ערעור על שיעור נכות בעקבות פגיעה בעבודה בצוואר ובגב

1. ערעור על שיעור נכותו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 24.8.2010, במהלכה נפגע המערער בצוואר ובגב. 2. הועדה קיימה מספר ישיבות, וזאת בתאריכים 5.4.12, 23.8.12 ו- 8.11.12, וכן הפנתה את המערער למומחה יועץ מטעמה בתחום הכירורגיה הפלסטית שנתן את חוות-דעתו ביום 9.10.2012. הועדה קבעה כי המערער סובל מכאבי גב, ומצאה כי יש לקבוע למערער 20% נכות לפי פריט ליקוי 37(7) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה) בניכוי 10% לפי פריט ליקוי 37(7)א' בגין מצבו טרם הפגיעה, ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית - שיעור נכותו הכולל של המערער בעקבות הפגיעה הינו 15%. טענות הצדדים 3. אלה טענות המערער בתמצית: א. המערער אינו חולק על כך כי טרם הפגיעה נשוא תיק אירעו לו שתי פגיעות קודמות בעבודה, וזאת בתאריכים 16.3.2008 ו- 26.4.2009, אלא שלשיטתו מדובר בפגיעות קלות שהוועדות הרפואיות שדנו באותן פגיעות לא קבעו כל נכות בגינן ומכאן שאין מקום לאפשר ניכוי בגין מצב קודם במסגרת הדיון בפגיעה הנוכחית. ב. קביעת הוועדה כי יש לנכות משיעור הנכות בגין מצב קודם מנוגדת להוראות הפסיקה, שכן לא נמצאו "ממצאים מוכחים קודמים" התואמים סעיף מסעיפי הליקוי, ובשיעור הקבוע באותו סעיף. ג. הוועדה לא התייחסה לחוות-דעתו של ד"ר נחשון רנד מיום 3.4.12. ד. הוועדה התעלמה מקיומה של צלקת ניתוחית בעמוד השדרה, שהינה תולדה של אותה פגיעה. ה. שגתה הוועדה כשלא קבעה למערער נכות בתחום הנוירולוגי בגין פגיעה עצבית ברגל שמאל, כעולה ממצאי בדיקת EMG. 4. ואלה טענות המשיב: א. קביעת הוועדה בדבר ניכוי מצב קודם מבוססת על רישומים בתיק הרפואי, לרבות במועדים שלאחר הפגיעות הקודמות בעבודה. ב. גם אם לא נקבעה נכות בגין הפגיעות הקודמות, אין בכך בהכרח כדי להוביל למסקנה שיש לייחס את כלל הנכות לפגיעה הנוכחית, שכן המצב הקודם יכול להיות מיוחס לסיבות שונות, ובהם נזק ניווני, גנטי או תחלואתי. ג. בפני הוועדה לא עמדו ממצאי בדיקת ה- EMG ומכאן שאין פגם בכך שהוועדה לא מתייחסת לממצא זה. דיון והכרעה 5. סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 קובע, כי על הועדה הרפואית לקבוע האם דרגת הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. אכן, כטענת המערער, וועדה רפואית המבקשת להפחית משיעור הנכות בגין מצב שקדם לפגיעה שהוכרה - להצביע על נתון מוכח שיעיד על נכות קודמת, שהיתה יכולה להצדיק קביעת נכות כבר אז (דב"ע מג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד, פד"ע כט 223). 6. בנסיבות המקרה שבפנינו, הוועדה אכן הצביעה על נתונים שונים מתוך התיק הרפואי של המערער המצביעים על כאבי גב תחתון עם הגבלה בתנועות עמוד השדרה, וזאת מהתאריכים 26.5.09, 31.5.09 ו- 1.12.09. משעה שמדובר ברישומים הנוקבים בממצא מפורש של הגבלה בתנועות עמוד השדרה, עומדת הוועדה בתנאי שנקבע בפסיקה דלעיל בדבר קיומו של "נתון מוכח", אשר היה יכול להצדיק קביעת דרגת נכות כבר אז. 7. יחד עם זאת, יש טעם לפגם בכך שהוועדה לא התייחסה לתיקי הפגיעה הקודמים, שיתכן שגם במסגרתם נדונו אותם רישומים רפואיים ממש, ויתכן עוד כי במועדים מאוחרים יותר לרישומים אלה לא מצאו הוועדות הרפואיות שליד המשיב כי קיימת נכות המזכה באחוזים. אמנם קביעותיהן של הוועדות הרפואיות שדנו בפגיעות הקודמות אין בהן בהכרח כדי לחייב קביעה כי יש לייחס את כלל הנכות לפגיעה הנדונה כאן, אך מן הראוי היה להתייחס להחלטות בתיקי הפגיעה הקודמים, ולבחון את שיעור הנכות כאן גם בהתייחס לאותן קביעות קודמות. 8. זאת ועוד, בהחלטת הוועדה נובע מכך שבישיבתה הראשונה מוצאת הוועדה כי שיעור הנכות הכולל על-פי בדיקתה מזכה ב- 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה (סעיף 23 לפרוטוקול מיום 5.4.12), אך בישיבתה המסכמת קובעת בסיכום ממצאיה כי סך כל נכותו של המערער היא 20% נכות. לסתירה לכאורית זו לא נמצא כל הסבר בפרוטוקולי הוועדה. 9. במסגרת הדיון שהתקיים בפני, ב"כ המערער ויתר על הטענות בדבר העדר התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר רנד ולצלקת הניתוחית. לפיכך, לא נידרש לטענות אלו. 10. באשר לנזק נוירולוגי - ביום 5.4.12 ערכה הוועדה בדיקה בתחום זה וקבעה, בין השאר, כי "מוסר על ירידה בתחושה בשוק ובכף הרגל בצורת גרב ללא פיזור אנטומי ידוע... כח גס, החזרים ותחושה תקינים ב- 4 הגפיים. מבחן לסג שלילי, דו צדדי". בפרק הסיכום של ישיבה זו קבעה כי "מבחינה נוירולוגית - אין נכות". כך גם, המערער לא הרים את הנטל להראות כי עמדו בפני הוועדה ממצאי בדיקת EMG מיום 7.11.12 שלטענתו היה על הוועדה להתייחס אליהם, וממילא לאור ממצאי הבדיקה הקלינית אין מקום לקבוע נכות בהסתמך על ממצאי בדיקת EMG שהינה בגדר בדיקת עזר. מכאן שטענותיו של המערער באשר לפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי להידחות. 11. סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתפעל באופן הבא: הוועדה תעיין בתיקי הפגיעה של המערער מהתאריכים 16.3.08 ו- 26.4.09, ותקבע האם יש בהם כדי לשנות מקביעתה בדבר שיעור הנכות שיש לנכות בגין "מצב קודם". 12. לאור תוצאת פסק הדין, המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך 2,000 ₪. 13. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. נכותצווארערעורתאונת עבודה