הגדרת פיטורים

בית הדין הארצי עמד על המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" כדלקמן: המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמר, ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן. הביטוי יהיה כרגיל, בדיבור ברור, אך יכול ויהיה במעשה שאינו מתיישב עם כוונתו להמשיך לקיים את יחסי העבודה או עם האפשרות להמשיך לקיים יחסים אלה" מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגדרת פיטורים: בפני תביעת התובעים לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים בגין פיטורים שלא כדין, וכן פיצוי בגין הלנת שכר. הנתבעת טענה כי התובעים חדלו לעבוד מרצונם עת יצאו לחופשה ללא רשות וכי התשלומים שולמו להם כדין .עוד טענה כי לא היתה ערה לביצוע העבודה בפועל על ידי שני בני הזוג. העובדות התובעים עולים חדשים מאתיופיה. התובעים עבדו אצל הנתבעת בעבודות ניקיון. התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מ 11/05 ועד 1/2008. במשרה חלקית. התובע עבד וקיבל תלוש שכר בגין חודש דצמבר 2005. שכרה של התובעת שולם באמצעות העברות בנקאיות והתובעת יכלה לראות אותם בחשבון הבנק מדי עשירי לכל חודש. לאחר חודש דצמבר 2005 התובע הודיע למפקחת מטעם הנתבעת כי בכוונתו להמשיך ולסייע לאשתו בעבודות הניקיון. הופרשו עבור התובעת הפרשות פנסיוניות מחודש אפריל/ 2007 התובעת זכאית לפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות מלאות. התובעים נסעו לאתיופיה מיום 13/1/08 ושהו שם עד לחודש מרץ 2008,עת שבו. המחלוקת האם יש לראות את התובע כעובד של הנתבעת עד לחודש ינואר 2008. מה היו נסיבות סיום עבודתם של התובעים, האם פיטורים או התפטרות. כפועל יוצא, האם זכאים התובעים לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת וכן פיצויים עבור פיטורים שלא כדין וככל שכן באיזה שיעור. האם זכאים התובעים לפיצויי הלנת שכר בגין מועד תשלום שכרם מדי חודש. האם זכאים התובעים להפרשי שכר עבודה וככל שכן, באיזה שיעור. נקדים ונאמר כי בהליך זה ייבדק כל נושא משפטי לפי נטלי ההוכחה זאת נוכח טיב כלל העדויות שהיו בפנינו. הנתבעת מצביעה על כשלים רבים בגרסתם של התובעים ובעיקר לגרסאות השונות של התובעים. אולם, לטעמנו אין בכך כדי להצביע על חוסר מהימנותם של התובעים, לוקחים אנו בחשבון את קשיי השפה וההתאקלמות של התובעים כעולים חדשים מאתיופיה, אשר עקב כך, על אף עזרת המתורגמן במהלך הדיון, והמתרגמים בהם נעזרו התובעים בכתבי בי דין, נפלו אי דיוקים בגרסתם. הכרעת הדין האם עבד התובע בנתבעת ובאיזו תקופה כאמור, התובעת החלה עבודתה בנתבעת בחודש 11/2005. התובעת עבדה 3 שעות ביום, במשרד הבריאות, ובזמן הזה היה עליה לבצע עבודות ניקיון בשתי מחלקות/דירות. התובעים טוענים כי התובע החל את עבודתו בנתבעת ב 12/2005. התובע עבד 3 שעות ביום, בשעות אחה"צ במשרד הבריאות (יחד עם התובעת) ואף עליו היה לבצע עבודות ניקיון בשתי מחלקות/דירות. התובעים טוענים כי התובע המשיך בעבודתו אצל הנתבעת עד 1/2008, אולם החל מינואר 2006, הפסיקה הנתבעת ליתן