רווח גולמי לא סביר - ערעור מס

א. ההליך, העובדות ונימוקי השומה. זהו ערעור מס הכנסה לשנות המס 94-97. המערער ניהל בשנים הנדונות חנות מתנות בכביש הראשי בדלית אל כרמל. בחנות נמכרות מתנות מסוגים שונים כגון כלי נחושת, משחקי שש בשש, פרטי לבוש שונים, שטיחים, מחזיקי מפתחות וכו'. העסק פתוח, לטענת המשיב, בכל ימות השבוע מהבוקר ועד הערב ברציפות. המערער הצהיר על הכנסותיו בשנות המס נשוא הערעור כדלקמן: 1994 1995 1996 1997 מחזור מוצהר 111,145 138,129 166,440 199,390 עלות המכירות 69,956 96,534 99,846 149,949 רווח גולמי מוצהר 41,189 41,595 66,594 49,441 % הרווח הגולמי מהמחזור 37.06% 30.11% 40.01% 24.80% הוצאות אחרות 9,778 6,313 25,388 39,807 הכנסה מוצהרת לפני תאומים 31,411 35,282 41,206 9,634 תיאומי הוצאות בדו"ח 31,182 תאומים אנפלציוניים (2,093) (3,503) (2,803) הכנסה חייבת מוצהרת למערער 31,411 33,189 37,703 38,013 המשיב טוען, כי מבדיקת ספרי המערער עולה כי אחוז הרווח הגולמי המדווח אינו סביר ואינו תואם עסקים מסוג דומה. לטענתו נעשו ניסיונות לבדוק הצהרות אלו, אולם לאור מעשיו ומחדליו של המערער, כפי שיפורטו להלן, לא התאפשרה בדיקת רמת רווחיות עסקו של המערער. המערער לא נענה לדרישותיו של המשיב להמציא רשימות מלאי. באשר לתעוד החוץ והפנים, טוען המשיב כי מבדיקת חשבוניות המכירה עולה כי רישומי המערער נעשים בקופה רושמת אשר בה אין פרוט של המוצרים. אשר לחשבוניות הקניה, אין בהן פירוט של מחירים ומוצרים אלא סכומים גלובליים של סוגי מוצרים, למעט מקרים בודדים בהן נרשמו בחשבוניות הקניה סכום והגדרה כללית ביותר. המשיב טוען כי נתונים דלים אלו לא איפשרו בניית "תמהיל" לגבי מחירי הקניה והמכירה של המוצרים השונים, ומכאן גם לא את אחוז הרווח. ביום 10/11/99 ערך המפקח מר אלון שפירא (להלן: "המפקח") יחד עם מפקח נוסף בשם ירון חושקובר, ביקורת בעסקו של המערער. על דו"ח הביקורת הנ"ל לא חתם המערער. לטענת המשיב, על מירב המוצרים לא נמצאו מחירי מכירה. במהלך אותה ביקורת נמצאה חשבונית קניה אחת שבה נמכרו 100 ק"ג נחושת במחיר של 30 ₪ לק"ג כולל מע"מ. המערער אמר במהלך אותה ביקורת כי המדובר בקניית מניאטורות עשויות נחושת, כאשר בכל ק"ג נחושת 20 מניאטורות (ומכאן הסיק המפקח כי מחיר הקניה הינו 1.5 ₪ לכל מניאטורה). המפקח מצא את המניאטורות בחנות כשמחיר המכירה המוצג לגביהן הוא 5 ₪ ליחידה, וכן הבחין המפקח בלקוח אשר רכש 3 מניאטורות ושילם 5 ₪ עבור כל יחידה. לפיכך טוען המשיב כי המוצר היחיד שניתן היה לתמחרו בבירור, (שכן לגביו נמצא הן חשבונית קניה ברורה והן מחיר מכירה) נמכר ברווח גולמי של 70%. לאור אי מתן נתונים מספקים על ידי המערער בנה המשיב את השומות על פי