זכאות לפיצויי פיטורים לעובדת שבחרה לסיים את יום עבודתה מוקדם מהרגיל

לאחר ששבה לביתה, החלה התובעת לסבול מנימול בידה הימנית שהתפשט עד לשפתיה וללשונה, ואף איבדה את זכרונה למספר שעות. התובעת אובחנה כמי שסובלת ממתח נפשי ומעצבנות, וקיבלה טיפול תרופתי, וכן אישור מחלה לתקופה שמיום 7.10.12 ועד 10.10.12. 4. ביום 7.10.12, מסרה התובעת למר יעקב ניסמן, מנכ"ל הנתבעת, מכתב, באמצעות בנה, שאף הוא עבד בשירות הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה, בו נכתבו הדברים הבאים: "יעקב שלום! אתה הבאת כלכלן בשם יובל על מנת שיחסוך לך כסף (הוצאות חברה). אתם החלטתם קודם כל להתפטר מעובדת שמרוויחה טוב (שובל מרינה). כל פעם יובל מציין שהזמן שלי מאד יקר ללא התחשבות בכמות העבודה שאני מבצעת ועם איזה אחריות אני מבצעת אותה. הדבר היחיד שחשוב לכם כמה כסף אני מרוויחה. כל פעם תכננתם איך לגרום לי לעצבים בפעם אחרונה נזקקתי לטיפול של בית חולים. אתם לא צריכים יותר להתאמץ אני מוכנה שניפרד כמו בני אדם. תכינו לי מכתב פיטורים וכל מה שמגיע לי ואני אקח (נא להכין תוך שבוע ימים). תודה מראש. נ.ב: רק רוצה לציין שחבל לי שהבנתי את המחשבה שלכם מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם". 5. מיד עם תום חופשת המחלה, ביום 11.10.12, לא שבה התובעת לעבודתה, אלא יצרה קשר טלפוני עם מר ניסמן וביקשה לקבוע עמו פגישה. מר ניסמן נעתר לבקשתה, ובמועד כלשהו שלאחר ה -15.10.12, נערכה פגישה בינו לבין התובעת, בו נדונה בעיקר זכאותה של התובעת לפיצויי הפיטורים. יצויין כי עד למועד הפגישה, לא התייצבה התובעת לעבודה. 6. בסופו של דבר, סוכם בין הצדדים כי ישולמו לתובעת מלוא פיצויי הפיטורים, אולם לא הוסכם האם התובעת פוטרה מעבודתה או התפטרה, וכן לא נדונה זכאותה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. 7. כמו כן, במעמד פגישה זו, נמסר לידי התובעת מכתב רטרואקטיבי, נושא תאריך 10.10.12, חתום על ידי מר ניסמן, בו נכתבו הדברים הבאים: "בהמשך להליך השימוע שערכנו ולשיחתנו, ברצוני להודיע לך על הפסקת עבודתך בחברה החל מהיום. אני מאחל לך הצלחה בכל אשר תפני". 8. אין חולק בין הצדדים כי עד ליום 28.10.12, שולמו לתובעת בשלוש המחאות, מרבית פיצויי הפיטורים, למעט סך של 12,259 ₪, שבניכוי מס כדין הינו שווה ערך לסך של 9,138 ₪. כמו כן, אין חולק כי במסגרת תלוש השכר לחודש אוקטובר 2012, שולמה לתובעת, בין היתר, תמורת הודעה מוקדמת בסך של 11,269 ₪ (נטו). גדר המחלוקת 9. משהוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים, אין הנתבעת חולקת, למעשה, על זכאותה של התובעת לקבלת פיצויי מלוא הפיטורים. עם זאת, משלטענת הנתבעת, התובעת התפטרה מעבודתה, ולא פוטרה, לא קמה זכאותה לתמורת הודעה מוקדמת, וזו שולמה לה בשוגג. 10. לטענת התובעת, פוטרה מעבודה, ולפיכך זכאית היא הן ליתרת פיצויי הפיטורים, והן לתמורת ההודעה המוקדמת ששולמה לה. מנגד, טענה הנתבעת, כי משהתובעת פוטרה מעבודתה, שולמה לה תמורת ההודעה המוקדמת בשוגג, וכי משסכום תמורת ההודעה המוקדמת ממילא עולה על יתרת פיצויי הפיטורים, הרי שדין התביעה להידחות. 