וועדה בדרג ראשון קבעה לה נכות יציבה בשיעור של 47%

וועדה בדרג ראשון קבעה לה נכות יציבה בשיעור של 47% המערערת הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 13.11.12 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה. מכאן הערעור שלפני. 2. טענות ב"כ המערערת כפי שהובאו בסיכום טענותיו ממוקדות בעיקרן בנושא אחד שלהשקפתו נפל בהתייחס אליו פגם משפטי בדרך התנהלות הוועדה, הלא הוא בעניין מחלת הריאות ממנה סובלת המערערת. להלן, בתמציתיות, עיקר טענותיו - א. טעתה הוועדה בכך שהפחיתה מהנכות שנקבעה בעבר למערערת ואשר עמדה על 30%, וזאת חרף העובדה שמצבה הרפואי הוחמר. הוועדה לא נימקה מדוע לדעתה אחוזי הנכות שנקבעו פחותים מאלה שנקבעו על ידי הוועדה הקודמת. ב. טעתה הוועדה עת הסתמכה על השוואה בין הבדיקות שנערכו בעניינה של המערערת במועדים סמוכים (בחודש 07/12 וביום 12.11.12), והיה עליה להשוות בין בדיקת ריאה שעמדה בפני הוועדה מיום 29.04.08 שקבעה למערערת 30%. ג. טעתה הוועדה עת לא התייחסה למסמכים הרפואיים של דר' שי חנניה, בגדרם תואר מצב רפואי קשה יותר. 3. ב"כ המשיב לעומת זאת ביקשה לדחות את הערעור באשר לדעתה לא נפלו פגמים משפטיים בדרך פעולות הוועדה. לגישתה, הוועדה אינה אמורה להתייחס לסטייתה מקביעת הוועדה הקודמת בעניין מחלת הריאות, וזאת כאשר המערערת לא נמצאה כמי שאיבדה את כושרה להשתכר בגין נכותה הרפואית. הוועדה קבעה את הנכות על בסיס ממצאים רפואיים שעמדו לפניה וכן על בסיס בדיקה קלינית מלאה ומקיפה. המסמך הרפואי של דר' חנניה מיום 12.11.12 אינו מראה ממצאים רפואיים, לא נערכה בדיקה קלינית ואין בו קביעת נכות על פי התקנות. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. עיון בפרוטוקול הוועדה מראה כי הוועדה, שהורכבה מפנימאי, אורטופד ופסיכיאטרית, רשמה מפי המערערת את התלונות שדלקמן - "מערערת על קביעת רופא בעניין מחלה ריאתית, המצב שלי מחמיר, יש לי אסטמה מזה שנים רבות (בערך 2005). לא אושפזתי בבתי חולים, אני מטופלת באנהלציות לפי צורך. לא נמצאת במעקב ראות, מעשנת. מטופלת ע"י...אלרגית שגורמות לקוצר נשימה, שיתוק הסרעפת. סובלת מדלקות בשתן, אין מסמך על כך, טופלה לפני כחודש ע"י אנטיביוטיקה. פיברומיאלגיה - כאבים בכל הגוף ומעקב אצל ראומטולוג ד"ר גספר. אין מסמכים על כך". ב. הוועדה בדקה את המערערת וציינה את הממצאים הבאים - "פסיכיאטרית: בהכרה מלאה, מסודרת בהופעתה, מתמצאת בכל המובנים חשיבתה מאורגנת, הגיונית, לא מגלה מחשבות שווא. אין עדות להפרעות בתפיסה. סף גירוי נמוך. אפקט דכאוני דספורי, לא מגלה תכנים אובדניים, שיפוט ותובנה תקינים. הוועדה דוחה הערר ומקבלת קביעת דרג ראשון. אורטופדיה: מתהלכת חופשי ללא צליעה, תנעות עמ"ש טובות. אין לה יכולת לשבת ב- 90 מעלות. יכולה לשבת ב- 90 מעלות ללא כאבים SLR שלילי. אין חוסר נוירולוגי, תלונות הפרקים הכוללים קרסוליים, ברכיים, פרקי ירכיים, כפות ידיים, כתפיים חופשיות עם תלונות טובות חופשיות ללא כאבים , ללא סימני דלקת פרקים פעילה. הוועדה דוחה הערר ומקבלת קביעת דרג ראשון. פנימאי: מצב כללי ותזונתי טוב ללא קוצר נשימה במנוחה. ללא שיעול, ללא גודש ועיבוי וורידי הצוואר. כניסת אוויר טובה לשתי