לגרסת התובע, במהלך הובלת פינת אוכל, נשרטה בטעות הרגל של השולחן והנתבעת ניכתה משכרו סך 870 ש"ח בטענה שהתובע גרם לנזק. התובע טען כי פנה אל מנהל הנתבעת (מר דהן) וביקש ממנו להשיב לו את השכר שקוזז, אולם כעבור כשבועיים הודיע לו מר דהן כי החלטת הנתבעת עומדת בעינה ואם התובע רוצה הוא "יכול ללכת". לפי הטענה, הודיע התובע שהוא מוכן לעזוב ובלבד שיקבל מכתב פיטורים, והנתבעת אכן מסרה לו מכתב פיטורים. 4. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע התפטר מעבודתו ביוזמתו, וביקש ממר דהן למסור לו מכתב הפסקת עבודה. לגרסת הנתבעת, התובע ביקש את מכתב הפיטורים בעורמה, תוך שהבטיח למר דהן שלא יעשה שימוש במכתב הפיטורים ולא יתבע את הנתבעת או מי מטעמה. בדיון הוסיפה הנתבעת וטענה כי הסכום של 870 ש"ח לא קוזז בסופו של דבר משכרו של התובע. גדר המחלוקת 5. השאלות העומדות להכרעת בית הדין הן אלו: (א) נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת - האם בפיטורים או בהתפטרות עסקינן; (ב) זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת; (ג) זכאות התובע לפיצוי בגין הפרשה חלקית לביטוח פנסיוני. 6. להשלמת התמונה אוסיף, כי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 10/3/13, הסכימו הצדדים על יתרת חוב הנתבעת בגין פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. סכום של 5,608 ש"ח שולם לתובע לאחר הדיון ורכיבי תביעה אלה נמחקו ללא צו להוצאות. דיון והכרעה 7. בישיבת ההוכחות ביום 8/7/13, העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר דניאל דהן, מנהל הנתבעת ("מר דהן"). 8. אקדים ואומר, שלאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע העולה מעדותו של התובע, והנתמכת בחלקה בראיות בכתב, על פני גרסתה של הנתבעת ועדותו של מנהל הנתבעת. התובע הותיר רושם שהעיד על הדברים כהווייתם, כפי שהתרחשו במציאות. לא רק התרשמותי מהעדים ותוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת גרסת התובע על פי זו של הנתבעת, אלא שמהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים - הכל כמכלול - למדתי שהגרסה העובדתית של התובע מעוררת אמון רב מזו של הנתבעת. להלן עוד אבהיר במה דברים אמורים. סיום יחסי העבודה בין הצדדים - התפטרות או פיטורים? 9. הנתבעת הכחישה שהתובע פוטר, וטענה שהתפטר מיוזמתו. את מכתב הפיטורים הסבירה בכך שהוא הוצא לבקשת התובע, "מטעמים השמורים עמו", תוך הבטחה מצדו שלא יעשה בו שימוש לתביעת פיצויי פיטורים מהנתבעת (סעיפים 4 ו- 5 לתצהירו של מר דהן). אינני מקבלת טענה זו. המדובר בטענה בעל פה המועלית נגד מסמך שבכתב. 10. מעדויות הצדדים עלה שבחודש האחרון לעבודתו נוצר קרע בין התובע לבין מר דהן על רקע נזק שנגרם לרהיט שהוביל התובע לבית לקוח. התובע חש פגוע כשנודע לו שהנתבעת החליטה באופן חד צדדי לקזז סכום כסף משכר עבודתו בגין הנזק, ובתגובה אמר לו מר דהן שהוא יכול ללכת. מקובלת עלי כאמינה עדותו של התובע בחקירתו הנגדית עת תיאר את השתלשלות האירועים שהביאה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, וכך העיד: "העברנו פינת אוכל לדירה, והיא נשרטה ובתשלום החודשי קוזז לי 870 ש"ח, שאלתי מדוע הוא הוריד לי, הוא השיב שבגלל השריטה. אמרתי שאני לא מסכים שהוא יוריד לי מהשכר, והוא השיב שיבדוק זאת עם השותף שלו שמעון. פניתי אליו כעבור שבועיים שוב, והוא השיב שהוא לא מחזיר לי את הכסף, ומצדו אני יכול ללכת. זה היה במדרגות ולא במשרד כפי שהוא ציין. זה היה מעליב שאחרי 5.5 שנים נאמר לי ללכת כך. אמרתי שאני אלך אם יהיה לי מכתב פיטורים, ואחרי כמה ימים הגעתי לפקידה וקיבלתי את מכתב הפיטורים" (פ: 6, ש: 19- 25; על גרסה זו חזר התובע: פ: 7, ש: 22- 25). 11. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי משאומר מעביד לעובד כי "אין לך מה לעשות במקום העבודה" וכי "אתה יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו, אלא אם יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא (דב"ה לה/ 41- 3 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז 24). לא זו בלבד שבמקרה דנן לא התבקש התובע לחזור לעבודה, אלא שהנתבעת הודתה שכעבור מספר ימים מסרה לתובע מכתב פיטורים חתום על ידי מר דהן. מכתב הפיטורים פועל לרעת הנתבעת והוא מהווה עדות לכך שהדברים לא נאמרו לתובע בעידנא דריתחא. 12. באשר לטענת הנתבעת בנוגע למכתב הפיטורים: הלכה היא שבמקום שמעביד נותן לעובד שהתפטר מכתב פיטורים, אשר אינו משקף את הנסיבות האמיתיות של סיום יחסי העבודה, והמכתב הוצא על מנת לאפשר לעובד לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, אל לו לבית הדין ליתן ידו להתנהגותו הפסולה של המעביד. עם זאת, נפסק כי מצב דברים זה אינו מחייב את הקביעה שאכן העובד פוטר (ע"ע 1354/01 גלית כהן - טרייד אין א. ר. בע"מ, ניתן ביום 21/8/03). קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר ועל המעביד מוטל הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח שהמכתב אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - תורג'מן, ניתן ביום 22/10/00). אוסיף, כי במקרה שכזה הנטל הראייתי מוגבר, אף מעבר לנדרש במשפט אזרחי, וזאת בשים לב לכך שהעלאת טענה מעין זו על ידי מעביד כלפי עובדו משמעה הטלת רבב בהתנהגות העובד, הנופלת במתחם המעשים האסורים על פי הדין הפלילי (דב"ע נה/ 630- 3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, ניתן ביום 5/7/1995). 13. בענייננו, הנתבעת לא השכילה לסתור את החזקה העובדתית שיוצר מכתב הפיטורים, ודאי שלא עמדה בחובת ההוכחה המוגברת הנדרשת לשם כך. משמע, לא עלה בידי הנתבעת להראות כי מכתב הפיטורים אשר הוצא תחת ידה אינו משקף נכונה את נסיבות סיום יחסי העבודה ואת היותה היוזמת והכוח המניע מאחורי סיומם. 14. כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל את גרסתו של מר דהן בדבר נסיבות מסירת מכתב הפיטורים, הן מהטעם שאינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים והן בשל חוסר הסבירות שבתיאוריו. אבאר: (א) לא יכולה להיות מחלוקת שלא נערך בין הצדדים חוזה עבודה בכתב, ומהתשתית הראייתית שהוכחה בפני עולה שהתובע לא הסכים - בכתב או בעל פה - לקיזוז נזק משכר עבודתו (סעיף 20 לתצהיר התובע; פ: 8, ש: 24- 26). (ב) התובע עבד בנתבעת כחמש שנים וחצי, וכפי שהעיד מר דהן "ההיכרות שלנו עם התובע היא היכרות של שנים רבות" (פ: 9, ש: 30). מעדותו של מר דהן עולה כי בכל תקופת עבודתו בנתבעת מעולם לא הופחת משכרו של התובע קודם לאותו מקרה (פ: 8, ש: 22- 23). (ג) אף לא הוכח כי במהלך עבודתו היו תלונות על תפקודו של התובע. מר דהן אמנם טען כי היו מקרים של חוסר זהירות בעבודה (פ: 8, ש: 18- 21), והתובע אף הוזהר מספר פעמים לעניין הנזקים שגרם (פ: 8, ש: 26). אולם לא הוצגה כל ראיה שהנתבעת אכן התריעה בפני התובע על נזקים שגרם או על כוונתה לקזזם משכרו. לא זו אף זו: הגם שמר דהן תיאר בעדותו את "חוסר הזהירות שלו שמדי פעם הוא היה גורם נזקים", העיד מר דהן כי התובע "היה מתפקד כעובד ולא היה לנו שום בעיה", "היינו מרוצים בסך הכל מהאישיות שלו. הוא היה עושה את העבודה" (פ: 9, ש: 9- 11). מכאן שנמצאה סתירה לכאורה בעדותו