זניחת עבודה עקב טיפולי פוריות

1. התובעת עבדה כקופאית בסניף כפר סבא של הנתבעת, משך כשנה. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת - האם פוטרה מהעבודה על רקע טיפולי פוריות שעברה או שמא התפטרה על ידי זניחת העבודה. 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת - א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כקופאית בסניף כפר סבא, החל מיום 4.6.07. ב. מאחר שהתובעת נעדרה שתי פעמים בגין תאונות, כל פעם כחודש, הרי שלמעשה, התובעת עבדה בפועל אצל הנתבעת רק כעשרה חודשים (מזכר מתוך תיקה האישי של התובעת, מיום 6.11.08 וכן סעיף 20 לתצהיר הגב' X, מטעם הנתבעת). ג. התובעת השתכרה שכר מינימום שעתי ושובצה לעבודה במשמרות. ד. יום העבודה האחרון של התובעת היה 8.6.08. למחרת היום חל חג השבועות. אין חולק שהתובעת ביקשה ממנהל הסניף לצאת לחופשה לצורך טיפולי פוריות. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה תוכנה המדויק של ההסכמה והאם הותנתה בהצגת אישור רפואי. ה. לאחר כחודשיים בהם התובעת לא הגיעה לעבודה, ביום 4.8.08 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב (נספח א' לכתב הגנה), בנוסח הבא - "לכל מאן דבעי! הריני לאשר כי גב' X X ת.ז. .... עבדה בחברתנו מ - 4.6.07 עד 8.6.08. גב' X התפטרה. בכבוד רב, מח' משאבי אנוש" ו. כחודשיים לאחר מכן, ביום 13.10.08, פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת. בין הצדדים החלה חליפת מכתבים שבסופה הנתבעת הסכימה שהתובעת תחזור לעבודתה באותם תנאים ותוך שמירת ותק (מכתב מיום 10.11.08, נספח ז' לתצהיר הגב' X), אך התובעת לא השיבה למכתב ולא שבה לעבודה. גרסת התובעת 3. לטענת התובעת, סוכם שאם טיפולי הפוריות יצליחו והיא תבקש להמשיך בחופשה, היא תוכל לעשות כן. התובעת נכנסה להריון בעקבות הטיפולים, וסמוך ליום 25.6.08 הודיעה על כך לנתבעת. הוסכם שהיא תשאר בחופשה לנוח לרגל ההריון והעובדה שנשאה ברחמה תאומים. כמו כן סוכם שהתובעת תשוב לעבודה ביום 1.9.08. בתחילת חודש אוגוסט 2008, התקשרה אל התובעת אחראית הקופאיות בסניף (ויולט) ומסרה לתובעת שהיא מפוטרת וכי הוכן לה מכתב הפסקת עבודה. התובעת הגיעה לעבודה למחרת ושם מנהל הסניף מסר לה שהוא הוציא אותה מהמערכת והכין לה מכתב פיטורים. במעמד זה התובעת הודיעה שהיא בהריון ושאסור לפטרה. מנהל הסניף מסר לה שמכתב הפסקת העבודה נשלח אליה בדואר (נספח א' לכתב ההגנה). לאחר כשבועיים, משלא קיבלה את מכתב הפיטורים התקשרה התובעת שוב, ביקשה את המכתב ורק לאחר תיאומים עם ויולט, המתגוררת באותו ישוב של התובעת, קיבלה את המכתב. גרסת הנתבעת 4. לטענת הנתבעת, טרם יציאתה של התובעת לחופשה לצורך טיפולי הפוריות, התובעת ביקשה ממנהל הסניף לאפשר לה לעבוד רק במשמרות בוקר, בטענה שבעלה אוסר עליה לעבוד בערבים. מנהל הסניף הבהיר לתובעת שהדבר אינו אפשרי. או אז הודיעה התובעת שלא תוכל להמשיך לעבוד בסניף. יציאתה של התובעת לחופשה לצורך טיפולי הפוריות נעשתה לאחר שהתובעת כבר ניצלה את מכסת ימי החופשה