הפרת הסכם ביניים - אי פירעון חוב בגין שיק

1. בפניי תובענה להצהיר כי בין הצדדים נכרת ביום 07/07/1995 הסכם שכותרתו: "הסכם ביניים" (להלן:"הסכם ב'"), ושהסכם ב' מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם שנעשה בין הצדדים ביום 02/04/1995 שכותרתו: "הסכם פשרה" (להלן:"הסכם א'"), ולחלופין שהסכם ב' משלים או נוסף להסכם א' ויש לקרוא את שני ההסכמים בצוותא כמסדירים את היחסים בין הצדדים וכי ההסכמים קוימו כאשר 3 שיקים, עפ"י האמור בהסכם ב', מוחזקים אצל מר אליהו X. כן מבוקש להצהיר כי אי פירעון החוב בגין שיק מס' 117 ע"ס 10,000.- ש"ח, ז.פ 3/05/1996 לא מהווה הפרת הסכם מצד המבקשים ולחלופין כי החוב עפ"י השיק הנ"ל שולם. כן מבוקש לבטל או לתקן את פסה"ד שניתן בהסכמה ביום 17/07/1995 בבימ"ש השלום בת"א בת.א 57243/93 שאישר את הסכם א' כמסיים את המחלוקות בין הצדדים (להלן:"פסה"ד המאשר") ולחלופין להצהיר כי המשיב מנוע מלפעול לביצוע פסה"ד הנ"ל. אין מחלוקת שלאור הסכם-נ1/ המבקש מס' 1 מסר למשיב שטר חוב ע"ס 144,217.- ש"ח, ז.פ 01/08/1989 חתום על ידו בערבות המבקשת מס' 2 והגב' שרה זפקו, המשיב הגיש את השטר לביצוע וההתנגדות התבררה בת.א 57423/93. לטענת המבקשים היו להם טענות לגבי תשלומים ששולמו למשיב שיש להפחית מהחוב וכן לנזקים שנגרמו להם עקב מעשי ומחדלי המשיב בקשר עם שיקים שנמסרו למשיב ע"י חברת שרה זפקו בע"מ (להלן:"חב' זפקו") ע"ח החוב, שחלקם נמנע המשיב שלא כדין מלהגיש לפירעון. לטענת המבקשים הצדדים ניהלו במקביל גם בוררות או מעין בוררות בפני מר אליהו X (שלוחו של המשיב), כשהוסכם שראשית ייבדק חובם של המבקשים בהפחתת הסכומים ששולמו למשיב בפועל ואח"כ יבדקו את נזקי המבקשים בכל הנוגע לפרשת השיקים של חב' זפקו. לטענת המבקשים עפ"י הסכם א' נקבע כי המבקשים ישלמו למשיב סך של 290,000.- ש"ח מתוכם 70,000.- ש"ח במזומן ו- 220,000 ש"ח בשיקים חודשיים החל מיום 30/03/1995 עד 30/06/1996 כמפורט בנספח להסכם א', כשהסכם א' לא כלל התייחסות לטענות המבקשים בדבר הנזקים שנגרמו לו בכל הנוגע לשיקים של זפקו, כשסוכם לפי החלטת X שבירור הטענות בעניין זה יידחה עד למתן פס"ד בהליכים משפטיים בין המבקשים לחב' זפקו ובירור האפשרות לגבות מחב' זפקו את הכספים שייפסקו נגדה. לטענת המבקשים הם שילמו למשיב את הסכום במזומן של 70,000.- ש"ח וכן מסרו למשיב את כל השיקים לפי הנספח להסכם א' באמצעות שלוחו של המשיב (מר X). לטענת המבקשים הוסכם ששיקים בסך 50,000.- ש"ח, שהנם חלק מהשיקים שמסרו המבקשים למשיב עפ"י הנספח להסכם א', יוחזקו בידיו הנאמנות של X, ואכן ביום 07/07/1995 נחתם הסכם ב' שקבע ש- 3 שיקים בסך של 50,000.