ניתוח בחוליות 12D - 2L

כללי תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 30.05.79, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.10.96 בשעה שרכב על קטנוע. תובענתו מופנית כלפי מבטחת השימוש בקטנוע. התאונה בה נפגע התובע אירעה במהלך עבודתו כשליח בחלוקת משלוחי פיצה. התאונה הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כ "תאונת עבודה". 4. לא היתה מחלוקת כי הנתבעת חבה לפצות את התובע בגין נזקיו, והצדדים נחלקו לגובה הפיצוי אשר בו ראוי לפצות את התובע. 5. בית המשפט ערך מספר נסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר, ומשאלו לא נסתייעו, נחקר המומחה מטעם בית המשפט והתובע, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב והגיעה העת לפסוק פסוקנו. 6. יש מקום לציין, כי ביום 24.02.02 הורה בית המשפט לב"כ התובע להגיש סיכומי טענותיו עד ליום 25.03.02 ועל ב"כ הנתבעת עד ליום 30.04.02, דא עקא, ב"כ התובע הגיש הסיכומים רק ביום 15.12.02, היינו באיחור של כ- 9 חודשים, וב"כ הנתבעת הגיש סיכומיו רק ביום 06.04.03, כלומר כאחד עשר חודשים לאחר המועד המקורי. מן הראוי כי בעתיד יעמדו ב"כ הצדדים במועדים שקצב בית המשפט על מנת שהנפגע יקבל את הפיצויים בהקדם ולא תישמענה טענות לענין התמשכות ההליכים בבית המשפט, מה גם שאין הדבר בעטיו של בית המשפט.       הנכות הרפואית 7. כמצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, צירף התובע לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה. בהסכמת ב"כ הצדדים מונה ד"ר מ. לילינג כמומחה בתחום האורטופדי (להלן :"המומחה"). 8. א. מחוות דעתו, מיום 11.02.98, עולה, כי התובע נפגע בתאונה בגבו וסבל מחתכים בצווארו. לתובע אובחן שבר בחוליה המותנית 1-L. ביום 30.10.96 נותח התובע בגבו ועבר קיבוע של חוליות 12D - 2L. לאחר מספר ימים שוחרר לביתו כאשר גבו נתון במחוך. ב. בבדיקתו את התובע מצא המומחה צלקת ניתוחית באורך של 19 ס"מ לאורך עמוד השדרה, שאינה רגישה. תנועה מלאה של עמוד השדרה הצווארי. הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני, עם פיצוי טוב על ידי תנועות פרקי הירכיים. צלקות היפרטרופיות מכוערות על הצוואר משמאל. ג. המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של כ- 3 חודשים, נכות בשיעור של 50% לתקופה של כשלושה חודשים וחצי, ונכות זמנית בשיעור של 30% למשך כארבעה חודשים וחצי נוספים. הנכות הצמיתה עבור הפגיעה בעמוד השדרה המותני שהותירה הגבלה קלה בתנועות - 10% לפי סעיף 37 (7)(א) לתקנות המוסד לבטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן :"תקנות המל"ל"), וכן 10% נכות צמיתה עבור הצלקות המכוערות בצוואר, על פי תקנה 75(1) ב' לתקנות המל"ל. 9. ב"כ התובע לא הסכים עם אחוזי הנכות לצמיתות שקבע המומחה, ושלח לו שתי סדרות של שאלות הבהרה, כאשר המומחה לא מצא לנכון לשנות את קביעותיו. לאור זאת, זימן התובע את המומחה לבית המשפט להיחקר על חוות דעתו. גם לאחר חקירה זו לא ראה המומחה לשנות את קביעותיו. 10. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע, כי בית משפט יקבע לתובע נכות צמיתה נוספת בשיעור של 5% בגין השבר בחוליה לפי סעיף 37(8) (א) לתוספת לתקנות המל"ל וזאת על אף דעתו של המומחה כי אין להוסיף נכות זו. ב"כ הנתבעת מתנגד לכך וטוען, כי משמצא המומחה כי קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני עליו לפנות לסעיף המתאים בתוספת לתקנות המל"ל היינו לסעיף 37(7) הדן ב"הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני". 11. הסעיפים הרלוונטים לדיוננו כאן הם סעיף 37(3) לתוספת לתקנות המל"ל הקובע נכות בגין "קיבוע עמוד השדרה המותני" מ- 30% - 50%, סעיף 37(7) לתוספת לתקנות המל"ל הקובע נכות בגין "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני" מ- 10%- 30% וסעיף 37(8) לתוספת לתקנות המל"ל הקובע נכות עקב "שבר של גוף חוליה שהתרפא", ובסעיפי המשנה מוסף שם "ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו". 12. המומחה נשאל על כך על ידי ב"כ התובע בצורות שונות, הן בשאלות ההבהרה והן במהלך חקירתו בבית המשפט. אשר לאי החלת סעיף 37(3) לתוספת לתקנות המל"ל נשאל המומחה על ידי ב"כ התובע באילו תנאים יש להפעיל סעיף זה והשיב, כי סעיף זה יופעל - "כאשר יש קיבוע של כל חוליות עמוד השדרה או שלוש חוליות עמוד השדרה המותני לפחות ואין תנועה בעמוד השדרה המותני. קיבוע לא הולך ביחד עם תנועה. 30 אחוז המצויינים בסעיף זה, הם גם מקבילים ל- 30% שנבעו בגין הגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה מותני. ... אני מחיל את הסעיף כאשר רוב עמוד השדרה המותני מקובע או לא וכן ישנה הגבלה של עמוד השדרה המותני". (פר' עמ' 1, ש' 19 ואילך).   ובהמשך (שם, עמ' 2, ש' 29-30)- "המצב שלו לא שונה ממצב של אדם אחר שיש לו הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני ויש לו הגבלות קלות ללא דפורמציה ולגבי מבחינה תפקודית אין הבדל בין שני הדברים".   וכן (שם, עמ' 3 ש' 1-3) - "כפי שציינתי בתשובות ההבהרה, אני לא רואה מקום להפעיל גם נושא של קיבוע וגם נושא של הגבלה בתנועה על אותה פגימה. אפשר לעשות מה שאתה מעלה תיאורטית אבל הערכה שלי היא לא להפעיל אותה בחצי אלא בשליש" .     ובהמשך עדותו (שם, עמ' 5 ש' 13-17)- "...לא נשללה אצלו מחצית מטווח התנועה ואני מצאתי רק הגבלה קלה. ואם אתה רוצה במישור התיאורטי. 12D מתייחס לתנועה בפרקים ולא בחוליות. אם אנו מוסיפים את הפרק בין 12D ל- 1 L ואת הפרק שבין 5L ל- 1 S אנו מדברים על ששה מרווחים בהם יש תנועה וקובעו מהם שניים. כלומר, יש פגיעה בשליש מהתנועה ולא יותר מזה. זה מתאים למה שמצאתי בבדיקה".   אשר לאי החלת סעיף 37(8), בדבר שבר של גוף חוליה שהתרפא, משיב המומחה (שם , עמ' 7, 19-20)- "... אם יש הגבלה בתנועה זה נכלל בסעיף 37(7), חוץ מזה השבר התרפא, הוא עבר את הקיבוע. התוצאה היתה שהוא נותר עם הגבלה קלה. זה נובע אחד מתוך השני".   13. מניתוח הטקסט הלשוני אשר בסעיפים שהובאו לעיל סבורני, כי יש להסיק כי נכות צמיתה בגין שבר בחוליה שהתרפא תקבע אם אין הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה, אולם בשעה שנמצאת הגבלה בקרבת החוליה, יש להחיל את הסעיף המתאים, היינו סעיף 37(7) כבמקרה דנן ואין מקום להחלת שני הסעיפים יחדיו. (השווה : ת.