שעמדה לזכותה. התובעת לא ביקשה רשות להאריך את חופשתה. בתום טיפולי הפוריות התובעת החליטה על דעת עצמה מבלי שיידעה איש ומבלי שקיבלה אישור, להאריך את חופשתה עוד ועוד. בכל פעם שאחראית הקופאיות התקשרה אליה, התובעת השיבה שאינה יודעת מתי תשוב לעבודה וכי היא עדיין בחופשה. בשיחה האחרונה מסרה התובעת שמצבה הרפואי אינו מאפשר לה לעבוד, אך מעולם לא הציגה כל אישור רפואי לנתבעת. יש לראות בהתנהגות זו זניחת העבודה והתפטרות ולפיכך ביום 4.8.08 נשלח לה מכתב המאשר את תקופת העבודה. ביום 13.10.08 התובעת פנתה לראשונה באמצעות ב"כ אל הנתבעת. הנתבעת הציעה לתובעת לשוב לעבודה, אולם התובעת לא הסכימה לכך והדבר מעיד על כך שמלכתחילה התובעת לא היתה מעוניינת לעבוד אצל הנתבעת. דיון והכרעה 5. שמענו את עדות התובעת ואת עדות גב' אריאלה X, סגנית סמנכ"לית משאבי אנוש בנתבעת וכן מנהל הסניף, מר שלום קליסקי (להלן - קליסקי). הנתבעת לא ביקשה לחקור את בעלה של התובעת על תצהירו. 6. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בראיות, אנו סבורים שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. להלן הנימוקים למסקנה זו - א. גרסת התובעת לארוע המרכזי, שהוא פיטוריה, לא עמדה בחקירה הנגדית. על פי תצהירה, הוסכם שתצא לטיפולי הפוריות וכן הוסכם שאם הטיפול יצליח תוכל להמשיך לשהות בחופשה. בהתאם, סמוך ליום 25.6.08 הודיעה לממונים עליה שהיא ממשיכה בחופשה (סעיפים 3-4 לתצהיר התובעת). לעומת זאת, מהחקירה הנגדית עולה שהתובעת ביקשה חופשה לשבועיים, שבכל מקרה היתה אמורה להודיע למנהל הסניף, קליסקי, מתי היא תחזור וכי היא לא ידעה על ההריון עד יום 10.7.08 (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 3-17). כלומר חלף חודש בו התובעת לא התייצבה לעבוד ולא הודיעה דבר בעניינה. נציין שהתובעת חזרה בה מעדות זו, התומכת בגרסת הנתבעת, בחקירה החוזרת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 18-22), אולם מאחר שתשובותיה בחקירה החוזרת אינן מתיישבות עם התיעוד הרפואי, יש בכך רק לגרוע מההתרשמות מעדות התובעת. ב. למרות הצגת אוסף רב של מסמכים רפואיים, עד היום לא הוצג שום מסמך רפואי שהתובעת בהריון מתאריך מסוים ובשל ההריון היא נדרשת להשאר בבית. גם לא הוצגה תביעה לשמירת הריון ולא נטען שהתובעת הגישה תביעה שכזו. נזכיר שבין הצדדים קוים הליך גילוי מסמכים במסגרתו תיקה האישי של התובעת אצל הנתבעת הוצג לבא כוחה. למרות זאת, לא הוצג כל אישור רפואי שהתובעת העבירה לנתבעת בקשר להריון או העדרותה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 26-27). העדרו של מסמך כאמור, תומך בגרסת הנתבעת לפיה אין קשר בין העדרותה של התובעת מהעבודה, החל מיום 8.6.08 ובין טיפולי הפוריות שעברה או הריונה. ג. המקום היחיד בו ניתן למצוא הערה רפואית כלשהי ביחס ליכולתה לשוב לעבוד הוא הערה בכתב יד שנרשמה על גבי אישור רפואי מיום 19.12.08 (נספח 17 לתצהיר התובעת), "למקום העבודה, יש הגיון שתשאר באשפוז או בשמירת הריון עד הלידה." מדובר ברישום שהוא