- ש"ח יוחזקו בידי X עד לבירור סופי של הפרשה, כשהמשיב לא חתם על הסכם ב' אך ידע עליו, היה צד לו באמצעות שלוחו X והסכים לתוכנו, והמשיב הוא זה שמסר לX את 3 השיקים בסך 50,000.- ש"ח - שיקים מס' 118,116,115 שהוחזקו בידיו הנאמנות של X. לטענת המבקשים ביום 29/09/1995 הוגש הסכם א' לאישור בבימ"ש, וביום 17/07/1995 ניתן פס"ד מאשר להסכם א' כמסיים את הסכסוך בין הצדדים, כשב"כ המבקשים לא ידעה במועד זה על הסכם ב' שנעשה 10 ימים קודם לכן, ולכן לא הודיעה לביהמ"ש על הסכם ב'. לטענת המבקשים הם פרעו את כל סכומי השיקים עפ"י נספח א' למעט 3 השיקים שהוחזקו בנאמנות אצל מר X ושיק נוסף מס' 117 שהיה האחרון שנותר בידי המשיב, כשהמבקש מס' 1 ביקש מהמשיב להחליפו בכסף מזומן אך המשיב התחמק ממנו ולכן הסכום הנ"ל הופקד ביום 01/07/1996 בידיה הנאמנות של ב"כ המבקשים. לטענת המבקשים הם לא קיבלו את המכתב שהמשיב טען ששלח ביום 06/06/1996 על האיחור בתשלום שיק מס' 117 כעילה להעמדת יתרת החוב לפירעון מיידי ולא הייתה כל עילה לביטול הסכם א' ולהעמדת החוב כולו לפירעון מיידי. אין מחלוקת שהמשיב פנה בה.פ 176141/96 לבימ"ש שלום לבטל את פסה"ד המאשר את הסכם א' שם טען גם להפרת הסכם א' לגבי 3 השיקים ע"ס 50,000.- ש"ח, ולאחר שבימ"ש השלום קבע שהסכם א' הופר ובטלו וכן את פסה"ד המאשר נתקבל ערעור המבקשים בע"א (ת"א) 861/97 ביום 29/11/1998 שקבע שהתיק יוחזר לבימ"ש השלום לשמוע ראיות לגבי קיומו של הסכם ב' ויתייחס לכל חומר הראיות הרלוונטי, ולפני הדיון חזר בו המשיב מהתובענה וכך "נולדה" התובענה שבפניי. לטענת המשיב אין קשר בין החוב בין ההלוואה לטענת הנזק בעניין זפקו, כשחוב ההלוואה בא לידי סיום עם החתימה על הסכם א' שקיבל תוקף של פס"ד. לטענת המשיב למבקשים אין הסבר מדוע המתינו כ5- שנים בין חתימת הסכם ב' לפני שהודיעו זאת לביהמ"ש, כשהמשיב לא ידע על הסכם ב' ולא חתם עליו, ולא ניתן לאכוף עליו לכן את הסכם ב'. לטענת המשיב גם אם נחתם הסכם ב' ע"י המשיב הוא לא פוטר את המבקש מתשלום החוב אלא רק דוחה את התשלום עד למועד בלתי ידוע שלא ננקב בהסכם ב' ולא נקבע מנגנון ברור לקביעתו, ולכן ביהמ"ש צריך לקבוע את קיום החיוב תוך זמן סביר, והזמן הסביר חלף ועבר ולכן יש לקבוע שהשיקים שהוחזקו בידי X יועברו למשיב. לטענת המשיב יש להעביר את השיקים למשיב לפדיונם, כשהמבקשים יוכלו לתבוע את הנזק שנגרם להם לטענתם לאחר סיום ההליכים בינם לבין זפקו, שמועד סיומם טרם ידוע, כשאין מחלוקת שהמבקשים חבים למשיב סך של 50,000.