בידי התובע תלושי שכר, ואת שכרו קיבל התובע בתלוש השכר של אשתו, התובעת. לטענת התובע פנה לנתבעת מספר פעמים על מנת לקבל את שכרו בתלוש שרשום על שמו, אך הנתבעת טענה בפניו כי הוא מקבל את כספו ודי לו בכך. הנתבעת טוענת כי התובע הפסיק את עבודתו אצלה בחודש ינואר 2006, כאשר נתבקש למלא טופס 101, והבין כי ייאלץ לבצע תיאום מס, משהוא עובד בשתי עבודות, והודיע למפקחת מטעם הנתבעת, שהוא לא יעבוד יותר אצל הנתבעת, התובעת תנקה 4 דירות במקום 2 ושכרה ישולם בהתאם, והתובע הודיעלמפקחת מטעם הנתבעת כי יעזור לתובעת בעבודתה. הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענת התובעים שהנתבעת יזמה את תבנית ההעסקה לפיה התובעים יעבדו יחד אך יקבלו את שכרם בתלוש שכר אחד. נציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מינואר 2006 קיבלה התובעת שכר בעבור 6 שעות עבודה בכל יום, כאשר עבדה 3 שעות בכל יום, אך ניקתה 4 דירות ולא שתיים. התובעים טוענים כאמור כי הנתבעת היא זו שסירבה ליתן בידי התובע תלושי שכר, ואילו הנתבעת טוענת כי לא ידעה שהתובע עובד יחד עם אשתו, וכי היוזמה למתכונת העבודה בה שני התובעים עובדים אך מקבלים תלוש שכר אחד על שם התובעת, הינה של התובעים בשל העובדה כי התובע עבוד בעבודה נוספת בשעות הבוקר. לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים אין משמעות רבה לשאלה ביוזמת מי נוצרה תבנית העסקת התובעים כמתואר לעיל, אולם יש לציין כי אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה לא ידעה שהתובע אף הוא מבצע עבודות ניקיון. עובדה כי מר ידיד עצמו טוען כי המפקחת, רבקה, פנתה אליו ואמרה לו כי יש "עובדים" המבקשים לצאת לחופשה, וכי בקשת התובעים לחופשה, שמר ידיד אישר כי הגיע לידיו בזמן אמת, חתומה על ידי שניהם. גם מכתבו של מר ידיד לתובעים, מיום 7/1/08 ממוען לשני התובעים גם יחד. (נספח ב' לתצהירו)על כן טענת הנתבעת בדבר אי ידיעה נדחית. כמו כן התובעת קיבלה שכר כפול על אותו מספר שעות עבודה. אמנם הנתבעת טוענת כי התובעת ביצעה עבודה כפולה ולכן קיבלה שכר כפול, אך הנתבעת ידעה כי התובעת מבצעת עבודה כפולה בזמן זהה ועל כך שילמה. הוכח כי הנתבעת ידעה ידיעה של ממש בזמן אמת על מתכונת העסקת שני בני הזוג. היקף המשרה בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס להיקף שעות עבודתם של התובעים. התובעים טענו שניהם כי עבדו כל אחד 3 שעות ביום אחר הצהריים וניקו יחד 4 דירות/מחלקות. כמו כן פעמיים בחודש עבדו שעה וחצי נוספות בכל פעם. בסך הכל 37% משרה, לכל אחד מהתובעים. בנוסף, תקופה מסוימת עבדה התובעת בשעות הבוקר, 4 שעות ביום. בתקופה זו היקף המשרה עמד על 80% משרה. גם לגרסת הנתבעת, עבדה התובעת 3 שעות ביום, והחל מחודש 10/2007 עבדה התובעת 4 שעות נוספות בשעות הבוקר. לעיתים נדרשה התובעת לבצע שעה וחצי נוספות. לפיכך אנו קובעים כי התובעת עבדה החל מחודש 11/2005 ועד חודש 10/2007 3 שעות ביום 5 ימים בשבוע, ולעתים שעה וחצי נוספות. החל מחודש 10/2007 ועד לסיום עבודתה עבדה התובעת בנוסף 4 שעות ביום 5 ימים בשבוע. התובע