ביקש לבטל את הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית העתירה נדחתה על הסף (ראו בג"ץ 5698/13 אלמוני נ' משטרת ישראל - תביעות זבולון (21.8.2013)). בסופו של דבר, המערער נבדק על ידי פסיכיאטר, שקבע כי הוא מסוגל לעמוד לדין, אך לא היה אחראי למעשיו. 3. ביום 8.12.2013 ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. המערער טען, כי בית המשפט הפעיל עליו לחצים בניסיון לגרום לו להסכים לבדיקה פסיכיאטרית ולהביא להפסקת ההליכים בעניינו. עוד טען כי במסגרת דיון ביום 17.11.2013 אמר לו בית המשפט "אני יקבע שעשית את הדברים". עם זאת, המערער הודה שייתכן שלא שמע את הנאמר במדויק, ולמעשה התכוון בית המשפט לומר שהוא עשוי לקבוע שהמערער ביצע את המיוחס לו. בנוסף, טען המערער כי בית המשפט צעק לעברו "אתה מבין שאני לא יכול להרשיע אותך". המערער סבר כי מכלול ההתבטאויות הללו מעלה חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט, המצדיק פסילתו. ביום 12.12.2013 דחה בית המשפט (כבוד השופט מ' עלי) את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי הדברים שהזכיר המערער בבקשת הפסלות נאמרו על רקע קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו, אשר בעקבותיה נכונה הייתה המשיבה להכריז עליו כלאו-בר-עונשין. בית המשפט הסביר כי בעקבות קבלת חוות הדעת, ביקש אך להבהיר למערער את השלכות אי הסכמתו להפסקת ההליכים נגדו וקיום הליך הוכחות. בית המשפט הדגיש שלא גיבש דעתו בתיק, והיפנה להחלטות שקיבל בתום הדיון ביום 17.11.2013, בהן איפשר למערער להציג את טענותיו בכתב. בית המשפט ציין, כי החלטות אלה הן עדות לכך שבית המשפט נכון להקדיש את מלוא הזמן הדרוש לבירור טענות המערער. בהמשך, ביום 8.12.2013 הגיש המערער לבית המשפט מסמך המפרט את חומר החקירה שלטענתו לא הותר לו לעיין בו, ומסמך נוסף בו תיאר את הבסיס לטענתו להגנה מן הצדק. המערער טען, בין היתר, כי ההליכים נגדו הם תוצאה של רדיפה פוליטית מצד הרשויות. בהחלטתו מיום 20.1.2014 קבע בית המשפט כי טענותיו של המערער יתבררו בשלב ההוכחות, ולא במסגרת הליך מקדמי, משום שהן מצריכות בירור עובדתי. 4. זמן רב לאחר מכן, ביום 11.5.2014 הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת בית המשפט. בבקשה הלין המערער שוב על התבטאויותיו של בית המשפט בעניינו, בדיונים שהתקיימו בחודשים אוקטובר ודצמבר 2013. המערער טען, בין היתר, כי בית המשפט אמר לו כי אינו "מתכוון להתעמק בתיק". המערער סבר כי נפל פגם גם בכך שבית המשפט פנה אליו בשאלה "אתה עורך, עורך... עורך... אתה עורך דין?", ובכך שאמר לו "על הטעויות האלה נסלח לך", עת ביקש המערער לתקן טעויות כתיב שנפלו במסמכים שהגיש לבית המשפט. המערער טען כי התבטאות אחרונה זו מעידה שבית המשפט לא "יסלח" לו על דברים אחרים. עוד השיג המערער על ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינו, אשר יוצרות לשיטתו חשש ממשי למשוא פנים. המערער טען שוב כי נפלו פגמים בהחלטה על הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית, כמו גם בבירור טענת הגנה מן הצדק שהעלה. נוסף על כך, המערער טען כי בית המשפט נחשף לראיות לפני שהחל הליך ההוכחות. יש לציין, כי המערער לא טען שמדובר בראיות שאינן קבילות. המערער העלה אף טענות בדבר קשרים משפחתיים של אחת התובעות בתיק וטענות נוספות שאין מקום לחזור עליהן בהקשרה, אולם אלה אינן נוגעות להתנהלות בית המשפט ולכן אינן רלוונטיות להליך זה. בית המשפט (כבוד השופט מ' עלי) דחה את בקשת הפסלות בו ביום, והיפנה להחלטתו בבקשת הפסלות הקודמת של המערער. אשר לטענת ההגנה מן הצדק, שב והבהיר בית המשפט כי הואיל וחלק מטענותיו של המערער בהקשר זה התבססו על טענות עובדתיות והערכה של מהימנות ראיות, לא הייתה אפשרות לבררן במסגרת מקדמית, ולכן הורה כי הטענות תתבררנה במהלך המשפט. בית המשפט הדגיש כי אין בכך כדי להעיד שדעתו בעניין זה ננעלה. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. ראוי לציין, כי רובן של טענות המערער, כפי שהוצגו בבקשת הפסלות בבית משפט קמא, כלל אינן מופיעות בכתב הערעור. המערער מסתפק בעמידה על אי-דיוקים שנפלו בתיאורו של בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה בבג"ץ 5698/13. כמו כן, סבור המערער כי בית משפט קמא לא הבין את התבטאויותיו בבקשת הפסלות, אשר התייחסו לתובעת בתיק. עוד מציין המערער כי היה על בית המשפט להכריע בטענת ההגנה מן הצדק לפני שמיעת הראיות. לסיום, מבקש המערער כי אם יתקבל ערעורו, יורה בית משפט זה על העברת מקום הדיון בהליך לבית משפט השלום בחיפה. ביום 22.5.2014 ביקש המערער לקיים דיון בערעור בנוכחות בעלי הדין. 6. דין הערעור להידחות ולוּ בשל חלוף הזמן מאז האירועים שהקימו, לטענת המערער, טענות פסלות ועד למועד הגשתה של בקשת הפסלות. הנאשם מלין על החלטה שניתנה עוד ביום 20.1.2014 בעניין בירור טענותיו המקדמיות. ההתבטאויות אליהן מתייחס המערער נאמרו, לגרסתו, בדיונים שהתקיימו בחודשים אוקטובר ודצמבר 2013. בבקשת הפסלות שהגיש לבית משפט קמא שב והשיג המערער על הפנייתו לבדיקה פסיכיאטרית, אף שמאז חלפה קרוב לשנה. די בכך כדי להביא לדחיית הערעור, שכן לפי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי), יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה (ראו, למשל, ע"פ 2539/14 סמדר נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (7.4.2014) (להלן - עניין סמדר)). אם ביקש המערער להשיג על החלטת בית משפט קמא בבקשת הפסלות הראשונה, שניתנה ביום 12.12.2013, היה עליו להגיש ערעור לבית משפט זה תוך חמישה ימים מיום מתן ההחלטה, לפי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. אומנם, ייתכנו מקרים בהם לא יביא שיהוי בהגשת בקשת פסלות, כשלעצמו, לדחייתה, אולם לשם כך יש להראות שטענות הפסלות מצדיקות בירור לגופו של עניין על אף השיהוי בהעלאתן (ראו עניין סמדר, פיסקה 4; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 72 (2006)). אינני סבור שמקרה זה בא בגדרי אותם מקרים. זאת ועוד, טענותיו של המערער מופנות, בעיקרן, נגד החלטות דיוניות, עליהן לא ניתן לערער במסגרת הליך פסלות (ראו, למשל, ע"פ 2749 גאון נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 וההפניות שם (18.4.2014) (להלן - עניין גאון)). לא מצאתי פגם ממשי אף בהתבטאויות המיוחסות לבית המשפט, או אחיזה לפרשנות שהציג המערער לאותן התבטאויות (ראו עניין גאון, פיסקה 14). סבורני כי אין בהתבטאויות אלה כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט, כנדרש לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 7. משדחיתי את הערעור, איני נדרש לדון בבקשתו של המערער להעביר את מקום הדיון בהליך המתנהל בעניינו. אשר לבקשת המערער לקבוע דיון בערעור דנא בנוכחות בעלי הדין, הרי כבר נקבע כי אין חובה לקיים דיון בערעור על החלטה בבקשת פסלות שופט אף כשמדובר בהליך פלילי (ראו ע"פ 200/10 חן נ' מדינת ישראל, פיסקאות 2, 3 (7.3.2010); ע"פ 3377/14 ארבל נ' מדינת ישראל (19.5.2014)). במקרה זה, לא מצאתי מקום לקיים דיון בערעור ודי בטיעונים בכתב. 8. הערעור נדחה איפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. התחום הנפשיבדיקה פסיכיאטריתפסיכיאטריה