מחודש דצמבר 2008, היינו כחצי שנה לאחר שהתובעת נעדרה מהעבודה. העובדה שאין רישום קודם והרישום היחיד הוא מחצי שנה לאחר שהתובעת נעדרה מהעובדה, אינה מתיישבת עם עדותה הדרמטית של התובעת לפיה "זה לא חס וחלילה ישבתי בבית סתם. זה טיפולים שאסור לי לקום מהמיטה לכסא. זה טיפולים זה שני עוברים..." (עמוד 4 שורות 26-27). פער זה, בין עדות התובעת ובין התיעוד הרפואי, שוקל לחובת התובעת, במיוחד לגבי מהימנות עדותה. ד. גם בנושא שולי יחסית, בשאלה אם התובעת עבדה במשמרות ערב או לא, עדות התובעת אינה מתיישבת עם דוחות הנוכחות ויש בכך לגרוע מהמהימנות שניתן לייחס לעדותה בכלל. על פי עדות התובעת בתצהירה (סעיף 14), הוסכם שתעבוד רק משמרת אחת אחר הצהריים, בדרך כלל בימי חמישי וכן בימים שלפני ערבי חג, אולם עקב חילופי מנהלי הסניף, מצבה הורע, מבחינת השיבוץ במשמרות. בחינת דוחות הנוכחות בתיק מעלה כי שיבוצה במשמרות אחר הצהריים אינו תואם תמיד את ההסכמה למשמרת אחת אחר הצהריים. אם בכלל ניתן למצוא דפוס כלשהו בשיבוץ, הרי שבניגוד לטענת התובעת, דווקא בתקופת מנהל הסניף החדש - קליסקי, שובצה על פי בקשתה (משמרת אחה"צ אחת בשבוע). התובעת אישרה זאת בחקירתה הנגדית (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 23 עד עמוד 6, שורה 3). ה. לא הוצגה כל בקשה בכתב להיעדרות, לחופשה, לניצול ימי מחלה או להארכת ההיעדרות. בנסיבות אלה, כאשר התובעת לא התייצבה בפועל לעבודה מיום 8.6.08, אין תימה שבחלוף חודשיים הנתבעת ראתה בתובעת כמתפטרת בדרך של זניחת העבודה ושלחה לה את נספח א' לכתב ההגנה. ו. כאשר התובעת נשאלה בחקירה נגדית מדוע לא שבה לעבוד למרות שלא היה בידה, בתחילת ההריון ולמעשה כמעט עד סופו, אישור רפואי להיעדרות, תשובתה לא היתה משכנעת. ר', למשל, עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 13 ואילך. גם אמירתה לפיה "איך אני יחזור אם קיבלתי מכתב פיטורים? יש לי הסכמה עם חיים כי אני לפי ההסכם עובדת לפי המשמרות שלו. ביקשו ממני לפי משמרת מה שהוא רוצה" (עמוד 6, שורות 29-30), תומכת בגרסת הנתבעת לפיה התובעת זנחה את העבודה, ולא היתה מוכנה לחזור אלא בתנאים שלא היה בהם כל הגיון (שהנתבעת תתחייב למשמרות בוקר ורק משמרת ערב אחת, בימי חמישי), בהתחשב בכך שבפועל שיבוצה במשמרות נעשה על פי בקשתה. בהקשר זה נוסיף, כי גם לאחר שהתובעת יוצגה על ידי עו"ד שפנה לנתבעת באוקטובר 2008, הנתבעת השיבה שהתובעת יכולה לשוב מיד לעבודה, במכתב מיום 10.11.08. הסכמה זו היתה ללא תנאים, לרבות הסכמה להכרה בותק באופן רטרואקטיבי (כלומר, באופן מעשי, ביטול המכתב מיום 4.8.08), ולמעט סירוב להתחייבות בנושא שיבוץ המשמרות. למרות הסכמה זו, התובעת לא שבה לעבודה ולא שמענו הסבר מניח את הדעת לכך. ז. לא הוכחה טענת התובעת, לפיה הוסכם שתשוב לעבודה ביום 1.9.08. אין כל ראיה חיצונית שתתמוך בטענה זו של התובעת. ח. לעומת עדות התובעת, עדי הנתבעת העידו בעדות מהימנה ועקבית והאמור בתצהירי עדות ראשית מטעמם לא נסתר. כך, למשל, מנהל הסניף, קליסקי, העיד שההסכמה