עבד אף הוא שלוש שעות ביום, ולעתים שעה וחצי נוספת ובסך הכל 37% משרה. התביעה להפרשי שכר התובעים טוענים כי שכרם השעתי עמד על סך של 21.48 ₪ לשעה, ולפיכך עותרים לתשלום הפרשי שכר בסך של 32,335 ₪. הנתבעת טוענת כי שכרם של התובעת עמד על שכר המינימום נכון לתקופת עבודתם. התובעים מסתמכים בטענתם על שכר של 21.48 ₪ לשעה על תלוש השכר של התובעת לחודש 11/05. עיון בכל תלושי שכרה של התובעת מלמד כי אין הלימה בין הנתון המצוין בתלושי השכר כתעריף יום/שעה לבין שעות עבודתה של התובעת ושכר היסוד אותו קיבלה התובעת וכי התובעת קיבלה שכר בשיעור משתנה, בגובה שכר המינימום השעתי או בקירוב לו. למשל בחודש 11/05 צוין כאמור בתעריף יום/שעה שכר של 21.48 ₪ לשעה, ואילו בשכר היסוד של התובעת קיבלה התובעת סל של 537 ₪, עבור 29 שעות עבודה. בנוסף קיבלה התובעת בקביעות בתלוש רכיב חופשה 18 ₪ ורכיב חג 18 ₪. חודש 12/05 עבדה 44 שעות בשכר של 805 ₪ בתוספת 54 ₪ חופשה ו- 54 ₪ חג. בחודש 1/06 עבדה התובעת 130 שעות עבורם קיבלה שכר יסוד בשיעור של 2347 ₪ בתוספת חופשה 54 ₪ וחג 54 ₪. ברוב תלושי השכר של התובעת החל מ 5/06 אין כל ציון למספר שעות עבודתה של התובעת. לכן אין משמעות לנתון המצוין בתלושי השכר המכונה תעריף יום/שעה. משכך, יש לדחות את תביעת התובעים להפרשי שכר המבוססת על הטענה כי השכר לשעה עמד על סך של 21.48 ₪. על אף האמור לעיל יש להדגיש, תלושי השכר משקפים נכוחה את השכר האמיתי והנכון לו זכאים התובעת/התובעים. התובעים קיבלו שכר מינימום או קרוב לכך, הסכומים בתלושי השכר הינם עבור עבודתם של שני התובעים יחד (זאת גם לגרסת התובעים, שכל אחד מהם עבד בערך 70 שעות בחודש, בתלוש השכר יש תמורה עבור 130/140 שעות) . התובעים מסכימים ומצהירים כי התובע קיבל את שכרו באמצעות תלוש השכר של התובעת, אשתו, ואין מחלוקת כי התובעת קיבלה שכר עבור 6 שעות עבודה (ובפועל ביצעה 3 שעות עבודה), ובגין ניקוי 4 דירות/מחלקות וכי התובעת קיבלה את הסכומים הנקובים בתלושי השכר. לפיכך יש לדחות גם את תביעת התובע להפרשי שכר. נסיבות סיום יחסי העבודה התובעים ציינו בתצהירם כי ביום 1/1/08 הגישו לידי מר דורון לוי ידיד בקשה בכתב לחופשה ללא תשלום מיום 13/1/08 ועד 13/3/08 לצורך חופשת מולדת באתיופיה וביקור משפחתי (נספח ב' לתצהיר התובעים). הפניה אל מר ידיד נעשתה באמצעות מכתב שכן התובעים אינם דוברים עברית, ובנוכחות הממונה על התובעים, הדוברת עברית ואתיופית(רבקה). לגרסת התובעים בתצהירם, מר ידיד אישר את בקשתם לחופשה ואמר שהעבודה תחכה להם עם שובם לישראל. התובעים מציינים כי עם חזרתם לארץ פנו לרבקה, הממונה עליהם, לשם חזרה לעבודה וזו מסרה כי מר לוי מסרב לשבצם בעבודה (סעיפים 6,7 ו 11 לתצהירי התובעים). הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת יצאה לחופשה בת חודשיים ימים, לאחר שאושרה לה חופשה של שבועיים בלבד. משלא חזרה התובעת לעבודתה לאחר שבועיים, ראתה בה הנתבעת כמי שזנחה את עבודתה. מר ידיד הכחיש בתצהירו את גרסת התובעים, ומסר כי אישר לתובעים חופשה של שבועיים בלבד, ואילו התובעים