11. היוצא מהאמור, כי המחלוקת בהליך זה סבה, למעשה, סביב השאלה, האם התובעת פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה, וכפועל יוצא מכך האם זכאית היתה התובעת לתמורת ההודעה המוקדמת ששולמה לה. 12. בדיון שנתקיים ביום 3.7.13, נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידו מר יעקב ניסמן, מנכ"ל הנתבעת, וד"ר נחתומי. דיון והכרעה 13. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שהונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא פוטרה מעבודתה כי אם התפטרה. עם זאת, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, וזאת מן הטעם שהנתבעת ויתרה על נוכחותה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, ולפיכך חבה כלפיה בפיצוי חלף עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת. להלן יפורטו טעמיי לאמור. 14. על פי הדין, הצגת מכתב פיטורים יוצרת חזקה לפיה העובד פוטר כך שהנטל להוכיח אחרת עובר לשכמי המעביד (ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - מימון, (תק- אר 2000(3)673, 22.10.00; עב 1459/04 עלי מוחמד נ' טוב שירותי דרך (לא פורסם)). 15. עוד נקבע בפסיקה, כי מעשיו של הצד המביא את יחסי העבודה לידי גמר הם הקובעים. כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דיון לב/ 58-3, רשות השידור נ' מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נה/122-3, טאהה זבון נ' נפתלי מוצניק, פד"ע כט 228; דב"ע נו/52-3, לוי את אביב נ' אגמי שיווק רהיטים בע"מ (לא פורסם). 16. כמו כן, על מנת שייקבע כי אכן סויימו יחסי עובד-מעביד, חייבת להיווצר הוודאות כי אכן הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני, בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות )בג"צ 566/76, אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית (פד"י לא (2) 197, דב"ע שם/ 3-116; סק"כ 722-09-11 מדינת ישראל נ' ההתסתדרות הרפואית בישראל (לא פורסם)). היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר (שלום סלמה- מדינת ישראל פד"ע יב' 375). 17. בנוסף, על פי הדין, בבואו של בית הדין לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר עליו ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה ואין ללמוד מקטע של דברים אלא מהתמונה כולה. )דב"ע ל/18-3, נוח בנצילוביץ' נ' "אתא" פד"ע ב' 41). 18. ומן הכלל אל הפרט. 19. נקודת המוצא לדיון בענייננו, היא כי הנתבעת מסרה לידי התובעת מכתב פיטורים. בנסיבות אלה, הנטל עובר אל הנתבעת להוכיח כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה. הנתבעת הרימה נטל זה. 20. ממכלול הראיות שהונחו בפניי, לרבות מעדות התובעת עצמה, עולה כי הנתבעת לא נקטה במעשה כלשהו ממנו ניתן להבין כי ביקשה להביא את היחסים לידי גמר. 21. במסגרת תצהירה, תיארה התובעת את השתלשלות העניינים, ואת הנסיבות שהביאו לסיום העסקתה בנתבעת: " ... מאז שיובל ראה את התלוש משכורת שלי, המצב בינינו התחיל להתערער ומצבי בחברה התערער אף הוא, תוך שאני נאלצת לסבול מהערות ומעקיצות מצדו, על כך שהזמן שלי מאד יקר.... למרות הידיעה על המצב ביני לבין יובל, ב - 4.10.12 שלח יעקב את יובל לשבת עמדה לידי, על מנת להוציא ממני תגובה רגשית כלשהי, וזאת כאשר הקולגה שלי למשרד היתה בחופשה והייתי