עסקים דומים. המשיב ערך השוואה בין עסקו של המערער לבין עסקים דומים ושכנים, ובדק את אחוזי הרווח הגולמי של 3 עסקים דומים ושכנים. להלן תמצית ניתוח דוח"ות העסקים הנ"ל: עסק א' 1994 1995 1996 1997 1998 1999 מכירות 92,732 52,739 72,742 73,487 47,003 48,518 מלאי פ. 36,416 49,672 50,250 44,325 63,251 66,524 קניות 70,247 25,026 40,296 60,023 25,487 28,970 מלאי ס. (49,672) (50,250) (44,325) (63,251) (66,524) (69,487) עלות המכר 56,991 24,448 46,221 41,097 22,214 26,007 רווח גולמי 35,741 28,291 26,521 32,390 24,789 22,551 רווח גולמי מהמחזור 38.54% 53.64% 36.46% 44.08% 52.74% 46.40% עסק ב' 1997 1998 מכירות 133,530 136,690 מלאי פ. 50,000 32,449 קניות 55,474 69,543 מלאי ס. (32,449) (28,942) עלות המכר 73,025 73,050 רווח גולמי 60,505 63,640 רווח גולמי מהמחזור 45.31% 46.56% עסק ג' 1994 1995 1996 1997 מכירות 75,923 101,502 127,439 68,488 מלאי פ. 28,212 28,170 30,000 45,000 קניות 29,016 39,702 75,225 37,851 מלאי ס. (28,170) (30,000) (45,000) (41,800) עלות המכר 29,058 37,872 60,225 41,051 רווח גולמי 46,865 63,630 67,214 27,437 רווח גולמי מהמחזור 61.73% 62.69% 52.74% 40.06% לפיכך, קבע המשיב אחוז רווח גולמי מהמחזור בשיעור של 50%. חישוב מחזור ההכנסות בעסקו של המערער הוא כדלקמן: 1994 1995 1996 1997 סך קניות מוצרים לשנה (עלות מכירות) מוצהרת 69,956 96,534 99,846 149,949 % רווח גולמי מהמחזור לפי עסקים דומים 50% 50% 50% 50% מחזור הכנסות מחושב 139,912 193,068 199,692 299,898 מחזור מוצהר 111,145 138,129 166,440 199,390 תוספת מחזור לפי חישוב 28,767 54,939 33,252 100,508 לאור כל האמור לעיל, קבע המשיב את הכנסתו של המערערת לשנות המס שבערעור בצו כמפורט להלן: 1994 1995 1996 1997 הכנסה מוצהרת 31,411 33,189 37,703 38,013 תוספת מחזור לפי חישוב 28,767 54,939 33,252 100,508 הכנסה חייבת מעסק בצו 60,178 88,128 70,955 138,521 לחילופין, נבנתה שומה נוספת עצמאית וחלופית על בסיס גידול הון בלתי מוסבר, שנמצא אצל המערער לתקופה שבין ה- 31/12/1992 ועד ה- 31/12/1997. כאן המקום להעיר, כי בתצהירו של אלון שפירא, מהוה גידול ההון את הנימוק העיקרי ואחוז הרווח הגולמי נימוק חילופי, אך בשומה ובסיכומים של המשיב מופיעה השוואת ההון כנימוק חילופי. מכיוון שהשומה בגין תוצאה עסקית בלתי סבירה גבוהה משומת הפרשי הון הנ"ל, הרי שהשומות חושבו על בסיס אחוז הריווח שקבע המשיב. ואלה פרטי השוואת ההון כפי שעולים מהתצהיר: "א.