מדריך מאבטחים - יחסי עובד מעביד

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מדריך מאבטחים - יחסי עובד מעביד: 1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הנובעים מתקופת עבודה וסיומה, כשבמרכז הדיון עומדת שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. במקביל הגיש המעסיק תביעה שכנגד עבור תשלום שכר ביתר, אי מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פגיעה בשם טוב. 2. התובע הינו מדריך קרב מגע קרטה וירי. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בהדרכת מאבטחים בנושאי ביטחון, אבטחה, קרב מגע, ירי וכיו"ב. לנתבעת קיים מתקן הדרכה בקיבוץ ניר עם, בו מתבצעות ההדרכות. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ב- 3.7.06. שכרו של התובע שולם תמורת חשבוניות שהתובע המציא בהתאם למספר ימי העבודה וההדרכות השונות (להלן: "התקופה הראשונה"). החל מ-7/09 הנתבעת שילמה לתובע את שכרו באמצעות תלושי שכר (להלן: "התקופה השניה"). 3. ביום 20.5.10 פנה התובע במכתב לנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה) וטען כי הנתבעת אינה מכירה בתקופת עבודתו הראשונה לצורך תשלום זכויות, הוא אינו משובץ בעבודה סדירה מאז שפנה לדרוש את זכויותיו ובהן תשלום עבור שעות נוספות, דמי הבראה, חופשה, חגים וביטוח מנהלים. בנסיבות אלו התובע טען להרעת תנאים מוחשית בתנאי העבודה, וככל שהנתבעת לא תפעל לתשלום זכויות הוא יתפטר בתוך שבעה ימים. הנתבעת דחתה את דרישות התובע (נספח 6 לתצהיר התובע) ובעקבות כך התובע התפטר בסוף חודש מאי 2010. 4. נבחן תחילה את מערכת היחסים בין הצדדים בתקופה הראשונה ובהתאם לכך נמשיך ונקבע את הזכויות המגיעות לתובע. לבסוף נכריע גם בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת. 5. האם התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה הראשונה התובע טוען כי מכלול הנתונים הקיימים בתיק מלמד על קיומם של יחסי עובד מעביד בכל תקופת העבודה - הראשונה והשניה: התובע השתלב במפעלה של הנתבעת, עבודתו בוצעה בחצרי הנתבעת, עם כלים שלה, בהתאם לסידורי עבודה שנקבעו לו על ידה, כשיצא לחופשות נדרש לקבל אישור, הייתה לו מסגרת שעות קבועה, הנתבעת הציגה את התובע כעובד שלה במסגרת מסמכים שהגישה למשטרת ישראל. התובע טוען כי לא היה שינוי בשכר בין התקופה הראשונה והשניה כאשר בתקופה הראשונה הנתבעת דרשה ממנו שיעבוד עימה על בסיס חשבוניות וכתנאי להעסקתו. לתובע לא היה עסק עצמאי, הוא לא העסיק עובדים ובין התובע לנתבעת התקיימה תלות כלכלית. 6. הנתבעת טוענת כי התובע הוא אדם בעל עסק עצמאי משלו. בעבר הוא עבד במתנ"ס בשדרות, במקביל לעבודתו אצל הנתבעת עבד התובע במתנ"ס באשדוד ובחברה בשם מ.א. רוי. הוא שפט בתחרויות ואימן קבוצת קראטה. כשהתובע לא עבד אצל הנתבעת היה יכול לעבוד במקומות אחרים וכך עשה. גם סכומי הנסיעות שקיבל כקבלן עצמאי מלמדים כי מדובר בסכום שאינו מקובל אצל שכיר - כ 3,000 ₪ בחודש. 