לבד בחדר. לאחר יום עבודה ארוך, צמוד ליובל, שלווה בהטרדות מצידו, נגמרה לי הסבלנות, ושאלתי אותו מדוע הוא בוחר להעביר את יום העבודה שלו בהטרדות ו"לשבת לי על הראש" תוך שהוא "מנגן לי על העצבים". הוא ענה שהזמן שלי מאד יקר ... כך נוצר מתח ביני ובין יעקב בסוף יום העבודה, כאשר במהלכו עברתי התעללות נפשית, אין לי דרך אחרת לתאר את היחס המזעזע של יובל כלפיי, ולכן העדפתי לסיים את יום העבודה ולנסוע הביתה. כאשר הגעתי הביתה, התחיל לי נימול ביד ימין והתפשט עד השפתיים והלשון אחרי כמה זמן איבדתי את הזיכרון לכמה שעות. כאשר ניגשתי לרופא, הוא שלח אותי בדחיפות לביה"ח... קיבלתי טיפול תרופתי וארבעה ימי מחלה מה - 7/10/12 עד ה - 10/10/12. ב - 11.10.12 התקשרתי בבוקר ליעקב על מנת לקבוע איתו פגישה בדבר המצב, אך יעקב ענה לי כי אין לו זמן ועליו להכין דו"ח מע"מ תוך שהוא מתלונן שהשארתי אותו ללא מנה"ח ועכשיו עליו להכין את הדוח בעצמו. אמרתי לו שאני אגיע ואכין את הדו"ח, אך יעקב ענה לי כי אין צורך בי וניפגש אחרי הגשת המע"מ... הסירוב להצעה שלי להגיע למשרד ולעזור עם הדוח לא הפתיע אותי, כיוון שגם בעבר, יעקב היה משחרר את מנה"ח כאשר סיים את עבודתו בחברה בתקופה ההודעה המוקדמת וזאת על מנת שלא יעשה נזק לחברה, לכן וויתר יעקב על שירותיי". (סעיפים 4-15 לתצהיר התובעת). 22. הנה כי כן, מגרסת התובעת, כלל לא ברור באיזה אופן הופסקה העסקתה. כמו כן, לא עולה מתצהירה כי הנתבעת נקטה במעשה כלשהו, ממנו ניתן ללמוד, על פי אמת מידה אובייקטיבית, על כוונתה לשים קץ ליחסי העבודה בין הצדדים, ו/או על כך שנתנה ביטוי ברור ושאינו משתמע לשתי פנים לכוונתה להביא את יחסי העבודה לידי גמר. 23. בהקשר זה, תולה התובעת את יהבה אך בכך שבמסגרת שיחה טלפונית שנערכה בין התובעת למר ניסמן ביום 11.10.12, סירב האחרון להצעתה להגיע למשרד ולסייע לו בהכנת דוח המע"מ. ואולם, ממכלול העדויות שנשמעו בפניי, לרבות מעדות התובעת עצמה, עולה, כי דבריו אלה של מר ניסמן נאמרו על מנת להבהיר לתובעת כי הוא מוותר על נוכחותה בתקופת ההודעה המוקדמת, לאחר שהודיעה לו על התפטרותה, ביום 7.10.12: "יעקב ענה לי כי אין לו זמן ועליו להכין דו"ח מע"מ תוך שהוא מתלונן שהשארתי אותו ללא מנה"ח ועכשיו עליו להכין את הדו"ח בעצמו" (ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז, סעיף 14 לתצהיר התובעת). מסקנה זו מתיישבת אף עם האמור בסעיף 4 למכתבו של מר ניסמן לתובעת מיום 10.12.12 (נ/7) ולפיו: "... אני אף הסכמתי שלא לקבל ממך חפיפה בתקופה ההודעה המוקדמת להתפטרותך, חרף חובתך כלפיי...", ועם יתר העדויות שנשמעו בתיק. כמו כן, הנתבעת ציינה במסגרת סיכומיה שויתרה על נוכחותה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת (סעיפים 27 ו - 38 לסיכומי הנתבעת). 24. כפי שיפורט ביתר הרחבה בהמשך הדברים, אף המכתב מיום 10.10.12 אינו מהווה "מעשה" ממנו ניתן ללמוד על כוונת הנתבעת להביא את היחסים לידי גמר, שכן מכתב זה ניתן לתובעת לבקשתה, בדיעבד, ולאחר שפיטוריה כבר נכנסו לתוקף, ביום 7.10.12. 