הונו המוצהר של המערער ליום 31.12.92 כפי שדווח על-ידי המערער היה 42,901 ש"ח בעוד שהונו המוצהר ליום 31.12.97 כפי שדווח על-ידי המערער היה 112,121 ש"ח. ב. מכאן שגידול ההון בתקופה שבין תאריך 31.12.92 לבין תאריך 31.12.97 הינו בסך של 69,220 ש"ח. ג. בתקופה שבין תאריך 31.12.92 לבין 31.12.97 היו למערער שימושים כדלהלן: מס הכנסה - 11,031 ש"ח החזקת רכב - 21,854 ש"ח ביטוח לאומי ומס מקביל - 10,842 ש"ח סה"כ שימושים - 43,727 ש"ח ד. סיכום השימושים בתוספת גידול ההון הינו הסך של 112,947 ש"ח לפי המפורט בחישוב שלהלן: גידול הון לתקופה הנבחנת - 69,220 ש"ח שימושים - 43,727 ש"ח סה"כ - 112,947 ש"ח ה. מקורות ההכנסה של המערער: הכנסות מעסק - 143,487 ש"ח ביטוח לאומי בת הזוג - 67,904 ש"ח קצבאות ילדים עפ"י טבלאות - 68,577 ש"ח סה"כ 279,158 ש"ח ו. את הוצאות המחיה של המערער ומשפחתו המונה שמונה נפשות יש לקבוע עפ"י טבלאות מחיה 3-4 וזאת לאור מקום מגוריהם, דליית אל כרמל, שרמת המחייה בו אינה נופלת משכונות ממוצעות בערים הגדולות. טבלאות המחייה מחושבות למשפחות בנות שש נפשות מקסימום. אשר על כן, ועל מנת להקל עם הנישום חישבנו את הוצאות המחיה עפ"י משפחה בת שש נפשות בלבד, ללא תוספת משמעותית כמתבקש לאור היות המשפחה גדולה ב- 33% מהמשפחה לה מיוחס התחשיב המקסימלי במסגרת הטבלאות. יש לציין, כי כבר בעת שבחנתי את הפרשי ההון של המערער גיליתי אי סבירות מאינדיקציות חיצוניות נוספות. המערער משלם מדי חודש בחודשו החזר הלוואה (קרן ריבית והפרשי הצמדה) בסך שנתי של כ- 4,500 ש"ח (נכון לשנת 1997). (רצ"ב אישור בנק ירושלים לגבי מצב חשבון הלוואה ליום 31.12.97 מסומן ח'). כמו כן, המערער באופן תדיר לכל אורך תקופת השוואת ההון נמצא ביתרת חובה בחשבון הבנק שלו ועל כן משלם סכומים בגין ריבית והפרשי הצמדה. על מנת להקל עם הנישום, לא התחשבתי בסכומים אלו. זאת ועוד, עיון בדו"חות המערער יגלה, כי ההכנסות השנתיות החייבות במס של המערער שהינו המפרנס היחידי (לאשתו קצבת נכות בסכום של כ- 16,000 ש"ח לשנה נכון לשנת 1997) הינן בסכומים נמוכים ביותר: בשנת 1993 הכנסתו החייבת של המערערת היתה 25,954 ש"ח; בשנת 1994 הכנסתו החייבת של המערערת היתה 31,414 ש"ח; בשנת 1995 הכנסתו החייבת של המערערת היתה 35,282 ש"ח; בשנת 1996 הכנסתו החייבת של המערערת היתה 41,206 ש"ח; בשנת 1997 הכנסתו החייבת של המערערת היתה 9,634 ש"ח. לא זו אף זו בתקופת השוואת ההון, בשנת 1996 רכש המערער רכב מתוצאת אאוודי שנת יצור 1992. ז. לאור האמור לעיל הפרשי ההון הם כדלקמן: גידול הון לכאורה - 69,220 ש"ח; שימושים - 43,727 ש"ח; מקורות - 279,158 ש"ח יתרה למחיה - 166,211 ש"ח; הוצאות המחיה - 329,723 ש"ח; הפרשי הון לגביהם לא הוצגו הסברים 163,512 ש"ח. את הפרש ההון הבלתי מוסבר חילקתי לשנות המס הפתוחות, דהיינו 1994-1997. יש לציין, כי המערער אינו חולק כלל על כל