א. (י-ם) 25129/96 ארמוזה ירון נ' פרימור אבי ואח' (לא פורסם)). אשר לאי החלת סעיף 37(7) בדבר קיבוע, ניתנה התשובה על ידי המומחה, היינו שגם אם היה מקום לקבוע נכות לפי סעיף זה,כי אז היה מחיל שליש מסעיף 37(3) (א) המזכה ב- 30% אחוזי נכות, משמע קובע 10% נכות בלבד כפי שקבע בגין הגבלה קלה בתנועה. אשר על כן, לא מצאתי לנכון להתערב במסקנותיו של המומחה על אף שבסמכות בית המשפט לעשות זאת, שכן הוא זה הפוסק גם אשר לנכות הרפואית(ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח', פ"ד מז (5) 170). 14. בסיום עדותו של המומחה ביקש ב"כ התובע (בש"א 2427/00), כי ימונה מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, על אף שהמומחה קבע לתובע נכות בגין הצלקת בצוואר. בית המשפט נענה לבקשה ומינה את ד"ר יצחק טוכמן כמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. 15. בחוות דעתו קבע ד"ר יצחק טוכמן נכות צמיתה בשיעור של 15% עקב הצלקת בגבו של התובע, ועקב הצלקות בצוואר - האחת באורך של 2 ס"מ וברוחב של 4-3 מ"מ מתחת לקו הלסת התחתונה בצד שמאל, בקווי העור ושניה, צלקת בקוטר של 1 ס"מ. כן קבע כי הצלקות אינן גורמות להפרעה תיפקודית. 16. לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי לענין הצלקות שנותרו בגופו של התובע יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר טוכמן. לפיכך, נכותו המשוקללת של התובע, 10% בגין ההגבלה הקלה בעמוד השדרה המותני ו-15% בגין הצלקות, הינה בסך של 23.5%. יצויין כי המומחה סבר שנכותו התפקודית של התובע בגלל המגבלות בבחירת עבודות שאינן כוללות מאמץ פיזי וגופני ניכר ולהימנע מהרמה של משאות כבדים (פר' עמ' 6 ואילך), היא בשיעור של 15% (שם, עמ' 8 ש' 30). מכאן נעבור לבחון את ראשי הנזק השונים שנטענו על ידי ב"כ התובע.   נזק לא ממוני 17. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני נקבע על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו- 1976, וניתן בחישוב מתאים לפי הנכות המשוקללת ובגין ימי אשפוז. 18. התובע טוען בתצהירו (סעיף 7(ג)) כי היה מאושפז במשך שבועיים ימים על אף שבגיליון סיכום המחלה מצויין כי שוחרר ביום 05.11.99, היינו כעבור 10 ימים בלבד מעת אשפוזו, וב"כ מבקש בסיכומיו לפצותו עבור 15 ימים. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לפסוק פיצוי אך בגין 10 ימים על פי המסמכים שהוגשו. 19. בכתב התביעה (סעיף 10) נאמר כי התובע היה מאושפז 12 ימים, בתצהירו כאמור נטען כי היה מאושפז במשך שבועיים, ואילו בגליון סיכום המחלה שצירף התובע לתצהירו נאמר כי תאריך השחרור הוא 05.11.96. ב"כ התובע לא טרח לברר העובדות לאשורן ועל כן יש לאמץ, לשיטתי, את האמור במסמך של בית החולים ויש לקבוע כי התובע היה מאושפז מיום פציעתו 26.10.96 ועד ליום 05.11.96 היינו במשך 10 ימים. 20. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני לו זכאי התובע לפי 23.5% בגין הנכות הרפואית המשוקללת ו- 10 ימי אשפוז ,בצירוף ריבית מיום התאונה, על פי תקנה 3 לתקנות הנ"ל, הוא בסך של 46,080 ₪ (מעוגל), וכך אני פוסק.   הפסדי שכר לעבר 21. בסיכומיו, חילק ב"כ התובע את פרק הזמן שממועד התאונה ועד היום לחמש תקופות וביקש לפסוק לתובע בגין ראש נזק מיוחד זה סך של 139,560 ₪. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק סכום נמוך בהרבה והעלה שורה של טענות לנושא זה. 22. אצעד אף אני בעקבות ב"כ הצדדים ואבחן כל תקופה והפיצוי הראוי שייפסק, אולם קודם לכן נקדים מספר מילים על התובע ועיסוקו קודם לתאונה ולאחריה. מתצהירו של התובע ומעדותו בבית המשפט מצטיירת התמונה הבאה: ביום התאונה היה התובע כבן 17, תלמיד כיתה י"א בבית הספר תעשייתי במגמת מכונאות. התובע סיים 12 שנות לימוד וקיבל תעודה במגמת "מכונאות רכב". מאז התאונה לא חזר לעבודה ולא עבד במקום כלשהו. התגייס לצה"ל ביום 30.05.99, דחיה של כ- 11 חודשים מהמועד המקורי ושרת במשך 5 חודשים ושוחרר, לדבריו נכנס לדיכאון בגלל כאבי הגב מהם סבל. לאחר שחרורו מהצבא לא חיפש עבודה מלבד דרך לשכת התעסוקה. לא עבד, גם לא עבודות קלות ואף לא שב לעבודתו כשליח בפיצריה. עובר לתאונה, עבד כשליח ב"פיצה סביון" בשכונת פסגת זאב בירושלים והשתכר בממוצע 1,345 ₪. סכום זה, משוערך להיום מגיע לסך של 1,750 ₪. לדבריו, במסגרת לימודיו בבית הספר עבד במקצוע המכונאות וקיבל 500 ₪ לחודש. יצויין, כי לתצהירו צירף תלוש שכר בודד לחודש התאונה בלבד. לא נמצאה כל ראיה נוספת כי התובע היה אמור לקבל תשלום זהה מדי חודש בחודשו עבור מה ועד מתי. לפיכך, לא ניתן לסמוך על כך ולפסוק פיצויי בגין הכנסה בודדת בחודש התאונה. נעבור ונבחן את התקופות שציין ב"כ התובע בסיכומיו.    א. התקופה הראשונה תקופה זו נמשכה כששה חודשים וחצי, בין 26.10.96 ל- 12.05.97, על פי תעודות רפואיות שצורפו לתצהירו. גם המומחה בתחום האורטופדי מאשר נכות זמנית של 100% ל- 3 חודשים ונכות זמנית בשיעור של 50% למשך שלושה חודשים וחצי נוספים. דומה, כי נכותו באותה תקופה לא איפשרה לו לשוב לעבודתו ועל כן זכאי הוא לפיצוי מלא בגין הפסדי שכר. החישוב הינו 11,375 ₪ = 6.5 X 1750, ובצירוף ריבית ממחצית התקופה - הפסד בסך של 14,300 ₪. ב. התקופות השניה והשלישית תקופה זו הוגדרה על ידי ב"כ התובע ממאי 1997, סיום תקופת אי הכושר המתועדות לסיום לימודיו בבית הספר התיכון - יוני 1998, במשך 13 חודשים, כאשר תקופה זו מחולקת לשניים : האחת, בה היתה לתובע נכות זמנית בשיעור של 30% על פי קביעת המומחה, והשניה, התקופה שכבר נקבעה נכותו הצמיתה של התובע. אשר לתקופה הראשונה, של הנכות הזמנית ביקש ב"כ התובע כי ייפסק לתובע פיצוי לפי 75% מהשתכרותו קודם לתאונה, וליתרת התקופה לפי נכות בשיעור של 50%. ב"כ הנתבעת סבור כי לגבי תקופת הנכות הזמנית שצויינה זכאי התובע לפיצוי לפי גובה הנכות הזמנית ולא מעבר לכך. עמדתי היא, כי יש לפצות את התובע בהתאם לשיעור הנכות שנקבעה לו, היינו לפי 30% בתקופת האמורה, ו- 15% ליתרת התקופה, כפי נכותו התפקודית אשר היה בה כדי להשפיע על עבודתו. לדעתי, גם עם נכות של 30% ושל 15% לא