ליציאתה של התובעת לחופשה היתה מותנית בהצגת אישור בכתב, דבר שלא נעשה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 16-20; עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 25-27). גם לא נסתרה עדות מנהל הסניף, לפיה רק לאחר שהתובעת קיבלה את המכתב נספח א' לכתב ההגנה, פנתה אל הנתבעת לראשונה וביקשה לחזור לעבודה, תוך שהיא מציבה תנאים לגבי שיבוצה במשמרות אחר הצהריים. גם לא נסתרה עדותו לפיה ממילא בפועל התובעת שובצה בימי חמישי אחה"צ כפי שביקשה, אלא שהנתבעת לא היתה מוכנה להתחייב כי כך יהיה לעד (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 1-9). בהקשר זה נציין כי קלוסקי הסביר מהם השיקולים בשיבוץ הקופאיות ולא מצאנו שהם בלתי סבירים, כך שלא ניתן לייחס לנתבעת חוסר תום לב בסירובה להתחייב בפני התובעת לשיבוצים מסויימים בלבד - "הסידור עבודה נקבע בדרך הבא: בראש ובראשונה הצרכים של הסניף, לפי המבצעים, המועד אם יש חג או כל מיני דברים כאלה והימים החזקים הם סופ"ש שזה יום ד' ו - ה'. אנו זקוקים יותר קופאיות בערב. דבר שני נלקח בחשבון גם הבקשות האישיות של הקופאיות. יש דף שתלוי על לוח המודעות וכל קופאית רושמת את הבקשות האישיות שלה, יש סידורים אישיים והקופאית הראשית יושבת ובונה סידור עבודה לאותו שבוע. אין דברים קבועים." (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 22-27). ט. זאת ועוד, לא נסתרה עדות קליסקי לפיה נעשו נסיונות רבים ליצור קשר עם התובעת ולברר עימה מתי היא מתעתדת לשוב לעבודה, על רקע מחסור בקופאיות בסניף, אך התובעת לא השיבה לפניות ולא הודיעה דבר. "ביקשו ממנה לחזור, באותה תקופה היינו זקוקים לקופאיות והייתי שמח אם היא היתה חוזרת, הסניף היה צריך קופאיות מקצועיות דבר שלא היה לי, והיא [ויולט - ד.ו.] התקשרה לשאול מתי היא [התובעת - ד.ו.] חוזרת והיא אמרה כל הזמן שהיא לא יודעת מה יהיה ומתי היא תחזור וכך זה המשיך." (עמוד 13, שורות 8-10 ור' גם בעמוד 11, שורות 9-11). י. בנוסף, נראה שאין חולק כי התובעת היתה קופאית טובה ומוערכת (ר' למשל, בעמוד 11, שורות 29-30). כך שלא הוכחה סיבה לסיים את עבודתה של התובעת. 7. ממכלול העדויות עולה כי התובעת יצאה באישור לחופשה, לשם טיפולי פוריות, אולם לא שבה לעבודה ולא יצרה קשר עם הנתבעת. התובעת התבקשה להמציא אישור רפואי לגבי מהות ההיעדרות, אולם לא עשתה כן. רק לאחר כחודשיים של העדרות ולאחר שהנתבעת גרעה את התובעת ממצבת עובדיה והודיעה על כך לתובעת, התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה לחזור לעבודה. גם כאשר עשתה זאת, הציבה תנאים לחזרתה לעבודה, תנאים להם הנתבעת לא יכלה להסכים מטעמים ענייניים, ואף לא הציגה כל אישור רפואי שיצדיק את העדרותה עד אותו מועד. למעשה, עד סמוך ללידה, לא עולה מהתיעוד הרפואי שהוצג כל אישור שיצדיק את העדרותה הממושכת של התובעת מהעבודה. מעבר לכך, העובדה שגם בחלוף מספר חודשים, כאשר התובעת פנתה לייצוג משפטי, חזרה על דרישותיה להתחייבות לעבודה במשמרות מסויימות, ובסופו של דבר, גם