נפילה מסולם פוליסת ביטוח מעבידים

מבוא 1. זוהי תביעה בגין נזקי גוף שהוגשה על ידי מר X (להלן: "התובע"), יליד שנת 1960 כנגד אלי X בניה ויזמות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), מנהלה ובעל מניותיה, מר אלי X (להלן: "הנתבע") וכנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 1 הגישה הודעה לצד ג' כנגד הנתבעת 2 ובמסגרתה טענה כי על הנתבעת 2 לשפותה בתשלום כל סכום שתחוב בו, אם תחוב בו. 2. התובע טען במסגרת תביעתו כי בתאריך 1.6.04 ובסמוך לשעה 11:30 נפל התובע שעבד כמנהל אחזקה אצל הנתבעת 1 מסולם גבוה בנסיבות המטילות אחריות ישירה על הנתבעת 1 ומנהלה וכי האירוע דנן מכוסה ו/או אמור להיות מכוסה בפוליסת אחריות מעבידים שהנפיקה הנתבעת 3. 3. המחלוקת בין הצדדים הינה הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ואולם, עצם קרות האירוע, בשונה מנסיבותיו, אינו שנוי במחלוקת. כן קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם הפוליסה שהנפיקה הנתבעת 2 מכסה על האירוע. 4. בישיבות ההוכחות שהתקיימו ביום 27.10.08 וביום 7.4.09 נשמעה עדותם של התובע, החוקר עופר גלבוע, הנתבע, מר שלמה X, השמאי, מר חנן אלטמן והגב' אלימור יחזקאל. דיון נסיבות אירוע התאונה גרסת התובע בכתבי הטענות ובתצהיר עדותו הראשית 5. התובע פירט את נסיבות קרות התאונה בכתב התביעה שהוגש על ידו ביום 13.7.05 בסעיף 5 כדלקמן: "5.1 ביום 1.6.04 שעה 11:30 לערך, נשלח התובע ע"י הנתבעת לבצע עבודות תחזוקה במבנה ברח' האשלג 3, מX חיפה. 5.2 התובע נתבקש על ידי הנתבעת ו/או ע"י אחראי עבודה מטעמה לבצע עבודות תחזוקה במבנה, במסגרתן הונחה התובע ע"י אחראי העבודה לטפס על סולם גבוה של הנתבעת לגובה 4 - 5 מטרים. 5.3 התובע חשש לטפס על הסולם לגובה כה רב כשאינו מאובטח בשום אמצעי בטיחות, אך אחראי העבודה הפציר בו למהר ולעלות על הסולם וטען שיחזיק את הסולם בחלקו התחתון במשך ביצוע העבודה ע"י התובע. 5.4 אי לכך, לתובע לא נותרה ברירה והוא החל לטפס על גבי הסולם. 5.5 תוך כדי שהתובע מבצע עבודתו ממרומי הסולם, חדל לפתע אחראי העבודה מלאחוז בתחתית הסולם ונכנס למבנה עצמו מבלי שהודיע על כך לתובע, לפתע החל הסולם להתנדנד ולאבד יציבותו והתובע נפל ארצה מגובה של 4 - 5 מטרים". 6. לאחר שהנתבעת 2 הגישה כתב הגנתה וטענה כי הנתבעת 1, מעבידתו של התובע, לא בוטחה על ידה, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה אשר נעתרה ובעקבות כך הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ביום 21.6.06. במסגרת כתב התביעה מתוקן, בסעיפים 10 - 16 תיאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן: "10. ביום 1.6.04 שעה 11:30 לערך, נשלח התובע ע"י הנתבע 2, מנהל הנתבעת 1, לבצע עבודות תחזוקה במבנה ברח' האשלג 3, מX חיפה, יחד עם אחראי העבודה, שלמה, שהינו גם חמו של הנתבע 2. 11. משך ביצוע העבודות שהו הנתבע 2 בסמוך למבנה והיה בקשר עין ופיקוח על ביצוע העבודות במבנה. 12. התובע נתבקש על ידי הנתבע 2, מנהל הנתבעת 1, שלמה (חמו של הנתבע 2) אשר שימש אחראי העבודה מטעם הנתבעת 1 לבצע עבודות תחזוקה במבנה, בין היתר, ע"י טיפוס על סולם גבוה של 4 - 5 מטר. 13. התובע חשש לטפס על הסולם לגובה כה רב כשאינו מאובטח בשום אמצעי בטיחות, אך אחראי העבודה הפציר בו למהר ולעלות על הסולם וטען שיחזיק את הסולם בחלקו התחתון במשך ביצוע העבודה ע"י התובע. 14. אי לכך, לתובע לא נותרה ברירה והוא החל לטפס על גבי הסולם. 15. תוך כדי שהתובע מבצע עבודתו ממרומי הסולם, חדל לפתע אחראי העבודה מלאחוז בתחתית הסולם ונכנס למבנה עצמו מבלי שהודיע על כך לתובע, לפתע החל הסולם להתנדנד ולאבד יציבותו והתובע נפל ארצה מגובה של 4 - 5 מטרים". 16. בעקבות זעקותיו לעזרה של התובע, חשו הנתבע 2 ואחראי העבודה לעזרתו של התובע. הנתבע 2 שאל את שלמה, אחראי העבודה, מדוע חדל מלאחוז בסולם. לאחר מכן הובהל התובע ע"י שלמה, אחראי העבודה, במכונית ואחריהם נסע הנתבע 2, למשרדי הנתבעת לצורך קבלת טופס בלן 250. כמו כן, לאחר מכן נסיע את התובע שלמה, אחראי העבודה, לקופ"ח לין - מח' תאונות עבודה לצורך קבלת טיפול רפואי". 7. במסגרת תצהיר עדותו הראשית, חזר התובע על הגרסה שפורטה בכתב התביעה המתוקן תוך שהוסיף וטען בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית כדלקמן: "יודגש כי בעת ביצוע העבודה הספציפית שהצריכה טיפוס על הסולם כאמור ואשר ארכה דקות ספורות בלבד עד לנפילתי, שהה כאמור אלי X בסמוך למבנה והיה בקשר עין". 8. גרסת הנתבעים לנסיבות נפילתו של התובע פורטה בתצהירי עדותם של הנתבע ומר שלמה X. במסגרת תצהיר עדותו בסעיף 18 פירט הנתבע את נסיבות קרות התאונה כדלקמן: "18. בבוקר האירוע ביקשתי משלמה ומהתובע שימשיכו את עבודות הניקיון והכשרה של המוסך. א. בימים הקודמים ניקו שלמה והתובע את המוסך והתחילו לנקות את דלת המוסך ולהסיר ממנה מדבקות שהיו עליה כאשר ביום האירוע נתבקשו להמשיך ולנקות את אותה דלת. ב. מסרתי לשלמה רכב של המוסך ושלמה ופנחס נסעו ברכב למוסך כאשר שלמה נהג בו. ג. אני לא נסעתי איתם. ד. עוד קודם לכן סיפקתי להם סולם חדיש ומקצועי אשר נמצא היה במוסך ושימש אותם לצורך עבודתם. ה. מדובר בסולם תקין, יציב וטוב כאשר עבדנו עם אותו סולם גם ביים הקודמים. ו. גובה הסולם הינו פחות משלושה מטרים והעבודה שביצועה נתבקש היתה בגובה של כארבע שלבים בלבד, לא יותר ממטר וחצי לערך, ולא כנטען על ידי התובע. ז. מדובר היה בעבודה פשוטה של ניקוי הדלת, עבודה שלא דורשת מקצועיות או מאמץ פיזי. ח. אני לא הייתי נוכח בעת התרחשות האירוע אך נמסר לי כי התובע נפל מהסולם ונפגע ברגלו. שלמה התקשר אלי וסיפר לי על דבר הנפילה ואני הגעתי למקום. ט. הבאתי עמי מים קרים לתובע והנחתי את שלמה לנסוע יחד עם התובע למוסך לאסוף משם הפניה ולהמשיך למחלקת תאונות בלין. י. נסעתי ברכב עימו הגעתי למוסך כאשר שלמה נוסע יחד עם התובע ברכב השני וכאשר הגענו למשרד במוסך ציידתי אותם בטופס המתאים". מר שלמה X, חמו של הנתבע, ואשר עבד בנתבעת 1 כאיש אחזקה, פירט בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית את נסיבות התאונה כדלקמן: לגבי האירוע הריני לתאר את העובדות המדויקות כדלקמן: א. נתבקשתי יחד עם פנחס X על ידי אלי X, המנהל של אלי X בניה ויזמות בע"מ, שנגיע שנינו למוסך של החברה ברח' האשלג 3 במX חיפה על מנת להמשיך את העבודות ניקיון והכשרה של המוסך. ב. בימים הקודמים ניקינו את המוסך והתחלנו לנקות את דלת המוסך ולהסיר ממנה מדבקות שהיו עליה כאשר ביום האירוע נתבקשנו להמשיך ולנקות את אותה דלת. ג. אלי מסר לנו רכב של המוסך ואני ופנחס נסענו ברכב למוסך כאשר אני נהגתי בו. ד. עלי לא נסע איתנו. ה. כאשר הגענו למקום הוצאנו את הסולם מתוך המוסך הצבנו אותו מול דלת המוסך והתחלנו לעבוד. ו. פנחס עלה על הסולם מספר שלבים קטן, כשלושה עד ארבעה, החל לנקות את הדלת, כאשר אני מחזיק לו את הסולם. אופי העבודה הינו כמתואר בתמונה המצורפת לתצהירי כנספח א'. זה בדיוק אותו הסולם בו עשינו שימוש ובדיוק אותה דלת במוסך עליה עבדנו. ... ז. מדובר בסולם תקין, יציב וטוב כאשר עבדנו עם אותו סולם גם בימים הקודמים. ח. גובה הסולם הינו פחות משלושה מטרים והעבודה שביצענו היתה בגובה של כארבע שלבים בלבד, לא יותר ממטר וחצי לערך, ולא כנטען על ידו. ט. מדובר היה בעבודה פשוטה של ניקוי הדלת, עבודה שלא דורשת מקצועיות או מאמץ פיזי. י. בשלב כלשהו פנחס ירד מדרגה בסולם, פספס עם רגלו את המדרגה ונפל. בזמן הזה אני החזקתי את הסולם ולא הלכתי לשום מקום בניגוד גמור למה שפנחס טוען. יא. הנפילה לא היתה משמעותית והוא כאמור לא היה בגובה רב. יב. פנחס התיישב והוריד את הנעל ואמר שיש לו כאבים והוא לא יכול להמשיך לעבוד. יג. התקשרתי לאלי X אשר הגיע למקום. יד. אלי הביא לפנחס מים קרים והנחה אותנו לנסוע למוסך לאסוף משם הפניה ושאקח את פנחס למחלקת תאונות בלין. טו. נסעתי עם פנחס למוסך אחרי אלי שם קיבלנו את האישור ומשם המשכתי עם פנחס ללין ולאחר מכן הסעתי אותו לביתו". מהות העבודה שהתובע נתבקש לבצע 9. התובע נשלח לבצע ניקיון של דלת מוסך המתנשאת לגובה של 4 - 5 מטרים. הניקיון כלל גירוד, הסרה וניקוי של המדבקות אשר היו מודבקות על גבי הדלת של המוסך מבסיסה התחתון ועד לסופה בקצה העליון. הנתבע טען אמנם בעדותו (עמ' 32 לפרוטוקול) כי גובה הדלת לא עלה על 3.7 - 4 מטר ואולם, נוטה אני להעדיף את גרסת התובע לפיה הדלת התנשאה לגובה של 4 - 5 מטר לנוכח התמונה ת/2 אשר הוגשה על ידי התובע ואשר לנוכח דמותו של התובע שצולמה על רקע הדלת, ניתן להיווכח כי גובה הדלת הינו אכן כנטען על ידי התובע, קרי 4 - 5 מטר ולא כגרסתו של הנתבע. התובע טען בחקירתו (עמ' 18 לפרוטוקול) כי בסמוך לתאונה עלה על הסולם למעלה לקצה העליון שכן הגיע לשלב בו נדרש לנקות את החלק העליון של הדלת. עיון בתמונות