היתה כל מניעה שהתובע ישוב לעבודתו כשליח בפיצריה וכי לא עשה מאמץ ראוי להקטין את הנזק ועל כן אין ליתן לו פרס. החישוב יהא כדלקמן : א. 3632 ₪ = 30% X 4.5X 1750 ובצירוף ריבית ממחצית התקופה סך כולל של 2,920 ₪ (מעוגל) ב. 2231 ₪ = 15% X( 4.5- 13) X 1750 ובצירוף ריבית ממחצית התקופה סך כולל של 2,710 ₪ - (מעוגל). ג. התקופה הרביעית תקופה זו היא תקופת הדחייה של השירות הצבאי ב- 11 חודשים היינו מעת סיום לימודיו בבית הספר - 7/98 - ועד לגיוסו לצה"ל- 5/99. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע פיצוי לפי נכותו התפקודית בשיעור של 15% לפי שכר חודשי של 4,750 ₪. ב"כ נתבעת סבור שבנכות של 10% לא היתה מניעה מאת התובע לעבוד ולחלופין הציע לפסוק לפי נכות בשיעור של 10% לפי שכר של 2,500 ₪ לחודש. כמקודם, סבורני, כי יש לפסוק לתובע לפי נכותו התפקודית כפי שנקבעה לו על ידי המומחה, כאשר בסיס השכר יהיה בסך של 2,500 ₪' שכן יש להניח, כי לא היה מוצא מקום עבודה קבוע לפרק זמן קצר, עד לגיוסו לצה"ל בשכר שמוצע על ידי ב"כ התובע, שלא מצאתי לו בסיס כלשהו. לפיכך החישוב יהא- 4,125 ₪ = 15%X 11X 2,500 ₪ ובתוספת ריבית ממחצית התקופה סך כולל של 4,870 ₪ (מעוגל ). ד. התקופה החמישית בתקופה זו כולל ב"כ התובע את התקופה ממועד שחרורו של התובע מצה"ל - אוקטובר 1999, ועד ליום מתן פסק הדין (44 חודשים) ומבקש לפסוק לפי בסיס שכר של 4,750 ₪, לפי נכותו התפקודית. ב"כ הנתבעת טען ,כי אין כל מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין נכות של 10%, ולחלופין הציע לפסוק לפי נכות זו לפי בסיס שכר של 3,500 ₪. עוסקים אנו בהשערות ובענין זה סבורני, כי בסיס השכר שהוצע על ידי ב"כ הנתבעת סביר יותר כתשלום למי שהשתחרר זה עתה מהצבא, ואף כאן לפי הנכות התפקודית. החישוב יהא - 23,100 ₪ = 44X 15% X 3,500 ובצירוף ריבית ממחצית התקופה סך כולל של 24,800 ₪. (מעוגל). 22. אשר על כן, סך הפיצוי בגין הפסדי העבר שהנני פוסק לתובע, מגיע לסך של 49,600 ₪.       הוצאות רפואיות והוצאות לנסיעות לטיפולים רפואיים 23. ב"כ התובע ביקש לפסוק בגין הוצאות אלו סך של 8,000 ₪. ב"כ הנתבעת מתנגד וטוען, כי בכתב התביעה לא נדרש פיצוי כלשהו בגין הוצאות אלו. 24. אכן בכתב התביעה לא צויין סכום כלשהו בגין הוצאותיו של התובע , ולפיכך אין מקום לפסוק לו מאומה. יתר על כן. המדובר בתאונה שהוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המל"ל ועל כן זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו מקופת חולים על פי תקנות הבטוח לאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח - 1968. ב"כ הנתבעת מצא לנכון להתייחס לכל סכום שפירט התובע בסעיף 9 לתצהירו. מעבר לאמור בסיכומים המאומצים על ידי לדחיית הבקשה, מוצא אני להתייחס להוצאות בסך של 900 ₪ ששילם התובע לביקורים אצל ד"ר קפלן, מיום 06.07.99 ומיום 17.08.99 , וקובע שאין מקום להחזר הוצאות אלו לתובע ולו מהטעם כי ביקורים אלו נערכו כשנה וחצי לאחר שהמומחה המוסכם על הצדדים בדק כבר את התובע ולא היה מקום לפנות אל ד"ר קפלן לקבלת טיפול רפואי אלא לקופת חולים או למרפאות מקצועיות שהיה מופנה אליהם על ידי קופת חולים.   