נטען כי העובדת עשתה הכל על מנת שיפטרו אותה

נטען כי העובדת ביקשה לקבל פיצויי פיטורים ולשם כך, עשתה הכל על מנת שהנתבעת תפטר אותה ג. ביום 14.10.10, בעת שהתובעת שהתה בביתה בחופשת מחלה, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב "סיום עבודה" במסגרתו הודיעה לה כי לאור התנהלותה "לא נותרה ברירה לחברה, אלא לסיים את העסקתך" ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת. 3. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ומטעם הנתבעת העידה גב' סיגל X, מנכ"לית ומנהלת הכספים בנתבעת (להלן - X). 4. טענות התובעת בתמצית - א. התובעת עבדה בנתבעת כשלוש שנים בתפקיד מנהלת משרד. ב. לאחר תקופה מסוימת הביאה הנתבעת עובדת נוספת ולבקשת הנתבעת, התובעת לימדה אותה את העבודה. ג. לאחר שהתובעת הכשירה את העובדת הנוספת החלו בעיות בעבודה. הנתבעת העבירה לעובדת החדשה את סמכויותיה של התובעת בעבודתה והעבירה את התובעת לעבודות תיוק בלבד. ד. לאחר תקופה, התובעת פנתה למועצת הפועלים לאור תלונות הנתבעת על איחורים של התובעת בכל בוקר. לאחר שמועצת הפועלים הבהירה לנתבעת שהיא נדרשת לשלם לתובעת עבור מוניות על מנת שלא תאחר לעבודתה, הנתבעת אכן שילמה לתובעת עבור מוניות אולם, במקביל, החלה להתנכל לתובעת. ה. התובעת חלתה ושלחה בפקסים את אישורי המחלה. ו. בעת שהתובעת שהתה בחופשת מחלה, פיטרה אותה הנתבעת לאלתר תוך שלילת פיצויי פיטורים וללא מתן הודעה מוקדמת. בשל כך, דורשת התובעת תשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת וכן השלמת 17 ימי מחלה שלא שולמו לה. 5. טענות הנתבעת בתמצית - א. התובעת עבדה בנתבעת כשלוש שנים אולם מספר חודשים לפני סיום עבודתה החליטה לשוב ולעסוק בתחום הקוסמטיקה בביתה. התובעת ביקשה מהנתבעת לפטר אותה ולשלם לה פיצויי פיטורים, אולם הנתבעת סירבה. לפיכך, החליטה התובעת לנקוט בצעדים שיגרמו לנתבעת לפטרה במטרה מוצהרת לאלץ את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים. ב. התובעת החלה לאחר ולהיעדר מעבודתה וכן לנקוט בהפרות משמעת נקודתיות באופן מופגן ובמטרה מכוונת לגרום לנזקים שיביאו לפיטוריה. משראתה התובעת כי הנתבעת מסרבת לפטרה, החלה להחריף את "המאבק" ובחודש יוני 2010 פתחה "בשביתה" והודיעה שבשל עומס עבודה המוטל עליה ואשר אינו תואם, לטענתה, את השכר המשולם לה, אין בכוונתה לבצע את עבודתה. עוד הודיעה התובעת, כי לא תנקה יותר את סביבת עבודתה ושולחנה הפך למפגע תברואתי של ממש. התובעת היתה מגיעה לעבודה, מדפיסה כרטיס ולא עושה דבר. ג. נוכח ההיעדרויות והאיחורים של התובעת החלה הנתבעת, ביום 6.5.10, להעסיק עובדת נוספת במטרה להקל על התובעת את עומס העבודה. ד. בחודש ספטמבר 2010, לאחר מספר שבועות של שקט יחסי הודיעה התובעת, כי שכרה נמוך מדי לטעמה ואם תשוב ותעסוק במשרה מלאה כקוסמטיקאית בביתה תשתכר שכר גבוה יותר. בניסיון למצוא דרך לתמרץ את התובעת, הגתה הנתבעת תכנית יעדים שתאפשר לתובעת להעלות את שכרה. אולם גם תכנית היעדים לא ריצתה את התובעת והיא המשיכה בהתנהגותה. ה. ביום 19.9.10 התקיימה שיחה בין התובעת לנתבעת לעניין האיחורים שלה ובמהלכה נתבקשה התובעת לגלות אחריות לעיכוב בסדר יומם של העובדים האחרים בנתבעת אשר ממתינים לה בהסעה. באותו יום, הודיעה התובעת כי היא סובלת מכאבי גב ולא תוכל להגיע לעבודה למחרת. ו. התובעת לא הופיעה לעבודה מיום 20.9.10 ועד לסיום עבודתה. באישורי המחלה אשר הוצאו בדיעבד על ידי רופא המשפחה, נכתב