ת/1 ות/2 אשר הוגשו על ידי התובע מעלה כי בשעת נפילת התובע מהסולם, הוא טרם ניקה את המדבקות שהיו בקצה העליון של הדלת, שכן לגרסתו הוא החל בביצוע הניקיון מתחתית הדלת וניתן להיווכח בנקל כי התובע ביצע טרם נפילתו עבודות ניקיון בגובה של 3.5 - 4 מטר. בעדותו טען התובע (עמ' 17 לפרוטוקול) כי נפל מגובה של 4 מטר שכן עמד בקצהו העליון של סולם גבוה וכבד אשר הנתבעים 1 ו - 2 הביאו למקום לצורך ביצוע עבודות הניקיון. אותו סולם הינו גבוה מהסולם שהוצג בתמונות הנתבעים. לא ניתן לקבל גרסתו זו של התובע לפיה נפל מגובה של 4 מטרים שעה שעולה מהתמונות כי עבודות הניקיון שביצע התובע הינן לכל היותר בגובה של 3.5 - 4 מטר ושעה שלצורך קביעת הגובה ממנו נפל התובע, לא ניתן להביא בחשבון את מלוא גובהו של התובע ושעה שניתן להניח כי כאשר בוצעו עבודות הניקיון, עמד התובע על הסולם ועבודות הניקיון בוצעו בגובה ידיו המושטות של התובע. על כן, בהינתן שגובהו של התובע הינו בין 1.7 - 1.8 מטר, ניתן להניח שהתובע עמד על הסולם כדי לבצע עבודות ניקיון בגובה של 3.5 - 4 מטר מפני הקרקע. קבלת טענת התובע לפיה יש להוסיף את גובהו של התובע לגובה עליו עמד בסולם לצורך קביעת גובה נפילתו תוביל לתוצאה אבסורדית לפיה אדם אשר עומד על הקרקע זקוף וגובהו כגובה התובע בין 1.7 - 1.8 מטר, נופל למעשה מגובה זה עוד בטרם עלה על שלב כלשהו בסולם. עם זאת, לא ניתן להימנע מלציין כי גרסת הנתבע כפי שקיבלה ביטוי בתצהירו של הנתבע סעיף 18ו' נסתרה לחלוטין. בסעיף 18ו' לתצהיר הנתבע ציין הנתבע כדלקמן: "העבודה שביצועה התבקש היתה בגובה של כארבעה שלבים ולא יותר ממטר וחצי לערך". במהלך חקירתו הנגדית, הודה הנתבע כי לגרסתו הדלת שהתובע ביצע את עבודות ניקיונה הינה בגובה של 3.70 - 4 מטר (עמ' 33 לפרוטוקול) וכי התובע נתבקש לנקות את כל הדלת (עמ' 33 לפרוטוקול). משעומת הנתבע במהלך חקירתו הנגדית עם גרסתו בתצהירו לפיה טען בתצהיר כי העבודה שנדרש התובע הינה בגובה של 1.5 מטר לכל היותר, נאלץ הנתבע להודות כי העבודה שנדרש התובע לבצע הינה בגובה של 3 מטר ואף 4 מטר ובלשונו, עמ' 33 - 34 לפרוטוקול: "ש. לביהמ"ש: מה זה המונח עבודה שמופיע בסעיף 18? ת. הגירוד של המדבקות. ש. זאת אומרת שאתה מאשר שהעבודה גירוד המדבקות היתה בגובה של 3.5 מ'? ת. אני לא מאשר. את מכניסה לי דברים. אני רוצה להסביר את זה. ברגע שהבחור עומד בסולם... אני מאשר 3 מ'. ש. אם התובע לא היה נפגע במהלך הגירוד של המדבקות בגובה של כ-3 מ' הוא היה ממשיך לנקות את דלת המוסך, נכון? ת. סביר להניח שכן, אלא אם כן הוא היה מסרב לבצע או לא מרגיש בטוח לעלות על סולם. אם היה אומר לא לא מכריחים בכוח. ש. ואז הוא היה צריך לטפס לגובה של יותר מ-3 מ', נכון? ת. לא. לטפס לגובה של 2 מ' כדי להגיע ל-4. בסולם הוא היה עולה עוד שני שלבים כדי להגיע לטופ. ש. אבל עבודת הניקיון של המדבקות היתה צריכה להיות בגובה של יותר מ-3 מ', נכון? ת. כן. ש. ואולי אפילו בגובה של 4 מ', נכון? ת. אולי". יצוין כי אף העד שלמה X, חמו של הנתבע, העיד כי בשעת נפילת התובע ניקה התובע מדבקות בגובה ולא בתחתית הדלת, שעה שהעד שלמה X אישר בחקירתו הנגדית כי העבודות בוצעו בגובה של 3 מטר וכי נפילתו של התובע ארעה מגובה (עמ' 51 לפרוטוקול). עוד ציין העד שלמה X כי המדבקות אותן ניתן לראות בתמונות שצורפו כנספחים לתצהירו הן אותן מדבקות אותן לא הספיק התובע לנקות ואשר ממוקמות ברבע העליון של הדלת, ובלשונו, עמ' 51 לפרוטוקול: "ש. יש מדבקות בחלק העליון. למה הן לא הוסרו עד היום? ת. מתי את צילמת את הדבר הזה? מתי שניקינו את הדלת הדלת היתה נקיה. ש. אתה בטוח בדבריך? ת. כן, ודאי. ש. מתי אתם צילמתם את הדלת? ת. אני לא יודע. תשאלי את בעל הבית. אני כבר לא עבדתי. ש. אני מציגה תמונה שצורפה לתצהירך. יש פה מדבקות? ת. אז למה לא הוריד אותם? כי פה נפל ולא הספיק להוריד. ש. זאת אומרת שהוא נפל כאשר היה צריך להוריד את המדבקות שבתמונה, נכון? ת. בדלת. לא בתמונה". מן המקובץ עולה איפוא כי התובע נדרש במסגרת עבודתו לנקות דלת מוסך בגובה של 4.5 - 5 מטר כאשר בעת נפילתו ניקה התובע מדבקות שהודבקו על הדלת מגובה מקסימלי שבין 3.5 - 4 מטר. לפיכך, ארעה נפילתו של התובע מגובה של 2.10 - 2.60 מטר מפני הקרקע. אופן נפילתו של התובע מהסולם 10. התובע טען בתצהירו בסעיף 14 כי נפל מסולם כבד ומסיבי בצורת A אשר עמד כשרגליו מפוסקות (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון) כאשר לפתע ושעה שמר שלמה X הפסיק לאחוז בו, איבד את יציבותו, החל להתנדנד והתובע נפל ממנו. מנגד, ציין מר שלמה X בתצהירו בסעיף 5(י) ובסעיף 8 כי אחז כל העת בסולם והתובע נפל מאחר ובעת ירידתו מהסולם פספס את אחד משלבי הסולם, ונפל. בחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרוטוקול) הודה התובע כי בעת נפילתו מהסולם, הסולם עצמו לא נפל. גרסתו של התובע לפיה מחד, היה הסולם, סולם כבד ומאסיבי מסוג A ולאור גרסתו של התובע לפיה נפילתו ארעה כתוצאה מאובדן יציבות הסולם והתנדנדותו שעה שאיש לא אחז בסולם, מחייבת את המסקנה כי היה על הסולם ליפול ארצה יחד עם התובע ולא להישאר עומד על טילו. על כן, ומשהתובע עמד על הגרסה כי מר שלמה X, איש האחזקה שעבד עימו, הפסיק לאחוז בסולם טרם נפילתו והסולם התנדנד ואיבד יציבותו, קיימים בקיעים בגרסתו של התובע שעה שהסולם לא נפל כלל. לאור האמור, נוטה אני להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה מר שלמה X לא פסק מלאחוז בסולם. נפילתו של התובע ארעה כתוצאה ממעידה מאחד משלבי הסולם ו/או מאובדן שיווי משקל רגעי. עצם העובדה שהסולם נותר עומד על רגליו שוללת גם את טענתו של התובע אשר נסתרה על ידי תצהירו ועדותו של מר שלמה X לעניין הפסקת אחיזתו של מר שלמה X את הסולם שכן ניתן להניח שככל שמר שלמה X לא היה אוחז בסולם, היה הסולם נופל כתוצאה מאובדן יציבותו, כנטען על ידי התובע, ו/או מעצם נפילתו של התובע מגובה. נוכחותו ופיקוחו של הנתבע על ביצוע העבודות 11. התובע טוען כי במשך ביצוע העבודות שהה הנתבע בסמוך למבנה והיה בקשר עין תוך שפיקח על ביצוע עבודות הניקיון. התובע העלה גרסה זו לראשונה בכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידו ביום 21.6.06 ובחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרוטוקול) העיד התובע כדלקמן: ש. כשאתה עבדת על הסולם ראית את אלי X? ת. בטח שראיתי אותו. ש. איפה הוא עמד? ת. במרחק של כ - 4 מטר ממני ובנוסף הוא היה עם שני שוכרים פוטנציאליים שהיו באזור. ש. כשעמדת על הסולם על השלב האחרון שלו לפני הנפילה גם ראית את אלי X? ת. אלי X בכלל ניגש אלי וביקש ממני לעלות על הסולם. היה לי איתו קשר עין. דיברתי איתו. הוא נתן לי את ההוראות. ... ת. אני שמעתי את הקול שלו. הוא כל הזמן דיבר איתי והסביר לי מה לעשות". בכתב התביעה המקורי שהוגש על ידי התובע כשנה לאחר האירוע, לא העלה התובע טענה כלשהי לגבי נוכחותו של מר אלי X במקום התאונה והגם שנסיבות התאונה פורטו על ידי התובע בהרחבה בכתב התביעה המקורי. רק כשנתיים לאחר האירוע ביום 21.5.06, ומשהגיש התובע את כתב התביעה המתוקן, ולאחר שהנתבעת 3 כפרה בכיסוי הביטוחי, העלה התובע את הטענה בדבר נוכחותו ופיקוחו האישי של הנתבע על עבודות הניקיון שביצע התובע בשטח. העובדה שהתובע נזכר בנוכחות האישית של הנתבע בעבודות הניקיון אך שנתיים לאחר האירוע מעלה תהיות ואף חשדות שהשינוי בגרסת התובע נועד לצרכי תביעתו. יתר על כן ועל רקע העובדה שהתובע טען בעצמו בחקירתו הנגדית כי הנתבע היה במקום עם שוכרים פוטנציאליים של הנכס, קשה להלום שהנתבע היה מצוי בקשר עין עם התובע ונתן לו כל העת הוראות ביצוע ושעה שנוכחותו במקום נועדה להציג את המושכר לשוכרים פוטנציאליים. מעבר לאמור, יצוין כי הן הנתבע והן מר שלמה X נותרו איתנים בדעתם לכל אורך חקירתם הנגדית כי הנתבע לא היה בשטח, לא נתן הוראות ביצוע ואף לא פיקוח אישית על עבודתו של הנתבע. על רקע האמור ולאור העובדה שעבודות הניקיון בוצעו ימים מספר עוד בטרם אירוע התאונה, גרסתו של התובע לפיה הנתבע נכח בכל מהלך העבודות ופיקח עליהן אישית אינה סבירה ובפרט שעה שהנתבע הקצה לביצוע העבודה וכעזרה לתובע את חמו, איש האחזקה שלמה X, אשר נלווה כל העת לעבודת התובע אשר מטבעה לא דרשה מיומנות מקצועית מיוחדת ו/או הדרכות שוטפות לביצוע העבודה, שהינה מטיבה עבודת ניקיון גרידא. אחריות הנתבעים או מי מהם לאירוע 12. מתצהיר עדותו של הנתבע עולה כי הנתבע ביקש את התובע ואת חמו, מר שלמה X, לבצע ניקיון של המוסך. לגרסתו של התובע, עבודות הניקיון של המוסך נמשכו מספר ימים (סעיף 18 לתצהיר) ואף עבודות ניקיון הדלת שהתובע ביצע בהיותו עומד על סולם בוצעו מזה מספר ימים ולפחות יומיים. לגרסת התובע, נוהל העבודה שהונהג היה שהעד שלמה X ביצע את עבודות ניקיון הדלת בחלקה התחתון ומבלי שנאלץ להיעזר בסולם, ואילו