פיצוי כספי על נזק למחשבים בגלל הפסקת חשמל

בפני תביעת התובעים לפיצוי מידי הנתבעת על כך ששני מחשבים במשרדם ניזוקו ויצאו מכלל פעולה במהלך הפסקת חשמל יזומה. לטענת התובעים, ביום 26.11.03 ביצעה הנתבעת הפסקת חשמל יזומה משעה 22:00 ועד שעה 06:00 למחרת, על מנת לתחזק את רשת החשמל. התובעים מודים כי הנתבעת מסרה לדירים הודעה בדבר הפסקת החשמל היעודה. העתק ההודעה אף צורף לכתב התביעה. למחרת היום כשהגיעו למשרדם גילו כי המחשבים אינם פועלים. בבדיקה התברר כי באחד המחשבים נשרף ספק הכוח, ואילו בשני בנוסף לספק הכוח נשרפו גם מערכות אחרות. כתוצאה משריפת המערכות - נמחק חומר רב וחשוב שהיה מאוחסן במחשבים (אם כי התובעים מודים שלמרבה המזל היה לו גיבוי). לטענת התובעים, הנזק נגרם למחשבים עת היו כבויים, ועל כן, לטענתם, אין כל ספק כי הנזק נגרם כתוצאה מנחשול מתח שאירע עקב הפסקת החשמל. התובעים טוענים, כי על הנתבעת לפצותם בגין הנזק שאירע כתוצאה ישירה מפעולתה, וכן הם טוענים כי לא היה די בהודעה שנתלתה בבנין אודות הפסקת החשמל, שכן לדידם מוטל על הנתבעת לכלול בהודעתה גם אזהרה מנחשולי מתח והוראה לדיירים לנתק מכשירים חשמליים מהשקע ולא רק לדאוג לכיבויים. הנתבעת מודה בביצוע הפסקת חשמל יזומה ביום הנטען. לטענתה, הפסקת חשמל זו נדרשה על מנת לבצע עבודות שיפור ברשת החשמל. עם סיום העבודה חודשה אספקת החשמל ללא כל תקלות. הנתבעת טוענת כי היא פטורה מתשלום פיצוי על נזקים שנגרמו עקב הפסקת חשמל זו, זאת מכח אמות המידה שהוציאה הרשות לשירותיים ציבוריים - חשמל מכח סמכותה על פי חוק משק החשמל, התשנ"ו - 1996. לטענת הנתבעת, אמות המידה הינן תקנות בנות פועל תחיקתי, והן בגדר "חוק ספציפי". לטענתה, אמות המידה פוטרות אותה מחובת פיצוי במקרה של הפסקת חשמל המורכבת מניתוק אחד של הזרם וחיבור אחד שלו (סעיף 4.5.1.3 (2) לאמות המידה). עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי הפסקת חשמל כאמור אינה אמורה לגרום נזק כלשהו למכשירים, וכי אם נגרם נזק כזה הרי שהדבר מעיד על אי תקינות של המכשיר עצמו, או על "חסר תאימות אלקטרומגנטית". יצויין כי מכירת מכשירים נעדרי תאימות כזו לצרכנים בישראל מוסברת בכך שעד עתה, למרבה הצער, לא הותקן תקן ישראלי למכשירים כאלה. תקן כזה יכול להבטיח את התאימות הנדרשת ולמנוע את הנזקים והתביעות הרבות בהקשר זה. לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להדחות. אלו טעמי. חשמל הוא שירות ציבורי חיוני, ולא תתכן מחלוקת כי הנתבעת, כספק של שירות כזה, חייבת לתחזק את הרשת ולשפרה על מנת להבטיח רמת שירות נאותה לצרכנים. ברי כי לצורך בצוע עבודות תחזוקה ושיפור אלה, נזקקת הנתבעת מעת לעת להפסיק את הזרם החשמלי לקטע הרשת בו מתבצעות העבודות, על מנת להגן על עובדיה שלה מפני התחשמלות. ברי כי הפסקת חשמל כאמור עלולה לגרום לטרדה ולעתים אף לנזק לצרכנים. על מנת שהפסקות החשמל יבוצעו על ידי הנתבעת רק באופן מינימלי וזהיר הוסדר הנושא בתקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), התשס"ג - 2003 (להלן - "תקנות הפסקת אספקת