כי התובעת סובלת מדלקת בדרכי השתן, בעוד שלנתבעת דיווחה התובעת כי היא סובלת מכאבי גב. ז. במהלך כל התקופה בה נעדרה התובעת מעבודתה, עבדה לפרנסתה כקוסמטיקאית בביתה וקיבלה לקוחות באופן גלוי. ח. רק ביום 4.10.10, כשבועיים לאחר שהחלה להיעדר מעבודתה, הציגה התובעת, לראשונה, אישורי מחלה. ביום 14.10.10, כשמונה ימים לאחר שתמו ימי המחלה בהתאם לאישור המחלה ששיגרה התובעת לנתבעת, הודיעה הנתבעת לתובעת כי בנסיבות הקיימות לא נותרה ברירה אלא לפטר אותה תוך שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת על פי חוק. ט. ככל שייפסק לטובת התובעת סכום כלשהו, יש לקזז ממנו סך 3,861.60 ₪ בגין דמי חופשה והבראה ששולמו לתובעת ביתר וכן סך 1,718.52 ₪ בגין הפרשות ששולמו לקרן פנסיה בגין פיצויי פיטורים. דיון והכרעה - האם התובעת פוטרה או התפטרה? 6. ככל הנוגע לקביעה מיהו הצד אשר הביא לסיום יחסי העבודה, קבעה ההלכה הפסוקה כדלקמן - "השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי "ביטל" את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה, ועת ב"ביטול" חוזה מדובר ולא באירועים ומצבים אחרים שיכול ויביאו חוזה - כל חוזה - לידי גמר. יכול ו"הביטול" יהיה על ידי המעביד, ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות ידובר. לענייננו המשותף לשניים - פיטורים והתפטרות - הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד-מעביד, לידי סיים. השוני בין השניים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד" (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל פד"ע יב 375, 383). וכן - "התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ע"ע ארצי 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ (2011) מיום 13.2.11). 7. מן העדויות ומהמסמכים שהובאו לפנינו, לרבות מכתב סיום ההעסקה מיום 14.10.10 ששלחה הנתבעת לתובעת, עולה כי הנתבעת היא זו שפעלה באופן אקטיבי לסיום יחסי העבודה בין הצדדים על רקע התנהגותה של התובעת. משכך, הנתבעת היא זו אשר הביאה לסיום יחסי העבודה ומכאן שהתובעת פוטרה מעבודתה. משקבענו שהתובעת פוטרה, יש להכריע בשאלה האם זכאית התובעת, עם פיטוריה, לתשלום פיצויי פיטורים או שמא פוטרה בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים? 8. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - החוק) קובע - "(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי - פיטורים." האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים, בחלקם או במלואם, הוסדרה בסעיפים 16 ו - 17 לחוק. הואיל והתובעת לא טענה לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים, חל בענייננו סעיף 17 לחוק הקובע - "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". 9. לאור הוראות סעיף 17 לחוק, עלינו לפנות לכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים דהיינו, תקנון העבודה כפי שנחתם בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן - תקנון העבודה). יחד עם זאת, הכללים שנקבעו בתקנון העבודה מנחים את בית הדין ואינם מחייבים אותו. 10. סעיף 53 לתקנון העבודה קובע - "עשה עובד אחת מאלו: א. הפר משמעת באופן חמור; ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות; ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד; ה. בזבז חומרים בזדון; ו. מסר סודות המפעל (ראה סעיף 31 לעיל); ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים; ח. עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל; ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה; י. עבר עבירה פלילית חמורה. יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום; ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים; ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". 