התובע ביצע את עבודות ניקיון דלת הסולם בגובה וכשהוא נדרש לבצע את העבודות בהיותו עומד על סולם. התובע אינו מעלה בסיכומיו טענות בדבר היעדר תקינותו של הסולם שנמסר לו ואף לא הוגשה על ידו חוות דעת המבססת טענה כאמור. עיקר טענותיו של התובע לעניין אחריותם של הנתבעים לנפילתו נסובה אודות שיטת העבודה שננקטה על ידם. טענתו של התובע לפיה הנתבע היה נוכח בזירת האירוע בעת אירוע קרות התאונה ו/או הטענה לפיה חמו של התובע, מר שלמה X, הפסיק לאחוז בסולם ובשל סיבה זו נפל התובע מן הסולם, נדחו על ידי עובדתית לעיל והועדפה על ידי כאמור הגרסה שהתובע מעד מהסולם ונפל בלא סיבה נראית לעין. כן מעלה התובע כאמור טענות בדבר היעדר כללי בטיחות והיעדר הדרכה מצידם של הנתבעים. חובתו המושגית של המעביד כלפי עובד היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה (ראה: ע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מ"ז(3) 225). במסגרת חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי עובדו, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם, ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ראה: ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מב(1) 415; ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ. רשות הנמלים והרכבות דינים עליון נה 823; ע"א 662/89 מ"י נ. אנטון רקבון, פ"ד מה(2) 593; ע"א 707/97 וינר את טיקו נ. אמסלם, פ"ד לה(2) 592; ע"א 688/79 יזבק נ. מונעם, פ"ד לו (1) 785; ע"א 515/83 עגור נ. אייזנברג, פ"ד לט(1) 197; ע"א 240/87 קריכלי נ. איפל, פ"ד מג(3) 507; ע"א 655/80 מפעלי קרו רבע"מ נ. מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, ע"מ 603-604 ועוד פסקי דין רבים אחרים). בית המשפט בת"א (ים) 8525/88 אליהו נ' לשם (לא פורסם), הביע דעתו כי באשר לעבודה על סולם, ופרט כאשר מדובר בעובד מיומן ומקצועי כתובע, לא נדרשת הדרכה מיוחדת, ובלשונה של כב' השופטת פרוקצ'יה: "אין זה המקרה לומר כי היתה מוטלת על הנתבע החובה להדריך ולפקח על התובע כיצד ישתמש בסולם. המדובר הוא בפונקציה כה בסיסית ופשוטה, עד כי יש להניח שהתובע צריך היה להיות אחראי בעצמו לאופן השימוש בסולם ולנקוט בעצמו בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע את נפילתו. בכגון דא, לא חלה אחריות על הנתבע אשר אחראי במקרים אחרים ליצירת תשתית עבודה בטוחה לעובדיו". אכן בתי המשפט דחו בשורה של פסקי דין תביעות שהוגשו על ידי תובעים בנסיבות בהן מעבידיהם סיפקו להם סולם תקין. כך נפסק על ידי כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 8071/95 בן יאיר נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם) עת שדחתה את ערעור התובע כדלקמן: "בית המשפט קמא פירט את כל העובדות הרלבנטיות בהן אין מקום להתערב. לא הובאה בפני ראיה כלשהי שהשיטה מסוכנת ושקיימת שיטה אחרת שאינה מסוכנת ולא ניתן להסיק מעצם העובדה שהמערער נפל מהסולם רשלנות כלשהי מצד מעבידו". כן ראה: ת"א 2383/01 (שלום קריות) דכאז נ' עלי ואח' (לא פורסם) והערעור ע"א 2837/01; ת"א 6985/95 (נצרת) רילאני נ' רילאני ואחר' (לא פורסם) שם נדון עניינו של טפסן אשר נפגע בתאונה הראשונה עקב נפילה מסולם. כב' השופט אברהם אברהם, בדחותו את התביעה הנוגעת לנפילה מסולם, קבע כדלקמן: "מדובר בתובע שעבד כטפסן משך שנים ובעבודתו עשה שימוש בסולם מדי פעם בהתאם לצורך (כך הוא אישר בעדותו). אין לך שימוש פשוט יותר מעליה על סולם וירידה ממנו ובמיוחד כשמדובר במי שעיסוקו דורש שימוש שגרתי בסולם. במה התרשל הנתבע אם הוא סיפק לתובע סולם תקין? אין הוא צריך להדריך את התובע כיצד לעלות על סולם וכיצד לרדת ממנו, אין הוא צריך להשגיח על התובע, טפסן ותיק, כשהוא עולה ויורד בסולם. הפעולה היא כמעט יומיומית לאיש מקצוע בתחום הזה והסיכון מהסולם הוא סביר ואין לומר על השימוש עצמו שנעשה בסולם כי הוא סיכן את התובע סיכון בלתי סביר". בנסיבות ענייננו וכפי שעלה מהראיות, נדרש התובע לבצע עבודת ניקיון ממושכת כשהוא עומד שעות על גבי סולם לצורך ניקוי דלת המוסך ועל מנת להסיר ממנה מדבקות. התובע החל את עבודתו על הסולם בבוקר יום התאונה ונפל מהסולם בסמוך לשעה 11:00 כאשר עבד בגובה אשר עלה על 2 מטר מהקרקע. מעדותו של הנתבע עולה כי אף לגרסתו עלה גובה הסולם על 2.70 - 2.80 מטר ופרט לסולם לא סופק לתובע אמצעי עזר אחר לביצוע העבודה בגובה של 3.5 - 4 מטר מפני הקרקע, ובלשונו של הנתבע (עמ' 31 לפרוטוקול): "ש. אתה מאשר שאפילו שאתה זה שסיפק את הסולם לתובע לא סיפקת לו אמצעי בטיחות לטיפוס על הסולם? ב. סולם בסדר גודל כזה של 2.70 או 2.80 מטר אין לו שום אמצעי בטיחות לסולם פרט לרצועה". סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל-1970, מורה כי כאשר יש צורך לעבוד במקום ממנו עלול אדם ליפול מגובה של יותר משנה מטרים "...ואין המקום מאפשר אחיזת-רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת-יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר ממשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר". בענייננו הורה הנתבע כי עבודות ניקיון הדלת יבוצעו כאשר התובע עומד על סולם ומדרך רגלו מעצם טבעו אינו בטוח וכאשר עבודתו דורשת תנועה פיזית על גבי הסולם. גם אם אניח לזכות הנתבעים שלא היה מעשי להקים פיגום לצורך עבודות הניקיון, הרי היה על הנתבעים להעמיד לרשותו של התובע רתמה ו/או להציב במקום מתקן הרמה מגודר אשר היה בו כדי למנוע את נפילתו של התובע במהלך עבודתו מגובה שעלה על 2 מטר. אוסיף ואציין כי העבודה שהתובע נדרש לבצע היתה עבודה ממושכת ולא עבודה קצרה או קצובה בזמן. הנתבעים טוענים כי התובע לא יכול להישמע בטענה בדבר הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעים מן הטעם שלא פירט בכתבי טענותיו את פרטי החוקים שהופרו לטענתו. יחד עם זאת, לעצם ההפרה של חובה סטטוטורית יש נפקות לצורך קביעת רשלנות. בית המשפט העליון בע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן ואח', פד נ(2) 112 הבהיר כי החובות החקוקות בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות נותנות אינדיקציה לרמת ההתנהגות הנדרשת מהאדם הסביר. עבודת ניקיון ממושכת המחייבת תנועתיות רבה של הגוף והידיים על גבי סולם ובגובה שעולה על 2 מטר ואשר אינו מוגן במעקה בטיחות, אינו יכול להיחשב כמשטח עבודה בטוח אשר ימנע את נפילת העובד ממנו ואינה עומדת בדרישות הבטיחות והסטנדרטים שקבע המחוקק בפקודת הבטיחות בעבודת ובתקנות שהותקנו מכוחה. הדעת נותנת כי במהלך ביצוע עבודה ממושכת מעין זו שהתובע נדרש לבצעה, אכן תיתכן מעידה או איבוד שיווי משקל ונפילה ממרומי הסולם. בנסיבות אלה, היה על המעביד הסביר לצפות אפשרות מעין זו ולדאוג לספק לתובע משטח הרמה בטיחותי יותר או התקנת מעקה או רתמה שתמנע את נפילתו של העובד. ניתן היה איפוא לספק לתובע לצורך ביצוע עבודות הניקיון באיזורים גבוהים מתקנים בטוחים יותר שמאפשרים עמידה בטוחה ויציבה על משטח העבודה. בין כך ובין כך, שיטת העבודה שהונהגה על ידי הנתבעת 1 לא עמדה בסטנדרט הראוי והנתבעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה כמעבידה מכח פקודת הבטיחות בעבודה והיא אף הפרה את חובת הזהירות, הן המושגית והן הקונקרטית שהיא חבה כלפי עובדה - התובע ובכך ביצעה מעשה רשלנות כלפיו. אחריות הנתבע 13. הנתבע הינו כאמור בעל מניות יחיד ומנהל הנתבעת 1. מעיון בפרוטוקול עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית, עמ' 31, עולות העובדות הבאות: הנתבע הוא זה שהורה למר שלמה X ולתובע להגיע למוסך ולבצע את עבודות הניקיון, לרבות הסרת המדבקות מדלת המוסך. הנתבע נכח במקום מעת לעת וראה את אופן ביצוע העבודות על ידי התובע ומר שלמה X בשטח. עוד אישר הנתבע בעדותו כי הוא זה שסיפק לתובע ולמר שלמה X את החומרים והכלים לביצוע העבודה ולגרסתו, אמצעי הבטיחות היחיד שנדרש הינו עובד אשר יחזיק בסולם בתחתיתו. הנתבע פירט כאמור בעדותו את העובדות הבסיסיות המגבשות את אחריותו האישית לקרות התאונה. מדברי עדותו של הנתבע עולה כי הנתבע פיקח, ניהל ושלט על כל פעולותיו של התובע ושיטת העבודה הרשלנית שהונהגה על ידו היא שהובילה לקרות התאונה. גם אם מקובלת עלי גרסתו של הנתבע כי לא נכח במקום התאונה במועד קרות התאונה, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריותו האישית לקרות התאונה. הנתבע היה מעורב באופן ישיר בקביעת נהלי העבודה בחברה, מתן ההוראות לביצוע העבודה, מתן האמצעים והכלים לביצוע העבודה, לרבות הפיקוח והשליטה על ביצוע העבודה. בית המשפט העליון בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (לא פורסם) קבע כי מנהל ובעל מניות עיקרי אשר פעולותיו ממלאות אחר היסודות של עילת הרשלנות, בהתאם לפקודת הנזיקין, יישא באחריות אישית כלפי העובד הניזוק, למרות שהינו נמנה על האורגנים של החברה, ובלשונו של בית המשפט: "גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו, כמו שאין היא מונעת חבותו בגין עילות אחרות, פליליות או חוזיות. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של תאגיד עומדת איפוא מכח עצמה ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד" ובהמשך: "בהתאם למודל זה, לנושא משרה בחברה לא מוקנית חסינות לעוולות נזיקיות שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה". כך נפסק גם על ידי בית המשפט העליון עוד בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פד לה(ג) 253, שם עמד בית המשפט העליון על הנסיבות בהן יחויב אישית בנזיקין מנהלה של חברה, על אף שפעל בשמה ולמענה של החברה כדלקמן: "אפשר גם להביא תביעה אישית נגד המנהל שביצע את העוולה האזרחית. וכשמגישים תביעה כזו, לא מספיק הדבר שהתובע רק יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע אליו להוכיח שהנתבע הוא זה שביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בזה. ... הכלל הוא כי מנהל חברה אינו נושא באחריות אישית בתוקף היותו מנהל למעשי נזיקין שנעשו על ידי עובד החברה. הוא אחראי למעשים כאלה אם שותף עצמו, או לקח חלק בהם, או הרשה או הורה על עשייתם, או אישרם לאחר מעשה". לאור כל האמור, ומשהנתבע הורה על ביצוע העבודה ושיטת העבודה באופן שאינו בטיחותי ומבלי שדאג ליתן בידי התובע אביזרים מינימאליים כגון משטח הרמה או רתמה למניעת נפילתו מהסולם ומגובה שעלה על 2 מטר, אחראי הנתבע אישית לקרות התאונה ואין הוא יכול לחסות מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1. רשלנות תורמת 14. המגמה בפסיקה היא שלא להחמיר עם העובד בקביעת רשלנות תורמת (ראה: ע"א 655/80 מפעלי קרור צפון בע"מ נ' מרציאנו ואח', פד לו (2) 592; ע"א 1958/97 רפאל בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות, דינים עליון כרך נה 823). יש לקחת בחשבון כי בלהט העבודה ובלחץ האירועים, עשוי העובד גם לטעות ולפעול באופן הנופל מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר שיש לו הזמן והיכולת לשקול בנחת את מעשיו. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד מב (1) 415 בצטטו את דברי כב' השופט לנדוי מע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט (3) 205: "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאולי עשה הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בודאי עליו להיזהר בעבודתו, אבל יש להכיר בכך שדווקא אצל העובד הטוב קיים רצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט בכך כי כרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים". וכן ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' אנטון קרבון, פד מה (2) 593, ע"א 6463/95 מדינת ישראל נ' דרעי פד נ(3) 433, ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אלדג' (פרחן), פ"ד מא (4) 524. מנגד, היה על התובע שהיה עובד ותיק ומנוסה, מנהל אחזקה של הנתבעת 1 ובעל חברה לעבודות אחזקה שהוקמה על ידו, להישמר בעבודתו ולכל הפחות להתריע בפני מעבידיו על שיטת העבודה המסכנת את בטיחותו ואשר הונהגה על ידם. בהתחשב בכל האמור ולאור גילו וניסיונו של התובע, נראה לי לנכון להעמיד את רשלנותו התורמת של התובע על 15%. אחריות הנתבעת 2 15. התובע והנתבעים טוענים כי הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים וכפועל יוצא חבה כלפי התובע בגין חבותה של הנתבעת 1. לטענת התובע והנתבעת 1 לא יכולה הנתבעת 2 לחמוק מתשלום תגמולי הביטוח בגין נזקי התובע משבטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים והעבודה שבוצעה על ידי התובע כללה ניקיון דלת של מוסך, אשר באה בגדר הסיכונים הרגילים של עובד מוסך ואין המדובר בסיכון חריג או בסיכון הגבוה מהסיכונים שהנתבעת 2 נטלה על עצמה לבטח עת שביטחה את עסקה של הנתבעת 1. הנתבעת 2 כופרת בקיומו של כיסוי ביטוחי. לטענתה, רכשה הנתבעת 1 שהינה חברה העוסקת בתחזוקת מבנים ביטוח למוסך ועל כן לא ניתן על ידה כיסוי לעיסוק הנתבעת 1 כחברה לאחזקת מבנים. התשתית העובדתית הרלבנטית לבחינת קיומו של כיסוי ביטוחי 16. מהראיות שהובאו בפני עולה כי אין חולק כי אירוע התאונה אירע במהלך שנת הביטוח הראשונה בה בוטחה הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים אצל הנתבעת 2. בשנה הקודמת להנפקת הפוליסה על ידי הנתבעת 2 בוטחה הנתבעת 1 לתקופה שמיום 31.1.03 ועד ליום 01.1.04 בפוליסת חבות מעבידים בהדר חברה לביטוח בע"מ ואשר צורפה לתצהירה של הגב' אלימור יחזקאל, עדת הנתבעת 2. 17. כחודש ועשרה ימים לפני תום תקופת הביטוח, קיבלה הנתבעת 2 פניה בכתב מסוכנות הביטוח "אינטגריטי" מאת מר ישראל קדרון, ואשר לה צורפה פוליסת הביטוח שהונפקה לנתבעת 1 על ידי הדר חברה לביטוח בע"מ, ואשר בה ציין בזו הלשון: "שלום רב, רצ"ב הפוליסה המסתיימת ב - 31.1.04. למבוטח לא היו תביעות בשנה החולפת אבקש הצעת מחיר". בפוליסת הביטוח שהונפקה על ידי הדר חברה לביטוח בע"מ ואשר צורפה למכתב סוכנות הביטוח "אינטגריטי" צוינו מספר פרטים רלבנטים. בפוליסה הופיע בשם המבוטח: "מוסך X 2002 בע"מ". בסוג העסק נרשם: "מוסך מכונאות, פחחות וצבע". כתובת בית העסק צוינה: "ש"ד ההסתדרות 235, מX חיפה". 18. בהצעת הביטוח שהועברה על ידי הנתבעת 1 לנתבעת 2 ואשר העתקה צורף אף הוא לתצהירה של הגב' אלימור יחזקאל, נרשם תחת הכותרת שם העסק ו/או המבוטח כדלקמן: "אלי X בנייה ויזמות (מוסך X)". יצוין כי הצעת הביטוח חתומה בחותמת הנתבעת 1. הנתבעת 2 הוציאה את הסוקר חנן אלטמן לבחינת הסיכונים הטמונים בביטוח עסקה של הנתבעת 1. בפתיח לסקר הסיכונים שצורף לתצהירו של מר חנן אלטמן נכתב כדלקמן: "העסק המוצע לביטוח משמש כמוסך העוסק בפחחות, צבע ומכונאות בכלי רכב ממונעים". מהמשך הסקר עולה כי בית העסק נבדק על ידי הסוקר, לרבות מיקומו, תיאורו הפיזי, ההגנות וכיוב'. 19. ראוי לציין כי התאונה בה נפגע התובע לא התרחשה במוסך אותו הפעילה הנתבעת 1, הגם שממקרא סכומיה של הנתבעת 1 עובדה זו לא נהירה כלל. בפועל, ארעה התאונה במבנה שרכשה הנתבעת 1 אשר אותו הכשירה לקראת השכרתו לשוכרים פוטנציאלים, כעולה מעדות הנתבע - מנהלה. עיסוקיה של הנתבעת 1 20. בסעיף 5 בתצהיר מנהלה של הנתבעת 1 ציין הנתבע ביחס לעיסוקיה כי "הנתבעת, בין היתר מפעילה מוסך הנקרא מוסך X וכמו כן עוסקת ביזמות". מהות עיסוקה של הנתבעת 1 הובררה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע. מעדותו של הנתבע (עמ' 38 לפרוטוקול) עולה כי הנתבעת הקימה בעצמה מבנה בשם "בית X" אשר הוקם על ידי קבלן משנה (עמ' 39 לפרוטוקול). בנוסף, בנתה הנתבעת 1 את המבנה בו מצוי המוסך שהיא מנהלת (עמ' 39 לפרוטוקול) וכן רכשה הנתבעת 1 מבנה נוסף בו ארעה התאונה ואשר ממוקם ברחוב האשלג בצ'ק פוסט (עמ' 47 לפרוטוקול עדותו של הנתבע). מן האמור עולה איפוא כי הנתבעת 1 כחברת יזמות הקימה שני מבנים: בית X ומבנה המוסך וכן רכשה מבנה נוסף ברחוב האשלג. ובלשונו של מנהלה (עמ' 38 לפרוטוקול): "הקמנו חברה חדשה שמאגדת בתוכה את כל הפעולות של החברה שזה גם מוסך וגם נדל"ן וגם השכרה הכל תחת כותרת אחת". מעבר לתפקידה של הנתבעת 1 כחברה המקימה מבנים או רוכשת מבנים, מסתבר שהנתבעת 1 אף תפקדה כחברת הניהול של מבנים אלה. הנתבעת 1 פעלה להשכרת המבנים שבבעלותה וכן בצעה בהם שיפוצים. בעדותו ציין הנתבע כי את המבנה בו נפגע התובע בתאונה שיפצה הנתבעת 1, ובלשונו: "ש. אז מה התפקיד של החברה באותו בניין? ת. באשלג? התפקיד של החברה הוא לנהל את הנכס, למצוא דיירים, להשכיר אותו, לשפץ אותו אם צריך ושיניב". מהראיות שהובאו איפוא במהלך המשפט עולה כי הנתבעת 1 לא ניהלה אך מוסך בבעלותה אלא בבעלותה היו מספר מבנים בהם השכירה נכסים וכן תפקדה כחברת הניהול של נכסים אלה תוך שדאגה לשמירת נקיונם, תחזוקתם ואחזקתם של המבנים וכן בצעה בהם שיפוצים באופן תדיר. מעדותו של הנתבע עולה כי הנתבעת פעלה באופן שוטף לאחזקת המבנים. עבודות האחזקה כללו נקיון המבנים, צביעתם, שיפוצם והכנתם לקראת שוכרים חדשים, ובלשונו של התובע (עמ' 21 לפרוטוקול): "בבית X בעיקר כל יום בעיקר כל יום זה שטיפה של כל המקומות החיצוניים, המשרד שלו, אם הוא צריך לשפץ זה הרי המבנה הזה כל הזמן זה היה בשיפוצים ותוספות ואם היה צריך לצבוע מקום מסוים צבעתי, אם היה צריך עוד פעם כל מיני עבודות תחזוקה". וכאמור, התובע העיד (עמ' 23 לפרוטוקול) כי בבנין האשלג, היכן שארעה התאונה, ביצע התובע עבודות צביעה בתוך המבנה ומחוצה לו וכן עבודות ניקיון שכללו הסרת המדבקות מדלת הכניסה של המוסך בגובה. התובע שימש בעבודתו אצל הנתבעת כאיש האחזקה של הנתבעת 1 ועבודתו היתה רק במישור זה. התובע כלל לא עבד במוסך הנתבעת 1, לא כאיש טכני ולא כאיש