הלכת מילפלדר

הלכת מילפלדר נקבעה בפסק הדין הידוע של בית המשפט העליון בבג"צ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ"א (2) 210). עניינו של פסק דין מילפלדר בתניות חוזיות במסגרת חוזה עבודה אישי (בין מכוח הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי, בין מכוח הסדר קיבוצי או נוהג). לגבי חוזה כזה נפסק שאין לצד לחוזה עבודה הכוח המשפטי לבטל באופן חד צדדי תניה מתניות החוזה. הלכת מילפלדר חלה על הסכמות במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים, קרי: שלצד ליחסי העבודה הקיבוציים אין כוח משפטי לבטל באופן חד צדדי תנאי מן התנאים המוסכמים בין הצדדים, מבלי להביא לקיצם את יחסי העבודה הקיבוציים באופן כולל. הנחה זו נתמכת בפסיקה (דב"ע מד/4-4 ההסתדרות הכללית נ. דיור לעולה בע"מ, פד"ע טו 240). בית המשפט העליון אמר בעניין מילפלדר את הדברים הבאים בעניין ה"חריגים" לכלל שקבע: "ראינו, כי צד לחוזה עבודה אישי אינו רשאי ואינו יכול, על ידי מעשה חד-צדדי, להביא לשינוי בתניה (מפורשת או משתמעת), בלא להביא את החוזה עצמו לידי סיום. לעמדה עקרונית ישנם מספר "חריגים" - שאינם למעשה חריגים אלא מצבים שאינם נופלים מראש למסגרת הכלל. ראשית, יש והחוק קובע כי נתונה לצד לחוזה עבודה אישי הזכות והיכולת להביא לשינוי חד צדדי בתניה מתניותיו. בהתקיים מצב דברים זה עשוי לבוא שינוי בתניה בלא שיתוף פעולה של הצד האחר; שנית, יש והצדדים לחוזה העבודה האישי כורתים ביניהם חוזה חדש, לפיו יחול שינוי בתניה פלונית בחוזה הישן תוך שמירת שאר הוראותיו בעינן. כפי שראינו, זה אינו "חריג" כלל, שכן השינוי בתניה נובע מהסכמת הצדדים עצמם אם כי הסכמה זו היא מאוחרת לחוזה הישן, וחיצונית לו. הסכמה חדשה זו של הצדדים, יכל שתהא מפורשת ויכל שתהא משתמעת (ראה לח/3-4 מערכת מידע מ.ב.ד. בע"מ נ. אבידן. פד"ע י' 329 309). לעתים, מעצם התנהגותם של הצדדים על פי ההסדר החדש, ניתן להסיק הסכמה לשינוי בתניה הישנה (ראה לז/2-26 קרן קיימת לישראל נ. סלמן, פד"ע ט 107 ,102). כמובן, לא יהא מקום להסיק הסכמה במשתמע, מקום שאחד הצדדים מודיע במפורש, כי אין הוא מסכים לשינוי המוצע בתניה: שלישית, יתכן ותכנה של התניה, על פי עצם מהותה וטבעה הוא כזה, כי היא באה לידי סיום או שינוי עוד בטרם נסתיים החוזה כולו (ראה לה/3-30 הנ"ל, עד 315); רביעית, יתכן ובחוזה העבודה האישי ישנה הוראה (מפורשת או משתמעת), לפיה נתון לאחד הצדדים הכוח לשנות תניה זו או אחרת, בתקופת חיי החוזה. (ראה לח/3-102 "צים חברת השיט הישראלית נ. נעמן, פד"ע י' 225, 242). מקום שהוראה זו קיימת, ניתן מכוחה לשנות תניה זו או אחרת, בין תניה מקורית בחוזה האישי, ובין תניה שנצטרפה אליו - במפורש או במשתמע - לאחר מכן. בהעדר אחת מהנסיבות הללו, יחול העקרון הכללי, לפיו צד לחוזה אינו רשאי ואינו לשנות באופן חד-צדדי תניה מתניותיו".