11. בית הדין הארצי, בהידרשו לסוגיית שלילתם של פיצויי פיטורים, קבע, בעניין ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' אלכסנדר פסחוביץ ( ניתן ביום 20.12.09) - "שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים. על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו". 12. הן מעדויות הצדדים לפנינו והן מן ההתכתבויות בין הצדדים אשר הוגשו לתיק בית הדין, עולה כי בעיות המשמעת של התובעת החלו עוד בחודש יוני 2010. הנתבעת אף התרתה בתובעת כי אם תמשיך בבעיות המשמעת, היא עלולה למצוא עצמה מפוטרת מבלי שישולמו לה פיצויי פיטורים. מכתבה של הנתבעת לתובעת מיום 21.6.10 (נספח א' לכתב ההגנה) מתאר באריכות את התנהלותה של התובעת. בשל התיאור המפורט של ההתנהלות הנטענת ולאור חשיבות הדברים להבנת התנהלותה של התובעת מצאנו מקום לצטטו במלואו - "1. כבר בפתח הדברים הרינו לשוב ולהבהיר כי אנו רואים בחומרה רבה את התנהגותך בחודשים האחרונים, אשר מהתבטאויותייך עולה כי נועדה לאלץ אותנו לפטר אותך ולשלם לך פיצויי פיטורים. 2. נציין כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלנו ככל שתבחרי להמשיך בהתנהגותך תהא החברה רשאית לפטרך תוך שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 3. בנסיבות אלו הינך מתבקשת לחדול "מהשביתה האיטלקית" בה פתחת, ולבצע את עבודתך במסירות וביעילות. 4. כמו כן, הינך מתבקשת למלא אחר הוראות הממונים עליך, לחדול מההיעדרויות והאיחורים הרבים, ומכל עיסוק אחר שאינו קשור בביצוע עבודתך, ולדאוג שסביבת עבודתך תהא נקייה ומסודרת. 5. כפי שהוסבר לך לא אחת האיחורים הרבים שלך גורמים לנזק גדול לחברה, באשר אלו גורמים לעיכוב העבודה של יתר עובדי החברה אשר נאלצים להמתין לך שתרדי להסעה. מסיבות השמורות עימך ואשר אינן מקובלות כלל וכלל על החברה את ממשיכה בשלך, תוך התעלמות מהנזקים שאת מסבה לחברה. 6. לפיכך הודע לך כי מעתה יהא עליך להגיע למשרדי החברה בכוחות עצמך. החברה תשלם לך דמי נסיעות בהתאם לדין. אין באמור כמובן כדי להסכים לאיחורים הרבים והבלתי מוצדקים אשר מהווים הפרת משמעת, והנך מתבקשת כאמור להגיע בזמן לעבודה. 7. נוסיף ונציין כי ההיעדרויות ללא קבלת היתר או דיווח מראש אינן מקובלות וגורמות לפגיעה בעבודה השוטפת של החברה. החלטתך שלא להגיע לחברה אתמול מבלי להודיע מראש על כך, וכן החלטתך לעזוב את משרדי החברה היום מיד לאחר שיחתנו, מהווה עבירת משמעת והחברה לא תסכים לכך. 8. יובהר כי בכל מקרה של איחור של יותר מפעמיים תוך תקופה של שלושה חודשים או היעדרות ללא רשות, תנהג החברה בהתאם לאמצעים העומדים לרשותה בדין, ובכלל זה יתקיים בירור במסגרתו תחליט החברה על אמצעי המשמעת המתאימים לרבות קנס כספי עד לשיעור שכר יום עבודה או הפסקת עבודה ללא תשלום עד לשלושה ימים. 9. כמו כן, ועל מנת להעמיד הדברים על דיוקם, נציין כי אינך רשאית לעבוד בשעות נוספות אלא אם קיבלת לכך אישור מראש ובכתב מהממונים עלייך. להזכירך, היתה זו את שסירבת לעבוד בימי שישי ולא הצלחת להספיק את העבודה שהוטלה עליך, ובכך חייבת את החברה להביא עובדת נוספת. לא נסכים שתעשי דין לעצמך ותגרמי לחברה הוצאות נוספות ומיותרות. 