של מר דהן אשר העיד מחד שהתובע התרשל בעבודתו וגרם בחוסר זהירותו לנזקים, ומאידך העיד שהיה מרוצה מתפקודו של התובע. (ד) הוכח בפני שהתובע לא הסכים לקיזוז הנזק משכרו, ופנה למר דהן בעניין זה. מר דהן העיד כי התובע "הביע את מורת רוחו על הקיזוז" (עדות התובע: פ: 6, ש: 20- 21; פ: 7, ש: 22- 23; עדות מר דהן: פ: 9, ש: 3; פ: 10, ש: 1). (ה) מגרסת הנתבעת משתמע שמכתב הפיטורים נמסר לתובע לצורך תביעת דמי אבטלה, ובלשונה "מסיבות השמורות עמו", אלא שהלכה למעשה התובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה, ולעדותו "אני פנסיונר של הצבא ואני לא צריך את הכסף הזה. הביטוח הלאומי זה לא מה שיעזור לי בחיים" (פ: 7, ש: 12- 13). (ו) הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע תכנן את התפטרותו, שכן מיד לאחר סיום עבודתו בנתבעת עבר לעבוד במקום עבודה חדש. לא זו בלבד שטענה זו אינה מתיישבת עם הטענה שהתובע ביקש מכתב פיטורים על מנת לקבל דמי אבטלה, אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית הכחיש התובע שתכנן מראש את עזיבתו כדי לעבור למקום עבודה אחר (פ: 7, ש: 7). תלוש שכר לחודש 3/12 מהמעביד החדש (נספח ט' לתצהיר התובע), מעיד כי התובע החל לעבוד אצל המעביד החדש ביום 26/3/12, היינו חודש לאחר סיום עבודתו בנתבעת. (ז) הנה כי כן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה לתמיכה בגרסתה, לפיה התובע התפטר מיוזמתו. ניתן היה לצפות כי הנתבעת תביא ראיות אובייקטיביות שיתמכו בטענותיה, או עדים נוספים שיחזקו את גרסתה. משלא עשתה כן הדבר עומד לה לרועץ, במובן זה שיש ליחס משקל ראייתי להימנעות הנתבעת מהבאת ראיה. לא זו בלבד שהנתבעת לא הביאה עובדים אחרים אשר יכול והיו עדים לחילופי הדברים בין הצדדים, אלא שניתן היה לצפות שמנהל העבודה בנתבעת, מר שמעון דהן יעיד מטעמה. ויובהר: בדיון שהתקיים ביום 10/3/13, נשאל מר דהן על ידי בית הדין בדבר נסיבות התפטרותו של התובע, והשיב "אני חושב שהיה לו ויכוח עם שמעון השותף שלי. קשה לי לזכור את נסיבות המקרה" (פ: 3, ש: 11). בחקירתו הבהיר מר דהן, כי אחיו שמעון הינו מנהל העבודה (פ: 9, ש: 23). חרף זאת, מר שמעון דהן לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא העיד מטעם הנתבעת (ראו: עדות מר דהן, פ: 9, ש: 20- 26). לפיכך, הימנעות בעל דין מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובתו. 15. הנה כי כן, נדחית גרסת הנתבעת לפיה התובע הפסיק את עבודתו מיוזמתו וללא הודעה מוקדמת, וביקש מכתב פיטורים תוך הבטחה שלא יתבע פיצויי פיטורים. על יסוד התרשמותי מהתובע בעת עדותו, ומתוך מכלול הראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי התובע אמנם פנה למר דהן להסדרת זכויותיו ולקבלת מכתב פיטורים, אולם עשה כן רק לאחר שמר דהן אמר לו "אתה יכול ללכת" - אמירה המהווה מעשה פיטורים לכל דבר ועניין. כך העיד התובע בעניין זה: "אמרתי שאני לא עוזב עד שאני לא מקבל את מכתב הפיטורים, אז הוא [מר דהן - מ.ש.ג.] אמר לי לבוא בעוד כמה ימים ולקבל את מכתב הפיטורים" (פ: 8, ש: 1- 2). לאור האמור, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כל כוונה או יוזמה - ולגרסתה, תחבולות ועורמה - מצד התובע לסיים את עבודתו בנתבעת, ומכאן שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי בניגוד לתוכן מכתב הפיטורים, התובע הוא זה שהתפטר. זכאות התובע לפיצויי פיטורים 16. משקבעתי כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהתובע התפטר מעבודתו, הרי שאני קובעת כי התובע פוטר מעבודתו בנסיבות בהן הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. 