סעיף 77 לחוק מע''מ

סעיף 77 לחוק מע"מ התשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), קובע: "הגיש חייב במס דו"ח תקופתי ולדעת המנהל הדו"ח איננו מלא או איננו נכון, או שאיננו נתמך במסמכים או בפנקסי חשבונות כפי שנקבע, רשאי המנהל לשום לפי מיטב שפיטתו את המס המגיע או את מס התשומות של החייב במס". בפסיקה הובהר, כי יש ביד המשיב להפעיל את ס' 77 לחוק , אף אם לא נפסלו ספרי הנישום, וזאת כאשר התוצאה העסקית העולה מספריו היא בלתי סבירה: "המנהל רשאי להפעיל את סעיף 77 אף למרות קביעה של הוועדה לקבילות פנקסים, שאין בפנקסים סטייה מהוראות החוק, שהרי "כל בר דעת יודע שספרים יכולים להיות תקינים מבחינת צורת ניהולם, ובכל זאת כוזבים בתוצאותיהם"... תוצאה עסקית בלתי סבירה היא בלי ספק עילה מוכרת בפסיקה להפעלת סעיף 77... ואין נפקא מינה לעניין זה שפנקסי הנישום (המשיב) במקרה שלפנינו לא נפסלו" (ע"א 645/86 מנהל מס ערך מוסף נ. פתאל, פ"ד מג (3) 405, 411) . דוגמא לפסק דין בנושא סעיף 77 לחוק מע''מ: 1. ערעור על חיוב המערערת בשומת עסקאות לשנות המס 2004-2005 ובמס תשומות לשנות המס 2003-2005 שהוגש לאחר שהשגת המערערת על החיובים נדחתה. המערערת ניהלה בשנים הרלבנטיות שלושה עסקים: עסק לממכר מוצרי חשמל; עסק לממכר חומרי בניין אשר עיקר פעולתו שכפול מפתחות וכן עסק לממכר מזון מהיר. 2. ספרי המערערת לא נפסלו, ואולם בדיקת המשיב באמצעות אשר פאר שהוא ממונה צוות ביקורת חשבונות, העלתה כי ניתוח הפעילות העסקית בכל אחד מהעסקים של המערערת מגלה חוסר התאמה בין דיווחי המערערת לבין הרשום בספרי המערערת, ונתונים אחרים אשר דיווחה עליהם למשיב. עובדות אי ההתאמה פורטו בתצהיר אשר פאר. המערערת לא התמודדה עם הטענות והנתונים אשר בתצהיר האמור, בין בראיותיה ובודאי שלא בסיכומיה שנפרשו על פני שני עמודים בכתב יד (המערערת בחרה שלא להיות מיוצגת). בסיכומים הופיעה טענה כללית לפיה, המערערת לוותה בכל שנות קיומה על-ידי רואה חשבון צמוד, וכן נטען ושלפני 7.5 שנים הייתה שריפה באחת מהחנויות שפעילותה בחומרי בנין, וכי אם נעשו טעויות בניהול פנקסי החשבונות, הדבר נעשה בתום לב ולא במזיד. 3. סיכומי ב"כ המשיב הציגו בפירוט את אי ההתאמות שנתגלו, והסבירו מדוע הנתונים המדווחים ע"י המערערת נמצאו בלתי סבירים. הסבר כזה הועלה גם קודם לכן בראיות המשיב (תצהיר אשר פאר), ואולם בהיעדר כל התייחסות מצד המערערת לנושאים שפורטו בתצהיר זה (לרבות אי חקירת המצהיר בנושאים שביסוד השומה) נותרו דברי המצהיר ללא כל תגובה הולמת, ודי בכך כדי להביא לקביעה שהמערערת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה בהליך זה. 4. סעיף 77 לחוק מע"מ התשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), קובע: "הגיש חייב במס דו"ח תקופתי ולדעת המנהל הדו"ח איננו מלא או איננו נכון, או שאיננו נתמך במסמכים או בפנקסי חשבונות כפי שנקבע, רשאי המנהל לשום לפי מיטב שפיטתו את המס המגיע או את מס התשומות של החייב במס". בפסיקה הובהר, כי יש ביד המשיב להפעיל את ס' 77 לחוק , אף אם לא נפסלו ספרי הנישום, וזאת כאשר התוצאה העסקית העולה מספריו היא בלתי סבירה: "המנהל רשאי להפעיל את סעיף 77 אף למרות קביעה של הוועדה לקבילות פנקסים, שאין בפנקסים סטייה מהוראות החוק, שהרי "כל בר דעת יודע שספרים יכולים להיות תקינים מבחינת צורת ניהולם, ובכל זאת כוזבים בתוצאותיהם"... תוצאה עסקית בלתי סבירה היא בלי ספק עילה מוכרת בפסיקה להפעלת סעיף 77... ואין נפקא מינה לעניין זה שפנקסי הנישום (המשיב) במקרה שלפנינו לא נפסלו" (ע"א 645/86 מנהל מס ערך מוסף נ. פתאל, פ"ד מג (3) 405, 411) . 