25. הנה כי כן. מהראיות שהונחו בפניי, לרבות מעדות התובעת עצמה, עולה כי הנתבעת לא נקטה במעשה כלשהו ממנו ניתן להבין כי ביקשה להביא את היחסים לידי גמר. מנגד, מכלול הראיות מצביעות על כך כי התובעת, היא זו שהביאה את היחסים לידי גמר, וכן הביאה רצונה זה לידיעתו של מר ניסמן, במסגרת מכתבה מיום 7.10.12, הכל כמפורט להלן. 26. ביום 4.10.12, יום ה' בשבוע, נטשה, התובעת, כאמור, מיוזמתה, את עבודתה מוקדם מהרגיל. ביום א', 7.10.12, לא התייצבה לעבודתה, אלא שלחה מכתב בו הודיעה למר ניסמן על כוונתה לסיים את יחסי העבודה: " ...כל פעם תכננתם איך לגרום לי לעצבים בפעם אחרונה נזקקתי לטיפול של בית חולים. אתם לא צריכים יותר להתאמץ אני מוכנה שניפרד כמו בני אדם. תכינו לי מכתב פיטורים וכל מה שמגיע לי ואני אקח (נא להכין תוך שבוע ימים)". 27. ביום 11.10.12, עם תום חופשת המחלה, לא התייצבה התובעת לעבודתה כרגיל, אלא יצרה קשר טלפוני עם מר ניסמן, וביקשה להיפגש עמו. עובדה זו, מעידה על כך שהתפטרותה של התובעת נכנסה לתוקף עם מסירה מכתבה מיום 7.10.12, שאם לא כן, ברי שהיתה מתייצבת לעבודתה עם תום חופשת המחלה ואף מוסרת לידי הנתבעת את אישורי המחלה. במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת, מדוע לא התייצבה לעבודתה ביום 11.10.12, אולם לא עלה בידה לספק הסבר סביר לכך: "ש. למה עובד שנגמרת לו המחלה צריך להרים טלפון למעסיק ולהציע לו להיפגש. למה את מבקשת פגישה ולא פשוט מגיעה לעבודה? ת. כי ביום חמישי אני יצאתי מהמשרד כי השפילו אותי ונכנסתי לדיכאון. איבדתי את הזיכרון שלי לכמה שעות. והתחילו לי נימולים בידיים עד הלשון. לא הרגשתי לא יד ולא לשון. יד ימין ולשון. ... כי השפילו אותי. ...". (חקירת התובעת, שורות 7-31 בע"מ 5 לפרוטוקול) 28. במאמר מוסגר, ייאמר, כי התובעת ביכרה שלא לצרף לכתב התביעה, כמו גם לתצהירה, את מכתבה מיום 7.10.12, והדבר אומר דרשני. 29. הנה כי כן. התובעת נקטה במעשים מהם ניתן ללמוד באופן ברור על כוונתה להתפטר-שליחת מכתבה מיום 7.10.12, וכן אי התייצבותה לעבודה לאחר מסירת המכתב, ועם תום חופשת המחלה. 30. לא למותר יהא לציין, כי עיון בעדות התובעת בצירוף האמור במכתבה מיום 7.10.12, מעלה כי המניע להתפטרותה, היה חששה שמא בכוונת הנתבעת להביא את היחסים לידי גמר. ואולם על פי הדין, התפטרות מחמת חשש לפיטורים - איננה בגדר "פיטורים" ואין היא נסיבה המקימה עילה לפיצויי פיטורים אף מכח סעיף 11 לחוק (ע"ע 46/03 טסמת - בדיקות תכנה בע"מ נ' דיאנה דטל). כמו כן, משתחושתה של התובעת לפיה בכוונת הנתבעת היה לפטרה לא לוותה ב"מעשה" כלשהו מצד הנתבעת, הרי שממילא היא חסרת משמעות ונפקות כלשהי. 31. במאמר מוסגר, ייאמר, כי לא מצאתי ממש בטענת התובעת לפיה המניע לפיטוריה היה רצון הנתבעת לחסוך בהוצאות. ממכלול הראיות שהונחו בפניי, עולה כי המדובר בתחושתה הסובייקטיבית של התובעת, שאין היא נתמכת בראיות אובייקטיביות כלשהן, וכי מצב הדברים בפועל היה שונה לחלוטין. 32. כך למשל, ד"ר נחתום העיד כי אכן נהג לומר לתובעת כי זמנה יקר, אולם הקשרם הנכון של הדברים היה שיש לייעל את עבודתה, באופן שלא תבזבז את זמנה בעיסוק בעבודות שיכולות להתבצע על ידי עובדים אחרים, בכירים פחות (חקירת ד"ר נחתום,שורה 29 בע"מ 15 עד שורה 8 בע"מ 16 לפרוטוקול). כמו כן, ד"ר נחתום העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי שוחח עם התובעת בנושאי שכר משום שזה היה תחום עיסוקה, ולא משום שעלות שכרה שלה דוקא, היה גבוה מדי לטעמו : "עם התובעת דיברתי על השכר משום שזה היה תחום עיסוקה. עם עובדי הרכש דיברתי על הרכש, עם עובדי יצור (צ.