ניקיון, אלא כאיש אחזקה ושיפוצים במבנים שבבעלותה של הנתבעת 1. אין חולק כי התובע לא נפגע בעת שעבד פיזית במוסך X. התובע נפגע שעה שביצע פעולות להכשרת המבנה ברחוב האשלג לקראת השכרתו לשוכרים פוטנציאליים. עבודתו זו של התובע בוצעה כאיש אחזקה לכל דבר ועניין ולא כפועל במוסך. רוב זמנו, אם לא כל זמנו, הקדיש איפוא התובע בעבודות הקשורות למבנים האחרים שבבעלות הנתבעת 1, בין אם בנקיונם, תחזוקתם השוטפת ובשיפוצם. המידע שנמסר לנתבעת 2 באשר לתחומי עיסוקו של התובע 21. טרם הנפקת פוליסת הביטוח מסרה הנתבעת 1 לנתבעת 2 את פוליסת הביטוח של הנתבעת 1 לשנה הקודמת בהדר חברה לביטוח בע"מ, שם נרשם בסוג העסק "מוסך מכונאות פחחות וצבע". בהצעת הביטוח שמסרה הנתבעת 1 לנתבעת 2 נרשם כי שם המבוטח הוא אלי X בניה ויזמות אך בסוגריים נרשם: "מוסך X". באותה הצעת ביטוח נתבקש ביטוח הכולל: "אחריות מוסכים 1,000,000 ₪". בקשה מעין זו מלמדת אף היא כי הביטוח נועד להפעלת עסק של מוסך. הן מפוליסת הביטוח לשנה הקודמת והן מהצעת הביטוח שמלאה הנתבעת 1 יכלה הנתבעת 2 בסבירות לחשוב כי הנתבעת 1 עוסקת בעסק של מוסך והיא לא יכלה לצפות כי הנתבעת 1 עוסקת בפעילויות נוספות הכוללות הכשרה ושיפוץ מבנים בין היתר. ראוי לציין כי בשורה הרביעית של הצעת הביטוח בה מופיע "תיאור הסיכון לביטוח" והמבוטח אמור לסמן ב - x אחת מן החלופות הכוללות: "מפעל לייצור גם בקשה של הנתבעת 1 לכלול בפוליסה כיסוי "כלי רכב לקוחות - 400,000 ₪" היה בה כדי להעיד שהנתבעת מבקשת לרכוש פוליסת ביטוח למוסך ולא למטרות אחרות. מתצהירו של הסוקר חנן אלטמן אשר ביקר בכתובת שנתנה התובעת 1 לעסק, דהיינו במוסך שהפעילה הנתבעת, וסקר את העסק לצורך הוצאת פוליסת הביטוח, עולה כי לא נמסר על ידי הנתבעת ו/או מי מעובדיה ו/או מנהלה כי הנתבעת 1 מנהלת עסק נוסף מלבד המוסך. וכאמור, גרסתו של הסוקר מר חנן אלטמן בסעיפים 5 ו - 6 לתצהיר לא נסתרה, ובלשונו: 5. לא אוזכר בפני כי למוסך או למנהלו עיסוקים נוספים כגון שיפוץ מבנים, בניית מבנים , תחזוקת מבנים וכדומה. 6. כמו כן, לא נאמר לי כי למוסך יש מקום פעילות נוסף מלבד האתר שבו ביקרתי - שד' ההסתדרות 236" מן האמור עולה איפוא כי המידע שנמסר לנתבעת 2 טרם הוצאת הפוליסה היה כי היא נתבקשה להוציא פוליסה המבטחת סיכוני הפעלת מוסך. בהתאם, הוצאה על ידי הנתבעת 2 פוליסה לביטוח על שם מוסך X יזמות בע"מ ובתיאור העסק נרשם "מוסך". לבקשת הנתבעת 1 כאמור בהצעת הביטוח צוין בפרק הרכוש המבוטח גם "כלי רכב של לקוחות", תוספת המאפיינת ביטוח לעסקי מוסכים. בניגוד לעמדת התובע, הנתבעת 1 והנתבע, סבורני כי אין לדרוש ממבטחת נקיטתם של צעדים מעבר לאלה שנקטה הנתבעת 2 בענייננו לעניין בירור סוג הביטוח המבוקש והסיכונים שביטוחם נתבקש. הנתבעת 2 לא הסתפקה בהצעת הביטוח שמילאה המבוטחת, ולא בפוליסת הביטוח של השנה הקודמת שנמסרה לה אלא טרחה ושלחה סוקר מטעמה לנתבעת 1. הנתבעת 1 בחרה לזמן את סוקר הנתבעת 2 למוסך שהופעל על ידה ואף בפגישה זו לא מצאה הנתבעת 1 לנכון להרחיב ולפרט את תחומי עיסוקה המגוונים שחרגו הרבה אל מעבר למוצהר על ידה. סבורני כי לא ניתן לדרוש ממבטחת ביצוע פעולות נוספות לבירור מהות עסקו של המבוטח מעבר לאלה שננקטו על ידי הנתבעת 2 ובודאי שלא ניתן לצפות ממבטחת לבצע פעולות חקירה לפני קליטת כל מבוטח לביטוח ו/או לשאוב מידע בעניינו ממרשם רשם החברות ועוד כאמור דרישות וחקירות כפי שהוצעו על ידי התובע והנתבע 1 ושעה שכל מבוטח יכול בנקל להצהיר על היקף פעולותיו ככל שהוא מעוניין לבטח עיסוקים וסיכונים אלה. היקף הכיסוי הביטוחי שהוצא לנתבעת 1 22. לנוכח המידע שנמסר לנתבעת 2, ביטחה הנתבעת 2 את עיסוקי הנתבעת 1 כמוסך בלבד ולא ביטחה עיסוקים נוספים של הנתבעת 1. משהוברר כי התובע נפגע בהיותו עוסק בעבודות הקשורות למבנים אחרים שבבעלות הנתבעת 1 וכלל לא בעבודות הקשורות במישרין או בעקיפין לעבודות המוסך שבוטחו על ידי הנתבעת 1, אירוע התאונה שארע לתובע אינו נופל בגדר הכיסוי הביטוחי שהוצא לנתבעת 1. בהקשר זה אציין כי הפעולות שביצע התובע אינן פעולות המבוצעות על ידי עובדי מוסך וגם לא בעקיפין. גם אם ניתן להניח שעובד מוסך יבצע בנוסף לעבודות מכונאות פחחות צבע וכיוב', ניקיון של מוסך ו/או יוריד חלקי חילוף הנמצאים במוסך ומאופסנים בגובה באמצעות סולם, הרי הפעולות שביצע התובע אינן באות בגדר אלה. פועל מוסך לא יבצע שיפוצים, וכן צביעה של מבנה שלם מבחוץ ומבפנים, לא כל שכן שאין המדובר במבנה המוסך וכן לא יכשיר מבנים לצורך השכרתם לשוכרים פוטנציאליים. בנסיבות אלה ומשהנתבעת 1 ביטחה אך את עיסוקה כמוסך, אינני נדרשת כלל לפנות להוראות סעיפים 6 ו - 7 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981. משהנתבעת 1 ביטחה אך את עסקה כמוסך בלבד, נשמט בסיס החיוב של הנתבעת 2 מלכסות עיסוק ו/או עיסוקים אחרים בהם עסקה הנתבעת 1 ואשר לגביהם לא רכשה הנתבעת 1 כיסוי ביטוחי כלל. המלומד י. קיהל כותב בספרו "ביטוח חבויות בישראל" (הוצאת המכללה לביטוח, 1992) בעמ' 49 כדלקמן: "הפוליסה לביטוח מכסה אחריות העולה מפעילות מסוימת המוגדרת בה, ולא כל פעילות אחרת. אך טבעי הוא שבני אדם מעורבים בתחומי פעילות רבים ומגוונים. קבלן הבנין הינו גם בעל דירה, בעל משפחה, נוהג במכונית, בעל סירת מירוץ וחבר במועדון ספורט. מכל תחומי פעילות אלה - ורבים אחרים - עלולה לצמוח חבות בגין מעשה רשלני, אך הגנת הביטוח הנרכשת על ידן מתייחסת על פי הגדרתה, לתחום פעילות ספציפי. לא יעלה על הדעת שתביעה בגין נשיכת כלב תמצא את גיבויה בפוליסת החבות שערך להקמת בנין ברחוב פלוני, וכיוצא בזה". ובהמשך בעמ' 50: "המסקנה המתבקשת הינה שחבות מכוסה על פי הפוליסה אך ורק אם המעשה המזיק ניתן לייחוס לפעילות הקבועה בפוליסה, בהיעדר זיקה כזאת בין המעשה הרשלני ובין הפעילות הספציפית המוגדרת אין המבטח אחראי." בהקשר זה ראוי להפנות גם לפסק דינו של בית המשפט בת.א. (ב"ש) 401/73 עזבון עויסאת נ' עלי מחמוד, פי"מ תשל"ז (2) 77. שם, הוגדר עסקו של מבוטח בפוליסה בתור "עובד או עוסק במקצוע של חקלאי ולא אחר למטרות ביטוח זה". בנסיבות המקרה שם, הסיע המבוטח נוסעים בשכר במסגרת עיסוקו כמורה. בית המשפט קבע כי הואיל וההסעה בשכר לא נעשתה תוך כדי עבודתו של המבוטח כחקלאי אלא כמורה, הרי שאין כיסוי על פי הפוליסה שהונפקה למבוטח. ברוח זו פסק גם כב' השופט בועז אוקון בת.א. (ת"א) 47513/93 יונאן פאנוס נ' מוסך פאנוס ואח' (לא פורסם) אשר צורף לסיכומי הנתבעת 2. שם נפגע התובע במהלך עבודתו במוסך, שעה שעסק בהרכבת סככות ברזל למוסך. בפוליסה שהוצאה למבוטחת הוגדר עסקה של המבוטחת "כמוסך מכונאות" והפוליסה כסתה "כל עבודות מכונאות רכב וכל העבודות הקשורות לעסקו של המבוטח". כב' השופט בועז אוקון בדחותו את הטענה בדבר הכיסוי הביטוחי ציין כדלקמן: "אחריות הנתבעת 2 הותוותה על ידי הוראות אלה. אחריות זו אינה מתפרשת על כל תאונה בשטח המוסך, ואף לא על כל עובד או עבודה. היא מוגבלת, מטבע הדברים, לעבודות הקשורות לעסקי הנתבעת 1. ניתן למנות שלושה סוגים של עבודות, כעבודות קשורות כאלה. הסוג הראשון, הוא המתבקש המיידי, כולל עבודות מוסך רגילות המתבצעות באופן שוטף, כלומר תיקון וטיפול בכלי רכב. הסוג השני הן עבודות הקשורות למהלך העסקים הרגיל של המוסך, גם אם הן אינן בבחינת תיקון כלי רכב. הסוג השלישי הוא עבודות עזר הנחוצות לצורך ביצוע עבודות המוסך הרגילות, לרבות ביצוע משימות טפלות. במסגרת סוג אחרון זה ניתן לכלול, למשל, עבודות פקידות, שליחות, ניקיון ואף עבודות בנין המתבצעות במוסך, ובלבד שהן נחוצות להגשמת עבודת מוסך רגילה או עבודה הקשורה במהלך העסקים הרגיל שלו (למשל, החלפת נורה, תיקון חשמל או תיקון קיר שנעשים על ידי עובדיו המקצועיים של המוסך). במקרה זה, בניית הסככה החדשה שבוצעה על ידי התובע נועדה לשם הרחבת המוסך. אין מדובר בעבודה רגילה או בעבודה הקשורה לעסקי המוסך השוטפים, המתבצעת במהלך העסקים הרגיל". יצוין כי הן בערעור שהוגש על פסק הדין ע"א (ת"א) 3173/00 יונאן פאנוס נ' מוסך פאנוס (פרסום נבו) והן במסגרת ברע"א 418/04 יונאן פאנוס נ' מוסך פאנוס (פרסום נבו) לא שונתה קביעתו של הש' בועז אוקון. סבורני כי פסקי הדין בעניין עזבון עויסאת ובעניין יונאן פאנוס אכן נוגעים לענייננו. משפגיעתו של התובע ארעה תוך עיסוק שלא בוטח על ידי הנתבעת 1 כלל, עיסוק השונה במהותו מהעיסוק המבוטח ומשהתובע לא ביצע משימה נלוית או טפלה לעבודות הנוגעות למוסך המבוטח, לא יכול האירוע לבוא בגדר הכיסוי הביטוחי שהוצא לנתבעת 1. קביעתי יכול והיתה שונה אילו התובע היה מועסק לכל הפחות בביצוע עבודות שנדרשו לפעילותו התקינה של המוסך המבוטח. ואולם בענייננו, התובע ניקה, שיפץ, סייד מבנה שאינו מבנה המוסך המבוטח ופעילותו לא היתה קשורה ו/או נלוית לביצוע עבודות העסק הרגילות ו/או למהלך הרגיל של עסק המוסך המבוטח. התובע