17. הואיל והנתבעת לא חלקה על חישוביו של התובע בדבר השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים, אני מקבלת את תחשיב התובע (כמפורט בסעיפים 6 עד 11 לתצהירו), לפיו שכרו החודשי הממוצע הוא 3,769 ש"ח. יוער בהקשר זה, כי התובע צודק בטיעונו כי בשכר הקובע יש להביא בחשבון תשלום עבור דמי חופשה, דמי חגים ודמי מחלה. 18. לא מצאתי מקום לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנה בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות. 19. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 20,730 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכאות התובע לתמורת הודעה מוקדמת 20. בהתאם למכתב הפסקת עבודה שנמסר לתובע ביום 29/2/12, ניתנה לתובע הודעה מוקדמת בת חודש ימים, עד ליום 15/3/12. אלא שאין מחלוקת בין הצדדים, כי בפועל, לא עבד התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, ויחסי העבודה הסתיימו ביום 29/2/12. 21. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא המשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, והשיב "איך אני אשאר במקום כזה שלא רוצים אותי עוד 15 יום" (פ: 7, ש: 28). 22. לדעתי, התובע הפסיק להגיע לעבודה לאחר קבלת מכתב הפיטורים, משיקוליו, הגם שבמכתב הפיטורים נדרש לעבוד בתקופה זו, והוא אף אישר בעדותו כי חש פגוע מכדי להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. 23. משכך, נדחית התביעה לתמורת הודעה מוקדמת. זכאות התובע לפיצוי בגין הפרשה בחסר לביטוח פנסיוני 24. בדיון שהתקיים ביום 10/3/13 הסכימו הצדדים כי התובע זכאי לביטוח פנסיוני בשיעור 5% משכרו, מיום עבודתו הראשון. עיון בריכוזי המשכורות (נספח א' לתצהירו של מר דהן) מעלה כי הביטוח הפנסיוני החל בחודש אוקטובר 2010. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בתקופה שמחודש אוקטובר 2006 ועד ספטמבר 2010 (עבור 48 חודשי עבודה). 25. בתצהירו הודה מר דהן בחוב הנתבעת בגין קרן פנסיה בסך 4,899 ש"ח (סעיף 15 לתצהיר), בעוד שלטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך 4,944 ש"ח (סעיף 13 לתצהיר). עיון בתחשיבי הצדדים מעלה כי הפער (בסך 45 ש"ח) נוגע לסכום ההפרשה עבור שנת 2010. מעיון בתחשיב הנתבעת שנערך על גבי דו"ח ריכוז משכורות לשנת 2010 עולה, כי נשמט מהתחשיב תשלום עבור דמי מחלה וימי חג בחודש ספטמבר 2010 (בסכום של 908.51 ש"ח). לפיכך, יש לקבל את תחשיב התובע כתחשיב הנכון והמדויק. 26. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בסך 4,944 ש"ח. מטעמי נוחות החישוב, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה נשוא המחלוקת, היינו מיום 1/10/08 ועד למועד התשלום המלא בפועל. סוף דבר 27. התביעה מתקבלת בנוגע לפיצויי פיטורים וביטוח פנסיוני, ונדחית בנוגע לתמורת הודעה מוקדמת. 28. אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) פיצויי פיטורים בסך 20,730 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. (ב) פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני בסך 4,944 ש"ח. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/08 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 29. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ש"ח. 30. הסכומים המפורטים בסעיפים 28 ו-29 לעיל, ישולמו לידי התובע בתוך 30 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק דין זה, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. הובלותניכויים ממשכורת