה העיקרית עניינה מתן פסק דין הצהרתי לפיו השטחים הכלולים בתרשימים A ו- B המצורפים לתביעה, הינם בבעלותו הבלעדית של התובע ואין לנתבעת בהם כל זכות בעלות, חזקה או שימוש. תיאור המסמכים במהלך שמיעת הראיות הוגשו כמה וכמה מסמכים שרובם התקבלו ללא התנגדות. שני מסמכים עוררו את התנגדותו של עו"ד כהנא, בא כוח הנתבעת. על התנגדות זו נסבה החלטה זו. מדובר במסמכים אלה: א. מסמך שצורף כנספח ג' לתביעה. המסמך, על פניו, הוצא על ידי מנהל ההקדשים של הרפובליקה הסורית ביום 22.08.1990 ואושר, בו ביום, על ידי שר ההקדשים הסורי. תרגומו לעברית הוא כדלקמן: "הרפובליקה הערבית הסורית משרד ההקדשים הנהלת ההקדשים של דמשק המספר: 1/3843 לוועדת ההקדש במסעדה 7/11 לאחר בדיקת הרשומים הרשמיים בשני משרדי החקלאות וההקדשים ברפובליקה הערבית הסורית הסתבר כי כל הקרקעות המקיפות את כפר מסעדה על כל גבולותיהן: ממזרח: ואדי אבו סעיד וכן אגם ראן מדרום: רוייסת אלחאפור וכרמי נמרה ממערב: היערות הטבעיים והיערות המלאכותיים (האורן) מצפון: ואדי סעאר החורפי ואחריו קרקעות אלקאטע והן רשומות בספרים של המשרדים הנ"ל על שם הקדשי מסעדה מאז שנת 1946 ואין לאיש כלשהו זכות להחזיק בקרקעות אלה אלא לטובת הקדשי מסעדה. כמו כן הזכות לוועדת הווקף הנבחרת ע"י תושבי מסעדה למנוע ולהרתיע כל מי שפולש לקרקע זו ולהגשת תביעות נגדו אם יהיה הדבר נחוץ וההכנסות הכלכליות של קרקע זו תהיינה לטובת הקדש כפר מסעדה בלבד. ולראייה ניתנה תעודה זו וזאת בהתאם לחוק האזרחי הסורי שהוצא ע"י הצו החקיקתי בעל המספר 81 מתאריך 18.5.1949. דמשק ביום 1.2.1411 [היג'רי] המתאים ל- 22.9.1990 [נוצרי]. מנהל הקדשי דמשק חתימה וחותמת מאושר: 22.8.1990 [נוצרי] שר ההקדשים עבד אלמג'יד אלטראבלסי ב. מסמך מיום 10.11.98 חתום בידי שר ההקדשים הסורי המאשר כי שטח של 354.809 דונם המתוארים בתשריט המצורף לאישור והחתום על ידי המהנדס הייתם חאתר הם אדמות ווקף של כפר מסעדה משנת 1946. עו"ד עבדאללה טוען כי מסמכים אלו ניתנו על ידי השלטון והריבון הסורי ובתור שכאלה הם קבילים כראיה במדינת ישראל. הוא ער לכך שלא ניתן להזמין לעדות את עורכי המסמכים אך לטענתו, נסיבה זו נוגעת למשקל הראיה ולא לקבילותה. עו"ד כהנא מתנגד להגשת המסמכים משלושה טעמים: א. מדובר בתעודה ציבורית סורית שאין אפשרות לחקור את מי שערך אותה; ב. אין מקום שבית משפט ישראלי יקבל כראיה מסמך שהוצא על ידי ממשלת סוריה לאחר שמדינת ישראל החלה להחזיק ברמת הגולן, דהיינו, לאחר 1967; ג. מדובר במסמך חדש שהוצא, לטענתו, "לפי הזמנה". המסגרת הנורמטיבית פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 [להלן - הפקודה] דנה בסימן ד' בתעודות ציבוריות ונוכריות. סעיף 29 לפקודה מגדיר "תעודה ציבורית" כ - "תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע או רשומה של מעשה כאמור או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת". בהמשך מפרט הסעיף את הגופים שמדובר בהם והם אלה: "1. מדינת ישראל או הרשות הריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל; 2. משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל [להלן - מוסדות]; 3. עובד המדינה, עובד רשות ריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל או עובד מוסד [להלן - פקיד]." סעיף 32 לפקודה קובע כי: "ניתן להוכיח תעודה ציבורית באחת מהדרכים הללו: המקור; העתקו הבדוק; העתקו שהודפס על ידי המדפיס הרשמי; העתקו המאושר בחותמו הרשמי או בחתימתו של הפקיד שבידו משמרתו הרשמית; העתקו המאושר בחותמו הרשמי של המוסד שבידו משמרתו הרשמית; העתקו המאושר בחותמו או בחתימתו של שר או של נושא משרה אחר, בדרג שווה ערך או של פקיד בדרג