ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה נכויות זמניות

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים), אשר קבעה למערער נכויות זמניות כדלקמן:- 1.1 30% מיום 4/2/11 עד 13/3/11. 1.2 30% מיום 7/4/11 עד 31/8/11. 1.3 20% מיום 1/9/11 עד 30/4/12. 1.4 10% מיום 1/5/12 עד 31/10/12. 2. טענות המערערת: 2.1 עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נמצאו על ידה ממצאים ברורים לעניין הגבלות בתנועות הצוואר, לרבות עמוד שדרה צווארי בעיקר ביישור הצוואר ובהטייה לצדדים (תנועות הצוואר: יישור יתר 400 כיפוף עם נגיעת הסנתר ובית החזה. סיבוב לצדדים 800 לכל צד הטייה לצדדים 300 לכל צד). טווח התנועות של המערערת ביישורה הצוואר שמצאה הוועדה הינו מוגבל יותר מזה שמצא ד"ר סלטי המומחה מטעם המערערת. חרף האמור נמנעה הוועדה מליישם סעיף ליקוי מתאים 37 (5) עניינו הגבלה בתנועות הצוואר. עיון בסעיף מעלה כי די בהגבלה בחלק מתנועות הצוואר ולא נדרשת הגבלה בכל תנועות הצוואר על מנת ליישם הסעיף. 2.2 בממצאי הוועדה עולה כי למערערת פגיעה נוירולוגית שכן הוועדה מציינת בהתייחס לבדיקת אי. אם.גי מיום 7/3/12 כי בדיקה זו מצביעה על תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית C5-C6 מימין ללא סימני דינבציה פעילה. כמו כן, במסגרת הבדיקה הפיזית שביצעה למערערת מציינת הוועדה כי קיים שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה. חרף ממצאים אלה לא יישמה הוועדה סעיף ליקוי מתאים ולא נמקה החלטתה באופן שיאפשר מעקב אחר קביעותיה. 2.3 לא ברור מדוע מציינת הוועדה על אף הממצאים שמצאה, הן במסגרת בדיקתה הקלינית של המערערת והן במסגרת ניתוחה את ממצאי בדיקת האי.אם.גי כי לא מצאה הגבלות בצוואר וסימני גירוי שורשי. 2.4 הוועדה קבעה למערערת נכויות זמניות משך תקופה כמעט שנתיים, אולם לא התייחסה לנושא זה עליו ערערה המערערת במסגרת עררה על הוועדה מדרג ראשון, ולא התייחסה לנושא זה העולה גם מחוות דעתו של ד"ר סלטי כפי שאף צוין בפני הוועדה, מלבד ציון העובדה כי הוועדה מאשרת את מסקנות הוועדה מדרג ראשון. 3. טענות המשיב: 3.1 בדיקות תנועות הצוואר נבדקת כמכלול. אומנם הוועדה מצאה ביישור יתר של הראש 400 כשלא ברור אם מדובר ביישור תקין אם לאו, אך בסיבוב לצדדים מצאה הוועדה 800 לכל צד, בעוד ד"ר סלטי מצא כי הסיבוב לוקה בחסר ומצא שהסיבוב לשמאל הוא 400 ולימין הוא 600. העובדה שממצאי הוועדה שונים ממצאיו של ד"ר סלטי אינה יכולה לעמוד לחובת הוועדה. 3.2 הוועדה התייחסה לממצאי ד"ר סלטי ולא הייתה תמימת דעים עימו בשל שוני בממצאים הבסיסיים. 3.3 אף ד"ר סלטי לא מצא לנכון לקבוע נכות למערערת בתחום הנוירולוגי שכן בדיקת האי.אם.גי הצביעה על פגיעה שורשית לכאורה, ללא סימני דנרפציה פעילה, היינו פגיעה ממשית בעצבים. בוועדה יש נוירולוג והעובדה כי נמצא ממצא לוואי של שוני בתחושה בצורת כפפה בגפה ימנית עליונה אינה מורידה ממסקנתו כי לא נמצאו סימני גירויי שורשיים. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי, כי יש לקבל את הערעור. 7. הועדה התכנסה בעניינו של המערער ביום 27/11/12, שמעה את תלונות המערער (סעיפים 19- 20 לפרוטוקול) אשר ציין כי הוא מבקש להפנות לערר שהוגש ולבדיקת סי.טי. שבה נמצאו שני בלטי דיסק שאחד מהבלטים עם לחץ של פגיעה שורשית. כמו כן, ציין המערער כי הוא מבקש להתייחס לחוות דעת וכי הוא מערער על הנכות הזמנית והצמיתה בצוואר. והוסיף כי הוא סובל מכאבים בצוואר מתקשה בסיבוב ראש, סובל מכאבי ראש ובגב תחתון המקרין לרגל ימין, נימול בשתי הידיים. 8. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "אין ספזם בשרירי הצוואר אין רגישות ממוקמת בחוליות הצוואריות, תנועות הצוואר: יישור יתר 400 כפיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה, סיבוב לצדדים 300 מעלות בכל צד, הטייה לצדדים 300 לכל צד. סי.טי. עמ"ש צוואר מתאריך 13.5.12 בלט דיסק C5-C6 שינויים ניוונים ובלט דיסק C6-C7 אי.אם.גי. מיום 7/3/12 תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית C5-C6 מימין ללא סימני דנרבציה פעילה. בדיקה נוירולוגית ללא חולשה.. בגפיים העליונות ההחזרים הופקו שווים ותקינים שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה." (ההדגשות הוספו א.ק). 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר וגם לא סימני גירוי שורשי, הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר סלטי מתאריך 25/11/12 ולא מצאה הגבלות בצוואר וסימני גירוי שורשי ולכן לא מקבלת את מסקנתו לגבי נכות בצוואר. לכן אין נכות בתחום הנוירולוגי והאורטופדי..."(ההדגשה הוספה א.ק). 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). אומנם קבעה הפסיקה כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). עם זאת, משמציינת הוועדה ממצאים אף אם אלה שונים מאלה שנמצאו בחוות הדעת המונחת בפניה חלה עליה חובת ההנמקה ביחס לממצאים אלה שמצאה היא אף אם אלה שונים. 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). הוועדה מציינת כאמור, כי מצאה יישור יתר 400 כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה וכן שוני בתחושה בגפה ימנית עליונה בצורת כפפה. בצד אלה קובעת הוועדה כי היא לא מצאה הגבלות בתנועה ואף לא סימני גירוי שורשי אך אינה מבהירה מה משמעות ממצאים אלה שמצאה בהתייחס ליישור ייתר בפרט לאור קביעתה המסכמת כי לא מצאה הגבלה בתנועות ומה משמעות של שוני בתחושה ביחס לקביעתה כי לא נמצאו סימני גירוי שורשי וביחס לנכויות הזמניות שקבעה באופן שיאפשר התחקות אחר קביעתה המסכמת וזאת בפרט בשים לב לעובדה כי המערער ביקש לערער על גובה הנכויות הזמניות שנקבעו לו כאמור מפי המערער בסעיפים 19-20 לפרוטוקול. כן יש לציין, כי אף ב"כ המשיב עצמו ציין במסגרת הדיון שהתקיים בתיק, כי לא ברור אם מדובר ביישור תקין אם לאו ביחס לממצאי הוועדה אם לאו אך יש לדידו להתייחס לקביעה הכוללת של הוועדה. כדי לבחון קביעתה הכוללת של הוועדה יש להתחקות אחר שלבי קבלת ההחלטה באופן שיובהרו שלבים אלה גם ביחס לממצאים שכן נמצאו על ידי הוועדה. 14. לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל חלקית בלבד. על אף שהערעור התקבל חלקית (שכן הוועדה כן מבהירה חלק מהחלטתה לפיה לא מצאה סימני גירוי שורשי ביחס לבלטים שנמצאו לגביהם לא נמצאה דנרבציה פעילה וזאת בניגוד לטענת ב"כ המשיב), הרי שלאור מספר האמרות של הוועדה, לפיה על אף הממצאים אליהם הופנתה הוועדה, לא ניתנה התייחסות במסגרת הקביעה המסכמת הרי, שבנסיבות אלו, קיים חשש, כי הוועדה תהיה נעולה בדעתה לקביעתה המסכמת. בנסיבות אלה אני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה, אשר תדון בערר שהוגש על ידו מלכתחילה. פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור לא יונח בפניה ויוצא מהתיק. 15. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 16. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהנכותדיני חברותועדה רפואית (ערעור)ערעורמניותועדה רפואיתערר