7. בחינת המאפיינים של מערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים מביאה אותנו למסקנה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בתקופה הראשונה. נימוקינו לכך יובאו להלן. ראשית נבחן את מבחן ההשתלבות ונמצא כי מבחינתה הפן החיובי - קרי - האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל או גורם חיצוני לו - נשיב כי התובע היה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת. לנתבעת היה עסק להדרכה בקיבוץ ניר עם. בתוך עסק זה ובמתקניו עבד המערער כמעט מידי יום, במספר שעות קבוע בעבודה זהה לזו בה עבד כשכיר בתקופה השניה. תפקידו של התובע כמדריך קרב מגע, וכמדריך ירי השתלב בתוך הארגון של הנתבעת. מבחינת הפן השלילי - האם מדובר באדם בעל עסק עצמאי משלו- מוכנים אנו לקבל כי התובע עבד במקומות נוספים כמו במתנ"ס באשדוד ונתן מספר שעות הדרכה בודדות לחברת מ.א. רוי (עדות התובע עמ' 11 שורות 24-25). אך גם אם היה לתובע עסק של מתן שירותים להדרכת קרב מגע - הרי אין בכך כדי לשנות מהמסקנה, כי התובע לא נתן שירותים לנתבעת כעצמאי אלא כעובד, שהרי "יכול אדם להיות בעל "מפעל" משלו, או לפעול בדרך אחרת כ"מפרנס עצמאי" חלק מהזמן, ובחלק אחר של זמנו - לפעול כ"עובד" בשירותו של הזולת". (דב"ע (ארצי) ל"ב/3-1 גלית נסיעות בע"מ - אליהו לוי פד"ע ג' 246, 250). ככל שהיו לתובע עיסוקים נוספים, כמו ההדרכה במתנ"ס באשדוד בשעות הערב פעמיים בשבוע, הם היו משניים לעיסוק המרכזי שלו כעובד אצל הנתבעת, לו הוקדש מירב הזמן. 8. אף אם נבדוק מבחני משנה אחרים נמצא כי הם מובילים לתוצאה כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ביחס לתקופה הראשונה. התובע היה נתון לפיקוח מלא של נציגי הנתבעת ומנהל הנתבעת אף הודה בכך בעדותו (עמ' 29 שורות 24-27, סעיף 33 לסיכומי הנתבעת). הוא עבד במתקני הנתבעת בקיבוץ ניר עם, עם ציוד ששייך לנתבעת (עמ' 28 שורות 27-28 ועמ' 15 שורה 20), בסידורי עבודה שנקבעו לתובע על ידי הנתבעת (עמ' 28, שורות 23-24), במסגרת שעות קבועה במהותה בין 09:00 - 08:00 ל17:00-18:00. התובע אכל יחד עם המדריכים האחרים והחניכים (עמ' 15, שורות 11-12), כשיצא לחופשה היה עליו לעדכן את הנתבעת (עמ' 30 שורות 7-6). 9. אין חולק גם כי התובע היה מחויב באופן אישי לבצע את העבודה ולא על ידי מחליף. עבודתו דרשה שירות אישי מובהק, שכן הניסיון והמקצועיות של התובע הם אלו שהובילו להעסקת התובע אצל הנתבעת. לא רק זו אף זו, הנתבעת הציגה את התובע אישית כחלק מהמערך הארגוני שלה בתפקיד של רכז קרב מגע וזאת לצורך קבלת תו תקן. הצגה זו נעשתה בשנת 2008 ובשנת 2010 כעולה מעץ המבנה הארגוני של הנתבעת בו מופיע התובע (נספח 1 לתצהיר התובע). 10. אך דומה שהנימוק המכריע ביותר הוא כי לא היה קיים כל שוני בין העבודה שעשה התובע בתקופה הראשונה לתקופה השניה. בשתי התקופות עשה התובע את אותה עבודה שהיא הדרכת חניכים בקרב מגע וירי אצל הנתבעת. ההבדל היחיד הוא אופן התשלום והצגתו בפני שלטונות המס; בתקופה הראשונה - הוצאת חשבוניות מס ובתקופה השנייה הנפקת תלושי שכר. אין בכך כדי לשקף את המציאות האמיתית והמשפטית של קיום יחסי עובד מעביד ועל כן אין לאופן התשלום בתקופה הראשונה כל משמעות. (דב"ע (ארצי) נ"ה/ 5-2 דעבול - מדינת ישראל פד"ע כ"ט 481, 497). 