- ש"ח-קרן. לטענת המשיב לבימ"ש זה אין סמכות להתערב בפסה"ד שאישר את הסכם א' ואין לבימ"ש סמכות לשנות או לתקן את פסה"ד, שכן בימ"ש זה אינו יושב בערכאת ערעור על פסה"ד של כבוד השופטת קרת-מאיר, ולא הוכח שנפל פגם מהותי בהסכם הפשרה המצדיק את ביטולו. עקב חשיבותו של הסכם ב' להלן נוסחו המלא: הסכם ביניים בין: דב פינקל - שער העמק 1 - נתניה - להלן פינקל לבין: אלון הנדלסמן - בני בנימין 27 הרצליה - להלן הנדלסמן והואיל והנדלסמן שילם בדצמבר 1991 לפינקל על חשבון הלוואה 12 שיקים מעותדים (דחויים) המשוכים ע"י שרה זפקו בע"מ (חוב של שרה זפקו בע"מ להנדלסמן). והואיל ופינקל לא גבה את תמורת השיקים הנ"ל אלא חלקם בלבד. והואיל והנדלסמן הגיע לפשרה עם פינקל בקשר עם ההלוואה על פי הסכם מיום 2.4.95 מבלי להתחשב או להתייחס לשיקים של שרה זפקו מלבד אותם תשלומים ששולמו בפועל. והואיל ושרה זפקו בע"מ הינה חדלת פירעון היום ומשום כך נמנע מהנדלסמן לגבות את הכספים המגיעים לו. והואיל וקיימת מחלוקת בין הנדלסמן ופינקל בעניין זה בדבר אחריותו של פינקל על שיקים אלו גביתם ו/או תמורתם. הסכימו הצדדים ביניהם כדלקמן: המבוא להסכם זה על נספחיו מהווים חלק בלתי נפרד ממנו. פינקל יפקיד בידי אלי X ת.ז. X את השיקים הר"מ. שיקים אלו הנם מתוך סדרת השיקים אותם קיבל פינקל מהנדלסמן במסגרת הסכם הפשרה מיום 2.4.95. שיק מס' 116 פועלים 30,000 שקל ז.פ. 30.4.96 שיק מס' 117 " 10,000 " ז.פ. 3.5.96 שיק מס' 118 " 10,000 " ז.פ. 3.6.96 סה"כ סך של 50,000 שקל. שיקים אלו יישארו בפיקדון בידי אלי X עד לבירור סופי וישוב המחלוקת בעניין זה בין הצדדים. הוסכם ונחתם היום 7/7/95 בהרצליה. X 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. ראשית, אני מעדיף את גרסתו של המבקש מס' 1 כמהימנה ואמינה עליי על פני גרסתו של המשיב, וקובע שהמשיב נהג בחוסר תום לב תוך התעלמות מכוונת מהסכם ב' המחייב אותו. ב. גרסת המבקשים נתמכת בראיות ובין היתר נתמכת בעדותו של מר X, בהתנהגות המשיב עצמו ומכתבי ב"כ המשיב עצמו. מר X חתום על הסכם א' וכן על הסכם ב' והוא החזיק בשלושת השיקים המקוריים שמספרם 118,116,115 - ת3/א', ת3/ב', ת3/ג'. אני קובע כי מר X פעל כשלוחו של המשיב (ואף ב"כ המשיב, בחקירת המבקש מס' 1, הציג את X כגובה מטעם המשיב), שהמשיב ידע על הסכם ב' שהוקרא לו בטלפון ע"י מר X בנוכחות המבקש מס' 1 ושהמשיב הוא זה שמסר את השיקים למר X (ראה עדות מר X בתצהירו ת2/ ובעמ' 21,19 לפרוטוקול מיום 09/09/1999, וכן עדות המבקש מס' 1 בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 09/09/1999), כשהמשיב ידע על הסכם ב' ולכן נתן למר X את השיקים. אין כל משמעות לאי חתימת המשיב על הסכם ב' שנחתם ע"י מר X מטעמו כשלוחו, כשהמשיב ידע על ההסכם שהוקרא לו ונתן את הסכמתו להסכם זה הן בע"פ והן בהתנהגות בעצם מסירת השיקים, כשהוא ניסה להעלים את קיומו של הסכם ב' ולהתעלם ממנו, לא התלונן על חסרון 3 השיקים שבידי מר X ולא הזכיר אותם במכתבי בא כוחו. אני נותן אמון בעדותו של מר X התומכת בגרסת המבקש מס' 1 לגבי ידיעת המשיב והסכמתו להסכם ב' לגבי מעמדו כשלוח מטעמו של המשיב ולגבי ההסכמה בין המבקש מס' 1 למשיב שיש לסיים את הנושא של שרה זפקו עקב טענות המבקש מס' 1, שעקב כך נעשה הסכם ב' ונמסרו לרשות מר X ע"י המשיב 3 השיקים בסך 50,000.