גניבת רכב כשהמפתחות בפנים - ביטוח

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גניבת רכב כשהמפתחות בפנים: תביעה זו עניינה זכותו של התובע לפיצוי על פי פוליסת ביטוח בגין גניבת רכבו. עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: התובע היה בעלים של הרכב מסוג ניסאן-אלמרה דגם GX מס' רישוי 19-655-29 (להלן - "הרכב"). הנתבעת הנה חברת ביטוח, אשר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה ביטחה את רכבו של התובע בפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון (נזקי רכוש ונזקי רכוש צד ג') מס' 33-614163-9-98 (להלן - "הפוליסה"). בתאריך 13.02.98 סמוך לחצות נסע התובע, לטענתו, מנתניה לכיוון "גני אביב" בלוד. לידי התחנה המרכזית בלוד הבחין בחנות גרעינים, עצר את הרכב לידה על מנת לקנות גרעינים, כאשר מנוע הרכב דלוק ומפתחות במתג ההנעה. משם נגנב הרכב. גניבת הרכב אכן הוגדרה בפוליסה כמקרה ביטוח, אך נקבע בה תנאי מוקדם לכיסוי נזקי גניבה - כי ברכב המבוטח יותקנו אמצעי מיגון הרשומים בפוליסה והם יופעלו כל זמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב. דרישתו של התובע לשלם את ערך הרכב נדחתה על-ידי הנתבעת, בנימוק כלהלן: "בהתאם לבדיקתנו וממצאי החקירות שבידנו הרכב הושאר כאשר הנהג מחוץ לרכב וזה בלתי נעול והמפתח במתג ההנעה וזאת בניגוד לתנאי המוקדם בפוליסה לכיסוי נגד גניבה". אין חולק, כי בעת גניבת הרכב אמצעי המיגון אשר הותקנו ברכב על פי דרישת חברת הביטוח, לא הופעלו. המחלוקת היחידה בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית, אשר עניינה נסיבות גניבת הרכב, דהיינו הימצאו או אי הימצאו של התובע "מחוץ לרכב" עת אירעה הגניבה. טענות הצדדים: גרסתו העובדתית של התובע פורטה על-ידו בס' 7. ב. לתצהירו: "לאחר שעצרתי ליד חנות הגרעינים צעקתי דרך חלון הרכב למוכר שבחנות שיכין לי 200 גרם גרעינים. פתחתי את דלת הרכב שליד הנהג וניסיתי להוציא כסף מהכיס הימני של מכנסי כאשר רגלי הימנית ברכב ורגלי השמאלית מחוץ לרכב אך לא הצלחתי, יצאתי מהרכב ועמדתי (על שתי רגלי) בין הרכב לבין דלת הרכב בצד הנהג שהייתה פתוחה, הכנסתי ידי לכיס הימני של מכנסי אך בכיס היו רק מספר אגורות (פחות משני ש"ח), התכופפתי כדי לקחת את התיק שלי שהיה מתחת למושב הנהג ובו כסף נוסף, ואז אדם בלתי מזוהה דחף אותי הצידה, נכנס לרכב וגנב אותו (ביחד עם התיק שלי)." הנתבעת, לעומת זאת, טוענת, כי התובע, לאחר שהחנה את הרכב, יצא ממנו, כאשר הרכב נשאר לא נעול ומנועו פועל, ונכנס לחנות; הגניבה התרחשה, לטענת הנתבעת, עת התובע שהה בחנות, כאשר אין לו קשר עין עם הרכב וכל שליטה פיזית עליו. אשר על כן, טוענת הנתבעת כי התנאי המוקדם אשר צוטט על-ידי לעיל לא התמלא, ואין עליה כל חובה לפצות את התובע על נזקיו כתוצאה מהגניבה. הנתבעת מסתמכת