פיצוי על אובדן ימי עבודה עקב גניבת רכב

1. רכבו של התובע מסוג סקודה אוקטביה מ.ר. 7780216 ( להלן "הרכב") היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף. הרכב נגנב ביום 5.3.12. למחרת , פנה התובע לסוכן הביטוח שלו , אשר העביר הודעה מתאימה לנתבעת ( ת/4). התובע קיבל ביום 24.4.12 פיצוי בסך של 70,545 ₪. ביום 3.9.12 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה חוזית ונזיקית ע"ס 20,250 ₪ בגין הרכיבים שיפורטו להלן : א. עלות רכב חלופי 2750 ₪ ( צורפה חשבונית ע"ס 2,2,91 ₪ - נ.ז.) ב. אבדן ימי עבודה 3,000 ₪. ג. פיצוי בגין מערכת השמע המקורית 1,500 ₪. ד. פיצוי בגין הפרת הסכם הביטוח , איחור בהעברת התשלום ועוגמת נפש 10,000 ₪. ה. עלות מכתב התראה וסיוע בהכנת התביעה 3,000 ₪. 2. במהלך הדיון התברר לראשונה כי הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע המציא את כל המסמכים הנדרשים לשם בדיקת התביעה ותשלום הפיצוי כבר בפניה הראשונית מיום 6.3.12. התובע טען כי המציא את כל המסמכים הנדרשים כבר בפנייה הראשונית מיום 6.3.12. ( ע' 2 לפרוטוקול , ש' 15 ). טענה זו אינה מתיישבת עם מכתב הנתבעת מיום 1.4.12 שהוצג בדיון ע"י התובע ( ת/4). מכתב זה כולל פירוט של מסמכים שהתקבלו רק בעקבות פניית הנתבע מיום 8.3.12 ( הודעה על תאונה ואישור משטרה ) ומסמכים שטרם התקבלו עד מועד משלוח המכתב ( אישור מיגון , צילום רישיון הנהיגה של הנהג ברכב בעת התאונה , יפוי כח לצורך העברת בעלות , אישור עבר ביטוחי , מפתחות). דא עקא , נציג הנתבעת לא טען במפורש בכתב ההגנה או בדיון כי עיכוב בקבלת מסמכים התובע היה אחד הגורמים לעיכוב בביצוע התשלום. כמו כן , חלק מהמסמכים שנדרשו אינם רלוונטיים כלל לאירוע גניבה. כך למשל , לא ניתן כל הסבר מדוע בעקבות הודעה על גניבה יש למלא טופס הודעה על תאונה. כמו כן , לא ברור הקשר בין אירוע גניבה לבין רישיון הנהיגה של הנהג ברכב בעת התאונה. 3. עוד אציין לענין זה כי לא נסתרה טענת התובע בדיון לפיה מסר את המפתחות לחוקר מטעם הנתבעת שבוע לאחר מסירת ההודעה על גניבת הרכב. הטענות העובדתיות הכלולות בהודעה שהגישה הנתבעת לתיק בית המשפט יחד עם העתק הפוליסה ביום 18.12.12 , הועלו ללא רשות ולכן בכוונתי שלא ליתן להן משקל ראייתי במסגרת פסק הדין. ככל שהיה ממש בטענת הנתבעת לפיה התובע נפגש עם חוקר הנתבעת רק ביום 25.3.12 , היה על הנתבעת להעלות טענה זו בכתב ההגנה או לכל המאוחר במהלך הדיון. 4. אין מחלוקת כי בעקבות הגניבה ובהתאם לתנאי הפוליסה סיפקה הנתבעת לתובע רכב חלופי למשך 23 יום , מיום 12.3.12 עד 5.4.12. עיון בע' 31 של הפוליסה סעיף ג.3.2 מלמד כי הזכאות לרכב חליפי לא תעלה על 23 ימים. עוד עולה כי תקופת הזכאות לרכב חליפי מתחילה ביום השמיני שלאחר מסירת ההודעה למשטרה ולחברת הביטוח על גניבת הרכב. לפיכך מכח הפוליסה לא היה זכאי התובע לרכב חליפי לתקופה נוספת. 5. התובע טוען כי הטיפול הרשלני של הנתבעת בתביעתו הביא לכך שלא קיבל את הפיצוי תוך 30 יום ממועד פנייתו לחברת הביטוח ולכן על הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו הכוללים עלות רכב חלופי לתקופה מיום 5.4.12 עד 30.4.12 ואובדן ימי עבודה. התובע טוען כי הנתבעת הודיעה לו כי אם רכבו לא ימצא יקבל תשלום עד 5.4.12. לאחר שפנה ביום 5.4.12 כדי לברר מדוע טרם קיבל את התשלום , נאמר לו כי אין מי שיחתום על השיק. בירור נוסף שביצע לאחר חג הפסח העלה כי הוכן עבורו שיק , אך השיק אבד. התובע טען בס' 12 לכתב התביעה כי קיבל את התשלום רק ביום 30.4.12. דא עקא , במהלך הדיון לאחר שהוצג השיק אשר מועד פרעונו 22.4.12 , הודה התובע כי קיבל את השיק ביום 24.4.12 והפקיד אותו בחשבונו באותו יום (ע' 3 לפרוט' , ש' 1). 6. הנתבעת לא מסרה גרסה מפורטת נוגדת בענין העיכוב במשלוח השיק , לא בכתב ההגנה ולא בדיון. בס' 2.ב. לכתב ההגנה נטען כי העיכוב בתשלום נבע מכך שהתובע דרש סכומים שאינם מכוסים בפוליסה כגון תוספת עבור חלון גג ומערכת שמע. גרסה זו התבררה כנכונה באופן חלקי לאחר שהוצג תחשיב של הנתבעת מיום 3.4.12 ( חלק מת/3) ממנו עולה כי נכון למועד זה היתה הנתבעת מוכנה לשלם 66,527 ₪. כמו כן , הוצג תחשיב מאוחר יותר מיום 22.4.12 על בסיסו נקבע התשלום ששולם בפועל בסך של 70,545 ₪ ( נ/2). חליפת המיילים ת/3 מלמדת כי הנתבעת קיבלה באופן חלקי את טענות סוכן הביטוח של התובע והוסיפה לתחשיב הפיצוי מיום 3.4.12 פיצוי נוסף בגין חלון שמש בסך של 4,500 ₪. הויכוח לגבי מערכת השמע נמשך לאחר משלוח השיק ביום 22.4.12. 7. דא עקא , התובע לא טען במפורש וממילא לא הוכיח כי היה מוכן לקבל את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת כפי שחושב ע"י הנתבעת ביום 3.4.12. נהפוך הוא , דווקא המייל של סוכנות הביטוח של התובע מיום 20.4.12 מלמד כי עמידה של סוכנת הביטוח מטעם התובע על זכותו של התובע לקבל פיצוי מלא. המייל מסתיים במילים "נא בדיקתכם ותשלום בהתאם למבוטח". עמידה על זכויות הינה מבורכת. יחד עם זאת , מי שמבקש פיצוי בגין איחור בתשלום, נדרש להוכיח כי הביע נכונות מפורשת לקבל את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת בהקדם האפשרי. במקרה דנן , התובע לא עמד בנטל זה. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את אחריותה של הנתבעת לכך שסכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת התקבל אצלו רק ביום 24.4.12 במקום ביום 5.4.12 , כפי שהובטח לו. 8. עוד יצויין כי לפי ס' 14.ה. לפוליסה המועד לביצוע התשלום אינו 30 יום ממועד הגניבה אלא 37 יום מהמועד בו התקבלו אצל המבטח כל המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו. נתון זה , אינו מאפשר לקבל את טענת התובע לפיה הובטח לו כי יקבל פיצוי ביום 5.4.12 , 30 יום לאחר אירוע הגניבה. 9. לאחר דחיית הטענה לפיה הנתבעת אחראית לאיחור בביצוע התשלום , נותר להכריע ברכיב התביעה היחיד שאינו תלוי בטענת האיחור שהוא פיצוי ע"ס 1,500 ₪ בגין מערכת השמע המקורית ברכב. בכתב ההגנה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ברכיב זה שכן מדובר במערכת שמקורה לא ידוע ובכל מקרה אמורה היתה להיות מכוסה בביטוח נפרד מהביטוח של הרכב. עיון בעמוד 33 של הפוליסה מלמד כי על פי הפוליסה במקרה של גניבת הרכב יותקן ברכב המבוטח מכשיר רדיו חליפי בשווי של עד 1,000 ₪ כפוף לתשלום השתתפות עצמית בסך של 250 ₪. דהיינו , אין בפוליסה כל בסיס לתביעת התובע לפיצוי כספי בגין מערכת השמע והנתבעת פעלה כדין כאשר דחתה את דרישת סוכנות הביטוח של התובע בענין זה. למען הסר ספק , אין בדחיית התביעה כדי למנוע מהתובע לממש זכאותו זו בכפוף לתנאי הפוליסה. 10. על כן , אני מורה על דחיית התביעה. לאור העובדה כי הנתבעת לא הציגה גרסה מלאה , מפורטת ומדוייקת בכתב ההגנה ובכך תרמה לסירבול הדיון , מצאתי לנכון שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת. יחד עם זאת , אציין לחיוב את נכונות נציג הנתבעת להגיש לתיק בית המשפט את הפוליסה ובכך לתרום למתן פסק דין המבוסס על הפוליסה הרלוונטית , אותה היה על התובע לצרף לכתב התביעה. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלתו. ביטוח גניבת רכבגניבת רכבפיצוייםרכב