11. לכך יש להוסיף כי לטענת הנתבעת התמורה שקיבל התובע כנותן שירותים היתה גבוהה מזו המשתלמת לעובד. טענה זו אין בידינו לקבל, מקום בו ההבדל אינו משמעותי (ע"ע (ארצי) אייזיק - תה"ל בע"מ פד"ע ל"ו 817). הנתבעת הביאה את הנתונים הבאים בכתב ההגנה ובסעיף 16(א) לתצהירו של ארז וינשטט בנוגע לשכר השעתי שהתובע קיבל: קבלן משנה שכיר הדרכת ירי 50 50 הדרכת קרב מגע 100 80 הדרכת קרב מגע ביום בו התובע מעביר גם הדרכות ירי 80 65 בוחן כושר 80 50 עינינו הרואות כי שכרו של התובע כקבלן עצמאי לא היה גבוה משמעותית מזה המשתלם לעובד. גם אם נבחן את סכום הנסיעות שהתובע קיבל, הרי שנמצא כי מדובר באותו סכום. כעצמאי קיבל התובע 100 ₪ ליום (עדות מר וינשטט, עמ' 30 שורות 8-15). עיון בתלושי שכרו של התובע בתקופה השניה מלמד כי סכום הנסיעות מהווה מכפלה של ימי העבודה ב-100 ₪ ואף יותר מכך. מכאן שסכום הנסיעות גם לא השתנה. 12. נחתום פרק זה באזכור משך ההעסקה. התובע הועסק כארבע שנים, מתוכן שלוש כעצמאי. מרבית זמן עבודתו הוקדש לנתבעת, על כן עיסוקיו האחרים, ככל שהיו רבים כאלו, היו מוגבלים לזמן המועט שנותר לתובע אחרי סיום יום עבודתו אצל הנתבעת. מכאן שלתובע היתה תלות כלכלית בנתבעת כמעסיקתו המרכזית וגם לכך יש לתת משקל במסקנה לפיה התקיימו יחסי עובד מעביד. (ע"ע (ארצי) סמי בן חמו- המכון לפריון העבודה והייצור פד"ע ל"ח 433). לא התעלמנו מכך שהתובע הוציא חשבוניות כנגד שכרו, כמו גם העובדה, שעבד במקום נוסף במתכונת של קבלן עצמאי. אך אין בכך די כדי להכריע את הכף מול משקלם המצטבר של הסממנים המעידים על היותו של התובע "עובד" כמתואר לעיל. 13. לסיכום פרק זה אנו קובעים כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה הראשונה. מכאן נפנה לקביעת הזכויות המגיעות לתובע, בשל סיום עבודתו ומהלכה. 14. פיצויי פיטורים התובע טוען כי מאחר ופנה לנתבעת לתשלום זכויותיו כעובד, חדלה הנתבעת לשבצו בעבודה. במכתב מיום 20.5.10 (נספח ז' לתצהיר התובע) הלין התובע על אי שיבוצו בעבודה, על כך שהנתבעת אינה מוכנה להכיר בו כעובד גם לגבי התקופה הראשונה; התובע ביקש לקבל תשלום בגין שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, חגים, וביטוח מנהלים. הנתבעת דחתה את טענות התובע במכתבה מיום 2.6.10 (נספח 6 לתצהיר התובע). הנתבעת הסבירה כי התובע נפסל על ידי מספר לקוחות בשל תלונות על טיב ההדרכה שנתן התובע. בשל כך חלה ירידה בהיקף המשרה. שאר דרישות התובע נדחו באשר לא התקיימו יחסי עובד מעביד, וכעובד לא צבר התובע שנת עבודה. 15. בחינת טענות התובע, מלמדת שבחלקן הגדול היו מוצדקות. כפי שקבענו קודם לכן, התובע היה עובד של הנתבעת במהלך התקופה הראשונה, ובשל כך הגיעו לתובע זכויות הנובעות מכך, כחופשה, הבראה, פנסיה וכיו"ב. הנתבעת דחתה תביעות אלה, ובנסיבות אלו לא ניתן היה לדרוש מהתובע כי ימשיך לעבוד, כאשר דרישותיו הצודקות לא נענו. על כן התובע זכאי לפיצויי פיטורים. 