בעיקר על עדותו של איציק ספיאשווילי (עד הגנה מס' 2), מוכר אשר עבד בחנות הגרעינים בעת גניבת הרכב. עד זה העיד בביהמ"ש, כי התובע נכנס לחנות על מנת לקנות את מה שביקש לקנות, דהיינו, כי ניתק את קשר העין עם הרכב, אשר הוחנה ליד החנות באופן שלא ניתן היה לראותו מתוכה. ר' עמ' 16 לפרוטוקול: "ש.: ספר מה היה באותו יום. ת.: זה היה יום שישי בלילה, סביבות 23.00, 24.00 כשאני עומד לסגור את העסק. זה עסק פיצוחיה של ההורים שלי שאני עובד אצלם. הגיע בחור, רצה לקנות, נכנס, קנה. נכנס לחנות, קנה סיגריות, לא זוכר בדיוק מה. פתאום שמענו חרקות של רכב, אז הבחור הסתכל החוצה וראה שזה הרכב שלו, שברחו עם הרכב שלו. הוא התחיל לצעוק ואמר: הרכב, האוטו שלי, גנבו את האוטו, רכב חדש... ...ש.: אראה לך תמונה של הפיצוחיה. זו הפיצוחיה? ת.: כן. ש.: אתה יכול לסמן איפה היה האוטו של התובע? ת.: לא יודע כי לא ראיתי. ש.: יכול להיות שהוא עמד איפה שהאוטו השחור? ת.: לא. ממול הוא לא עמד. ש.: איך אתה יודע? ת.: כי לא ראיתי את הרכב. " (ההדגשה שלי - ש.ד.) לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ליתן אמון בגרסתו של התובע, מאחר והיא לוקה בחוסר הגיון ועומדת בסתירה לגרסה שמסר לשוטר סמוך לאירוע הגניבה, ויש להעדיף את הגרסה העובדתית של הנתבעת. ואפרט: בעדותו בביהמ"ש חזר התובע על גרסתו כפי שפורטה לעיל. ברם, אין זו הגרסה היחידה אשר נמסרה על-ידו. סמוך לתאונה מסר התובע במשטרה גרסה אחרת, הקרובה יותר למציאות, להשקפתי: "יצאתי מתוך הרכב כדי לקנות גרעינים וכיוון שהתכוונתי לחזור תוך דקה, השארתי את מפתחות הרכב נשענתי על הרכב, ואז הגיע לרכב שלי בחור צעיר במהירות, התיישב ליד ההגה וברח עם הרכב לכיוון לא ידוע..." (ההדגשה שלי - ש.ד.) אציין, כי בגרסתו הראשונית לא הזכיר התובע כלל את עניין ה"דחיפה" של הגנב, אשר הוספה על-ידו בגרסתו המאוחרת יותר. אין ספק, כי לו עניין ה"דחיפה" היה ידוע לשוטר, תיק המשטרה היה נפתח בגין תקיפה או שוד, ולא בגין שימוש ברכב ללא רשות בלבד, כפי שנעשה בפועל. התובע ניסה להסביר את השוני בין שתי הגרסאות בכך כי במשטרה התקשה למסור את פרטי האירוע במדויק בגלל קשיי השפה. ברם, התברר כי השוטר אשר גבה הימנו את העדות שולט גם בשפת האם של התובע, רוסית. על כן, לא ייתכן כי לא הבין או לא רשם נכונה את דבריו של התובע. זאת ועוד: בגרסתו של התובע כפי שהובאה בתצהירו אין כלל הגיון, וזאת מאחר ואין זה סביר כי אדם יצא תחילה מהרכב, על מנת לחפש את הכסף בכיסיו ולהוציא תיק בו כסף נוסף, ולאחר מכן ישוב ויתיישב ברכבו, יכבה את המנוע ויוציא את המפתחות ממתג ההנעה, ואז יצא שוב מהרכב על מנת ללכת לבצע קניות בחנות ההגיון אומר כי סדר הפעולות אמור להיות הפוך, והתובע אף הודה בכך במהלך חקירתו בביהמ"ש. ור' את עדותו בעמ' 11-12 לפרוטוקול: "ש. בימ"ש: אם התכוונת לצאת