הסגמנטים המהווים כמכלול את שומת הפרשי ההון למעט נושא הוצאות המחיה. לפיכך, נדרשתי לנושא זה בלבד". לעניין הפרשי ההון הנ"ל, עולה מסיכומי הצדדים, כי עיקר המחלוקת נסבה על שאלת גובה הוצאות המחייה. המשיב קבע לדבריו הוצאות מחייה לפי טבלאות 3-4 (יצוין, כי מדובר בחישובי המשיב בסכום גלובלי לכל השנים), בעוד המערער סבר כי יש לקבוע הוצאות מחייה לפי טבלאות 6-5. המשיב טוען כי המערער מתגורר בדלית אל כרמל, שתושביו נהנים מרמת מחייה מקבילה לשכונות ממוצעות בערי ישראל. בנוסף, המערער מחזיק טלפון סלולרי, וכן רכש רכב מסוג אודי בשנת 1996. ב. עמדת המערער. המערער טוען כי העסק אינו פתוח 7 ימים בשבוע ואינו פועל משעות הבוקר עד שעות הערב, כפי שמניח המשיב, היות והמערער מטפל באשתו הנכה בשעור של 100% וכן בילדיו. המערער טוען, כי קביעת אחוז רווח גולמי בשיעור של 50% (בהתבסס על עסקים דומים) הינה קביעה מוטעית, סתמית, שאין לה כל בסיס ו/או אחיזה במציאות, וכי אחוז הרווח הנ"ל הינו בלתי סביר. המשיב לא התחשב בשטח העסק וסוג הפריטים הנמכרים בו. המשיב הסתמך בקביעת אחוז הרווח הגולמי על מדגם שרירותי לחלוטין. ברוב חשבוניות הספקים קיים פירוט, כמות ומחיר מוצר. פירוט כאמור מופיע גם בחשבוניות המצורפות לתצהיר המפקח. בדו"ח הביקורת שנערכה על ידי המשיב בעסק המערער ביום 10/11/99, אין שעת ביקורת, זמן תצפית, ובדיקת התאמת הקופה. לטענת המערער, הביקורת ארכה בין 10 ל- 30 דקות בלבד. במהלך אותה ביקורת יכול היה המשיב לעמוד על מחירי מכירה ממגוון המוצרים שעמדו למכירה בחנות ועליהם הופיעו מחירי מכירה. בנוסף, טוען המערער כי אין בסביבתו עסק דומה מבחינת הפריטים הנמכרים בו ודרכי המכירה הנהוגים בו, לעסקו של המערער. לעניין הפרש ההון הבלתי מוסבר טוען המערער, כי טבלת המחיה הרלבנטית הינה טבלאות 5-6, וזאת לאור כלל הנסיבות ומצבו הכלכלי הקשה של המערער. למערער אין דירה רשומה על שמו והוא חי במשותף עם הוריו המבוגרים. למערער פטור מארנונה בעקבות מצבה הבריאותי של בת זוגתו. אין ברשותו מקלט טלויזיה, וידאו או מחשב. לפיכך, טוען המערער כי הוצאות המחיה לפי טבלאות 5-6 הן כדלקמן: 1993 18,505 1994 30,674 1995 25,575 1996 27,776 1997 30,278 סה"כ 131,809 ש"ח לאור האמור לעיל, אין למערער הפרש הון בלתי מוסבר, כמפורט להלן: נותר למחיה (לפי חישובי המשיב) 166,211 ₪ הוצאות מחיה לפי טבלאות 6-5 131,809 ₪ ג. הראיות. המערער הגיש תצהיר בגירסתו ובטענותיו, כפי שהובאו לעיל. המשיב הגיש תצהיר של אלון שפירא, מפקח בפקיד שומה חיפה, אשר חוזר על נימוקי השומה. בחקירת המערער (ישיבה 25/3/01) אישר המערער כי סירב לחתום על דו"ח הביקורת (עמ' 6). הוא אמר כי אנשי מס הכנסה הגיעו אליו בתקופה הנדונה יותר מ- 