10. אין באמור לעיל כדי להוות ויתור על טענה מטענות החברה או זכות מזכויותיה" (ההדגשות הוספו - א.ס.). 13. גם מכתבים נוספים ששלחה הנתבעת לתובעת מעידים על אופן התנהלותה של התובעת. כך, למשל, במכתבה מיום 13.7.10 (נ/2) כתבה הנתבעת - "ביום 11.7.10 חזרת לעבודה לאחר היעדרות של שבועיים ימים, במהלכם לא עדכנת אותי מה קורה איתך או מתי את אמורה לשוב לעבודה... לדאבוני ביומיים האחרונים את מגלה התנגדויות לא מעטות לעשות את המוטל עלייך, תוך הערות עוקצניות שמקלקלות את האווירה במשרד. התחושה היא שאת מנסה בכל כוחך למנוע את ההתייעלות שאנו מנסים להכניס בעבודה המשרדית ומסרבת לסייע. לצערי את מגיעה לחילופי דברים איתי שגובלים בחוצפה ומנסה לגרור אותי לוויכוחים מיותרים שאין לי לא את הזמן בשבילם ולא את האנרגיות. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לעדן את השפה שלך ואת טון הדיבור שלך במשרד ולבצע את המבוקש ממך". במכתבה האחרון מיום 26.9.10 (נספח ה' לכתב ההגנה), כתבה הנתבעת לתובעת - "למרות שיחות חוזרות ונשנות ומכתבי התראה שיצאו אליך את ממשיכה לנהוג בהפקרות ולהיעדר מעבודתך ללא הודעה מראש ולפרקי זמן שאינם מתואמים... אנו רואים בהתנהגותך כחסרת אחריות ומפריעה להתנהלות התקינה של העסק, את פוגעת במקור פרנסתך באופן מכוון וחמור, וזאת על אף שהחברה נעתרה לבקשתך וסוכם איתך על תנאי העסקה מיטיבים... מכתב התראה זה הוא המכתב האחרון, והיה ולא תשובי לעבודה סדירה, ללא איחורים וללא היעדרויות חסרות אחריות נאלץ לפטרך לאלתר ללא פיצויי פיטורין כפי שנאמר לך במכתב ההתראה הראשון" (ההדגשות הוספו - א.ס.). 14. הנה כי כן, מן מכתבים עולה כי התובעת גמרה אומר בליבה לעזוב את מקום עבודתה ולקבל פיצויי פיטורים ולשם כך, פתחה ב"שביתה איטלקית" על מנת לאלץ את הנתבעת לפטרה. עדותה של X, אשר לא נסתרה, תמכה באמור במכתביה של הנתבעת שפורטו לעיל. 15. זאת ועוד, בעוד התובעת טוענת כי בעת שפוטרה שהתה בחופשת מחלה, הרי שאישור המחלה האחרון אשר סיפקה התובעת לנתבעת הינו מיום 7.10.10 ועד ליום 12.10.10. למרות זאת, התובעת לא התייצבה לעבודה עם סיום חופשת המחלה, ביום 13.10.10 ואף לא למחרת, ואין בידה אישורי מחלה נוספים אשר מצביעים על כך, כי במועד שליחת מכתב סיום ההעסקה מיום 14.10.10, שהתה היא בחופשת מחלה. למותר לציין כי תמיהתה של הנתבעת באשר לאמיתותם של אישורי המחלה, נותרה אף היא בלא מענה ראוי על ידי התובעת. התובעת הגישה שלושה אישורי מחלה וכדלקמן - א. אישור אחד לתקופה מיום 19.9.10 ועד ליום 2.10.10 - עיון באישור המחלה הנ"ל מעלה כי הוא הופק בדיעבד ורק ביום 28.9.10, כעשרה ימים לאחר שהתובעת החלה את חופשת המחלה. ב. אישור שני לתקופה מיום 3.10.10 ועד ליום 6.10.10 - אישור שהופק ביום 4.10.10. ג. אישור שלישי לתקופה מיום 7.10.10 ועד ליום 12.10.10 -אישור שהופק ביום 11.10.10, יום לפני תום חופשת המחלה האמורה. התובעת אישרה, בחקירתה הנגדית, שאישור המחלה הראשון הופק ביום 28.9.10 למרות שהוא מתייחס למחלה שהחלה ביום 19.9.10 ולא פירטה מדוע פנתה לרופא רק 10 ימים לאחר, שלטענתה, לא חשה בטוב. זאת ועוד, לטענת הנתבעת התובעת לא שלחה את אישורי המחלה בזמן אמת אלא רק בדיעבד ולאחר שפוטרה מעבודתה והנתבעת אף הציגה אישור פקס המלמד על כך כי אישור המחלה האחרון נשלח אליה רק ביום 4.11.10. כאשר נשאלה התובעת, במסגרת חקירתה הנגדית, מדוע שלחה את האישור רק 20 יום לאחר שפוטרה השיבה - "היא ידעה שאני במחלה וכל הזמן שלחתי בפקס אישורים ואת זה אני לא זוכרת מתי שלחתי." אך כאשר נתבקשה להציג אישור שליחה מוקדמת יותר של אישור המחלה, השיבה כי אין בידה אסמכתא מתי נשלח האישור. 