- ש"ח-קרן. אני קובע שסוכם שראשית יידון החוב של המבקשים הנובע מההלוואה וכך "נולד" הסכם א', ולאחר מכן סוכם שייבדקו טענותיו של המבקש מס' 1 לגבי תשלומים ששולמו ע"י שרה זפקו או חב' זפקו ונזקים שנגרמו לטענת המבקש מס' 1 עקב סיכומים בין המשיב לשרה זפקו לאי זיכוי בסכומים ששולמו ולאי הפקדת שיקים שנמסרו למשיב ע"י זפקו, ועקב ההליכים המתנהלים בין המבקשים לזפקו (הליכים שטרם נסתיימו עד היום) הוחלט והוסכם ש- 50,000 ש"ח יוחזקו בידי X עד להכרעה בין הנדלסמן לזפקו, וכך "נולד" הסכם ב'. בגרסת X תומכת העובדה שאכן שלושת השיקים בסך 50,000.- ש"ח-קרן הופקדו בידיו הנאמנות ושהמשיב לא מחה ולא פנה למשיב בעניין זה במשך כשנה, וגם לאחר שעבר זמן פירעונם. כך גם הצדדים, שהיו ביניהם יחסי אמון בזמנו, החלו לבצע את ההסכמים לפני שנחתמו (כך שולם הסך של 70,000.- ש"ח במזומן לפני חתימת הסכם א'). אני קובע שהסכם ב' בתוקף ולפיו עולה ש- 3 השיקים הופקדו בידי אלי X בפיקדון עד לבירור סופי ויישוב המחלוקות בין הצדדים לגבי אחריות המשיב לשיקים של שרה זפקו. כפי שעל הסכם א' חתומים הצדדים עצמם ולא מדובר ב"פסק בוררות" של X, כך גם הסכם ב' נעשה בהסכמת הצדדים גם אם לא חתום עליו המשיב, והמשיב מחויב באמור בו. ג. בגרסת המבקשים תומך גם מכתבו של ב"כ המשיב-עו"ד רסקין מיום 03/07/1996 שבו מודיע ב"כ המשיב על ביטול הסכם א' בגין אי התשלום של שיק מס' 117, כשבמכתב זה לא מוזכר כלל החוב כביכול של 50,000.- ש"ח נוספים לגבי 3 השיקים המופקדים בידי מר X ואין התייחסות לביטול הסכם א' בגין השיקים הנוספים 11,6,115 שמועדי פירעונם קודמים לשיק מס' 117. גם התנהגות המשיב בכך שהוא ויתר על התובענה לבטלות הסכם א' לאחר שהתיק הוחזר לבימ"ש שלום ע"י ערכאת הערעור מעלה תמיהות לגבי השינוי שחל בעמדתו. אני קובע כי עו"ד גרין-ב"כ המבקשים לא ידעה על הסכם ב', שכן המבקשים לא סיפרו לה על כך ולכן היא לא העלתה ולא גילתה את תוכנו בזמן אישור הסכם א' בבימ"ש ומתן תוקף של פס"ד להסכם א' בת.א 57423/93. ד. אני מקבל את גרסת המבקשים גם לגבי השיק מס' 117 ע"ס 10,000.