הריאות ללא חרחורים או צפצופים ללא הארכה של האקספיריום. קולות לב צלולים סדירים, תפקודי ריאה מ- 07/12: מרפאות RFEVA ערך מנופה 75% ביחס FEV/FVC 91% כאשר הסטורציה הייתה 97%. גם בבדיקה חוזרת מ- 12/11/12 ערכים דומים. הוועדה דוחה הערר ומקבלת קביעת דרג ראשון". ג. ב"כ המערערת קובל על הפחתת נכותה הרפואית של המערערת שנקבעו לה בעבר בגין מחלת הריאות מ - 30% נכות ל - 10% נכות. בהקשר זה יש לומר כי אומנם ככלל, משנכה נבדק מחדש, ניתן להפחית את דרגת הנכות הרפואית שלו, ככל ש מוצאים כי הדרגה שנקבעה בעבר כבר אינה מוצדקת. עם זאת, יש ממש בטענה לפיה היה על הוועדה, משבחרה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו למערערת בעבר, לציין בהנמקתה האם החלטתה נובעת מכך שחלה הטבה במצבה הרפואי של המערערת, וזאת וזאת גם מקום בו המערערת לא איבדה את כושר השתכרותה בגין נכותה הרפואית. החלטת הוועדה, לפיה מצאה לנכון לקבוע למערערת דרגת נכות בשיעור של 10% בגין מחלת הריאות לעומת נכות בשיעור 30% שנקבעה קודם לכן, אינה מנומקת ומובנת דייה, לפחות למי שאין מקצועו בתחום הרפואה, ומשכך אינה מאפשרת הפעלת ביקורת שיפוטית עליה. בנוסף, יש לקבל את טענות ב"כ המערערת אשר הפנה למסמך הרפואי של דר' שי חנינה מיום 12.11.12, אליו לא הפגינה הוועדה כל התייחסות. באותו מסמך מתואר מצב של "הפרעה חסימתית עם תגובה ברורה למרחיבי סמפונות... אירועים פתאומיים של תגובה אלרגית סיסטמית מלווה בפריחה וקוצר נשימה מצב מסכן חיים...התלקחויות חוזרות הדורשות טיפול בסטרואידים ואנטיביוטיקה...לסכום: מספר רב של גורמי סיכון הגורמים מגבלה/נכות נשימתית משמעותית וקבועה, כולל הפרעה תפקודית במאמץ קל. בנוסף לגורמים סיכון להחמרות פתאומיות מסכנות חיים". אומנם אין מדובר בחוות דעת מומחה, אך ללא ספק מדובר במסמך רפואי הכולל התייחסות למצבה הרפואי של המערערת המצדיק, לכאורה, הפעלת שיקול דעת, ומשכך מחייב הוא ולו התייחסות עניינית של הוועדה לתוכנו, במיוחד כשהממצאים שצוינו בגדרו עלולים להשליך על גובה הנכות שאמורה להיות מוקנית למערערת (ראה לעניין זה פריט 5 לרשימת המבחנים העוסק ב"מחלות הסמפונות והריאה שאינן שחפתיות"). אשר לטענת ב"כ המערערת ככל שהיא נוגעת להסתמכות הוועדה בקביעתה על בדיקות הריאה המאוחרות שעמדו לפניה, הרי שמדובר בשיקול דעת רפואי שאין בית הדין הכלים והסמכות להתערב בו. 5. סיכומו של דבר עניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: א. תזמין את המערערת לדיון על מנת שתתייחס מחדש לתלונותיה בעניין הריאות. ככל שהוועדה תגיע שוב למסקנה לפיה יש להפחית מדרגת הנכות כפי שנקבעה בעבר, תאפשר למערערת להשמיע טיעוניה בעניין זה, לרבות בדרך של הגשת מסמכים המבססים טענותיה. ב. תתייחס בצורה עניינית ומנומקת למכתבו של דר' שי חנניה מיום 12.11.12, ובהתאם תשקול, מחדש, האם לנוכח הממצאים שבאותו מכתב יש לפסוק אחוזי נכות נוספים לאלו שנפסקו בגין מחלת הריאות. ג. תנמק את החלטתה כדבעי באופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה ולהפעיל ביקורת שיפוטית על החלטתה. 6. בנסיבות העניין על המשיב לשלם למערערת סך של 2000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. נכות