16. שכר התובע לצורך קביעת השכר הקובע, היה מורכב מתעריפים משתנים עבור הקורסים שהעביר התובע. בעוד שכשכיר קיבל התובע 50 ₪ להדרכת ירי, הרי שעבור הדרכת קרב מגע התובע קיבל 80 ₪. לפי תלושי השכר, ממוצע ימי העבודה של התובע בתקופה השניה היה: 200 = 21+22+18+22+19+22+22+22+17+17. 20.2=10202 ממוצע ימי העבודה החודשי של התובע הוא 20, ולפי דוחות הנוכחות שצירפה הנתבעת לתצהירה לשנת 2010, התובע עבר לפחות 8 שעות ביום. יוצא אפוא כי שכרו הקובע של התובע הוא 8,000 = 50 x 8 x 20. החישוב נעשה לפי תעריף שעה של 50 ₪ בהתאם לחישובי התובע. תקופת עבודתו של התובע לפי סעיף 50 לסיכומי התובע (46 חודשים): 30,869 = 12 8,000 x 46 מאחר והיתה מחלוקת אמיתית בקשר לקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים ויתר הזכויות המגיעות לתובע עקב כך, אין מקום לחייב בפיצויי הלנה. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום המלא בפועל. 17. פיצוי עבור עוגמת נפש התובע טוען כי יש לפצותו בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש לנוכח האופן בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים תוך הפרת חובת תום הלב. התובע העמיד את סכום הפיצוי על 30,000 ₪. אין בידינו לקבל תביעה זו, שכן יחסי עבודה מטיבם יש בהם אלמנט של מתמיד של חיכוך ולעיתים חוסר נעימות הכרוכה בעוגמת נפש. במשך התקופה הראשונה, התובע הועסק כקבלן עצמאי כאשר לשני הצדדים סידור זה היה נוח. התובע לא הראה כי מחה על כך בצורה כלשהיא. המעבר לתקופה השניה בה היה במעמד של עובד, הביאה את התובע להבנה כי הוא זכאי לזכויות כעובד גם על התקופה הראשונה. הנתבעת סברה כי התובע לא היה עובד, בתקופה הראשונה; התובע בחר להתפטר גם בשל צמצום היקף העבודה. לא הוכח בפנינו כי צמצום זה היה מתמשך ולכל היותר היה זה בחודש ההעסקה האחרון ואולי זה שלפניו; על העובדה כי היו תלונות כנגד התובע בקשר להתבטאויות לא ראויות שלו - אין חולק (סעיף 4 א' למכתב יחידת המעברים מיום 4.5.10 - נספח 4 לתצהיר מר וינשטט). מכאן שהיה בסיס לטענה כי הנתבעת העדיפה שלא לשבץ את התובע במשך חודש מאי. תוכן המכתב מלמד כי בחירת הנתבעת שלא לשבץ את התובע בחודש מאי לא נעשה משיקול זר לנוכח האמור במכתב. על כן בנסיבות שפורטו, איננו סבורים שזהו המקרה בו התובע אשר בחר להתפטר, זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש. 18. פדיון חופשה שנתית התובע טוען כי הוא זכאי ל-46 ימי חופשה עבור 46 חודשי עבודתו ובסה"כ 18,400 ש"ח. הנתבעת טוענת כי התובע שהה בחופשה מדי פעם. אם לצורך נסיעות לחו"ל או היעדרויות אחרות ומשלא הוכח כמה ימים כאלו היו, יש לדחות תביעה זו. 19. בכל הקשור לפדיון חופשה הנטל על המעביד להראות כי ניהל פנקס חופשה מסודר, אם בצורה של ניהול חשבון בתלושי השכר או מחוצה להם. במקרה שלפנינו בתלושי השכר המתייחסים לתקופה השניה קיימת צבירה חודשית של כ- 0.83 יום מידי חודש. יחד עם זאת, אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת ביחס לחופשות או היעדרויות מקום בו התובע לא קיבל שכר עבור תקופות אלו. על כן משקבענו כי היקף המשרה הממוצע של התובע הועמד על 20 יום בחודש, הרי שמדובר ב- 0.77 = 2620. משהצבירה המופיעה בתלושי הנתבעת גבוהה יותר, ניקח אותה בחשבון. מכאן שהתובע זכאי ל 15,272 ₪ = 0.83 x 400 x 46. 