5. לשון אחרת, אין ביד הנישום להישען אך ורק על העובדה שספריו לא נפסלו ולטעון, כי הם מוכיחים טענותיו כדי להדוף שומה על פי מיטב השפיטה. מאחר שהמערערת לא התמודדה כלל עם טענות המשיב לעניין התוצאה העסקית הבלתי סבירה, בין בראיותיה בהן לא הובאו נתונים אחרים מאלה שהמשיב נשען עליהם, ובין בסיכומיה בהם לא הובאה כל טענה משפטית ראויה (הסיכומים לא הוגשו ע"י עו"ד) לא הניחה המערערת יסוד כלשהו להתערבות בשומה כפי שנעשתה. קל וחומר כאשר חל הכלל לפיו, "הלכה היא שאין בית המשפט בא בנעליה של רשות המסים אלא רק בוחן את סבירות החלטותיה". (ראו ע"ש מחוזי י-ם 5062/06 אבו דעמוס מרים נ. אגף המכס ומע"מ (תקדין). ע"פ הפסיקה, פעולת רשות מס בגדר סמכותה כדין מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין והמעוניין בביטול צו שהוציאה הרשות הוא העוסק, וגם מטעם זה רובץ עליו "נטל הראיה" ו"נטל השכנוע" כי יש לבטל את הצו, ראו רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול נ. מנהל מס ערך מוסף פ"ד מו(5) 101 וכן רע"א 3646/98 כ.ו.ע לבנין בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף פ"ד נז(4) 891. החלטת המשיב היא החלטה מנהלית. לכן, גם במקרה דנן, כאשר המערערת לא הראתה ש החלטת המשיב אינה סבירה (בכך שלא התמודדה עמה כלל לגופה), דין ערעורה להידחות. 6. בנסיבות אלו, איני רואה צורך לפרט את הדרך בה הגיע המשיב לכלל מסקנותיו, דרך שפורטה בתצהירו של אשר פאר. אציג כאן רק חלק קטן ממנה כדי להצביע על סבירותה. בשומת העסקאות לגבי עסק החשמל, נשען המשיב על ניתוח הדו"חות הכספיים של המערערת עצמה, למול טענותיה שהעסק לא היה רווחי ועל כן אין לגבות מע"מ. חישוב המשיב חילץ את מחיר עלות המלאי מנתוני המערערת, וחיוב מס הערך המוסף לפיו הסתכם ב-40,0663 ₪. אשר לעסק ממכר חומרי בנין, השווה המשיב בין אחוז הרווח הגולמי בשנת 2003 (61%); בשנת 2004 (83%) ובשנת 2005 (1%) ומצא, כי נתון אחרון זה אינו סביר. המערערת טענה בהקשר זה, כי בשל שריפה שאירעה בבית העסק במהלך חודש אוגוסט 2005 - לא היו לה רווחים. המשיב שלל טענה זו, ובין השאר הסביר שמלאי המערערת הושלם ושחברת הביטוח שילמה את הפיצוי בגינו, ולא הייתה כל השפעה לשריפה על קביעת אחוז הרווח הגולמי מעלות המכר. חישובי המשיב גם הובילו למסקנה שבתקופה שלאחר השריפה, מכרה המערערת סחורה שרכשה בשווי 7,702 ₪ בסכום דמיוני של 135,230 ₪, המשקף רווח של 1.755%. על יסוד האמור, הגיע המשיב למסקנה, כי דיווחי המערערת מהם עולה שאחוז הרווח בשנת המס 2005 הינו 1%, אינם נכונים. אשר לעסק חנות הפלאפל, השומה הוסברה בתצהיר אשר פאר. המערערת לא העמידה מול טיעון המשיב לעניין מס העסקאות כל טיעון נגדי קונקרטי, ואף לא ראיות. אשר לשומת התשומות, הוסבר בתצהיר אשר פאר שבעקבות השוואה בין ספרי המערערת לסכומים שנדרשו על ידה התברר, כי דרישותיה עולות על העולה מהספרים. פרוט הפער הופיע בתצהיר וגם נאמר בו, כי רואה החשבון של המערערת ישראל גור, לא העלה בהשגה טענה הסותרת את הממצאים האמורים. גם בערעור לא באו טענות המספקות הסבר לאי ההתאמה שנמצאה. ב"כ המשיב הוסיף והדגיש, כי כעולה מתצהיר אשר פאר שלא נסתר, כבר בישיבה מיום 13.1.08 במשרדי המשיב ובנוכחות רואה החשבון של המערערת ומנהליה, העלתה המערערת טענה שיש לה חובות אבודים מפעילותה בעסק למוצרי חשמל והובהר לה, כי עליה להגיש בקשה הולמת בהתאם להוראת תקנה 24 לתקנות מע"מ התשל"ו-1975. גם ששה חודשים לאחר מכן במהלך דיון בהשגה הובהר למערערת מהו ההליך הנכון להביא להכרה בחובותיה האבודים. ואולם, המערערת לא הגישה בקשה מתאימה. 7. מהאמור לעיל עולה, כי שומת המשיב סבירה על פניה. שומה זו לא התעלמה מהנתונים בספרי המערערת, אלא נתחה אותם על פי שיקולי הגיון מקובלים. המערערת לא ביססה טעמים המצדיקים התערבות בשומה זו. לאור האמור, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. מע"מ (מס ערך מוסף)מיסים