עשו דין לעצמם ויצאו לחופשה של חודשיים ללא אישור. מר ידיד הציג בפנינו מסמך בעברית המופנה לתובעים ולפיו מאושרת לתובעים חופשה של שבועיים בלבד (נספח ג' לתצהירו). התובעים מכחישים את קבלת המסמך (נספח ג'). בעדותה בפנינו ציינה התובעת כי מסרה לידי מר ידיד את הבקשה לחופשה. (עמ' 15 ש' 15-18). התובעים שניהם העידו בבית הדין כי ביקשו לצאת לחופשה לצורך ביקור משפחתי באתיופיה. מר ידיד העיד בפנינו כי "המפקחת רבקה דברה איתי ואמרה שיש עובדים שרוצים לצאת לחופשה בקשתי שתשלח מכתב למשרד, מכתב בקשה לחופשה, המכתב התקבל במשרד אצל הפקידה והנחיתי אותה להוציא שאנו לא יכולים לאשר חופשה ארוכה, כי זה מצריך ארגון, הטווח ה היה מאד קצר, להתארגן מבחינה ביטחונית. אנו לא יכולים לאשר חופשות ארוכות. " ובהמשך העיד: "את המכתב שלחתי לרבקה בפקס. ש. אמרת לה תיגשי ת. היא הסבירה להם לעובדים. לא יודע מול מי היא עובדת. היא הסבירה את תוכן המכתב, אמרה סעיף, סעיף בשפה אמהרית כדי שלא יהיו ספקות. ש. במכתב לא כתוב שום דבר על פיטורים, רק על כך שאתה מאשר חופשה לשבועיים. הסברת לה את המשמעות. ת. כן. היא אמרה להם, שאם לא יחזרו בזמן... אני לא הייתי נוכח כשהיא תרגמה להם. ( עמ' 31 לפרוטוקול, דגש שלי ש.ש) הנה כי כן, מר ידיד עצמו אינו יכול לאשש את טענתו לפיה נמסר לעובדים כי בקשתם לחופשה בת חודשיים נדחתה, כי נמסר להם על כך וכי נמסר להם שאם ייעדרו לתקופה ארוכה הדבר יראה כהתפטרות מעבודתם. אמירתו היא אמירה בעלמא ללא ביסוס. מנגד ,התובעים הוכיחו כי מסרו את בקשתם ליציאה לחופשה בכתב למר ידיד. מר ידיד מאשר קבלת הבקשה לחופשה. על כן מר ידיד לא הוכיח כי נספח ג' לפיה מאושרת לתובעים חופשה של שבועיים בלבד, התקבל אצל התובעים. בעדותו אמר שהממונה על התובעים, רבקה, תרגמה לתובעים את הודעתו זו. אחר כך אמר שהפקידה שלחה לתובעים את המכתב עוד בטרם יצאו התובעים לחופשתם. מר ידיד עצמו לא היה נוכח ואינו יכול להעיד באם הודעה זו נמסרה לתובעים אם לאו.גרסאותיו לא התיישבו זו עם זו .על כן מתקבלת גרסת התובעים לפיה פנו בכתב ,קיבלו אישור בעל פה ולא קיבלו את המסמך נספח ג'. את רבקה לא ניתן היה להביא לעדות, אולם, הנתבעת גם לא הביאה לעדות את הפקידה אשר לגרסת הנתבעת ניסחה את המכתב, ושלחה לתובעים במועד לו טוענת הנתבעת, ויש לזקוף עובדה זו לחובתה של הנתבעת. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של רבקה, הממונה על התובעים. אולם הנתבעת טוענת שהתובע איים על רבקה וזו סירבה להגיע לבית הדין למתן עדות. התובע מכחיש טענה זו של הנתבעת והנתבעת ויתרה על עדותה של רבקה ותצהירה נמשך מהתיק. על אף טענת הנתבעת, מצאנו לזקוף לחובת הנתבעת את ויתורה על העדתה של רבקה. תמליל ההקלטה שצירפה הנתבעת, אינו מגלה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענתה שהתובע איים על רבקה שלא תבוא להעיד. התובעים נהגו כשורה בבקשת החופשה ולא היה בסיס אף לטענת האיום ככל העולה מהתמליל. לא שוכנענו כי לנתבעת הייתה עילה של ממש שלא לזמן את הגב' רבקה לעדות בפנינו. עוד נציין כי לטענת הנתבעת בשנת 