והנתבעת 1 טוענים כי עצם העובדה שהסיכון בביטוח עובדי מוסך גבוה יותר מהסיכון בביטוח חברת נדל"ן, יזמות ותחזוקה של מבנים מבססת את טענתם בדבר הכיסוי הביטוחי לאירוע. סבורני כי בנסיבות מקרה זה אין כל חשיבות לסיכון הביטוחי הקיים ולשוני הקיים, אם בכלל, בסיכון לצורך הדיון בשאלה אם הנתבעת 2 נתנה כיסוי לתחום עיסוק זה של הנתבעת 1 ולעצם חלותה של הפוליסה על האירוע. עצם העובדה שהנתבעת 1 רכשה כיסוי ביטוחי למוסך אינו מרחיב את הכיסוי לתחומי פעילות אחרים בהם פעלה הנתבעת 1 ושעה שלא רכשה כיסוי ביטוחי בגינן. באותה מידה יכלה הנתבעת 1 להעסיק ספר במספרה בחנות הגובלת למוסך ובגדר המקרקעין שבבעלותה. אין חולק כי פעילותו של ספר היא ללא ספק פחות מסוכנת מפעילותו של עובד מוסך. ואולם, ככל שפעילות זו לא היתה מבוטחת, לא היה הספר חוסה תחת כיסוי ביטוחי שרכש המבוטח לעסק המוסך ואין לראות את המבטחת כמי שנוטלת על עצמה לבטח פעילותו זו החורגת מגדר העיסוק של מוסך. בהקשר זה כאמור אין משמעות לסיכון הכרוך בתחום העיסוק ולשאלה אם חברת הביטוח שקללה סיכון זה ובאיזה אופן בגדר פרמיית הביטוח לפוליסה שהוצאה על ידה. אוסיף ואציין כי משהנתבעת 1 ייחדה את הביטוח למוסך בלבד, פעולותיה הנוספות של הנתבעת 1 בתחום הנדל"ן, תחזוקת מבנים ושיפוצם כלל לא נסקרה ולא נבחנה על ידי הסוקר שנשלח על ידי הנתבעת 2 ולא נבחנו הסיכונים להם חשופים העובדים העוסקים במגוון פעילויות נוספות אלה. יתר על כן, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי ככל שלמבוטח יש אתרי ותחומי סיכון נוספים גדל גם הסיכון הביטוחי בהתאם. אפילו אם הגדיר הסוקר את העיסוקים הנוספים של המבוטח אשר לא בוטחו במסגרת הפוליסה כמסוכנים למטה מהממוצע או כפחותים מהסיכונים המבוטחים,לא ניתן ללמוד מכך, שפעילות שאינה קשורה לעסק המבוטח ואשר לא בוטחה בתחום שהמבוטח ביטח תחסה תחת הכיסוי הביטוחי. פוליסה נועדה לכסות פעולות בתחום שהמבוטח ביטח, וכל פעילות אחרת שאיננה באה בגדר תחומי הפעילות של העסק המבוטח אינה מבוטחת, אפילו אם הסיכון נמוך מהפעילות המבוטחת. שאלת הכיסוי הביטוחי מצטמצמת איפוא לשאלה אם הפעילות שביצע התובע ואשר במסגרתה נפגע, הינה פעילות שנדרשת לצורך הפעלת המוסך המבוטח. כאשר עלה מהעדויות בבירור שפגיעתו של התובע ארעה תוך כדי הכשרת נכס להשכרתו, ביצע התובע, עובד הנתבעת 1, פעילות במסגרת עיסוקיה של הנתבעת 1 כיזמית נדל"ן ולא כמפעילת מוסך. משעיסוק זה לא בוטח על ידה, אזי פעילות זו של התובע אינה חוסה תחת הפוליסה. בהקשר זה לא ראיתי גם לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה מכסה הפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת 2 את האירוע מחמת שנקטה בלשון "בעסק המבוטח" ולא נכתב "במען המבוטח". הרלבנטיות לשאלת הכיסוי היא לסוג הפעילות המבוצעת, האם המדובר בסוג פעילות שנועד להמשך פעילותו התקינה של העסק המבוטח, אם לאו. לפיכך אין כל רלבנטיות לכך שהתובע הוגדר כעובד של הנתבעת 1 וקיבל ממנה תלוש שכר, וזאת כל עוד שהעסק שבוטח הוא מוסך וכל עבודה אחרת שאינה חלק מעבודות המוסך או אינן נדרשות להפעלתו התקינה אינן מבוטחות. עצם העובדה שהסוקר חנן אלטמן נמנע מלהשיב לעניין הסיכון הכרוך בפעולותיה הנוספות של הנתבעת 1 ואשר לא בוטחו בתחום הנדל"ן והבנין אינה מלמדת כטענת התובע והנתבעת 1 על התחמקות. הסברו של מר חנן אלטמן לפיו אינו יכול ליתן הערכה בדבר סיכון בתחומי עיסוק ובמיקום שלא בדק הינה אך הגיונית ומקצועית ובלשונו (עמ' 48 לפרוטוקול): "לביהמ"ש: מה ההבדל בסיכון שחברת הביטוח נוטלת על עצמה בין מי שנופל בנסיבות כאלה מסולם לבין מי שנופל מסולם תוך כדי ביצוע עבודות ניקיון מחוץ למוסך? ת. העסק נסקר ע"י סוקר מטעם חברת הביטוח ורשויות הרישוי. מקומות אחרים, אתרי עבודה אחרים, לא נסקרו ולא הוגדר לגביהם סיכון של אותו עסק עצמו". ובהמשך: "אני לא יכול להתייחס למקומות אחרים שלא ראיתי ולא סקרתי". טענות התובע לעניין אי מסירת דו"ח הסוקר לנתבעת 1 24. התובע והנתבעת 1 טוענים כי הנתבעת 2 התרשלה עת שלא העבירה את דו"ח הסוקר לעיונה של הנתבעת 1 ובאופן שהנתבעת 1 לא יכלה לבחון אם נפלה טעות בהערכת הסיכון. התובע והנתבעת 1 לא הצביעו על חובה שבחוק או בתקנות המפקח על עסקי הביטוח המחייב את חברת הביטוח להעמיד לעיונו של מבוטח את סקר הסיכונים שערכה המבטחת. דו"ח סוקר נערך עבור חברת ביטוח ונועד לאפשר לה להעריך עבורה את הסיכון בביטוח, לצורך קבלת החלטה בדבר עצם הסכמתה לבטח את הסיכון, גובה הפרמיה וכן לצורך שיפור רמת הבטיחות ולהקטנת הסיכון. על המבוטח חלה חובה לשתף פעולה עם הסוקר ולמסור לו את המידע הרלבנטי באופן מלא. ואולם, המבטחת אינה נדרשת להציג את דו"ח הסוקר לעיון המבוטח. יתר על כן, מעיון בפוליסת הביטוח עולה כי בפועל, דו"ח הסוקר הומצא לנתבעת 1 יחד עם הפוליסה שכן בסעיף 2 לפוליסה נרשם כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזה כי: תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי עפ"י פוליסה זו הינן ההגנות... כפי שנמצאו ותוארו ע"י סוקר הסיכונים אלטמן שמאים בסקר מס' 43862/04 מיום 4.2.04 אשר העתקו רצ"ב. מכאן שאף לגוף העניין אין ממש בטענה זו של התובע והנתבעת 1. בענייננו אין רלבנטיות אם הנתבעת 1 היתה מקבלת לידיה את דו"ח הסוקר, אם לאו, שכן כל האמור בדו"ח הסוקר הינם דברים שמסר מנהלה של הנתבעת 1 לסוקר. אם מנהלה של הנתבעת 1 לא מצא לנכון למסור לסוקר את כל הנתונים אודות המבוטחת, לרבות תחומי עיסוקיה, פירוט המבנים שבבעלותה, אתרי העבודה שלה, כמות העובדים ועוד, בעת ביקורו של הסוקר במוסך סביר להניח כי גם כשהיה מקבל לידיו את דו"ח הסוקר לא היה עושה דבר לשנותו. בפועל, הצעת הביטוח שנערכה ונחתמה על ידי הנתבעת 1 לא ציינה דבר אודות עיסוקיה הנוספים של הנתבעת 1. גם בפוליסה של השנה הקודמת אותה מסרה עובדת הנתבעת 1 לסוכן על פי הנחיות מנהל הנתבעת 1 (עמ' 44 לפרוטוקול עדותו) לא אוזכר דבר אודות תחומי עיסוקיה הנוספים של הנתבעת 1 ולא צוין דבר, למעט עיסוקה של הנתבעת 1 כמוסך וכתובתה. מכאן נובעת המסקנה כי הנתבעת 1 פעלה בכל הנוגע להקמת הפוליסה בדרך שנקטה גם בשנים הקודמות ובפועל קבלה הנתבעת 1 מהנתבעת 2 את היקף הכיסוי שנתבקש על ידה. על כן עצם המצאת דו"ח הסוקר לא היה בה כדי לשנות דבר. אי זימון עדים רלבנטים 25. התובע והנתבעת 1 טוענים כי אין לקבל את עדות החתמת אלימור יחזקאל שהעידה מטעם הנתבעת 2 שכן המשא ומתן התנהל במישרין על ידי עובדת הנתבעת 2, הגב' לימור X אשר לא נתנה תצהיר עדות ראשית מטעמה של הנתבעת 2. כן טוענים התובע והנתבע 1 כי המשא ומתן עובר לכריתת הסכם הביטוח התנהל מול סוכן ביטוח שהינו שלוחה של הנתבעת 2, מר באדר, ומשלא זימנה את הסוכן לעדות, יש לראות את ידיעתו בדבר היקף עיסוקה של הנתבעת 1 כמחייב גם את הנתבעת 2. סבורני שאין מקום לקבל טענות אלה של התובע והנתבעת 1. הגב' אלימור יחזקאל העידה (עמ' 50 לפרוטוקול) כי אמנם החתמת שטיפלה אישית בהצעה היתה הגב' לימור X, אך ציינה כי בקרה בעצמה ובזמן אמת את הליך הוצאת הפוליסה, בדקה את הנתונים וכן את התאמת הפוליסה להצעה ולדו"ח הסוקר ועל כן אין מניעה כי יינתן על ידה תצהיר בדבר עמדת הנתבעת 2 לעניין היקפו וקיומו של כיסוי ביטוחי, גם אם לא עמדה בקשר ישיר עם סוכן הביטוח. באשר לטענות הנתבעת 1 לפיה התנהלה הנתבעת 1 עם סוכן הביטוח צביקה באדר המשמש סוכנה של הנתבעת 2 ראוי לציין כי הן במכתב הפניה שהועבר לנתבעת 2 בצירוף פוליסת הביטוח מהשנה הקודמת והן בהצעת ביטוח שנשלחה על ידי הנתבעת 1 ובפוליסת הביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת 2 צוין כי סוכנות הביטוח הינה "אינטגריטי" ולא הסוכן צביקה באדר כנטען על ידי הנתבעת 1. על רקע העובדה שבמסמכי הביטוח נרשמה כסוכן "אינטגריטי" ולא הסוכן צביקה באדר, מקובלת עלי גרסתה של עדת הנתבעת 2, הגב' אלימור יחזקאל (עמ' 52 לפרוטוקול), לפיה סוכן הביטוח שפעל מטעם הנתבעת 1 היתה סוכנות "אינטגריטי" באמצעות מר ישראל קידרון ולא הסוכן המורשה מר צביקה באדר. על רקע האמור, סבורני כי לא ניתן לייחס לחובתה של הנתבעת 2 את אי זימונו של מר צביקה באדר לעדות שעה שלגרסתה לא היה מר צביקה באדר מעורב במשא ומתן לביטוח. ככל שהנתבעת 1 אכן סברה כי הסוכן המורשה של הנתבעת 2, מר צביקה באדר, היה מעורב במשא ומתן שקדם להנפקת הביטוח והיה מודע לתחומי עיסוקה של הנתבעת 1 ולרצונה לרכוש כיסוי ביטוחי בגין כל תחומי עיסוקה, היה על הנתבעת 1 לזמנו לעדות ואי זימונו, אם בכלל, אמור איפוא לפעול לחובתה של הנתבעת 1. יתר על כן, לא ניתן להתעלם מדברי עדותו של הנתבע מנהלה של הנתבעת 1 (עמ' 44 לפרוטוקול) מהם עולה מפורשות כי הנתבעת 1 ביקשה לרכוש אך כיסוי ביטוחי למוסך כפי שנהגה בשנה הקודמת ועל בסיס ההצעה של השנה הקודמת תוך שלא ביקשה לבטח את עיסוקיה הנוספים בתחום הנדל"ן, אחזקת מבנים ושיפוצם. לא זו אף זו, למעשה הנתבעת 1 נמנעה מלזמן את העדה היחידה שניהלה מטעמה את המשא ומתן מול סוכן הביטוח - פקידת המוסך ואשר מעורבותה עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 44 לפרוטוקול). מכאן שלמעט העובדה שהנתבע חזר וציין כי הנתבעת 1 ביקשה לרכוש כיסוי ביטוחי זהה לכיסוי של השנה הקודמת ואשר התמצה בכיסוי למוסך, אין בפנינו ראיות נוספות הנוגעות להיקף הביטוחי שבקשה הנתבעת 1 לרכוש טרם אירוע התאונה. 