מהאוטו, לקחת את התיק ולנעול את האוטו, למה לא הוצאת קודם את המפתח? ת.: נכון, רציתי לקחת את התיק ולכבות. ש.: זה לא נח לכבות כשאתה עומד בחוץ. ת.: אין תשובה. לא חשבתי שזה יקרה ככה. ש.: לכל אחד יש תנועות רגילות כאשר הוא יוצא מאוטו. בד"כ מכבים את הסוויץ', מוציאים מפתח, ואח"כ מוציאים רגליים. כך היית עושה תמיד? ת.: לא. חשבתי לקחת את התיק ולכבות. ש.: ההגיון אומר קודם לכבות את הסוויץ' ולהוציא את המפתח. ת.: נכון." כמו כן, מסכימה אני עם טענת הנתבעת, כי אם התובע אכן נמצא בזמן התקרבות הגנב בין דלת הרכב לבין מושבו הקדמי, הגניבה אמורה הייתה להתבצע כאשר התובע נמשך לאחר בכוח רב ולא "נדחף" בנגיעה קלה, כטענת התובע, וזאת על מנת לאפשר לגנב לשלב להילוך, לשחרר את בלם היד, אשר ככל הנראה הופעל על-ידי התובע ולצאת לדרך. אף כי כל הפעולות הללו יכולות להתבצע תוך שניות מספר, היה התובע מספיק להיאחז ברכב או להגיב בצורה כלשהי למעשי הגנב, אלא אם כן הוא הורחק לזמן מה מהרכב על ידי הגנב, אשר על פי ההגיון אמור היה לעשות זאת בכוח, ולא תוך נגיעה קלה, כפי שטען התובע בביהמ"ש. ב"כ התובע העלה מספר טענות כנגד קבילותה של עדותו של עד הגנה מס' 2, אך סבורני כי דין טענות אלה להידחות. ב"כ התובע לא התנגד לחקירתו של העד בביהמ"ש, ולעניין הערתו לעניין אי הגשת תצהיר של העד על-ידי ב"כ הנתבעת נתתי את דעתי במהלך ישיבת ההוכחות בתאריך 27.02.2000, כאשר התרתי את השמעת העדות הנ"ל. אין אני סבורה כי מדובר כאן בעדות מפתיעה, כטענת ב"כ התובע, וזאת לאור העובדה כי עת נחקר התובע על-ידי חוקר מטעם הנתבעת נמסר לו במפורש כי בעל החנות טוען כי בעת גניבת הרכב נמצא התובע בתוך החנות. ר' ס' 4 לתצהירו של מר גיל שלום, החוקר: "ש. אם אני אומר לך שהיית בתוך החנות ובעל החנות מאשר זאת, זה אמת או שקר? ת. אני לא הייתי בתוך החנות..." לאור האמור לעיל אני קובעת כממצא עובדתי, כי התובע, לאחר שהחנה את רכבו בקרבת החנות, השאיר את הרכב ללא השגחה, כאשר מנועו פועל והמפתחות במתג ההנעה, יצא מהרכב, נכנס לחנות, ועת נמצא התובע בחנות, נגנב הרכב. לאחר כניסת התובע לחנות לא היה לו קשר עין או מגע פיזי עם הרכב, ועל כן סבורני כי אין מקום להסתמך על ע"א 156/96 חנן נ' ג'אן, כפי שמבקש לעשות ב"כ התובע. בפסק הדין מדובר במקרה בו אדם עמד ליד הרכב ושוחח עם אדם נוסף, ואילו במקרה שלפני נכנס התובע לחנות וניתק את קשר העין עם רכבו. ראוי להדגיש כאן, כי על פי עדותו של עד הגנה מס' 2, כפי שצוטטה לעיל, התובע הסתכל החוצה, לאחר ששמע "חרקות" של הרכב, ורק אז גילה כי אלמוני ברח עם רכבו. ברור אם כן, כי קיימת הבחנה ברורה בין שני המקרים. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות הכוללות את שכר העדים והחוקרים וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.ביטוח גניבת רכבגניבת רכברכב