20 פעם, עם אקדחים. במהלך אותם ביקורים אנשי מס הכנסה איימו אל אביו של המערער והטרידו אותו (עמ' 6). הוא לא הגיש תלונה במשטרה על התנהגות מבקרי המס. המערער נשאל האם בידיו רשימות מלאי לשנות המס הנדונות. הוא אמר כי כל הרישומים והמסמכים המבוקשים הועברו למשיב דרך רואה החשבון ומנהל החשבון שלו, וכי יש בידיו ראיות על כך (עמ' 2). המערער לא הציג כל מסמך המאמת את דבריו. לדבריו, לא ניתנה לא אפשרות לצלם את החומר הנמצא בידי המשיב (עמ' 2). הוא אמר כי בעת המביקורת היו על כל המוצרים מחירים (עמ' 14). הוא הציג תמונות שנשלחו אליו מתיירים שביקרו בחנות, וטען כי מאותם תמונת עולה כי על כל מוצר מופיע מחיר מכירה (עמ' 14). אותם תמונות נשלחו בתקופה מאוחרת ולא בשנות המס שבערעור. המפקח העיד כי אכן בזמן הביקורת היו מחירים נוספים על מוצרים שהוצגו בקדמת החנות (עמ' 22). הוא אמר כי התצפית ערכה 10 דקות, ולאחר שהזדהו המבקרים הם נשארו עוד כ- 30 דקות בחנות (ע' 23). המערער ציין, כי הוא מוכר בשיטה שונה מעסקים אחרים. לטענתו, בעלי עסקים אחרים מעלים את המחירים ונותנים הנחות בשיעור גבוה, אך עדיין מחיר המכירה גבוה בהרבה מהמחיר הסביר של המוצר. הוא עצמו עומד במחירים המוצגים על המוצרים (ע' 17). בהבדל מבעלי עסקים אחרים הוא אינו משלם עמלות למדריכי תיירים ולנהגי אוטובוס ע"מ שיביאו את התיירים לחנותו (ע' 16). בנוגע לרכישת הרכב בשנת 96 אמר המערער כי הרכב נרכש מבעל עסק סמוך אשר מכר לו את הרכב במחיר נמוך משווי, ובתשלומים נוחים ובלתי קבועים (עמ' 19). ד. דיון ומסקנות. 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי ספרי המערער לשנות המס שבערעור הינם קבילים. כפי שציינתי בישיבה מיום 25/3/01, לא אכנס לשאלת פסילת ספרי המערער לשנת מס 98 או לשנת 99. 2. כאמור, למערער הוצא שומה לשנות המס 1994-1997 בגין תוצאה עסקית בלתי סבירה. השומה התבססה על 1) ביקורת שנערכה בעסקו של המערער, 2) על השוואה בין עסקו של המערער לבין עסקים דומים ושכנים (לטענת המשיב). בנוסף נערכה שומה עצמאית וחלופית על בסיס הפרשי הון כאמור, שנמצאו אצל המערער לגבי הונו מ- 31/12/92 ועד 31/12/97. תוצאה עסקית בלתי סבירה. 3. כידוע, רשאי פקיד השומה להוציא שומה לפי מיטב השפיטה כאשר התוצאה העסקית אינה סבירה גם כאשר הספרים הם קבילים, אולם במקרה כזה חייב פקיד השומה להיזהר מאוד לפני שיחליט, כי הכנסתו של הנישום הנובעת מהנהלת חשבונות מסודרת אינה סבירה, ורק חקירה מעמיקה מאד בכל הנתונים של העסק תוכל להביא לקביעה כזו (השוה ע"א בוהדנא נ. מנהל מע"מ פד"י מ"ז(2) 4.1; ע"א 300/85 סופר אחים בן דוד נ. הממונה על המכס והבלו פד"י מ"א(3) 411). 