20. דמי הבראה מאחר והיקף המשרה של התובע עמד על 0.77 זכאי הוא לדמי הבראה בשיעור של 3,142 ₪ = 0.77 x 340 x 12. 21. דמי חגים התובע טוען כי לא קיבל תשלום עבור ימי חגים במשך כל תקופת עבודתו. משלא נסתרו חישובי התובע בסעיף 37 לתצהירו ובשים לב להיקף המשרה שקבענו, התובע זכאי ל- 12,320 = 0.77 x 16,000 ₪. 22. תשלום שכר בגין ימי השתלמות התובע טוען כי במהלך תקופת עבודתו התובע עבר מספר ימי השתלמות בגינן לא קיבל שכר. התובע עתר לתשלום עבור יום השתלמות אחד וכן השתתפות בהוצאות עבור השתלמות עזרה ראשונה. 23. התובע לא הראה ראשית ראיה ליום ההשתלמות שעבר, וכמו כן לא הובאו קבלות על תשלום עבור השתלמות עזרה ראשונה, על כן, התביעה בראש זה נדחית. 24. שעות נוספות התובע טוען כי עבד במסגרת שעות קבועה של כ- 10 שעות יומיות וביום ו' במשך 7 שעות. כך היה בשתי התקופות בגינן לא קיבל גמול עבור שעות נוספות. הנתבעת טענה כי התובע מתעלם בחישוביו מכך שקיבל שכר שונה עבור הדרכות שונות. על כן לו היה מחשב נכון את המגיע לו, היה יוצא כי אינו זכאי כלל לגמול עבודה בגין שעות נוספות. 25. הנחת המוצא המוסכמת על הצדדים היא שהתובע ביצע הדרכות של ירי וקרב מגע ולכל פעילות היה תעריף שונה. לירי - 50 ₪ לשעה; לקרב מגע - 80-100 ₪ לשעה. כבר עתה נציין כי למעט שלושה דוחות נוכחות של התובע אשר הנתבעת צירפה לתצהירה, אין בידינו כל מידע מדויק על שעות העבודה של התובע. על כן, נבחן את שהתובע עשה כדי להסביר את המגיע לו. 26. התקופה הראשונה התובע ערך את חישוביו באופן שהפחית מהתמורה המופיעה בחשבוניות סכום עבור נסיעות וכלכלה, ואת היתרה חילק ב- 50. כך קיבל את מספר השעות שעבד מידי חודש. כאמור, לחישוב זה אין בסיס משהתובע הודה כי קיבל תעריפים שונים עבור ההדרכות של ירי וקרב מגע. 27. על מנת להדגיש את הבעייתיות בחישובי התובע ביחס לתקופה זו, נתייחס לדוח הנוכחות היחיד מתקופה זו שצירף לתצהירו של מר וינשטט (נספח 7) ונשווה אותו לטבלה שערך התובע. מדובר בחודש נובמבר 2006. ביחס לחודש זה ציין התובע בטבלה שערך, כי מחלוקת היתרה של התמורה לאחר ניכוי נסיעות וכלכלה, ב-50 ₪, יוצא כי התובע עבד כ- 265 שעות מתוכן, 89 שעות נוספות (נספח 4 לתצהיר התובע). לעומת זאת בדוח הנוכחות של אותו חודש, ספירת סה"כ השעות בכל ימי העבודה מראה כי התובע עבד 86 שעות בסך הכל, מתוכן 5.5 שעות נוספות. 28. בנסיבות אלו, אין לנו דרך להעריך את מספר השעות הנוספות שהתובע עבד בתקופה זו, כאשר מתברר ששיטת החישוב של התובע אינה נכונה. לכל היותר נוסיף את ה- 5.5 השעות הנוספות לחישוב הבא, המתייחס לתקופה השניה. 