- ש"ח כעולה מעדותו של המבקש מס' 1 הנתמך במכתבי בא כוחו-עו"ד גרין מיום 27/04/1996 ו- 06/06/1996, ואני קובע שהמשיב ניסה להתחמק מקבלת התשלום של השיק האחרון למרות פניות וניסיונות המשיב כדי לנסות ולבטל את הסכם א' עקב הפרתו כביכול ע"י המבקשים בתואנה של אי תשלום השיק הנ"ל וכדי לפתוח מחדש את האפשרות להגיע לחוב המקורי שמלפני הסכם הפשרה. אין כל הגיון גם בכך שהמבקשים, לאחר שפרעו ושילמו את כל הדרוש בהסכם א' (למעט 3 השיקים שהופקדו בידי X) ושילמו סכום של למעלה מ- 200,000 ש"ח, יגרמו להפרת ההסכם ולביטולו בגין אי תשלום של 10,000.- ש"ח. ה. אני קובע שהסכם א' תקף ויש לקראו ביחד עם הסכם ב' בצוותא חדא כמשלימים זה את זה ומסדירים יחדיו את היחסים בין הצדדים, ולכן את הקביעה מיום 17/07/1995 בפס"ד בת.א 57246/93 שפסה"ד שנתן תוקף להסכם א' מסיים את הסכסוך בין כל הצדדים לתביעה, יש לקרוא לתוכו גם את הסכם ב' באופן שיובהר שהסכם א' ביחד עם הסכם ב' יחדיו הם המסיימים את הסכסוך בין הצדדים ובאופן שיובהר שאין כאמור בפסה"ד כדי לגרוע מתוקפו של הסכם ב' שהוא בתוקף ובא בנוסף לאמור בהסכם א' ובפסה"ד שאישרו. לא מדובר במקרה זה בבטלות פסה"ד או בתיקונו אלא בפרשנות והבהרה הנובעת מהסכמת הצדדים עצמה שלא הובאה לידיעת ביהמ"ש עקב קיומו של הסכם ב' במקביל להסכם א' (10 ימים לפני אישור הסכם א' בבימ"ש), ואני קובע שיש לקרוא את ההסכמה הנ"ל בכפוף לקיומו של הסכם ב' כחיובים שלובים [ראה לעניין חיובים שלובים ע"א 2981/92 כהן ואח' נ' צמד ע.א בע"מ ואח', פ"ד נ(2) 869 וע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ ואח' נ' חוזה ואח', פ"ד נ(1) 562]. למעשה ניתן להגיע לאותה תוצאה גם בביטול חלק מהחלק ההסכמי בהסכם הפשרה עקב טעות או הטעיה של אחד הצדדים לפי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- [ראה לעניין זה ע"א 2536/90 סיטבון נ' סיטבון, פ"ד מה(ג) 573, ע"א 690/88 רובין ואח' נ' רובין, פ"ד מד(3) 459 וע"א 2495/93 בן לולו נ' אטראש ואח', פ"ד נא(1) 577]. אני סבור שבמקרה זה קיימים טעמים כבדי משקל ומיוחדים לגבי קיומו של הסכם ב' וחוסר תום לבו של המשיב על שמטים את הכף במידת הצורך גם לביטול החלק ההסכמי המתייחס להסכמת הצדדים שפסה"ד שנתן תוקף להסכם א' מסיים את הסכסוך בין כל הצדדים לתביעה. אני סבור גם שעקב התנהגותו ועקב קיומו של הסכם ב' מנוע המשיב מלפעול לפי פסה"ד המאשר, ולדרוש את פירעון מלוא הסכום הנקוב בהסכם הפשרה. כך או כך, בין בדרך של פרשנות ובין בדרך של ביטול חלק זה בהסכמת הצדדים מגיעים לאותה תוצאה שהסכם ב' תקף ומחייב ויש לקרוא אותו ביחד וכחיוב שלוב ביחד עם הסכם א', והתוצאה הינה מניעות של המשיב לפעול לביצוע פסה"ד המאשר, לפי הסכום המלא. 3. יש לציין שבפניי מונחת התובענה בלבד ולא תובענה נגדית ולכן הכרעתי מתייחסת לתובענה בלבד. יחד עם זאת, בהסכם ב' לא נאמר שמר X יכריע בגורל ה- 50,000 ש"ח-קרן אלא נאמר רק שהשיקים בסך 50,000.