ל: "על יצור", ד.ח.ז) וכו'". 33. יתר על כן. מר ניסמן העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי היה שבע רצון מעבודתה של התובעת, כי התובעת היתה עובדת "מצויינת", וכי לא ראה בהעסקתה נטל כלכלי על הנתבעת (שורות 16-19 בע"מ 10 לפרוטוקול, שורות 13-14 בע"מ 12 לפרוטוקול). 34. חיזוק נוסף למסקנה שתחושותיה הסובייקטיביות של התובעת נעדרות אחיזה במציאות, מצאתי בכך שבעוד שהתובעת העידה במסגרת תצהירה כי "ב - 4.10.12 שלח יעקב את יובל לשבת עמדה לידי, על מנת להוציא ממני תגובה רגשית כלשהי", הרי שמהעדויות שנשמעו בפניי עולה כי הסיבה בשלה ד"ר נחתומי ישב באותו היום בחדרה של התובעת היתה נעוצה בכך שבמועד זה שותפתה של התובעת לחדר שהתה בחופשה (סעיף 12 לתצהירו של ד"ר נחתומי, סעיף 8 לתצהיר התובעת). 35. ובאשר למכתב הפיטורים מיום 10.10.12. 36. מר ניסמן העיד, ועדותו אמינה עליי, שמסר את מכתב הפיטורים לתובעת לפנים משורת הדין, כיוון שביקשה ממנו לעשות כן על מנת לבסס את זכאותה לדמי אבטלה שכן: "לאחר כמעט 5 שנות עבודה משביעות רצון כשהיא חוזרת למעגל מחפשי העבודה בגילה, נראה לי אנושי מצידי לשלם לה פיצויי פיטורים מלאים (היה עליי לבצע השלמה לא גדולה ל - 100% פיצויי פיטורים על הסכומים שהצטברו בקופה)" (סעיפים 16-17 לתצהירו של מר ניסמן, חקירת מר ניסמן, שורות 11-15 ו-31-33, ע"מ 12 לפרוטוקול). 37. במסגרת חקירתו הנגדית נחקר מר ניסמן אף אודות נסיבות מסירת מכתב הפיטורים, והעיד כדלקמן: "ש. הפגישה בינך לבין התובעת היתה מאוחרת למועד המכתב הזה. הרי אתה לכל המוקדם פגשת אותה לאחר ה- 15.10 ואילו המכתב הוא מיום 10.10. איך זה מסתדר ? ת. כמו שאמרתי אני לא יודע לכתוב ולקרוא. כמה ימים לפני זה פוטר עובד בשם גיל לוי וקיבל מכתב פיטורים. פשוט שיניתי את השם מגיל לוי למרינה. שכחתי לשנות את התאריך. ש. אתה נכנסת למחשב בעצמך? ת. אני יכול להגיד לכם שאני יכול להיכנס למחשב לפי היכולות שלי. ולכתוב את השם "שובל מרינה". אני יודע לכתוב מילים פשוטות ונעזר בתוכנה של המחשב שמתקנת טעויות כתיב. ולקחתי עוזרת אישית שמקריאה לי כל מה שצריך. ש. גיל זה בחור שפיטרת? ת. כן. אולי זה לא גיל אלא עובדת אחרת. ש. אבל גם המילים "אני מאחל לך הצלחה בכל אשר תפני". האם תיקנת את המילה תפני במקום תפנה? ת. אני מוכן להציג לבית הדין את המכתב המקורי. ש. האם תיקנת גם את המילה "תפני" ל- "תפנה"? ת. אולי מדובר בעובדת. לא זוכר את שמה". (חקירת מר ניסמן, שורות 1-17 בע"מ 13 לפרוטוקול) 38. עדותו של מר ניסמן, לפיה מסר לתובעת את מכתב הפיטורים בדיעבד, ולאחר שפיטוריה כבר נכנסו לתוקף, תוך שינוי שם התובעת על גבי מכתב שמסר לעובדת אחרת שפוטרה מספר ימים קודם לכן, מתיישבת אף עם העובדה שבמכתב הפיטורים, נכתב, כי אלה נעשים "בהמשך להליך השימוע שערכנו...". אין חולק כי התובעת נטשה את מקום עבודתה, במהלך יום ה', 4.10.12, ולא התייצבה מאז לעבודה, אלא במועד שלאחר ה - 15.10.12, וכי התובעת שהתה בחופשת מחלה בתקופה שמיום 7.10.12 ועד ליום 10.10.12. בנסיבות אלה, ברי כי לא נערך לתובעת שימוע במועד שבין ה - 4.10.12 - עת התייצבה לאחרונה לעבודתה, ל - 10.10.12 - מועד בו נכתב, לטענת התובעת, מכתב הפיטורים. התובעת אף לא ציינה בתצהירה או במקום אחר כלשהו כי נערך לה הליך שימוע. 