החשמל"), שהותקנו מכח חוק משק החשמל , התשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק משק החשמל"). סעיף 2 לתקנות מגדיר מקרים בהם תהא הנתבעת רשאית להפסיק את הזרם, וביניהם גם מקרה בו הפסקה כזו נדרשת לצורך ביצוע פעולות הנחוצות למילוי תנאי רשיון הספק, פעולות הכוללות עבודות תחזוקה ושיפור ברשת (סעיף 2(4) לתקנות הפסקת אספקת החשמל וסעיף 46(א) לחוק משק החשמל). סעיף 4(א) לתקנות הפסקת אספקת החשמל קובע: "הפסקת אספקת החשמל כאמור בתקנות 2 ו - 3, תתבצע רק לאחר שהודיע הספק על הפסקת חשמל לכל הצרכנים אשר הפסקת החשמל אליהם צפויה להפסק, במועד, בדרך ובאופן שנקבעו באמות המידה...". אמות המידה מוגדרות בסעיף 1 לתקנות הפסקת אספקת החשמל כ"אמות המידה שקבעה הרשות לפי סעיפים 30(2) ו - 33 לחוק". סעיף 4.1.2.3 לאמות המידה קובע כיצד תימסר הודעה על הפסקת חשמל. סעיף 4.1.2.3 (5) לאמת המידה קובע מה יהיה המידע שתכיל הודעה זו, כדלקמן: "הודעה על הפסקת חשמל תכלול את תאריך ההפסקה, שעת תחילת הפסקה, שעת סיום ההפסקה וסיבת ההפסקה...". בענייננו אין חולק כי ניתנה הודעה מוקדמת לתובעים. העתק ההודעה אף צורף על ידם לכתב התביעה. עיון בהודעה מעלה כי היא עמדה בתנאי אמות המידה והתקנות וכללה את כל הפרטים הנדרשים על פיהן. עולה, כי בכל הנוגע לביצוע הפסקת החשמל במשרד התובעים פעלה הנתבעת במדויק על פי הוראותיה של חקיקת משנה מחייבת (תקנות הפסקת אספקת החשמל). כיוון שכך לא ניתן, לטעמי, לטעון כי פעולה זו עצמה מהווה הפרת חוזה או התרשלות מצידה של הנתבעת. הוראות החקיקה בעניין הן הקובעות את רמת ההתנהגות הנדרשת מאת הנתבעת באופן סביר במסגרת ביצוע תפקידה. כך הדבר לגבי עצם ביצוע הפסקת החשמל, וכך הדבר לגבי תוכנה של ההודעה. עולה, כי אפילו היו התובעים מוכיחים כי המחשבים במשרדם אכן ניזוקו כתוצאה מהפסקת החשמל (וספק בעיני אם אכן הוכיחו זאת כדבעי), אין די בכך על מנת להקים להם עילה כנגד הנתבעת. די בכך, למעשה, על מנת לדחות את התביעה שלפני. לפנים משורת הצורך, ומבלי לקבוע בדבר מסמרות, הנני רואה לנכון להתייחס לשני נושאים נוספים שעלו מטענות הצדדים. הנושא הראשון הוא טענת הנתבעת כי אמות המידה פוטרות אותה מתשלום פיצוי על נזק למכשיר חשמלי אם הנזק נגרם עקב הפסקת חשמל שנסתימה בחיבור אחד. לטענת הנתבעת, אמות המידה מחייבות משפטית וגוברות על כל דין אחר, שכן הן "תקנות בנות פועל תחיקתי" המהוות "דין מיוחד". בשאלת תוקפן ומעמדן המשפטי של אמות המידה, ובפרט - כוחו של הפטור הקבוע בהן מחובת פיצוי צרכנים על נזקים שנגרמו להם במקרים מסוימים, לגבור על זכויות המעוגנות בחקיקה ראשית ובדיני הנזיקין הכלליים, נטושה בין הנתבעת לבין צרכנים וארגוני צרכנים מחלוקת שטרם הוכרעה. איני סבורה כי ניתן למצות סוגיה זו כדבעי במסגרת דיון בבית המשפט לתביעות קטנות, מה גם שהדבר אינו נחוץ בתיק שבפני. עם זאת, אעיר בעניין זה את ההערות הבאות. קיים אינטרס ציבורי מובהק ביצירת איזון ראוי בין עניינו של כל אחד מציבור הלקוחות הרחב הנזקק לשירות מונופוליסטי ותלוי בו, לבין עניינו של הציבור כולו בכך שספק השירות