29 התקופה השניה התובע ערך את אותו חישוב גם לגבי התקופה השניה וחילק את התמורה שקיבל ומופיעה בתלוש השכר ב-50. כאן עומד לצידו החישוב בתלוש השכר המלמד על תשלום לפי 50 ₪ לשעה. אך גם כאן הצדדים הסכימו כי המופיע בתלוש השכר אינו משקף את התעריפים הנכונים. יחד עם זאת, גם כאן צורפו על ידי הנתבעת שני דוחות נוכחות של התובע לחודשים 1-2/2010, מהם עולה שכמעט באופן קבוע התובע עבד מ-08:00 עד 18:00. 30. הנתבעת טענה כי לפחות ביומיים מהשבוע לא יכול היה התובע להישאר עד 18:00, מאחר והוא הדריך במתנ"ס באשדוד החל מ- 18:00. התובע הביא לעדות את מר רותם לוי שהיה עוזר מאמן של התובע במתנ"ס והדריך את הקבוצה מ-18:00 עד 18:45 ובהמשך לקראת השעה 19:00 התובע הגיע (עמ' 5 שורות 20-21). אין בכוונתנו לדון בשאלה האם מקובל בענף זה שלא לקבל תמורה על עבודה של עוזר מאמן כפי שטען התובע. משלא הביאה הנתבעת ראיה לסתור זאת, מקובלת עלינו גרסת התובע, לפיה לא הגיע ב-18:00 לאשדוד אלא רק ב-19:00. 31. משכך ולנוכח האמור בדוחות הנוכחות, כמו גם בעדות התובע, מוצאים אנו כי התובע זכאי לגמול בגין התוספת לשעתיים נוספות מדי יום עבור התקופה השניה. משקבענו כי מדובר ב-20 ימים למשך 9 חודשים: 4,500 = 9 x 50 x 0.25 x 2 x 20. בתוספת השעות מהתקופה הראשונה: 75 = 0.50x 0.50 x 1 + 50 x 0.25 x 4. ____ סה"כ: 4,575 ₪. מאחר והיתה מחלוקת אמיתית בקשר להיקף השעות בהן התובע עבד, ישא סכום זה ריבית והצמדה כחוק כמפורט בהמשך. 32. תשלום אובדן הכנסה בחודש 5/2010 התובע טוען כי מאחר ולא שובץ לעבודה בחודש מאי 2010, הוא זכאי להפרש בין מה שכנראה קיבל - 2,800 ₪ לבין מה שהוא זכאי לו, בסך 9,300 ₪, כלומר סה"כ ההפרש - 6,500 ₪. אין בידינו לקבל תביעה זו. הנתבעת שיבצה את התובע בהתאם לאפשרויות שהיו בפניה וגם בשים לב להתנהגותו כפי שמצאה ביטוי במכתב יחידת המעברים. אי השיבוץ אינו מקנה זכויות לשכר, מקום בו לא בוצעה עבודה, כאשר מדובר במתכונת של יחסים המבוססת על שיבוץ חודשי או שבועי. אי השיבוץ הקנה לתובע זכות להתפטר בדין מפוטר כפי שעשה, על כן התביעה ברכיב זה נדחית. 33. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה מאחר והכרנו בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, היה התובע זכאי להפרשות לפנסיה לפי צו ההרחבה הכללי החל מ-1.1.08. הסכומים שנתבעו (סעיף 70 לתצהיר התובע), לא נסתרו אך נתקן אותם לפי השכר הקובע והיקף המשרה. 613 = 0.77 x 8,000 x 12 x 0.83% 1,227 = 0.77 x 8,000 x 12 x 1.66% 308 = 0.77 x 8,000 x 2 x 2.5% ____ סה"כ: 2,198 ₪. 34. התביעה שכנגד הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לקבלת סכומים ששולמו ביתר, חלף הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב. 35. הנתבעת טוענת כי עבור חודש נובמבר 2006 הגיש התובע חשבון ממנו עולה כי עבור קרב מגע דרש תשלום של 150 ₪ לשעתיים ראשונות, במקום 100 ₪. הנתבעת טוענת כי הוא חייב להשיב לה 32 שעות בערך של 50 ₪ לשעה. עיינו בדוחות (נספח 7 לתצהיר מר וינשטט). אכן מופיע שם כי עבור קרב מגיע לתובע 150 ₪. התובע ציין בתצהירו בסעיף 95 כי כל דוח נוכחות שהגיש עבר את אישורם של מנהלי החברה מר וינשטט ומר איטח. בתחילה סוכם כי עלות שעת קרב מגע תהיה 150 ₪ לשעה, אך בשיחה טלפונית עם מנהלי הנתבעת, נאמר לתובע כי מאחר והוא מקבל הרבה שעות של קרב מגע, השכר יופחת ל-100 ₪ לשעה. מר וינשטט סיפר בחקירתו הנגדית כי רוב הזמן לא בדקו דוחות נוכחות של התובע (עמ' 28-29). 