אובדן כושר השתכרות 25. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע לפי בסיס השכר הממוצע במשק לפי נכות בשיעור של 15% עד הגיעו של התובע לגיל 70. עוד ביקש לפסוק סכום גלובאלי בסך של 50,000 ₪ בגין הנכות הפלסטית. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק סכום גלובאלי של 75,000 ₪ . הצעה זו מבוססת בעיקרה על כך, כי לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית ועל אף בקשת הנתבעת נמנע התובע מלשוב לדוכן העדים להעיד לענין עבודתו ועיסוקיו מעת שסיים להעיד בחודש ינואר 2000 ועד לאחרונה. עוד נטען כי המדובר בהגבלה קלה בלבד ובנסיבות אלו יש לפסוק סכום גלובאלי כמוצע. 26. כפי שצוין לעיל, סבר המומחה בתחום האורטופדי, כי עקב ההגבלה הקלה שמצא בגבו של התובע ועקב הקיבוע שנעשה מומלץ שהתובע ימנע מהרמה של משאות כבדים וממקצועות פיזיים שדורשים מאמץ גופני ניכר. וכן מומלץ להימנע מפעולות שיכולות לגרום לכאב, כפי שהיה מציע לכל אדם אחר, והוסיף כי (פרו' עמ' 6 ש' 16 ואילך )-   "קיבוע של שלוש חוליות זה קיבוע קצר מאוד ולא הייתי מגביל אותו יותר מאדם שיש לו הגבלה קלה. אבל זה מאוד אישי. אני ראיתי אנשים אחרי קיבוע כפועלי בניין".   בסיום עדותו סבר המומחה כי בגלל המגבלה של העבודות הינו מעמיד את נכותו התפקודית על 15% בגין הגב, אבל מאומה בגין הצלקת בפנים (שם, עמ' 8 , ש' 30). גם ד"ר טוכמן סבר בחוות דעתו כי אין השפעה של הצלקות על תפקודיותו של התובע. 27. מתצהירו ומעדותו של התובע בבית המשפט עולה, כי לאחר שנפגע בתאונה נעדר מספר חודשים מלימודיו ולאחר מכן עד לסיום לימודיו למד רק במסגרת העיונית (סעיף 13 לתצהיר) ולא במסגרת המעשית (פר' עמ' 10 ש' 29 ואילך) , אם כי ניגש לבחינות המעשיות ושם עזרו לו עם כלי העבודה. אכן ב"כ התובע סירב להעידו בפעם נוספת לעיסוקיו לאחר שיחרורו מצה"ל, אולם הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן מטעמה, אשר יכול ויפריכו את קביעתו של המומחה להשפעת התאונה על כושר עבודתו ועל כושר השתכרותו של התובע. במקרה דנן, כיוון שהתובע למד מקצוע שכרוך בעבודה פיזית לא קלה המלווה בהתכופפויות רבות ובצורך להרים משאות לא קלים, סבורני, כי יש מקום לאמץ את המלצת המומחה ולקבוע, כי נכותו הרפואית, בהתחשב במקצוע שרכש בשנות לימודיו התיכוניים של התובע, תשפיע על כושר הכנסתו לעתיד בשיעור של 15%כאשר נכות זו כוללת את הנכות בגין הצלקות בפניו של התובע, שכן באזור אחד קבע המומחה כי הינו ללא תשעורת ויכול והדבר ישפיע במידה מסוימת ומועטה על מציאת מקום עבודה. כיוון שבבחור צעיר עסקינן ובהעדר נסיבות מיוחדות יש לקבוע את השכר הממוצע במשק כבסיס השכר שלפיו יחושב הפיצוי. השכר החודשי הממוצע במשק ברוטו לפי הפרסום האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא בסך של 6,913 ₪. ובנתוניו של התובע , סך של 5,800 ₪ נטו. אין מקום לערוך תחשיב עד לגיל 70, אלא עד לגיל 67 בהתאם לחוק שעבר לאחרונה בכנסת. בנתונים אלה יהא החישוב כדלקמן : 252,050 ₪ = 7143. 