4. קשה להסיק מהביקורת שנערכה בעסקו של המערער ביום 10.11.99, מסקנות מרחיקות לכת, כאשר קיים פער זמנים כה משמעותי בין מועד הביקורת לבין השנים שבערעור. במיוחד כאשר מדובר בעסק שחלק ניכר מלקוחותיו הם תיירים ועל כן הוא מושפע באופן כה ישיר מהמצב הביטחוני והכלכלי בארץ ובעולם. המשיב טען, כי מחקירת המערער עולה כי לא חל שינוי מהותי בחנות בשנים האחרונות. המערער בחקירתו אמר כי לא חל שינוי במגוון המוצרים הנמכרים על ידו, אך לא התייחס כלל לאחוזי הרווח או לניתוח עסקי אחר (עמ' 3). המשיב טען, כי על מירב המוצרים לא נמצאו מחירי מכירה, ואף לא נמצאו כמעט חשבוניות קנייה, מהן ניתן ללמוד על מחירי הקנייה של המוצרים. לפיכך טען המשיב כי המוצר היחיד שניתן היה לתמחרו בבירור נמכר ברווח גולמי של 70%. במהלך חקירתו מיום 25/3/01, אמר המפקח כי במהלך אותה ביקורת אכן היו מוצרים נוספים עליהם הופיע מחיר מכירה (ע' 10 ו- 22). אותם מחירים לא נרשמו בדו"ח הביקורת. אני סבור כי היה על המפקח לרשום בדו"ח הנ"ל את מחירי המכירה שהופיעו על המוצרים בחנות, על אף שלא היו בידיו באותה עת מחירי קנייה. רישום כאמור היה מאפשר לערוך בדיקה גם בדיעבד, וכן היה מאפשר השוואה עם עסקים דומים. בנוסף לתצהיר המפקח צורפו חשבוניות מס בהן מופיע פירוט הפרטים, כמות ומחיר. מאחר וכאמור לא נרשמו בדו"ח מחירי מכירה, אין אפשרות לערוך בדיקה מעמיקה ויסודית. בעסק המערער נמכרים מגוון רחב של מוצרים, ולא ניתן על ידי תמחור מוצר אחד להסיק מסקנה כלשהי. 5. באשר להשוואה שערך המשיב בין עסקו של המערער לעסקים אחרים, הציג המשיב 3 ניתוחי דו"חות רווח והפסד של עסקים הנמצאים בשכנות למערער ואשר לפי טענת המשיב דומים לעסקו של המערער. על מנת לבסס שומה על סמך השוואה עם עסקים דומים, על המשיב להציג נתונים מפורטים על אותם עסקים דומים (השוה ע"א 72/84 רבאח עוקה נ. מנהל המכס והבלו מיסים ג1/ ע' ה35-). אני סבור, כי במקרה דנן היה על המשיב, במסגרת חובת ההצדקה המוטלת עליו, להציג פרטים נוספים על אותם עסקים, על מנת לאפשר בדיקה רצינית ומעמיקה, וזאת מבלי לפגוע בסעיף 231 לפקודה. בדיקה זו מתחייבת בעיקר נוכח טענת המערער, כי אין חנות דומה באזור עסקו (עמ' 26). כפי שציינו, גירסת המערער היא, כי עסקו אף שונה מעסקים דומים בכך שחנויות אחרות "מפקיעים" מחירים ומוכרים את אותם מוצרים במחיר יותר גבוה ממנו (עמ' 17). הצגת רשימות מלאי של אותם עסקים היה מאפשר בדיקה פשוטה ועניינית, והיה מונע אי ודאות באשר להשוואה האמורה. מבט באחוזי הרווח הגולמי של אותם 3 העסקים מראה כי קיים פער משמעותי בין אחוזי הרווח של אותם עסקים בינן לבין עצמם. אחוזי הרווח של עסק מס' 3 הינם גבוהים באופן משמעותי משאר העסקים, דהיינו קיים פער (המגיע ל- 23.2% בשנת 94), המונע השוואה בין העסקים, כל עוד לא ניתן