36. אנו מוצאים כי מאחר ולא מופיע חישוב מספרי של הסכום המגיע לתובע לפי גרסת הנתבעת, ברור לנו שהנתבעת היתה צריכה לבצע חישוב כזה, שלנו אין נתונים לבצעו- כמה שעות עבד התובע בכל חודש בתקופה הראשונה ובאיזה קורסים. לא היה לנו גם מידע לגבי החישוב בחודשים קודמים, כלומר האם מהחודש הראשון שולמו 150 ₪ לשעה, אבל הבנו שמחודש דצמבר 2006 שונה התעריף ל-100 ₪ עבור קרב מגע. בנסיבות אלו, הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר היה בתשלום עודף שלא הוסכם, כי לא הובאו בפנינו דוחות מתחילת עבודתו של התובע; מכל מקום, אם כך שולם מתחילת העסקתו של התובע ואושר על ידי הנתבעת, הדבר משקף את הסכמת הצדדים, ששונתה לאחר מכן. על כן התביעה בראש זה נדחית. 37. הנתבעת עתרה לתשלום עבור השעות שבהן היה צריך התובע לנסוע למתנ"ס באשדוד כדי להתחיל את החוגים ב- 18:00, בעוד ששולם לו שכר עבור עבודה עד 18:00. כאמור דחינו את טענת הנתבעת בעניין זה וקיבלנו את טענות התובע לפיה עבד עד 18:00. על כן תביעה זו נדחית. 38. הנתבעת טוענת כי התובע התפטר ללא שנתן הודעה מוקדמת. דעתנו היא כי אמנם מכתבו של התובע הוא מיום 25.5.10 והוא סיים לעבוד בסוף אותו חודש, אך יש לזכור כי משמעות מתן הודעה מוקדמת ע"י העובד היא מתן אפשרות למעביד להתארגן למציאת עובד מחליף, תוך שהעובד יעבוד בעבודה שתוצע על ידי המעביד. בחודש מאי גילתה הנתבעת את דעתה כי אינה מעוניינת לשבץ את התובע; בנסיבות שכאלו, ספק בעינינו אם הנתבעת זכאית לקבל הודעה מוקדמת, במיוחד כאשר ניתנו לה לפחות 7 ימים, על חודש בו עבד התובע כ-7 ימים בלבד. על כן התביעה בראש זה נדחית. 39. הנתבעת טוענת כי התובע פגע בשמה הטוב, עת התבטא באופן בוטה כלפי חניכים והתנהג באופן שסיכן אותם. הנתבעת העמידה את נזקיה בראש זה על סך של 100,000 ₪. תביעה זו לא הוכחה מבחינת הנזק שנטען שנגרם לנתבעת והקשר הסיבתי שלו למעשי התובע. על כן, אין צורך שנידרש לה. מכאן, שהתביעה שכנגד על כל ראשיה נדחית. 40. סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים - 30,869 ₪ פדיון חופשה שנתית - 15,272 ₪ דמי הבראה - 3,142 ₪ דמי חגים - 12,320 ₪ שעות נוספות - 4,575 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה - 2,198 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל, למעט הסכום שנפסק עבור השעות הנוספות שיישא ריבית והצמדה מ- 15.12.09 ועד התשלום המלא בפועל, והפיצוי בגין אי הפרשה ופנסיה שיישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.09 עד התשלום בפועל. עוד תישא הנתבעת בהוצאות התובע בשל קבלת תביעתו ודחיית התביעה שכנגד בסך 10,000 ₪. כאמור, התביעה שכנגד נדחית. עובד אבטחה (מאבטח)יחסי עובד מעבידענף השמירה