16. זאת ועוד, התובעת טוענת כי כל טענות הנתבעת כלפיה הינן חסרות שחר ומכתבי ההתראה שהציגה הנתבעת אינם משקפים את האמת. אמרה - ולא יספה. התובעת לא הציגה מסמך כלשהו לתמיכה בטענותיה ולא הביאה עדויות שיתמכו בטענותיה. יתרה מזאת, תמוה הדבר שלמרות שאין חולק שמכתבי ההתראה נשלחו לתובעת בזמן אמת, בחרה התובעת שלא להגיב להם. 17. בהתאם לדין וההלכה הפסוקה, הגענו למסקנה כי בנסיבות שפורטו לעיל יש להורות על שלילת 70% מפיצויי הפיטורים, בשל הפרות המשמעת החמורות שביצעה התובעת. ונפרט - על פי גרסת הנתבעת, שהיתה אמינה עלינו, בחודשים האחרונים לעבודתה עשתה התובעת כל שביכולתה על מנת לגרום לנתבעת לפטרה לצורך קבלת פיצויי הפיטורים. התובעת איחרה ונעדרה מעבודתה ללא קבלת רשות קודם לכן, לא ביצעה את עבודתה כראוי, לא מילאה אחר הוראות הממונים עליה, העירה הערות ודיברה באופן המקלקל את האווירה במשרד ולא שיפרה את דרכיה על אף התראות ההנהלה. התובעת פוטרה ביום 14.10.10, לאחר שאישור המחלה האחרון שהתקבל ממנה הסתיים ביום 6.10.10 ולאחריו לא נתקבלו אישורי מחלה נוספים. הניסיונות להשיג את התובעת לא צלחו ועל פי אישור הפקס שהוצג לפני בית הדין, התובעת מסרה את אישור המחלה הנוסף רק בדיעבד, בחודש נובמבר וכ- 20 ימים לאחר שפוטרה. X העידה כי ניסיונות להשיג את התובעת לא צלחו ואף עובדים שנשלחו לביתה חזרו ריקם. מאישורי המחלה ומעדותה של התובעת עצמה עולה כי התובעת פנתה לרופא, לראשונה, ביום 28.9.10 , אף שנעדרה מעבודתה עוד מיום 19.9.10. אכן, נפסק לא אחת כי יש לעשות שימוש בכלי של שלילת פיצויי פיטורים במשורה הואיל ועצם מעשה הפיטורים הינו סנקציה מספיקה. דא עקא, בענייננו, הואיל והתובעת שמה לה למטרה לגרום לנתבעת לפטרה על מנת לזכות בפיצויי פיטורים תוך גרימת נזקים, ומשפוטרה רק לאחר התראות רבות ומתן הזדמנויות אין ספור לשפר דרכיה, שוכנענו כי יש מקום לנקוט בסנקציה של שלילת חלק הארי של פיצויי הפיטורים. פסיקת פיצויי פיטורים מלאים בנסיבות תיק זה, תעודד התנהגות שאינה מקובלת ביחסי עבודה (ר' גם דב"ע נו/ 3-19 דבוש נ' תכשיטי טוביאס בע"מ, 17.5.96 להלן - עניין דבוש). אשר על כן, הננו קובעים כי בנסיבות מושא פסק דין זה, יש לשלם לתובעת 30% מפיצויי הפיטורים להם היא זכאית. באשר לגובה הפיצויים - הננו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת עמד על סך 3,520 ₪ ו-100% הפיצויים בגין תקופת עבודתה - 10,237 ש"ח. משקבענו שלאור הפרות המשמעת החמורות יש להפחית 70% מפיצויי הפיטורים - זכאית התובעת ל-30% פיצויי פיטורים בסך 3,071 ש"ח. 18. תמורת הודעה מוקדמת - סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 קובע - "הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו - על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על-פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, או על-פי החלטת בית הדין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". מתקנון העבודה שצוטט לעיל, עולה כי הפרת משמעת חמורה בעבודה תגרור פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים או לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. על פי פסיקת בית הדין הארצי, גם כאשר אין שוללים מהעובד את כל פיצויי הפיטורים, ניתן לשלול ממנו את מלוא תמורת ההודעה המוקדמת (ע"ע 272/06 אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ), מיום 23.7.2007). כאמור, על פי מכתב הפיטורים, התובעת פוטרה מעבודתה לאלתר והחל מיום 14.10.10. 