2008 אירעה שריפה במשרדי הנתבעת, ולפיכך נבצר מהנתבעת להמציא לתובעים מסמכים שונים אשר התבקשו על ידם. לא ברור אם כן כיצד נספח ג' עליו מתבססת הנתבעת בטענתה, נמצא בידיה. אמנם מר ידיד טען כי מדובר במסמך אשר נשלח בפקס, ומדובר בפקס ממוכן. גם גרסה זו איננה מתיישבת עם ההגיון. גם אם מדובר בפקס ממוכן, אשר פקסים מתקבלים לתוך המחשב, מדובר במסמך שנשלח אל התובעים, חתום על ידי מר ידיד או מי מטעמו, בחתימה שאיננה חתימה אלקטרונית. בכך יש להטיל ספק נוסף של ממש בגרסת הנתבעת לפיה קיבלו התובעים מכתב זה בזמן אמת. בנוסף ומעל לכל, הצדדים מסכימים חד משמעית כי לאחר שהתובעים חזרו מחופשתם באתיופיה ביקשו להמשיך בעבודתם. מר ידיד ציין בתצהירו כי "בטרם עזיבתה של התובעת 1 את עבודתה, כאשר הבנתי מרבקה כי בכוונת התובעת 1 לצאת לחופשה ארוכה בכל מקרה, למרות שלא אישרתי זאת, ביקשתי מרבקה להודיע לתובעת 1 כי עם שובה ארצה, לא תקלוט אותה החברה בחזרה לעבודה" (סעיף 35 לתצהיר). לעניין זה העיד מר ידיד: ת. אחרי שהם חזרו מחו"ל פנתה אלי רבקה, הם לא הגיעו אלי אלא אליה, היא אמרה שהם רוצים לחזור לעבודה למרות שלא אשרה להם תקופת החופשה הארוכה אותה לקחו על דעת עצמם, ולמרות שהסבירה להם שאם לא יחזור במועד זה יראה התפטרות. אמרתי לה שהם כבר יודעים את התשובה שהם לא יכולים לחזור לעבודה עצם העובדה שהיא הודיעה להם לפני שאם לא יחזרו במועד זה יראה כהתפטרות. ש. אתה לא מקבל עובדים שהתפטרו לעבודה. ת. אני לא מוכן לקבל עובדים שמוציאים בקשה לחופשה בהתראה של שבוע עשרה ימים, מקבלים מכתב ומדבר עם המפקחת שלי מתרגמת להם ואומרת את המשמעויות הנלוות והם עושים על דעת עצמם את מה שהם רוצים כאילו לא אמרתי. (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 9-17, דגש שלי, ש.ש) מדברים אלו עולה בבירור כי התובעים לא התפטרו מעבודתם אלא הבינו שהם חוזרים אליה ורצו לעבוד ואף הביעו זאת בפני הנתבעת.לפיכך פוטרו. זאת על פי דברי ידיד אף לפני ששבו. בית הדין הארצי עמד על המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" כדלקמן: "בטרם יעמוד בית-הדין על השאלה אם פוטר העובד או התפטר - ואם פוטר, הפוטר בנסיבות שבהן פטורה רשות השידור מתשלום פיצויים, ואם התפטר, ההתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים - מן הדין להעמיד את עצם המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" במקום. המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמר, ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן. הביטוי יהיה כרגיל, בדיבור ברור, אך יכול ויהיה במעשה שאינו מתיישב עם כוונתו להמשיך לקיים את יחסי העבודה או עם האפשרות להמשיך לקיים יחסים אלה" (דב"ע לב/3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל, פד"ע ד' 298 עמ' 301, דגש שלי - ש.