הסבר סביר לכך. בנוסף, קיימת ירידה של 21.7% ברווח הגולמי של עסק מס' 3 בשנת המס 97 לעומת שנת 94, כאשר מדוחו"ת המערער עולה כי אף בעסקו של המערער ירדו רווחי העסק בשנת 97 אולם בשיעור נמוך יותר. שיעורי הרווח הגולמי מעסק מס' 1 אינם יציבים, וכוללים שיעורי רווח של 36.4% בדומה לשיעורים המדווחים על ידי המערער. מדברי המערער בחקירתו מיום 25/3/01 עולה, כי אכן קיים פער בין שיעורי הרווח שלו לבין שיעורי הרווח של עסקים אחרים (עמ' 17). לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי אין בביקורת שנערכה על ידי המשיב ובהשוואה הנ"ל כדי לקיים שומה לפי מיטב השפיטה המבוססת על ההנחה בדבר תוצאה עסקית בלתי סבירה, היות והמשיב לא עמד בנטל ההצדקה המוטל עליו. הפרש הון בלתי מוסבר. 6. כפי שצוין בחלק הראשון לפסק הדין, המחלוקת בין המערער למשיב לגבי חלק זה של השומה, נסבה על שאלת הוצאות המחייה. אני סבור, שיש לקבל את עמדת המערער ולחשב את הוצאות המחיה לפי טבלאות מחיה 5-6, בשים לב לנימקוים אלה: לפי גירסת המערער שלא נסתרה, המערער הינו אדם דתי, בן הדת הדרוזית המתגורר בכפר "דלית אל כרמל". הוא חי במשותף עם הוריו המבוגרים, ופטור מארנונה בעקבות מצבה הבריאותי של אשתו. למערער אין טלוויזיה, וידאו או מחשב. אחזקת טלפון נייד אינה בהכרח גורמת להוצאה כספית ניכרת, היות וקיימים מסלולים שונים אשר אינם חייבים בדמי מנוי או תשלום חודשי קבוע אחר, וכן אין כיום (או בשנות המס שבערעור) תשלום על שיחות נכנסות לטלפון הנייד, כפי שהיה קיים בדור הראשון של המכשיר הסלולרי. באופן כללי, מכשיר הטלפון הסלולרי כבר אינו מוצר מותרות אלא ההיפך, הוא כלי עזר "שגרתי" ויום יומי ברוב שכבות האוכלוסיה ואף בשכבות בעלות פרופיל סוציו-אוקונומי נמוך. בנוגע לרכישת רכב בשנת 96 מתוצרת אאודי שנת יצור 92 ובלי שקיימים נתונים שלפיהם ניתן להעריך את מחיר המכונית, כגון הקילומטרז' ומצבו הכללי של הרכב, טען המערער בחקירתו כי הרכב נרכש מבעל עסק סמוך בתנאים נוחים ובמחיר מופחת ממחיר השוק (עמ' 19). היות והמערער מתגורר בכפר, ולאור כל הנסיבות שפורטו לעיל, אין ברכישת הרכב האמור כדי לשנות את דעתי בדבר הוצאות המחיה. 7. המשיב טען, כי הסכומים שצוינו על ידי המערער אינם מתאימים למשפחה בסדר גודל של המערער, בשנים הרלבנטיות על פי טבלאות המחיה 5-6 שהמערער מסתמך עליהם (למעט הסכום שצוין לגבי שנת 92). לפיכך יש לערוך את השומה המבוססת על הפרשי הון לפי טבלאות 5-6 אשר מתאימים למשפחה בסדר גודל של המערער, ("שש נפשות ויותר"), בשנים הרלבנטיות. בכפוף לאמור, מתקבל הערעור. לאור הקושי ביצירת תמונה מלאה על מצב עסקו של המערער, שהמערער לא תרם מספיק להבהרתה, אין מקום להשית על המשיב הוצאות. ערעור מסמיסיםערעור