19. לאור התנהלותה של התובעת בחודשים שלפני סיום עבודתה, והואיל ולא חזרה לעבודה לאחר חופשת המחלה ואף לא הודיעה למעסיקה אודות מועד תום תקופת המחלה נשללו ממנה 70% מפיצויי הפיטורים. מאחר ועצם מעשה הפיטורים הינו סנקציה קשה ובנוסף נשלל חלק ניכר מהפיצויים, אנו סבורים שאין מקום להורות על שלילת הודעה מוקדמת. לאור האמור הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך 3,520 ש"ח. דמי מחלה - 20. התובעת עותרת לתשלום סך 2,340 ₪ בגין ימי מחלה שלא שולמו לה בתקופה שבין 19.9.10 ועד 12.10.10. לטענתה, הנתבעת שילמה לה עבור 7 ימי מחלה בלבד. לטענת הנתבעת, לתובעת שולמו מלוא ימי המחלה להם היא זכאית במסגרת תלוש שכר אוקטובר ובסך כולל של 1,619 ₪ עבור 7.5 ימי מחלה. עוד טענה הנתבעת כי בשל טעות בחישוב שולם לתובעת יום מחלה אחד ביתר. על פי אישורי המחלה שהוצגו לפנינו עולה כי התובעת שהתה בחופשת מחלה מיום 19.9.10 ועד ליום 12.10.10 (במהלכם חל חג סוכות). משכך, היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,184 ש"ח בגין דמי מחלה. הואיל והנתבעת שילמה לתובעת סך 1,619 ₪ עליה להשלים ולשלם לתובעת את ההפרש בסך 565 ₪. טענת הקיזוז של הנתבעת - 21. לטענת הנתבעת יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת את הסכומים הבאים - 3,861.6 ₪ בגין דמי חופשה ששולמו לתובעת ביתר וכן סך 1,718 ₪ בגין הפרשות לזכות התובעת בגין פיצויי פיטורים. טענות הנתבעת גובו במסמכים בהם מפורטים הסכומים אותם חבה התובעת, לטענת הנתבעת, לנתבעת. התובעת לא טענה כנגד הסכומים המפורטים בכתב ההגנה ובתחשיביה של הנתבעת ואף ציינה בסיכומיה כי - "אם ישנה מחלוקת לגבי נושא ימי המחלה והחופשה ניתן לבדוק את החישובים ולקזז בהתאם את הדברים". 22. לפיכך, הננו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעת לעניין דמי החופשה והבראה ששולמו לתובעת ביתר וקובעים כי הסכום ששולם יקוזז עד לגובה הסכום שנפסק לזכות התובעת במסגרת פסק דין זה. 23. כמו כן, משהנתבעת הגישה אישור מחברת כלל פנסיה וגמל (נ/6) לפיו הופקד עבור התובעת סך כולל של 1,718.52 ₪ בגין פיצויי פיטורים, יש לקזז סכום זה מסכום פיצויי הפיטורים שנפסק לטובתה. סוף דבר - 24. א. הנתבעת תשחרר לזכות התובעת את מלוא הסכומים המופקדים בכלל פנסיה וגמל - הן כספי פיצויים והן כספי גמל (חלק עובד וחלק מעביד). ב. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים כלהלן - פיצויי פיטורים בסך 3,071 ₪. דמי מחלה בסך 565 ₪. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,520 ש"ח. מסכום זה יש לקזז את הסכומים הבאים - סך 1,718.52 ₪ בגין פיצויי פיטורים שהופקדו לקרן הפנסיה. סך 3,861.6 בגין דמי חופשה והבראה ששולמו ביתר. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך 1,576 ש"ח. לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות למי מן הצדדים. הצדדים זכאים להגיש בקשת רשות ערעור, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, לנשיאת בית הדין הארצי, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. התפטרות בדין מפוטר