ובמשרה המניחים את דעתו של בית המשפט לגבי מהימנותו של האישור; העתקו המאושר בחותמו הרשמי של מוסד אם מהימנותו של האישור מניחה דעתו של בית המשפט, בהתחשב עם טיבם של התעודה ושל המוסד שאישר אותה." מעיון במסמכים שמבקשים להציגם נראה כי אחד מהם הוצא, לכאורה, על ידי מנהל ההקדשים בדמשק שהוא עובד של הרפובליקה הסורית ולכאורה, הוא בא בגדר אחד הגופים המפורטים בפסקה 3 להגדרת המונח תעודה ציבורית המסמך מאושר בידי שר ההקדשים של הרפובליקה הסורית, שאף הוא נמנה על אחד הגופים הנ"ל. המסמך הנוסף הוצא על ידי שר ההקדשים בעצמו. יחד עם זאת, יש בתעודות שני פגמים המונעים מהן להתקבל כתעודה ציבורית על פי פקודת הראיות. המניעה האחת היא מהותית והשניה פרוצדורלית. המניעה הפרוצדורלית נוגעת לכך שכל אחד מהמסמכים שמבקשים להגישו אינו מקור ואף לא העתק בדוק או מאושר בשום דרך שהיא. שני המסמכים הם צילום [פוטוסטטי] ונראות בו שתי חותמות, שאף הן אינן מקוריות. סעיף 32 לפקודת הראיות דורש שיוגש מקור או העתק בדוק ומאושר. צילום, בתור שכזה אינו קביל כראיה להוכחת תעודה ציבורית. ישנה גם מניעה מהותית. תעודה ציבורית אמורה להתייחס למעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע של מדינת ישראל או של רשות ריבונית של שטח ארץ מחוץ לישראל. ממשלת סוריה היא הרשות הריבונית של השטח המהווה את הרפובליקה הסורית. תעודה ציבורית סורית היא רשאית להתייחס לחקיקה, שיפוט או ביצוע המתייחסים לאותו שטח שהריבון שם מופקד עליו. במסמך ג' מציין מנהל ההקדשות הסורי כי - "לאחר בדיקת הרישומים הרשמיים בשני משרדי החקלאות וההקדשים ברפובליקה הערבית הסורית הסתבר כי כל הקרקעות המקיפות את כפר מסעדה על כל גבולותיהם... הן רשומות בספרים של המשרדים הנ"ל על שם הקדשי מסעדה מאז שנת 1946..." במסמך הנוסף מיום 10.11.98 מפרט שר ההקדשים הסורי את תוצאות בירור שעשה ומצרף לתעודה תשריט שערך מהנדס בשם הייתם חאתר. האם ניתן לראות באמירות אלה משום מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע או רשומה של מעשה כאמור? אני מפקפק בכך. אילו מדובר היה, למשל, בנסח רישום מלשכת רישום המקרקעין הסורית שבה מפורטים בעלי הקרקעות שבמחלוקת, כי אז ניתן היה לראות בכך רשומה של ביצוע הנוגע לרישום זכויות במקרקעין. התעודות שבפני הן למעשה חוות דעתו של מנהל ההקדשים בדמשק בדבר בעלות בקרקעות מסוימים. מעשה מסוג זה אינו בא בגדר תעודה ציבורית. הדברים אמורים מקל וחומר, ביחס ליתר האמור במסמך ג' שהוא חוות דעת משפטית וכמעט פסק דין שהוציא מנהל ההקדשים בדמשק. נאמר שם כי אין לאיש כלשהו זכות להחזיק בקרקעות אלה, שועדת הווקף זכאית למנוע ולהרתיע פולשים וכו'. מסמך בעל אופי כזה לא התקבל כתעודה ציבורית בהמרצה 5/50 פייבוביץ נגד ספקטור פ"ד ד' 667. נמצא, כי על פי תוכנן אין התעודות נחשבות תעודה ציבורית. פן אחר של המניעה המהותית הועלה בהתנגדותו של עו"ד כהנא. עו"ד כהנא טוען כי בית משפט בישראל אינו רשאי להיזקק לתעודה שמוציאה רשות ריבונית במדינה אחרת ביחס למקרקעין הנמצאים בישראל או בשליטתה של ישראל ואין בית משפט בישראל רשאי לקבוע לפיה ממצאים בהליך משפטי. טענה זו נכונה בכלל וגם בעניינו בהסתייגות אחת. אילו מדובר היה בשאלה מי היו הבעלים של המקרקעין הנדונים בתקופה שלפני 1967, תקופה שבה הממשלה הסורית היתה הריבון ברמת הגולן, כי אז לא היתה מניעה להיזקק לרשומים של לשכת רשום המקרקעין הסורית כדי להחליט בדבר. בכל מה שנוגע לתקופה שמאז 1967 ואילך אין לרשומים של הממשלה הסורית תוקף בישראל. מכל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשתו של עו"ד עבדאללה לקבל את שני המסמכים הללו כראיה במשפט. אין צו להוצאות. מסמכיםתעודה ציבורית