289 X 15%X 5,800.   עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד 28. עבור עזרת משפחתו לעבר מבקש ב"כ התובע כי התובע יפוצה בסך של 30,000 ₪ ולעתיד בסך של 146,000 ₪. ב"כ הנתבעת טען כי לעבר אין לפסוק מאומה משלא נתבע בכתב התביעה סכום כלשהו ואף התובע לא הצהיר בתצהירו כי קיבל עזרה בין אם בשכר ובין אם לא בשכר מבני המשפחה. גם באשר לעתיד נטען כי אין לפסוק מאומה. 29. אשר לעבר, אין לי אלא להסכים עם ב"כ הנתבעת. בכתב התביעה לא נתבע מאומה ואף בתצהירו לא הצהיר התובע כי קיבל עזרה ממאן דהוא, ולפיכך אין לפסוק בגין העבר מאומה. 30. אשר לעתיד. כאמור, המומחה סבור כי על התובע להימנע מעבודות פיזיות ומהרמת משאות כבדים. לאור נכותו של התובע ואופייה ולאור גילו הצעיר, סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בגין עזרה שתושט לו בעתיד, בין אם על ידי בני המשפחה או בשכר. הנני פוסק לו סך של 30,000 ₪. סיכום 31. על סמך האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי מאת הנתבעת עקב תאונת הדרכים בה נפגע ביום 26.10.97 כדלקמן: א. נזק לא ממוני (סעיף 20 לעיל ) - 46,080 ₪. ב. הפסדי שכר לעבר (סעיף 22 לעיל ) - 49,600 ₪. ג. אובדן כושר השתכרות (סעיף 27 לעיל) - 252,050 ₪. ד. עזרה וסיעוד לעתיד (סעיף 30 לעיל) - 30,000 ₪. סה"כ 377,730 ₪.   ניכויים 32. כאמור, התאונה הוכרה על ידי המל"ל כ"תאונת עבודה" ולתובע שולמו דמי פגיעה וכן מענק נכות כדלקמן (על פי האישורים שצורפו לתצהיר התובע) : ביום 06.02.97 סך של 2,355 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום - 3,760 ₪. ביום 26.06.97 סך של 1,381 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום - 2,100 ₪. ביום 22.11.98 סך של 56,210 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום - 73,840 ₪. סך ניכויי המל"ל מסתכמים להיום ב- 79,700 ₪ מעוגל. 33. כן יש לנכות תשלום תכוף בסך של 7,406 ₪ נטו ששולם לתובע ביום 11.08.97 כאמור בתצהירו (סעיף 11 , שם). סכום זה כשהינו משוערך להיום מגיע לסך של 11,080 ₪. (מעוגל). 34. אשר על כן, לאחר שיופחתו התשלומים האמורים בסעיפים 32,33 תשלם הנתבעת לתובע סך של 286,950 ₪ = (11,080- 79,700-377,730). 35. כן תישא הנתבעת בהוצאותיו של התובע לאגרת בית המשפט וכן עבור שכר טרחתו של ד"ר טוכמן בגין עריכת חוות הדעת, שכן על פי החלטתי מיום 25.09.00 נקבע שאם ד"ר טוכמן יקבע נכות בגין הצלקות שהינה גבוהה מזו שקבע המומחה בתחום האורטופדי יהא זכאי התובע להשבת התשלום. לשלושה סכומים אלו יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לשלום המלא בפועל. יש מקום לקבוע, כי התובע לא יהא זכאי להחזר התשלום ששולם למומחה בתחום האורטופדי עבור עדותו בבית המשפט שכן המומחה לא שינה את קביעותיו. 36. כן תישא הנתבעת בשכר טרחתו של ב"כ התובע, בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה יחושב לאחר שיופחת מהסכום הפסוק בסעיף 31 לעיל הסכום הכולל שקיבל התובע מהמל"ל (סעיף 32 לעיל) ובטרם יופחת התשלום התכוף המשוערך הנקוב בסעיף 33 לעיל. חוליותעמוד השדרהניתוח