ש.). אמנם, הנתבעת טוענת כי התובעים יצאו לחופשה לא מאושרת, גרסה אותה דחינו לעיל, אך מדבריו של מר ידיד עצמו, עולה כי לא הייתה בכוונת התובעים להפסיק את יחסי העבודה. סימוכין לכך יש למצוא בדברי התובעת המצביעה על צייתנות : "בהתחלה ביקשנו אישור לחופש לטוס לאתיופיה, בגלל שלא נתנו התעכבנו ועבדנו עוד קצת, בגלל זה". הנתבעת היא זו, שבתגובה ליציאתם של התובעים לחופשה ארוכה, בחרה לפטרם. התובעים ביקשו בכתב חופשה כדין, והיו בטוחים שזו אושרה להם,כך נאמר להם ולכן גם אין לראות כל פגם בהתנהלותם משלא קיבלו את נספח ג'. בנסיבות אלו זכאים התובעים לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. שיעור פיצויי הפיטורים כאמור, אין מחלוקת כי התובע קיבל את שכרו באמצעות תלוש השכר של התובעת. משום כך תלושי השכר של התובעת יהוו בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים של התובעים שניהם כאחד. "בעת חישוב שכרם הקובע, דהיינו השכר הממוצע ב - 12 החודשים האחרונים לעבודתם, יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו להם בעד חופשה, מילואים וחגים, שהם תשלומים המהווים תחליף לשכר עבודה" (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית - א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים, 12.11.08).יפים הדברים , והרציונל בבסיסם ,גם לרכיבים אלו בתלושי התובעת. ממוצע השכר שקיבלה התובעת ב 12 החודשים האחרונים לעבודתה (לא כולל ינואר 2008 כי עבדה חלק מהחודש) עמד על סך של 2787 ₪ (בחישוב נלקחו שכר היסוד, ועל פי הפסיקה-רכיב חופשה ורכיב ה.ח.ח, וכן תוספת ותק בחלק מהתלושים). לפיכך זכאים התובעים לפיצויי פיטורים בשיעור של 6,155 ₪ (בגין 26.5 חודשי העבודה).בנוסף הנתבעת תשלם לתובעים חלף הודעה מוקדמת בסל של 2787 ₪. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין כאמור לעיל סבורים אנו כי התובעים פוטרו מעבודתם. לטעמנו, משחפצו התובעים לחזור לעבוד, היה מקום לערוך שימוע ואולי היו הדברים מתבהרים והייתה נמצאת להם תעסוקה. אולם, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין , על פי הפסיקה ניתן בנסיבות הפסקת העבודה מסויימות . וכבר נפסק כך לא אחת - לא כל מקרה בו יפוטר עובד בהעדר שימוע יצדיק פסיקת פיצוי, הכל תלוי בנסיבות הענין ובאיזון שבין השיקולים השונים עע (ארצי) 15173-09-10 אליק אברמוב נ' אילשר סוכנויות מזון בע"מ, ניתן ביום 24/5/12) לא מצאנו השתלשלות אירועים זו מצדיקה מתן פיצוי כזה. פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה התובעים טוענים כי על פי צו ההרחבה בענף הניקיון היה על הנתבעת להפריש לתובעים 6% משכרם לקרן פנסיה וכי הנתבעת ביצעה הפרשות בחסר לתובעת ואילו לתובע לא הפרישה כלל. התובעים היו זכאים לביצוע הפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% (רכיב התגמולים) מהשכר הקובע. יודגש שוב, אמנם, לטעמנו הרישום בתלושי השכר אינו עונה על דרישות החוק והפסיקה (אף בתקופה הרלוונטית לתביעה) הרי שתלושי השכר משקפים את הסכומים שקיבלה התובעת, ואת שכרה השעתי, ולכן אין בידינו לקבל את חישוב התובעים ביחס לשיעור הפיצוי לו הם זכאים בגין אי הפרשות לפנסיה. התובעים זכאים אם כן ,על פי התלושים ,לפיצוי ברכיב התגמולים, בגין אי הפרשת הכספים לקרן הפנסיה, בשיעור של 4224.6 ש"ח בניכוי הסכומים שהופרשו לקרן (נספח ד' לתצהיר ידיד- אישור הפניקס),ובסך הכל זכאים התובעים לסך של 1280 ₪. הבראה התובעים זכאים לתשלום דמי הבראה בגין תקופת עבודתם. הנתבעת שילמה לתובעים סך של 1925 ₪ כדמי הבראה בהתאם לחלקיות משרתם של התובעים .