יוכל לפעול באופן יעיל, סביר וכלכלי. איזון זה רלוונטי לקביעת חבותם בנזיקין של ספקי שירותים כאלה, ואכן הוא מוצא ביטוי בהסדרי חקיקה מיוחדים שנקבעו לגבי ספקי שירותים ציבוריים שונים בחקיקה הרלוונטית להם (ראה למשל, סעיף 40 לחוק הבזק, התשמ"ב - 1982, המגביל את חבותה של בזק למקרים של רשלנות חמורה בלבד, וכן ראה הסדרי פיצוי מיוחדים הקבועים בסעיפים 90 - 95 לחוק המים, התשי"ט - 1959). במסגרת איזון זה נלקחים בחשבון שיקולים כגון "פיזור הנזק" הטוב ביותר, מניעת הטלת חיובים בהיקף נרחב ולא מוגדר העלולה לגרום לייקור בלתי סביר של השירות עקב הטלת חיובים כאלה, פרופורציה ראויה בין גובה הנזקים מחוייבי הפיצוי לבין מחירו של השירות, כמו גם השאלה מיהו מונע הנזק הטוב והזול ביותר (ראה, למשל, ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 בעמ' 123). נראה כי שיקולים של איזון כזה עמדו לנגד עיני הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל בקובעה את הסדר הפיצוי שבסעיף 4.5 לאמות המידה, שכותרתו "נזקים למכשירי חשמל". אכן, יתכנו הסדרי איזון שונים, ולא זה המקום להידרש לסבירות ההסדר שנקבע באמות המידה. ואולם, בשל העובדה כי שוב ושוב נדרש בית המשפט לטענות שונות בעניין זה, הנני מוצאת נכון לבחון את מהותו של הסדר זה. עיון בפרק הרלוונטי של אמות המידה (פרק 4.5) מצביע על חלוקה של מקרי הנזק השונים העלולים להגרם עקב תקלות באספקת הזרם למכשירי חשמל שברשות הצרכנים לשלוש קבוצות, כדלקמן. הקבוצה הראשונה מעוגנת בהוראות סעיפים 4.5.1.1 ו - 4.5.1.2 לאמות המידה. במקרים המנויים בסעיפים אלה הוטלה על הנתבעת חובה לפצות את הצרכנים על נזקים שארעו למכשירי החשמל שלהם. חובה זו הקימה למעשה אחריות מוחלטת של הנתבעת לנזקים למכשירי חשמל שנגרמו עקב שורת התקלות המנויות שם. הקבוצה השניה מעוגנת בסעיף 4.5.1.3, הקובע: "ארעה אחת התקלות המפורטות להלן, לא יהא הצרכן זכאי לפיצוי מספק השירות החיוני אלא אם יוכח אחרת: (1)... (2) הפסקת חשמל וחיבור חשמל בודד מחדש בגמר ההפסקה. (3)...". ברי מלשון הסעיף כי אין הוא קובע פטור מוחלט מחובת פיצוי במקרים המנויים בו, ובכלל זאת הפסקת חשמל יזומה שנסתימה בחיבור אחד, אלא רק מקים חזקה לפיה במקרים אלה הצרכן לא יהיה זכאי לפיצוי. כעולה היטב מנוסח הסעיף, המדובר הוא בחזקה הניתנת לסתירה על ידי התובע ("אלא אם יוכח אחרת"). בקבוצה השלישית נכללים כל אותם מקרים שאינם נכללים בשתי הקבוצות הראשונות. לגבי מקרים אלה קובע סעיף 4.5.1.5 כי "בהיעדר קריטרונים כאמור לפיצויו או אי פיצויו של הצרכן ובאם נגרם נזק למכשר הצרכן, יוכרע הנושא לגופו ע"י הממונה על פניות הציבור ברשות" (ודוק: אמות המידה קבעו כי המוסמך להכריע הוא הממונה על פניות הציבור ברשות, ולא הממונה על פניות הציבור אצל הנתבעת). המסקנה מן האמור לעיל הינה, אם כן, כי טענתה של הנתבעת לפיה בכל מקרה של הפסקת חשמל וחיבור בודד אחריה הרי היא פטורה אוטומטית מתשלום פיצוי אינה מדוייקת, ואת חזקת הפטור יש באפשרות הצרכן לסתור. לדוגמא - במקרה בו לא נמסרה לצרכנים הודעה כחוק, או במקרה בו הוכח פוזיטיבית כי הפסקת החשמל בוצעה תוך התרשלות או שלא למטרות הקבועות בדין. אכן, נטל ההוכחה המוטל על הצרכן בעניין זה אינו קל, אך האפשרות קיימת. נושא שני אליו אבקש להתייחס בקצרה, ואף כאן - מבלי לקבוע מסמרות ולפנים משורת הצורך, הינו טענת הנתבעים כי הנתבעת מתרשלת משאינה עושה די על מנת להתריע ולהזהיר את הציבור מפני תופעת נחשולי המתח באופן כללי. אכן, הנני סבורה כי יש להכיר בקיומה של חובת זהירות המוטלת על הנתבעת כלפי ציבור הצרכנים בכל הנוגע לנחשולי מתח (ראה, למשל, חובת זהירות דומה שהוטלה על "בזק" לגבי גניבת שיחות בבר"ע 594/94 (י-ם) בזק - החברה הישראלית תקשורת בע"מ נ' ג'יני, דינים מחוזי כו(4) 549). משמעות חובה זו היא חיובה של הנתבעת לנקוט לגביה אמצעי זהירות סבירים. הלכה היא כי סבירות האמצעים נקבעת על פי אמות מידה אוביקטיביות. כאמור לעיל, שאלת היקפה של חובת הזהירות כרוכה בענייננו במלאכת איזון מורכבת, הכוללת בין היתר את עלותה של המניעה אצל הגורמים השונים, ואין לי צורך להדרש לה עתה. די לי בכך שאין ספק בליבי כי אחד האמצעים הסבירים והנדרשים הוא אזהרת הצרכנים אודות המקרים בהם יש חשש לנחשולי מתח והסיכון הטמון בהם, כמו גם הדרכים העומדות לרשות הציבור למניעת סיכון זה (גם לעניין זה ראה בר"ע 594/94 לעיל). הנתבעת הציגה בפני חומר פרסומי רב שהיא מכינה בנושא, וטענה כי היא מוסרת חומר זה לכל המתעניין, כמו גם מצרפת אותו לעתים לחשבונות החשמל. לא למותר לציין, כי את אמות המידה עצמן, ובהן כמובן גם הפרק המסדיר את הפיצוי על נזק למכשירי חשמל, מחוייבת הנתבעת לפרסם לציבור בדרכים שונות, זאת על פי תקנות משק החשמל (דרכי פרסום אמות מידה), התשנ"ו - 1996. בין הדרכים - פרסום ברשומות, פרסום במספר אתרי אינטרנט, הנחה במשרדי מספר ארגוני צרכנים כמו גם בהתאחדות התעשיינים, והודעה לכל צרכן לפחות אחת לשנה יחד עם חשבון החשמל היכן פורסמו אמות המידה. הנני סבורה נוכח החומר שהוצג בפני, כי אכן הנתבעת עושה רבות להגברת מודעות הציבור לנושא. אין לשכוח, כי לנתבעת אין שליטה על טיב המכשירים הנמכרים לצרכנים, וכי את הנזק הנגרם מכך שבהעדר תקן ישראלי נמכרים לציבור מכשירים נעדרי תאימות הולמת אין לזקוף לחובתה ועל חשבונה של הנתבעת, שקופתה אינה אלא קופת הציבור כולו. עם זאת, נוכח ריבוי התביעות והתלונות בעניין למרות כל האמצעים אותם נוקטת הנתבעת, יתכן כי יש מקום שהרשויות המופקדות על כך, כמו גם הנתבעת עצמה, ישקלו הכנת תשדיר שירות בטלויזיה בנושא, וכן ישקלו להוסיף להודעה הניתנת על ידי הנתבעת לצרכנים לפני הפסקת חשמל יזומה גם המלצה לנתק כליל מהמתח בזמן הפסקת החשמל מכשירים בעלי רגישות אלקטרו מגנטית. כמובן שאין זו אלא המלצה בלבד, ואליה מצטרפת גם התקווה כי יותקן בהקדם תקן ישראלי אשר ימנע שיווק מכשירים שאינם עמידים בנחשולי מתח. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. בית המשפט מתנצל בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן פסק הדין. בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. חשמלפיצוייםמחשבים ואינטרנט