26. מן המקובץ עולה איפוא כי הנתבעת 1 ביטחה למשך שנים את עיסוקיה כמוסך בלבד. הנתבעת 1 פנתה לנתבעת 2 לצורך הנפקת כיסוי ביטוחי לפעילותה כמוסך תוך שלא מסרה נתונים על תחומי פעילותה הנוספים ולא ביקשה לבטחם. לאור כל האמור ומשפעילותה הנוספת של הנתבעת 1 הינה בתחום הנדל"ן, אחזקת מבנים ושיפוצם והתובע נפגע בפעילות זו שאינה קשורה כלל למוסך ואף לא נועדה לאפשר את המשך פעילותו, אין האירוע מכוסה על פי הפוליסה שבחרה הנתבעת 1 לרכוש. היעדר הכיסוי הביטוחי לאירוע נשוא התביעה לא נובע מחריג כלשהו בפוליסה. על כן, גם אין לקבל את טענת הנתבעת 1 בקשר לחובתה של הנתבעת 1 להבליט חריגים בפוליסה שהוצאה. האירוע נשוא התביעה אינו בא בגדר מקרה הביטוח ואינו דורש הבלטה מיוחדת. לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה וההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד הנתבעת 2. הנזק הפגיעה הרפואית 27. מהראיות שהובאו בפני עולה כי התובע הובהל ממקום הפגיעה בתאונה על ידי הנתבע וחמו, מר שלמה X, למרכז הרפואי לין. שם, אובחן התובע כסובל משבר תוך פרקי ומנפיחות ורגישות בפטישון של קרסול רגל שמאל. רגלו השמאלית של התובע קובעה בסד גבס למשך 6 שבועות. כמו כן, אושרה לתובע תקופת אי כושר למשך 62 ימים מיום 1.6.04 ועד ליום 1.8.04. לתובע נתנו כדורים לשיכוך כאבים והוא הוזמן לביקורת חוזרת. לאחר הסרת הגבס מרגלו של התובע ביצע התובע בהוראות הרופאים טיפולים פיזיותרפיים במשך כחצי שנה בשל נפיחות קשה והגבלות תנועה בקרסול. בסך הכל ביצע התובע סדרה של 42 טיפולים פיזיותרפיים. התובע שב ונבדק במרכז רפואי לין במחלקת תאונות ונתנו לתובע תעודות אי כושר עד ליום 30.8.04. גם בתום תקופת אי הכושר סבל התובע מהגבלות תנועה וחוסר יציבות ברגל שמאל. התובע נבדק ע"י ד"ר מיכאל אלפרסון אשר איבחן אצל התובע כאבים בכתף שמאל וכן צליעה על רגל שמאל, נפיחות ודיפוזיות ברגל שמאל, התרחבות של עקב שמאל וירידה בגובה העקב וכאבים. לתובע הומלץ ביצוע טיפולי פיזיותרפיה נוספים לשם שיפור טווח התנועה ברגל שמאל וכן טיפול תרופתי כנגד כאבים ומדרסים. התובע נבדק ביום 5.9.04 על ידי ד"ר פרסון, רופא תעסוקתי מהמכון לרפואה תעסוקתית אשר קבע כי התובע מוגבל בעבודה למשך 4 חודשים החל מיום 6.9.04 בביצוע עבודה פיזית מאומצת הדורשת הליכה, עמידה ממושכת והרמת משאות כבדים. משמצבו של התובע לא השתפר, נבדק התובע פעם נוספת ביום 26.1.05 על ידי ד"ר איסטי דניאל אשר אובחן היעדר שיפור במצב עקב שמאל וכן תיעד בעיות בשרוול כתף שמאל עם כאבים וקשיים בהפעלת הכתף וכאבים בגב תחתון. התובע הופנה לטיפול פיזיותרפי בשל מצבה של רגלו השמאלית. התובע נבדק מספר פעמים על ידי ד"ר אייל מלמד, מומחה בתחום האורטופדיה, אשר הפנה את התובע לצילום CT. מהתיעוד הרפואי עולה כי בתאריך 26.7.05 ציין ד"ר אייל מלמד כי התובע סובל מכאבים עקב שבר תוך מפרקי, מרחקי הליכה מוגבלים, כאבים בלילה בעת מנוחה וכן מהרחבת העקב ואובדן תנועה. ד"ר אייל מלמד ציין כי תוצאות בדיקות ה - CT מעידות על שינויים ניווניים פוסט טראומטיים, גשר גרמי במבנה האחורי של המפרק וכן אוסטיאופורוזיס של מפרק הקרסול הגורם להפרעה בהליכה. התובע נבדק בתאריך 2.7.07 אצל ד"ר ויקטור חולמיצקי, מומחה באורטופדיה, אשר איבחן כי לא חל שיפור במצבו של התובע וכי בדיקת ה - CT מעידה על דפורמציה של משטחי המפרק, ללא סימני סגירת המפרק, הרחבת העקב ואובדן תנועת ST ו - SF ואיזור מידיאלי רגיש. הנכות הרפואית 28. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של ד"ר משה דניאל, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר ציין באשר לפגיעה בקרסול שמאל כדלקמן: "...סובל מכאבים בקרסול ובעקב שמאל עם הגבלה בתנועות, כאב תמידי ובמיוחד לאחר מאמץ ובעליה וירידה ממדרגות. השבר גורם להגבלה בתנועות כף הרגל והקרסול. כיום סובל מכאבים והגבלה קשה בתנועות כף רגל וקרסול שמאל, מתהלך בצליעה על רגל שמאל, בנוסף מאז התאונה סובל מכאבי גב תחתון עם הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני". ד"ר משה דניאל קבע לתובע נכות בשיעור של 20% לפי תקנה 35(1)ג לתקנות המל"ל וכן נכות בשיעור של 10% לפי תקנה 37(7)א לתקנות. ד"ר משה דניאל קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 28% ובנוסף ציין כי לנוכח גילו, מינו וסוג העבודה בה עבד התובע יש מקום להפעיל את תקנה 15 בשיעור מלא ולפיכך נכותו של התובע הינה בשיעור של 42%. התובע נבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעים, ד"ר דרור פוקס, מומחה באורטופדיה אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בקרסול שמאל בשיעור של 10% לפי תקנה 49(3). מומחה הנתבעים אישר כי התובע סובל ממוגבלות בתנועה אך ציין כי הרגל יציבה ואינה כואבת. לדברי ד"ר דרור פוקס, מגבלותיו של התובע אינן מונעות עבודה פיזית ועל כן אין מקום להפעיל את תקנה 15. הועדה הרפואית של המל"ל אשר בדקה את התובע קבעה כי מתום תקופת אי הכושר ביום 31.8.04 ועד ליום 30.11.04 נגרמה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור של 20%. מיום 1.12.04 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% ובתוספת 5% בגין הפעלת תקנה 15 במלואה תוך ציון שהפגיעה מפריעה לתובע לעבודתו כאיש תחזוקה. בתאריך 27.2.07 נבדק התובע על ידי ד"ר מרדכי קליגמן שמונה לשמש כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. ד"ר מרדכי קליגמן ציין כי בעקבות השבר בקרסול שמאל סובל התובע מנכות בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 49(3). בהתייחסו לסוג השבר ציין ד"ר מרדכי קליגמן כי מדובר בשבר מרוסק תוך פרקי בעצם הקלקנאוס עם נזק משני במשטח הסחוס. ד"ר מרדכי קליגמן הוסיף וציין כי הינו סבור כי בעוד 5 - 10 שנים יוחמרו המגבלות והסימפטומים בכף רגלו השמאלית של התובע ונכותו תהיה בגובה של 15% לצמיתות. ד"ר קליגמן ציין באשר לתלונות התובע בעמוד שדרה, כי לא נמצאה הגבלה בתנועות ו/או חסר נוירולוגי ומשהתלונה הראשונה של התובע לכאבי גב היתה ביום 4.9.04 אין קשר סיבתי בין התלונה והפגיעה בתאונה, מה גם שלא נגרמה לתובע נכות בעמוד השדרה. יצוין כי ב"כ הצדדים לא זימנו לחקירה את מומחה בית המשפט, ד"ר מרדכי קליגמן, ומכאן שאינם חולקים על קביעות המומחה לעניין הנכות הרפואית. הנכות התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותו של התובע 29. עד לתאונה עבד התובע כאיש אחזקה. בעקבות השבר סובל התובע מהגבלה בתנועות כף הרגל והקרסול ומכאבים מתמידים אשר פוגעים בכושר עבודתו ככל שהמדובר בעבודה הדורשת מאמץ גופני, הרמת חפצים כבדים, עמידה והליכה ממושכת וכן טיפוס על סולמות ופיגומים. נכותו התפקודית של התובע בעבודה כאיש תחזוקה ו/או בכל עבודה פיזית אחרת גבוהה באורח משמעותי מנכותו הרפואית של התובע גם לאחר התייצבות מצבו הרפואי. בתאריך 27.3.06 עבר התובע במסגרת המוסד לביטוח לאומי תכנית שיקום במסגרתה מימן המוסד לביטוח לאומי לתובע לימודים בקורס הנהלת חשבונות 1 + 2 שנמשך עד ליום 31.10.06. התובע עבר בהצלחה את תוכנית השיקום. לטענתו, בעקבות מאמצי מחלקת השיקום של המל"ל, החל לעבוד בחודש אפריל 2008 כפקיד הזמנות בחברה במשרה מלאה תוך שהוא משתכר סך של 5,000 ₪ כאמור בעדותו (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון) וכעולה מתלושי השכר שצורפו אף לסיכומי התובע עובר לתאונה עבד התובע כמנהל אחזקה אצל הנתבעת 1 והשתכר שכר חודשי ממוצע של 4,000 ₪ לערך. במקביל לעבודה זו וכשנה לפני פגיעתו בתאונה החל התובע לעבוד כעצמאי בעבודות אחזקה ולטענתו בתצהירו עמדה הכנסתו מהעסק העצמאי שניהל על 1,000 ₪ בחודש. במהלך עדותו הודה התובע כי הכנסתו החודשית היתה נמוכה באורח ניכר מ - 1,000 ₪ לחודש שכן ולפי הדו"חות שהגיש התובע לרשויות המס עמדה הכנסתו הנוספת של התובע לשנת 2004 על 7,000 ₪. כן הודה התובע כי בעקבות התמוטטות נפשית של אשתו לא יכול היה לטפל באשתו ובמקביל לטפח את עסקו ולשונו בעמ' 25 לפרוטוקול: "ת. באותה התקופה היתה התחלה של התמוטטות נפשית אצל אשתי ומצבה הדרדר וטבעי שלמרות שהתחלתי את העסק לא יכולתי לנהל אותו וגם לתמוך בה. ש. אז החלטת לוותר על העסק העצמאי ולחזור להיות שכיר? ת. לא החלטתי לוותר, אבל התעסקתי פחות עם העסק העצמאי וזה היה התחלת העסק ולא היו הכנסות באותה תקופה וחשבתי לעצמי לעבוד גם