בכל תקופת העבודה זכאים התובעים יחד לדמי הבראה בסך של 3507 ₪, ולכן זכאים התובעים להפרש בסך של 1581 ₪ יתרת דמי הבראה. אולם משהתובעים תבעו סל של 1080 ₪ בלבד, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 1080 ₪ . נסיעות התובעים עותרים לתשלום דמי נסיעות בסך של 216 ₪ לחודש לכל אחד מהתובעים. מתלושי השכר עולה כי סך של 216 ₪ לחודש שולם לתובעת בגין נסיעות. עולה השאלה בדבר זכאותו של התובע לנסיעות, שכן התובע עבד בעבודה נוספת בשעות הבוקר, שם קיבל תשלום עבור הוצאות נסיעה והנתבעת טוענת כי אין התובע זכאי לכפל הוצאות נסיעה. התובע אמר בעדותו כי כאשר עבד בבוקר בחברות אחרות הם שילמו לו עבור נסיעות (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 11-12) והוא הגיע לעבודתו בנתבעת ברגל, היישר מעבודתו, ואחרי העבודה נסע באוטובוס לביתו באמצעות כרטיס חופשי חודשי שהחזיק (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 6-10). אמנם התובע מסכים כי מעסיקתו בשעות הבוקר שילמה לו נסיעות, אולם משטענת התובע לפיה נאלץ לעשות שימוש בתחבורה ציבורית לשם הגעה מעבודתו בנתבעת אל ביתו, לא נסתרה ,זכאי הוא מהנתבעת לתשלום בגין כך בלבד. בעניין זה אנו מקבלים את תחשיב הנתבעת וקובעים כי הנתבעת תשלם לתובע דמי נסיעות בסך של 2577 ₪. תוספת ותק התובעים טוענים כי הם זכאים לתוספת ותק על פי צו ההרחבה בענף הניקיון, בשיעור של 0.29 ₪ לשעת עבודה. הנתבעת טוענת כי התביעה לתוספת ותק אינו רכיב תביעה בעל ערך כלכלי ריאלי משמדובר בתוספת הנקובה בלירות המבוססת על מקור חוקי ישן שאינו בתוקף. ערים אנו לפסיקה זו אליה טוענת הנתבעת, אולם במקרה דנן, שילמה הנתבעת לתובעת תוספת ותק, בחלק מתקופת העבודה. מכאן שברי כי הנתבעת מסכימה לתשלום תוספת ותק על פי צו ההרחבה בענף הניקיון. התובעים עבדו בנתבעת סך של 3096.5 שעות יחד ולפיכך זכאים לסך של 898 ₪ תוספת ותק, בניכוי הסכום ששולם ובסך הכל הפרש בסך 768 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים יחדיו את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים - סך של 6155 ₪. ב. חלף הודעה מוקדמת - סך של 2787 ₪. ג. הפרשים לפנסיה - סך של 1280 ₪. ד. דמי הבראה - סך של 1080 ₪. ה. דמי נסיעות - סך של 2577 ₪. ו. תוספת וותק - בסך של 768 ₪. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים יחדיו סך 14,647 ₪. סכום זה ישולם ע"י הנתבעת לתובעים תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד מעביד (1/3/2008) ועד ליום התשלום בפועל . בנוסף הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד התובעים בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם ע"י הנתבעת תוך 30 יום אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.פיטוריםהגדרות משפטיות