39. גירסתו של מר ניסמן מתיישבת אף עם העובדה שמכתב הפיטורים נושא תאריך 10.10.12, שעה שאין חולק שהפגישה במסגרתה סוכם על מסירת המכתב נערכה במועד מאוחר למועד זה. 40. לבסוף, סדר הדברים כמפורט בעדות התובעת, שצוטטה לעיל, ולפיה: "...אחרי שהשפילו אותי גם פיטרו אותי בטלפון, ואחרי יש גם מכתב פיטורים שאני מפוטרת באותו יום ללא הודעה מוקדמת" (חקירת התובעת, שורות 30-31 בע"מ 5 לפרוטוקול) -אינו מתיישב עם העובדה שמכתב הפיטורים, הנושא, כאמור, תאריך 10.10.12, הוא קודם בזמן לשיחת הטלפון שהתקיימה ביום 11.10.12, ולא להיפך. 41. מכל הטעמים לעיל, אינני סבורה כי יש לראות במכתב הפיטורים הודאה בכך שהתובעת פוטרה. ממכלול העדויות שנשמעו בפניי עולה, כי התובעת, היא שביקשה את מכתב הפיטורים, על מנת לבסס את זכאותה לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, ומר ניסמן נעתר לבקשתה ומסר לה את מכתב הפיטורים בדיעבד ולאחר שפיטוריה נכנסו כבר לתוקף, כמחווה של רצון טוב. 42. נוכח כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת הצליחה להרים את הנטל להוכיח כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, כי אם התפטרה מרצונה. 43. במאמר מוסגר, יצוין, כי משבמסגרת מכתבה של התובעת מיום 7.10.12, ציינה כי רצונה להתפטר נובע מהחשש שמא בכוונת הנתבעת לפטרה, מן הראוי היה שמר ניסמן היה מעמיד את התובעת על טעותה, זאת, בפרט, נוכח העובדה שהיה שבע רצון מעבודתה. ואולם, העובדה שמר ניסמן לא נהג כך, אין בה, לכשעצמה, כדי להעיד על כך שפיטר את התובעת. 44. עם זאת, וחרף הקביעה כי התובעת התפטרה מעבודתה מרצונה, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, אולם לא מהטעם שצוין על ידי התובעת, כי אם מטעם אחר. 45. סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001, קובע כדלקמן: "מעביד רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו". 46. נוכח הקביעה כי בשיחה הטלפונית שנערכה בין התובעת לבין מר ניסמן הודיע האחרון לתובעת, כי הוא מוותר על נוכחותה ועל עבודתה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת (ר' סעיף 23 לעיל), כמו גם הודאתה המפורשת של הנתבעת בכך שויתרה על נוכחותה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, במסגרת סיכומיה (סעיפים 27 ו - 38 לסיכומי הנתבעת), הרי שהנתבעת חבה בתשלום פיצוי חלף הודעה מוקדמת לתובעת, והיא לא היתה רשאית לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מיתרת פיצויי הפיטורים, כפי שעשתה. 47. סוף דבר - התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום את יתרת פיצויי הפיטורים, בסך 12,259 ₪ בניכוי מס כדין. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 48. במכלול נסיבות העניין, ומאחר וההליך כולו סב סביב טענת התובעת לפיה פוטרה מעבודתה, ומשטענה זו נדחתה, לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות לנתבעת. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים