תביעה כי בית הדין יורה לביטוח לאומי לחדול מקיזוז מקיצבת הנכות אותה מקבל ולהשיב לו את הסכומים שקוזזו מעבר לקבוע בצו תשלומים הקיים בתיק הוצאה לפועל- מזונות של התובע בסך 100 ₪ לחודש וזאת נוכח החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר גובה הקיזוז המקסימלי, שלטענת התובע מחייבת את המוסד. מנגד טען המוסד כי חוק המזונות (הבטחת תשלום), מקנה לו שיקול דעת לקזז מעבר להחלטת רשם ההוצל"פ. העובדות התובע בן 43 רווק שלו ארבעה ילדים, שלושה ילדים מבת זוגו הנוכחית וילדה נוספת מחברתו הקודמת. כנגד התובע פתוחים שני תיקי הוצאה לפועל בעניין מזונות כאשר סך חובו של התובע עומד על כ-217,000 ₪. תיק אחד נפתח לתובע על ידי הנתבע בו החוב על סך של 196,565 ₪ מספרו 03-00728-98-5 .במסגרתו ניתנה החלטה ביום 23.11.10 שמהותה צו תשלומים בשיעור 100 ₪ בחודש בהם עומד התובע, וזאת לאחר שנבדקה יכולתו הכלכלית ע"י רשם ההוצאה לפועל. תיק נוסף נפתח על ידי הבת של התובע בת 20.5 כיום, מספרו 03-06366-11-6 במסגרתו מחויב התובע לשלם סך של 700 ₪ מהיותה של הבת בת 18 ועד הגיעה לגיל 21. כאמור התובע משלם 100 ₪ לחודש על פי צו תשלומים שניתן נגדו במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח על ידי הנתבע כנגד התובע בגין מזונות. סך הכל נגבה עד כה בגין הקיזוז סכום של כ- 23,101 ₪. התובע זכאי לקצבת נכות מהמוסד. מקצבה הנכות מקזז הנתבע כ-1,700 ₪ כנגד חוב הנתבע במזונות. המחלוקת האם רשאי המוסד לקזז את חובו של התובע מהקצבה לה הוא זכאי, מעבר למאה השקלים החדשים אשר נקבעו על ידי רשם ההוצל"פ בתיק שם. הכרעת הדין פסק הדין בעניין עבל 391/06 אליהו עמר נ' המוסד לביטוח לאומי), קובע כי " 13. סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח. 14. מועד מתן החלטת ראש ההוצאה לפועל, 12.2.04, קדם למועד בו נמסרה למערער הודעת המוסד על זכאותו לגמלה רטרואקטיבית מהמוסד, 15.4.04. אשר על כן לא היה בביצוע פעולת הקיזוז על ידי המוסד בכדי להפר את האיזון, המעוגן בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר נועד לפרוס את פירעון חוב המערער למוסד בהתאם ליכולתו הכלכלית של המערער ולא היה בו כדי להפר את החלטת ראש ההוצאה לפועל. משהגמלה לה זכאי המערער לא באה בחשבון הכנסות המערער בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. 15. הנה כי כן, לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב במסקנת בית הדין האזורי לפיה עומדת למוסד הזכות לקזז את סכום הגמלה הרטרואקטיבית המגיעה למערער מחובו למוסד בגין תשלום המזונות המשתלם לזוכה". (דגש שלי ש.ש.)(להלן פסק דין עמר). כעולה מפסיקה זו אין זה מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע כי המוסד אינו רשאי לקזז חוב מגמלה אותה הוא משלם לחייב, וסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, לקבוע מהו הסכום בכלל, ומה הסכום המקסימאלי אותו יכול לגבות הזוכה במסגרת תיק ההוצאה לפועל בלבד. כך גם סבר כב' ראש ההוצאה לפועל כראמה קייס, בשתי החלטות בעניין התובע עצמו, מיום 29.11.12, בהן ציין כי "טענות הנוגעות לקיזוז אותו מבצע המל"ל מקצבאות להן זכאי החייב, יש להעלות לפני כב' בית הדין האזורי לעבודה (ראה סעיף 14 (ג') לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ט-1972. לא בכדי נקבע לחייב צו חיוב בתשלומים נמוך, ככל שהחייב סבור כי הזוכה פועל בניגוד להוראות הדין עליו לפנות בתביעה מתאימה לכב' בית הדין. יוער כי סוגיה זו טרם הוכרעה על ידי ערכאת הערעור אולם אין רשם ההוצאה לפועל מוסמך לצוות על המל"ל להפסיק ביצוע קיזוז". ובהמשך בהחלטה אחרת נרשם "ככל שירדתי לסוף דעת החייב הוא מעלה טענות אודות הקיזוז שמבוצע על ידי הזוכה מקצבאות המגיעות לחייב. תשומת לב הזוכה כי הסמכות לדון בטענת הקיזוז נתונה לכב' בית הדין האזורי לעבודה בהתאם להוראות הדין". ובדין כך סבר. לגופו של עניין, סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: "חוק המזונות") קובע כך: "גבייה וקיזוז 14.(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע לזוכה על פי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גבייה ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל. (ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו. (ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין רשאי הוא לקזז אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה, החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה". לשונו של סעיף 14(ג) ברורה. הרשות למוסד לקזז סכום קמה לו מכוח חוק המזונות זאת בנוסף לאמור בסעיף (א) ו-(ב) הנ"ל. אין הזכויות פוגעות זו בזו, והן יכולות להתממש סימולטנית, כך גם על פי פסק דין עמר. חוק זה קובע את סמכותו המלאה של המוסד לקזז חוב מזונות מקצבה. החלטה זו כפופה לביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה. אין לרשם הוצל"פ כל סמכות בנוגע להחלטת הקיזוז של המוסד. על כן טענת התובע כי למוסד אין סמכות לקזז במקביל לפסק רשם ההוצל"פ, מעבר לשיעור של 100 ש"ח בחודש, אותם קבע בצו התשלומים מיום 23.11.10, נדחית. אולם, על פי פסק דין עמר, החלטת המוסד צריכה להיות מבוססת, בלתי שרירותית, ומאוזנת עם החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר נועדה לפרוס את פירעון החוב בהתאם ליכולתו הכלכלית של החייב. עוד איבחן פסק דין עמר בין קיזוז מתשלום קצבה רטרואקטיבית לבין קיזוז מקצבת קיום שוטפת. נבדוק אפוא הלכה למעשה כיצד הפעיל המוסד לביטוח לאומי את שיקול דעתו בעניינו של התובע לצורך הקיזוז. טוענת בא כח התובע כי בתיק הוצל"פ שמספרו 03-00728-98-5 ניתנה החלטה לתשלום מאה ₪ בחודש לאחר שנבדקה יכולתו הכלכלית של התובע. בתיק זה החוב למל"ל הוא 196,565 ₪. זאת בנוסף לתיק אחר שנפתח על ידי ביתו.המוסד לא חלק על כך. על כן ברי כי בנוב' 2010, נבדקה יכולתו הכלכלית של התובע וקביעת רשם ההוצל"פ הייתה מבוססת. על אף שהתובע עומד בצו התשלומים מקזז לטענתו הנתבע מקצבת הנכות סך של 2,511 ₪ לחודש. לטענת בא כח התובע קצבת הנכות הינה קצבה קיומית ועל כן היה על הנתבע להפעיל את שיקול דעתו על פי המילה "רשאי" המופיעה בס"ק (ג') דלעיל. בפסק דין עב"ל (ארצי) 530/09 חיה מילגרוד נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע ביחס למוסד לביטוח לאומי כי עליו לפעול כגוף המוסמך על פי דין בכפוף לכללי הביקורת השיפוטית החלים על שיקול דעת מנהלי רגיל. משכך, רשאי בית הדין להעביר ביקורת שיפוטית על החלטת המוסד ולבדוק האם עמדה בכללים אלה. עוד באותו פסק דין נקבע מפורשות אף כי לגבי סעיף 298(א) לחוק, כי המילה "רשאי" מתייחסת לשאלה באילו עניינים יחליט פקיד התביעות על דעת עצמו. משכך, על פי אותו פסק דין רשאי פקיד התביעות להפעיל שיקול דעת ואף צריך לעשות כן מקום בו נרשם "רשאי". עוד נקבע באותו פסק דין כי "במסגרת הביקורת השיפוטית רשאי בית הדין האזורי לעבודה לבחון את החלטתו של פקיד התביעות לגופה, לאשר אותה או לשנותה, או להורות על החזרתה לבחינה מחדש, בצירוף הנחיות. בחינה זו תעשה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, וככל שימצא פגם בהחלטתו הסופית של פקיד התביעות , או בהתנהלותם של הגורמים בהם נועץ, לרבות הוועדות המייעצות או בעלי תפקידים אחרים הרלבנטיים בהליך, בחינת הזכאות, כגון פקיד השיקום, וכל כיוצ"ב". (ראה שם סעיף 23 לפסה"ד)(דגש שלי ש.ש.). בנוסף, מיישם בית הדין שם, את תורת הבטלות היחסית באופן של מתן הוראה על בטלות פרוספקטיבית של הוראת הנוהל שם. לטעמנו אלה הנסיבות שבפנינו, בהן על פי סמכותנו זו, אנו מורים להחזיר את ההחלטה על הקיזוז של הסכום החודשי לפקיד התביעות לבחינתה מחדש, נוכח מצבו הכלכלי והבריאותי של התובע. אולם על פי יישום תורת הבטלות היחסית, יוותרו הסכומים שקוזזו על כנם ולעניין זה נדחית בקשת התובע להשיבם לו. היישום של הבחינה מחדש של הקיזוז תיעשה פרוספקטיבית ממועד מתן פסק הדין ואילך. כל זאת מהנימוקים המפורטים מטה. בתעודת עובד ציבור, הוגשה על ידי הנתבע (בתאריך 21.5.13) נכתב "על פי סעיף 14(ג) לחוק המזונות רשאי המוסד לקזז כל חוב אשר חייב לחייב לטובת חובות המוסד. אופן הקיזוז נקבע על פי נהלים של המוסד ואין לפקיד אפשרות התערבות או נגיעה בכך". (דגש שלי ש.ש.) אין לקבל אמירה זו. ראשית נהלי המוסד לא צורפו לתעודת עובד הציבור, לכן איננו יכולים לבדוק את סבירותן מידתיותן ועמידתן בכללי המשפט המנהלי. על כן באמירה זו יש טעם לפגם. שנית, סמכותו של פקיד התביעות וחובתו לשקול על פי הנהלים את מצבו של החייב. ככל שהייתה אמירה מפורטת בנוהל, היה על נותן תעודת עובד הציבור להביאה בפנינו לבחינה. חזקה היא כי משלא הובא הנוהל לא היה פועל לטובת הנתבע. יתר על כן שיקול הדעת והסמכות שניתנו לפקיד תביעות ופקיד גבייה הם בגדר סמכות ושיקול דעת מעין שיפוטיים. נכונים הדברים בנוגע להחלטה של פקיד התביעות או פקיד גבייה במוסד לביטוח לאומי ביחס לסטטוס של מבוטח או לזכאותו לגמלה ולחילופין לחובו לדמי ביטוח, או לחובו בגמלאות ולקיזוז מלא או חלקי בהתאם. ככל שיקול דעת מעין שיפוטי ומנהלי יש לראות אם נעשה בסבירות, מידתיות, וללא שיקולים זרים. במקרה זה, הנטל מוטל על כתפי המוסד להוכיח כי שיקול דעתו בוסס כראוי. לא נוכל לומר כי תעודת עובד הציבור שהוגשה יש בה כדי להצביע על תקינות זו. יחד עם זאת, קיימת וקמה חזקת התקינות לפעולות המוסד ופקידיו, מטעם זה נקטנו ביישום תורת הבטלות היחסית, כאמור לעיל. למעלה מן הצורך בהתייחס לטענת באת כח התובע לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן חוק הגנת השכר). איננו סבורים כח הוא רלוונטי .מכל מקום בעניין זה יש לקבל את עמדת הנתבע כי הקיזוז שנעשה עומד בתנאי סעיף 25(א)(1), לחוק הגנת השכר, שכן מתבצע על פי סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) ומשכך, כלול בס"ק 1 כסכום ש"חובה לנכותו או מותר לנכותו על פי חיקוק". יתר על כן, לטעמנו חוק המזונות הוא חוק ספציפי (Lex Specialis), ביחס לחוק הגנת השכר שהוא חוק כללי יותר (Lex Generalisׂ), ועל כן יש להעדיף את הוראות חוק המזונות ויישומן על פני חוק הגנת השכר ואשר במילא אינם עומדים בסתירה לאור האמור לעיל. סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת התובע להשבת הכספים שקוזזו. כמו כן נדחית תביעת התובע למתן צו מניעה לעניין המשך הקיזוז מעבר לסך 100 ש"ח. שכן מצאנו כי למוסד יש סמכות לקזז מעבר לקביעת רשם ההוצאה לפועל, בסך 100 ₪. יחד עם זאת, מצאנו כי קביעת המוסד, פרוספקטיבית צריכה להבחן מחדש מאחר ולטעמו של בית הדין משבחן ראש ההוצאה לפועל את מצבו הכלכלי וקבע תשלום חודשי של מאה שקל , קיזוז של כ-1,700 ₪ לערך, כפי שפעל המוסד וקיזז מדי חודש, אינו מידתי ולא סביר, ביחס ליכולתו הכלכלית של התובע כפי שנבדקה על ידי ההוצאה לפועל. לפיכך על המוסד לבחון בשנית פרוספקטיבית ממועד מתן פסק הדין את שיעור הקיזוז והיקפו ולבחון את העובדות בדבר מצבו הכלכלי הרפואי וכדומה, ולקבל החלטה חדשה בנוגע להמשך הקיזוז ממועד מתן פסק הדין בהתחשב בכל הגורמים הללו ,בין היתר בהיות קצבת הנכות תלויה בעצמה בכושר להשתכר ,ובהתחשב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל אף אם אינה מחייבת את המוסד. מאחר והתובע מיוצג מטעם הלשכה לסיוע המשפטי - אין צו להוצאות. קיזוזנכותביטוח לאומי