כאשר הנתבעת הסכימה לכל דרישותיה המהותיות, לא שבה לעבודה, מעידה על כך שזו היתה מטרתה לכל אורך הדרך. 8. אשר לטענת התובעת כי הנתבעת נמנעה מלהעיד את ויולט, אחראית הקופאיות והדבר פועל לרעתה - הן על פי גרסתה של התובעת בתצהירה והן על פי עדות קליסקי, ויולט לא היתה מוסמכת לקבל החלטות מעין אלה שנדרשו בעניינה של התובעת, כגון יציאה לחופשה וממילא מי שקיבל את ההחלטות בעניינה של התובעת היה קליסקי, מנהל הסניף, ולא ויולט (ר' עדותו בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 17-18 - "אני לא חושב שצריך את ויולט כי היא לא בעלת סמכות, היא היתה שליחה שלי לשיחות הטלפון. בר הסמכא היחידי שהיה שם זה הייתי אני." ור' גם בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 5-7, שורה 15). מעבר לכך, התובעת היא שטענה שויולט התקשרה והודיעה לה על הפיטורים. כלומר עדותה יכלה לתמוך בראש ובראשונה בגרסת התובעת. משלא הוזמנה להעיד על ידה, מחדל זו פועל לחובת התובעת. 9. למרות שהנתבעת בחרה לא לחקור את בעלה של התובעת על תצהירו, מאחר שעיקר האמור בתצהיר הוא עדות מפי השמועה וממילא מדובר בעד המעוניין בתוצאת ההליך, לא מצאנו ליתן לאמור בתצהיר זה משקל משמעותי. 10. לא מצאנו, כפי שטענה התובעת, כי עדות מנהל הסניף תומכת בגרסתה. קליסקי לא הודה שהוצא לתובעת מכתב פיטורים או שהנתבעת פיטרה את התובעת. נהפוך הוא - מעדותו עולה כי קיים מצב אצל הנתבעת לפיו עובדות "מוקפאות" מסיבות שונות וכי לא היתה מניעה שאף התקן של התובעת יוקפא, אם היתה מודיעה דבר בעניינה או שהיתה מביאה אישור רפואי מתאים (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 11-14). זאת לא נעשה. על רקע עדותו לפיה לא היו טענות מקצועיות כלפי התובעת וכי הסניף נזקק לקופאיות (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 8-9), בשים לב שלא היתה מניעה "להקפיא" את התקן של התובעת, כפי שנעשה במקרים של עובדות אחרות, לא מצאנו הגיון בגרסת התובעת לפיה הנתבעת ביקשה לפטר אותה על רקע טיפולי הפוריות או הריונה. 11. לסיכום כל האמור לעיל, גרסת התובעת לפיה פוטרה מהעבודה נדחית ומתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובעת זנחה את העבודה. 12. כלל רכיבי התביעה כומתו על ידי התובעת על יסוד ההנחה שפוטרה בהיותה בהריון ועל כן פיטוריה בטלים. משגרסה זו נדחתה, והתקבלה גרסת הנתבעת לפיה יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 8.6.08, בהתפטרות התובעת, אין מקום לפסוק לזכות התובעת את הסכומים שתבעה. יחד עם זאת, מסיכומי הנתבעת עולה כי התובעת זכאית ליתרת פדיון חופשה בסך 1,173 ₪ (סעיף 67 לסיכומי הנתבעת). מדובר בהודאת בעל דין ועל הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה. 13. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 1,173 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.08 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. טיפולי פוריותטיפולי פוריות (דיני עבודה)התפטרות בדין מפוטרהריון