- ש"ח-קרן יישארו בפיקדון בידי אלי X עד לבירור סופי ויישוב המחלוקת בעניין זה בין הצדדים. לאור העובדה שההליכים בין המבקשים לזפקו טרם נסתיימו ולא ברורה גם מידת השלכת והשפעתם על גורל ה- 50,000 ש"ח-קרן, מה גם שישנם כבר מספר פסקי דין שהנם כרגע לטובת המבקשים (כשתלוי ועומד ערעור של גב' שרה זפקו על חיובה האישי), ולאחר שהשיקים בסך 50,000.- ש"ח-קרן הופקדו ע"י מר X בתיק ביהמ"ש ואין מחלוקת שעפ"י הסכם א' חבים המבקשים סכום זה למשיב, בכפוף לטענותיהם כלפיו, אני סבור שיש מקום, בהתחשב בזמן שעבר מעריכת הסכם ב' ועד היום, לסיים את המחלוקת הנ"ל שהושארה פתוחה. לפיכך אני סבור שאין מקום להשאיר את הנושא "תלוי ועומד", שכן עפ"י הסכם ב' לא ברור כלל מה יהיה גם לאחר סיום ההליכים בבימ"ש בין המבקשים לזפקו, שלא ידוע גם מתי הסתיימו ומה תהיה השלכתם על המחלוקת, ויש להגיע לטעמי להכרעה ולסיום הסכסוך בין הצדדים, כשהדבר היחידי המוסכם זה שהשיקים יישארו בפיקדון עד לבירור סופי של המחלוקת בעניין התביעה של המבקשים כנגד המשיב לגבי נזקים הקשורים לחברת זפקו ושרה זפקו. לפיכך או שהצדדים יגיעו להסכמה ביניהם לגבי תשלום/חלוקת הסך שבמחלוקת או שיסכימו למינוי בורר/מפשר/מגשר שיכריע בעניין זה, או שיסכימו שתוגש בעניין זה תובענה ע"י מי מהצדדים שתכריע בעניין כספים אלו, או שיוסכם שהשיקים יוגשו לביצוע בהוצל"פ ע"י המשיב, והמבקשים יעלו את טענותיהם במסגרת התנגדות לביצוע השיקים הנ"ל. במידה ולא תהיה הסכמה כאמור יוכל כל צד מהצדדים להגיש תביעה נפרדת לעניין ה- 50,000 ש"ח-קרן הנ"ל שתכריע בגורלם, כשעד להכרעה כאמור יישארו השיקים מופקדים בכספת ביהמ"ש. 4. בכפוף לאמור בסעיף 3 לעיל התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי הסכם ב' מהווה חלק בלתי נפרד וחיוב שלוב ביחד עם הסכם א', ויש לקרוא את שני ההסכמים יחדיו כמשלימים זה את זה, כשהסכם ב' קויים בזמנו ע"י המבקשים בכך ששלושת השיקים בסך של 50,000.- ש"ח-קרן הופקדו אצל מר X, וכיום יש לפעול בהתאם לאמור בסעיף 3 לפסה"ד. כן ניתן פסה"ד המצהיר כי אי פירעון החוב בגין שיק 117 אינו מהווה הפרת הסכם מצד המבקשים (כשאין מחלוקת גם שהחוב בגין שיק זה קוזז מההוצאות שנפסקו לחובת המשיב בהליך בבימ"ש המחוזי). אני קובע כי המשיב מנוע מלפעול לביצוע פסה"ד המאשר מיום 17/07/1995 בת.א 57423/93 לגבי מלוא הסכום הנקוב בהסכם א' והמחלוקת שנותרה הינה לגבי סכום הקרן של 50,000.- ש"ח בלבד. הסכום שהפקידו המבקשים בקופת ביהמ"ש בסך של 10,000.- ש"ח יוחזר למבקשים. אני מחייב את המשיב לשלם למבקשים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. חובשיקיםחוזההפרת חוזה