כשכיר וגם כעצמאי, הרי ידעתי מראש שזה עסק שלא יניב הרבה רווחים אלא להשלמת הכנסה. ... ש. אתה כותב בתצהירך שמהעסק העצמאי השתכרת 1,000 ₪ בחודש. בדו"ח שהוגש למס הכנסה רשום 7,000 ₪ לשנה. ת. לדעתי זה פחות מ - 1,000 ₪". יחד עם זאת, עיון בדו"חות מס ההכנסה שהגיש התובע לשנים 2003 ו - 2004 מעלה כי התובע השתכר מתאריך 1.9.03 ועד 1.6.04 סך של 9,024 ₪ מהכנסתו כעצמאי שהיום 1,000 ₪ חודש בקירוב. מהאמור לעיל נובע שהכנסתו של התובע עובר לתאונה עמדה על כ - 5,000 ₪ ובשערוך להיום על סך של 5,715 ₪. יצוין כי בעקבות התאונה לא חזר התובע לעבודתו אצל הנתבעת 1 ובחודש דצמבר 2004 פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת 1. מאז ועד לחודש אפריל 2008 לא עבד התובע כאשר מיום 27.3.06 ועד ליום 31.10.06 נטל חלק בתוכנית הלימודים שאורגנה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי. החל מיום 1.4.08 עובד התובע כפקיד הזמנות במשרה מלאה, עבודה המתאימה למגבלותיו הפיזיות של התובע כתוצאה מהתאונה ומשתכר מעבודתו שכר של 5,000 ₪ לחודש. התובע אמנם מתמיד בעבודתו זו ואולם לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובע המתקרב לגיל 50 הורגל כל חייו בעבודות כפיים ולא עסק מעולם בביצוע עבודות משרדיות, מכאן שאף אם יתמיד התובע בעבודתו זו, הרי ככל שתופסק עבודתו אצל מעבידו הנוכחי מסיבה כלשהי, ניתן להניח כי התובע יתקשה למצוא מקום עבודה חילופי התואם את מגבלותיו ולבטח לא יכול התובע עוד לבצע עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים, לרבות עבודות אחזקה. חישוב הנזק הפסד השתכרות בעבר 30. התובע נפגע כאמור בתאונה ביום 1.6.04. לתובע ניתנו תעודות אי כושר מיום 1.6.04 ועד ליום 31.8.04. ד"ר פרסון, מומחה תעסוקתי שבדק את התובע ביום 5.9.04, קבע כי התובע מוגבל בעבודה פיזית הדורשת הליכה, עמידה והרמת משאות למשך 4 חודשים נוספים. לפיכך סבורני כי התובע היה באי כושר מלא לפרק זמן של 7 חודשים מיום התאונה ועד ליום 1.2.05. סך הפסד הכנסתו של התובע לתקופה הנ"ל הינו 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה ובסך של 47,832 ₪. בתקופה שמיום 1.2.05 ועד ליום 1.4.08 לא עבד התובע כלל. הגם שפגיעתו של התובע הסבה לתובע נכות תפקודית גבוהה ביחס לביצוע עבודות הדורשות מאמץ פיזי, לא היתה מניעה כי התובע יעבוד בעבודה שאינה כרוכה בעבודה פיזית, ובפרט לאחר שהתובע עבר הסבה מקצועית ביום 31.10.06. לפיכך, ראיתי להעמיד את הפסדי הכנסתו של התובע לתקופה הנ"ל על 20% מהכנסתו עובר לתאונה. סך הפסדי הכנסתו של התובע לתקופה הנ"ל הינו בסך של 38,000 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה סך של 46,422 ₪. הפסד הכנסתו של התובע לתקופה שמיום 1.4.08 ועד ליום 1.12.09 יחושב לפי 15% נכות ועומד על סך של 15,750 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, עומד הפסד התובע על סך של 16,647 ₪. סך הפסדי הכנסתו של התובע לעבר עומד על סך של 110,901 ₪. הפסדי הכנסה לעתיד 31. התובע עובד כאמור מיום 1.4.08 כפקיד הזמנות בחברה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במרבית שנות עבודתו ביצע התובע עבודה פיזית וקודם לתפקיד של מנהל אחזקה. פגיעתו של התובע מונעת ממנו לעבוד בתפקידים פיזיים שכרוכה בהם הליכה ועמידה ממושכת, הרמת משאות פיזיים כבדים, טיפוס על סולמות ופיגומים וכיוב'. חרף העובדה שהתובע מתמיד כיום בעבודתו, אין ביטחון כי הוא לא ייפלט בשלב כלשהו מעבודתו. לאור העובדה שהתובע שרכש מקצוע חדש רק בהיותו כבן 50, סיכוייו להיקלט בעבודה נוספת הינם נמוכים יותר ממי שמורגל ומיומן בעבודה משרדית. על כן ראיתי להעמיד את חישוב אובדן הכנסתו של התובע לעתיד תוך שהתחשבתי בנכותו הרפואית ובהחמרה עתידית שעשויה לחול במצבו, בירידה בהכנסתו ובסיכוייו להיקלט במקומות עבודה אחרים על 15%. סך הפסדי הכנסותיו של התובע לעתיד ועד לגיל 67 שנים עומד איפוא על סך של 142,899 ₪. סכום זה כולל גם את הפסד הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של התובע. כאב וסבל 32. בנסיבות העניין ובהתחשב באופן פגיעתו של התובע, השפעתה על תפקודו היומיומי של התובע, הכאב וסבל שהינם מנת חלקו של התובע כל אימת שהינו נדרש לעמידה והליכה ממושכות ולאור הנכות הרפואית של התובע, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 50,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 33. התובע טוען בסיכומיו כי הינו נזקק מאז התאונה ועד היום לעזרה צמודה בביצוע כל הפעילויות היום יומיות השגרתיות לרבות רחצה, לבוש, עליה במדרגות וכיוב'. כן טוען התובע לפגיעות רפואיות, לרבות בעמוד שדרה מותני בכתף שמאל וליקוי שמיעתי אשר אינם נתמכים בחוות דעת רפואיות ולא באות בגדר הנכות שאובחנה על ידי מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר מרדכי קליגמן. בעוד שנכונה אני להניח כי בחודשים שבסמוך לתאונה אכן נדרש התובע לעזרה מוגברת לביצוע כל הפעילויות היומיומיות החיוניות וכן נדרש לעזרה לצורך אחזקת הבית, ביצוע קניות ומטלות שונות, סבורני שטענות התובע בראש הנזק הינן מוגזמות, הן לאור דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט והן לאור תפקידו הכללי של התובע. זאת ועוד, הגם שהתובע טוען להיקפי עזרה נרחבים, לא נזקק התובע בפועל כלל לעזרת צד ג' בשכר ואף לא זימן לעדות את מי מבני משפחתו על מנת שיתמכו בגרסתו של התובע לעניין הטיפול שנזקק לו לאחר התאונה ולעניין אחזקת ביתו. לנוכח כל האמור ומשהבאתי בחשבון את תקופת אי הכושר הממושכת שנקבעה לתובע, פגיעתו של התובע ודרגת נכותו, ראיתי להעמיד באורח גלובלי את סך הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר על סך של 10,000 ₪. סבורני כי על רקע נכותו הרפואית התפקודית של התובע, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעתיד בסך של 30,000 ₪ בגין אותן מלאכות קשות ועבודות אחזקה שיקשה על התובע לבצע בשל הפגיעה ברגלו בעתיד, ולא שכן עת שתחול בעתיד החמרה במצבו. הוצאות רפואיות עבר ועתיד 34. התובע טוען להוצאות רפואיות המגובות בקבלות ספורות בלבד והכוללות הוצאות בגין בדיקות לטיפולים רפואיים, תשלום עבור תרופות, משככי כאבים, תחבושות אלסטיות, נעליים אורטופדיות ועוד. משהתאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאי התובע ממילא כי הוצאותיו יכוסו על ידי המוסד לביטוח לאומי ו/או באמצעות קופת החולים שבה הינו חבר, וזאת על פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי , תשנ"ד-1994. התובע לא הניח את התשתית הראייתית המבססת את הצורך לקבלת טיפולים רפואיים משלימים, לרבות כירופרקטיקה, דיקור סיני ועיסוי ואף לא הפנה שאלות הבהרה למומחה בית המשפט בהקשר זה. לאור כל האמור ומשהתובע לא הוכיח כי נדרש בשל מצבו הרפואי להוצאות רפואיות מיוחדות לאחר התאונה בעבר, ו/או כי יידרש לבצע הוצאות כאמור בעתיד, ללא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 35. התובע לא הוכיח קיומם של צרכים בתחום הניידות ולא ביסס את הטענה כי אינו מסוגל להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית. יחד עם זאת, סבורני כי ראוי לפצות את התובע בסך גלובלי של 5,000 ₪ בגין הוצאות הנסיעה המוגברות שנגרמו לו בתקופה שלאחר התאונה שעה שהתובע נזקק למעקב רפואי ולטיפולי פיזיותרפיה. סיכום 36. סך הנזק שנגרם לתובע לפי ראשי הנזק המפורטים לעיל הינו בסך של 348,800 ₪ ובניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 15% סך של 296,480 ₪. ניכויי מל"ל 37. מסך הפיצוי של התובע יש לנכות את המענק החד פעמי שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכותו הרפואית בשיעור של 32,194 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.05 סך של 43,392 ₪. כן יש לנכות מהפיצוי שמשולם לתובע גמלאות דמי פגיעה בסך של 12,811 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.04 ועד היום סך של 17,572 ₪. סך גמלאות המל"ל שיש לנכות איפוא מהפיצוי המגיע לתובע עומד על 60,964 ₪. סוף דבר 38. הנני מחייבת את הנתבע והנתבעת 1 לשלם ביחד ולחוד לתובע סך של 235,516 ₪ בתוספת הוצאות משפט הכולל אגרת בימ"ש משוערכת והוצאות חוות דעת רפואיות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% + מע"מ על סך הפיצוי שנפסק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנני דוחה את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת 2 ואולם בנסיבות העניין אינני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת 2. כן הנני דוחה את ההודעה לצד השלישי שהוגשה על ידי הנתבעת 1 ומחייבת את שולחת ההודעה בתשלום הוצאות הצד השלישי בסך של 10,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נפילהנפילה מגובה / מסולםביטוח חבות מעבידיםתאונות נפילהפוליסה